פסקי דין על רועי בן חמו | פסקי דין על רפי הרוש

7168-01/15 תק     29/07/2015




תק 7168-01/15 רועי בן חמו נ' רפי הרוש








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 7168-01-15 בן חמו נ' הרוש


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
יהלום בלהה

תובעים
רועי בן חמו


נגד


נתבעים

רפי הרוש




פסק דין


בפני
י תביעה לפיצויים בטענה להפרת הסכם שכירות.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.
ביום 4.5.14 שכרו התובע ורעייתו נכס בבעלות הנתבע, ספק מחסן, ספק דירה למגורים, ברח' סן מרטין 1 (להלן: המושכר) לפרק זמן של שנה.

2.
לטענת התובע, ביום 26.11.14 הגיעו לדירה שוטרים, הציגו בפני
ו
צו הריסה שהוצא בבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 10.3.14 והורו לו לפנות את המושכר המיועד להריסה. בבהלה, יצר קשר טלפוני עם הנתבע בבקשה להבהרות, וזה אמר שצו ההריסה לא אמור לחול על המושכר ו"אין לכם מה לדאוג". התובע טוען כי למרות דברי הנתבע החלו השוטרים במקום לפנות את חפציו מהדירה, ובשל כך נעתר להצעתם לחתום על התחייבות לפינוי הדירה בתוך 7 ימים. לטענתו, הנתבע הגיב באדישות עד כדי התעלמות מפניותיו ובלית ברירה, נאלצו הוא ורעייתו לעזוב את הדירה בבהילות ולמצוא דירה אחרת בפרק הזמן הקצר שעמד בפני
הם.

3.
לאחר הגשת התביעה ביקש התובע לתקן את תביעתו ולהוסיף סכום של 1,520 ₪. לטענתו, ביום 28.12.14 נפגש עם הנתבע, והאחרון העביר לידיו המחאה על הסכום הנ"ל בגין דמי שכירות חודש נובמבר ששולמו ביתר. כשבא להפקיד ההמחאה התגלה כי הנתבע נתן הוראה לביטול ההמחאה.
4.
ביום 16.3.15 התקיים הדיון הראשון בתיק, אליו לא התייצב הנתבע ובהעדרו ולאחר שמצאתי כי ידע על התביעה, ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה תוך חיובו בהוצאות.
ביום 22.3.15 ביקש הנתבע לבטל את פסק הדין, ובהחלטה מאותו היום הוריתי לו לפרט את נימוקי הגנתו וצרף תצהיר שלא על דרך ההפניה ובקשה מתוקנת הוגשה ביום 2.4.15. ביום 30.4.15 הוריתי על ביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט תוך חיובו בהוצאות התובע והתיק נקבע לדיון נוסף.

5.
הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אולם בבקשתו לביטול פסק הדין התייחס בצורה עניינית לכתב תביעה ולטענות הגנתו. לטענתו,
התובע השכיר מחסן ולא דירה ולכן דמי השכירות היו נמוכים בצורה משמעותית ולא הוטל חיוב ארנונה על הנכס. לטענתו התובע לא היה זכאי לביטול הסכם השכירות. בפגישה ביום 28.12.14 השיב לידיו את מלוא השיקים העתידיים, ואף מסר לו שיק להחזר דמי השכירות החלקיים.

6.
בדיון ביום 23.6.15 שב הנתבע על טענותיו והוסיף שהמחסן נרכש באופן חוקי ובתמורה מלאה וכי הסביר לתובע, לאביו ולבת זוגו כי שכר הדירה נמוך משום שמדובר במחסן. התובע טען כי דמי השכירות ריאליים וטען כי גם בדירתו השכורה הנוכחית משלם הוא שכר דירה זהה. התובע תאר כי במועד חתימת ההסכם רשם הנתבע "מחסן" "ואמר שלא אתייחס לזה". כך, גם פורסם באתר יד 2 שמדובר בדירה עם ארונות מטבח, חיבור מים וחשמל אשר אינם מצויים בדרך כלל במחסן (עמ' 2 ש. 23-30 לפרוטוקול). יצוין כי התובע צירף תדפיס מאתר יד 2 לפיו גם ביום 19.2.15 תיאר הנתבע את המחסן כ: "דירה קומת קרקע מסודרת מידית", וסומן כי מתאימה לשותפים.

7.
הנתבע טען כי לא ידע על צו ההריסה. כשפנה אליו התובע בעניין זה אמר לו שישאר בדירה שן צו ההריסה לא קשור אליו אלא למחסנים אחרים, לא חוקיים, בעוד המחסן שהשכיר לתובע - חוקי. לראייה, כך טוען הנתבע, בסופו של יום המחסן לא נהרס.

8.
לעומתו העיד התובע כי באותו היום הרסה העירייה מחסנים רבים בסביבת המושכר (ואף הציג סרטון) וכי שוטר הורה לו להוציא את חפציו מהדירה. רק לאחר שניהל עמו דין ודברים במקום, ניתנה לו ארכה בת 7 ימים תוך שהתחייב בכתב לעזוב בתוך מועד זה.
עוד יצוין, כי לאחר הדיון הגיש הנתבע בקשה ממנה עולה כי הסכים לפצות את התובע בסך 1,500 ₪ והורה על ביטול השיק בשל הגשת התביעה. בהחלטתי מיום 23.6.15 אפשרתי לתובע להגיב לאמור בתוך 15 יום ולאחר מכן הובא התיק לעיוני למתן

פסק דין
.
דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את בעלי הדין, אני מוצאת שדין התביעה להתקבל, אך בחלקה.
אפרט.
התובע במעמדו כשוכר לא היה צד להליכים מול עיריית ירושלים ולא הוכח כי הובא לידיעתו מי מן ההליכים שקדמו לפינוי ביום 26.11.14. חזקה כי לו היה מושכר
חוקי ומאושר כדין, לא היה מוּצא נגדו צו ההריסה מלכתחילה, לו היה מוצא צו כזה, היה פועל באופן מידי לביטולו, ולמצער היה מתייצב ביום 26.11.14 בשטח ופועל אז לביטול צו ההריסה. כל זאת אך שלא הוכח כי נעשה, אף לא נטען כי נעשה.
אל מול גרירת רגליים זו, מצא עצמו התובע נאלץ לפנות את דירתו בתוך 7 ימים וללא כל הכנה מוקדמת.
אני מוצאת כי הנתבע הפר את הסכם השכירות עם התובע וגרם לכך שהיה עליו לפנות את המושכר בבהילות בתוך 7 ימים.

10.
באשר לקביעת שיעור הפיצויים ולהערכת נזקי התובע, אני מוצאת כי מקום שהשיקים המעותדים הושבו לידי התובע, הרי שאין מקום לפצות בעניין תשלומי שכירות עתידיים.

יובהר כי ככל ששיקים אלו לא הושבו לידי התובע, הרי שהתובע זכאי לקבל את תמורתם בסך 12,500 ₪ במסגרת

פסק דין
זה.

11.
באשר ליתר הנזקים הנטענים על ידי התובע, הרי שאיני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין אובדן ימי העבודה של בת זוגו של התובע מקום שאינה בעלת דין בתובענה זו.


ערה אני לטענות הנתבע כי התובע לא צרף אסמכתאות לעניין ההובלה וימי עבודתו, אולם הדעת נותנת כי מי שנאלץ ביום בהיר אחד לפנות את ביתו בתוך 7 ימים תוך מציאת דיור חלופי בזמן קצר זה, נזקק להוצאות עודפות ומיוחדות בשל כך. משמדובר בהליך של תביעה קטנה ובשים לב להוראות סעיף 62 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, אני קובעת כי הנתבע יפצה את התובע בסכום של 1,000 ₪ עבור הפסד ימי עבודה,
1,200 ₪ עבור הובלה, וסכום נוסף של 2,000 ₪ עבור עוגמת הנפש בגין האירועים נשוא התביעה. על סכום זה יתווספו 50 ₪ אגרת בית משפט (חלק יחסים) ו – 250 ₪ הוצאות.
12.
סופו של יום: הנתבע יפצה את התובע בסכום של 4,500 ₪.
ככל שלא הושבו השיקים המועתדים, יתווסף לסכום פסק הדין הסכום האמור בסעיף 10.

על

פסק דין
זה אין זכות ערעור. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.


ניתן היום,
י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 7168-01/15 רועי בן חמו נ' רפי הרוש (פורסם ב-ֽ 29/07/2015)