פסקי דין על כמיל אבו עסלה | פסקי דין על האדי אבו עסלה | פסקי דין על בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ

45118-07/14 תאק     19/08/2015




תאק 45118-07/14 כמיל אבו עסלה, האדי אבו עסלה נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015

תא"ק 45118-07-14 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ
נ' אבו עסלה ואח'



בקשה מס'
2

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשים
/נתבעים

1. כמיל אבו עסלה

2. האדי אבו עסלה
ע"י ב"כ עוה"ד ויסאם פארס


נגד

משיב
/תובע
בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נזיה חלבי


החלטה


בפני
י בקשת רשות להתגונן של המבקשים, ערבים מוגנים להלוואות, שקיבלו ה"ה אבו עסלה נביל והאדיא (להלן: "החייבים"). המבקש מס' 1 הינו אחיו של החייב והמבקש מס' 2 אביהם.

המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר ביום 23/7/14, בגין אי עמידת החייבים בארבע הלוואות כדלהלן:

1.
הלוואה ראשונה בזמן מס' 8055109929 מיום 4/6/07 ע"ס 70,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה), לה ערבו המבקש מס' 1 ואחר, שהופטר מערבותו. ערבות המבקש הינה ל-50% מההלוואה. יתרת ההלוואה הינה בסך 61,718 ₪, על כן חלקו של המבקש מס' 1 30,859 ₪;

2.
הלוואה שניה מס' 80551282515 מיום 16/9/07 ע"ס 62,000 ₪ (נספח א' לכתב התביעה), לה ערבו שני המבקשים בחלקים שווים. יתרת ההלוואה 83,320 ₪, כך שחלקו של כל מבקש 41,660 ₪;

3.
הלוואה שלישית מס' 8055218031 מיום 1/5/08 ע"ס 20,000 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה), לה ערב רק המבקש מס' 1, ויתרתה 23,314 ₪;

4.
הלוואה רביעית מס' 8055243169 מיום 30/6/08 ע"ס 30,000 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה), לה ערב המבקש מס' 1 בלבד, ויתרתה 36,230 ₪.

התביעה הוגשה ע"ס 173,722 ₪, נגד מבקש מס' 1 לתשלום חוב של 132,063 ₪ בצירוף ריבית בגין ארבע ההלוואות ונגד מבקש 2 סך של 41,660 ₪ בצירוף ריבית בגין ערבות להלוואה אחת בלבד (היתרות בהלוואות, נספח ו' לכתב התביעה).

רשמות ההוצל"פ הנכבדות נתנו ביום 14/7/13 (ביחס למבקש מס' 2) וביום 10/2/14 (ביחס למבקש מס' 1) החלטות על מיצוי ההליכים בתיק ביצוע שטר, שהוגש נגד החייבים (מס' תיק הוצל"פ 02-51554-09-9) ומתן אישור להגשת תביעה נגד המבקשים, הערבים (נספח ה' לכתב התביעה), ונשלחו להם ביום 9/4/14 מכתבי התראה טרם הגשת התביעה (נספח ז' לכתב התביעה, כולל אישורי משלוח בדואר רשום).

טענות המבקשים
המבקשים מודים בחתימותיהם על כתבי הערבות ושטרות החוב, כאמור לעיל.

המבקשים טוענים כי המשיב הטעה אותם בעניין מצבם הכלכלי של החייבים, יכולת ההחזר שלהם ומטרת כל אחת מההלוואות.

המבקשים טוענים כי ניתנו להם הסברים מטעים אודות ההלוואות ומטרתן, שכן הלוואה ראשונה היתה מיועדת לסילוק חוב שהיה לחייבים העיקריים בבנק אחר במעמד העתקת חשבונות החייבים לבנק המשיב, דבר שלא נעשה בפועל והיה הגורם לאי עמידה בחיובים המצטברים ויש לראות במשיב אחראי ברשלנותו לכך.

המבקשים טוענים כי ההלוואה השניה ניתנה לחייבים והמבקשים הוחתמו כערבים תוך מתן הסבר מטעה באשר לטיבה, שכן לטענתם הבנק הודיע להם כי הלוואה זו נועדה לכיסוי ההלוואה הראשונה בחשבון הבנק ולכסות את יתרת החובה ולא כך נהג המשיב עם כספי ההלוואה. המבקשים טוענים כי המשיב שיפר מצבו בעת שהחתים את המבקשים על ההלוואה השניה, ולא עמד בחובת גילוי של פרטים הנוגעים למצבם הכלכלי של החייבים, וכן בעצם המשך מתן הלוואות כשנה אחרי החתמת הערב, המבקש מס' 1, יצר מצג שווא כאילו התשלומים עד אז שולמו כסדרם.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיב התרשל במתן השירות, כאשר בתוך שנה אחת בלבד, העמיד לחייבים ארבע הלוואות בסכום כולל של 182,000 ₪, מבלי שידאג לסלק באמצעותן התחייבויות של החייבים כלפיו או כלפי בנק אחר, בניגוד למצג שהציג בפני
הערבים, וזאת כאשר היה ברור כי החייבים אינם בעלי יכולת פירעון, מכאן, הבנק
הפר חובת הגילוי המוטלת עליו, ולא מסר להם מלוא הפרטים המהותיים נשוא החתימה לגבי ההלוואות, ולגבי הסיכונים שאותם הם נוטלים על עצמם, בניגוד לסעיף 17א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), המחיל את חובות הבנק כלפי לקוחותיו גם כלפי הערבים, ובכלל זה החובה לפעול בתום לב,
איסור הטעיה (סעיף 3 לחוק הבנקאות), וגילוי נאות של כל פרט מהותי לשירות הניתן ולסיכונים הכרוכים בו (סעיף 5 לחוק הבנקאות). בנוסף לכך, נטען כי התנהלות הבנק מהווה הפרה לחובת הנאמנות שחב כלפי המבקשים בהיותה ערבים.

המבקשים טוענים כי המשיב פעל בניגוד לחובת תום הלב הכללית, החובות הבנקאיות וחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), כאשר לא הודיע למבקשים על אי קיום ע"י החייבים סמוך לאחר תחילת הפיגור בתשלום החוב וטרם הגשת הבקשה לאישור מיצוי ההליכים.

המבקשים טוענים כי המשיב לא קיים את האמור בסעיף 26(א) לחוק הערבות, לא הודיע להם במועד על אי קיום, ולא מסר להם הודעה כמתחייב מסעיף 26(ד) לחוק הערבות, בכך נשללה מהם האפשרות לפרוע את החוב תחת החייבים, כפי שמורה סעיף 26(ד)(2) לחוק הערבות. בשל כך טוענים המבקשים להפטר מחיובם לפי כתבי הערבות, שכן לטענתם אילו היו מקבלים הודעה כמתחייב על פי חוק בדבר אי עמידת הלווים בהחזר ההלוואה הם היו נכנסים בנעלי הלווים וממשיכים לפרוע את ההלוואה בתנאים שניתנו. המשיב מצדו מסתמך על מכתבי התראה ששלח, ושצורפו לכתב התביעה.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, 524 (1982); ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006, מופיע בנבו). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009, מופיע בנבו).

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשת הרשות להתגונן, בתצהיר המבקש מס' 1, שנחקר בפני
י, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי טענותיהם הנ"ל של המבקשים ראויות להישמע במהלך המשפט, וכי אין לנעול בפני
הם את שערי בית המשפט בשלב כה מקדמי.

באשר לטענה של אי גילוי מידע בעניין מצבם הכלכלי של החייבים העיקריים ויכולת ההחזר שלהם, על כך נקבע בפסיקה "ניתן להתמקד ולומר כי קיימת חובת גילוי של הבנק מכוח הנסיבות, בפרט כאשר נקלע החייב לקשיים של ממש והבנק לוחץ עליו ליתן ביטחונות. אם בשלב שכזה הופך הבנק את החריגה ל"הלוואה" ומגייס בדרך זו ערבים, חייב הבנק לגלות לערבים את הנתונים המחמירים את הסיכון ואל לו לבנק לסמוך על כך שהחייב יעשה זאת. חובה שכזו הינה חובה שבדין הן בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) והן בהתאם להוראות סעיפים 3 ו-5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). חובה זו מקבלת משנה תוקף בנסיבות בהן הוכח כי לבנק היה אינטרס של הצלת חוב אבוד כאמור, שאז מוטלת עליו החובה לגלות לערבים פרטים מהותיים על מצב חשבונו של החייב – הלקוח בבנק" (ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר , פ"ד מט (1) 369 (1995)).

טענת המבקשים כי לא נמסרו להם הודעות כמתחייב מסעיף 26 לחוק הערבות על סעיפיו הקטנים לא נסתרה, ובוודאי שאין במכתבים משנת 2014 או אף בבקשות למיצוי הליכים בשנים 2010 ו-2011 (מש/1 ו-מש/2) כדי לקיים את החובה להודיע לערבים על אי הקיום תוך תשעים יום.

כעולה ממסמכי התיק, תיק ההוצל"פ נגד החייבים נפתח ביום 26/10/09, כלומר שההפרה ארעה לפני כן. בדיון אמנם הוצג למבקש מכתב מיום 23/4/09, אך הוא לא אישר את קבלתו והמכתב לא הוגש. לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי: "תכליתו של סעיף 26 היא, אפוא, לאפשר לערב לצמצם את הסיכונים המוטלים עליו, והיא מושגת באמצעות הפטרתו של הערב מנשיאה בנזק כלכלי שיכול היה למנוע
לו ידע על ההרעה במצב החוב מבעוד מועד. בהתייחס למצב דברים שבו הנושה מבקש להעמיד את החוב לפירעון מיידי, הנחת המוצא של המחוקק היא כי "פעולת המנע" שאותה יבקש הערב לנקוט בנסיבות אלו היא כניסה לנעלי החייב ופריעת התשלום או התשלומים שאותם כשל החייב מלפרוע חלף פריעת החוב כולו ...הנחה זו מצאה את ביטויה בנוסחו של סעיף 26, אשר כולל (בסעיף קטן (ד)(2)) את החובה המפורשת לאפשר לערב היחיד לפרוע את ההלוואה בתנאי החוזה שבין הנושה לחייב, עובר להעמדתה לפירעון מיידי" (ע"א 1756/11 עו"ד קרול חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (08/04/13, מופיע בנבו). יפים לענייננו גם דברי כב' השופטת גרסטל: "בשלב בקשת הרשות להתגונן די בטענת הערב לפיה נגרם לו נזק מאי שליחת ההודעות ומה היה בידו לעשות אילו היה מקבל הודעה כזו, כל עוד טענה זו לא הופרכה, כדי לאפשר מתן רשות להתגונן, מהטעם כי ניתן להניח כי ערב המקבל הודעה כזו פועל כדי יכולתו בפני
יה לחייב כדי ללחוץ עליו לקיום החוב או פועל באופן כלשהו לצמצומו" (ע"א (ת"א) 1564/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ר.ע.מ כלי עבודה בע"מ, 01/12/02, מופיע בנבו).

המבקשים גם פירטו כדבעי את טענתם בדבר חוסר תום לב והתרשלות במתן שירות ללקוח וזאת כאשר סדר הזמנים הקצר בין נטילת ההלוואה הראשונה לשנייה (4/6/07, 16/9/07) מדבר בעד עצמו ומחזק את טענת המבקשים לפיה לא נמסר להם המידע המלא, ואילו ידעו את תמונת המצב לאשורו (שאין ההלוואה השניה מכסה את ההלוואה הראשונה) לא היו חותמים על הערבות. מעניין מדוע תוארה בכתב התביעה ההלוואה השניה בזמן כהלוואה ראשונה וההיפך. מטרות ההלוואות כתובות במסמכים, וטענת ב"כ המשיב לפיה ההלוואה השניה נועדה לפרוע הלוואה אחרת, שאינה ההלוואה
הראשונה, אינה שוללת את טענת המבקשים כי כך נאמר להם וכך הבינו. לגבי הטענה בדבר אי גילוי הבנק לערבים כי החייבים אינם בעלי יכולת פרעון, נכתב בטופס הגילוי מידע לערב בהלוואה השניה כי הערבות הינה לחוב קיים הנפרע כסדרו. לא הוכח כי כך היה ו"מיחזור" ההלוואות לחייבים הינו עניין שיש לברר במלואו.

במסגרת השירות שמעניק הבנק ללקוח מחויב לפעול בתום לב, להמנע מהטעייתו, למסור לו המידע וההסברים הנדרשים ולתת יעוץ מקצועי ואמין בנוגע לעסקאות ולפעולות בנקאיות (ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, 7.12.2009, מופיע בנבו והפסיקה המוזכרת שם). הדברים נכונים ביתר שאת במערכת היחסים בין הבנק והערב. על הרציונל שבכך עמד בית המשפט העליון ברע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (15.11.2007, מופיע בנבו): "הערב, לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעיה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים. למעשה, ניתן לומר כי פערי המידע הקיימים במערך היחסים שבין הבנק ללקוח מתעצמים שעה שמדובר בערב חיצוני שאינו מעורב בהתקשרות הישירה שבין הבנק ללקוח-הנערב ואין לו נגישות לנתונים הרלוונטיים לאותה התקשרות".

לאור ריבוי ההלוואות, שניתנו לחייבים תוך זמן קצר, ומראית פני המסמכים, וכן דברי ב"כ המשיב בסיכומים, מהן עלה כי הלוואות אלה אינן היחידות, השתכנעתי כי יש יסוד לטענה לפיה המשיב איפשר לחייבים להתחייב מעבר ליכולתם הכלכלית, היה מודע לכך שייכשל לגבות מהחייבים את החוב והמשיך והעמיד לרשותם הלוואות בזו אחר זו, תוך צירוף ערבים לחובות קיימים.

אני קובעת כי המבקשים העלו טענות ראויות לבירור בעניין אי גילוי מידע והטעייה ע"י הבנק במועד חתימת כתבי הערבות ואי מתן הודעה על אי קיום ועל כוונה להעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי תוך זמן סביר, הקבוע בחוק הערבות, ובכך גרם להם נזק ולא איפשר להם להקטינו.

עלה מהחקירה הנגדית כי המבקשים חתמו לחייבים על הלוואות רבות וגם בבנק נוסף (מש/3), וידעו על החוב לאחר קבלת הבקשות המוקדמות למיצוי הליכים בשנים 2010 ו-2011 והמבקש מס' 1 אף הגיש תגובה, שמנעה את אישור מיצוי ההליכים עד לסוף שנת 2013 תחילת 2014. אפשר שתוטל על המבקשים תרומה משמעותית ואחריות למצב אליו הגיעו ולסכום התביעה התלוי ועומד נגדם, אך אין בכך כדי למנוע מהם להתגונן בטענות, שפורטו לעיל, ויש לזכור גם את פערי הכוח והגישה למידע בין הצדדים.

אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן בטענותיה.

תצהיר המבקשים יהווה כתב הגנה.

בנסיבות שתוארו בדיון ובסיפת ההחלטה, איני מוצאת מקום לחייב את המשיב בהוצאות המבקשים
ושכ"ט עו"ד בבקשה במנותק מהתוצאות, ואלה יישקלו בפסק הדין הסופי ולפי תוצאתו.

התיק מועבר לסדר דין רגיל.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 45118-07/14 כמיל אבו עסלה, האדי אבו עסלה נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/08/2015)