פסקי דין על רשות הטבע והגנים | פסקי דין על נאיף בשיר | פסקי דין על חוסיין בשיר |

15070-03/09 א     26/07/2015




א 15070-03/09 רשות הטבע והגנים נ' נאיף בשיר, חוסיין בשיר








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 15070-03-09 מרמור נ' בשיר ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
אוסילה אבו-אסעד


מבקשת

רשות הטבע והגנים


ע"י ב"כ עו"ד אור גבאי



נגד


משיבים

1. נאיף בשיר
2. חוסיין בשיר
ע"י ב"כ שולה אלמוזלינו- זגורי



החלטה




1.
על שולחני מונחת בקשה לנקיטת הליכי בזיון לפי פקודת בזיון בית משפט, שהגישה רשות הטבע והגנים
(להלן: "המבקשת"), כנגד המשיבים /הנתבעים, נאיף בשיר
וחוסיין בשיר
(להלן- "המשיבים").

2.
המבקשת ביקשה לכוף על המשיבים ציות לצווים השיפוטיים שניתנו על ידי, בהתאם להחלטה מיום 14.7.2014, על ידי הטלת
קנס בסכום של 8,000 ₪
בגין הפרת הצווים עד כה.

השתלשלות העניינים שקדמו להגשת הבקשה שבפני
י
:
3.
תובענה זו נסובה על מחלוקת הנוגעת לשטחי רעיה הנמצאים באזור שמורת הטבע "מצפה אילות".

4.
בחודש 3/2009 הגיש מר יהודה מרמור (להלן: "מר מרמור") תביעה שמהותה מתן צו מניעה קבוע וסילוק יד, כנגד המשיבים. ביום 25.3.2009 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שאסר על המשיבים לרעות את עדר הבקר שלהם בשטחי המרעה אשר הוקצו למר מרמור, בהתאם להסכמים שנחתמו עם מנהל מקרקעי ישראל.


5.
לאחר דיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, ביום 4.7.2009 הורה בית המשפט (כב' השופטת נדאף) על צמצום היקף השטח האסור וקבע כי למען האיזון, המשיבים רשאים להמשיך לרעות את עדר הבקר שלהם בשטח שברדיוס 200 דונם סביב המעין באזור אילות.

6.
או אז, הגישה הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים- המבקשת, את התייחסותה להחלטה, וציינה כי השטח הנ"ל מצוי בתוך שמורת טבע.

7.
לאור טיעוניה אלה של המבקשת, וביום 18.1.2010 במסגרת ישיבה אליה זומנו גם נציגי המבקשת, ניתנה החלטה ביום 4.2.2010 המבטלת את ההחלטה הקודמת מיום 4.7.2009, ואף ניתן צו המורה למשיבים להימנע מרעיית עדרם באזור.

8.
היחסים בין הצדדים במסגרת הליך זה, נדונו במספר הזדמנויות, וביום 14.3.2013 לאחר שהתקיים דיון בעניינם של הצדדים, אישרתי במסגרת החלטתי את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. במסגרת ההחלטה הנ"ל נקבע כי, בנוסף להתחייבויות שנטלו המשיבים על עצמם, עליהם להקים גדרות על פי המסומן במפה, על חשבונם וזאת תוך פרק זמן שהוקצב לכך, וכי כל הפרה של החיובים תוביל להטלת קנס כספי.

9.
ביום 6.1.2014 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, וטענה כי המשיבים מפרים את הצווים האוסרים עליהם לרעות בשטחי השמורה.

10.
ביום 27.2.2014 הגיש מר מרמור בקשה הדומה במהותה לבקשה
הנ"ל, ובמסגרתה הוא טען כי המשיבים לא פעלו להקמת הגדר ורועים את עדרם בשטחים שנאסרו עליהם.

11.
ביום 14.7.2014 נתתי החלטה המקבלת את הבקשות הנ"ל, וחייבתי את המשיבים לשלם קנס בסך של 1,000 ₪ בגין כל יום שבו ימשיכו להפר את צווי המניעה הזמניים שניתנו. (להלן: "החלטת הבזיון")

12.
על החלטתי זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה ב

פסק דין
מיום 22.3.2015.

הבקשה לפסיקת קנס:

13.
ביום 29.4.2015 הונחה על שולחני בקשה לפסיקת קנס, אותה הגישה המבקשת, במסגרתה עתרה המבקשת לחיוב המשיבים בתשלום קנס כספי וזאת בהתאם להחלטה מיום 14.7.2014, וזאת בגין שמונה הפרות של צו המניעה שניתן בעניינם.

14.
בבקשה שלפני טענה הרשות, כי לאחר שניתנה החלטת הביזיון, המשיכו המשיבים לרעות את הבקר בשטח שמורת הטבע מצפה אילות, תוך התעלמות מהחלטת בית המשפט.
במסגרת הבקשה הנ"ל, פירטה הרשות את שמונת ההפרות הנטענות על ידה, ואף נקבה בתאריכים, והביאה מטעמה דוח"ות פעולה, תמונות, מפה ותשובות מווטרינר.

15.
בהתבסס על הטענות הללו, ביקשה הרשות מבית המשפט להטיל על המשיבים קנס כספי בסך
8,000 ₪ בגין שמונה ההפרות הנ"ל.

16.
לאחר בקשות דחיה מרובות הגישו המשיבים ולאחר החלפת ייצוגם, תגובה לבקשת הרשות וזאת ביום 7.7.2015. במסגרת התגובה הנ"ל העלו המשיבים טענה לפיה, הרשות נוקטת עמדה לטובת מר מרמור. עוד נטען על ידי המשיבים, כי ברוב המקרים רשות הטבע והגנים
הגיעה בעקבות תלונתו של מר מרמור, אשר לשיטתם יתכן והוא זה אשר הוביל את הפרות לצאת משטח הרעיה המותר לאסור.

17.
ביום 15.7.2015 התקיים לפני דיון בבקשה הנ"ל, במסגרתו העיד לפני מר עומרי גולמן, וציין כי:

"ש. יתר הפרות שהיו באותה חבורה לא נבדקו על ידך בהזדמנויות השונות. בכל אחת מהתלונות האם בדקתם את כל האוזניים של כל הפרות.
ת. אסביר את התהליך, כשאני מזהה פרות בשמורה, אני מנסה לצלם מספר אוזן ולא כזה פשוט לצלם, לפעמיים אני מצליח פעם אחת לפעמיים פעמיים ולפעמים ארבע, מהיכרותי את השטח אני יכול להגיד שהפרות של מרמור תשעים ותשע אחוז מהם קצוצות אוזן, קל לזהותן, מעבר לזה יש להן תג אוזן בצבע צהוב, לעומת הפרות שנמצאות שהאוזן לא קצוצה ואין לה תג פלסטיק. מעבר לכך עדרים מסתובבים כעדר, פחות הגיוני, לא שזה לא קורה, אך הסבירות שהעדר יהיה מעורב, העדר של יהודה מסתובב במקום אחד, ושל בשיר במקום אחר."
(עמ' 79 לפרוטוקול, שורה 21-29)

בהמשך עדותו אך ציין מר עומר כי:
"

ש. מפנה לסעיף 16 לתצהירך, האם נכון שהגדר הוקמה על ידי המשיבים באמצע אפריל השנה.
ת. נכון, אך היא הוקמה בצורה לא נכונה, משפחת בשיר הקימה את הגדר על גבול שמורת הטבע בלבד, הקימה גדר, 4 חוטים, בסיור ניתן להם דגשים לשיפור ולא ביצעו את כולם, אך ניחא, כל ה-200 דונם לא מגודרים כמו שצריך ויכולות פרות לבוא מצד מערב, דרום וצפון ולהיכנס לשמורה, ורק קטע קטן מצד מזרח יש לו גדר.
ש. המשיב טוען שצד צפון, דרום מזרח מגודר ורק הצד הצפוני שגובל עם יהודה, אינו מגודר, האם נכון.
ת. יש גדרות בשטח, אך הן לא טובות, לא על פי תקן, פרות עוברות את הגדרות ללא בעיה. הוא שוכח לציין כי 200 דונם שלהם זה 200 דונם, הפרות שלו כל הזמן נכנסות לשטח של מנחמיה ושל בית זרע, ומגיעות לשמורה מלמעלה, ה-200 דונם שיש להם להיות בשטח, ל-200 פרות שלהם, אין להם אוכל, הפרות חייבות לצאת מה-200 דונם אלא אם יאכילו אותם."
(עמ' 80 לפרוטוקול, שורה 6-16)

18.
במסגרת חקירתו החוזרת, נשאל מר עומרי על הטענות שהועלו על ידי המשיבים וציין כי:
"ש. מתגובה לבקשה של המשיבים יש טענות שרשות הטבע והגנים
מחפשת את משפחת בשיר.
ת. אין לי עניין אישי עם משפחת בשיר, נאיף עזר לי לא מזמן בנושא אחר, מה שמעניין אותי זה שמורת טבע, ברגע שיש פגיעה בשמורה אני מחויב לטפל. אנו לא מצליחים להגיע איתם להבנות, אתה מסביר להם והם לא מצליחים לעמוד באי כניסה לשמורת הטבע כמו שהתחייבו. "
(עמ' 82 לפרוטוקול, שורה 18-21).

נתתי אמון בעדותו של עד המבקשת הנ"ל שהתבססה במרביתה על דוח"ת פעולה מפורטים המאששים טענת המבקשת להפרת החלטות בית המשפט על ידי המשיבים.

19.
שמעתי כמו כן את עדותו של מר בשיר חוסין, אשר ציין כי:
"ש. אני רואה שאתה טוען שמגרשים את הפרות שלך מהשטח של שמורת הטבע, אתה יודע מה שטח שמורת הטבע.
ת. חלק מסומן וחלק לא מסומן. אני יודע מה שטח השמורה.
ש. אתה נמצא כל הזמן בשטח עם הפרות.
ת. אנו משפחה, אני ואחים שלי, אני משרת בצבא וכשאני לא שם בעבודה שלי, אני על חשבון החופש שלי נמצא שם.
ש. אתה זוכר את החלטת בימ"ש שקבעה את האיסור להיכנס לשמורה.
ת. כן.
ש. אתה זוכר שבימ"ש התייחס למקום ספציפי שכל הצדדים יודעים שזה שמורה ואסור לפרות להיכנס.
ת. היה לנו גדר שם בזמנו של סבא שלי שמונע מהפרות להיכנס לשם.
ש. בימ"ש אמר לגבי איסור של רעייה בשמורה.
ת. כן, היה איסור, אך היה ערעור של המחוזי שהיה אי הבנה בגבולות היתה גדר ישנה קיימת שחודרת 15 מטר וכשבאו וסימנו ועשו כמו שצריך, הקמנו את הגדר לאחר החלטת המחוזי.

.... (עמ' 83 לפרוטוקול, שורה 3-16)
ש. מי אחראי על הפרות שלך.
ת. אני והמשפחה שלי.
ש. אם הפרה תכנס לכביש מי אחראי על זה.
ת. אני ואחי בן אדם, יוצאים הביתה אוכלים ומתקלחים ואני חוזר רואה את הגדר חתוכה.
ש. אתם משאירים את הפרות לבד.
ת. השומר הולך לאכול ולהתקלח ומשאיר את הפרות בשטח כמה שעות לבד.
ש. איך אתה תדע אם מישהו גנב או תפס לך את הפרות.
ת. אני מכיר את הפרות אם חסר אני יכול לדעת. "
(עמ' 84, שורה 1-7).
דיון ומסקנה:
הליך לפי
פקודת ביזיון בית המשפט
- כללי
20.

סעיף 6 בפקודת בזיון בית המשפט, שעניינו "המסרב לציית לצוויי בית המשפט", קובע כך:
"בית המשפט העליון ... בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

21.
כפי שנפסק פעמים רבות, בבסיסה של הוראה זו "

מתן משמעות אופרטיבית ליכולת אכיפתם של צווים והחלטות שיפוטיות, אשר לא ניתן להגשימם במסגרת שבילי האכיפה הרגילים – למשל, הוצאה לפועל בהליך האזרחי או צו מאסר בהליך הפלילי" (רע"א 1068/12 דן-אל פתרונות תוכנה מתקדמות בע"מ נ' גיל סנפיר – סנפיר תוכנה וייעוץ (21.6.2012).

22.
בעניין רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004) עמד בית המשפט על העקרונות המנחים אשר נקבעו בפסיקה במשך השנים בעניין אכיפת צו שיפוטי באמצעות סעיף 6 בפקודת בזיון בית המשפט. עקרונות אלו, כאמור שם, "גובשו לאורה של מטרת הפעלתו של מנגנון האכיפה על-פי פקודת הבזיון – הרתעה מהפרה ומניעת הימשכותה והישנותה של ההפרה בעתיד".
תכליתו העיקרית של ההליך לפי הפקודה היא אפוא, "לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום צו בית-המשפט. אכן, יש חשיבות לכך שצווי בית-המשפט יקוימו במועד שנקבע על-ידי בית-המשפט, ובייחוד שלא יידחה ביצועם כתוצאה מביזוי או זלזול".

23.
בעניין זה הרחיב בית המשפט בעניין ע"פ 517/06 בעז מנור נ'

kpmg inc.
[
פורסם בנבו] (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בפסקה 12), כי "האפקטיביות של שלטון החוק נבחנת, בין היתר, ביכולתו של השלטון לאכוף החלטות וצווים שיפוטיים. באין אכיפה של צווים שיפוטיים, שוררת אנרכיה חברתית, ונפגע מעמדן של נורמות ההתנהגות וההחלטות השיפוטיות שנועדו ליישמן. אי-ציות לצווי בית משפט מהווה הפרה של מהלך עשיית הצדק, הפוגע ביסודות הדמוקרטיים עליהם בנויה החברה, ולצורך התמודדות עם אפשרות הפרה כזו, ניתן כוח שיפוטי לפעול באמצעים שונים שנועדו לכפות על מבזה צו שיפוטי לקיימו
(morris v. crown office (1970) 2qb 114, 122)
. חשיבות ההליך למניעת בזיון בית המשפט אינה מוגבלת לצדדים להתדיינות. הוא נועד בעיקרו להגשים אינטרס ציבורי החותר להבטיח את שלטון החוק דרך ביצועם של פסקי דין. חשיבותו חיונית להשלטת המודעות החברתית בדבר החובה לכבד את החוק ואת צווי מערכות אכיפת החוק ולהגנה על מעמדה של הרשות השופטת. בראייה רחבה, החובה לאכוף צווים שיפוטיים הינה מסימני ההיכר של משטר חופשי ודמוקרטי (ע"פ 126/62 דיסנצ'יק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י יז(1) 169, 179 (1963); בש"א 172593/07 נציגות הבית המשותף מרח' מנחם בגין 16 רמת גן נ' פריוב (ניתן ביום 17.10.2010)".

24.
לא אחת נקבע כי מאפיין נוסף של הליך לפי סעיף 6 לפקודה הינו היותו "צופה פני עתיד", "תכלית הקנס או המאסר היא לכוף אדם לציות בעתיד לצו שניתן על-ידי בית-המשפט בעבר". מסיבה זו, "אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון" וכך גם "פסק-הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות ברור וחד-משמעי".

25.
לצורך דיון בבקשה זו, הוגשו לפני מוצגים רבים מהם ניתן ללמוד ולראות כי היו מספר הפרות להחלטה, על ידי המשיבים.

26.
בעניינו, אין מחלוקת כי הבקשה לפסיקת קנס בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשה לאחר הפרות חוזרות ונשנות שביצעו המשיבים, וכן לאחר חלוף חודשים רבים שבמהלכם הפרו המשיבים את צו המניעה ואת ההחלטה מיום 14.7.2014.

עובדות אלו אף עלו מתצהיריו של מר עומרי גולמן במסגרתו פורטו המעשים והמקרים בהם הפרו המשיבים את החלטת בית המשפט, אשר על תוכנם לא חלקו המשיבים ואף הודו בכך שהיו מספר הפרות מצידם וכי אינם משגיחים כל הזמן על הפרות (ראו עדותו של מר בשיר עליה עמדתי לעיל). לא רק שהמשיבים לא חלקו על כך שהם מפרים את צו המניעה, אלא שאף לא ניכר כי בכוונתם לחדול מכך והם אף ממשיכים לטעון לצידוקים שונים להפרות מטעמם.
בשולי החלטתי זו, אציין כי הטענות אותן העלו המשיבים, בכל הנוגע למדיניות ולעמדת המבקשת, וכן בנוגע לטענות לפיהן מר מרמור מוביל את הפרות ומעודד אותן לצאת, אינן אלא טענות בעלמא אשר המבקשים לא טרחו להוכיחם, והסתפקו בהעלאתם מן השפה וחוצה.

27.
בנסיבות אלו, שבהן אין מחלוקת על כך שהמשיבים מפרים את החלטת בית המשפט זה, החלטה שאושרה גם בבית המשפט המחוזי וכי הפרה זו הינה הפרה נמשכת בה אף מודים המשיבים כפי שכבר ציינתי לעיל, הרי שיש מקום להיעתר לבקשה ולאכוף את פסיקת הקנס על המשיבים קום צו המניעה באמצעות הטלת קנס מכוח פקודת בזיון בית המשפט. כל זאת כדי להביא את המשיבים לכך שיקיימו צו המניעה שניתן בעניינם, אשר במודע אינם מקיימים אותו.

28.
לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיבים בקנס מיידי לטובת אוצר המדינה בסך של 8,000 ₪ בגין ההפרות שהוכחו לפני.

הקנס ישולם תוך 60 ימים ממועד המצאת החלטה זו למשיבים באמצעות ב"כ.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 15070-03/09 רשות הטבע והגנים נ' נאיף בשיר, חוסיין בשיר (פורסם ב-ֽ 26/07/2015)