פסקי דין על גנדי גרינברג | פסקי דין על אמה מיכאלוב | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

52652-01/15 תק     21/07/2015




תק 52652-01/15 גנדי גרינברג נ' אמה מיכאלוב, שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות ברמלה



ת"ק 52652-01-15 גרינברג נ' מיכאולב ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
שרון צנציפר הלפמן


תובעים

גנדי גרינברג


נגד


נתבעים

1.אמה מיכאלוב

2.שירביט חברה לביטוח בע"מ




פסק דין

1.
לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה שארעה ביום 17.9.14.

2.
על-פי הנטען בכתב התביעה, נסע התובע, מר גנדי גרינברג
(להלן: התובע) בכביש רמלה– תל אביב. כאשר הגיע סמוך לרמלה, אותת התובע שמאלה והחל לבצע פניית פרסה כדין, כשלפתע פגע בו מאחור רכב הנתבעת.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הנתבעת 1, הגב' אמה מיכאלוב
(להלן: הנתבעת) נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים ואילו התובע נסע בנתיב הימני. לפתע, כך נטען, התובע "חתך" בפראות את רכבה, תוך כדי פנייה שמאלה, זאת בפתאומיות וללא איתות, ככל הנראה כי נזכר ברגע האחרון כי עליו לבצע פניה כאמור.

3.
בדיון שנערך העיד התובע ודבריו תורגמו מרוסית על ידי בנו, מר גלעדי גרינברג. כן העידה הנתבעת. לבית המשפט הוגשו תמונות נזק בצבע (סומנו ת/1) והודעת התובע למבטחת (ת/2).

4.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים, כך שהנתבעת אחראית בשיעור של 60% לקרות התאונה ואילו התובע – בשיעור של 40%, זאת מהטעמים שיבוארו להלן.

5.
התובע העיד כי נסע בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים וביקש לבצע פניית פרסה, לכן אותת על מנת לעבור נתיב. הנתיב השמאלי, אליו רצה לפנות, כך העיד התובע, היה עמוס במכוניות. ברגע שהבחין כי ישנה אפשרות לעבור, הוא עבר לנתיב האמצעי מבין השלושה. כאשר היה בחצי הדרך בין הנתיב האמצעי לנתיב השמאלי, בכדי לבצע את פניית הפרסה, פגעה בו הנתבעת מאחור. לדבריו: "אני נוסע בכביש.. אני רוצה לעשות פרסה, אני מאותת כדי לפנות... היו הרבה מכוניות בנתיב השמאלי ולא יכלתי לעבור, אז אני רואה שיש אפשרות לעבור... אני הגעתי חצי בין הנתיב השני לשלישי... בזמן הזה הנתבעת התנגשה במכונית שלי" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 17 – 20).

6.
הנתבעת מצידה העידה, כי כאשר נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה, החליט התובע לפנות שמאלה. לדבריה, התובע לא אותת ועל כן היתה פגיעתה בו בלתי נמנעת: "אני נסעתי בנתיב האמצעי, הוא בימין... הוא החליט לפנות בלי וינקר... הוא חתך אותי, לא הייתה לי ברירה אלא להיכנס בו..." (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 3 – 8).

7.
מסימני הפגיעה ברכב התובע, הנראים בתמונות הנזק שהוגשו (ת/1), עולה כי רכב התובע נפגע מאחור, קרוב יותר לצדו השמאלי, ומכאן שהתובע כבר השלים את מעברו לנתיב השמאלי ביותר והחל בביצוע הפנייה. במקרה דנן, העידה הנתבעת כי הכביש היה עמוס באותה העת עקב מחסום של הרכבת אשר ירד על מנת לאפשר לרכבת לעבור, "ירד מחסום היה מלא מכוניות.." (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 5). עוד אישרה הנתבעת בעדותה, כאמור, שלא נשאר לה מספיק מקום על מנת לבלום בזמן ולהימנע מפגיעה ברכב התובע (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 13). לאור הדברים האמורים, בשים לב לעומס התנועה ותנאי הדרך, שומה היה על הנתבעת לנקוט במשנה זהירות בנסיעתה בכביש ולהתאים את נהיגתה לתוואי הדרך. מעדותה ומתמונות הנזק עולה כי היא נסעה בניגוד להוראות סעיף 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, המורה לנהג לשמור על ריווח המאפשר לו "עצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

8.
יחד עם זאת, מצאתי ליחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 40%. אין חולק כי התאונה ארעה בעת שהתובע החל לבצע את פניית הפרסה, לאחר שעבר שני מסלולים (מן המסלול הימני למסלול השמאלי, המיועד לפנייה – ראו את שרטוט התובע שצורף לכתב התביעה). התובע נשאל אם עובר להתחלת הפנייה, הוא הבחין ברכב הנתבעת, והשיב כי לא ראה את רכבה כלל: "ש. מתי הרגע הראשון שראית את הרכב של הנהגת? ת. אני ראיתי שיש מספיק מרחק עד האוטו לא ידעתי איזה אוטו עבר לא זיהיתי את האוטו..." (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 16). בפועל, כך נראה, היה התובע שקוע במעבר בין הנתיבים והחל לבצע את פניית הפרסה בנסיבות שיש בהן משום הפרעה לתנועה, זאת בניגוד להוראת תקנה 44 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. יצוין, לעניין זה, כי לא הוברר כלל אם התובע אותת עובר למעבר בין נתיבי הנסיעה והתחלת הפניה, אם לאו. בעוד שבכתב התביעה ובעדותו לפני טען התובע כי אותת כאמור, הרי שבהודעתו למבטחת לא נרשם הדבר ואף הנתבעת העידה כי התובע "החליט לפנות בלי וינקר" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 6-5). מכאן חלקו של התובע באחריות לתאונה.

9.
לעניין הנזק – התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת שמאית אשר לא נסתרה בחוות דעת נגדית.

10.
אשר על כן, התביעה מתקבלת בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל. לפיכך אני קובעת כי על הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע סך של 2,896 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.9.14; סך של 548 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.9.14; וסך של 500 ש"ח בגין הוצאות משפט.

רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.



ניתן היום,
ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 52652-01/15 גנדי גרינברג נ' אמה מיכאלוב, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/07/2015)