פסקי דין על גונן גוטהולץ | פסקי דין על איילת שמול | פסקי דין על אפרים קהת | פסקי דין על צבירה קהת |

50005-04/13 תאק     02/08/2015




תאק 50005-04/13 גונן גוטהולץ, איילת שמול נ' אפרים קהת, צבירה קהת








בית משפט השלום בנצרת



תא"ק 50005-04-13 גוטהולץ ואח' נ' קהת ואח'




תיק חיצוני: תיק מוצגים




בפני

כבוד השופטת
עינב גולומב


תובעים

1
.
גונן גוטהולץ

2
.
איילת שמול


נגד


נתבעים

1. אפרים קהת
1. צבירה קהת



החלטה

בפני
תביעה לפינוי וסילוק יד שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בעלי מקרקעין גובלים בישוב רמת ישי.
תמצית הרקע:
1.
התובעים רכשו ביום 25.07.11 ממנהל מקרקעי ישראל זכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 12049 חלקה 4
ברמת ישי (להלן – חלקה 4). חלקה 4 הנדונה גובלת במקרקעי הנתבעים הידועים כגוש 11182 חלקה 69 (להלן – חלקה 69).
2.
לטענת הנתבעים, בעת עריכת תכנית מדידה לצורך הגשת בקשה להיתר בניה בחלקה 4, התברר להם כי קיימת פלישה אל חלקתם מחלקתה 69. ביטויה של הפלישה בקיר אבן שנבנה בשטח חלקה 4, משטח בטון וחלק מפרגולה.
3.
נוכח האמור, פנו התובעים לוועדה המקומית לתכנון ובניה, אשר השיבה לפנייתם בציינה כי אכן קיימת פלישה כאמור (נספח 6 לתצהיר התובעים). בהמשך הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה כתב אישום נגד הנתבעים, וזאת בין היתר בשל כך שקיר האבן שסומן להריסה בהיתר בניה משנת 1997, לא נהרס. בהמשך חזרה בה הועדה מהאישום, לאחר שהנתבעים העלו טענת התיישנות, והוועדה מצאה כי אין בידה לסתור אותה.
4.
כתב התביעה הוגש תחילה בסדר דין מקוצר, ובהסכמה ניתנה רשות להתגונן. לכתב התביעה צרפו התובעים תשריט שנערך על-ידי מודד מטעמם, המצביע על פלישה אל תוך חלקתם מחלקת הנתבעים, על-פני רצועת קרקע ברוחב של כ- 1 מ' ואורך של כ- 10 מ', ובסה"כ כ- 10 מ"ר.
הנתבעים צירפו תשריט נגדי של מודד מטעמם בדבר היעדר פלישה.
5.
נוכח המחלוקת הנוגעת לסוגיה מקצועית של מדידה, הוריתי – בהסכמת שני הצדדים – על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. כמומחית מטעם בית המשפט מונתה ד"ר אליאס ופא (להלן – המודדת או המומחית).
6.
המודדת הגישה חוות דעת לפיה "קיר האבן הבנוי בין שתי החלקות נשוא התביעה נמצא בדיוק על הגבול" ואין פלישה במקום.
7.
לאחר הגשת חוות דעת המומחית אירעה ההשתלשלות הבאה;
8.
תחילה הגישו הנתבעים בקשה לפסילת המומחית, וזאת בשלוש עילות. האחת, כי היא לא השיבה לטענתם לשאלות הבהרה שהועברו לה. השניה, כי לפי בירור שערכו למומחית אין רישיון מודדת בתוקף. השלישית, בגין פגמים בחוות הדעת לגופה. לבקשתם צירפו חוות דעת מומחה מטעמם, שהינה, למעשה, חוות-דעת אודות חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 7.4.14, לאחר קבלת תגובת המומחית. בהחלטה זו קבעתי כי אי-מתן תשובות לשאלות הבהרה איננה עילה לפסילת מומחה; כי נוכח הבהרת המומחית כי מדובר באי-חידוש הרישיון עקב אי-תשלום אגרת החידוש במועד בשל שגגה מצידה, ומשמדובר בנתון שאיננו נוגע לכשירות המקצועית המהותית, אין לפסול את המומחית מהטעם האמור; ובאשר לטענות לגוף חוות דעת, עומדת לתובעים זכותם לחקור את המומחית. בהקשר האחרון אף הודגש, כי חוות הדעת שצירפו התובעים לבקשתם צורפה שלא כדין, משמדובר במינוי מומחה שנעשה בהסכמת הצדדים, כך שאין הם רשאים עוד להגיש חוות דעת מטעמם. בהמשך נקבע התיק להוכחות נוכח הודעת התובעים כי הם מבקשים לחקור את המומחית.
9.
כפי שהסתבר, לאחר הדברים האלה הגישו התובעים תלונה נגד המומחית למרכז למיפוי ישראל (להלן – מפ"י). נושא התלונה הוא חוות הדעת הספציפית שניתנה על-ידי המומחית בהליך דנן, אשר לטענת התובעים נערכה על-ידי המומחית באופן לא תקין ורשלני והינה שגויה לגופה. בפני
ה ביקשו התובעים ממפ"י "אישורכם לבית המשפט לביטול חוות הדעת של המודדת". במפ"י, כך מסתבר, ראו לנכון לברר את התלונה לגופה, נערך בה בירור והמומחית זומנה לשימוע. וכך יצא, שמומחית שמונתה על-ידי בית המשפט למתן חוות דעת בהליך בפני
ו, עמדה במקביל לניהולו של ההליך המשפטי לבירור בפני
הגורם הרגלוטורי לו היא כפופה, ביחס לחוות הדעת עצמה שניתנה בהליך. הדברים נלמדו מבקשה נוספת שהגישו התובעים לפסילת חוות-דעת המומחית, לאחר שנתקבלה בידיהם החלטת מפ"י בעניינה, לגביה הוריתי כי היא תידון לאחר שמיעת וחקירת המומחית.

הכרעה:
בקשת התובעים לצירוף החלטת מפ"י:
10.
התובעים מבקשים להגיש בהליך זה כראיה מטעמם של החלטת מפ"י בעניינה של המודדת, שניתנה בעקבות תלונתם. מדובר במסמך הנחזה להיות של מפ"י, בו תיאור התלונה, הממצאים, טענות המומחית והחלטת מנכ"ל מפ"י. הנתבעים מתנגדים להגשת המסמך האמור בטענה כי מדובר במסמך בלתי קביל וכי התנהלות התובעים בהקשר היתה פסולה מיסודה.
11.
דעתי כדעת הנתבעים. ראשית, במישור הפורמאלי של קבילות, לא ניתן להגיש כראיה את המסמך האמור ומכתב מפ"י שקדם לולצורך הוכחת אמיתות תוכנם, שלא באמצעות עורכם, ומשלא נטען לחריג כלשהו בענייננו לכלל האוסר עדות שמועה. לכל היותר ניתן לצרפו לעניין דבריה של המומחית בפני
מפ"י כפי שתועדו במסמך הנ"ל, ועימותה מולם בעת חקירתה. שנית, בכל הנוגע לאמור במסמך לעניין תוכן חוות דעת המומחית ומידת נכונותה, הרי שמדובר בקביעה שהיא בגדר עניין שבמומחיות, ולא ניתן להגישה כראיה בהליך זה בפורמט המבוקש, מה-גם שמדובר כאמור בהליך בו מונה מומחה בהסכמה.
12.
מעבר לכך, סבורני כי התנהלות התובעים בענייננו בכל הנוגע לפניה למפ"י הינה לקויה. מומחה שמונה מטעם בית המשפט מהווה את ידו הארוכה של בית המשפט בהליך המשפטי. חוות דעתו היא בגדר עדות בבית המשפט. על בעל דין המבקש לחלוק על חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, להתכבד ולעשות כן בבית המשפט באמצעים העומדים לרשותו בהליך המשפטי, ולא מחוצה לו, תוך ניסיון "לייבא" בדיעבד אל תוך ההליך המשפטי קביעות של גורם אחר כלשהו ביחס לחוות הדעת. הדברים הם בגדר מושכלות יסוד, ואופן פעולתם של התובעים בהליך זה איננו מתיישב איתם. נפלאה מהבנתי טענת התובעים כי הסיקו מהחלטתי מיום 14.7.15 בדבר אי-פסילת המומחית, כי פתוחה בפני
הם הדרך להגיש למפ"י תלונה שכל כולה נסבה על חוות-הדעת הקונקרטית העומדת לדיון בהליך תלוי ועומד, דבר שאין לו שחר.
13.
מפ"י איננו צד להליך זה ולפיכך אינני רואה להרחיב בקשר לפעולתו בענייננו. אעיר עם זאת, כי סבורני שעל מפ"י לשקול עמדתו באשר לבירור תלונות מסוג התלונה בענייננו, אשר נסבה
על חוות-דעת ספציפית שהדיון גביה עודנו תלוי ועומד בבית המשפט בעת הגשת התלונה. בתשובת מפ"י לתובעים צויין אמנם כי בדיקתם נעשית "במנותק מכל התהליך המשפטי", ברם סבורני קריאה נכוחה של תלונת התובעים מלמדת ללא צל של ספק, כי הפנייה נעשתה בעיצומו של הליך משפטי ונועדה כל כולה להשפיע על ההליך. כאשר מדובר בנושא התלוי ועומד להכרעת בית המשפט, מתבקשת קביעת מדיניות זהירה ביותר של גורם חיצוני ביחס לבדיקת תלונות של בעלי-דין הממוקדות באותו נושא עצמו, ובפרט כשמדובר בחוות-דעת של מומחה שמינה בית המשפט, וזאת מטעמים ברורים של חשש להשפעה ופגיעה בהליך השיפוטי. (לעניין עיכוב בדיקת תלונות בעניין התלוי ועומד בבית המשפט, השוו לדוגמא: סעיף 38(5) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח - 1958; מדיניות בדיקת תלונות ע"י נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות, סעיף 3(ג) למסמך העקרונות להקמת הנציבות, מפורסם באתר משרד המשפטים
justice.gov.il/units/commission
)).
14.
נוכח כל המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי אין לקבל את החלטת מפ"י כראיה בהליך זה.

לגופם של דברים:
15.
ומכאן לגופה של המחלוקת שעניינה, כאמור, קוו הגבול בין חלקות הצדדים.
16.
תחילה אתייחס לטענה מקדמית של הנתבעים ולפיה יש לדחות את התביעה כבר מן הטעם כי התובעים לה השכילו להצביע על מסמך המגדיר את גבולות חלקתם. זאת, מאחר שהסכם החכירה בינם לבין ממ"י מפנה לעניין המוחכר לתרשים מטעם ממ"י, ברם זה לא צורף, אלא רק מפה שנערכה על-ידי מודד מטעם המנהל בשלב שיווק הקרקע (לפי טענת התובעים). טענה זו אינני רואה לקבל. המקרקעין שהוחכרו לתובעים מוגדרים בהסכם החכירה כך: "גוש רשום 12049 חלקה 4 (בשלמות)". העובדה כי לא צורף תרשים המגרש להסכם, חרף האמור בו, איננה משנה לעניין המחלוקת בתביעה זו, שעניינה קו הגבול בין חלקה 4 לחלקה 69 הגובלת בה, כאשר עולה בבירור כי התובעים הם הבעלים של חלקה 4 בשלמותה. גם מפת המדידה שנערכה על-ידי מודד מטעם המנהל, ככל הנראה בשלב שיווק המקרקעין, אין בה כדי לשנות ולהכריע כשלעצמה לעניין גבולות החלקה.
17.
ומכאן למחלוקת בשאלת קוו הגבול. כפי שצויין לעיל, בהליך מונתה מומחית מטעם בית המשפט, וזאת בהסכמת הצדדים. מכאן, ובהתאם לתקנה 130(ג) לתקנות בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, חוות דעת המומחית היא היחידה העומדת בפני
בית המשפט.
18.
השאלה הינה האם יש לקבל את מסקנת המומחית לפיה הקיר שהקימו הנתבעים איננו פולש לחלקת התובעים.
19.
בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל לחוות דעת של מומחה שמינה בית המשפט יש משקל רב, ובהיעדר טעמים טובים שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לקבלה, ובפרט כשמדובר במומחה שמונה בהסכמה. טעם הדבר הוא מעמדו הבלתי תלוי והאובייקטיב של המומחה ומומחיותו המקצועית, (ע"א 3134/02 עירית רחובות נ' בוטרנו אחזקה ופיתוח (פורסם במאגרים); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים) (2006); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2005)). אולם ברי כי ההכרעה הסופית הינה בידי בית המשפט, שלו הסמכות והאחריות להכריע בדין, ובידו שיקול הדעת האם ועד כמה להסתמך על חוות דעת מומחה שמינה (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104, 107).
20.
בענייננו מעלים התובעים שלל טענות נגד המומחית וחוות דעתה, וטוענים כי יש לפסול את חוות-הדעת. חלק גדול מהטענות מתבססות על החלטת מפ"י, שאת הגשתה לא ראיתי להתיר כראיה, ומכאן שאין להתייחס לטענות אלה.
21.
גם טענות נוספות שהעלו התובעים כנגד חוות דעת המומחית אינני רואה לקבל, ואעמוד על כך בקצרה להלן.
22.
התובעים טוענים כי למומחית אין את המומחיות הנדרשת למתן חוות הדעת, וזאת נוכח אישורה כי עיסוקה במדידות הוא שולי יחסית למכלול עיסוקיה, הכוללים פעילות אקדמית, וכי היא עוסקת בכך בעיקר אגב מתן חוות-דעת לבתי המשפט. אינני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק את פסילת חוות הדעת. אכן, המומחית אישרה כי בפועל עיסוקה במדידות הוא בהיקף מוגבל. עם זאת, אין חולק כי למומחית הכשרה מתאימה וניתן לה רישיון לעסוק בתחום. מדבריה של המומחית עולה כי בפועל היא עוסקת בנושא, אם-כי בעיקר במסגרת מתן חוות דעת לבתי המשפט. העובדה כי אין מדובר בעיסוקה העיקרי, אין בו כדי להצביע על היעדר כשירות מקצועית מספקת למתן חוות דעת בתחום באופן המצדיק פסילת חוות דעתה.
23.
מוסיפים התובעים וטוענים כי נוכח העולה מעדותה של המומחית, כי היא לא ערכה בעצמה את המדידות במקרה דנן אלא אלו נערכו באמצעות מודד אחר בו נעזרה, יש לפסול את חוות הדעת. גם טענה זו אינני רואה לקבל. במקרה דנן העידה המומחית כי המדידה נעשתה בעזרת מודד שיש לה אתו קשרי עבודה נמשכים. המדידה בוצעה בעקבות הכנה מוקדמת משותפת, בהתאם להנחיותיה ולאחר שהגיעה יחד אתו לשטח. את נתוני המדידה שאסף בשטח עיבדה היא עצמה לצורך קבלת מסקנה (עמ' 5, ש' 22-27; עמ' 11, ש' 10-11).דפוס של היעזרות מומחה שמונה בבעלי מקצוע נוספים לצורך גיבוש עמדתו, איננו פסול כשלעצמו כל עוד המומחה מפעיל שיקול דעת מקצועי ומעביר את הממצאים בכור מומחיותו שלו (רע"א 7265/95 שרון גלדשטיין נ' ג'נט בראל (פורסם במאגרים)(1996)). מעדות המומחית עולה כי כך נעשה במקרה דנן, ולפיכך אין לקבל את טענות התובעים בדבר פסילת חוות הדעת מהטעם האמור.
24.
טענה נוספת שמעלים התובעים היא כי המדידה בוצעה בשטח ללא מכשיר
gps
. לפי האמור בתצהירי התובעים, הם פנו בשאלה בעניין זה לאנשים שעבדו בשטח ונענו כי מכשיר כאמור נרכש אך הם טרם עשו בו שימוש והם צריכים ללמוד את הפעלתו. המומחית העידה בפני
בבירור ובהדגשה כי הטענה איננה נכונה, וכי המדידה בשטח נעשתה באמצעות
gps
(עמ' 5, ש' 30-31), דבר אותו הבהירה גם בתשובות לשאלות ההבהרה שהועברו לה. אינני רואה כל יסוד לפקפק בעדותה של המומחית בעניין זה, ולהעדיף על פניה את גרסת התובעים בדבר דברים שלטענתם שמעו מגורמים כלשהם בשטח.
25.
ומכאן לחוות הדעת גופה. אקדים ואציין את מסקנתי כי לאחר שמיעת המומחית, ולאחר ששבתי ובחנתי את חוות דעתה ואת עדותה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי קיים קושי בידי להכריע במחלוקת על יסוד חוות הדעת, נוכח הספקות שנותרו ללא הסבר מספק. אעמוד להלן על עיקרי הדברים שהביאוני למסקנה זו.
26.
אין חולק כי לצורך קביעת קו הגבול בענייננו היה צורך לבצע התמרה לרשת ישראל החדשה. לעניין זה קובעת תקנה 63(ג) לתקנות המודדים כדלקמן:
"לכל נקודת מפנה בגבול של חלקה יחושבו קאורדינטות ברשת ישראל החדשה; קאורדינטות של נקודות גבול ישנות יותמרו לקאורדינטות ברשת ישראל החדשה; ההתמרה תתבסס על נקודות בשטח העבודה או בקרבתו, שלהן ערכים מחושבים ממדידות ברשת ישראל הישנה וברשת ישראל החדשה כאחד, או על נקודות בקרה שעליהן מבוסס חישוב הקואורדינטות ברשת ישראל הישנה ונמדדו ברשת ישראל החדשה; ההתמרה תיעשה בהתאם להנחיות הטכניות שיפרסם המנהל. לא היו נקודות כאמור לביסוס ההתמרה, תיעשה ההתמרה לפי מקדמי התמרה שיתקבלו מהמרכז למיפוי ישראל".

התובעים הפנו סעיף 5.2.2 להנחיות מפ"י (הן הנחיות "המנהל" כאמור בתקנה לעיל),
הקובעת לעניין זה כדלקמן (ת/1):
"מומלץ להשתמש במספר המרבי האפשרי של נקודות ביסוס להתמרה. המספר המזערי של נקודות אלה הוא 3. לא היו 3 נקודות ביסוס להתמרה, יפנה המודד למרכז למיפוי ישראל לשם קבלת מקדמי התמרה."
27.
המומחית בעדותה עמדה על החשיבות של מספר הנקודות לביסוס ההתמרה שכן "ככל שמודדים יותר נקודות, מגיעים לדיוק יותר גדול" (עמ' 7, ש' 4-5).
28.
אין חולק, איפוא, על הצורך בשימוש בנקודות ביסוס רבות ככל האפשר להתמרה, ולכל הפחות שלוש, כתנאי לביצוע מדידה מדוייקת ומהימנה. במקרה דנן, לטענת התובעים, לא פעלה המומחית בהתאם לתקנות ולהנחיות בעניין זה, ובפועל ביצעה את ההתמרה על-פי נקודת ביסוס אחת בלבד. הדבר נלמד לטענתם מהעובדה כי בתשריט שצורף לחוות הדעת ציינה המומחית כדלקמן: "פרמטרי ההתמרה חושבו לפי טריג
j159
",
דהינו – לפי נקודה אחת.
29.
בעדותה בפני
ציינה המומחית כי בפועל עשתה שימוש בנקודת התמרה נוספת -154
j

(עמ' 7, ש' 21-23).לדבריה, הדבר אמנם לא צויין בחוות הדעת ובתשריט, ברם זאת משום שאין היא נוהגת לרשום בפרוטרוט את דרך העבודה, אך בפועל כך פעלה (עמ' 7, ש' 18-20; ש' 24-27). נכונה אני לקבל טענה זו של המומחית, חרף אי-האזכור בתשריט והתמיהה המסוימת העולה מכך שהדבר אף לא צויין בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובעים. ברם אף בהנחה שכך, עולה מתשובות המומחית כי היא עשתה שימוש בשתי נקודות ביסוס שכן אלה הנקודות היחידות שניתן היה לאתר, בעוד שההנחיות מדברות על מספר מזערי של שלוש נקודות (עמ' 7, ש' 12; עמ' 11, ש' 23). יוער כי בתשריט סומנה נקודה נוספת שמצאה בשטח, ברם המומחית ציינה בעדותה שנקודה זו חסרת חשיבות לעצם המדידה שכן היא איננה אוטנטית ושימשה אותה רק כמעין בקרה בדיעבד (עמ' 8, ש' 21-25).
30.
המדידה בוצעה, איפוא, לפי נקודות במספר קטן מהרצוי והנדרש לקבלת מדידה מהימנה. על רקע האמור הסבירה המומחית כי נעזרה בנתוני התמרה שנלקחו מתוכניות לצרכי רישום (תצ"רים) הקיימות ביחס למקרקעין. אלא שהאופן בו נעשה שימוש בת"צרים, והאופן בו הפעילה המומחית את שיקול-דעתה ביחס אליהם, לא הובהרו בפני
באופן ברור ומשכנע. לעניין זה יודגש כי בניגוד לאמור בחוות הדעת עצמה, בה צויין כי "חישוב גבולות החלקה הוא ברור ומתבסס על פנקסי השדה. לכן, נתונים אלה הם קבועים ומשותפים לכל המודדים", הרי שמעדות המומחית עולה תמונה שונה בתכלית. המומחית העידה כי קיימים מספר תצ"רים בהם נתונים סותרים, וכי בנסיבות אלה – ככל שניתן להבין מדבריה – ייתכנו מספר תוצאות אפשריות שונות. וכך ציינה:
"... היום אפשר להביא עשרה מודדים ויש רשימה של תצ"רים באזור ולכל אחד יש ערך התמרה אחר עם כיוונים שונים. בתקנות של מפ"י לא נתבקש המודד אם הוא עובד לפי התמרה מסויימת, לבדוק התמרות אחרות, כי אחרת אם כל מודד היה לוקח התמרות אחרות ועושה ממוצע, כולנו היינו מקבלים אותו ערך. כאשר אני רואה שכל מודד חוגג ומגיע לערך אחר, אז מכאן הבעיה שלנו, והשאלה אם יש ערך נכון ומוחלט וזו השאלה ששאלתי במפ"י וסתמו לי את הפה. מדובר על לפחות מטר הבדל בין מקום למקום וכולם נכונים. גם המודד של התובעים צודק, גם הוא לא בדק את ההתמרות ליד" (עמ' 9, ש' 28-32; עמ' 10, ש' 1-3).
בהמשך ציינה:
"...באותו מקום יש הרבה תוכניות מאושרות שיש בהם התמרות נוגדות וכל מודד היום יכול וזה חוקי, לומר שהוא מתבסס על תצ"ר מסויים ולא מחוייב לבדוק את כל התצ"רים ואין חובה בתקנות. מה שיהיה פה, אין צדק אחד. לתובעים יש צד אחד ולנתבעים יש צדק אחר. זה עניין שיימשך דורות כי כל מגרש עוד עולה ואני ראיתי קירות שלא במקום" (עמ' 12, 31-32; עמ' 13, ש' 1-2).

31.
עולה מהדברים, כי המדידה בענייננו מתאפיינת בנתוני בסיס מורכבים, תוך שיש צורך בהפעלת שיקול-דעת באשר לדרך הפעולה המיטבית לשם הגעה למדידה מדוייקת. בנסיבות מעין אלה יש חשיבות ברורה להבהרת שיקול-הדעת שהפעיל המומחה בגיבוש עמדתו המקצועית, על מנת שבית המשפט יוכל לעמוד באופן מושכל על הלך מחשבתו ושיקוליו בקבעו את שקבע, לצורך הכרעה אם להתבסס על חוות הדעת לקביעת ממצא. בענייננו הדברים לא הובהרו דיים, ולא הונחה בפני
תשתית בהירה ומשכנעת באשר לנימוקים ביסוד החלטת המומחית לבכר תוצאה אחת על-פני אחרת. נזכיר כי חוות דעת המומחית בענייננו כפי שהוגשה, לא היתה כי קיימות אפשרויות שונות למדידה ("אין צדק אחד" כדבריה בעדותה), דבר שכשלעצמו עשוי להיות בעל השלכות על תביעת התובעים לסילוק יד, אלא קביעתה בחוות-הדעת היתה חד-משמעית כי אין כל פלישה לחלקת התובעים. לאחר ששמעתי עדות המומחית והסבריה כפי שצוטטו לעיל, נותר לטעמי ספק שלא הותר בדבר הבסיס לקביעה זו בחוות-הדעת.
32.
לאמור לעיל יש להוסיף, כי מעדותה של המומחית עלה כי בעת עריכת חוות הדעת, לא היו בפני
ה כל המסמכים שהיא סברה כי הם רלבנטיים. לעניין זה ציינה כי בעת כתיבת חוות הדעת לא היו בידיה פנקסי השדה של גוש 11182 (בו חלקת הנתבעים), שלדבריה לא נמצאו באותו שלב, אלא רק לאחר כתיבת חוות-הדעת (עמ' 9, ש' 6-15). בעדותה ציינה אמנם המומחית כי בדיעבד ערכה בדיקה משלימה ומצאה כי לא היה בכך כדי לשנות, ברם הדברים לא הוצגו בצורה בהירה ומפורטת דיה, לא הוצגה חוות דעת משלימה ולא נפרשה בפני
בית המשפט תמונה מלאה בהקשר זה.
33.
נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה דנן אין בידי לקבוע לעת הזו במידת השכנוע הדרושה ממצא על בסיס חוות הדעת. משמדובר בחוות הדעת היחידה שבפני
בית המשפט (שכן כאמור ההחלטה על מינוי מומחה התקבלה בהסכמת הצדדים), והמחלוקת להכרעה הינה מקצועית במהותה, סבורני כי הדרך בה יש לנקוט במצב הדברים הנתון הינה מינוי מומחה נוסף. ההלכה הפסוקה בעניין זה קובעת כי אף שמדובר בצעד שאיננו ננקט על דרך השגרה, הרי שבמקרה בו סבור בית המשפט כי נותרו ספקות ואין בידו להכריע הכרעה מושכלת בשאלה מקצועית שלפתחו על יסוד חוות דעת של מומחה שמינה, רשאי הוא למנות מומחה נוסף באותו עניין (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נו(4) 673; רע"א עזבון המנוח פרנקו ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים) (2014). כזה הוא, לטעמי, המקרה שלפנינו.
34.
בטרם סיום אתייחס לטענתם החלופית של הנתבעים, ולפיה אף אם יוכח כי מדובר בפלישה, הרי שאין ממילא מקום למתן סעד של סילוק יד, וזאת בהתבסס על הפסיקה אשר סייגה בנסיבות מסוימות את זכותו של בעל זכות הקניין לדרוש סילוק יד (ע"א 8661/10 יוסף נעמה נ' תמר טורקיה (פורסם במאגרים) 2012). טענות אלה של הנתבעים שמורות להם, ככל שיהיה בכך צורך להמשך, ברם אינני סבורה כי ניתן בשלב זה, בטרם הובהר אם היתה פלישה ובאיזה היקף, להחיל על ענייננו את הלכת נעמה הנ"ל. כפי שנפסק שם, נקודת המוצא הינה כי על פולש לסלק את ידו ממקרקעי הזולת. נוכח מעמדה המיוחד של זכות הקניין, הפעלת שיקול-הדעת השולל סעד של סילוק יד מחייב זהירות שיפוטית. הדבר מודגם היטב בנסיבות עניין נעמה הנ"ל, בו הבחין בהמ"ש העליון בין פלישה מזערית אחת (בשטח 2.30 מ"ר) לבין פלישה מזערית אחרת (בשטח 2.93 מ"ר), תוך שדחה את התביעה ביחס לראשונה והורה על סילוק-יד ביחס לשניה. בהינתן מורכבות השאלה והשיקולים הנוגדים המעורבים בה,
סבורני כי לא ניתן בשלב הנוכחי לקבוע קטגורית כי זכות הקניין של התובעים, ככל שקיימת, נסוגה בכל מקרה מפני זכות הנתבעים, ויש הכרח להכריע תחילה בשאלת הפלישה והיקפה ככל שקיימת.
35.
בנסיבותיו של תיק זה, סבורני כי יש חשיבות לכך שזהות המומחה הנוסף שימונה תהיה על דעת שני הצדדים. לפיכך אני מורה כי הצדדים יודיעו עד יום 16.8.15 שם של מודד מוסכם ביניהם למינוי. ככל שלא תהיה הסכמה, ימנה בית המשפט מומחה.
36.
נוכח המפורט בסעיף 13 לעיל, אני מורה כי המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו ללשכת הייעוץ המשפטי של מפ"י.


המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים






ניתנה היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 50005-04/13 גונן גוטהולץ, איילת שמול נ' אפרים קהת, צבירה קהת (פורסם ב-ֽ 02/08/2015)