פסקי דין על קיבוץ ברור חייל אגודה חקלאית שיתופית | פסקי דין על גבריאלי יעקב | פסקי דין על דרויש אלי |

19833/03 א     06/03/2005




א 19833/03 קיבוץ ברור חייל אגודה חקלאית שיתופית נ' גבריאלי יעקב, דרויש אלי




1
בתי המשפט
א 019833/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
06/03/2005
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

קיבוץ ברור חייל אגודה חקלאית שיתופית

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . גבריאלי יעקב

2 . דרויש אלי
הנתבעים
פסק דין
מבוא עובדתי:
1. הנתבעים חתמו על שטר חוב בסך מליון ומאתיים אלף ₪ לטובת קיבוץ ברור חייל אגודה חקלאית שיתופית
בע"מ (להלן: "ברור חייל").
קיבוץ ברור חייל הגיש לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק 5-02-74733-01 את שטר החוב נגד הנתבעים, כאשר הסכום שנדרשו הנתבעים לשלם הוא סך של 927,122 ₪ נכון ליום 4/9/2002.
בשלב הסיכומים, ביקשה ב"כ קיבוץ ברור חייל, לחייב הנתבעים בגין סך של 754,655 ₪ מהמועד בו נוצר הנזק ועד לתשלום בפועל.

2. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר, ניתנה להם רשות להתגונן, והתקיים דיון לגופו של ענין בתיק העיקרי.

3. קיבוץ ברור חייל פירט בתצהירים מטעמו מדוע על הנתבעים לשלם את הסכומים שנדרשו על פי שטר החוב, וזאת בהתאם להסכם שנחתם ביום 13/11/2001 בין חברת דגם עוף (1994) בע"מ (להלן: "דגם עוף") ועם קיבוץ ברור חייל (להלן: "ההסכם"), וכן בגין הסכם קודם שנחתם בין הצדדים ביום 13/9/2000 (להלן: "ההסכם הראשון").

מאחר והגעתי למסקנה ולפיה שטר החוב נועד להבטיח כל חוב הקשור להסכם בלבד, אפרט במבוא רק את הסעיפים הרלבנטיים להסכם בלבד.

4. דגם עוף היא קבלן מורשה מטעם מועצת הלול על פי חוק המועצה לענף הלול, והיא ניהלה משחטות.
קיבוץ ברור חייל גידל עופות.

5. על פי ההסכם, קיבוץ ברור חייל התחייב לגדל עופות כמוסכם ודגם עוף התחייבה לרכוש את התוצרת של הלולים בהתאם למוסכם.

6. העסקה נשוא ההסכם היתה לרכישת שש להקות עופות,שברור חייל תגדל החל מינואר 2002 ועד סוף 2002.
סוכם, כי כל להקה תמנה 80,000 עופות וזאת בהתאם לתנאי הגידול ועונות השנה.
כן סוכם, כי מחיר העופות יהיה בסך של 4.10 ₪ לקילו נטו, וכי שקילת העופות תתבצע בקיבוץ ברור חייל בתיאום עם נציג דגם עוף, וממשקל העופות ינוכה שלוש אחוז פחת על חשבון ברור חייל אשר לא יחשב כחלק ממשקל התוצרת (סעיף 8 להסכם).
סוכם, כי קבלת העופות תהיה באמצעות משאיות ועובדים של דגם עוף או מי מטעמה (סעיף 19 להסכם), וכי מועד מסירת העופות לדגם עוף יהיה בתיאום בין הצדדים החל מהגיע העופות לגיל 42 יום במשך שמונה ימים ועד לא יאוחר מהגיע העופות לגיל 50 (סעיף 23 להסכם).

עוד נכתב בסעיף 23 להסכם:
"... מוסכם על הצדדים כי כל איחור בשיווק מעבר למצוין לעיל יחשב להפרת ההסכם באופן יסודי, ויקנה לקיבוץ זכות לסיים את ההסכם עם דגם עוף לאלתר, ולהתקשר עם משחטה/משווק חלופי, מבלי שדגם עוף יוכל להתנגד לכך, ומבלי שהדבר יזכה את דגם עוף בסעד כלשהו".
סעיף 24 להסכם קובע כדלקמן:
"דגם תהיה אחראית בלעדית לכל נזק או אבדן שיגרמו עקב אי מילוי התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, לרבות ברור חיל ו/או עובדיה והיא מתחייבת לנקוט בכל האמצעים הדרושים לשם מניעת נזק או אבדן כאמור, לרבות ביטוחים מתאימים".

וסעיף 31 להסכם קובע כדלקמן:
"במעמד חתימת הסכם זה, דגם ישלם לקיבוץ ברור חיל סך של 15,000 ₪, על דרך הפשרה, כפיצוי בגין הנזקים לקיבוץ בגין הלהקות ששווקו במהלך שנת 2001. תשלום הסך הנ"ל הינו תנאי להסכמת הקיבוץ להתקשרות בהסכם זה".

7. שטר החוב ניתן בהתאם להסכם אשר חייב את הנתבעים לחתום על ערבות אישית לחובות דגם עוף וכן לחתום על שטר חוב.

8. תמצית טענות הנתבעים:
א) החל מהלהקה הראשונה קיבלה דגם עוף מקיבוץ ברור חייל עופות פגומים שהוכרזו על ידי השוחט כטרפות, ולפיכך, לא ניתן היה למכור עוף זה ליהודים והוא נמכר למי שאינם יהודים במחיר של 20 אחוז ממחיר עוף כשר, וכנהוג בשוק, יש לקבל זיכוי בשיעור של 80 אחוז ממחיר העוף.

ב) הנתבעים טענו, כי כאשר הם ראו שמדובר בכמות גדולה של עופות פגומים הם שקלו אם לקיים את החוזה או לא, ולכן התחילו לפגר במשיכת העופות ובחלק מהמקרים הם משכו את העופות רק בימים 50 עד 56 לגידול.
ג) הנתבעים טענו, כי הם נדרשו על ידי הקיבוץ לשלם עבור הוצאות גידול מעבר ל- 50 הימים (כך למשל שלח להם הקיבוץ מכתב ביום 18/4/2002 ביחס ללהקה מספר 1 לשנת 2002), אך הם טענו, כי מדובר בחשבונות מופרכים והסכומים שנדרשו על ידי הקיבוץ לא הוכחו כלל ועיקר.

ד) הנתבעים טענו, כי הם נדרשו לשלם עבור תערובת מזון גם לעופות שכן הוצאו מהלולים עד ליום ה- 50, בעוד שעל פי ההסכם הוצאות גידול האפרוחים הם על הקיבוץ, וברור שלא ניתן היה לחייב אותם בחיוב זה.

ה) הנתבעים טענו, כי בלהקות הבאות החלו להופיע בנוסף לטרפות גם מחלות הפוסלות עופות לשיווק, וכנהוג בענף, הקיבוץ היה צריך ליתן להם זיכוי מלא על עופות אלו.

ו) הנתבעים ציינו, כי למרות זאת, הם לא הפסיקו את החוזה והקיבוץ שלח להם מכתב דרישה ביום 25/6/2002 לשלם סכום של 406,783 ₪.
בעוד שתיק ההוצל"פ שנפתח חודשים ספורים לאחר מכן, דרש מהם לשלם סכום קרן של 927,122 ₪.
סכום העולה על 241 אחוז מהחוב שנדרש מהם במכתב הדרישה!
הנתבעים טענו, כי התובעת לא הוכיחה כלל את סכום התביעה

ז) הנתבעים טענו, כי ההסכם בוטל על ידי ברור חייל באופן חד צדדי, והם נאלצו לרכוש עופות ממקור אחר בסכומים גבוהים בהרבה מהסכום המוסכם, וכי יש להם זכות קיזוז בגין כל הנזקים הנובעים מהפרת החוזה ע"י ברור חייל.

9. תמצית טענות התובעת:
א) דגם עוף הפרה באופן חד צדדי את ההסכם, הפרה יסודית בכך שלא משכה את העופות במועדים שנקבעו בהסכם.
ולפיכך, היה רשאי הקיבוץ לבטל את ההסכם, וביטלו כדין.

ב) התובעת טענה, כי לא היו כל מחלות חריגות בעופות ולא היו מחלות שגרמו לכך, שווטרינר פסל העופות לשיווק.
על פי ההסכם בין הצדדים, לא היה צריך הקיבוץ לזכות את דגם עוף בגין עופות שמתו או עופות שהתבררו בסופו של דבר כטרפות על ידי השוחט, ולמעט שלושה אחוז פחת שסוכם עליו בהסכם, לא היה צריך הקיבוץ לזכות את הנתבעים בכל זיכוי נוסף.

ג) התובעת פירטה את הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכם על ידי דגם עוף, ושהסתכמו לטענתה, בסך של 754,655 ₪ קרן, כולל מע"מ. (סעיף 167 לתצהירו של מר עוזי דורי).

ד) התובעת טענה, כי שטר החוב הוא בטוחה לכל התחייבויות הנתבעים כלפי התובעת ולא רק ביחס להסכם מיום 13/11/2001.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל בחלקה, מהנימוקים כדלקמן:
א) נטל ההוכחה - שטר בטחון, על מי הנטל להוכיח את סכום החוב.
אומנם עסקינן בתביעה שטרית, וגם כאשר מדובר בשטר בטחון, שדינו כשטר על תנאי, על החייב השטרי נטל הראיה להוכיח כי היתה מסירה על תנאי וכי התנאי לא התקיים.
ראה לענין זה; ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ פ"ד מ"ד (2) 801 וכן, ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' סופר יוסף פ"ד מ"ה (1) 647.
חזקת התמורה אשר נקבעה בסעיף 29 לפקודת השטרות קיימת גם כאשר מדובר בשטר חוב, אולם, במקרה דנן, שטר החוב הוא בסכום של 1,200,000 ש"ח כאשר גם התובעת לא טוענת כי זהו סכום החוב.
במכתב דרישה ששלחה לנתבעים בחודש יוני 2002, דרשה התובעת מהנתבעים סך 406,783 ש"ח, וכאשר נפתח תיק הוצל"פ דרשה סכום העולה על 982,000 ש"ח, ובסיכומים דרשה סך של 754,655 ש"ח, כך שהתובעת היא זו שצריכה להראות מדוע היא דורשת סכום זה ולא אחר על פי שטר החוב.
לפיכך, יש לבדוק, אם התובעת הוכיחה את סכום התביעה.

ב) האם דגם עוף הפרה את ההסכם?
התשובה לשאלה זו היא חיובית.

לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית.
דגם עוף היו צריכים למשוך את העופות בין הימים 42 ליום ה- 50 והנתבעים אישרו כי הם לא משכו את העופות בתאריכים אלו כמוסכם (סעיף 12 לתצהירו של מר גבריאלי).
הנתבעים גם לא הוכיחו כי הם איחרו במשיכת העופות מהלולים כיון שהתגלו מספרים גדולים של עופות טרפים וחולים.
מערכת היחסים בין דגם עוף והקיבוץ לא התחילה בשנת 2001.
קדמו להסכם נשוא התביעה הסכם מיום 20/12/99 והסכם מיום 13/9/2000, כלומר, דגם עוף עבדו עם הקיבוץ גם מספר שנים קודם לכן.
כאשר נשאל מר גבריאלי אם אי פעם שלחה דגם עוף מכתב לברור חייל ובו נכתב כי הם לא מרוצים מאיכות העופות שסופקה להם, הוא השיב שכל השיחות היו טלפוניות והוא לא כתב מכתב (עמוד 14 שורות 4 - 6 לפרוטוקול).
כמו כן ציין, כי כאשר ווטרינר ושוחט פוסלים את העופות, הוא לא שולח את האישורים בדבר הפסילה למשווקים וציין, כי הוא אף פעם לא הודיע לברור חייל כי הוא מבטל את החוזים איתם (עמוד 14 שורות 9 - 12 לפרוטוקול).
גם דרויש אלי
אישר, כי הם חתמו על ההסכם משנת 2001 כיון שהיו מרוצים מהעבודה עם קיבוץ ברור חייל "והכל עבד כמו שעון" (עמוד 8 שורה 19) ואיש לא כפה עליהם לחתום על ההסכם משנת 2001.
הוא עצמו אישר, כי הוא לא שלח לקיבוץ ברור חייל אישורים של הרבנות לגבי טרפות, וציין, כי אף פעם לא הודיעו לקיבוץ ברור חייל על ביטול החוזים.
צורף מוצג ת/1 שהוא דו"ח שנערך על ידי מר בני טרבלסקי, שעובד כשמאי בקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ.
הוא נדרש על פי בקשת קיבוץ ברור חייל לבדוק את מצב העופות בלולים בקיבוץ בעקבות הודעה על רזון ופסילה במשחטה ברמה גבוהה.
בהתאם לסיכום ביקורו, הוא ציין כי העופות נראו במצב טוב ללא תמותה או חריגות מסוימת, ועל כן, לא נמצא מקום לתביעה נגד קרן הביטוח בגין מחלות והוא אף ציין ,כי רופאת המשק קבעה, שהעופות בריאים ומאושרים לשחיטה, נתונים אלו לא נסתרו מטעם הנתבעים.
מכל מקום, לא הוכח כי היתה פסילה חריגה וכי היתה מחלה כלשהי בעופות של הקיבוץ ברור חייל.
וממילא, לא הוכח כי גם אם היתה חריגה כלשהי בשעור הטרפות, אזי הקיבוץ היה צריך לפצות את דגם עוף על כך.
שכן על פי ההסכם המפורש בין הצדדים, לא היה אמור להיות קיזוז של הטרפות, וגם אם עוף קור או חברות אחרות כן מפצות בגין טרפות, כפי שציינו חלק מעדי הנתבעים, הרי שמדובר בהסכם בין עוף קור לבין מגדל ובאותו הסכם נקבע מה שנקבע.

זאת לעומת ההסכם שבפני
נו, אשר אין מקום להכניס לתוכו את מה שלא נאמר בו, שכן הוא מפורש, ברור ומוסכם על דעת כל הצדדים, ולא סוכם בו פיצוי במקרה כזה, וממילא אין לחייב את קיבוץ ברור חייל בפיצוי כזה.
אני סבורה, כי עצם העובדה שדגם עוף חידשו את ההסכם עם הקיבוץ בשנת 2001 (ובהסכם נכלל חוב בגין שנה קודמת שנלקח בחשבון), בצירוף העובדה שדגם עוף לא טרחה לשלוח כל הודעה בכתב לקיבוץ ברור חייל באשר לאותם טרפות או פסילות ווטרינריות חריגות, וגם לא טרחה לשלוח את האישורים של הרבנות לקיבוץ ברור חייל, וכן לא מצאה לנכון לבטל את ההסכם למרות שלטענתה, היו לה נזקים גדולים, מחזקת את טענת קיבוץ ברור חייל ולפיה לא היה כל דבר חריג.
לא היתה כל סיבה שלא לפעול על פי ההסכם, ככל שזה תלוי בדגם עוף.
ומשלא בוטל ההסכם על ידי דגם עוף, היה עליה לפעול על פי ההסכם ולמשוך את העופות כמוסכם בהסכם.

לסיכום:
לאור האמור לעיל, המסקנה היא, כי דגם עוף הפרה את ההסכם בין הצדדים ולפיכך, קיבוץ ברור חייל היה רשאי לבטל את ההסכם באופן חד צדדי, מכח הוראות סימן ב' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970, וממילא, אם יוכח נזק שארע לקיבוץ ברור חייל, כתוצאה מאותה הפרה, על הנתבעים לשאת בו מכוח חתימתם על שטר החוב.

ג) בגין איזה הסכם ניתן אותו שטר חוב?
(1) אין חולק על כך, שבחודש יוני 2002 נשלח מכתב דרישה על ידי קיבוץ ברור חייל לנתבעים ולפיו הם נדרשו לשלם סך 406,783 ₪.

(2) בפועל, נפתח תיק הוצל"פ על סכום העולה על 982,000 ₪.
כאשר בין חודש יוני 2002 ועד פתיחת תיק ההוצל"פ לא היתה יותר פעילות בין הצדדים להסכם.
(3) יש לבדוק לפיכך, האם התובעת הוכיחה את סכום החוב, שכן, למרות שעסקינן בתביעה שטרית וקיימת חזקת תמורה על פי פקודת השטרות, (ראה לענין זה: ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ"ג (4) 680). כאשר מדובר בשטר חוב והסכום הנדרש שנוי במחלוקת, על התובעת להראות מדוע היא דורשת סכום זה ולא אחר.

(4) את סכום החוב יש לבחון רק לגבי ההסכם, כלומר - לגבי להקות 1 - 6, בשנת 2002, שכן, בהסכם זה נקבע בסעיף 31 כי:
"במעמד חתימת הסכם זה, דגם ישלם לקיבוץ ברור חיל סך של 15,000 ₪ על דרך הפשרה בגין הנזקים לקיבוץ בגין הלהקות ששווקו במהלך שנת 2001.
תשלום הסך הנ"ל הינו תנאי להסכמת הקיבוץ להתקשרות בהסכם זה".

(5) ב"כ ברור חייל ביקשה לטעון, כי מסעיף 27 להסכם ניתן ללמוד, כי שטר החוב הוא בגין כל חוב שהוא ולאו דווקא לחוב לפי אותו הסכם.
בסעיף 27 להסכם נכתב:
"מר יעקב גבריאלי ומר אלי דרוויש ערבים לכל חיובי דגם עפ"י הסכם זה ולכל חוב עד לסכום של 1,200,000 ₪ ובנוסף, יחתמו על שטר חוב ע"ס של 1,200,000 ₪".
ומכאן, ביקשה ללמוד, כי מדובר בכל חוב שהוא ולאו דווקא רק בגין חוב המתייחס לאותו הסכם.

בענין זה, אינני מקבלת את עמדתה.
בגופו של ההסכם, נכתב סכום של 15,000 ₪, אליו הגיעו הצדדים על דרך הפשרה בגין חוב הנובע מההסכם הראשון, ורק תשלום אותו סכום, היווה תנאי להתקשרות בהסכם השני.
כלומר - לא נותר כל חוב עבר שנוי במחלוקת בין הצדדים, וכאשר הסכימו הצדדים על כך שחוב קודם יהיה בסך 15,000 ₪ בלבד, לא ניתן היום, כחוכמה לאחר מעשה, לסגת מהסכמה זו ולדרוש מאות אלפי שקלים כחוב המתייחס לתקופה שקדמה לאותו הסכם שני שבמסגרתו ניתן שטר החוב ולא זו היתה כוונת הצדדים כאשר סוכם על חתימת אותו שטר חוב.
לפיכך, ברור הוא, שאם דגם עוף לא היתה משלמת את הסכום המוסכם של 15,000 ₪ בגין נזקי ההסכם הקודם, אזי ההסכם השני לא היה יוצא לפועל, ואין הקיבוץ יכול לתבוע מימושו של שטר החוב בגין חובות המתייחסים להסכם הראשון.

ד) קבילות תצהירו של עוזי דורי:
(1) ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי אין להסתמך על תצהירו של עוזי דורי לענין תחשיב הנזק, שכן הוא משמש כמנהל העסקים של הקיבוץ, והוא איננו בעל מקצוע בתחום הלול והעופות, ולכן תצהירו לא יכול לשמש במקום חוו"ד מומחה.
כמו כן, לטענתו, לא ניתן לדעת מהיכן לקוחות הסטטיסטיקות עליהן ביסס עוזי דורי את תחשיביו והוא אף לא טרח להביא לבית המשפט, את אותם לוחות, שלטענתו היוו את הבסיס לחישוביו. (סעיפים 9 - 13 לסיכומי הנתבעים).

(2) מנגד טענה ב"כ ברור חייל, כי עדותו של עוזי דורי קבילה, ואין צורך בעדות מומחה שכן, כל תצהירו של עוזי דורי מבוסס על נתונים אשר היו מצויים בידיו במסגרת עבודתו כמנהל עסקי פיננסי של התובעת, נתונים, שנאספו על ידי אנשי השטח ובמסגרת בדיקות וביקורת עצמית שהוא ביצע במסגרת תפקידו אצל התובעת (סעיף 32 לסיכומי התובעת) וכן על סטטיסטיקות רשמיות כפי שמופיעות באתר האינטרנט של משרד החקלאות.

(3) במקרה דנן, אני סבורה, כי ניתן להסתמך על תצהירו של מר עוזי דורי, שכן, התצהיר מגובה במסמכי בדיקות וחישובים שנעשו ע"י אנשי הקיבוץ והם העידו באופן אישי בתיק.

מר דורון אוליאל ומר משה שקולניק , העידו בתיק דנן לגבי שיטת עבודתם.

מר דורון אוליאל, אשר החל משנת 2001 ועד סוף שנת 2003, היה מרכז ענף הלול בקיבוץ, ערך במסגרת תפקידו דפי ריכוז התמותה של להקות העופות, החל מלהקה 2 בשנת 2001 וכן ערך, תוכניות שיווק, שבהן בין היתר צוין משקל העופות.
מר עוזי דורי בתצהירו, הסתמך על מסמכים אלו אשר נערכו ע"י דורון אוליאל ואין בכך כל פסול שכן, אפילו מלשון ההסכם דנן שנערך בין הקיבוץ לדגם עוף עולה מסעיף 8 א' כי:
"מוסכם על הצדדים, כי שקילת העופות תתבצע בקיבוץ ברור חיל ע"י הקיבוץ בתאום עם נציג דגם, תוצאות אלו יהוו הבסיס לתשלום המקדמה כאמור בסעיף 14, ולדגם לא תהיה כל טענה בגין המשקל ו/או התחשיב האמור".
לפיכך, מר עוזי דורי יכל להתבסס בתצהירו על נתונים שנבדקו ונאספו ע"י מר דורון אליאל (אשר העיד בתיק!).

כמו כן, באשר לעלות יום עבודה, מר עוזי דורי התבסס על תחשיבים שנעשו ע"י מר משה שקולניק, חשב הקיבוץ, אשר הגיש תצהיר בתיק דנן והעיד לגבי אופן החישוב.
כלומר, הנתונים עליהם התבסס מר עוזי דורי נתמכים בתצהירים ועדויות של עובדי הקיבוץ, אשר אמינים בעיני, ומכוח ההסכם בין הקיבוץ לדגם עוף ניתן היה להתבסס עליהם ולפיכך, תצהירו של מר עוזי דורי, קביל באופן עקרוני, וניתן להסתמך על תחשיביו.

באשר לסטטיסטיקות עליהן התבסס מר עוזי דורי לצורך הוכחת נזק, בגין צריכת מזון בגיל שיווק מאוחר (נספח י"ב לתצהירו).
מר דורי לא הראה בתצהיר עדות ראשית, על אלו טבלאות מקצועיות הוא מתבסס, ורק בחקירתו הנגדית עלה, כי מדובר בדוחות של משרד החקלאות שפורסמו באינטרנט, באתר הרשמי של משרד החקלאות.
אלא שסטטיסטיקות אלו, לא צורפו לתצהירו ולא הובאו לצד שכנגד ולביהמ"ש.

בע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב תק-על 2004 (2) 1870, 1901, נדונה השאלה, מה נכנס לגדר עובדה שהיא מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה, מפני שהיא גלויה וידועה לא רק לאותו שופט ספציפי שיושב בתיק ספציפי אלא "לכל אדם בעל השכלה רגילה וניסיון רגיל בחיים".
ובאותו פס"ד נקבע:
"...אכן, ידיעה שיפוטית כוללת "עובדות שהן נחלת הכלל, כגון; עובדות היסטוריות, עובדות שבפיזיקה בסיסית, גיאוגרפיה, תוצאות מחקרים ידועים או של סטטיסטיקה ממשלתית וכיוצא באלה".
מכאן, משתמע, כי סטטיסטיקה של משרד החקלאות יכולה להכנס לגדר עובדה שהיא "מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה".

אך, במקרה דנן, בתצהיר, לא נכתב כי מדובר בסטטיסטיקה זו, והנתונים עצמם, מתוך אתר משרד החקלאות, לא צורפו לתצהיר. ממילא, הצד שכנגד לא יכל לבדוק נתונים אלו או להביא נתונים סותרים, שכן, כלל לא ידע בטרם הדיון, מאיזה מקור נטל מר דורי נתונים אלו, ולפיכך, אין מקום לקבוע כי אותן סטטיסטיקות שמופיעות באתר אינטרנט של משרד החקלאות, היו במקרה דנן, מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.
ולפיכך, לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעים בגין רכיב נזק שהוכחתו מתבססת על סטטיסטיקות אלו, שנתוניהם לא נמצאים בתיק.

11. הנזקים הנטענים על פי חלוקה ללהקות:
11. א) להקה מספר 1, בשנת 2002:
התובע טען, כי השיווק החל ביום 5/3/2002, כאשר חלק מהעופות הגיעו לגיל 45 יום, וחלקם אף היו מבוגרים יותר ובוצע עד ליום 17/3/2002, שאז העופות היו בגיל 55 יום וזאת בניגוד להסכם, לפיו יש לשווק העופות עד גיל 50 יום.
לפיכך, התובע טען לנזקים הבאים: (סעיפים 133 - 143 לתצהירו של מר עוזי דורי):

(1) נזק בגין העופות שמתו מהיום ה- 51 ועד ליום ה-55 לשיווק:
10,816 ₪.
לפי התצהיר יש להכפיל 4.1 ₪ כפול 2.54 ק"ג ממוצע לעוף כפול 1,204 עופות והסכום הוא 12,538 ₪ אולם בתצהיר נרשם סך של 10,816 ₪. (נספח ס"ב לתצהיר של עוזי דורי).

(2) נזק בגין החזקת העופות בימי האיחור בשיווק:
מזון לקיום: 12,331 ₪ (נספח ס"ג לתצהיר עוזי דורי).
עלות עבודה עודפת שנדרשה מהקיבוץ בשל שיווק מאוחר 1,566 ₪ = 6 ימים * 261 ₪ ליום עבודה.

(3) בגין הפחתה חד צדדית של דגם עוף במחיר לק"ג עוף:
136,322 ₪ (נספחים ס"ד - ס"ה לתצהיר עוזי דורי).

סה"כ נזק על פי התצהיר: 161,035 ₪.

(א) באשר לנזק בגין העופות שמתו:
הנתבעים טענו בתצהירם (סעיף 15 ג' - ה'), כי לפי נספח 3 לתצהירם, שכותרתו: "נזק בגין צריכת מזון בגיל שיווק מאוחר" סך כל העופות שנמשכו מהלול זהה לסכום העופות שהיו בתחילת היום ה-50, ולכן מהיכן 1,661,133 עופות מתים,אותם מזכיר התובע במכתבו מיום 18/4/2002? (נספח 2 לתצהירם).
אין חולק על כך, שדגם עוף איחרה בשיווק העופות, שכן, הנתבעים עצמם מאשרים זאת בתצהירם (סעיף 12).
במקרה דנן, אני סבורה, כי התובע הוכיח שאכן היו 1,204 עופות מתים מהיום ה- 51 ועד ליום ה- 55 (כאשר מהיום ה- 50 ליום ה-55 היו 1,661 עופות מתים).
התובע הסתמך על חישובו של מר דורון אוליאל (נספח ס"ב לתצהירו של מר עוזי דורי) שהיה בתקופה הנדונה מרכז לול ברור חייל, וחישובו מקובל עלי.

יתרה מזו, הנתבעים עצמם צירפו לתצהירם מכתב מיום 18/4/2002 (נספח 2) שאותו התובע שלח לדגם עוף, כאשר מסעיף ג' למכתב עולה, כי מתו 1,661 עופות. הנתבעים מאשרים בתצהירם כי קיבלו את המכתב, המכתב נכתב קצת יותר מחודש לאחר שיווק העופות והוא נעשה בסמוך לאירועים.
כמו כן, נספח 3 שבתצהיר הנתבעים, שכותרתו: "נזק בגין צריכת מזון בגיל שיווק מאוחר" ועליו מבקשים הנתבעים להסתמך, אינו יכול לסייע להם בעניינינו, שכן, הוא דן בעופות חיים שצורכים מזון, ואין ללמוד ממנו, כי לא היו עופות מתים, שהרי גם לטענתם, יש אחוז מסוים של מוות טבעי בקרב העופות.

באשר לסיבת מותם של העופות, טוען המומחה מטעם הנתבעים, מר פלח גלעד, כי אין שום סיבה לתמותה חריגה בלהקה שגילה 50 - 55 יום וגם אין מקובל בענף לשלם עבור תמותה בלול (סעיף 12 לחוות דעתו).
בחקירתו, מר פלח נשאל, האם פעולת ציפוף העופות לשם איסופם גורמת לתמותה בעת הפעולה, ותשובתו היתה, כי כאשר עושים את הפעולה באופן מקצועי אז אין נזק (עמוד 6 שורה 6 לפרוטוקול).
בעוד שמר אוליאל בחקירתו הסביר כי:
"הטענה של התמותה הם, בגלל שהם חיים בצפיפות, ובגלל השיווק שנעשה בעקבות ה- 50, 51 יום השיווק הוא אגרסיבי, אני מתכוון לאיסוף בלילה של העופות שהוא אגרסיבי, וזה גורם לעופות לאבד משקל וגם למות" (עמוד 33 שורות 11 - 14 לפרוטוקול).

מר אוליאל גם הוסיף, כי אין דבר כזה שהעופות פתאום מתחילים למות אלא, זה תהליך (עמוד 33 שורה 9 לפרוטוקול).
כמו כן, הוא מסביר כי בחישוב שהוא ערך אין המדובר בתמותה חריגה אלא בימים החריגים (עמוד 34 שורות 13 - 15 לפרוטוקול), וכן כאשר עוף גדל ללא תהליך האיסוף שהוא אגרסיבי או כל גורם מפריע אחר, העוף יכול לחיות גם ביום ה- 60 (עמוד 33 שורה 18 לפרוטוקול).

לדעתי, משהוכח, כי אחרי היום ה-50 מתו עופות, אין זה משנה אם מדובר במוות כתוצאה מתהליך השיווק או שמא מדובר במוות טבעי שלא חורג מהרגיל, שכן, אם השיווק היה נעשה לפי ההסכם ובימים שנקבעו בהסכם, אז לא היה נגרם לתובע נזק בגין מותם של העופות הללו. (מותם של עופות לאחר שהם כבר משווקים מהלול של ברור חייל כבר אינו מענינו של הקיבוץ).

יצוין, כי גם המומחה מטעם הנתבעים, מר פלח גלעד מסכים בחוות דעתו (סעיף 11 א'), כי אופטימאלית, יש לשווק עופות עד גיל 50 יום.

לסיכום:
על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו ממותם של 1,204 עופות במחיר 4.1 לק"ג, כאשר מקובל עלי, חישוב התובע בנוגע למשקל הממוצע לעוף שהוא 2.54 ק"ג. שכן, בהסכם הנדון (נספח ב' לתצהירו של עוזי דורי), הוסכם בסעיף 8 א', כי השקילה של העופות תעשה בקיבוץ בתאום עם נציג דגם ולא תהיה לדגם כל טענה בגין המשקל או התחשיב.

(ב) באשר לנזק בגין החזקת העופות בימי האיחור בשיווק:
הנתבעים טענו, כי העופות המשיכו להתפטם בלול, ולכן משקלם עלה, וגם המחיר ששולם ללהקה עלה בהתאם, ולפיכךן, גם בהנחה שהתובע שילם ביתר עבור תערובת בתקופת האיחור בשיווק, אזי, התוצאה הנובעת מהעלייה במשקל מובילה להפרשים במחיר לטובת התובע.

המומחה מטעם הנתבעים, מר פלח גלעד טען בחוות דעתו (סעיף 11 ג'), כי בגילאים שבין 50 ועד 55 יום, העופות צורכים כמות גדולה יחסית של מזון לעומת המשקל שהם מעלים בפועל (מונח זה נקרא ניצולת המזון) ולטענתו, הרווח שנובע מעליית משקל העוף אינו מכסה את ההפסד הנובע מהעליה בניצולת המזון ולהערכתו שולי הרווח נשחקים ב- 10%.
כלומר, בבירור עולה אפילו מחוות דעת מטעם הנתבעים, כי עליית העוף במשקל מהיום ה-50 היא שולית.

מר אוליאל נשאל בחקירתו , האם המשיכו לתת לעופות מעבר ליום ה-50 את אותה כמות אוכל ותשובתו היתה: "לא. זה יחסי. אתה לא ממלא קווים של אוכל, אלא ממלאים קו אחד בהתאם לצריכה, והצלחות מתמלאות ומרוקנות ולכן אני שם כל יום כדי לווסת" (עמוד 34 שורות 20 - 21 לפרוטוקול).
בהמשך חקירתו הוא הוסיף כי: "אני לא קובע כמה הוא יוכל, אלא אני נותן לו אוכל זמין והוא אוכל, ובסוף היום אני דואג שהצלחות יהיו ריקות לצורך הרמת הקו" (עמוד 34 שורות 23 - 24 לפרוטוקול).

מר אוליאל נשאל, האם לא צריך להקטין את כמות המזון שניתנת לעוף מהיום ה-50, שהרי הוא כבר במשקל האופטימאלי שלו, והוא ענה, כי הוא לא יכול ליצור מצב שבו העוף רעב, שכן, עופות רעבים מנקרים זה את זה ובנוסף לכך, זה לא אנושי להרעיבם. (עמוד 34 שורות 28 - 29 לפרוטוקול).

אני סבורה, כי במקרה דנן, לאור חקירתו של מר אוליאל, וכן לאור חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, הוכח כי מהיום ה-50 אכן היה צורך להאכיל את העופות, וכי העובדה שהעופות כבר במשקלם האופטימאלי אינה מובילה לכך, שיש להאכילם פחות.
כמו כן, העליה במשקל מהיום ה-50 היא שולית ולפיכך, ברור כי נגרם לתובע הנזק הנטען.

לענין סכום הנזק:
התובע התבסס על נספח ס"ג לתצהירו של מר עוזי דורי , שבו יש חישוב של מספר העופות אשר שווקו ואשר נשארו בלול מגיל 51 וכמות המזון שהעופות צורכים.
התובע דרש פיצוי על המזון לקיום העופות ולא פיצוי בגין מזון שנדרש לגידול העופות.

מר עוזי דורי נשאל בחקירתו, האם התחשיבים של צריכת המזון מתבססים על מסמכים של מדינת ישראל ותשובתו היתה:
"הבדיקה שלנו, וגם הנתונים. לי כרגע אין מסמכים של משרד החקלאות ואם אני אתבקש אני אוכל להמציא, אם הייתי נדרש להביא אז הייתי מביא" (עמוד 29 שורות 2 - 3 לפרוטוקול).
ובהמשך חקירתו הוא מוסיף:
"אני עשיתי את התחשיב הזה, בהתבסס על נתונים שלנו בלול וכן על מסמכים נוספים ממשרד החקלאות ,וחברת מתמור שמספקת את התערובת" (עמוד 29 שורות 6 - 7 לפרוטוקול).
מאחר, וכפי שכבר ציינתי לעיל, אותם מסמכים של משרד החקלאות אינם בגדר ראיה בתיק, אינני מאשרת סכום הנזק בגין רכיב זה.

(ג) באשר לעלות עבודה עודפת שנדרשה מהקיבוץ בשל שיווק מאוחר:
אני סבורה, שעל הנתבעים לשלם סכום זה שנתמך על ידי חישוב של מר משה שקולניק, אשר הינו חשב הקיבוץ משנת 89 (נספח א' לתצהירו של מר שקולניק) ולפיו, עלות יום עבודה במרץ 2002, היתה 261 ₪.

בשל השיווק המאוחר היה על העובדים לעבוד יותר ימים בגין העופות של הלהקה הראשונה.
לפיכך, על הנתבעים לשלם על 6 ימי עבודה נוספים סך של 1,566 ₪.

(ד) באשר לנזק הנטען בגין הפחתה חד צדדית במחיר לק"ג עוף:
הנתבעים אישרו, כי הם אכן שילמו פחות עבור העופות, אך טענו, כי עשו זאת בשל הנזק שנגרם להם מכך שהעופות היו טריפות.
כפי שכבר ציינתי קודם לכן, הנתבעים לא הוכיחו כי העופות היו טריפות, וכפועל יוצא מכך - היה עליהם לשלם מחיר מלא עבור העופות וזאת לפי ההסכם, ומשהפרו זאת, עליהם לפצות התובע בגין ההפרש.
התובע במכתבו מיום 18/4/2002 (נספח 2 לתצהיר הנתבעים) דרש סכום זה, כך שניתן להיווכח, שאותה הפחתה במחיר, היתה חד צדדית ובניגוד למוסכם.
התובע מתבסס על חשבוניות, המוכיחות כי בפועל שולם פחות מ- 4.1 ₪ לק"ג עוף (נספח ס"ד לתצהיר עוזי דורי).
לפיכך, רכיב חוב זה הוכח כדבעי והוא נתמך בחשבוניות ועל הנתבעים לשלם 136,322 ₪ (חישוב נמצא בטבלה ס"ה לתצהיר עוזי דורי).

11 ב) להקה מספר 2 בשנת 2002:
התובע טען, כי ערב לפני הזמנת האפרוחים הודיעה דגם עוף באופן חד צדדי כי תשווק רק 75,000 אפרוחים, וכשבוע לפני תחילת השיווק הודיעה, כי תשווק רק 60,000 אפרוחים.
לאחר מכן הודיעה, כי העופות ישווקו במחיר של 2.5 ₪ נטו במקום 4.1 ₪ בניגוד להסכם.
לפיכך, הקיבוץ חיפש אלטרנטיבה אחרת למכירת העוף ובכך להקטין את נזקיו ומצא את "שחף" שרכשה את העופות בסכומים שבין 3.3 ₪ לבין 3.54 ₪. (נספח 10 לתצהירו של מר עוזי דורי).
הקיבוץ טען, כי בשל מכירה לשחף במחירים נמוכים מ- 4.1 ₪ נגרם נזק בסך 72,943 ₪.

כמו כן, את יתרת העופות נאלץ הקיבוץ לשווק לדגם עוף.
27,071 ק"ג עוף במחיר של 3.44 ₪ לק"ג וההפסד שנגרם לקיבוץ בגין מכירה לדגם עוף במחירים נמוכים הוא בסך 17,867 ₪ (נספח ס"ז לתצהיר עוזי דורי).
הקיבוץ גם תובע נזק בגין הורדת מספר העופות בכפיה מ-80,000 ל- 75,000: 3,692 ₪ (לפי חישוב בנספח ס"ח 1 לתצהירו של מר עוזי דורי).

סה"כ הנזק הנטען: 94,504 ₪.

התובע צירף תעודת בריאות לבעלי כנף המיועדים לשחיטה מהתאריך 7/5/2002 (נספח ס"ט לתצהיר מר עוזי דורי) שלפיה, לא נמצאו כל סימני מחלה הפוסלת את הלהקה לשחיטה ואני סבורה, כי כל טענה באשר למחלה או טריפה בעופות דינה להדחות.
כמו כן, רכיבי נזק זה, כבר נכללו במכתב מהתאריך 5/6/2002 (נספח 6) אשר בו התובע דורש מדגם עוף חוב גם עבור הנזק שנגרם בגין להקה מספר 2 ומפרט את הפרתה של דגם עוף כפי שנטען כאן.

(א) באשר לנזק בגין מכירה לשחף במחירים נמוכים:
התובע צירף חשבוניות (נספח 10 לתצהיר עוזי דורי) התומכות בכך.
מחשבונית מספר 001289-4 מתאריך 11/5/2002 עולה, כי נמכרו 44 ק"ג עופות במחיר של 3.36 ₪ ו- 320 ק"ג עופות במחיר של 3.43 ₪ וכן 2,582 ק"ג עוף במחיר של 3.60 ₪ לק"ג.
מחשבונית שמספרה 001302-4 מתאריך 18/5/2002 עולה, כי נמכרו 1979 ק"ג לשחף במחיר של 3.36 לק"ג.
לפיכך, אני סבורה, כי הוכח כדבעי, שאכן העופות נמכרו במחיר נמוך לשחף, וזאת בשל הפרת ההסכם מצידה של דגם עוף, ועל הנתבעים לפצות את התובע בגין אותו הפרש במחיר.

לסיכום:
על הנתבעים לשלם 72,943 ₪ בגין מכירה של הקיבוץ לשחף במחירים נמוכים.
(חישוב המחיר לק"ג הוא נטו, כלומר, מחיר נמוך יותר מהמחיר המופיע בחשבוניות).

(ב) באשר למכירה לדגם עוף במחירים נמוכים:
אני סבורה, כי גם רכיב נזק זה הוכח כראוי.
התובע צרף חשבוניות (נספח ס"ז לתצהיר עוזי דורי) המוכיחות, כי אכן העופות נמכרו במחיר נמוך, וכן במכתב מיום 5/6/2002, הלין התובע על כך, ודרש פיצוי, וברור כי התובע בעל כורחו נאלץ לשלם את אותו מחיר על מנת להקטין את נזקיו. (המכתב נספח ע' לתצהיר עוזי דורי).
לפיכך, על הנתבעים לשלם 17,867 ₪ בגין ההפרשים בין המחיר שהוסכם עליו לבין המחיר שבפועל דגם עוף נתנה לקיבוץ שהיה נמוך יותר.

(ג) באשר לנזק בגין הורדת מספר העופות ל- 75,000:
בנספח ס"ח 1 לתצהירו של מר עוזי דורי פורטה טבלה באשר לנזק בגין הפחתת כמות העופות ב- 5,000 יחידות כאשר בחישוב הנזק בודקים את ההכנסה מ- 5,000 עופות ומורידים את ההוצאות המשתנות בגין אותו מספר עופות.
מקובל עלי חישוב התובע והוא לא נסתר, ולפיכך, על הנתבעים לשלם סך של 3,692 ₪ בגין הפחתת מספר העופות באופן חד צדדי ובניגוד למוסכם.

11 ג) להקה מספר 3 בשנת 2002
ביום 5/6/2002, הקיבוץ שלח לדגם עוף מכתב (נספח ע' לתצהירו של מר עוזי דורי) ובו הוא מודיע על ביטול ההסכם השני בשל ההפרות היסודיות של ההסכם.
לפיכך, הקיבוץ חיפש אלטרנטיבה לדגם עוף, ומחוסר ברירה, ועד שהקיבוץ יתקשר עם גורם אחר, הושבת הלול ולהקה מספר 3 לא גודלה כלל.
בהשבתה של הלול, קיבל הקיבוץ סך של 0.5 ₪ לק"ג מהמועצה לענף הלול על בסיס ממוצע משקל של שלושת הלהקות האחרונות שגודלו.
לפיכך, הקיבוץ קיבל סך של 108,315 ₪ = 216,630 ק"ג * 0.5 (העתק חשבונית מס בנספח ע"א לתצהירו של מר עוזי דורי), מהמועצה לענף הלול.
הקיבוץ טען, כי נגרם לו נזק בגין הפרש הכסף שהתקבל מהמועצה לענף הלול לבין הכסף שהיה מרוויח, לו ההסכם עם דגם היה מתקיים, וזאת בסכום של 19,479 ₪ על פי החישוב כדלקמן:
שעור הכנסות צפוי עפ"י ההסכם עם
דגם ( 216,630 ק"ג * 4.1 ₪ = 861,537
בניכוי __

הוצאות בגין הגידול 760,371
__________
רווח צפוי 227,812 ₪
__
כסף שהתקבל מהמועצה לענף הלול 108,315
___________
סה"כ נזק נטען 19,497 ₪

הנזק הנטען הוכח, שכן, הקיבוץ השבית את הלול בשל ההפרות היסודיות של דגם עוף, ועשה זאת, בחוסר ברירה כפי שעולה מחקירתו של מר עוזי דורי שלפיו:
"ביום שנפרדנו, הדרך היחידה להשתחרר מהם, היתה רק בדרך של השבתה, כי הם הפרו באופן בוטה את החוזה, הלולנים קבלו הנחיה לשקם את הלול, וזה מה שנעשה בזמן שהם עבדו בלול ניהלתי משא ומתן מול מספר גורמים בשוק כדי לשווק להם את העופות, וניהלתי משא ומתן עם מטמור ומשקי הנגב, שיעזרו לי כי הם בקריסה פיננסית. בסופו של יום נחתם הסכם עם עוף הנגב מתוך פשרה, ההשבתה נכפתה עלי, אין לי שום דבר אישי נגדם" (עמוד 24 שורות 6 - 11 לפרוטוקול).
כמו כן, כאשר מר עוזי דורי נשאל שוב מדוע הוא נכנס להשבתה הוא ענה: "כי לא היתה לי ברירה, כי לא יכולתי יותר, הם התנהלו בינינו שבו הם הפרו את החוזה, הם לא העבירו לנו תמורות כספיות ורק תוך הליך של השבתה יכולתי לנהל משא ומתן להפעיל את ההסכם לסגור אותו ולפנות לגורם חדש.
כל ההתנהלות שהיתה לי חודשיים של הפסקה ואז יכולתי להגיע להסכם נכון מבחינת קיבוץ ברור חיל ואז התחלנו לעבוד עם עוף הנגב". (עמוד 27 שורות 22 - 26 לפרוטוקול).
כלומר, לקיבוץ לא היתה ברירה והיה צורך להשבית את המשק בשל ההפרות של דגם עוף ולמצוא משווקים חדשים.

בנוסף לכך, ב"כ הנתבעים בחקירה הנגדית, הפנה את מר עוזי דורי לנספח ע"ב לתצהירו, והראה לו, שהעלות לגידול קילו עוף היא 60 אגורות לקילו, ולפיכך, אם הקיבוץ קיבל 50 אגורות לקילו ממועצת הלול אז ההפסד לקילו הוא 10 אגורות ומר עוזי דורי אישר זאת (עמוד 28 שורות 9 - 15 לפרוטוקול).
העולה מחישוב זה, הוא שסך ההפסד הוא: 21,663 ₪ = 0.1 שקל * 216,630 ק"ג, כלומר; סכום גבוה יותר מהנזק הנטען ע"י התובעת, כך שלא ברור לי, מה ב"כ הנתבעים ניסה להוכיח בהפניה לנספח ע"ב, ומכל מקום, הנזק, לו טוענת התובעת הוכח כראוי.

מר עוזי דורי נשאל, האם מה שהוא קיבל מהמועצה לענף הלול זה רווח נטו, והרי אין השקעה במזון, עבודה, תאורה, קירור וחימום ותשובתו היתה: "קיבלנו כ- 100,000 ₪. בתקופה של חודשיים השבתה, יש צוות שעובד בלול ואני לא יכול להגיד לו שהוא מפוטר בגלל ההשבתה, ואני ממשיך לשלם לו, בינתיים הם עושים עבודות דחק, אני משלם ארנונה, ודמי חכירה למנהל אני משלם ואני צריך לנצל באותה תקופה". (עמוד 27 שורות 18 - 20 לפרוטוקול).
כאשר מר עוזי דורי נשאל מה עשו העובדים בתקופת ההשבתה תשובתו היתה: " עבדו בלולים, שיפצו, גירזו, הוציאו ניקו ועבדו בפרויקטים בתוך הלולים עצמם, הם חברה שלא מחפשים לנוח, כל מה שאפשר לעשות הם היו צריכים לתקן, בתקופת ההשבתה היה להם הרבה זמן לתקן את הנזקים שנגרמו, זה חודשיים תמימים שאסור לך להכניס אפרוח ללול" (עמוד 24 שורות 2 - 4 לפרוטוקול).
כלומר, הלול מושבת ועדין משולם שכר לעובדים כך שלמרות שהתקבל כסף חלקי מהמועצה לענף הלול, עדין הוכח נזק נוסף לתובע.
לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובע סך של 19,497 ₪ בגין ההפרש בין הכסף שהתקבל מהמועצה לבין הכסף שהיה צריך להתקבל מדגם עוף אם ההסכם השני היה מקוים.
12. באשר לפער בין מכתב דרישת החוב מיום 5/6/2002 (נספח ע') על סך 406,783 ₪ לבין תיק ההוצל"פ שנפתח על סכום שעולה על 982,000 ₪:
התובעת לא הוכיחה כי הפער בין הסכומים הוא מוצדק.

מר עוזי דורי נשאל בחקירתו לגבי פער זה, ותשובתו היתה: "הסברתי שמאז שהוצאתי את המכתב שהפנית אותי מיוני 2002, צברתי את כל הסכומים שהצטברו ותיעדתי אותם, הפער בין ה- 400,000 ל- 900,000 ₪ הם דברים נוספים שדרשתי בעל פה שאמרתי להם שהם גורמים לי נזקים, למשל ניצול המזון ,ונושא השני היה ימי עבודה מבוזבזים".
בהמשך החקירה, הוא נשאל, האם היו נזקים אחרי 2002 והוא ענה: "כן. היו. במהלך ההשבתה הפסדתי כספים ואני ציינתי פה את הסכום, נדמה לי, חצי שקל לק"ג משווק, לפי 3 להקות האחרונות, וזה היה תקנות של מועצת הלול ,והשווקים היו אמורים לקבל 0.25 אגורות, אני לא יודע אם מועצת הלול קיבלו את זה עד היום, אני הייתי אמור לקבל אם הייתי מגדל את הלהקה והייתי משווק לפי 230 טון אז הייתי מכפיל את זה ב- 4.10 ואז היה לי גם רווח וגם הייתי יכול לשלם את שכר העבודה וההוצאות נוספות". (עמוד 27 שורות 8 - 12 לפרוטוקול).
אך ההפרש בין הסכום שהתקבל מהמועצה לבין מה שהיה מתקבל מדגם עוף אם ההסכם היה מתקיים הוא על סך 19,497 ש"ח ואין המדובר במאות אלפי שקלים?!
לפיכך, ברור הוא, כי אין לפצות את הנתבעים על מלוא הסכום שנתבע בהוצאה לפועל, וכן כי לאחר המכתב, הנזקים הנוספים היו, בגין ההשבתה ובגין מכירת הלהקות 4 - 6 במחיר נמוך יותר אך אין זה נזק שמתקרב כלל לסכום הנתבע.

13. להקות 4 - 6 בשנת 2002:
משהוכח שדגם עוף הפרה את ההסכם וכי הוא בוטל בשל הפרותיה, על הנתבעים לשלם לתובע את ההפרש בין המחיר שבפועל קיבל לבין מה שהיה אמור לקבל.
התובע צירף חשבוניות על מנת לבסס את נזקו (נספחים ע"ג - ע"ד לתצהיר מר עוזי דורי) בגין מכירה לקורניש חן (1987) בע"מ (להלן: "עוף הנגב) של הלהקות 4 ו-5, כך שהנזק שהוכח בסך: 106,699 ₪.

אך בנוגע ללהקה 6 אשר נמכרה לחברת מתמור בע"מ, התובע לא צירף כל חשבונית או מסמך אחר שיעיד על כמה ק"ג עופות נמכרו ובאיזה מחיר ולכן אין לפצות על כך.

לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובע סך של 106,699 ₪ בגין הרווח שבו בפועל נמכרו הלהקות 4 ו-5 לבין הרווח שהיו אמור להתקבל באם ההסכם עם דגם עוף היה מתקיים.

14. לסיכום:
לאור האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
בגין להקה 1:
נזק בגין עופות שמתו מהיום ה- 51 ועד ליום ה- 55 10,816 ₪
עלות עבודה 1,566 ₪
נזק בגין הפחתה חד צדדית של המחיר 136,322 ₪

בגין להקה 2:
מכירה לשחף במחירים נמוכים 72,943 ₪
מכירה לדגם עוף במחירים נמוכים 17,867 ₪
הורדת מספר העופות 3,692 ₪

בגין להקה 3:
הפרש מהכסף שניתן מהמועצה לענף הלול לבין
מה שהיה צריך להתקבל מדגם עוף 19,497 ₪

בגין להקות 4, 5 106,699 ₪
_______________
סה"כ 369,402 ₪
14. לסיכום:
א) סכום קרן החוב בתיק ההוצל"פ 5-02-74733-01 - יוקטן לסך של 369,402 ₪, והליכי ההוצל"פ בתיק 5-02-74733-01 - ימשכו כסידרם.

ב) מאחר וסכום החוב הופחת באופן משמעותי, אני פוסקת לטובת התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ בלבד.

ג) ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום כ"ה ב אדר א, תשס"ה (6 במרץ 2005) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 19833/03 קיבוץ ברור חייל אגודה חקלאית שיתופית נ' גבריאלי יעקב, דרויש אלי (פורסם ב-ֽ 06/03/2005)