פסקי דין על רואן יונס אל חוסייני | פסקי דין על רוני דוד | פסקי דין על אורלי דוד | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

16184-11/13 תאמ     15/08/2015




תאמ 16184-11/13 רואן יונס אל חוסייני נ' רוני דוד, אורלי דוד, שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 16184-11-13 אל חוסייני ואח' נ' דוד ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
יהלום בלהה


תובעת

רואן יונס אל חוסייני
(נתבעת שכנגד)
נגד


נתבעים
(תובעת שכנגד)

1.רוני דוד

2.אורלי דוד

3.שירביט חברה לביטוח בע"מ





פסק דין


בפני
י תביעה על סך 13,130 ₪ ותביעה שכנגד על סך 25,651 ₪ שעניינן תאונה שארעה בתאריך 11.5.13, בדרך בר - לב בירושלים.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים
1.
לטענת התובעת, ביום 11.5.13 נהגה בדרך בר – לב (כביש מס' 1) בנתיב השמאלי מבין השניים המובילים ישר. בהגיעה לצומת, היה האור ברמזור אדום ומשכך נעמדה (כשלפניה רכבים אחרים העומדים גם כן). בשלב זה החליטה כי ברצונה לעבור לנתיב שמשמאלה, הפונה שמאלה. אותתה, בדקה כי הנתיב פנוי והחלה לפנות שמאלה. לטענתה, בשלב זה הגיח רכבו של הנתבע 1 (להלן: הנתבע) נהוג על ידי הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) והמבוטח על ידי הנתבעת 3, פגע תחילה במעקה הבטיחות שמשמאל לנתיב, אז נהדף ימינה אל רכבה של התובעת, אשר כבר היה במסלול השתלבות בנתיב זה, ופגע בו בחלקו הקדמי שמאלי, תוך שהוא הודף אותו על רכב שלישי (להלן: רכב המרצדס) שעמד במצב של עצירה מוחלטת בנתיב האמצעי (הוא הנתיב השמאלי הישר).

2.
בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי במטרה לפנות שמאלה לרח' שמעון הצדיק כשלפתע פגע בה רכב התובעת והדף אותה לעבר המדרכה.

3.
נתבעת 3 הגישה תביעה שכנגד על סך 25,651 ₪ עבור תשלומים בהם נשאה מכוח פוליסת הביטוח של הנתבעים 1 ו- 2. לכתב התביעה שכנגד צורף טופס ההודעה על התאונה בו הובאה גרסת הנתבעים כדלקמן: "באתי דרך בר לב נסעתי בנתיב בדרך השמאלי ליפנות לשמעון הצדיק ופיתאום אני מגישה מכה ונהדפתי על הצד ונגררתי על הספה של המדרכה והאותו חזר לכביש על 4 גלגלים ונעצר" (הטעויות במקור ב. י.). יצוין כי טופס ההודעה אינו נושא תאריך.

בכתב ההגנה שכנגד הוכחשו כל טענות התביעה, ונטען כי כתב התביעה נוסח בצורה סתמית, כללית ולאקונית.

4.
ביום 10.4.14 נערכה הישיבה המקדמית, ולבקשת הנתבעת 2 נקבע התיק להוכחות.

דיון
5.
התובעת הגישה במצורף לתצהירה, את חוות דעתו של בוחן התנועה משה בן עזרי. עיקרי דו"ח הבוחן הינם כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת שלא שמרה על מהירות סבירה בהתקרבה לנתיב ההתמזגות שהיה חסום על ידי רכב התובעת. מסיבה לא ברורה ניסתה הנתבעת לעבור בין רכב התובעת לבין אי התנועה שלא היה רחב מספיק:

"ב. הממצאים בזירה מצביעים כי רכב המרצדס היה בעצירה מוחלטת על נתיב נסיעה אמצעי וצמוד לצידו השמאלי של הנתיב. ורכב התובעת היה בעצירה עם סטיה קלה שמאלה על הנתיב השמאלי, נתיב ההתמזגות כשחזית רכב התובעת נמצאת מקביל לדופן אחורי שמאלי של המרצדס. הנתבעת טענה (בשיחה איתה) שגם היא עמדה בתור כלי רכב שהמתינו לרמזור ירוק ומיד כשהתור החל בנסיעה הגיעה הנתבעת במהירות, פגעה בה ודחפה אותה לימין אל רכב המרצדס. טענת התובעת עולות בקנה אחד עם כל הממצאים שבזירה.
ג. רכב הנתבעת פגע תחילה באבן השפה ובמעקה הבטון של האי תנועה לאחר מכן פגע בדופן קדמי שמאלי של רכב התובעת תוך כדי עליה על אי התנועה והתהפכות על הדופן השמאלי ולאח מכן נפל שוב על הגלגלים.
ד. רגבי העפר מבוץ הכנפיים מצביע על מקום האימפקט שהוא כ 2 מ' לאחור וזווית פיזור העפר שהוא משמאל לימין מצביעים על כך ששני כלי הרכב נדחפו קדימה וימינה בזמן הפגיעה" (עמ' 9 לחוות הדעת)".

ביום 12.5.14 הוגשה הודעה על הגשת תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 2 מטעם הנתבעים, שאינו מאומת על ידי עו"ד.

6.
בישיבת ההוכחות הראשונה נחקר הבוחן בן עזרי ובישיבת ההוכחות השנייה נחקרו התובעת והנתבעת. התובעת העידה כי תחילה הייתה בנתיב האמצעי בעצירה מלאה, או אז הסתכלה ווידאה שאין רכב משמאלה ורק אחרי שבדקה את מצב כלי הרכב במראות ואותתה וכבר הייתה בנתיב השמאלי ביותר ממרבית רכבה, הופתעה "בשמיעת קול גדול" ומצאה את עצמה ואת רכבה זזים ימינה ונהדפה על רכב שלישי (עמ' 10 ש. 2-5).

התובעת שללה את האפשרות כי היא זו שפגעה בנתבעת כשהחליטה לסטות מנתיבה שמאלה מבלי להבחין בנתבעת מתקרבת או כי הייתה זו היא שפגעה בה.

7.
הנתבעת העידה כי אינה זוכרת מתי נרשם תצהיר עדותה הראשית ולא ידעה להסביר מדוע לא אומת על ידי עורך דין. באשר לטופס ההודעה, תחילה טענה שחתמה אך ורק בפני
השוטרים, אח"כ הודתה שאינה זוכרת
מתי חתמה אולם אישרה כי כתב היד בטופס ההודעה הוא שלה (עמ' 19 ש. 2-3). התובעת לא זכרה מתי ארעה התאונה ("לא בדיוק זוכרת ולא נכנסתי לזה" עמ' 15 ש. 19) ולא זכרה באיזה רכב פגעה או איזה רכב אחר היה מעורב (עמ' 20 ש. 21-24). הנתבעת העידה כי בעת התאונה הייתה עם בנה ברכב בדרכם לאימון כדורגל. לדבריה, במועד התאונה (11.5.13) היה בנה בן 16 וחודשיים והיום הוא בן 17 וחצי. (עמ' 16 ש. 1-5), זאת על אף שממועד התאונה ועד לישיבת ההוכחות השניה (14.7.15) חלפו שנתיים וחודשיים. עוד העידה כי הציעה לבא כוחה לזמן את בנה לעדות ואינה יודעת מדוע לא הוגש בשמו תצהיר עדות ראשית.

הנתבע 1 לא התייצב לישיבה המקדמית כמו גם לישיבת ההוכחות והנתבעת 2 לא ידעה לענות האם ובאיזה גובה היה הפיצוי שהתקבל מהנתבעת 3 ("אין לי מושג, תזמין אותו" עמ' 17 ש. 17) ואישרה שאין בידה אסמכתא לתשלום (שם, ש. 18-19).


הכרעה
8.
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם ומוצגיהם ולאחר ששמעתי את חקירות העדים בשתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק, אני קובעת כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

אנמק.
עדותה של התובעת הייתה מלאה, קוהרנטית ומהימנה. התובעת זכרה היטב את פרטי האירוע, תארה שוב ושוב את מנגנון התאונה, שאינו שגרתי, מבלי שגרסתה תשתנה באופן מהותי ולאחר שנתמכה בחוות דעתו של בוחן תנועה אשר לא נסתרה ולא קרסה בחקירתו.
אציין כי גרסת התובעת לפיה עמדה מאחורי שורת רכבים, וכשבדקה את הנתיב השמאלי אליו עברה, הוא היה פנוי עולה גם מעדות הנתבעת 2 : "אצלי היה נתיב אף אחד לא היה. לפניה היו 4 רכבים. לפניי לא היה שום רכב".

9.
לעומתה, נתבע 1 לא התייצב למי מהדיונים, ולו היה מתבקש

פסק דין
נגדו בהעדר, הייתה התובעת זכאית לקבלו. אני מוצאת כי התייצבותו הייתה הנדרשת מקום שנתבעת 2 לא ידעה לתת פרטים אודות תשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת 3.

נתבעת 2 לא הגישה תצהיר תקני מטעמה. התצהיר שהוגש היה לאקוני ודל, נטול אסמכתאות ובעיקר: לא מאומת. ודוק. הנתבעת 2 מתגוררת בירושלים. לא הובא לפני הסבר כלשהו מדוע לא ניתן היה לאמת את תצהירה.

אף באשר לפרטים שכן ידעה למסור, הרי שנפלו בגרסתה סתירות מהותיות. בתחילה הכחישה כי נסעה במהירות של 40 קמ"ש במועד התאונה:

"ש. נכון שנכנסת אל תוך הנתיב השמאלי הזה והיית במהירות של לפחות 40 קמ"ש, נכון או לא נכון?
ת. לא. כי היה רמזור אדום. גם אני וגם היא היינו ברמזור אדום." (עמ' 17 ש. 1-2)
מס' דקות לאחר מכן, העידה ההפך:
"ש. נכון שאת מסרת אחרי האירוע של התאונה הזאת הודעה במשטרה?
ת. אחרי התאונה הייתי במשטרה.
ש. וכל מה שרשום בהודעה של המשטרה היה אמת?
ת. אמת.
ש. ואם שם כתוב שנכנסת לנתיב השמאלי ב 40 קמ"ש זה אמת?
ת. כן. " (שם , ש. 20-25).

באשר לנסיבות התאונה, התעקשה הנתבעת על כך שהתובעת היא זו שפגעה בה והדפה אותה על אבן השפה ובלשונה: "זה בדיוק מה שהיה. זה שפה של הרכבת אני לא יכולה לעלות רק אם דוחפים אותי" (עמ' 19 ש. 29). ואישרה כי הפגיעה בצדו השמאלי של רכבה שלה היה לכל אורכו (עמ' 20 ש. 16-18),
אולם כשהתחוור לה כי הממצאים בזירה אינם עולים בקנה אחד עם טענתה, ניסתה לחזור בה ולומר כי יתכן שהנזק היה קודם לתאונה: "יש פה נזק אני לא יודעת אם היה נזק לפני" (עמ' 21 ש. 1).

אציין כי הנתבעת העידה כי לאחר התאונה איבדה עשתונות והתעלפה (עמ' 18 ש. 5-10). עוד העידה כי הייתה מעורפלת ולא הבינה מה קרה לה (שם, ש. 12).

10.
הגרסה המסתברת וההגיונית, הינה גרסתה של התובעת ולפיה התובעת עברה לנתיב השמאלי ולאחר שהייתה ברובה בנתיב זה הופיעה הנתבעת שנהגה במהירות של 40 קמ"ש שאינה סבירה כאשר מוסכם כי הרמזור היה אדום והיה עליה להיות במגמת בלימה ולא האצה.
לו הייתה התובעת כולה בנתיב השמאלי, הייתה הנתבעת פוגעת בה מאחור ולא זה מנגנון הפגיעה. לו הייתה התובעת פוגעת ברכב הנתבעים, הייתה הפגיעה ברכב התובעת בחלקה הקדמי, אך לא כך ארע.

11.
מהמסכת הראייתית שנפרשה בפני
י בתמונות הנזק וחוות דעת בוחן התנועה והעדויות אני קובעת כי הנתבעת היא שפגעה בתובעת וכתוצאה מכך נפגע צדו השמאלי של רכב התובעת וכתוצאה מכך נהדף ופגע ברכב צד ג' שעמד מימין ונהדף אף הוא כשני מטר קדימה (סימני בוץ כנפיים שנפלו מרכב המרצדס). הנתבעת סטתה שמאלה על צדה (ככל הנראה במנגנון התהפכות חלקי) על אבן השפה של אי התנועה שברה 2-3 לבנים והתייצבה חזרה על הכביש, התחככות זו על אבן השפה היא שגרמה לשפשוף לכל אורך צדו השמאלי של רכב הנתבעים.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש לראות בתשלום ששילמה התובעת לבעל המרצדס משום הודאה. טענה זו הועלה אך בשלב הסיכומים ומכל מקום אף אם מעורר העניין תהיות מה, אין בכך כדי לשנות את העובדות העולות מתמונות הזירה והמסקנות בדו"ח בוחן התנועה.

12.
בעניין התביעה שכנגד, אני מוצאת להוסיף כי זו לא הוכחה כל צורכה. לכתב התביעה שכנגד לא צורפו אסמכתאות מהימנות לעניין ביצוע התשלום. המסמך הרלבנטי היחיד שצורף (עמ' 9 לכתב התביעה שכנגד) הוא מעין תדפיס שאינו מאומת, ולא ברור מדוע לא הוגש כתב סילוק, אישור ביצוע תשלום או כל אסמכתא ברורה וחד משמעית יותר. ודוק. אין מדובר בראייה יחידה שבידי הנתבעת 3 לצרף, שהרי גם הנתבע 1 שיכול היה להעיד בגוף ראשון אילו סכומים התקבלו על ידו, לא התייצב למי מהדיונים, לא הוגש תצהיר עדות ראשית על ידו ואף הנתבעת 2, אשתו, לא ידעה לפרט אילו סכומים התקבלו (ר' סעיף 7 לעיל).

13.
סוף דבר, אני מורה כי הנתבעים, ביחד ולחוד, יפוצו את התובעת בסכום של 13,130 ₪ בתוספת הוצאות המשפט (אגרות, חוו"ד הבוחן בן עזרי ושכ"ט עדותו). בשים לב להיקף העבודה הרב לה נדרשו התובעת ובא כוחה שכללה, בן היתר: דו"ח בוחן, תצהיר עדות ראשית המשתרע על פני 85 עמודים והמוצגים שהוגשו, ובשים לב להתנהלות הצדדים, אני מורה כי הנתבעת תישא בשכר טרחת ב"כ התובעת בסכום של 5,500 ₪ (כולל).
יובהר כי הסכום אינו כולל את הוצאות המשפט בסך 800 ₪ שנפסקו ביום 10.9.14.


ניתן היום,
ל' אב תשע"ה, 15 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 16184-11/13 רואן יונס אל חוסייני נ' רוני דוד, אורלי דוד, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/08/2015)