פסקי דין על ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ | פסקי דין על אסתר אלבז | פסקי דין על רוברט פיסחוביץ |

42556-04/15 רתק     29/07/2015




רתק 42556-04/15 ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ נ' אסתר אלבז, רוברט פיסחוביץ








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רת"ק 42556-04-15 ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ
נ' אלבז ואח'



בפני

כבוד השופטת בטינה טאובר

מבקשת
ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ


נגד

משיבים
1.אסתר אלבז

2.רוברט פיסחוביץ



פסק דין


1.
בפני
י בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי חברת ו. י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ (להלן: "המערערת") על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו (כב' השופטת זהבה קאודרס בנר) מיום 24/03/15 בת"ק 12657-06-11, לפיו חייב בית משפט קמא את המערערת בתשלום סך של 20,260 ₪ וכן בשכר טרחת השמאי בסך של 1,250 ₪.

2.
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים לבקשה, החלטתי לדון בבקשה, כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה. לצד זאת וכפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

3.
מעיון בתיקו של בית משפט קמא ובטיעוני הצדדים עולות העובדות הרלבנטיות הבאות:


המבקשת הינה חברה, העוסקת בעבודות בנייה ושיפוץ.


ביום 11/05/09 רכשה הגב' אסתר אלבז
(להלן: "המשיבה") ממר רוברט פיסחוביץ
(להלן: "המשיב"), שהינו יזם העוסק בבנייה ומכירת נכסי נדל"ן, דירה ברחוב חניתה 9 בנהריה, אשר הוקמה על מבנה קיים בן 6 קומות והיא הוקמה כקומה שביעית בבניין.


ביום 23/11/08 התקשר המשיב עם המערערת בהסכם לביצוע עבודות הבנייה לשם בניית הדירה.


ביום 09/06/11 הגישה המשיבה כנגד המערערת וכנגד המשיב תביעה לבית משפט קמא, בגין ליקויי בנייה על סך של 25,257 ₪, בתוספת עלויות בדיקה בסך של 2,160 ₪, עוגמת נפש בסך של 1,500 ₪ והוצאות משפט.


המערערת הגישה ביום 10/07/11 כתב הגנה, בו כפרה בטענות המשיבה, לרבות בחובתה לשפות את המשיבה בגין הנזקים הנטענים.

4.
הדיון הראשון בתביעת המשיבה נקבע בפני
בית משפט קמא ליום 05/10/11 ולאחר שהמערערת לא התייצבה לדיון שהתקיים ביום 05/10/11, ניתן כנגד המערערת

פסק דין
, אשר חייבה במלוא סכום התביעה.

5.
בתאריך 14/12/11 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין. בית משפט קמא הורה בהחלטתו מיום 29/05/12 על ביטול פסק הדין, בכפוף לחיוב המערערת בהוצאות, וקבע דיון במעמד הצדדים ליום 01/07/12.

6.
בדיון שהתקיים ביום 01/07/12 הסכימו המערערת והמשיבה להעביר את המחלוקת לבוררות בפני
הבורר, מר חיים רשף, ובית משפט קמא הורה כאמור. לנוכח התנגדות המשיב ליטול חלק בהליך הבוררות ולאחר שהתברר שהמשיב לא זומן כדין לישיבת בית המשפט מיום 01/07/12, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 11/10/12, כי הבורר יתייחס אך לעצם ליקויי הבנייה שנתגלו בבית המשיבה.

7.
לאחר שנתברר, כי הבורר, מר חיים רשף, חרג מסמכותו במסגרת פסק הבורר ולא פעל כלל על פי החלטת בית משפט קמא מיום 11/10/12, הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 01/07/13 להסכמה על ביטול פסק הבורר. בית משפט קמא הפנה את הצדדים להליך גישור, אשר במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המערערת תבצע את תיקון הליקויים בבית המשיבה וכן ימונה מפקח, אשר יפקח על ביצוע העבודות הדרושות. הסכמה זו קיבלה, כאמור, תוקף של

פסק דין
בדיון שהתקיים בפני
בית משפט קמא ביום 01/07/13 והיה על המערערת לבצע את תיקון הליקויים בדירת המשיבה.

8.
בעקבות מחלוקות שנפלו בין הצדדים, ולאחר שהמשיבה לא ביצעה את עבודות התיקון הדרושות ולאחר שהוגשה לבית משפט קמא בקשה לביזיון בית משפט על ידי המשיבה, קבע בית משפט קמא דיון בבקשה לביזיון בית משפט ליום 03/03/15 וכן זימן לדיון את השמאי, אשר ערך את חוות הדעת, מר אורי פרץ.

9.
במהלך הדיון שהתקיים ביום 03/03/15 שמע בית משפט קמא את טענות הצדדים. במהלך הדיון הודיעו המערערת והמשיב, כי הם אינם מעוניינים עוד להגיע לדירת המשיבה והינם מבקשים שבית המשפט יקבע את חיוב כספי בגין הליקויים על פי חוות דעת השמאי.

10.
ברוח הסכמת הצדדים, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 03/03/15 כדלקמן:


"לתזכורת פנימית ל 17/3/15.

עד למועד זה יעביר השמאי הערכה כספית של העבודות על פי "הפרוטוקול" לפי חלוקה לנתבעים וביהמ"ש יבחן את הפרוטוקול ואת ההערכה הכספית ויקבע את הסכום ויעבירו לצדדים כ

פסק דין
משלים ובכך מסתיים תיק מורכב ומסובך, עב כרס זה".

11.
בתאריך 18/03/15 הוגשה חוות דעתו של שמאי המקרקעין, מר אורי פרץ, אשר מנה בחוות דעתו את ליקויי הבנייה שנתגלו בדירת המשיבה. ליקויים אלה כללו סדקים בקיר מעל למדרגות ובקירות, בחדרי הילדים, בין קיר לתקרה בחדר שינה מערבי קומה א', סימני רטיבות בתקרת חדר שינה מערבי וכן בתקרת חדר אמבטיה, נזילות מהגג, רטיבות בקומה תחתונה מנזילות ממפרסות, טיח לא חלק וגלי בחדרי הבית השונים, דלת ממ"ד לא תקינה, צביעה לקויה של חלון הממ"ד, ליקויים בחיפויי הקרמיקה, הרכבה לקויה של מכסה הניאגרה, חוסר בחיבור חשמל, דלתות ללא מנעול, וכן ליקויים שוליים בחלונות אלומיניום.


המומחה, מר אורי פרץ, העריך, כי באחריותו של המשיב הליקויים הנוגעים לחלונות האלומיניום, בסך של 240 ₪. יתרת הליקויים, שהוערכו בסך של 15,610 ₪, נזקפו לחובת המערערת. לסכומים הללו צירף המומחה עלות מפקח בשיעור של 10% ובאופן שסבר, כי עלויות הליקויים בתוספת פיקוח עומדת על סך של 20,571 ₪.


מתוך הסך הנ"ל זקף המומחה סך של 311 ₪ כולל מע"מ לחובת המשיב, והיתרה בסך של 20,260 ₪ לחובת המערערת. כן שלח המומחה חשבון שכר טרחה בסך כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

12.
בהמשך לחוות דעת המומחה, ניתן ביום 24/03/15 פסק דינו המשלים של בית משפט קמא, במסגרתו חייב בית משפט קמא את המערערת בתשלום חלקה, כמפורט בחוות הדעת השמאית, תוך שבית משפט קמא ציין, כי בחן ולמד באורח יסודי את חוות הדעת הסופית של השמאי מיום 18/03/15 טרם כתיבת פסק דינו המשלים.

13.
המערערת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתה, נפלה טעות יסודית ומהותית בפסק דינו של בית משפט קמא, עת שחייב אותה בתשלום פיצוי בגין ליקויים שלא נבעו מעבודות הבנייה שביצעה ואינם נובעים מכתב השיפוי. לעמדת המערערת, היה מקום לחייבה אך בפיצוי בגין הסדקים שנתגלעו בבית ובסך כולל של 3,600 ₪.


יצוין, כי לאחר שהמערערת לא הפקידה את העירבון תוך המועד שנקצב, ניתן ביום 17/06/15

פסק דין
על ידי כב' השופטת עדי חן ברק המורה על דחיית בקשת רשות הערעור. ואולם, לאחר שהפקידה המערערת את העירבון ביום 23/06/15 חודשו הליכי הערעור.

14.
המשיבה טוענת, כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן על פי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לא נפל בו פגם או טעות ואין מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.


המשיבה פירטה את התמשכות ההליכים ואת רצונה של המערערת לדחות את הקץ, הן באי תיקון הליקויים והן שלא לשלם את הפיצוי שנפסק לחובתה.

15.
המשיב טען, כי בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי המערערת באיחור. שעה שפסק הדין ניתן ביום 24/03/15 והיה על המערערת להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 15 ימים, הגישה המשיבה את הודעת הערעור ביום 26/04/15, באיחור של 15 ימים.


כן טוען המשיב, כי בקשת רשות הערעור של המערערת נדחתה בהיעדר הפקדת עירבון ומכאן, שמדובר ב

פסק דין
חלוט.


עוד ציין המשיב, כי המתווה שבו נקט בית משפט קמא מעוגן בהסכמת הצדדים, כאשר למעשה, פסק הדין המשלים ניתן במסגרת בקשה לביזיון בית משפט, בעקבות הפרת המערערת את חובותיה על פי פסק הדין מיום 01/07/13, כאשר בפרוטוקול הדיון מיום 01/07/13 נטלה על עצמה המערערת, בין היתר, את ההתחייבויות הבאות, ובכללן תיקון הליקויים ואלה קיבלו תוקף של

פסק דין
:


"אני מוכן לקחת את האחריות על כך שאיש האלומיניום יבוא ויתקן את החלונות הלקויים לאחר שאדבר איתו. כמו כן אני לוקח על עצמי את תיקון כל הקשור לעבודות שבאחריותי: איטום גג, אינסטלציה, עבודות חשמל, עבודות ריצוף, ללא כל תמורה כספית לא לעניין האלומיניום ולא לעניין העבודות הנ"ל. אני לוקח על עצמי לתקן את כל אשר דרוש תיקון עוד מתקופת מכירת הדירה ולא עקב בלאי סביר. אני אקבל את ההדרכה מהמפקח בתשלום שימנה ביהמ"ש ואעשה את העבודה באמצעות עובדים מקצועיים שלי או קבלנים שאביא לצורך כך עד שהמפקח ירשום הדו"ח אשר לפיו ביצעתי את כל המוטל עלי לשביעות רצונו".

16.
התשתית העובדתית הנוגעת להליכים שהתנהלו בפני
בית משפט קמא פורטה על ידי שלא בכדי, וראוי היה שתמצא ביטויה גם בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המערערת.

17.
עולה, כי פסק דינו המשלים של בית משפט קמא מיום 24/03/15 ניתן במסגרת דיון בבקשה לביזיון בית משפט, שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המערערת, לאחר שזו לא מילאה את התחייבויותיה לתיקון הליקויים בדירת המשיבה, התחייבויות אשר קיבלו תוקף של

פסק דין
במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא מיום 01/07/13.

18.
ליקויי הבנייה שנזקפו לחובתה של המערערת, הן בחוות דעתו של השמאי, מר אורי פרץ, והן בפסק דינו המשלים של בית משפט קמא, נוגעים בעיקרם לעבודות הבנייה שנטלה על עצמה המערערת לבצע, בוצעו על ידה ואשר נמצאו בהן ליקויים.


לא זו אף זו, כעולה מדברי ב"כ המערערת מפרוטוקול הדיון מיום 01/07/13, נטלה על עצמה המערערת מפורשות את האחריות בגין הליקויים שנוגעים לאיטום הגג, אינסטלציה, עבודות חשמל, עבודות ריצוף ועבודות האלומיניום, וטענותיה בבקשת רשות הערעור אינן מתיישבות עם האמור, הן בפרוטוקול הדיון מיום 01/07/13 והן עם הסכמתה המפורשת, בכל הנוגע למתווה שבו יינתן פסק הדין, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 03/03/15.

19.
לנוכח כל האמור, סבורני, כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר לאחר ששקל ובחן את חוות דעתו המשלימה של השמאי, מר אורי פרץ, ראה להשית על המערערת את החיובים הכספיים, כמפורט בפסק דינו, ואשר נוגעים לליקויי בנייה שנתגלו בדירת המשיבה בגין העבודות שבוצעו על ידי המערערת.

20.
מעבר לצורך אציין, כי המערערת אף הגישה את בקשת רשות הערעור לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות, ואף מטעם זה היה מקום לשקול את דחיית בקשת רשות הערעור.

21.
לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלהורות על דחיית ערעורה של המערערת.


הנני מחייבת את המערערת לשלם למשיבה ולמשיב הוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מן המשיבים (ביחד 6,000 ₪).


הגזברות תעביר מסך העירבון שהופקד סך של 3,000 ₪ למשיבה וסך של 3,000 ₪ למשיב.

22.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.



ניתן היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.









רתק בית משפט מחוזי 42556-04/15 ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ נ' אסתר אלבז, רוברט פיסחוביץ (פורסם ב-ֽ 29/07/2015)