פסקי דין על נחום שמעון | פסקי דין על בינה בכר | פסקי דין על גלזר אמנון |

4034/98 א     06/03/2005




א 4034/98 נחום שמעון נ' בינה בכר, גלזר אמנון




72
בתי המשפט
א 004034/98
בית משפט השלום רחובות
בתיק עיקרי: 004034/98

06/03/2005
תאריך:
בפני
כבוד השופט גדעון ברק
נחום שמעון

בעניין:
התובע/נתבע שכנגד
עו"ד ברנט רונית

על ידי ב"כ:
נגד
1 . בינה בכר

על ידי ב"כ: עו"ד טביב חנה

2 . גלזר אמנון

על ידי ב"כ: עו"ד צברי טל
הנתבעים/תובעים שכנגד
פסק דין
1. א. בתאריך 8.9.98 הגיש התובע - מר שמעון נחום - (להלן:"נחום") את תביעתו
כנגד הנתבעת 1 בלבד, הגב' בינה בכר
(להלן: "הנתבעת") ולאחר שהוגשו כתב הגנה על ידי הנתבעת וכתב תשובה על ידי ב"כ של נחום, נקבע התיק לקדם משפט בפני
וקדם המשפט הראשון התקיים בפני
ביום 1.2.99.
נקבע דיון לקדם משפט נוסף ליום 16.12.99 - והפעם הובא התיק לדיון זה בפני
כב' השופטת גנות.
עד שהתקיים הדיון בקדם המשפט הנ"ל, הגיש נחום ביום 13.5.99 בקשה לתיקון כתב התביעה. בקשה זו הובאה לעיוני ולאחר שנתקבלה תגובת ב"כ הנתבעת, החלטתי לקבוע הבקשה לדיון בקדם המשפט הנ"ל. (16.12.99).
ביום 16.12.99 דנה כב' השופטת גנות בקדם המשפט ובמהלכו שאלה את נחום מספר שאלות ולאחר שנחום השיב על שאלות אלה, החליטה כב' השופטת גנות לאפשר לנחום להגיש כתב תביעה מתוקן ובהמשך לכך אף קבעה קדם משפט נוסף אשר התקיים ביום 15.11.2000 וביום זה החליטה כב' השופטת לקבוע התיק להוכחות בפני
כב' השופט הרטל.
כתב התביעה המתוקן הוגש הן כנגד הנתבעת והן נגד אמנון גלזר - גרושה של הנתבעת - ( להלן:"אמנון").

ב. כב' השופט הרטל, לאחר שעיין בראיות שהיו בפני
ו ולאחר ששמע את חקירות הצדדים המעורבים, כתב

פסק דין
, בו הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד - ללא צו להוצאות.

ג. על פסק דינו של כב' השופט הרטל הגיש נחום ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - ערעור שנדון ביום 24.11.04 ובאי כח הצדדים אשר הופיעו בערעור הסכימו להצעת בית המשפט לפיה: "בנסיבות הענין יבוטל פסק הדין, התיק יחזור לביהמ"ש קמא לצורך מתן

פסק דין
על ידי שופט אחר שייקבע על ידי סגנית הנשיא. השופט שיתן את פסק הדין יהיה רשאי ליתן אותו על סמך החומר המצוי בתיק, ללא שמיעת עדים וללא שמיעת טיעונים נוספים". הסכם זה של באי כח הצדדים אושר על ידי בית המשפט המחוזי וקיבל תוקף של

פסק דין
.

ד. משניתנה החלטה על ידי סגנית הנשיא כי התיק יישמע בפני
, הרי שבכך יצא, כי אנוכי אשר התחלתי לדון בתיק זה עוד ביום 1.2.99 אסיים הדיון בו בגלגול נוסף בשנת 2005.
לאחר שהתיק הובא בפני
, נתתי החלטה לפיה נתבקשו ב"כ הצדדים להודיע לבית המשפט האם מסכימים הם למתן

פסק דין
על סמך החומר המצוי בתיק, ללא שמיעת עדים וללא שמיעת טיעונים נוספים.
ביום 3.2.05 העבירו באי כח הצדדים הודעה מוסכמת בה נאמר: "בהתאם להחלטת כב' ביהמ"ש מיום 26.1.05 מבקשים הצדדים כי יינתן

פסק דין
על סמך החומר המצוי בתיק, ללא שמיעת עדים וללא שמיעת טעונים נוספים".

ה. אני מודה לבאי כח הצדדים על ההודעה המוסכמת הנ"ל, שכן כפי שעלה מעמדתם ביקשו הם לקצר הדיונים הן בבית המשפט המחוזי והן בפני
ואין ספק כי בהודעה הנ"ל אכן חסכו הם מזמנם, מזמנם של העדים ומזמנו של בית המשפט.

2. עד כאן הבאתי בפני
הקורא הנכבד את עיקרי השתלשלות הענינים אשר ארעו בתיק זה מאז שמיעתו לראשונה - 1.2.99 - ועד להחזרת התיק לבית משפט זה על ידי בית המשפט המחוזי.

3. א. משנתנו באי כח הצדדים הסכמתם ליתן

פסק דין
על סמך החומר המצוי בתיק
ללא שמיעת עדים וללא שמיעת טיעונים נוספים, אפשר היה לחשוב כי בהסכמה זו הסמיכו הם, למעשה, את בית המשפט ליתן

פסק דין
לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אולם משלא אמרו כך במפורש, אזי לא אעשה מלאכתי קלה ולא אתן

פסק דין
, כאמור, אלא שאביא בפני
באי כח הצדדים הנימוקים המלאים למסקנות אליהן אגיע בסופו של דבר.

ב. מאחר ועלי ליתן

פסק דין
מחדש, רוצה אנוכי להודיע לבאי כח הצדדים כי לפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט הרטל, לא יהיה כל השפעה על התוצאה הסופית שאליה עומד אנוכי להגיע משום שבהחלט אין אנוכי יושב כערכאת ערעור על פסק הדין שניתן, אלא שפסק הדין שיינתן, יינתן על פי החומר המצוי בתיק בית המשפט, כגון: עדויות, תצהירי עדות ראשית, סיכומי ב"כ הצדדים וכמובן כתבי הטענות וכל מסמך רלוונטי.

4. א. משהובהרו לבאי כח הצדדים כל הטעון הבהרה, הריני מוכן ומזומן ליתן את פסק
הדין, אך בטרם אתיחס לגופם של הנימוקים, עלי לציין את העובדות הבאות:
א) אין לי ספק כי אותן עובדות שהובאו על ידי נחום בכתב התביעה המתוקן, היו ידועות לו עת הגיש את כתב התביעה המקורי ולכן תמהני מדוע הגיש נחום את תביעתו המקורית רק נגד הנתבעת ולא צרף מלכתחילה גם את אמנון.

ב) יש גם להתפלא כי בעוד שבתביעה המתוקנת ציין את כתובת מקום מגוריה של הנתבעת, לא כך עשה נחום לגבי אמנון.

ג) התביעה המקורית היא תביעה פשוטה, בה הובאו העובדות כאילו הנתבעת בלבד היא זו החייבת את הסכום הנתבע בתביעה, יען כי הנתבעת היא זו אשר הזמינה ביום 11.6.94 מנחום לבצע עבודות חשמל בעלות 9,086 דולר. (כולל מע"מ).
כבר מהטעות המקרית שבסעיף 3 לתביעה המקורית ניתן לראות כי מסתתר לו אי שם גם אמנון, אשר בהמשך סעיפי התביעה לא הוזכר ממש בשמו ועל חלקו לאותו חוב אותו חייבת, כביכול, הנתבעת.
הטעות מתבטאת בכך, שלמרות שהסעיף מיוחס לנתבעת, נאמר בהמשך כי בוצעו העבודות "בביתו"!?
מדוע לא המשיך מנסח כתב התביעה לציין "בביתה"?
בסעיף 6 לתביעה המקורית צוין כי ביום 28.12.97 שולם לתובע ע"ח סך 8,424 ₪, זאת באמצעות עבודה שביצע אמנון עבור נחום.
אם כך, אם אמנון ביצע עבודות עבור נחום, שמע מיניה כי היתה היכרות קודמת בין נחום ובין אמנון.

ד) בסופו של דבר, תובע נחום בתביעה המקורית את סכום התביעה מהנתבעת - זאת הן על פי ההסכם והן על פי שכר ראוי בגין עבודתו.

ב. רק לאחר שהנתבעת הגישה כתב הגנה, שם ציינה את השתלשלות הענינים הקשורים להזמנת העבודה, בציינה כי בפועל היא עצמה לא התקשרה עם נחום אלא שהקשר היה עם אמנון בלבד וכי נחום לא ביצע עבורה כל עבודה ורק לאחר שציינה כי תביעתו של נחום נובעת מקנוניה בינו ובין אמנון, דהיינו שהיה בדעתו של נחום להגיש תביעה זו ובכסף שיזכה יתחלק עם אמנון,רק לאור העובדות שהועלו בכתב ההגנה ביקש נחום לתקן את כתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן כלל גם את אמנון כנתבע.

ג. א) כתב תביעה מקורי שהכיל עמוד וכמה שורות בעמוד נוסף הורחב
בעובדותיו בכתב תביעה מתוקן שהכיל למעלה מ-4 עמודים!
מהרחבת העובדות בכתב התביעה המתוקן, למד אנוכי כי בכתב התביעה המקורי גילה נחום אמנם טפח אך דאג לכסות טפחיים וזה מצביע על חוסר תום לב בהגשת התביעה המקורית, תוך הבאת עובדות בחלקן ולו רק לייחס לנתבעת את כל החוב - ללא כל הצדקה.

ב) בעוד שבתביעה המקורית היתה רק הנתבעת מעורה בכל הליך הזמנת העבודה ובעוד שבסעיף 3 לתביעה המקורית נאמר כי ביום 11.6.94 "הזמינה הנתבעת מהתובע..." הנה מצינו בסעיף 3 לתביעה המתוקנת כי ביום 11.6.94 פנו הנתבעים אל נחום וביקשו ממנו לתת להם הצעת מחיר.
אגב, על הצעת המחיר/הזמנה עצמה אין תאריך עריכת ההצעה ואין הסבר משכנע כיצד ניתנה הצעה ביוני 94, כאשר הבית התחיל להיבנות בסוף 94, 95 !?(עמ' 17 לפ', ש' 14).
נחום גם נפגש עם הנתבעים ולא רק עם הנתבעת. המו"מ נוהל בנוכחות ובהסכמת אמנון.
טופס הצעת המחיר הוצג בפני
הנתבעים. (סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן) עוד נאמר בכתב התביעה המתוקן כי בין נחום ובין הנתבעים נקשר הסכם (סעיף 5 לתביעה המתוקנת) והנתבעים נתנו את הסכמתם למחירים המוצעים ודרשו מנחום לבצע את העבודות.(ראה סעיף 7 לתביעה המתוקנת - כל ההדגשות הנ"ל שלי=ג.ב).
זאת ועוד, בעוד שבתביעה המקורית ניסה נחום ליחס הסכם התשלום לנתבעת בלבד ובעוד שייחס את כל ההבטחות לנתבעת בלבד, הנה מצינו בתביעה המתוקנת כי נחום פנה אל אמנון וביקש ממנו התשלום ואמנון אף קבע להיפגש עמו ולשלם לו את מלוא התשלומים המגיעים לו, אך בסמוך למועד הפגישה התקשר אמנון וביקש לדחות את הפגישה והפגישה אכן נדחתה.
נחום אף דרש מאמנון פעמים רבות בעל פה לשלם את חובו, (סעיף 17, 18 לתביעה המתוקנת).
אין בדעתי לפרט עוד ועוד את המעורבות המיוחסת לאמנון בהזמנת העבודה ובביצועה, שהרי העובדות המצביעות גם על מעורבותו של אמנון כתובות הן בהמשך דפי התביעה המתוקנת ובתצהירו של נחום ומהם עולה כי נחום לא דק פורתא כאשר ייחס בתביעה המקורית רק לנתבעת את חובת תשלום החוב ובעשותו כן נהג נחום בחוסר תום לב בהגשת תביעה כפי שהגיש תוך הסתרת מלוא העובדות הרלוונטיות.
נחום טוען כי: "אז לא הכרתי אותם. למדתי להכירו (את אמנון=ג.ב) בזמן שעשיתי לו את העבודה" אמירה זו אינה מתישבת עם העובדות שציין נחום בתביעתו המתוקנת ובתצהירו על ההיכרות בינו ובין אמנון ועל הסכם הברטר שנערך בין צדדים אלה. (ראה עמ' 23 לפ', ש' 1 לעומת העובדות המובאות בתצהיר ובתביעה המתוקנת).
ג) העדר תום הלב של נחום עולה גם מהשוני בסכומים הנתבעים בתביעה המקורית לעומת אלה הנתבעים בתביעה המתוקנת.
הגשת התביעה המקורית הוגשה כפי שהוגשה, לפי בחירת נחום ובהמשך ביקש הוא לתקן את כתב התביעה המקורית.
אם כך, אם נחום הוא זה שגרם לכפל תביעות, מדוע היה צורך לתבוע בתביעה המתוקנת סך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש,סבל וטירדה? מה נשתנה בין הגשת התביעה המקורית ובין התביעה המתוקנת? אם כבר נגרמה טרדה, הרי שטרדה זו נגרמה דווקא לנתבעים על ידי כך שהיו צריכים פעמיים להגיש כתבי טענות, להשיב לבקשה לתיקון כתב התביעה - בקשה שהוגשה בנפרד על ידי ב"כ של נחום.
מה הועיל נחום בתסופת זו של 10,000 ₪, כאשר בפועל ויתר על סכום זה והעמיד את תביעתו המתוקנת על אותו סכום של התביעה המקורית?

ד) אגב, בהתיחס להתראה שנשלחה ביום 9.8.98 לנתבעת על ידי ב"כ של נחום, האם באמת ובתמים סברה ב"כ של נחום כי עבור שליחת המכתב, על הנתבעת לשלם שכ"ט 5,000 ₪? בשלב של התראה? אתמהה!?

5. א) אמנון אף הגיש תביעה שכנגד נגד נחום, ומכתב תביעה זה אכן עולה מעורבותו
של אמנון בכל הקשור לביצוע העבודות ואמנון אף מחזק פה ושם את טענות הנתבעת על רצונו של נחום לנצל את הקרע שנוצר בין הנתבעת ובין אמנון, בהיותם בהליכי גירושין, כדי להוציא מהנתבעת כספים בטענות שווא ובכסף שיתקבל הציע נחום להתחלק ביניהם. (סעיף 9-10 לכתב התביעה שכנגד). (נחום, שהינו תובע וגם נתבע שכנגד ימשיך להיקרא להלן: "נחום" ואמנון שהינו נתבע וגם תובע שכנגד ימשיך להיקרא להלן: "אמנון").
נחום אמנם מכחיש טענה זו, אך יש להתיחס בזהירות רבה להכחשה זו לאור הנסיון הראשון שעשה נחום בהגישו תביעתו הראשונה אך ורק נגד הנתבעת, כאשר מכתב התביעה המתוקן עולה עד כמה היה מעורה גם אמנון בהזמנת העבודות ובמו"מ שהיה בין הצדדים בעקבות כך.
ב) בכתב התביעה שכנגד מתאר אמנון את הסכם הברטר שהושג בינו ובין נחום, לפיו יבצע אמנון עבודות בביתו של נחום ובתמורה לכך התחייב נחום לבצע עבודות חשמל בביתם של הנתבעים.
אמנון מביא בתביעתו את סוג העבודה ואת הסכומים בגין כל פריט עבודה שהיה עליו לבצע בביתו של נחום והעבודות שהיה על נחום לבצע בבית הנתבעים, כאשר בסופו של דבר קובע אמנון כי עלות העבודה שביצע נחום אצל הנתבעים נמוכה יותר מעלות העבודה שביצע אמנון עבור נחום ובאופן כזה לא מגיע לנחום אף סכום עבור עבודתו אלא שלאחר קיזוז הסכומים מגיע לו לאמנון מנחום סכום עודף של 10,428 ₪.
יחד עם יתרת חוב זה שעמד לזכותו של אמנון, תבע אמנון בתביעתו שכנגד גם סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש וכך הגיע סכום התביעה שכנגד על סך 15,428 ₪.

6. למרות שנחום ציין בכתב התביעה המתוקן כי פנה הן אל הנתבעת והן אל אמנון פעמים רבות כדי לקבל את כספו ולמרות המעורבות המיוחסת לאמנון בהסכם ובמו"מ, עדיין העיד נחום בפני
כב' השופטת גנות כי לא מגיע לו הכסף משניהם אלא רק מהנתבעת. (ראה עמ' 4 לפ', ש' 8-9).
אין תימה שכך השיב נחום לשאלת בית המשפט ביום 16.12.99, משום שביום זה טרם הוגשה התביעה המתוקנת (התביעה המתוקנת הוגשה ביום 21.12.99) ולכן רצה נחום להמשיך באותה עמדה לא נכונה אשר הובאה על ידו בכתב התביעה המקורי, שם סבר כי הכסף מגיע לו רק מהנתבעת - בניגוד למה שנאמר לאחר מכן בתביעה המתוקנת.

7. לאחר שעיינתי עיין היטב בכל הראיות כפי שהובאו בתיק זה ולאחר שקראתי את סיכומי באי כח הצדדים, הרי שלאור הנימוקים אשר הובאו לעיל ובשל הנימוקים שיובאו בהרחבה גם בהמשך, החלטתי כי יש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה הנגדית:
א. מתברר כי הצעת המחיר המדוברת לא נמסרה למי מהנתבעים, אלא שהיתה הסכמה בעל פה. (עמ' 6 לפ', ש' 10-11 ועמ' 14 לפ', ש' 19).
את ההצעה לפיה בוצעה העבודה בפועל - לא מסר נחום לנתבעים. (שם, ש', 17-18) את הצעת המחיר השניה הכין נחום לאחר סיום עבודות החשמל ולא בשנת 1994. אם כך, כיצד יכלו להסכים הנתבעים לסכומי ההצעה, כאשר זו לא היתה בפני
הם לפני או במהלך ביצוע העבודות? (עמ' 32 לפ', ש' 18-19).
נחום גם לא דאג להחתים את הנתבעים על אף מסמך ועל אף הצעת מחיר. (שם, ש' 22-23).
התובע אישר כי הכין את הצעת המחיר השניה לאחר סיום עבודות החשמל ולכן מסכים אנוכי שאין ליחס לו חשיבות כהצעת מחיר מוסכמת מתחילת העבודה כאשר זו הוכנה לאחר סיום העבודה - מה עוד שבית המשפט בקבלו את המסמך ציין באופן מפורש את התיחסותו לנספח זה והוסיף כי אין לראות בו הצעה מוסכמת אלא הצעה של התובע על פי גרסתו בלבד. (ראה ההחלטה מיום 30.1.01 בעמ' 3 לפ').

ב. א) אין חולק כי נחום ביצע עבודות חשמל בבית הנתבעים, אך נחום לא
חולק כי גם אמנון ביצע עבודות בביתו.
סוכם כי העבודות יהיו מן הסוג המתקרא ברטר, רוצה לומר : זה יבצע עבודות עבור זה וזה עבור זה ובסופו של דבר יתחשבנו. אם עלות העבודה שביצע נחום בביתם של הנתבעים יהיה זהה לעלות העבודה שביצע אמנון עבור נחום, הרי שהסכומים יקוזזו - ואין על מי מהם לשלם סכום נוסף.
בעוד שנחום טוען כי עלות העבודה שהוא ביצע בבית הנתבעים עולה על עלות העבודה אשר ביצע אמנון ולכן מגיעה לו יתרה בלתי מסולקת כפי שנתבעת בתביעה, טוען אמנון כי לא כך הם פני הדברים, אלא שהעבודות שהוא ביצע אצל נחום עולים על סכום העבודות שנחום ביצע אצל הנתבעים ולכן מגיעה לאמנון אותה יתרה אשר תבע בתביעה שכנגד.
נחום צירף לתביעתו הצעת מחיר, שנכתבה על ידו, אך כפי שמצינו אין היא חתומה לא על ידי נחום ולא על ידי מי מהנתבעים.
הנתבעת גילתה לבית המשפט הצעת מחיר אחרת, המכילה בחובה סכומים השונים מאותם סכומים שהופיעו בהצעת המחיר שצורפה לתביעתו של נחום. (מחירים מודפסים קבועים לעומת מחירים שנכתבו בכתב יד).
ב) (1) לכן, השאלה היא מהי הצעת המחיר עליה הסכימו הצדדים
בטרם החל נחום לבצע עבודותיו בבית הנתבעים: האם ההצעה שצורפה לתביעתו של נחום או הצעת המחיר הנוספת אשר פוזרה על ידי נחום לתושבי המושב - כדברי הנתבעת.

(2) שאלה נוספת הצריכה ליבון והוכחה נוגעת להיקף העבודה שביצע נחום בבית הנתבעים לעומת היקף העבודה שביצע אמנון עבור נחום.
שאלה זו חשובה היא לצורך ההכרעה אם בעסקת הברטר בין נחום ובין אמנון, היה היקף העבודה של זה אצל זה שווה עד כי לאחר קיזוז היקף העבודות - לא נותרה יתרת תשלום בלתי מסולקת לאף אחד מהצדדים.

ג) לגבי הצעות המחיר - זו שצירף נחום לתביעתו לעומת זו שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה - הרי שמסמכים אלה הנושאים כותרת הצעת מחיר/הזמנה, שונים אחת מרעותה ובהעדר חתימה של נחום או מי מהנתבעים על הצעת מחיר זו או האחרת, אין מסמכים אלה יכולים להוות מסמך שבאמצעותו יכול נחום להסתמך ולהוכיח כי כך אכן הסכימו לקבל הנתבעים את שהציע נחום.
בכתב התביעה צוין כי תאריך ההזמנה הוא 11.6.94, ברם נחום לא טרח לציין על הצעה זו את תאריך הוצאתה וגם לא דאג לחתום עליה או להחתים מי מהמזמינים.
נחום לא הוכיח כי הנתבעים, שניהם ביחד או מי מהם, נתנו הסכמתם להצעת המחיר אשר צורפה לתביעתו של נחום.
מסמך זה אף לא נמסר לנתבעים, שכן גם אליבא דדברי נחום בוצעה העבודה על סמך הסכמה בעל פה, כך שבעצם, לא הצעת המחיר היתה בסיס למחירי ולמהות העבודה, אלא על פי סיכום בעל פה.
ד) אם הצעת המחיר, אשר צורפה לכתב התביעה לא יכולה להתקבל כאמינה וככזאת שלה הסכימו הנתבעים, קל וחומר כי גם ההצעה אשר צרפה הנתבעת לכתב ההגנה לא יכולה להתקבל כמסמך מוסכם בין הצדדים, בהיותו, לטעמי, מסמך סתמי אשר לפי דברי הנתבעת פוזר כך בין תושבי המושב ולא היווה הצעה ספציפית לביצוע העבודות בבית הנתבעים.

ה) באשר להיקף העבודות שביצע צד זה אצל הצד השני, עלי לקבוע כי אף צד לא הוכיח מה היקף ועלות העבודה שביצע אחד אצל השני ולכן בנסיבות אלה וכפועל יוצא מכך עולה כי אף אחד גם לא הוכיח העבודה של מי עלתה יותר עד כדי אפשרות עריכת חשבון לקיזוז סכומים אלה מאלה.

ג. א) הצעת מחיר/הזמנה 85 מכילה 2 דפים, כאשר רק על הדף השני, אשר
למעשה מכיל בדיוק אותם פריטים המופיעים בדף הראשון ואפילו תחת אותו מספור, נכתבה ברישא שלו המילה "גוויס".
שני הדפים הנ"ל הוצאו על שם אמנון והנתבעת. בפועל הוצאו ההזמנות על שם הנתבעים וכאשר נחום מודה כי העבודה בוצעה בביתם של הנתבעים - הרי שהגשת התביעה המקורית רק על שם הנתבעת היא הגשה בחוסר תם לב ולא בהתאם לעובדות כפי שאכן היו.
אותה הצעה גם לא נמסרה לנתבעים בטרם החלה העבודה אלא נמסרה לראשונה לנתבעת עם כתב התביעה. (10, 6-7).

ב) אני מקבל טענת ב"כ הנתבעת כי, בעוד שנחום מאשר כי בוצעה בינו ובין אמנון עסקת ברטר, קרי עבודה תמורת עבודה - למרות זאת לא ציין נחום כך את העובדה בכתב התביעה המקורי.
הוצגה חשבונית נוספת על ידי ב"כ הנתבעת, חשבונית על סך 7,020 ₪ (ראה נ/3) וגם על חשבונית זו צוין שהיא ניתנה כנגד עיסקת ברטר, ברם נחום התעלם ממנה ואף לא התיחס לסכום זה בכתב התביעה.
8. א) לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ של אמנון מה צורך היה להגיש פעמיים סיכומים
מטעמו: פעם ביום 20.6.02 ופעם ביום 7.7.02 - כאשר אין שוני רב בנימוקים שהובאו שם.
גם אם ירצה ב"כ של אמנון לומר כי הוגשו כך סיכומים בהיות פעם אמנון נתבע ופעם תובע שכנגד, הרי שגם אם זו תהא הטענה אשיב לו על כך כי בכל זאת אפשר היה להגיש כתב סיכומים אחד.
אני מסכים לטענת ב"כ של אמנון כי ניתן היה - רק על פי הצהרתו של נחום - שלא מגיע לו כסף משני הנתבעים אלא רק מהנתבעת, לדחות התביעה נגד אמנון. (ראה דברי נחום בעמ' 4 לפ', ש' 8-9).

ב) ואם בכל זאת החליט להגיש תביעה מתוקנת בה כלל את שני הנתבעים ופתאום בתביעה המתוקנת מביא בפני
נו נחום התיחסות על מעורבותו של אמנון תוך ציון כי גם הוא חייב לו כספים - הרי שבכך הראה התובע חוסר עיקביות חוסר אמינות בעמדתו עד כי העמיד בספק את התביעה כולה.
אמנון מאשר את טענת הנתבעת כי אכן נחום פנה אליו והציע לשתף פעולה עמו והגם שנחום מכחיש טענה זו, הרי האמור בענין זה בתצהירו של הנתבע - לא נסתר בחקירתו הנגדית (ראה סעיף 11 לתצהיר הנתבע).

ג) נחום לא הוכיח מה העבודה שביצע, לא הוכיח כי המחירים אשר נרשמו על ידו בהצעה הם המחירים העדכניים באותו זמן ולא הוכיח כי היה פער סכומים בין עבודתו הוא ובין עבודתו של אמנון.
אני מקבל דברי בא כח של אמנון כי אמנון אכן פרט בכתב ההגנה, בכתב התביעה שכנגד וכן בתצהירו את העבודות זו מול זו, אך כשם שנחום לא הוכיח תביעתו בדבר כמות העבודה שביצע ועלותה הכללי, כך לא הוכיח אמנון מה עבודה ביצע בפועל כנגד עבודתו של נחום והאם הקיזוזים אכן מביאים לתוצאה שעדיין מגיע לאמנון הסכום הנתבע על ידו בתביעה שכנגד.
אין להוציא מכלל אפשרות כי אכן החשבונות קוזזו עד כי אין יתרה בלתי מסולקת לאף צד, משום שאין גם להוציא מכלל אפשרות כי מסיבה זו לא הוגשו קודם לכן תביעות זה כנגד זה, כך שאמנון לא היה ממתין שנים רבות עם הגשת התביעה שכנגד עד שהוגשה נגדו התביעה על ידי נחום ואילו נחום - אם סבר שמגיעים לו כספים מאמנון - היה מצרף אותו מלכתחילה כנתבע בתביעה המקורית.

9. א) ב"כ של נחום מתחילה סיכומיה בקביעה כי ענינה של התביעה היא התחמקות
מתשלום חוב על פי הסכם.
לא מובן לאיזה הסכם כיוונה את טענתה, משום שהסכם לא הוכח.

ב) ב"כ של נחום מאשרת בסיכומיה כי התובע ביצע עבודות חשמל בביתם של הנתבעים, על פי הזמנתם ובקשתם, ואם כך הם פני הדברים, אזי מדוע ראה נחום להגיש תביעתו מלכתחילה רק נגד אחד מהנתבעים?! (סעיף 2 לסיכומיה).
גם אם נטענת הטענה כי בהצעת המחיר נ/6 מפורטים הפריטים אשר רכש נחום יחד עם המחיר והכמות - עדיין אין לומר כי נחום הוכיח כי היתה הסכמה לאמור בהצעת המחיר, או כי נחום הוכיח כי אכן רכש את הפריטים הנ"ל וכפועל יוצא מכך לא הוכיח נחום - בחשבוניות או בקבלות כי אכן המחירים הנקובים, הם הם המחירים שהוא שילם לרכישתם.
זאת ועוד, כפי ששמענו מנחום עצמו, הרי שהצעה זו לא נמסרה לנתבעים אלא שהוכנה סמוך למועד הגשת התביעה - כאשר העבודה בוצעה כארבע שנים לפני הגשת התביעה.
אני מסכים לטענת ב"כ של נחום כי גם הצעת המחיר שהיתה בידי הנתבעים נ/4 אינה מחייבת, שכן עסקינן בטופס מופץ לרבים, בלתי חתום, ללא ניקוב שם לאדם שהיא יועדה לו, וכדברי הנתבעת פיזר התובע הצעה כזאת במושב (עמ' 46
לפ', ש' 8) והצעה כזאת אשר הופצה לרבים, הגיעה גם לידי הנתבעת.
אני מסכים לטענת בא כוח של נחום כי גם אמנון לא המציא חשבוניות על רכישת חומר זה או אחר לצורך ביצוע העבודות אצל התובע (נחום).

ג) אינני מקבל טענת ב"כ של נחום כי בעצם הודאת הנתבעים שהם אכן הזמינו את העבודה וכי לא שילמו תמורתה בכסף - הוכיח נחום את תביעתו. (סעיף 11 לסיכומיה).
לא היתה מחלוקת על הזמנת עבודה אך גם לא היתה מחלוקת כי היתה עסקת ברטר וההוכחה הנדרשת על ידי כל מגיש תביעה בענינינו היא, מה היקף העבודה שביצע זה אצל זה והאם עלות העבודות שביצע אחד אצל השני היא זהה או שמא עולה עלות העבודה שביצע האחד על זו שביצע האחר. עובדות אלו לא הוכחו ולכן גם לא הוכחה הטענה של עשית עושר ולא במשפט ולכן נדחות שתי התביעות.

ד) אינני מקבל טענת ב"כ של נחום על כי הסך של 7,020 ₪ שאותו קיזז נחום מתביעתו הוצאה כנגד עסקת הברטר היחידה שהתבצעה עם אמנון וזולתה לא שילמו הנתבעים לתובע דבר. (סעיף 14 לסיכומיה).
לענין זה אדגיש שלושה אלה: ראשית, סכום זה לא אוזכר כלל על ידי נחום בתביעתו המקורית ובכך יש טעם לפגם שנית, גם בתביעה המתוקנת לא מצאתי כי סכום זה אכן קוזז יען כי התובע כלל לא ציין סכום זה בתביעה המתוקנת.
שלישית, אין זה נכון כי החשבונית נ/3 הוצאה כנגד עסקת הברטר היחידה וזולתה לא שילמו הנתבעים דבר, משום שנחום בעצמו מציין, הן בתביעה המקורית והן בתביעה המתוקנת כי שולם לתובע סך של 8,424 ₪ - זאת על ידי
עבודות שביצע אמנון עבור נחום.

ה) אני מקבל טענת בא כוח של נחום כי המסמך נ/5 שהגיש אמנון הוא מסמך כללי ואין לדעת ממנו עבור מה ועבור מי נקנו הפריטים הנקובים בו ואני גם מקבל טענת ב"כ של נחום כי אמנון גם לא הוכיח כי אותם פריטים הנקובים בנ/5 אכן הונחו בביתו של נחום.

10. לאור הנימוקים שהובאו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני מחליט לדחות את תביעתו של שמעון נחום כנגד הנתבעים: בינה בכר
ואמנון גלזר וכמו כן אני דוחה את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי אמנון גלזר נגד שמעון נחום.
בהתחשב בנסיבות סיום התיק בבית משפט המחוזי ובהתחשב בעובדה כי גם בדיון הקודם בבית משפט זה נשא כל צד בהוצאותיו - הרי שלאור עמדת באי כח הצדדים לסיים הליך זה בפני
בית משפט זה מבלי לבזבז את זמנו של בית המשפט ולאור התוצאה אליה הגעתי ב

פסק דין
זה, החלטתי כי יהיה זה מן הצדק אף לסיים את פסק הדין ללא הוצאות ובאופן כזה ישא כל צד בהוצאותיו גם בסיום הליך זה.

ניתן היום כ"ה באדר א, תשס"ה (6 במרץ 2005) במעמד התובע ובהעדר ב"כ הצדדים אשר שוחררו מהתייצבות על ידי בית המשפט.
המזכירות תעביר לכל אחד מב"כ הצדדים העתק פסק הדין.

ברק גדעון - שופט

004034/98א 133 דקלה בן








א בית משפט שלום 4034/98 נחום שמעון נ' בינה בכר, גלזר אמנון (פורסם ב-ֽ 06/03/2005)