פסקי דין על ירון יוסף אליאסף

40766-05/14 פ     19/07/2015




פ 40766-05/14 מדינת ישראל נ' ירון יוסף אליאסף








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 40766-05-14 מדינת ישראל
נ' אליאסף





בפני

כבוד השופט
אביטל חן


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה


נגד


ירון יוסף אליאסף



הנאשמים

גזר דין


הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של פגיעה באתר עתיקות, לפי סעיף 37 (א) לחוק העתיקות, התשל"ח-1978.

על פי עובדות כתב האישום, כשבועיים עובר ליום 19/12/12 ביקר הנאשם בקבר דוד בעיר העתיקה בירושלים, המוכרז כאתר עתיקות, ומהווה מקום פולחן דתי.

בזמן שהייתו באתר, פגש הנאשם אדם שאינו מכיר (להלן: "האחר") אשר במהלך שיחה עם הנאשם אמר לו כי תפילותיו אינן נענות בשל אריחי הקרמיקה המצויים באתר, והפציר בנאשם לסייע לו בניפוץ האריחים.

ביום 19/12/12 בשעה 20:00 לערך הגיעו הנאשם והאחר לאתר. האחר הביא עמו 3 גרזנים, 3 כובעי גרב וכפפות עבודה והנאשם מצויד בפטיש באורך 20 ס"מ. השניים נכנסו לאתר וניפצו את אריחי הקרמיקה שעל קירות האתר.


טיעוני הצדדים לעונש

בפתח טיעוניה לעונש התייחסה התביעה לערך המוגן בעבירה ולנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם.

בהפנותה לפסיקה רלבנטית טענה התביעה למתחם ענישה הנע בין 8 ל-16 חודשים, ובהתחשב בהודאת הנאשם בביצוע המעשים, בחלוף הזמן ממועד העבירה, החרטה שהביע והיותו נעדר עבר פלילי, מבקשת התביעה להשית על הנאשם 8 חודשי מאסר וקנס משמעותי.

מנגד, טענה הסנגורית כי המניע לביצוע העבירה אינו כספי או לאומני אלא מקורו במשבר נפשי שחווה הנאשם על רקע הגיעו לגיל מבוגר יחסית מבלי שנישא. לטענת הסנגורית הנאשם נגרר אחר אותו אדם לביצוע העבירה, כפי שעולה אף מכתב האישום.

עוד ציינה הסנגורית לקולא את החרטה שהביע הנאשם, נטילת האחריות על העבירה והעבודה כי בקרוב עתיד הוא להתמסד בקשר נישואין.

במועד הטיעונים לעונש הוגש לבית המשפט מכתבו של אדם בשם מרדכי מנצר, בו העיד על הכרות רבת שנים עם הנאשם, ועל המשבר שחווה בתקופת ביצוע העבירה, שהובילוהו לביצוע העבירה.

תסקיר שירות המבחן

הנאשם בן 29 שנה, בן שלישי במשפחה חרדית המונה זוג הורים ו-6 ילדים. הנאשם מקיים אורח חיים חרדי. מתגורר בישיבה בה לומד בירושלים.

הנאשם תיאר קשר תקין עם משפחתו, לצד תחושה כי גרם להם אכזבה בכך שלא נישא והיה עליהם לנטל. הנאשם שיתף כי התארס לאחרונה וכי הוא
עתיד להינשא בקרוב.

היסטוריה עבריינית והעבירות הנוכחיות
הנאשם נעדר עבר פלילי וזוהי מעורבותו הראשונה בפלילים. בהתייחס לעבירה, נטל הנאשם אחריות על מעשהו וגילה הבנה לפסול ולחומרה שבמעשיו.

ברקע להתנהגותו, תיאר מצוקה נפשית ובדידות, סביב קשייו למצוא בת זוג.
לדבריו נענה לבקשת אותו אדם לנפץ את האריחים מתוך הנחה שלאחר מכן יתקנו אותם במו ידיהם. לדבריו, תפס אז את מעשיו כסגולה אשר עשויה לקדם את זיווגו, אך כיום מבין כי תפיסתו היתה מעוותת. בדבריו, הדגיש הנאשם את הצער שחש כלפי הריסת מקום קדושה וכלפי העובדה שהקבר היה סגור למבקרים במשך כשבועיים.

הנאשם הביע שביעות רצון מתפקודו הנוכחי, במיוחד נוכח נישואיו הקרבים ושלל צורך במעורבות טיפולית.

הערכת סיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום
שירות המבחן מציין כי הנאשם התייצב למפגשים כנדרש ובסיכום האבחון עולה כי הנאשם עדיין מגלה חוסר בשלות אישיותית ועסוק בריצוי סביבתו .

להערכת שירות המבחן אירוע העבירה חריג לחייו של הנאשם, ואינו משקף קיומם של דפוסים עברייניים או אלימים מצדו. את התנהגותו של הנאשם ניתן להבין על רקע דפוסי חשיבה נוקשים, חרדה מפני תגובת משפחתו והחברה אליה
הוא
משתייך, מצוקה ובדידות עקב מצבו, כאשר הוא נעדר גורמי תמיכה ואמצעים להתמודדות עם מצבי דחק.

בין גורמי הסיכון להישנות עבירות מציין שירות המבחן את חלקו של הנאשם בעבירה, קשייו להכיר לעומק במניעים השונים להתנהגותו והיותו נעדר מערכות תמיכה משמעותיות.
בין גורמי הסיכוי לשיקום מציין השירות את מעורבותו הראשונה בפלילים, האחריות שנטל, העדר דפוסים עברייניים והרושם כי הורתע מההליך המשפטי.

שירות המבחן התרשם מצמצום הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד וממליץ על השתת צו של"צ, אשר יש בו אלמנט של פיצוי חברתי ומהווה ענישה שיקומית אשר תסייע בהפנמת הנאשם את חומרת העבירה שביצע.



דיון וגזירת דין

הנאשם הורשע בביצוע עבירה של פגיעה באתר עתיקות אותה ביצע ביום 19/12/2012.

הערך החברתי המוגן בעבירה הוא הגנה על נכסי תרבות ומורשת. פגיעה באתרי עתיקות מהווה הרס מורשתה ותרבותה של ארץ ישראל, לעיתים באופן בלתי הפיך, שאינו ניתן לתיקון.
על חומרת העבירה ניתן ללמוד מן העונש המרבי הקבוע בצדה (5 שנים).

ביחס לחומרת העבירה, יפים הדברים הבאים שנאמרו בע"פ (מחוזי-י-ם) 5678-04-12 אבו טיר ואח' נ' מ"י
(עליו הוגש ערעור. רע"פ 8094/12 אליו אתייחס בהמשך):

"העבירות שביצעו המערערים – חפירה לשם גילוי עתיקות שלא כדין ופגיעה והשחתת אתר עתיקות – הן לדעתנו חמורות במספר מישורים, כלהלן: הפגיעה בארכיאולוגיה של הארץ, מהווה פגיעה בשכיות חמדה של חבל ארץ זה בו עברו במהלך אלפי שנות היסטוריה עמים רבים והותירו את רישומם, גם אם זה נותר חבוי בתוך הקרקע, ואך ממתין לגילוי. הפגיעה והשחתת ממצאים ארכיאולוגיים איננה מצטמצמת אך ורק לפגיעה בממצאי תרבויות עבר, אלא היא מהווה ניסיון פגיעה במישור ההיסטורי-לאומי, פגיעה בנכסי זיכרון קולקטיבי, שעה שמבצעי עבירות אלה אינם עושים זאת אך לשם סיפוק יצר ההרס, שאין כל ספק כי הוא קיים, אלא, בין השאר, על מנת להכחיד את העבר ההיסטורי, את הזיכרון הקולקטיבי-הלאומי, הנשען, בין היתר, על הממצאים הארכיאולוגיים. אף אם אין הדבר מצוי בתודעתם שעה שהם מבצעים את מעשיהם הנפשעים, הרי שפרי הבאושים של עשייתם הזדונית בא לכדי מימוש אף ביחס לכך. פגיעה "דו-ראשית" זו היא המצביעה על חומרת העבירה, ואם נצרף אליה אף את המניע הכלכלי היכול לעיתים לשמש כשלעצמו קטליזטור לביצוע עבירה, או אז, יש להתייחס אליה במשנה חומרה ודי אם נציין בהקשר זה, כי המחוקק קצב לעבירה זו עונש מירבי של 5 שנות מאסר.


במקרה שבפני
גרם הנאשם לפגיעה בלתי הפיכה באתר, וכפועל יוצא מכך, פגע במורשת ישראל ובמורשת היהודית. במעשיו אף מנע מהדורות הבאים
לחוות את ההיסטוריה, שכן במעשיו, נהרסו חיפויים של 5 קירות במקום, ללא אפשרות שחזור.


ישנו קושי למצוא פסיקה העוסקת במקרים דומים לנסיבות המקרה שבפני
, וגם הפסיקה אליה הפנתה התביעה מתייחסת למקרים חמורים, בהם הנזק שנגרם גבוה יותר, ביחס למקרה שבפני
. עם זאת, ניתן לגזור מדיניות ענישה ממקרים אלו בהם בוצעה השחתה ופגיעה באתר עתיקות.
להלן מקצת מהפסיקה הקיימת :

ברע"פ 8094/12 יוסף אבו טיר נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 7/1/14) הותיר על כנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה ערעור על

פסק דין
בית משפט שלום, אשר הרשיע הנאשמים, נעדרי עבר פלילי, בעבירות של פגיעה והשחתת אתר עתיקות, חפירה לגילוי עתיקות, שינוי, תיקון ופירוק עתיקה, והשית עליהם 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בגובה 5,000 ₪. באותו מקרה חפרו המערערים בתוך באר עתיקה וגרמו נזק לבאר.

בע"פ (מחוזי-י-ם) 39030-09-12 האני אלעדארבה נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 25/11/12) דחה בית המשפט המחוזי ערעור על החלטת בית משפט השלום שהרשיע נאשמים בעבירות של פגיעה והשחתת אתר עתיקות, חפירה לגילוי עתיקות ושהייה בישראל שלא כדין. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרם נזק בלתי הפיך לאתר. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין 4 ל-12 חודשי מאסר (שאושר על ידי בית המשפט המחוזי) שקל לקולא עבר פלילי נקי, גיל צעיר והודאה ולחומרה, נפיצות העבירה והקושי בגילויה והשית על כל אחד מהנאשמים מאסר בפועל ל-7 חודשים ומאסר מותנה.

בע"פ (מחוזי-י-ם) 4469/09 אלשייך נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 14/7/09) נדחה ערעורו של הנאשם 4 שהורשע בביצוע עבירה של חפירה לגילוי עתיקה ושב"ח, והושתו עליו 6 חודשי מאסר, יחד עם הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים, סה"כ 10 חודשים. נאשמים 1 ו-3 (שלא ערערו) נדונו ל-4 חודשי מאסר ונאשם 2 נדון ל-3 חודשים. המערערים חפרו בבור מים עתיק מימי בית שני ובמעשיהם פגעו בשכבות ארכיאולוגיות בצורה שאינה מאפשרת הבנה ברורה של ממצאים באתר, פגעו בבור המים העתיק ושברו דפנותיו.

בע"פ (מחוזי-י-ם) 30793/06 זחאייקה נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 25/5/2007), דחה בית המשפט המחוזי ערעורם של המערערים על הרשעתם בעבירות של פגיעה והשחתת אתר עתיקות, חפירה לגילוי עתיקות וכן ערעור על חומרת העונש שהושת עליהם: 4 חודשי מאסר בפועל (רק ביחס לאחד מהמערערים נקבע כי ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות)
בהכרעת-הדין נקבע, כי המערערים ביצעו חפירות באתר "דיר אל סאנה", בו שוכן בית-הקברות של ירושלים בתקופת בית שני ובתקופת הברזל. המערערים ביצעו במשך כשלושה לילות חפירות בתוך מערה עתיקה חצובה ששימשה לקבורה באמצעות כלי-חפירה, אגב כריית בור בעומק של 1.5 מטר בקירוב, וכי במהלך החפירות הסבו נזקים בלתי הפיכים לאתר, ובין-היתר פגעו בשכבות ארכיאולוגיות, הרסו את קירות מערת הקבורה והוציאו מתוכה חרסים ועצמות אדם.
בפסק הדין נאמרו הדברים הבאים:
"סבורים אנו, כי גזר-דינם של המערערים אינו חמור כלל ועיקר. נהפוך הוא: נוכח חומרת העבירות והיקף הנזק שנגרם בזדון לאתר הארכיאולוגי, ולאור הצורך בהוקעת המעשים ובהרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית, היה מקום להחמיר עם המערערים ולהשית עליהם עונשים חמורים יותר, הן בהיבט הכליאה והן ביחס לקנס, ולו הייתה המאשימה מגישה ערעור על קולת העונש היינו משיתים על המערערים מאסר ממושך יותר מזה שהוטל עליהם."

בת"פ (שלום-באר שבע) 12034-12-14 מדינת ישראל
נ' חאתם בן עבד אל קאדר (ניתן ביום 4/6/15)
השית בית המשפט על נאשמים (שוהים בלתי חוקיים) שהורשעו בעבירות שעניינן קשירת קשר לפשע, חפירה ללא רישיון, פעולה באתר עתיקות פגיעה והשחתה של מערה ובה שרידים עתיקים. הנאשמים כרו בור בעומק מטר וברוחב 3 מטרים, שברו ופזרו כלי חרס עתיקים שהיו במקום. בית המשפט השית על כל אחד מהנאשמים 18 חודשי מסאר בפועל, עונשי מאסר מותנים וקנס בגובה 12,000 ₪.

בת"פ (רמלה) 19634-06-12 מ"י נ' אלעמלה ואח'
(שני גזרי דין משנת 2012) נדונו נאשמים (שוהים בלתי חוקיים), שהורשעו בעבירות של פגיעה באתר עתיקות וחפירה אסורה באתר עתיקות, ביחד עם עבירות נלוות, למאסר בפועל בן 6 חדשים (נאשם ללא עבר פלילי) ו-7 חודשים לגבי נאשם אחר בעל עבר פלילי בעבירה זהה. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 4 ל-12חודשי מאסר.

בית המשפט מוצא להעמיד את מתחם הענישה בגין העבירות שפורטו בכתב האישום, ואשר עניינן פגיעה והשחתה של אתר עתיקות בעל חשיבות לאומית, תוך ניהול חפירה בלתי מורשית, בחבורה, לאחר תכנון מראש והצטיידות בציוד מקצועי מתאים – כך שינוע בין מאסר בפועל למשך 10 חדשים ועד 24 חדשי מאסר בפועל.
באותו מקרה, חפרו הנאשמים על פני השטח ובכך פגעו בשכבות ארכיאולוגיות תוך הרס בלתי הפיך, חדרו אל פתח בור המים תוך הרחבתו וגרימת הרס ופרצו בדופן בעומקו פתח אל מערכת מחילות מסתור עתיקה, פגעו בשכבות האדמה העתיקות במערה ושברו קנקנים וסירי בישול מימי מרד בר כוכבא.

בהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, בנסיבות ביצוע העבירה ובענישה הנוהגת אני סבור כי מתחם הענישה במקרה שבפני
נע בין 3 ל 8 חודשי מאסר בפועל, אשר אפשר כי ירוצו בדרך של עבודות שירות.

העונש המתאים לנאשם

הנאשם בן 29 שנה, נעדר עבר פלילי, הודה בביצוע העבירה והביע חרטה על מעשיו.

לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת הרקע הנטען לביצוע העבירה והמניע, שאינו כלכלי.
כן נתתי דעתי לתפקודו הנורמטיבי של הנאשם לאורך השנים ומאז בוצעה העבירה, להעדר קווים עברייניים באישיותו, ולעבדה שבקרוב הינו עתיד להתמסד בקשר נישואין.

מנגד, נתתי משקל לקביעת שירות המבחן לפיה הנאשם מתקשה להכיר במניעים להתנהגותו.
למרות הנזק הרב שהותירו הנאשם והאחר הרי שנוכח מאפייני האישיות המיוחדים של הנאשם ,הבעת החרטה, חלוף הזמן והעדר עבר פלילי ראיתי להימנע מהשתת
עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

מהשיקולים שהובאו לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
1.
שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

הנאשם יתייצב ביום 30.12.15 אצל הממונה לתחילת ריצוי עונש המאסר.

2.
5000 ₪ קנס לתשלום ב-12 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.7.16.

3.
שלושה חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 36 חודשים, אם יעבור הנאשם משך תקופה זו את העבירה בגינה הורשע בתיק שבפני
י.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
ג' אב תשע"ה, 19 יולי 2015, בנוכחות הצדדים.














פ בית משפט שלום 40766-05/14 מדינת ישראל נ' ירון יוסף אליאסף (פורסם ב-ֽ 19/07/2015)