פסקי דין על יעקב כהן | פסקי דין על שמואל ויטקובסקי | פסקי דין על רונן שער | פסקי דין על יצחק תייר

1315-05/14 א     06/08/2015




א 1315-05/14 יעקב כהן, שמואל ויטקובסקי, רונן שער נ' יצחק תייר








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 1315-05-14 תייר נ' כהן ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
6

בפני

כבוד השופט
עוז ניר נאוי


המבקשים

1
.
יעקב כהן

2
.
שמואל ויטקובסקי

3
.
רונן שער


נגד


משיב

יצחק תייר



החלטה


לפני בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, בין השאר, מחוסר סמכות עניינית מכוח סעיף24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה").

עסקינן בתובענה לפיצויים בעילות של לשון הרע, רשלנות ופגיעה בפרטיות.

התובענה הוגשה בעקבות התנהלותם הנטענת של הנתבעים, נושאי משרה בחברת עדן טבע מרקט, בפרשת פיטורי התובע מתפקידו, כמנהל מחלקת ירקות, בסניף עדן טבע מרקט בנתניה.

כנטען, התובע פוטר על רקע טענות לגניבה ממוצרי הסניף בו עבד ווהכפשתו על רקע זה נמשכה כנטען אף לאחר פיטוריו.

טענות הצדדים

1.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי יש לסלק התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית, מכוח סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. עוד טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, כאשר התובע
כבר קיבל פיצוי בסך 42,000 ₪ בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורין, לרבות בגין עוגמת נפש בשל הפגיעה בשמו הטוב, וזאת במסגרת הליך שהתנהל בבית הדין לעבודה. נטען אף כי
כתב התביעה אינו מגלה עילה והתביעה הינה טורדנית וקנטרנית.
2.
בתשובתו טען התובע כי בכתב התביעה בבית הדין לעבודה הבהיר כי זה אינו כולל עילות הנוגעות ללשון הרע, וכי ממילא תביעת התובע נשענת על שורת עילות כגון רשלנות ופגיעה בפרטיות אשר אינן בסמכותו של בית הדין לעבודה.

3.
עוד טען התובע, כי לבית הדין לעבודה אין יתרון על פני בית משפט זה בדיון בעוולה מסוג לשון הרע, והפנה לחריגים בהם נפסק כי אין לבית הדין סמכות ייחודית, כגון בתביעות שבין עובד לעובד.

דיון והכרעה

הסמכות העניינית הייחודית בעילת לשון הרע נתונה לבית הדין לעבודה

4.
כידוע, סעיף 24(א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתביעות עובדים נגד מעסיק או נושאי משרה אצלו בקשר ליחסי עבודה, שעילתן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, כדלהלן:

"24.
(א)
לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

...


(1ד)
בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

5.
לשון החוק ברורה ומשכך סבורני כי אין סמכות לבית משפט זה בעילה זו.

6.
אמנם, על מנת להתגבר על לשונו הברורה של החוק, הפנה ב"כ התובע לס"ע (ת"א) 61022-10-10
לוזון נ' פרג'י
(25.11.2010). כנטען, בהתאם להלכה אשר נפסקה שם, משעסקינן בתביעה בין עובדים, אין סמכות ייחודית לבית הדין.

7.
דא עקא, אין העובדות שם דומות לענייננו.

8.
כך, בעניין לוזון דובר בשני מרצים עמיתים באוניברסיטה הפתוחה, אשר הסתכסכו ביניהם. מאידך גיסא, בענייננו, הנתבעים הם מנהל הסניף בו עבד התובע וסגנו (הנתבעים 2 ו-3), וכן מנהל הכספים הראשי של עדן טבע (הנתבע 1), ומשכך ברי כי אין מדובר בסכסוך בין שני עובדים "סתם", אלא מדובר בסכסוך על רקע פיטורין, בין עובד לנושאי משרה שהיו ממונים עליו, בהתאם להגדרת "נושא משרה" בסיפת סעיף 24(א)(ד1) לחוק.

9.
בנסיבות אלה, ולנוכח לשונו הברורה של סעיף 24(א)(ד1) לחוק בית הדין לעבודה, בדבר סמכותו הייחודית, סבורני כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה שעילתה לשון הרע.

10.
אבחן עתה את עניינן של יתר עילות התביעה.

עילות הרשלנות והפגיעה בפרטיות נגזרות מהאירוע מושא לשון הרע

11.
על פניו ובהתאם להוראות חוק בית הדין לעבודה, עילת הרשלנות הינה עילה נזיקית אשר הוחרגה מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה והדברים נכונים אף באשר לסמכותו של בית משפט זה, באשר לעוולת הפגיעה בפרטיות.

12.
דא עקא, סבורני כי במקרה דנן וכפי שעולה אף מנוסחו של כתב התביעה, עילות הרשלנות והפגיעה בפרטיות נגזרות באופן ישיר וקשורות בטבורן לאותו אירוע פיטורין ולעוולת לשון הרע.

13.
בית המשפט ער להלכה שנקבעה בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי נחום (29.11.2004) (להלן: "פי או אס"), שם הורה בית משפט העליון לפצל את הדיון בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין לעבודה. דא עקא, במסגרת

פסק דין
זה הביע בית המשפט העליון את מורת רוחו מן הפיצול, תוך שנקבע כי לא היה מנוס מפיצול הדיון באותן נסיבות, לאור היעדר סמכות לבית הדין, באשר לחלק מעילות התביעה.

14.
הדברים נכונים גם באשר לרע"א 1001/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (18.7.2011) (להלן: "עניין איילון"), אליו הפנה ב"כ התובע, שם קבע בית המשפט לכך כי מקום בו ניתן למנוע פיצול יש לעשות זאת.

15.
סבורני כאמור, כי עניינו שונה הן מעניין פי או אס והן מעניין איילון. אמנם עילת הרשלנות ועילת הפגיעה בפרטיות, הן עילות נזיקיות, אולם כל מערכת היחסים הנטענת סובבת סביב אירוע הפיטורין, קרי סביב יחסי עובד ומעביד; בעיקר נכונים הדברים בשים לב לכך כי ליבתו של האירוע הינה הכפשת התובע העולה כנטען כדי לשון הרע.

16.
בנסיבות אלה, סבורני כי התוצאה המתבקשת היא כי על התביעה להתברר בשלמותה בבית הדין האזורי לעבודה.

17.
במקרה דומה נפסק כי אין בעובדה כי חלק מהמחלוקת מתוארת במונחים של דיני הנזיקין כדי "להכשיר" את בירור המחלוקת בבית המשפט האזרחי, והדברים יפים גם לענייננו:

"אמנם, צודקת המשיבה בטענתה כי הכלל הוא כי יש לפרש את הוראות החוק המעניקות סמכות לבית הדין לעבודה על דרך הצמצום (ראו
ע"א 64/72 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מואב, פ"ד כז
(1) 260 (1973), בע' 264,
בג"ץ 578/80 ג'מיל אחמד גנאים נ' עבד-אל לטיף מואסי, פ"ד לה
(2) 29 (1980), בע' 39).

אולם, חרף טענה זו, הרי שכתב התביעה המונח בפני
, מכיל הן עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, והן עניינים המסורים לסמכותו של בית משפט זה.
מדובר במערכת עובדתית אחת אשר מקימה עילות אחדות.
פיצול הדיון כך שכל עילה תידון בערכאה אחרת, תוך שמיעת הראיות פעמיים, רק על מנת שכל ערכאה תכריע הכרעות נפרדות, אינה תוצאה ראויה ורצויה.
אמנם חלקן של העילות נובעות מפקודת הנזיקין,
אך כל מערכת היחסים הנוגעת לענין היא מערכת יחסים של עובד ומעביד, ובסופו של דבר, יידרש בית המשפט להכרעה נורמטיבית בדבר נורמות ההתנהגות אשר נדרשו מהמבקשת.
משכך, העובדה שחלק מהמחלוקת עתיד להיות מתואר במונחים של דיני הנזיקין, אינה יכולה "להכשיר" את בירור מכלול המחלוקת בבית משפט זה ואני סבורה כי המקום הראוי לניהול ההתדיינות בין הצדדים, אף לאור העובדה כי בין הצדדים כבר מתנהלת שם תביעה, הינו בית הדין האיזורי לעבודה.
" [ת"א (ת"א) 20624-09-10 שבעת הכוכבים דיור מוגן בע"מ נ' זפקו (26.1.2011), ההדגשות שלי-נ.ע.].

נוסח כתב התביעה תומך אף הוא בהעברת הדיון לבית הדין לעבודה

18.
תמיכה לאמור אני מוצא בכך שהסעד לו עתר התובע נשען כל כולו על עילת לשון הרע. כך, התובע עתר לפיצוי כספי בסך 200,000 ₪ וביסס את זכותו לסעד זה על עילת לשון הרע:

"אי לכך ולנוכח כל האמור לעיל, יטען התובע כי יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום של 200,000 ₪ וזאת לנוכח ביצוע עוולות לשון הרע באופן מכוון ולהשית במסגרת זו על הנתבעים לשלם לתובע פיצוי עונשי כבד בכדי להרתיעם מלבצע שוב לעובד ו/או לאדם אחר את שעוללו לתובע ובכדי לפצות אותו על נזקיו
" (סעיף 51 לכתב התביעה).

19.
עוד עתר התובע לסעד של "התנצלות", וברי כי סעד זה, אף הוא, נלווה לעילה בגין לשון הרע.

20.
כידוע, סמכותו של בית משפט נגזרת מן הסעד המבוקש, ומשהסעד כולו נשען על עילת לשון הרע, על התביעה להתברר במלואה לפני בית הדין.

סיכום

21.
לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

22.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ה, 06 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 1315-05/14 יעקב כהן, שמואל ויטקובסקי, רונן שער נ' יצחק תייר (פורסם ב-ֽ 06/08/2015)