פסקי דין על דומיקאר בע"מ | פסקי דין על משה אטייה | פסקי דין על ירון יפלח |

66136-09/14 תאמ     04/08/2015




תאמ 66136-09/14 דומיקאר בע"מ נ' משה אטייה, ירון יפלח








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 66136-09-14 בע"מ נ' אטייה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
אבי כהן


התובעת

דומיקאר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דן שטרנפלד


נגד


הנתבעים

1.משה אטייה

2.ירון יפלח
שניהם ע"י ב"כ (החדשה) עוה"ד מירב חסן
3.שומרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אתי עטייה ויוסי נחמיאס




פסק דין


לפניי תביעה כספית מיום 30.9.14 ע"ס 12,716 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 18.9.13. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 17.6.15 נערכה בפני
י ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבע 1 נתבע כנהג הרכב המזיק, הנתבע 2 נתבע כבעל הרכב ומתיר השימוש בו ואילו הנתבעת 3 נתבעה כמבטחת הרכב בביטוח אחריות בגין נזקי רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת פורד (פוקוס) ש.י. 2012 מ.ר. 6309975.

רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת ניסן (מיקרה) ש.י. 2009 מ.ר. 4304368.


מקום התרחשות התאונה: צומת מתמורר בנתניה.

שעת התרחשות התאונה: שעת בוקר (אור יום).

המחלוקות

קיימת מחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה וקיימת מחלוקת גם בשאלת הכיסוי הביטוחי לפי פוליסת הביטוח שהוצאה ע"י הנתבעת 3, בשים לב לכך שהוטלה הגבלה על רישיון הנהיגה של הנתבע 1 מכוח חוק ההוצל"פ.

במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

צילום רישיון נהידה (מוצג נ/1).

עדויות מטעם הצדדים בדיון בפני
י (עדי ההגנה העידו ראשונים): מטעם התובעת – נהג רכב התובעת, מר פורטנוי ויצ'סלב; ומטעם הנתבעים 1+2 – הנתבע 2, מר ירון יפלח
(בעל רכב הנתבעים) והנתבע 1, מר משה אטייה
(נהג רכב הנתבעים).


הכרעה

דין התביעה להתקבל במלואה – כנגד כל הנתבעים, כאשר על הנתבעת 3 יהיה לשלם בפועל את הדרוש עפ"י פס"ד זה, מכוח פוליסת הביטוח שהיא הוציאה בגין השימוש ברכב הנתבעים.

נהג רכב הנתבעים אחראי באופן בלעדי לקרות התאונה

לא קשה בתיק זה להגיע למסקנה ברורה, לפיה ממכלול הראיות נובע שנהג רכב הנתבעים (הנתבע 1) אשם בלעדית בקרות התאונה. ואלו נימוקיי, בתמצית:

אין חולק כי זכות הקדימה בצומת הייתה נתונה לנהג רכב התובעת, מאחר שבכניסה לצומת מכיוונו של נהג רכב הנתבעים ישנו תמרור עצור. ממכלול הראיות עולה ברורות, כי נהג רכב הנתבעים לא כיבד זכות קדימה זו ונכנס לצומת תוך קיפוחה ותוך התעלמות מרכב התובעת שהגיע מכביש מימינו בצומת. לא שוכנעתי שלנהג רכב התובעת אחריות כלשהי או אשם תורם כלשהו, משזה הופתע מרכב הנתבעים, ואף ניסה, בתושיה של רגע, להתחמק מרכב הנתבעים (ע"י תאוצה), אך חרף כך לא הצליח לחמוק לחלוטין מרכב הנתבעים, הגם שגרם לכך שהפגיעה ברכב התובעת תהיה רק בחלק האחורי של דופן שמאל, ולא במרכב דופן שמאל, פגיעה שעלולה הייתה לגבות מחיר כבד יותר, בהתחשב ביושבי רכב התובעת.
נהג רכב הנתבעים סיפר כי שמש סנוורה אותו, אך הדבר אינו משכנע וודאי לא יכול לשמש צידוק לכניסה עיוורת לצומת ונסיעה בו באופן עיוור.
בעל רכב הנתבעים אישר בדיון את עדות נהג רכב התובעת, כי בעל רכב הנתבעים הציע לאחרון לתקן את רכב התובעת על חשבון בעל רכב הנתבעים במוסכו. הדבר מדבר בעד עצמו.
לא הוגשה תביעה (גם לא תביעה שכנגד) בגין נזקי רכב הנתבעים (תיקון בעלות של 8,000 ₪) וגם עובדה זו מהווה אינדיקציה ראייתית לחובת הנתבעים, שמן הסתם ראו עצמם אשמים בתאונה ולכן לא הגישו תביעה לפיצוי בגין נזקם.
הנתבעים 1+2 אישרו במהלך הדיון את תמצית עדות נהג רכב התובעת, וגם עובדה זו מדברת בעד עצמה.
לא נעלמה מעיני העובדה שהתובעת לא העידה עדה רלוונטית (נוסעת ברכב התובעת), אך בנסיבות שלנו אין בכך כדי לשנות ממסקנתי הכללית, משום שדי בראיות הברורות שקיימות כדי להטות את הכף לחובת הנתבעים.


קיים כיסוי ביטוחי עפ"י פוליסת הנתבעת 3, חרף ההגבלה על רישיון הנהיגה

לאחר בחינת טענות וראיות הצדדים, שוכנעתי להעדיף את עמדת התובעת והנתבעים 1+2 על פני עמדת הנתבעת 3, ולקבוע כי כן קיים כיסוי ביטוחי רלוונטי, חרף ההגבלה שהוטלה בהוצל"פ על רישיון הנהיגה של נהג רכב הנתבעים.

מאחר שבסוגיה משפטית זו ניתן פס"ד מקיף, שבכל הכבוד תוצאתו ונימוקיו מקובלים עליי, פשוט אפנה אליו. מדובר בפס"ד בת"א (שלום ב"ש) 16493-02-13 אבו מדיעם נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.9.14). ביהמ"ש מעמיד שם את השאלה הבאה לדיון: "
האם יש תחולה לכיסוי ביטוחי במקום שבו אירעה תאונת דרכים, נגרם נזק לרכוש, והרישיון של הנהג פג עקב הגבלות שהוטלו עליו לפי
סעיף 66א (6) לחוק ההוצאה לפועל,
שעה שעל פי תנאי הפוליסה יש כיסוי ביטוחי רק אם הנהג החזיק ברישיון נהיגה תקף." ומשיב עליה בחיוב, על יסוד ניתוח הדין, הפסיקה ורציונאל הדברים, וניתוח זה, בכל הכבוד, נראה לי סביר וראוי, ואני מאמצו.

יצוין כי אף אחד מהצדדים לא הפנה להלכה הנ"ל בת"א 16493-02-13, כאשר הנתבעת 3 לא הפנתה לכל פסיקה שהיא לתמיכה בעמדתה, התובעת הפנתה לפסיקה כללית שנגעה בעניינים קרובים רעיונית ואילו הנתבעים 1+2 הפנו לפסיקה בתא"מ (שלום י-ם) 34361-08-14 צמיגי דודו גרשון בע"מ נ' כטיב (פורסם בנבו, 1.5.15), שהגיעה לתוצאה דומה אליה הגיעה הפסיקה הנ"ל שהבאתי, תוך ציטוט בהסכמה של אותה פסיקה. הינה כי כן, קיימת מגמה בפסיקה לפיה הטלת הגבלה על רישיון נהיגה בהוצל"פ או הפקעת רישיון נהיגה עקב הטלת הגבלה כזו לא מפקיעות את הכיסוי הביטוחי, וזאת משמדובר בפקיעה בעניין מנהלי (הליכי גביית חוב כספי) שאין לו דבר עם סיכון תעבורתי, שאליו מכוונת פקיעת הכיסוי הביטוחי.

לפיכך, קיים כיסוי ביטוחי רלוונטי אצל הנתבעת 3.

בנסיבות ומשהדבר בלתי רלוונטי לא מצאתי להידרש למחלוקת העובדתית בשאלת ידיעתו של נהג רכב הנתבעים על שלילת רישיונו נוכח ההגבלה הנ"ל, ואציין רק כי הנהג הכחיש בתוקף את ידיעתו הנטענת, ומנגד הנתבעת 3 לא השכילה להציג ראיות של ממש לביסוס ידיעתו הנטענת, דוגמת מסמכי תיק ההוצל"פ שעשויים ללמד על הידיעה הממשית או המיוחסת של הנהג להגבלת רישיון נהיגתו בהוצל"פ, ויוזכר כי נטל הוכחת היעדר הכיסוי מוטל על הטוען לו – משמע על הנתבעת 3.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעים (יחד ולחוד, ולפי תנאי הכיסוי הביטוחי בפוליסה שהוציאה הנתבעת 3) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 11,216 ₪, שהינו סכום התביעה (בניכוי רכיב הפסד ימי ההשבתה, שלא הוכח), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 30.9.14 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 379 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 30.9.14 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 66136-09/14 דומיקאר בע"מ נ' משה אטייה, ירון יפלח (פורסם ב-ֽ 04/08/2015)