פסקי דין על מאיר קלטשי | פסקי דין על מבוא שומרון | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

49971-04/14 תאמ     19/07/2015




תאמ 49971-04/14 מאיר קלטשי נ' מבוא שומרון בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 49971-04-14 קלטשי נ' מבוא שומרון בעמ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם הבכיר
צחי אלמוג


ה
תובע

מאיר קלטשי


נגד


ה
נתבע
ות

1.מבוא שומרון בע"מ

2.הראל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין



זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע מסוג
bmw
עקב תדלוק שגוי בתחנת דלק המופעלת על ידי הנתבעת 1 והמבוטחת על ידי הנתבעת 2.

ביום 2.10.14 נכנס התובע לתחנה וביקש מהמתדלק למלא סולר אך בטעות תודלק הרכב בבנזין 95 אוקטן, דבר שגרם נזק לרכב.

הנתבעת 1 לא כפרה באחריותה ואף הפנתה את התובע לנתבעת 2, אשר שלחה שמאי מטעמה לבדיקת הרכב, וזה האחרון ביקש לגרור את הרכב למוסך כדי לבדקו שם. השמאי קבע כי המוסך אליו נגרר הרכב על ידי התובעת ועל חשבונו, אינו מקצועי ועל כן הורה לגרור את הרכב למוסך היבואן בפתח תקווה.

אך גם שם טען השמאי כי מחשבי הבדיקה אינם מדוייקים וכי עליו לבדוק את מזרקי הדלק ברכב בצורה מקצועית ביותר ועל כן הורה לתובע להעביר את הרכב למוסך "דיזל השרון". השמאי השאיר דף הנחיות ועזב. התובע לא הסכין עם כך, ובמקום להעביר את המזרקים ומשאב הלחץ לבדיקה,
מינה שמאי מטעמו אשר העריך את הנזק, כמפורט בחוות הדעת מצורפת לכתב התביעה.

הנתבעת, שאינה מסירה אחריותה כאמור, טענה להגנתה כי מיד לאחר התדלוק השגוי בוצע ניקוי של מיכל הדלק, הרכב תודלק בסולר והמשיך בנסיעה ללא כל בעיה. עוד טענה כי הדרישה להעביר את הרכב למוסך "דיזל השרון" נעוצה בכך שזהו מוסך המתמחה בבדיקת מזרקי דלק, אולם
התובע לא הסכים. עוד טענה כי הצעת המחיר של מוסך היבואן אינה משקפת את הנזק שנגרם שכן הרכב כלל לא תוקן.
אקדים ואציין כי מאחר והנתבעות אינן כופרות באחריותן לנזק, עקב התדלוק בדלק שגוי, אין צורך להדרש לשאלת הקשר הסיבתי בין התדלוק לבין הנזק, והמחלוקת העיקרית היא, למעשה, בדבר היקף הנזק שנגרם, כפי שהוא מתבטא בפערים הניכרים בין חוות דעת השמאים מטעם הצדדים.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של השמאי מאיר אייל שהעריך את הנזק בסך 41,973 ₪.
לפי האמור בחוות דעתו, יש להחליף, בין היתר מרססים חשמליים, משאבת לחץ, כן קבע כי לרכב תגרם ירידת ערך בסך 3462 ₪. לחוות דעתו צירף את הוראות היצרן לטיפול במקרה של תדלוק שגוי. אין חולק, לפי עדותו של הנהג ברכב, כי לאחר ריקון מיכל הדלק ותדלוקו מחדש בסולר, הוא המשיך בנסיעה, ורק כמה קילומטרים לאחר מכן נתקע.

השמאי טען בעדותו, כי הפנה לסעיף 3 בהוראות היצרן, העוסק במקרה שבו המכונית נסעה והתגלו חלקיקי מתכת במערכת. במקרה כזה, יש להחליף את כל מערכת הדלק כולל מיכל הדלק, וכן יש הוראות נוספות ביחס לחלקים אותם יש להשאיר ולבדיקות נוספות. אלא, שלא ברור ולא הוכח כי אכן התגלו חלקיקים כאלו,
ולכן לא ברור מדוע פנה שמאי התובע דווקא לסעיף 3 בהוראות היצרן. עיון בסעיפים 3 עד 6
בחוות דעתו של שמאי התובע מלמד כי הם אינם אלא תיאור כללי של הנזק הצפוי במקרה של תדלוק שגוי, ואין הם תיאור המקרה
שקרה ספציפית ברכב נשוא תיק זה. בסעיף 6 קובע השמאי כי קיימות הוראות יצרן לביצוע בהתאם לסוג המקרה. אלא, שכאמור לעיל, אני סבור כי השמאי מטעם התובע לא ביסס מספיק את חוות דעתו, ואת קביעתו מדוע יש לפנות לסעיף 3 דווקא בהוראות היצרן, כאשר בשום מקום בחוות דעתו הוא לא מציין כי התגלו חלקיקי מתכת, שהינם תנאי לפעולה לפי סעיף 3 (גם שמאי הנתבעות מציין בחוות דעתו כי כאשר יצר קשר עם המוסך אליו הובא הרכב לראשונה, לא צויין כי התגלו שבבי מתכת במערכת הדלק). אדרבא, בעדותו ציין שמאי התובע כי בדק את המזרקים באופן חיצוני בלבד וכי בדיקה פנימית דורשת מכשור, ואף אישר כי מכון דיזל השרון הוא המקום לביצוע הבדיקה.

בהמשך עדותו נשאל האם על סמך ראות עיניו הבחין שיש בעיה במזרקים, הוא השיב: "

לא. עפ"י הוראות היצרן, כפי שהתייעצתי עם יועץ השירות של האירוע, כאשר מקרה כזה קורה, ולפי מה שהבנתי לפי נסיבות האירוע, היה נדרש לבצע את הפעולות שאמדתי בחוות הדעת, וזה מופיע גם בהוראות היצרן, מפנה לסעיף 3, עמ' 2 מתוך 3.
יש מספר אירועים שהיצרן מפנה אותנו למנוע סיכונים בלתי הפיכים".


בהמשך אמר כי הבנזין הגיע לצנרת הלחץ הגבוה ועד למזרקים של
המנוע, וכאשר נשאל כיצד הוא יודע
ענה :
"התייעצתי עם יועץ שירות שהוא מפנה אותי ברמה המקצועית. אני לא בודק מזרקים, ואי אפשר לבדוק מזרקים חוץ מהחיצוני. מזרק שנכנס בו שביב קורוזיה או גרגיר של חול, הוא יכול לגרום לנזק בלתי הפיך כאשר נתקל במשאבת הלחץ
.

עולה איפוא כי שמאי התובע לא חיווה דעתו על סמך בדיקה מעמיקה ועצמאית כנדרש אלא נסמך על הוראות היצרן ועל התייעצות עם אנשי מקצוע אחרים, ללא שבדק כלל את המזרקים ושאר המערכות באופן יסודי. הרושם העולה מחוות הדעת הוא כי השמאי התאים את הערכתו לתיאור מקרה כללי כפי המופיע בהוראות היצרן, אך ללא בדיקה פרטנית ועצמאית כנדרש. לפיכך, קשה ליתן משקל של ממש להערכות ולקביעות שבחוות דעתו, באשר להיקף הנזק.

הנתבעות הגישו חוות דעת של שמאי מטעמן, מר משה שיפ, אשר העריך את הנזק בסך 9,771 ₪ בלבד.
בהתאם לחוות דעתו, הרי שבעת שהגיע למוסך היבואן בפתח תקווה, קיבל הצעת מחיר לתיקון הרכב, ולפיה יש להחליף את מזרקות הדלק הראשוניות, את משאבת הלחץ הגבוה ואת המזרקים. המוסך התבקש לפרק את משאבת הלחץ הגבוה ואת המזרקים ולהעבירם לבדיקה ב"דיזל השרון" ולהגיש הצעת תיקון. בהמשך, פנה אל השמאי בעל הרכב וטען כי יש לתקן את הרכב על פי הצעת המחיר של המוסך, אך השמאי השיב לו כי על מנת לבדוק ספציפית את הנזק שנגרם למכלולים ואת האפשרויות השונות, יש להעבירם לבדיקה במכון המתמחה בכך. בעל הרכב דחה את עמדתו ואמר שיפנה לשמאי מטעמו, ולכן נבצר משמאי הנתבעת להמשיך בבדיקות.

לפיכך, טוען שמאי הנתבעת, כי במקרה כזה יש לפעול על פי האמור בסעיף 2 להוראות היצרן, המתאר מצב של נסיעה ברכב לאחר התדלוק השגוי:
יש לרוקן את מיכל הדלק ולבדוק באמצעות מגנט קיומם של שבבי מתכת.
אם אין שבבים יש לרוקן ולשטוף את מערכת הדלק.
יש להחליף משאבת לחץ גבוה ומסנן דלק ולתדלק את המיכל במלואו.

בהתאם לכך, קובע שמאי הנתבעת כי יש להחליף משאבת לחץ דלק (ניתן משומשת), גומיות, אטמים, מסנן סולר, וכן העריך את היקף העבודות לכך. השמאי קובע כי אין צורך להחליף את מזרקי הדלק, מאחר והוראות היצרן אינן קובעות זאת,
וכי לא נגרמה כלל ירידת ערך, שכן אילו היה מתוקן לפי הוראות היצרן לא היתה נגרמת לו ירידת ערך כלל.

מבין שתי חוות הדעת, מצאתי להעדיף את חוות דעת שמאי הנתבעות וזאת מטעמים אלו:

שמאי הנתבעות סיווג את המקרה כמתאים למתואר בסעיף 2 בהוראות היצרן בעוד ששמאי התובע סיווג את המקרה כמתאים לסעיף 3, קרי המצאות שבבי מתכת. כפי שנאמר לעיל, כלל לא הוכח כי התגלו שבבי מתכת ושמאי התובע כלל לא קבע בחוות דעתו כי גילה כאלו שבבים או כי ביצע בדיקה כנדרש לגילויים. הסיווג לפי סעיף 2 תואם יותר את נסיבות המקרה בפועל.

לא הוכח כי החלפת המזרקים, שהינם למעשה, הרכיב היקר ביותר בכל הסיפור, היא אכן הכרחית. בהקשר זה הוכח כי שמאי הנתבעות ביקש ממוסך היבואן לבדוק את המזרקים ב"דיזל השרון". שמאי התובע עצמו אישר כי זוהי אכן הפעולה שיש לעשות שכן בדיקה פנימית דורשת מכשור (בעוד הוא בדק את המזרקים חיצונית בלבד) וכי דיזל השרון מומחים ברכבי דיזל. חרף כל זאת בחר התובע שלא לפעול בהתאם להוראות שמאי הנתבעות ולא הסכים לפירוק, אלא מכר את הרכב מאוחר יותר. בנקודה, שלל התובע מהנתבעת את האפשרות להעריך את הנזק כנדרש ואין לו אלא להלין על עצמו. אמנם, ייתכן כי מדובר היה בעלות יקרה לצורך הבדיקה אך שמאי הנתבעות אמר בעדותו כי היה
מאשר את עלות הבדיקה. גם אם עלות זו לא היתה מאושרת, הרי שהתובע יכול היה לתבוע את הסכום כחלק מהנזק שנגרם לו. התובע אינו יכול להלין את הנזק שנגרם, אך בה בעת להכשיל את הערכת היקף הנזק בלא לאפשר את השלמת הבדיקה כפי שהורה שמאי הנתבעות למוסך היבואן.

הערכת שמאי הנתבעות את היקף הנזק מדוייקת יותר מזו של שמאי התובע, שכן זה האחרון סיווג את המקרה על בסיס הנחה עובדתית שגויה (המצאות שבבי מתכת) הגוררת עימה היקף נזק גדול הרבה יותר, בעוד ששמאי הנתבעות סיווג את הנזק על בסיס מצב עובדתי שאינו שנוי במחלוקת (נסיעה לאחר תדלוק שגוי). אמנם, ניתן לטעון כי הערכתו היא חסרה, אך הבדיקה לא הושלמה על ידו מאחר והתובע מנע את המשך בירור הנזק. ייתכן כי בדיקה במכון דיזל השרון היתה מגלה נזק למזרקים וכי ייתכן שלא, אך היה על התובע לאפשר את המשך הבירור המקצועי – טכני בעניין.
בהקשר זה הרי מצאתי כי הוראת שמאי הנתבעות לבדוק את המזרקים בדיזל השרון בטרם יעריך אל נכון את הנזק הסופי, הינה נכונה וסבירה.

מאחר והתובע שלל את המשך הבירור ולא הסכים לבדיקת המזרקים במכון דיזל השרון, אין גם תשתית עובדתית לקבוע ירידת לרכב, שכן הערכה זו של שמאי התובע עומדת בסתירה לקביעת שמאי הנתבעות כי תיקון לפי הוראות היצרן לא אמור להביא לירידת ערך. מאחר וחוות הדעת שקולות בנקודה זו, ומאחר והתובע הוא הנושא בנטל השכנוע, הרי שאין מנוס מדחיית הטענה בנקודה זו.

זאת ועוד: התובע טען כי מכר את רכבו בסך 17,000 ₪, כמות שהוא על פגמיו, בעוד שוויו בין 80 ל – 82 ₪ (בהקשר זה יצויין כי עובדת בעלותו ברכב הוכחה באמצעות רישיון רכב שצורף לחוות דעת הנתבעות). אלא שטענה זו לא הוכחה כלל למרות שהעד מטעמו אמר כי ישנו הסכם מכר. הסכם המכר לא צורף ואף הקונה שזהותו ככל הנראה ידוע לתובע לא זומן להעיד, כדי להוכיח את פרטי העסקה. גם אישור העברת בעלות לא צורף. לפיכך, לא הוכח כי התובע מכר כלל את הרכב ולא כי מדובר בעסקת הפסד המגלמת את מלוא שיעור הנזק אותו תבע התובע.

נוכח כל האמור לעיל, ומאחר ואין מחלוקת על שאלת אחריותן של הנתבעות, אפסוק לתובע פיצוי בהתאם לחוות דעת הנתבעות, אותה אני מעדיף על פני זו של התובע, כמפורט מעלה.
הנתבעות ישלמו לתובע בתוך 30 יום סך

9771 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.14, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%.


ניתן היום,
ג' אב תשע"ה, 19 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
















תאמ בית משפט שלום 49971-04/14 מאיר קלטשי נ' מבוא שומרון בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/07/2015)