פסקי דין על מסעוד עיד מחמד חבאבה | פסקי דין על עיד חבאבה | פסקי דין על וליד חבאבה ואח' | פסקי דין על מחמוד חסן מחמוד לקיאניה | פסקי דין על חליל חסן מחמוד לקיאניה | פסקי דין על חמד חסן מחמוד לקיאניה ואח' |

11366/03 א     13/07/2015




א 11366/03 מסעוד עיד מחמד חבאבה, עיד חבאבה, וליד חבאבה ואח' נ' מחמוד חסן מחמוד לקיאניה, חליל חסן מחמוד לקיאניה, חמד חסן מחמוד לקיאניה ואח'








st1\:*{behavior:(#ieooui) }

1

בית משפט השלום בירושלים
בפני
כב' השופט אריה רומנוב

ת.א. 11366/03
ת.א. 11369/03





בעניין:
מנהל מקרקעי ישראל




התובע בת.א. 11366/03 ובת.א. 11369/03

נ ג ד




1. מסעוד עיד מחמד חבאבה
2. עיד חבאבה
3. וליד חבאבה
4. עראף חבאבה





ה
נתבעים
בת.א. 11366/03



1. מחמוד חסן מחמוד לקיאניה
2. חליל חסן מחמוד לקיאניה
3. חמד חסן מחמוד לקיאניה
4. מחמד חסן מחמוד לקיאניה
5. חלימה חסן מחמוד לקיאניה









ה
נתבעים
בת.א. 11369/03






ב"כ התובע: עו"ד שמואל קרניאל
ב"כ הנתבעים: עו"ד לאה צמל
; עו"ד מוהנד ג'בארה





פסק דין



1.
לפניי שתי תביעות לפינוי מקרקעין אשר הדיון בהן אוחד. התביעה האחת הוגשה נגד ארבעה מבני משפחת חבאבה (ת.א. 11366/03), והתביעה השנייה הוגשה נגד חמישה מבני משפחת לקיאניה (ת.א. 11369/03). הקרקעות אותן מתבקשים הנתבעים לפנות נמצאות בפאתיה הצפוניים של שכונת רמות, בואכה נבי-סמואל.

2.
לפני מלחמת ששת הימים היו הקרקעות מושא דיוננו מצויות בתחומי ממלכת ירדן, במקום הידוע בשם "עקבת זאיד", אשר באותה עת היה חלק מאדמות הכפר בית-איכסא. לטענת הנתבעים, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, היינו עוד בתקופת שלטונה של ממלכת ירדן, רכשו האבות המנוחים של משפחות הנתבעים, אשר התגוררו בכפר בית-איכסא, זכויות בחלק מהקרקעות מושא דיוננו. מאז, היינו במשך כחמישים שנה, מתגוררות המשפחות אשר התרחבו בינתיים, במקום זה. יצוין, כי הגם שהתובע אינו מקבל את הטענה שאבות המשפחות רכשו את הזכויות בקרקעות כדין, אין הוא חולק על כך שהמשפחות מתגוררות במקום מזה כחמישים שנה.

3.
לאחר מלחמת ששת הימים ובעקבותיה, הפך המקום להיות חלק ממדינת ישראל. ביום 30.8.1970 ניתנה על ידי שר האוצר דאז, פנחס ספיר ז"ל, הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה"), אשר התייחסה לחטיבת קרקע גדולה בצפון ירושלים, בשטח כולל של 4,840 דונם. לדברי העד, מר אברהם נאוי, שהעיד מטעם התובע: "השטח כלל את כל שכונת רמות, החל מליפתא בדרום, ועד המחסום המוביל לשכונת גבעת זאב, בצפון. במערב עד שכונת נבי סמואל. במזרח עד שכונת שועפט" (עמוד 19 לפרוטוקול). לימים הוקמה שכונת רמות על חלק מהשטח שהופקע.

4.
אין חולק על כך, שהקרקעות בהן מתגוררים בני משפחות הנתבעים כלולות בשטח אשר ביחס אליו ניתנה ההודעה של שר האוצר דאז. מאידך, גם אין חולק על כך שהמדינה לא תפסה בפועל חזקה בקרקעות אלה, והנתבעים המשיכו להתגורר בהן ברציפות במשך שנים רבות. למעט פרסום ההודעה על ידי שר האוצר דאז, הרי שעד להגשת התביעות שלפניי, המדינה לא פנתה אל בני משפחות הנתבעים וביקשה מהם להתפנות מהקרקעות, והיא גם לא הודיעה להם על נכונותה לשאת ולתת עימם על תשלום פיצויים בגין ההפקעה. זאת, בשונה ממאות בעלי קרקעות אחרים אשר להם, לדברי מר נאוי, שולמו פיצויים "החל ממועד הסמוך להפקעה, ועד לעצם היום הזה" (עמוד 21 לפרוטוקול). מעדותו של מר דוד דוד, שהעיד מטעם התובע עולה, כי "למרות שהייתה הפקעה, יש הרבה משפחות שממשיכות להישאר בשטחים שהיו בהם ערב ההפקעה. בעקבות ההפקעה לא מבצעים פינוי" (עמוד 34 לפרוטוקול). בני משפחות הנתבעים המשיכו, אפוא, להתגורר בקרקעות, ובמשך השנים, עם התרחבות המשפחות, הם בנו תוספות לבנייה שהייתה קיימת בשנת 1970, ערב פרסום הודעתו של שר האוצר דאז. מהעדויות שנשמעו מפי הנתבעים עולה, כי במקום מתגוררים היום לפחות שמונים איש מבני משפחותיהם.

5.
שתי התביעות שלפניי הוגשו בשנת 2003, היינו 33 שנים לאחר פרסום הודעתו של שר האוצר דאז. בכתבי התביעה מציין התובע, כי "מתוך המגעים שעם הנתבעים הסתבר כי לטענתם הינם מתגוררים במקום שנים רבות וכל זאת לפני ועובר לשנת 1967" (סעיף 5 לכתבי התביעה). על רקע עובדה זו, כך משתמע, התובע אינו מבקש בתביעותיו את פינויים של הנתבעים מכל השטח אותו הם מחזיקים, אלא רק ממה שהוגדר על ידי התובע בכתבי התביעה שהגיש, כ"מקרקעין הפלושים". כפי שיסתבר להלן, בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה מהם אותם "מקרקעין פלושים" אשר פינויים מתבקש על פי נוסחם של כתבי התביעה, ולכך אתייחס בהמשך.

6.
כתבי התביעה הוגשו בחודש דצמבר 2003, ומכאן שעד להיום חלפו למעלה מאחת עשרה וחצי
שנים. סיבת העיכוב הייתה נעוצה בתחילה בבקשות דחייה שהוגשו על ידי הנתבעים, להן הסכים התובע, במסגרתן התבקש בית המשפט כי תינתן לנתבעים שהות לפנות לשר האוצר ולהביא לביטול ההפקעה. תהליך זה נמשך כמה שנים ובגדרו אף הודיעו הנתבעים כי "ממשרד הח"מ נשלח מכתב התראת קד"מ בג"צ לאוצר בעניין ביטול ההפקעה. בקרוב תוגש עתירה לבג"צ בעניין" (הודעת עו"ד לאה צמל
מיום 21.7.08). במקביל, כך ניתן להבין, התקיימו מגעים כלשהם בין הצדדים. בסופו של דבר, לאחר שבית המשפט נוכח לדעת שאין כל התקדמות בנושא, התיק נקבע לשמיעת ראיות.

7.
ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 8.12.09 ובמהלכה העידו עדי התובע, שלושה במספר. בתום ישיבת ההוכחות העלה בית המשפט הצעה בדבר מתווה מסוים לפשרה והצעה זו, כך נראה, פתחה את הפתח לחידושו או התחלתו של משא ומתן בין הצדדים. על מנת לאפשר לצדדים לערוך את הבדיקות הנדרשות לשם קידום המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נעתר בית המשפט למספר בקשות דחייה שהוגשו על ידם. משהדברים התארכו, לא ניתנו לצדדים אורכות נוספות, וישיבת ההוכחות השנייה והאחרונה התקיימה ביום 2.2.11. במהלך ישיבה זו העידו שני עדים מטעם הנתבעים, אחד מכל משפחה. בתום אותה ישיבה נקבע התיק להגשת סיכומים בכתב, אשר מועד הגשתם נועד לאפשר לצדדים להמשיך במשא ומתן שהתקיים ביניהם, ולסיימו.

8.
לאחר הדברים האלה, ובמשך תקופה ארוכה וממושכת מאד, הודיעו הצדדים לבית המשפט, מעת לעת, כי הם מצויים במשא ומתן אינטנסיבי, וכי יש יסוד רב לסברה שמשא ומתן זה יישא פרי. על רקע הדיווחים שהגישו הצדדים מעת לעת, נעתר בית המשפט לחלק מבקשותיהם, ודחה את מועדי הגשת הסיכומים על מנת לאפשר להם למצות את הליך המשא ומתן. בסופו של דבר, ובהתאם להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט, התובע הגיש את סיכומיו ביום 29.7.13 והנתבעים הגישו את סיכומיהם ביום 23.11.14.




9.
לאחר הגשת סיכומי הנתבעים, ולנוכח העובדה שהמשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, הגם שהיה עדיין בעיצומו, לא הניב תוצאות, נפנה בית המשפט לכתוב את פסק דינו. הדבר היה בחודש דצמבר האחרון. במהלך העיון בתיק ובסיכומי הצדדים לצורך כתיבת פסק הדין, הסתבר לבית המשפט כי יש צורך ללבן עם הצדדים מספר עניינים לגופם של הדברים, ובכלל זה טענה שהועלתה על ידי הנתבעים לראשונה בסיכומיהם, בשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה, בית משפט השלום, לדון בתביעות. לשם כך זומנה ישיבה ליום 24.12.14 לצורך השלמת טיעונים בעל פה. מדברי הצדדים עולה, כי ישיבה זו הביאה לקידומו של המשא ומתן, אלא שבסופו של יום, לאחר עוד שורה של בקשות ואורכות שניתנו, בישרו הצדדים בישיבה שהתקיימה ביום 17.6.15, כי המשא ומתן שהתקיים ביניהם לא נשא פרי.

10.
מטבע הדברים, בית המשפט אינו מצוי בפרטי המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים. עם זאת, מדברי הצדדים עולה כי המשא ומתן לקראת הסכם פשרה במקרה שלפנינו היה עניין מורכב. לצורך הגעה להסדר מוסכם היה על התובע לערוך בדיקות תכנוניות; היה על הצדדים לקבוע את מתווה הפשרה, שכלל, כך ניתן להבין, מתן אפשרות לנתבעים לרכוש חלק מהמקרקעין; לשם כך היה על התובע לערוך שמאות של הקרקעות אשר במסגרת ההסדר יירכשו על ידי הנתבעים; והיה על שני הצדדים לקבל את ההסכמות של מרשיהם. ככל שמדובר בתובע מדובר בהסכמת ועדות הפשרות המוסמכות, והעניין כבר היה על שולחנה של הוועדה המחוזית ונדון על ידה.

11.
בית המשפט סבר, ועודנו סבור, כי לנוכח מהותו של התיק ומורכבותו הרבה, ולנוכח המשמעויות העשויות לנבוע מתוצאות ההכרעה בו לציבור המיוצג על ידי התובע מחד, ולמשפחות הנתבעים מאידך, הסדר פשרה הולם עדיף על הכרעה. זה הטעם לכך שבמהלך השנים בית המשפט היה מוכן לתת לצדדים שהות ארוכה, ארוכה מדי, כדי למצות את הליכי הפשרה. הגם שמדובר בתיק "רזה" בו התקיימו שתי ישיבות הוכחות קצרות בלבד, התקיימו בתיק לא פחות מאשר עשרים ישיבות. תיאור השתלשלות העניינים מופיע עלי פרוטוקול ועלי "נט", ולא אאריך בדברים. אסתפק בכך שאומר, כי בדיעבד ניתן לומר שספק רב אם השהות שניתנה לצדדים הייתה מוצדקת.



מהם המקרקעין אשר פינויים מתבקש בכתבי התביעה שהוגשו על ידי התובע
?

12.
עמדתי לעיל על כך שבכתבי התביעה אותם הגיש התובע, אין הוא מבקש את פינויים של הנתבעים מכל השטח אותו הם מחזיקים, אלא רק ממה שהוגדר על ידי התובע בכתבי התביעה, כ"מקרקעין הפלושים". בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מהם אותם "מקרקעין פלושים", ובכך אדון בפרק זה. לשם כך אביא את דברי התובע כפי שהם נכתבו על ידו בכתבי התביעה שהגיש. בטרם אעשה כן, כרקע לבירור הדברים והבנתם, אעמוד בקצרה על טענות הנתבעים בדבר זכויותיהם בקרקע, וזאת מבלי להכריע בדבר.

13.
מטעם בני משפחת חבאבה העיד מר עיד מסעוד חבאבה. מר חבאבה נולד בשנת 1957. לדבריו, אביו המנוח, מסעוד חבאבה ז"ל, רכש בשנת 1963 חלקת קרקע ב"עקבת זאיד" מאדם בשם עבדאללה עיסא ג'בר ז"ל, שהיה איש עתיר נכסים ואדמות. מר חבאבה הציג את הסכם המכר שנכרת בין אביו המנוח לבין מר ג'בר המנוח, ואין חולק על כך שבהסכם נכתב כי מושא ההסכם היא חלקת קרקע בשטח של 2 דונם. עם זאת טען מר חבאבה, כי בהסכם המכר נקבע שאם לאחר כריתתו יסתבר כי גודלו של השטח הנמכר עולה על 2 דונם, כי אז ישלם אביו למוכר תוספת תשלום על פי המחיר שנקבע בהסכם לדונם אחד. ואכן, כך לטענת מר חבאבה, בדיעבד הסתבר כי שטח החלקה הוא כ-4.6 דונם, ובעקבות כך שילם אביו למוכר את ההפרש. לטענת מר חבאבה, מלאכת רישום הקרקע על שם אביו המנוח הופסקה בשל פרוץ מלחמת ששת הימים ועזיבת המוכר את הארץ. מטעם זה, הקרקע לא נרשמה על שמו. לאחר רכישת הקרקע, כך טען מר חבאבה, אביו המנוח הקים על הקרקע בית, ומאז הוא ואחיו ובני משפחותיהם מתגוררים במקום. לדברי מר חבאבה, ברבות השנים הוא ובני משפחתו הרחיבו את הבית שבנה אביו, כאשר תוספות הבנייה נבנו בשנות השבעים, השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.

14.
מטעם בני משפחת לקיאניה העיד מר חאמד לקיאניה.
מר לקיאניה, שהינו מודד במקצועו, נולד בשנת 1951. לדבריו, אביו המנוח, חסן מחמוד חסאן לקיאניה ז"ל, רכש ביום 28.2.65 ממר עבדאללה עיסה ג'בר ז"ל הנזכר לעיל, חלקת קרקע בשטח של 3 דונם ב"עקבת זאיד". לאחר מכן, אביו המנוח הקים על הקרקע בית, ומאז הוא ואחיו ובני משפחותיהם מתגוררים במקום. לדברי מר לקיאניה, ברבות השנים הוא ובני משפחתו הרחיבו את הבית שבנה אביו, כאשר תוספות הבנייה נבנו בשנות השבעים, השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.

15.
התובע אינו מקבל את טענות הנתבעים בדבר רכישת זכויות כדין בקרקעות, ואולם במסגרת בירורן של התביעות שלפניי, אין לי צורך להכריע בדבר. מה שחשוב לענייננו הוא, שמכתבי התביעה אותם הגיש התובע וממהלך הדיונים משתמע, כי התובע מקבל את טענת הנתבעים שהם מתגוררים במקום עוד מלפני מלחמת ששת הימים, ועל כן בתביעות שהגיש אין הוא מבקש את פינוי הנתבעים מכל השטחים שהם מחזיקים, וזאת למרות שהודעת שר האוצר דאז חלה גם על הקרקעות שהתובע אינו מבקש את פינויין. תביעות הפינוי אותן הגיש התובע מתייחסות רק ל"מקרקעין הפלושים", ועל מנת שניתן יהיה לדעת מהם אותם "מקרקעין פלושים", אפנה לאמור בכתבי התביעה.

16.
כתבי התביעה שהוגשו על ידי התובע נוסחו בצורה קצרה ותמציתית ונאמר בהם, כי "במהלכה של שנת 1998 או בסמוך אליה התקבלו תלונות ופניות מהתושבים בשכונת רמות הסמוכה, שלאחריהם נערכו על ידי התובע בדיקות ובירור המצב בשטח והסתבר כי הנתבעים אינם מסתפקים במבנים ובשטחים שהיו בידם עד אז, אלא פלשו לשטחים נוספים וכל זאת במסגרת בנייה ותוספות בנייה נוספות שנעשו על ידם באופן חד צדדי (להלן: 'תוספות הבנייה') ללא כל אישור או הסכמה מטעם התובע, ובכך למעשה הסיגו את גבולו כאמור" (סעיף 6 לכתבי התביעה).

התובע צירף לכתבי התביעה שהגיש תשריט בו נצבעו בצבע כחול השטחים "... אליהם פלשו ועליהם נבנו 'תוספות הבנייה' כולם לאחר מועד ההפקעה במהלך שנת 1998 או בסמוך (להלן: 'המקרקעין הפלושים')" (סעיף 9 לכתב התביעה).

בכתבי התביעה נטען, כי "'תוספות הבנייה' כוללות הרחבת המבנים הישנים שבהם החזיקו הנתבעים המחוברים לקודמים באופן שהוכפלה אם לא יותר מכך 'התכסית' והשטחים המבונים שבידי הנתבעים" (סעיף 10 לכתבי התביעה).

התובע מבקש בתביעותיו, "... כי על הנתבעים שפלשו והסיגו את גבולו כמתואר לעי"ל לפנות ולסלק ידם מן 'המקרקעין הפלושים' וכי עובר להגשת כתב תביעה זה ממשיכים הנתבעים להחזיק 'במקרקעין הפלושים' שבתוספת הבנייה שעליהם" (סעיף 11 לכתבי התביעה).

17.
עיון בתשריט אותו צירף התובע לכתבי התביעה שהגיש ולתצהירו של המפקח, מר דוד דוד, מעלה, כי בתשריט נצבעו בצבע כחול המקרקעין שהוגדרו על ידי התובע כ"מקרקעין פלושים", ובצבע ירוק נצבעו המקרקעין שהתובע אינו דורש את פינויים. בסעיף 9 לכתבי התביעה נכתב, כאמור, ש"התובע יטען כי המקרקעין הצבועים בכחול והמסומנים בתשריט "חבבה"/"לקייני" (בהתאמה; הדגשה שלי – א.ר.) הינם השטחים אליהם, פלשו ועליהם נבנו 'תוספות הבנייה' כולם לאחר מועד ההפקעה במהלך שנת 1998 או בסמוך (להלן: 'המקרקעין הפלושים')."

18.
לכאורה, על פי הכתוב בכתבי התביעה, הדברים פשוטים וברורים ואין הם יכולים לעורר כל מחלוקת. אלא שבמהלך שמיעת המשפט, ובמסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי התובע עלה, כי אין הוא מסתפק בפינויים של הנתבעים מהשטחים הצבועים בכחול, אלא הוא מבקש את פינויים גם מהשטחים המוקפים בתשריט בקו אדום, אשר גם אליהם, לפי הטענה, פלשו הנתבעים. כך, למשל, את סיכומיו מסיים התובע באומרו: "אשר על כן מתבקש כב' בית המשפט לקבל את התביעה ולהורות לנתבעים לסלק ידם מהשטחים הפלושים כהגדרתם בכתב התביעה, דהיינו מכל המקרקעין שסומנו "במפה" "נספח ב'" בצבע אדום, לרבות תוספות הבנייה שסומנו בצבע כחול" (סעיף 5.6 לסיכומים).

19.
הנתבעים מבקשים כי בית המשפט ידחה את הטענה המועלית על ידי התובע, בהיותה בגדר "מקצה שיפורים" ו"שינוי חזית דרסטי". בסעיף 6 לסיכומים שהוגשו על ידם נטען, כי "... על אף האמור לעיל מבקש לו התובע כיום לעשות לעצמו מקצה שיפורים בגדרי התובענה דנן כך שבמסגרת סיכומיו הוא לפתע פתאום מבקש לצקת תוכן אחר לגמרי למונח "השטחים הפלושים" כהגדרתם בכתב התביעה...". לטענת הנתבעים, "המדובר לא רק בשינוי חזות (צ"ל: "חזית") שהתנגדו לו באי כח הנתבעים לכל אורך חקירותיהם של עדי התובע, אלא שעסקינן בשינוי שהינו מעבר לשינוי חזית רגיל שיכלו הנתבעים להתמודד עמו, אלא עסקינן בשינוי דרסטי של עיקר תביעתו של התובע אם לא כולה, דבר שבכלל לא היו ערוכים לו הנתבעים בגדרי הבאת ראיותיהם ותצהיר עדות ראשית מטעמם ויש לדחותו מכל וכל ע"י כב' בהמ"ש זה".


20.
מהדברים שציטטתי לעיל מתוך כתבי התביעה אותם הגיש התובע נגד הנתבעים עולה, כי השטחים אשר פינויים מתבקש מוגדרים בצורה ברורה למדי, הן בתיאור מילולי והן בתיאור גראפי. במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה אמר ב"כ הנתבעים: "אנו מבינים את התביעה, וכך היא מנוסחת, שהיא מתייחסת רק לשטחים אליהם "פלשו" הנתבעים, לאחר שנת 1998". תשובתו הספונטאנית של ב"כ התובע הייתה: "זה מה שאני אומר" (עמוד 20 לפרוטוקול). בעקבות חילופי דברים אלה, התבקש ב"כ התובע על ידי בית המשפט להבהיר את הדברים (שם). בפתח ישיבת ההוכחות השנייה אמר ב"כ התובע, כי "כל הקרקע מושא ענייננו היא קרקע מופקעת. בתביעה שהגשנו אנחנו מבקשים את פינוי הנתבעים מכל השטח למעט הבתים המקוריים שישבו בהם עובר להפקעה. הכוונה היא לבתים הצבועים בצבע ירוק (במפה)" (ישיבה מיום 2.2.11 – עמוד 1). ב"כ הנתבעים השיב לדברים אלה בכך שאמר, כי לא זה מה שנתבע בכתבי התביעה (שם).

21.
לקראת סיום סיכומיו מפנה ב"כ התובע לדברים שנאמרו ב

פסק דין
שניתן בבית המשפט העליון, בדבר תפקידם של בתי המשפט לעודד את הרשויות המופקדות על כך, לממש את זכויות הציבור במקרקעין ולהגן על רכוש הציבור (רע"א 1284/13 אל סעדין נ' מדינת ישראל (4.3.13)). דברים אלה מקובלים עליי, כמובן, במלואם. עם זאת, חובתן של הרשויות המופקדות על כך, בדומה לחובה המוטלת על כל תובע, להגדיר במדויק את הסעד הנתבע על ידן ולנהל את ההליך בגדרו של סעד זה. לדברים אלה יש משנה תוקף כאשר מדובר בתביעת פינוי, עם כל המשתמע מכך. העניין אינו עניין פורמאלי אלא עניין מהותי, שכן על הנתבע לדעת בדיוק מהו הסעד הנתבע ממנו ומפני מה עליו להתגונן. על הנתבע גם לדעת, במיוחד במקרה מורכב ובעל חשיבות דוגמת המקרה שלפנינו, כי בטרם הוגש נגדו כתב תביעה, עמדה בפני
הרשויות תמונת הדברים המלאה והמדויקת, ונשקלו על ידן כל השיקולים הצריכים לעניין. מהאמור בסעיף 2 לסיכומי הנתבעים עולה, שאין הם סבורים שכך היה במקרה שלפנינו.

22.
עיון בכתבי התביעה שהוגשו על ידי התובע מעלה כי הם נוסחו, כפי שכבר צוין, בצורה קצרה ותמציתית. לא למותר לציין, כי בא כוחו הנוכחי של התובע לא היה זה שניסח את כתבי התביעה, שכן הוא קיבל עליו את הייצוג רק בחודש ספטמבר 2008 (ראה הודעתו מיום 28.9.08). בישיבה הראשונה שהתקיימה בנוכחותו (3.11.08) הודיע בא כוחו הנוכחי של התובע כי הוא ישקול להגיש בקשה לתקן את כתבי התביעה, ואולם בהודעתו מיום 23.11.08 נמסר על ידו, "כי הוא איננו מבקש לתקן את כתבי התביעה ויגיש תצהירי עדות ראשית כאמור בהחלטה".

23.
יש להבהיר, כי השאלה מהם "המקרקעין הפלושים" מתחלקת לשניים: השאלה הראשונה היא, האם מדובר בשטחים הצבועים בתשריט בצבע כחול, או בשטחים המוקפים בתשריט בקו אדום? מהטעמים אותם אפרט להלן הגעתי למסקנה כי מדובר בשטחים הצבועים בכחול. מסקנה זו מובילה לשאלה השנייה והיא, מה כוללים השטחים הצבועים בצבע כחול: האם הם כוללים את כל הבתים הצבועים בכחול או רק את חלקם? אתחיל בשאלה הראשונה.

24.
עיון בתשריט שצורף לכתבי התביעה מעלה, כי הוא כולל שטחים בנויים ושטחים פתוחים, היינו שטחים שאינם בנויים. חלק מהשטחים הבנויים צבוע בירוק וחלק צבוע בכחול. השטחים הבנויים – ירוקים וכחולים – מוקפים בשטחים פתוחים, וכל אלה מוקפים בקו אדום המגדיר מתחם אשר בעדותו של העד מטעם התובע, מר דוד דוד, נטען כי שטחו כ-22-23 דונם (עמוד 36 לפרוטוקול).

25.
השאלה האם "המקרקעין הפלושים" הם השטחים הצבועים בכחול או השטחים המוקפים בתשריט בקו באדום, אינה קשה להכרעה. הטעם הפשוט לכך הוא, שבסעיף 9 לכתבי התביעה נאמר בצורה מפורשת כי "המקרקעין הפלושים" צבועים בכחול. הצבע האדום אינו מוזכר כלל בכתבי התביעה. אמנם במקרא של התשריט נרשם כי הקו האדום מסמן את "גבולות שטחי הפלישה", ואולם לשטחים הפתוחים המוקפים באדום אין כל אזכור או התייחסות בכתבי התביעה. לכך יש להוסיף, כי בכתבי התביעה יש התייחסות ברורה ומפורשת לתוספות הבנייה אשר לפי הטענה נבנו על ידי הנתבעים, אך לא לשטחים הפתוחים. הדגש מושם על בנייה שנעשתה על ידי הנתבעים ועל "הגדלת התכסית". מה שעולה מכך הוא, שכתבי התביעה אינם מתייחסים לשטחים הפתוחים, אלא רק לשטחים הבנויים הצבועים בכחול. כפי שיסתבר להלן, אין מדובר בכל השטחים הצבועים בכחול, אלא רק בחלקם.

26.
כפי שצוין, הנתבעים התייחסו אל כתבי התביעה שהוגשו נגדם כחלים רק על חלק מהשטחים הבנויים. לפיכך, במסגרת התצהירים שהגישו ובמהלך עדויותיהם, לא נאמרו על ידי הנתבעים דברים ברורים בעניין השטחים הפתוחים. במהלך שמיעת הראיות גם לא התקיים לפני בית המשפט דיון של ממש ביחס לשטחים אלה, ולמעשה בית המשפט אינו יודע האם הנתבעים כלל מחזיקים בהם.

27.
עם זאת יש להעיר, כי אם אכן הנתבעים מחזיקים במתחם אשר שטחו הכולל עומד על כ-22-23 דונם, מדובר בשטח הגדול, ובצורה משמעותית, משטח החלקות שהנתבעים עצמם טוענים כי אבותיהם רכשו. אזכיר, כי מר חבאבה טען כי אביו המנוח רכש חלקת קרקע בשטח של כ-4.6 דונם (הגם שבחוזה המכר כתוב כי שטח החלקה הוא 2 דונם בלבד), ומר לקיאניה טען כי אביו המנוח רכש חלקת קרקע בשטח של 3 דונם. אם נקבל את טענת מר חבאבה כי אביו רכש חלקת קרקע בשטח של כ-4.6 דונם (ולא 2 דונם), ואם אכן משפחות הנתבעים מחזיקות במתחם כולו, עולה, לכאורה, כי המשפחות מחזיקות במתחם אשר שטחו הכולל גדול פי שלושה מהחלקות אותן אבותיהם רכשו, לפי טענתם. על רקע דברים אלה דומה כי יש מקום להפנות לדבריו של מר חבאבה שאמר במהלך עדותו: "מה שמעבר ל-4 דונם ו-600 מטר אני מחזיר למי שתבע אותי" (עמוד 7 לפרוטוקול).

28.
מכל מקום, כיוון שקיבלתי את טענת הנתבעים כי השטחים הפתוחים אינם מהווים חלק מתביעה זו, כי אז, לכאורה, ומבלי לנקוט עמדה לגופם של דברים, פתוחה בפני
התובע האפשרות לנקוט בהליכים המתאימים ביחס לשטחים אלה.

29.
משקבעתי כי "המקרקעין הפלושים" הם המבנים הצבועים בכחול, יש לעבור לשאלה השנייה אותה הצגתי והיא, על איזה מבנים מדובר: האם כל המבנים הצבועים בכחול או רק חלקם? אומר כבר עכשיו, והדברים יובהרו בפרק הבא, כי לשאלה זו אין משמעות מעשית רבה בגדרי התביעה הנוכחית. הטעם לכך הוא, שמטעמים אותם אפרט בפרק הבא, הרוב המכריע של המבנים הצבועים בצבע כחול, מצויים בשטח אשר לגביו אין לבית משפט זה סמכות עניינית.

30.
כפי שמשתמע מכתבי התביעה, התובע מכיר בכך שהנתבעים מחזיקים בחלק מהשטח עוד מלפני מלחמת ששת הימים, ומטעם זה התובע אינו תובע את פינוי הנתבעים מכל השטח אותו הם מחזיקים היום. כתבי התביעה הוגשו, כאמור, 33 שנים לאחר שניתנה הודעתו של שר האוצר דאז, ובהם מצא התובע לנכון להסביר את הרקע להגשתם. נאמר, כי במהלכה של שנת 1998 או בסמוך אליה, התקבלו תלונות ופניות מתושבים בשכונת רמות הסמוכה, שלאחריהן נערכו על ידי התובע בדיקות במהלכן הוברר, "כי הנתבעים אינם מסתפקים במבנים ובשטחים שהיו בידם עד אז, אלא פלשו לשטחים נוספים וכל זאת במסגרת בנייה ותוספות בנייה נוספות שנעשו על ידם באופן חד צדדי (להלן: 'תוספות הבנייה') ללא כל אישור או הסכמה מטעם התובע, ובכך למעשה הסיגו את גבולו כאמור" (סעיף 6 לכתבי התביעה).

31.
על רקע דברים אלה, ובמיוחד על רקע העובדה שהתובע אינו דורש את פינוי התובעים מחלק מהשטחים אותם הם מחזיקים, מתעוררת השאלה האם על פי האמור בכתבי התביעה נדרשים הנתבעים לפנות את כל תוספות הבנייה שנבנו לאחר שנת 1970, עת ניתנה הודעתו של שר האוצר דאז, או רק את תוספות הבנייה שנבנו במהלך שנת 1998 או בסמוך אליה?

32.
הדברים הכתובים בכתבי התביעה אינם ברורים וחד משמעיים, ואולם מקריאת סעיף 9 לכתב התביעה עולה, לכאורה, שכוונת הדברים היא רק לתוספות הבנייה שנבנו במהלך שנת 1998 או בסמוך אליה. וכך נכתב בסעיף זה: "התובע יטען כי המקרקעין הצבועים בכחול והמסומנים בתשריט "חבבה"/"לקיאני" (בהתאמה – א.ר.) הינם השטחים אליהם, פלשו ועליהם נבנו 'תוספות הבנייה' כולם לאחר מועד ההפקעה במהלך שנת 1998 או בסמוך (להלן: "המקרקעין הפלושים") (הדגשה שלי – א.ר.).

33.
העולה מכך הוא, שיש לקרוא את כתבי התביעה כדורשים את פינויים של הנתבעים רק מהמבנים הצבועים בכחול אשר נבנו בשנת 1998 או בסמוך לשנה זו, מועד בו הגיעו אל התובע תלונות השכנים, אך לא מתוספות בנייה שנבנו קודם לכן, גם אם הדבר היה לאחר שנת 1970. הדברים, כאמור, אינם חד משמעיים, ואולם העובדה שהתובע מצא לנכון לציין בכתבי התביעה שהגיש את תלונות השכנים משנת 1998, ואופן ניסוחו של סעיף 9 לכתבי התביעה המדבר על תוספת בנייה שנעשתה "במהלך שנת 1998 או בסמוך", מובילים למסקנה שיש לקבוע, כי "השטחים הפלושים" אליהם מתייחסים כתבי התביעה הם רק אותם מבנים המצויים בתחומי השטחים שנצבעו בצבע כחול, אשר נבנו בשנת 1998 או בסמוך אליה. אזכיר, שכאשר ב"כ הנתבעים אמר כי הנתבעים מבינים את התביעה כמתייחסת רק לשטחים אליהם "פלשו" הנתבעים, לאחר שנת 1998, השיב ב"כ התובע ואמר: "זה מה שאני אומר" (עמוד 20 לפרוטוקול). בהמשך הדרך נאמרו אמנם על ידו דברים אחרים, ואולם דומה כי התשובה הספונטאנית משקפת את האופן הפשוט והמובן בו יש להבין את כתבי התביעה.

34.
על פני הדברים ומבלי להכריע בדבר אומר, כי לשאלת המועד בו נבנו תוספות הבנייה עשויה, אולי, להיות משמעות לעניין העלאת טענת התיישנות או שיהוי מטעם הנתבעים. בסיכומים שהוגשו על ידי הנתבעים מצוי פרק הדן בטענת התיישנות, שנכתב בבחינת "למעלה מהן הדרוש" (ר' סעיף 41 לסיכומי הנתבעים). טענות הנתבעים בעניין זה לא נענו על ידי התובע, ומכאן שבמסגרת הליך זה לא נדונה טענת ההתיישנות אשר לכאורה יש מקום לדון בה.

35.
אסכם, אפוא, פרק זה בכך שאומר, כי "השטחים הפלושים" אליהם מתייחסים כתבי התביעה הם רק אותם מבנים הצבועים בכחול, ככל שהם נבנו בשנת 1998 או בסמוך לה. אין מדובר אך בעניין פורמאלי או בשאלה של "הבנת הנקרא", שכן אין לשלול את האפשרות שכשם שהתובע לא ביקש בכתבי התביעה שהגיש לפנות את הנתבעים מהמבנים שהוקמו לפני שנת 1970, כך גם הוא לא ביקש לפנות את התובעים מתוספות הבנייה אותם הם בנו בשנות השבעים, השמונים, ותחילת שנות התשעים, אלא רק מתוספות הבנייה שנבנו על ידם בסמוך למועד בו הגיעו תלונות השכנים. עובדה היא, שהנתבעים מתגוררים בתחומי העיר ירושלים, בשכונת רמות, ואולם איש מטעם התובע לא פנה אליהם בכל בקשה או דרישה במשך עשרות שנים. אם כוונת התובע הייתה לפנות את התובעים גם מתוספות הבנייה שנבנו על ידם עשרות שנים קודם להגשת התביעות, היה על התובע לומר את הדברים בצורה ברורה ומפורשת, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים.

36.
מכל מקום, ובדומה לדברים שאמרתי ביחס לשטחים המוקפים בקו אדום, כיוון שקיבלתי את טענת הנתבעים כי "המקרקעין הפלושים" כוללים רק חלק מהמבנים הצבועים בצבע כחול, כי אז, לכאורה, ומבלי לנקוט עמדה לגופם של דברים, פתוחה בפני
התובע האפשרות לנקוט בהליכים המתאימים ביחס לאותם מבנים הצבועים בכחול שאינם כלולים בכתבי התביעה.



שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעות
]
37.
ביסוד הנטען בכתבי התביעה שהגיש התובע וביסוד המבוקש בהם ניצבת טענת התובע כי "המקרקעין נשוא כתב התביעה ... הינם בבעלות מדינת ישראל" (סעיף 3 לכתבי התביעה). כפי שיסתבר להלן, טענה זו אינה מדויקת, שכן הרוב המכריע של "המקרקעין הפלושים", כפי שאלה הוגדרו על ידי לעיל, אינם בבעלות מדינת ישראל, שכן הליך ההפקעה ביחס אליהם עדיין לא הסתיים. לעובדה זו יש השלכה לעניין סמכותו של בית משפט זה, בית משפט השלום, לדון בתביעות שהוגשו בתיקים שלפניי. הטעם לכך הוא, שכפי שיסתבר בהמשך, כאשר הליך ההפקעה לא הסתיים בהקניית המקרקעין למדינה, הסמכות לדרוש את מסירת החזקה בהם מסורה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום.

38.
תחילה אעמוד על הוראות הדין ואחר כך אפנה לעובדות המקרה שלפנינו. הפקעת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, כוללת מספר שלבים והוראות. לענייננו, יש חשיבות לשלושה סעיפים המנויים בפקודה: הראשון, סעיף 5 לפקודה הקובע כי מקום שמתכוון שר האוצר להפקיע מקרקעין, עליו לפרסם הודעה על כוונתו זו. השני, סעיף 7(1) לפקודה הקובע כי בנסיבות המנויות באותו סעיף רשאי שר האוצר להורות, בהודעה שתפורסם, לבעל הזכויות בקרקע אותה בכוונתו להפקיע למסור לו את החזקה בה עוד בטרם הסתיים הליך ההפקעה. והשלישי, סעיף 19 לפקודה הקובע כי בנסיבות המנויות בו רשאי שר האוצר לפרסם הודעה ולפיה הקרקע אשר ביחס אליה הוצאה הודעה לפי סעיף 5, "תהיה מוקנית לו החל מאותו תאריך". סעיף 19(2) קובע, כי "לאחר שתתפרסם ברשומות הודעה לפי סעיף קטן (1) תוקנה הקרקע לשר האוצר בהתאם לכך, חפשית מכל נטל, ומנהל אגף רישום והסדר הקרקעות יגרום שתיערכנה הרשומות הנאותות בספרי האחוזה".

39.
סעיף 19 לפקודה מסיים את ההיבטים הקניינים של ההפקעה. עם פרסום "הודעת ההקניה" הופכת המדינה להיות הבעלים של הקרקע שהופקעה, וככל בעלים, אם מתעורר צורך להביא לפינויו של אדם המחזיק בקרקע שהוקנתה למדינה, עליה להגיש נגד אותו אדם תביעה לסילוק יד לבית משפט השלום (אריה קמר, "דיני הפקעת מקרקעין" (מהדורה שמינית), עמודים 334-335; 350-351; 378).

40.
שונים הם פני הדברים מקום בו ניתנה הודעה לפי סעיף 7(1) לפקודה, ואולם טרם ניתנה הודעה לפי סעיף 19. מדובר במצב בו הרשות פרסמה הודעה לפי סעיף 7(1) המורה לבעל הזכויות בקרקע למסור לה את החזקה בה, ואולם הליך ההפקעה טרם הסתיים במתן "הודעת הקניה" לפי סעיף 19. ביחס למצב דברים זה קיימת בסעיף 8(א) לפקודה הוראה מיוחדת הקובעת (כפי נוסחה היום), כי:

"אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7 יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע".

41.
התשובה לשאלה מיהו "בית המשפט" בו מדובר בסעיף 8 לפקודה מצויה בסעיף 2 לפקודה, סעיף ההגדרות, שם נקבע, "'בית המשפט' פירושו בית המשפט המחוזי שבתחומי שיפוטו נמצאת הקרקע הנידונה". אביא להלן את דבריו של המלומד קמר בעניין זה (עמודים 375-378):

"סעיף 8(א) לפקודת הקרקעות קובע, כי במקרה של סירוב הבעלים או המחזיק במקרקעין להתיר לרשות המפקיעה לקנות בהם החזקה, רשאית זו לפנות אל "בית המשפט", בבקשה שיצווה על מסירת ההחזקה. איזהו בית המשפט המוסמך לדון בבקשה זו?"
......
בפקודה המקורית הוגדר הביטוי "בית המשפט" שבסעיף 2(1) לפקודה כ"בית המשפט לקרקעות, שבתחום שיפוטו נמצאת הקרקע הנדונה". סעיף 8 לפקודת בית המשפט (הוראת מעבר) התש"ח-1948, העביר את כל הסמכויות שהיו לבית המשפט לקרקעות אל בית המשפט המחוזי. ביטולה של פקודת בתי המשפט האמורה בשלב מאוחר יותר לא השפיע – לפי הוראת סעיף 14(ב)(2) לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] – על פעולה קודמת של אותה פקודה. הפועל-יוצא מכך הוא, שכל פעולה של פקודת בתי המשפט, שנעשתה טרם ביטול הפקודה, בעינה עומדת. במילים אחרות: "בית המשפט" הקבוע בפקודת הקרקעות הינו בית המשפט המחוזי, אשר בתחום שיפוטו נמצאים המקרקעין.

סעיף 8(א) לפקודה, בהקנותו לבית המשפט המחוזי סמכות שיפוט ייחודית בבקשות למסירת ההחזקה במקרקעין שהופקעו, בא ליצור סעד מהותי חדש ומיוחד, שתכליתו לקצר את ההליכים הקשורים בתפיסת ההחזקה, מקום שהרשות המפקיעה זקוקה בדחיפות למקרקעין לצורך ביצוע המטרה הציבורית. סמכותו זו של בית המשפט המחוזי מוגבלת רק לשלב, שבין פרסום הודעת ההפקעה ברשומות לפי סעיף 5(1) לפקודה לבין הקניית המקרקעין לרשות המפקיעה לפי סעיף 19 לפקודה....
.....
הוקנו המקרקעין לרשות המפקיעה לפי סעיף 19 לפקודה... תהא סמכות השיפוט הייחודית לבית משפט השלום, בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

סמכותו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 8(א) לפקודה הינה ייחודית, ואין הרשות המפקיעה יכולה להגיש, בשלב שלפני הקניית המקרקעין לה, תביעה לבית משפט השלום לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כנגד המחזיק שהחזקתו החלה לפני הפרסום ברשומות של ההודעה למסירת ההחזקה על יסוד סעיף 7(1) לפקודה, וזאת בהבדל ממה שיכול לעשות כל הטוען לזכות החזקה במקרקעין המוחזקים על ידי אחר...."


42.
משעמדנו על

הוראות הדין, יש לפנות עתה לעובדות המקרה שלפנינו. כפי שצוין לעיל, ההודעה שניתנה בשנת 1970 על ידי שר האוצר דאז הייתה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. ההודעה התייחסה לחטיבת קרקע גדולה בשטח כולל של 4,840 דונם, אשר המקרקעין מושא דיוננו מהווים רק חלק קטן מאד ממנה. מתוך החומר שלפניי עולה, כי לפחות ביחס למקרקעין אשר עניינם נדון בהליך זה, לגבי חלק מהמקרקעין ניתנה לימים "הודעת הקניה" לפי סעיף 19 לפקודה, ולגבי חלק אחר של המקרקעין – לא ניתנה הודעה כזו.

43.
המקרקעין אשר ביחס אליהם ניתנה "הודעת הקניה" רשומים היום כחלק מגוש 30732 חלקה 157 (להלן: "חלקה 157"). "הודעת ההקניה" ביחס לחלקה 157 פורסמה ביום 10.6.1993, והיא רשומה עתה בבעלות מדינת ישראל (ר' תעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי מר אברהם נאוי).

44.
מנגד, המקרקעין אשר ביחס אליהם לא ניתנה "הודעת הקניה" ידועים כחלקה ארעית מספר 200 בתוכנית לצורכי רישום מספר 649/96 (להלן: "חלקה ארעית 200"). ביחס לחלקה ארעית 200 קיימת, כאמור, רק ההודעה שניתנה על ידי שר האוצר דאז בשנת 1970, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה, ואולם אין "הודעת הקניה" לפי סעיף 19. מכאן, שחלקה ארעית 200 אינה נמצאת בבעלות מדינת ישראל.

45.
עיון בתשריט שצורף לכתבי התביעה מעלה, כי הרוב המכריע של השטחים הצבועים בכחול מצוי בתחומי חלקה ארעית 200 אשר אינה בבעלות מדינת ישראל (ר' גם "תרשים המקום" המצוי בחלק הימני תחתון של התשריט). מכאן, שבהתאם להוראות הדין עליהן עמדתי לעיל, בית משפט השלום אינו מוסמך להורות על פינויים של הנתבעים מחלקה זו, שכן הסמכות להורות על מסירת החזקה בה מסורה לבית המשפט המחוזי, מכוח הוראת סעיף 8(א) לפקודה.

46.
יש לציין, כי הרוב המכריע של חלקה 157, בחלק הנוגע לענייננו, אינו בנוי. רק חלק קטן מחלקה 157 צבוע בצבע כחול. עיקרה של חלקה 157 (בחלק הנוגע לענייננו) הם אותם שטחים פתוחים המוקפים בקו אדום, אשר בפרק הקודם קבעתי כי הם אינם מהווים חלק מ"השטחים הפלושים" אליהם מתייחסת התביעה (יצוין, כי במהלך עדותו של מר נאוי סומנו השטחים האלה על ידו במדגיש כתום – פרוטוקול עמוד 23).

47.
עוד יש לציין, כי במסגרת התיק שלפניי לא הוברר מדוע ביחס לחלקה ארעית 200 לא ניתנה "הודעת הקניה" כפי שהדבר נעשה ביחס לחלקה 157 הסמוכה לה. לא מן הנמנע – והדבר הוא בגדר השערה בלבד – שהדבר נבע מכך שמשפחות הנתבעים מתגוררות בחלקה ארעית 200.

48.
העולה מן האמור הוא, שביחס לרוב המכריע של "המקרקעין הפלושים" (המצויים, כאמור, בחלקה ארעית 200 ואינם בבעלות מדינת ישראל), התובע לא נקט בהליך המשפטי הראוי, והוא גם לא פנה אל בית המשפט בעל הסמכות העניינית לדון בדבר. במקום לפנות אל בית המשפט המחוזי בתביעה למסירת חזקה לפי סעיף 8(א) לפקודה, פנה התובע אל בית משפט השלום בתביעה לסילוק יד לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט.

49.
כפי שצוין, הטענה בדבר חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעות הועלתה לראשונה על ידי הנתבעים בסיכומיהם. בעקבות כך, בין היתר, זימנתי ישיבה להשלמת טיעונים בעל פה. באותה ישיבה העליתי הצעה ולפיה הצדדים יגיעו להסדר דיוני ולפיו התביעות שהוגשו בתיקים שלפניי תימחקנה, תוך שמירת זכותו של התובע לנקוט בהליכים המתאימים, מבלי שהנתבעים יעלו טענת התיישנות ביחס לתקופה שמאז הגשת התביעות שלפניי ועד למועד בו יינקטו הליכים חדשים, אם יינקטו. כפי שציינתי לעיל, אותה ישיבה

הביאה לקידומו של המשא ומתן, אלא שבסופו של יום, בישיבה שהתקיימה ביום 17.6.15, בישרו הצדדים כי המשא ומתן שהתקיים ביניהם לא נשא פרי. באותה ישיבה שבתי על הצעתי, ואולם ב"כ התובע הודיע ביום 21.6.15 "כי הוא מבקש כי יינתן

פסק דין
בהתאם לראיות ולסיכומים שהוגשו".

50.
אסכם פרק זה בכך שאומר, כי הרוב המכריע של "המקרקעין הפלושים" מצויים בשטח שהמדינה לא רכשה בעלות בו (חלקה ארעית 200), ולכן לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה לפנותם.

השטחים הצבועים בכחול אשר עניינם מצוי בסמכותו של בית משפט זה

51.
כפי שציינתי, הרוב המכריע של השטח שבבעלות המדינה (חלקה 157), אינו בנוי. מדובר באותם שטחים פתוחים המוקפים בקו אדום, אשר קבעתי כי הם אינם מהווים חלק מ"השטחים הפלושים". עם זאת, בתוך שטח זה יש חלק קטן המסומן בתשריט שצורף לכתבי התביעה בצבע כחול. מדובר, ככל הנראה, בחלק ממבנה, בגדרות, ובמדרגות. עניינו של שטח זה מצוי בסמכותו של בית משפט זה, ועל כן יש להכריע האם עלה בידו של התובע להוכיח את תביעתו ביחס אליו.


52.
קבעתי לעיל כי יש לראות את התביעות שהגיש התובע כמתייחסות רק למבנים הצבועים בכחול שנבנו על ידי הנתבעים בסמוך לשנת 1998, מועד בו השכנים פנו בתלונות אל התובע, ולא למבנים שנבנו על ידי הנתבעים קודם לכן, גם אם הם נבנו לאחר שנת 1970. עמדתי על כך שהנתבעים לא הכחישו שלאחר שנת 1970 הם הרחיבו את המבנים שהיו קיימים עוד קודם לכן ובנו תוספות בנייה, ואולם הם טענו כי הדבר נעשה בשנות השבעים, השמונים ותחילת שנות התשעים, ולא בסמוך לשנת 1998.

53.
טענת הנתבעים לא נסתרה, ומכאן שיש לקבלה. התובע לא הביא ראיות הסותרות טענה זו, בין בדרך של זימון השכנים לעדות, בין על ידי עדותו של מפקח, ובין על ידי הגשת תצלומי אוויר מהמועדים הרלבנטיים. התובע זימן אומנם לעדות את הגב' מלכה עפרי, מהמרכז למיפוי ישראל, שערכה שרטוטים על יסוד תצלומי אוויר בהם צפתה. אלא, שתצלומי האוויר על יסודם הוגשה חוות דעתה, אינם משנת 1998 או בסמוך לה. אחד מצילומי האוויר הוא משנת 1985 והצילום שבא אחריו הוא משנת 2002, היינו 17 שנים לאחר מכן. אכן, ניתן להבחין בהתרחבות השטח הבנוי בין שני צילומים אלה. ואולם, לא ניתן לשלול את הטענה, כי הבנייה שהתווספה נעשתה בסוף שנות השמונים או בתחילת שנות התשעים, ולא בסמוך לשנת 1998.

54.
הנובע מן האמור הוא, שאני מחליט לדחות את התביעה ככל שמדובר במבנים הצבועים בצבע כחול אשר נמצאים בשטח שבבעלות מדינת ישראל (חלקה 157). יש להעיר, כי הייתי מגיע לתוצאה דומה אילו עניינה של חלקה ארעית 200 היה מצוי בסמכותי, שכן גם ביחס למבנים המצויים בחלקה זו, לא הוכח שהם נבנו בשנת 1998, או בסמוך לה.

סוף דבר

55.
קבעתי כי ביחס לשטח המצוי בתחומי חלקה ארעית 200, לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעות. הואיל וההליך שננקט הוא לא ההליך אותו מתווה הפקודה, גם אין מקום להעביר את התביעה ל"בית המשפט המוסמך". בנסיבות אלה, אני מחליט למחוק את תביעת הפינוי שהוגשה על ידי התובע בתיקים שלפניי, ככל שמדובר בחלקה ארעית 200. הדבר אינו שולל את זכותו התובע, ככל שקיימת, להגיש ביחס לחלקה זו תביעה לפי סעיף 8(א) לפקודה לבית המשפט המחוזי.


56.
באשר לחלקה 157, הרי שחלקה זו היא בבעלות המדינה ועל כן תביעת פינוי ביחס אליה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה. עם זאת כפי שציינתי, הרוב המכריע של חלקה זו (ככל שמדובר בענייננו) אינו מצוי בגדרם של כתבי התביעה שכן עניינם של כתבי התביעה בשטחים הבנויים הצבועים בצבע כחול, בעוד שרובם של השטחים המצויים בחלקה 157 הם שטחים פתוחים. ככל שמדובר בשטחים הבנויים בצבע כחול ואשר מצויים בתחומי חלקה 157, הרי שלנוכח העובדה שלא עלה בידי התובע להוכיח שהם נבנו בסמוך לשנת 1998, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה ביחס אליהם.

57.
כפי שקבעתי לעיל, ומבלי לנקוט עמדה בעניין, לפני התובע פתוחה הדרך להגיש לבית משפט השלום תביעת פינוי ביחס לשטחים הפנויים המצויים בבעלותו, כמו גם ביחס לשטחים הבנויים, וזאת על יסוד הטענה ששטחים אלה נבנו לפני שנת 1998.



58.
סיכום הדברים הוא, אפוא, זה:

א.
ביחס לחלקה ארעית 200 קבעתי, כי התביעה אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה וגם לא הוגש ההליך הקבוע בפקודה, ועל כן החלטתי למחוק את התביעה ביחס לחלקה זו;

ב.
ביחס לשטחים הפתוחים המצויים בחלקה 157 קבעתי, כי עניינם אינו כלול בכתבי התביעה שכן הם אינם בגדר "מקרקעין פלושים";

ג.
ביחס למבנים הצבועים בכחול המצויים בחלקה 157 החלטתי לדחות את התביעה שכן לא הוכח כי הם נבנו בשנת 1998, או בסמוך לה.

ד.
בנוסף קבעתי, כי התובע יוכל לנקוט בהליכים המתאימים, והכל כאמור בפסק הדין.

59.
הואיל והטענה בדבר חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעות הועלתה על ידי הנתבעים רק בשלב הסיכומים, ובהתחשב בנסיבות הכוללות של תיק זה, ובכלל זה המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים במשך השנים, אני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
כ"ו תמוז תשע"ה, 13 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


אריה רומנוב
, שופט







א בית משפט שלום 11366/03 מסעוד עיד מחמד חבאבה, עיד חבאבה, וליד חבאבה ואח' נ' מחמוד חסן מחמוד לקיאניה, חליל חסן מחמוד לקיאניה, חמד חסן מחמוד לקיאניה ואח' (פורסם ב-ֽ 13/07/2015)