פסקי דין על שמואל גימפל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

9792-07/15 ברע     28/07/2015




ברע 9792-07/15 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 9792-07-15






ניתנה ביום

28 יולי 2015

שמואל גימפל
המבקש


-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב


בשם המבקש – עו"ד מיכאל גבע


החלטה


סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; ב"ל 33919-01-15) אשר במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.11.14 (להלן גם הוועדה).

הרקע לבקשת רשות הערעור
2.
המבקש נפגע בצווארו בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה ביום 19.7.2005. לאחר שוועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 1.11.06 כי לא נותרה נכות המתבטאת באחוזים בעקבות הפגיעה, הוגש ערר מטעם המבקש, וביום 22.2.07 קבעה ועדה רפואית לעררים 20% נכות זמנית לתקופה 15.8.05 – 22.2.08. במסגרת החלטתה קבעה הוועדה "באשר לתלונת הרעשים הוועדה קובעת נכות זמנית למשך שנה. לוועדה הבאה יש להפנותו לבדיקת שמיעה ומאפייני טנטון. גם נכות זאת בשיעור 10% - סה"כ נכות זמנית בשיעור 20%. הנכות ניתנת בהתאם לחוו"ד של ד"ר שוחט".
3.
בתום תקופת הנכויות הזמניות התכנסה ועדה רפואית מדרג
i
ביום 18.5.08 וקבעה שוב דרגת נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה 23.2.08 – 28.2.09. בהחלטה זו קבעה הוועדה בין השאר כי "בנושא הצפצופים לפי ב.שמיעה מיום 29/2/08 קיים ליקוי שמיעה דו צדדי בצורת שקע ב- 6000 הרץ עם טנטון שלדבריו כל הזמן ללא שינוי עם אוזניות כאשר הטנטון במאפיינים שלו מתאים לטנטון תמידי, אך היות והמצב עם דינמיקה לפי בדיקת
eng
– אני ממליץ להכיר לו ב- 10% נוספים עבור טנטון תמידי
". בסעיף
האבחנות (סע' 27 לפרוטוקול מיום 18.5.08) צוין: "סחרחורת וטנטון תמידי".
4.
בתום תקופת הזמניות, ביום 15.3.09, התכנסה שוב ועדה מדרג ראשון שקבעה למבקש 10% נכות בגין טנטון (לפי פריט ליקוי 72(4)ד'
( ii)
ו10% נכות בשל פגיעה באוזן הפנימית (לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)1), בסך כולל של 19% נכות צמיתה
החל מיום 1.3.09.
5.
על קביעה זו הגישו הן המוסד והן המבקש ערר. בערר המוסד נטען כי אין מקום לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תלונת הטנטון לבין הפגיעה שהוכרה, בין השאר משום שבמסמכים שבתיק אין עדות לכך שהמבקש התלונן על טנטון בסמוך למועד הפגיעה, וכי התלונה הועלתה לראשונה בחוות-דעת מטעמו שניתנה על-ידי ד"ר שוחט ביום 2.2.07.בערר המבקש נטען כי היה מקום לקבוע נכות בשל ליקוי שמיעה בנוסף לנכויות שנקבעו.
6.
בעקבות העררים התכנסה ועדה רפואית לעררים ביום 18.5.09 וקבעה למבקש 10% נכות בשל הסחרחורת. ועדה זו קבעה בין השאר כי במסמכים הרפואיים השונים הסמוכים למועד הפגיעה אין זכר לתלונת הטנטון, וכי "הוועדה בדעה שאין כל סיבה שתלונה זו לא היתה מצויינת בפני
הרופאים המקצועיים אם אכן היתה קיימת". הוועדה סיכמה כי היא מקבלת את ערר המוסד וקובעת ש"אין נכות מבחינת הטנטון".
7.
על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.5.09 הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (בל 843-06-09). ביום 17.1.10 ניתן פסק-דין על-ידי
השופט י' גלם, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המבקש יושב לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב שתדון בערר המבקש ותתייחס בין השאר גם לעובדה כי ועדות רפואיות קודמות קבעו למבקש נכויות זמניות.
8.
בעקבות פסק-הדין התכנסה וועדה רפואית לעררים ביום 12.4.10, וחזרה על קביעתה כי אין נכות שמיעתית ואין לקשור בין תלונת הטנטון לבין הפגיעה שהוכרה. הוועדה קבעה בין השאר כי "בדיקות השמיעה מתאריכים 4.11.06 ו- 20.2.08 מראות סף עיצבי בשמיעה של כ- 13-17 דציבל בתדרי הדיבור עם ירידה קלה בתדרים הגבוהים. הוועדה עברה שוב על המסמכים בתיקו כולל חוו"ד רפואית של המל"ל א.א.גרון מיום 15.10.06 ואין כל איזכור לתלונת הטנטון עד לתאריך זה שהוא כשנה לאחר האירוע". הוועדה סיכמה כי "לאור בדיקות השמיעה שצויינו לעיל אין נכות שמיעתית. לאור תיאור הטנטון המאוחר אין הוועדה קושרת את הופעת הטנטון לתאונה הנדונה ודוחה את ערר הנפגע".
9.
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (בל 41407-05-10). ביום 23.1.11 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המבקש יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, "על מנת שתבדוק את המערער מחדש ותיתן החלטתה בערר המקורי שהוגש על-ידי המערער, וזאת בשים לב לעובדה כי וועדות רפואיות לעררים קודמות שאחרונה מהן ביום 15.3.09, קבעו כי יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הטנטון ממנו סובל המערער ואף העניקו לו 10% בגין הטנטון".
10.
ביום 13.3.11 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. הוועדה סיכמה כי "עפ"י המסמכים שבתיקו ברור שתלונה על טנטון החלה חודשים ואולי אף יותר לאחר התאונה. גם התלונה של הנפגע כעת כי הטנטון החל מאז התאונה ולא השתנה עד היום אינו תואם טנטון כתוצאה מחבלה חד פעמית כאשר במקרים כאלה לרוב חלה הטבה בטנטון אחרי תקופה של כמה חודשים לכל היותר. לפי כך וגם על סמך בדיקות השמיעה המראות בספק ירידה בשמיעה בטונים הגבוהים לדעת הוועדה אין קשר בין תלונת הטנטון לתאונה הנדונה. הערעור נדחה".
11.
על ההחלטה מיום 13.3.11 הוגש ערעור שלישי במספר לבית הדין האזורי (בל 29249-05-11). ביום 5.1.12 ניתן פסק-דין בו נקבע, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין האחרון שכן לא התייחסה לקביעות קודמות בתיק. לפיכך נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתפעל בהתאם לאמור בפסק-הדין מיום 23.1.11, "תתייחס לקביעות ועדות רפואיות לעררים קודמות ולוועדה מדרג ראשון מיום ה- 15/3/09 שקבעו כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לטנטון ממנו סובל המערער".
12.
ביום 1.7.12 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וקבעה כי עיינה שוב בתיקו של המבקש ולא מצאה תלונות בדבר טנטון וכי בדיקות השמיעה לא העלו ממצאים עקביים ו"לכן, וזאת למרות שוועדה מדרג
i
קבעה לו נכות בגין הטנטון, הוועדה הזאת אינה משנה את החלטתה שלא קיים קשר בין התלונה על הטנטון לבין התאונה הנדונה
."
13.
על ההחלטה מיום 1.7.12 הוגש ערעור רביעי במספר לבית הדין האזורי (בל 13127-10-12). ביום 13.5.13 ניתן פסק-דין בו נקבע, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסקי הדין הקודמים שכן נעדרת מהחלטתה התייחסות לקביעת ועדה רפואית לעררים מיום 22.2.07 שקבעה אף היא נכות זמנית בשל טנטון. לאור האמור, נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לדיון בפני
ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, שתדון בערר מראשיתו ופרוטוקולים של ועדות קודמות לא יעמדו בפני
ה.
14.
ביום 8.4.14 התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכבה החדש. הוועדה ציינה בין השאר כי בהתאם לדו"ח חדר מיון מיום 20.7.05 המבקש התקבל לביה"ח נהריה עם תלונות בדבר כאבים בצוואר ובגב העליון, סחרחורות ובחילות ולא התלונן על בעיות באוזניים; כי בבדיקת שמיעה שבוצעה כחודש לאחר התאונה נמצאה שמיעה תקינה משמאל וליקוי מינימלי בתדרים הגבוהים מימין; בדיקה נוספת מיום 14.11.06 נמצא ליקוי א-סימטרי קל בתדרים הגבוהים לרעת אוזן שמאל עם סף שמיעה 15 ד"ב בשתי האוזניים; בדיקת שמיעה מ- 17.2.09 מימין שמיעה תקינה ומשמאל ליקוי תחושתי עצבי בתדרים הגבוהים, סף שמיעה 15 ד"ב בשתי האוזניים; בדיקת רופאת אא"ג מ- 17.8.05 (כחודש לאחר התאונה) הועלו תלונות בדבר סחרחורת מלווה בבחילה וחולשה כללית; בבדיקת
eng
לא מופיעה תלונה בדבר טנטון; בבדיקה נוירולוגית מיום 17.1.06 תלונה בדבר סחרחורת; בדיקת
ct
מ- 7.4.06 – תקינה; בבדיקה מיום 18.1.06 הועלתה תלונת סחרחורת; בדיקה נוספת מ- 7.2.07 מצוינת תלונת סחרחורת וצרידות אין תלונה בדבר טנטון. הוועדה ציינה כי עיינה באישור רפואי מיום 2.2.07 בו מצוינת תלונה בדבר "סתימות באוזניים טנטון תמידי חוסר שווי משקל לאחר חבלת ראש", וכי שם ד"ר שוחט לא מציין מתי הופיע הטנטון לאחר התאונה ואין תיאור של מאפייני הטנטון המדגים אותו כתמידי. הוועדה סיכמה כי התלונות בדבר טנטון הופיעו לאחר התאונה "דבר המעלה ספק לקשר הסיבתי בין הטנטון לתאונה ובנוסף תיאור הטנטון הינו של טנטון לא תמידי". באשר לקביעות הקודמות בתיק קבעה הוועדה כי "עניין הנכות הזמנית שנקבע בעבר בעניין הטנטון אינו רלוונטי לאור האמור לעיל".
15.
על ההחלטה מיום 8.4.14 הוגש ערעור חמישי במספר לבית הדין האזורי (בל 5088-06-14). ביום 22.9.14 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שתשקול עמדתה באשר לשיעור הנכות בגין תלונת הטנטון, וכי "בעניין זה הוועדה תעיין בקביעות של ועדות רפואיות מהתאריכים 22.2.07 ו- 18.5.08 שקבעו נכות זמנית בשיעור 10% בגין תלונת הרעשים באוזניים, ותשים אל ליבה את העובדה כי על ההחלטות הנ"ל לא הוגשו ערר או ערעור על-ידי המוסד. באם תחליט הוועדה לסטות מהקביעות הנ"ל, תנמק את הבסיס לקביעה כאמור."
16.
ביום 23.11.14 התכנסה הוועדה, מושא הבקשה שלפניי, וקבעה בהחלטתה כך: "הוועדה עיינה בפסק הדין מ 22.9.14 לגבי עמדת הועדה בגין תלונות הטנטון. הועדה התבקשה לעיין בקביעות ועדות רפואיות מ22.2.07 ו 18.5.08 שקבעו נכות זמנית בנושא הטנטון. ידוע כי המל"ל לא הגיש ערעור על הנכויות הזמניות הללו והגיש ערעור על הנכות הצמיתה שנקבעה בוועדה דרג
i
שקבעה כי קיים טנטון תמידי. הוועדה עיינה שוב בכל החומר שבתיק ובבדיקות השמיעה. הוועדה מציינת כי בוועדה מיום 2.2.07 פרופ' גולץ קבע נכות זמנית בנושא טנטון תמידי ללא פירוט כלל או נימוק בנושא מאפייני הטנטון או הסיבה לטנטון התמידי. בהמשך ד"ר מרואן ביום 18.5.08 מסתמך על בדיקות השמיעה ומציין גם בחוות דעתו כי הטנטון שמתואר כל הזמן הינו ללא שינוי עם הרכבת אוזניות. גם כאן הוחלט על טנטון זמני. ברגע שהנכות על טנטון הינה זמנית יש לשער כי המצב ישתפר או שהנכות אינה צמיתה. ד"ר מרואן שקבע נכות זמנית בנושא הטנטון קבע ב- 15.3.09 10% בגין טנטון תמידי. בבדיקה שלו בוועדה מצוין כי קיים טנטון אולם לא דן במאפיינים של הטנטון וקובע טנטון תמידי ללא נימוקים. הוועדה חוזרת על הנימוקים המפורטים שכתבה בישיבתה מתאריך 8.4.14. קביעת נכות לגבי הטנטון על-פי ספר התקנות נקבעת לפי התיאור הקליני של הטנטון, המצאות תלונות חוזרות הקשורות בטנטון ובדיקת שמיעה תואמת. התובע לא התלונן על טנטון על-פי המסמכים שקיימים בוועדה עד לתאריך 2.2.07. מאחר ולא היו תלונות מתועדות על טנטון מיד לאחר התאונה לא ניתן לקשור כי הטנטון קשור לתאונה הנדונה. בנוסף, חלק מהמאפיינים אינם תואמים טנטון תמידי ובדיקת מאפייני טנטון מ- 20.2.08 מתאר טנטון ב- 800 הרץ ללא שינוי עם אוזניות. הוועדה חוזרת על החלטתה כי מדובר בטנטון לא תמידי ויש לקבל את ערעור המוסד ואינו קשר לתאונה הנידונה".
לאור כל האמור קבעה הוועדה 0% נכות בגין ליקוי שמיעה ו-10% נכות בגין סחרחורת החל מיום 1.3.09.
17.
על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי,
בו נטען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין שהחזיר אליה את הדיון, וכי הוועדה לא נתנה החלטה מנומקת וסבירה באשר לשלילת הקשר הסיבתי לאור קיומן של החלטות חלוטות קודמות בעניין זה.
18.
המשיב טען מנגד, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, וכי החלטות קודמות שניתנו בעניין הקשר הסיבתי בין תלונת הטנטון לבין הפגיעה קבעו נכויות זמניות בלבד, ואינן בגדר החלטות מבוססות ומנומקות. לפיכך נטען כי הוועדה הסבירה והבהירה במנומק מדוע יש מקום לסטות מאותן החלטות קודמות, ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין.
19.
בית הדין האזורי, דחה את הערעור בפסק דינו. בית הדין ציין, כי

בעניינו של המבקש אמנם ניתנו החלטות קודמות שקבעו קשר סיבתי בין תלונת הטנטון לפגיעה שהוכרה, אולם
הוועדה הסבירה באשר לקביעות אלה, כי אין להסתמך עליהן לצורך ביסוס קביעה בשאלת הקשר הסיבתי, שכן קביעת פרופ' גולץ ניתנה ללא כל פירוט של הממצאים שביסוד הקביעה, וקביעתו של ד"ר מרואן ניתנה על אף שמאפייני התלונה כפי שהוצגו לו - אינן מתאימים לקביעת דרגת נכות בשל טנטון תמידי, וכי קביעתו ניתנה ללא דיון במאפייני הטנטון וללא נימוקים. עוד ציינה הוועדה, כי אין להסתמך על קביעות אלה שכן מדובר בקביעות שביססו קביעת דרגת נכות זמנית בלבד. כמו כן, הוועדה הסבירה כי בהתאם למסמכים שבפני
ה, מועד העלאת התלונה, בדיקת מאפייני טנטון ותיאור התלונה וקיומן של בדיקות שמעה תואמות – אין מקום לקבל את תלונת הטנטון ולקבוע נכות בגינה.
20.
לאור האמור קבע בית הדין האזורי, כי נסיבות המקרה הן ממן הנסיבות המאפשרת לוועדות הרפואיות לשוב ולדון בשאלת הקשר הסיבתי, על אף שנדון על-ידי ועדות קודמות, כיוון שמדובר ב"
קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה
", ולפיכך
אין פסול בהחלטת הוועדה לדון בשאלת קיומו של קשר הסיבתי, שעה שהחלטות קודמות בעניין זה ניתנו באופן שאינו מבוסס על ממצאים או אינו מנומק. לגופם של דברים נקבע, כי קביעת הוועדה בשאלת הנכות, קיומו של קשר סיבתי והתייחסותה לאותן קביעות קודמות - ניתנה באופן מפורט ומנומק, כמצוות פסק-הדין המחזיר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
21.
בבקשת רשות הערעור מלין המבקש אודות כך שהמשיב בחר שלא להגיש ערר במשך תקופה ארוכה על קביעות הוועדות השו
נות אשר הכירו בעניין הטנטון, ועשה זאת רק לאחר שנתיים ימים. עוד נטען, כי החלטת הוועדה איננה מנומקת כדבעי, כפי שהיה עליה לנמק בהתאם לפסק הדין שהחזיר אליה את הדיון, ובכלל זאת הוועדה אינה מנמקת מדוע לדעתה אין מקום להכיר בטנטון, וזאת בניגוד לוועדות קודמות שהכירו בעניין הטנטון.

אשר להכרעתי
22.
לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקיו לדחיית הערעור.
23.
הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 160, 162).
24.
במקרה הנוכחי הוחזר הדיון לוועדה
על מנת שתשקול עמדתה באשר לשיעור הנכות בגין תלונת הטנטון, וכי "בעניין זה הוועדה תעיין בקביעות של ועדות רפואיות מהתאריכים 22.2.07 ו- 18.5.08 שקבעו נכות זמנית בשיעור 10% בגין תלונת הרעשים באוזניים, ותשים אל ליבה את העובדה כי על ההחלטות הנ"ל לא הוגשו ערר או ערעור על-ידי המוסד. באם תחליט הוועדה לסטות מהקביעות הנ"ל, תנמק את הבסיס לקביעה כאמור."
25.
עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה אכן מלאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה החלטתה כנדרש. הוועדה עיינה בהחלטות של הוועדות הקודמות, ופרטה והסבירה באריכות מדוע היא סבורה, כי על אף קביעתן של הוועדות הללו, אין מקום להכיר בקשר סיבתי של הטנטון לתאונה שעבר המבקש.
26.
בית הדין האזורי נימק מדוע בנסיבות המקרה הוועדה יכולה הייתה לשוב ולהידרש לשאלת הקשר הסיבתי, למרות שוועדות קודמות כבר נדרשו לכך.
27.
קביעת בית הדין האזורי כי בנסיבות המקרה הנוכחי, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים לדון בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי - מקובלת עלינו. בפסק הדין בעניין רותם מלחי (בר"ע 28403-12-12 המל"ל – רותם מלחי, ניתן ביום 11.8.13) בית הדין חזר על כך שההלכה לעניין קביעת הקשר הסיבתי בוועדות רפואיות היא כי
"קביעה כדין, סופית וחלוטה בדבר קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי, בין הפגיעה בעבודה לבין הפגימה לה טוען הנפגע, תהא שרירה וקיימת ואין להופכה עוד. לעניין זה אין נפקא מינה אם המדובר בנכות יציבה או בנכות זמנית" (עב"ל 264/03 פסד דוד – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 8.6.04). אולם לצד הכלל נקבעו יוצאים מן הכלל, כך למשל: "גם אם נקבעה סופית הנכות היציבה והקשר הסיבתי בין דרגת הנכות לבין הפגיעה בעבודה, עדיין קיימת אפשרות לכך שבעתיד יחול שינוי בקביעות אלה ואין לפסול על הסף טענה בדבר שינוי שכזה. טענה בנדון תיבחן לגופה וייבחנו הטעמים לבקשה לשינוי הקביעות בנדון זה.." ובהמשך הדברים הובהר עוד כי "במקרים חריגים ניתן לקבוע בהחלטה מנומקת, כי לימים עשוי לחוּל שינוי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, או שלילתו. נימוקים המצדיקים שינוי החלטתה של ועדה רפואית, בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, עשויים בין היתר - ולא כרשימה סגורה - להיות אלה: שינוי העיתים;
שינוי הנסיבות, לרבות גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן ושלא ניתן היה לבררן במועדן; שינוי במצב בריאותו של הנפגע; קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה".
(שם, סעיף 7 ו-8 לפסק הדין) [ההדגשה הוספה – ו.ו.ל]. ובדיוק כמו בעניין רותם מלחי כך גם בנידון דנן הטעים בית הדין האזורי מדוע אין פסול בהחלטת הוועדה לדון בשאלת קיומו של קשר הסיבתי, שעה שהחלטות קודמות בעניין זה ניתנו באופן שאינו מבוסס על ממצאים או אינו מנומק ולפיכך אין לראות בהן משום קביעה "סופית ומוחלטת" – ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו.
28.
משאלה הם פני הדברים, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים לדון בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, ומשהחלטת הוועדה לעניין זה מנומקת ומפורטת אין מקום להתערב בקביעתה.
29.
לאור המפורט לעיל, ומשהוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה - דין הבקשה להידחות.
30.

סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות.


ניתנה היום,
י"ב אב תשע"ה (28 יולי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 9792-07/15 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/07/2015)