פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל | פסקי דין על צופייה סופיה ראבי | פסקי דין על בנימין גד חורי |

46928-07/10 תוב     19/08/2015




תוב 46928-07/10 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' צופייה סופיה ראבי, בנימין גד חורי








בית משפט השלום בצפת



תו"ב 46928-07-10 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל
נ' ראבי ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
דניאל קירס


המאשימה

ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל
ע"י נציג היועץ המשפטי לממשלה עו"ד צביקה כוחן


נגד


הנאשמים

1. צופייה סופיה ראבי
ע"י ב"כ עוה"ד יואל גולדברג
2. בנימין גד חורי
ע"י ב"כ עוה"ד רונן יאיר



החלטה

1.
בפני
בקשה לתקן את כתב האישום. כתב האישום המקורי בתיק הוגש ביום 27.7.2010 ובוצע בו תיקון טכני בענין מספר זהותו של הנאשם 2 ביום 9.6.2011 – כתב אישום מתוקן זה ייקרא להלן כתב האישום הנוכחי.

2.
במסגרת החלטה מיום 14.2.2015 בטענה מקדמית, הוריתי למאשימה לתקן את כתב האישום הנוכחי בקשר לשני ענינים: הוריתי לתקן את הגדרות מועדי ביצוע עבירות הבניה, על מנת שיהיה ברור מהי, ולו בערך, התקופה בה בוצעו, לפי הנטען, העבירות (או לבטל את אישום בהן); כן הוריתי, נוכח הודעת המאשימה לפיה היא חוזרת בה מאישום הנאשם 2 לגבי בניית אחד מהמבנים מושא כתב האישום ומייחסת לו בענין זה אך שימוש באותו מבנה, לתקן את כתב האישום בהתאם.

3.
ביום 12.3.2015 הגישה המאשימה בקשה לתקן את כתב האישום הנוכחי, קרי – לערוך בו תיקונים הנוספים על אלה עליהם הוריתי בהחלטה בטענה המקדמית. נטען בבקשה כי כתב האישום המקורי וכתב האישום הנוכחי הוגשו על ידי התובע של המאשימה דאז. נטען, כי הנאשמים הגישו כפירות מפורטות בעובדות כתב האישום אך לאחרונה. נטען, כי בהמשך להחלטה בטענה המקדמית בה הורה בית המשפט על מספר תיקונים לכתב האישום כמפורט לעיל, ב"כ המאשימה בחן בחינה מעמיקה ומחודשת של חומר הראיות הקיים בתיק, ובהתבסס על כך ראה לנכון לייחס לשני הנאשמים יחדיו עבירות של שימוש חורג בשלושה מבנים; כן מבקשת המאשימה לייחס לשני הנאשמים ביצוען של עבודות בניה ושימוש חורג בנוגע לשלושה רכיבי בניה נוספים. נטען, כי מאחר וטרם החלה שמיעת הראיות, לא יהיה בתיקון המבוקש כדי לפגוע בהליך השיפוטי, לסרבל אותו או לעכב את המשך ההליך, והתרת התיקון תאפשר קיומו של הליך אחיד, המשקף לבית המשפט את העובדות במלואן וכהוויתן.

4.
בדיון ביום 11.6.2015 התנגד סנגורו של הנאשמת 1 לתיקון. לטענת הנאשמת 1, כתב האישום המתוקן שמבקשת המאשימה להגיש הוא "כתב אישום חדש לחלוטין ולא קשור לתיק שמתנהל בפני
בית המשפט".

נטען, כי המאשימה מסרה לסנגורו של הנאשמת 1 כי התיקון המבוקש מתבסס על דו"ח ביקורת, אולם לא מדובר בדו"ח על ביקורת חדשה אלא על ביקורת בשנת 2009, עוד טרם הגשת כתב האישום המקורי. אעיר, כי התברר במהלך הדיון באותו יום כי הועבר אל הסנגור בטעות דו"ח הביקורת משנת 2009, והכוונה היא לדו"ח המפקחת מיום 15.2.2015 (פרוטוקול 11.6.2015 ע' 4 ש' 26-27).

נטען, כי הטענה לפיה נעשתה בחינה מעמיקה של החומר כחמש שנים לאחר הגשת כתב האישום במקור אינה טענה מספקת. נטען כי בכתב האישום המתוקן שמבקשת המאשימה להגיש נטען כי הנאשמת פעלה בניגוד לצו שיפוטי שהוצא בתיק 2542/97, אלא שאותו צו שיפוטי הופנה נגד בעלה ז"ל של הנאשמת בלבד. עוד נטען, כי התיקון שמבקשת המאשימה לערוך בענין מועדי ביצוע העבירות אינו מספק, שכן מצוין בטיוטת כתב האישום המתוקן כי תחילת התקופה שבה בוצעו העבירות היא "לא יאוחר מיום" מסוים, ובנוסח זה אין תחימה כלשהי. כן הפנה הסנגור להחלטתו של כבוד השופט מ' קרשן ב-ת"פ (כ"ס) 2485/06 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א – מיסוי וכלכלה נ' אונגיל (30.11.2010), בה נדחתה בקשה לתקן כתב אישום, בטענה שמדובר בנסיבות הדומות לענייננו.

סנגורו של הנאשם 2 הודיע כי ככל שיתקבלו טענות הנאשמת 1 בענינים הנוגעים אליו – יפעל כפי החלטת בית המשפט (פרוטוקול 11.6.2015 ע' 4 ש' 10-12).

5.
אקדים מסקנה לניתוח: הגעתי למסקנה שיש לקבל באופן חלקי את הבקשה לתיקון כתב האישום. הבחינה הפרטנית בהמשך החלטה זו, של התיקונים בטיוטת כתב האישום המתוקן, מעלה כי נסיבות ענייננו אינן דומות לענין אונגיל. למרות שגם בענייננו, כמו בענין אונגיל, מדובר בכתב אישום מקורי שהוגש לפני שנים, כאשר הנאשמים כבר השיבו לכתב האישום הקודם וגם ניתנה החלטה בטענה מקדמית, בענין אונגיל ביקשה התביעה לתקן כתב אישום כדי להוסיף בו טענה עובדתית אליה הוסבה תשומת לבה עקב בקשת הנאשמת עצמה לעיין בתיק חקירה אחר, וכן כדי להוסיף לרשימת עדי התביעה תשעה עדים חדשים. בית המשפט דחה את הבקשה באותה פרשה, לא אך עקב החשש שבעקבות התיקון המבוקש הנאשמת שם לא תזכה למשפט הוגן, אלא גם משיקולי צדק במובנם הרחב, שכן כאמור תשומת לבה של התביעה הוסבה לענין הטענה העובדתית החדשה עקב בקשת הנאשמת עצמה; וכן, התיקון באותה פרשה התבקש בערב דיוני ההוכחות, כך שקבלת הבקשה היתה מובילה להתמשכות נוספת של ההליך המשפטי העלולה לגרום לנאשמים עיוות דין. בענייננו, לא מדובר במצב שבו התביעה מנצלת מידע אליו הפנו הנאשמים לאחר תשובה לאישום, במסגרת ניסיונם להתגונן. למרות שתיקון כתב האישום בענייננו יוביל להתמשכות נוספת, הרי ממילא כבר הוחלט כי המאשימה חייבת לתקן את כתב האישום (בין היתר בענין חישוב התקופות) כאמור לעיל; ובכל הנוגע לתיקונים הנוספים שמבקשת המאשימה לערוך, הרי הנאשמים בענייננו הגישו כפירות מפורטות רק לאחרונה (לפני פחות משנה), והבקשה לתקן את כתב האישום אינה מוגשת ערב דיוני הוכחות שנקבעו שנדרש לדחותם. על כן לא ראיתי מקום לדחות את הבקשה לתקן את כתב האישום באופן גורף מטעמי צדק במובן הרחב, וכל תיקון מבוקש בטיוטת כתב האישום מושא הבקשה ייבחן להלן לגופו.

כתב האישום הנוכחי

6.
בפתח הדיון אעמוד בקצרה על כתב האישום הנוכחי מושא הבקשה לתיקון כתב האישום.

האישום הראשון בכתב האישום הנוכחי



האישום הראשון בכתב האישום הנוכחי מייחס לשני הנאשמים בניה במקרקעין ללא היתר (סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965), וכן שימוש במקרקעין בסטיה מתכנית (סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה). זאת, בגין:

א. שימוש ללא היתר ובסטייה מתכנית ג/14249, במבנים המשמשים כחדרי אירוח (שניתן לגביהם צו הריסה וצו איסור שימוש);
ב.
בנייה ללא היתר ובסטיה מהתכנית הנזכרת של:
1.
מבנה מקירות אבן, חלונות זכוכית, עץ וגג קל בשטח של כ-15 מ"ר המשמש כחדר אוכל לחדרי אירוח;
2.
מבנה עץ בשטח של כ-6 מ"ר ובתוכו מוצב אמבט עיסוי ("ג'קוזי") חיצוני המשמש לחדרי האירוח;
3.
מבנה מעץ בשטח של כ-5 מ"ר המשמש כסאונה.


האישום השני בכתב האישום הנוכחי

בכתב האישום הנוכחי מואשם הנאשם 2 בלבד, בבנייה ללא קבלת היתר כדין (סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה), בקשר לבניית במת עץ על שטח של כ-80 מ"ר וכ-1.2 מ' מעל פני האדמה ובתוכה הצבה ו/או בניית בריכת שחייה לשימוש אורחי יחידות הנופש".

צוינה בגדר עובדות אישום זה חריגה מתכנית ג/14249 הנזכרת, ובפירוט הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם 2 באישום זה אמנם צוין סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה; אולם זאת, בגין "בנייה" ללא ציון של "שימוש" (הגם שצוין כי הבריכה נבנתה "ל"שימוש האורחים), וגם לא צוין סעיף 204(ב) בענין בנייה או שימוש בסטייה מתכנית.

התיקון המבוקש לטיוטת כתב האישום המתוקן

7.
אתייחס להלן לכל אחד מעיקרי התיקונים בטיוטת כתב האישום המתוקן.

א.
הגדרת תקופות ביצוע העבירות המיוחסות, כך שהשימוש החורג באישום הראשון בוצע "במועד שאינו ידוע למאשימה, אך לא יאוחר מיום 19/10/09 ועד למצער 31/12/2011" (פס' א(1) לאישום הראשון; לגבי חדרי האירוח צוין כי השימוש הוא גם "למצער משנת 2008" (פס' א(1)(א)) לאישום הראשון), ובאישום השני, הבניה המיוחסת בוצעה "במועד שאינו ידוע למאשימה אך לא יאוחר משנת 2008 ועד למעצר 31/12/2011" (פס' א(1) לאישום השני) והשימוש החורג באותם רכיבי בניה בוצע "[]מהמועד הנ"ל ואילך" (פס' א(2) לאישום השני).

מדובר, על-פניו, בניסוח משובש, שכן, למשל, שימוש שבוצע "לא יאוחר מיום 19/10/09" אי-פריורי לא בוצע במועדים כלשהם שהם מאוחרים יותר מאותו יום (וממילא לא "עד למצער 31/12/2011"). ברור כי כוונת המאשימה בהגדרות אלה היא כי המעשים הרלוונטיים בוצעו "החל לכל המאוחר" מיום 19/10/09 וכיוצ"ב.

אולם גם כאשר קוראים את הגדרות התקופות באופן זה, צודק הסנגור בטענתו לפיה אין בהגדרות אלה כדי לתחום, מילולית, את מועד תחילתו המיוחסת של המעשה. לפי ההגדרות, המעשים בוצעו בין שני התאריכים הנזכרים, אך ייתכן שבוצעו גם לפני כן (כטענת הסנגור משנת תש"ח, ותיאורטית, אף החל מבריאת העולם).

עם זאת, הגדרות אלה (כשנקראות הן ללא השיבוש הנזכר) מרפאות את התקלה בקשר לטענת ההתיישנות שבגינה הוריתי על תיקונן. כתב האישום הנוכחי לא ציין מועדים כלשהם בהם בוצעו לפי הנטען המעשים, כך שלא ניתן היה להבין אם מדובר בהתייחסות לתקופה שבגינה, כולה, כבר חלפה תקופת ההתיישנות. בהגדרת התקופות בטיוטת כתב האישום המתוקן מושא הבקשה (כשקוראים אותן ללא השיבוש) מוגדרת תקופה ברורה שלמצער בה בוצע על-פי הנטען מעשה השימוש או מעשה הבניה (להלן: תקופה מזערית), ושלא חלפה לגביה תקופת ההתיישנות.

על כן, התיקון בענין התקופות מאושר, בכפוף לתיקון השיבוש בנוסח התקופות המזעריות כאמור לעיל.


ב.
בתיאור השימוש בשני המבנים לחדרי האירוח הוסף פירוט, לרבות פירוט לפיו מספר חדרי האירוח בשני המבנים הוא שמונה (פס' א(1)(א) לאישום הראשון).

הנאשמת 1 לא טענה כי הפירוט הנוסף בדבר מספר חדרי האירוח שהופעלו, על-פי הטענה, הוא בגדר יסוד מיסודות העבירות הנטענות בקשר אליהם. הנאשמת 1 גם לא
טענה כי ראיות בקשר למספר זה של חדרי אירוח לא נכללו מלכתחילה בחומר החקירה. מכאן שלכאורה המאשימה היתה רשאית, ממילא, במסגרת ניסיונה להוכיח את העבירות בקשר למבנים אלה בשלב ההוכחות, להגיש ראיות בנושא מספר חדרי האירוח שהופעלו במבנים אלו. אני מתיר את התיקון.

ג.
זהות התכנית ממנה נעשתה סטייה, על-פי הנטען, שונתה. מובהר בטיוטת כתב האישום המתוקן כי תכנית ג/14294, אשר הוזכרה בכתב האישום הנוכחי כתכנית שממנה נעשתה סטיה, אינה התכנית מושא הסטיה, אלא היא תכנית שהגישה הנאשמת על מנת לאפשר את הכשרת המבנים המיועדים להריסה (פס' א(5) לאישום הראשון). כן מצוין בטיוטת כתב האישום המתוקן כי התכנית ממנה נעשתה סטיה היא תכנית האחרת – תכנית שפורסמה למתן תוקף ביום 26.6.2011 ומספרה גנ/17351.

אין בכתב האישום הנוכחי או בטיוטת כתב האישום המתוקן, פירוט ההוראות הספציפיות בתכניות הנזכרות שמהן נעשתה, על-פי הנטען, סטיה. המאשימה חזרה בה מאישום בשימוש במבני חדרי האירוח בסטייה מתכנית 14294; ואילו האישום החדש בענין סטיה מתכנית, שעניינו תכנית גנ/17351, מתייחס לתכנית ממנה לא ניתן היה לסטות בעת הגשת כתב האישום הנוכחי (ביום 9.6.2011), שכן, כפי שמצוין בטיוטת כתב האישום המתוקן, תכנית זו פורסמה למתן תוקף רק מספר שבועות לאחר הגשת כתב האישום הנוכחי, ביום 26.6.2011 (פס' א(2) לאישום הראשון). על כן, לא מדובר בענייננו בשינוי במספר התכנית עקב טעות בה לקתה המאשימה בעת ניסוח כתב אישום; מדובר למעשה באישום חדש בגין סטיה מתכנית חדשה שלא היתה בתוקף במועד הגשת כתב האישום הנוכחי. עבירות שימוש במקרקעין בניגוד לפרק י' לחוק התכנון ובניה הן עבירות נמשכות. האישום החדש בטיוטת כתב האישום בדבר סטיה מתכנית גנ/17351 נוגע, כל כולו – בהגדרה –
לתקופת שימוש נטענת שהחלה לאחר שהוגש כתב האישום הנוכחי. על כן ממילא אין פגיעה ביכולת הנאשמים להתגונן בקשר לתקופה שלפני הגשת כתב האישום הנוכחי. תיאורטית ניתן היה להגיש, לאחר תחילת תוקף תכנית גנ/17351 החדשה, כתב אישום נפרד בענין שימוש בסטייה ממנה: שהרי בפני
נו תכנית חדשה וחשדות לשימוש הנוגד תכנית חדשה זו.

אמנם, בשנת 2014, לאחר הגשת כתב האישום הנוכחי וכשלוש שנים לאחר תחילת תוקף התכנית החדשה גנ/17351, ולפני הגשת בקשה זו לתיקון כתב האישום, הגישו הנאשמים כפירות מפורטות. הכפירה המפורטת מטעם הנאשמת 1 כללה כפירה מפורטת לגבי פרטים רבים בקשר לכתב האישום הנוכחי (למשל, בענין זהות בונה המבנים, אי-ידיעתה בענין השימוש וכד'), אולם אין בכתב הכפירה המפורטת, כפירה מפורטת לפיה השימוש הנטען אינו נוגד תכנית (גם הנאשם לא כפר באופן מפורט לענין סטיה מתכנית, שכן בכפירה המפורטת שלו צוין כי "השימוש הנוגד תכנית... קשורה לעצם העובדה כי נושא זה הוסתר ממנו בעת חתימת ההסכם" לפיו שכר את המקרקעין מהנאשמת 1. על כן לא מצאתי כיצד הוספת האישום בקשר לסטיה מהתכנית החדשה תפגע ביכולתם של הנאשמים להתגונן, ואני מתיר הוספה זו.

ד.
בטיוטת כתב האישום, האישום בגין בניית המבנה העשוי קירות אבן, חלונות זכוכית עץ וגג קל -
מוסר. אולם להוראת החוק בענין שימוש בסטיה מתכנית בקשר למבנה זה, הוספה הוראת חוק בענין שימוש ללא היתר (פס' 1(א)(1)(ב) ו-1(ב) לאישום הראשון).

כתב האישום הנוכחי כבר ייחס לנאשמים שימוש במבנה זה (שימוש בסטיה מתכנית). כן ייחס כתב האישום הנוכחי לנאשמים בניה ללא היתר של מבנה זה, כך שהם הועמדו על הצורך להתגונן גם בענין שאלת קיומו של היתר של מבנה זה. לא מדובר, אם כן, בייחוס עובדה חדשה, אלא באישום בעבירה נוספת העולה מאותן עובדות אשר כבר נטענו בכתב האישום הנוכחי. על כן לא מצאתי שהוספת הוראת החוק בענין שימוש ללא היתר בקשר למבנה זה פוגעת ביכולתם של הנאשמים להתגונן, ואני מתיר את התיקון.

ה.
בענין המבנים המשמשים, על-פי הנטען, כיחידות אירוח: הוספה בטיוטת כתב האישום המתוקן, בנוסף להוראת החוק בענין שימושם בסטייה מתכנית (סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה), הוראת חוק נוספת בענין שימוש בהם ללא היתר (סעיף 204(א)).

דינו של תיקון זה שונה מדינו של התיקון בסעיף הקודם. בשונה מהמבנה העשוי קירות אבן, הרי בקשר למבנים המשמשים כיחידות אירוח, למרות שנטען בפרק העובדות שאין להם היתר, לא הואשמו הנאשמים בכתב האישום הנוכחי בעבירה שאחד מיסודותיה העובדתיים הוא העדר היתר. אינני רואה מקום להתיר למאשימה להוסיף עבירה נוספת זו, לגביה היו הנאשמים רשאים להניח כבר לפני למעלה מ-4 שנים, עם הגשת כתב האישום הנוכחי, שהם אינם נאשמים בה, ויכולתם להתגונן בפני
ה כיום עלולה להיות שונה מיכולתם זו לו הואשמו בעבירה זו בעת הגשת כתב האישום הנוכחי.

ודוק: גם כאן מדובר בעבירה נמשכת, ותיאורטית, ניתן היה להגיש כתב אישום חדש על שימוש לאחר מועד הגשת כתב האישום הקודם ולכלול בו עבירה של שימוש ללא היתר (בקשר לתקופה שלא התיישנה); אולם, בשונה מענין הוספת האישום בסטיה מתכנית החדשה שנדונה לעיל, אשר היתה בגדר נסיבה שנולדה לאחר הגשת כתב האישום הנוכחי, ענין העדר ההיתר אינו בגדר נסיבה חדשה שכזו.

ו.
תיקון היקף המבנה העשוי קירות אבן הנזכר מהיקף של כ-15 מ"ר להיקף של כ-29 מ"ר.

הנני מתיר תיקון זה.
משהואשמו הנאשמים בכתב האישום הנוכחי בדבר עבירה בקשר למבנה זה ומשצוין בו נתון לגבי היקפו, ככל שרצו הנאשמים להיערך להתמודדות עם סוגיית היקף מבנה זה הם יוכלו לעשות כן, ובמסגרת זו לאסוף ראיות בענין ההיקף של המבנה לאשורו. בין אם בחרו לעשות כן בין אם לאו, בציון נתון שונה בענין היקף מבנה בטיוטת כתב האישום המתוקן אין כדי לפגוע ביכולתם של הנאשמים להתגונן.

ז.
האישום בבניית מבנה העץ ובו אמבט עיסוי ("ג'קוזי") ומבנה הסאונה הועבר מאישום 1 לאישום 2 (אישום 2 גם מתוקן כך שהוא מיוחס לשני הנאשמים, כך שאין כאן שינוי בענין זהות הנאשמים המואשמים בקשר למבנים אלה). עם זאת, הוספו להוראות החוק בקשר למבנים אלה, לצד האישומים שהיו בכתב האישום הנוכחי בענין בניה ללא היתר ושימוש בניגוד לתכנית, גם שימוש ללא היתר וביצוע עבודה בסטיה מתכנית.

בדומה לאמור לעיל בענין המבנה הבנוי מקירות אבן, משהואשמו הנאשמים בכתב האישום הנוכחי בבניית מבנים אלה ללא היתר ובשימוש בסטיה מתכנית, אישומם באישום נוסף בדבר שימוש ללא היתר אינו אלא אישום בעבירה נוספת העולה מאותן עובדות נטענות, והנני מתיר להוסיף את האישום בעבירת שימוש ללא היתר.

הדין שונה בקשר לאישום החדש בענין בנייה בסטיה מתכנית. שימוש בסטיה מתכנית ובניה בסטיה מתכנית הם שני מעשים שונים. משהנאשמים לא הואשמו בכתב האישום הנוכחי בבניית מבנים אלה בסטיה מתכנית, בחלוף למעלה מ-4 שנים מאז הגשת כתב האישום הנוכחי, יכולתם להתגונן בפני
אישום נוסף זה עלולה להיות נפגמת. אינני מתיר להוסיף בקשר למבנים אלה אישום בדבר בנייה בסטיה מתכנית.

ח.
ההגדרה של כל אחד מהנאשמים בכתב האישום הנוכחי כנושא באחריות לעבירה לפי סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה כ"מי שמוטלת עליו החובה להגיש היתר בנייה כדין/מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בעת ביצוע העבירה/מי שביצע בפועל את העבודה/מי שמשתמש בפועל במקרקעין", מתוקן בטיוטת כתב האישום המתוקן כך שמובהר כי הנאשמת 1 אחראית לשימוש כמי שמוחזקת כבעלים שהשכירה את המקרקעין לנאשם 2, והנאשם 2 אחראי לעבודה ולשימוש כמי ששוכר את המקרקעין מהנאשמת ומשתמש במקרקעין בפועל.

הנני מתיר תיקון זה
. מדובר בתיקון מטיב, במובן זה שאם לפי כתב האישום הנוכחי, כל נאשם היה צריך להתגונן "לכל רוחב החזית" בענין חלופות שונות להטלת אחריות לפי סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה (כמי שמוחזק כבעלים, כמי שביצע בפועל את הבניה או השימוש), התיקון בענין זה מבהיר לכל נאשם בדיוק באיזה "כובע" לפי סעיף 208(א) הוא מואשם, תיקון המקל על יכולתו להתגונן.

ט.
בניית במת העץ ובה בריכת שחייה (פס' א(1)(א) לאישום השני), מיוחסת בטיוטת כתב האישום המתוקן לא רק לנאשם 2 אלא גם לנאשמת 1 (שכן אישום 2 מתוקן כך שהוא מיוחס לשני הנאשמים כאמור); כמו כן, הוספה להוראת החוק בענין ביצוע עבודה ללא היתר, הוראות בענין ביצוע עבודה בסטיה מתכנית, שימוש ללא היתר ושימוש בסטייה מתכנית.

הנני מתיר תיקון זה
. אמנם בכתב האישום הנוכחי לא הואשמה הנאשמת 1 בבניית הבריכה, ואף על פי כן היא התייחסה אל בניית הבריכה באופן מפורש בכפירתה המפורטת, בטענה כי הנאשם 2 הוא אשר "הקים ללא היתר" בריכה "כאשר כל הבניה הנטענת בכתב האישום בוצעה ללא ידיעתה של הנאשמת וללא רשותה" (שם, פס' 6). כן טענה הנאשמת 1 בכפירתה המפורטת כי כשנודעו לה טענות המאשימה, היא פעלה כדי לסלק את הנאשם 2 מהמקרקעין (שם, פס' 2).
לאור האמור, אין מדובר במצב שבו נשללה מהנאשמת הזדמנות לגבש עמדה לגבי חלקה באחריות בגין בניית הבריכה או שימוש בה שלא כדין. לאור היריעה שקבעה הנאשמת בתשובה זו בענין הבריכה – לפיה היא לא ידעה כלל על בניית הבריכה – גם לא נפגמה יכולתה להתגונן בפני
אישומים נוספים בקשר לבריכה, בענין שימוש (בנוסף לבניה ללא היתר) או בענין בניה ושימוש שגם סטו מתכנית.

י.
בטיוטת כתב האישום המתוקן הוסף פירוט שיעור אגרת הבניה ושיעור כפל אגרה (פס' א(6) לאישום השני).

הנני מתיר תיקון זה
. לא מדובר ביסוד מיסודות העבירות הנטענות. בית המשפט מצווה בסעיף 218 לחוק התכנון והבניה לחייב באגרה הקשורה לעבירה שהוכחה (ורשאי לחייב בכפל אגרה). ציון חישוב בכתב האישום בענין סכומי האגרה וכפל האגרה – אם אין על דיוק החישוב מחלוקת – אך חוסך זמן לבית המשפט, ואתיר את הוספתו.

8.
המאשימה תגיש כתב אישום מתוקן בהתאם לכל אמור בהחלטה זו, עד יום 15.10.2015 ותוך המצאה במקביל לשני הסנגורים, ובדיון הקבוע ליום 18.11.2015 ישיבו הנאשמים לכתב האישום המתוקן.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.


דניאל קֵירֹס
, שופט









תוב בית משפט שלום 46928-07/10 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' צופייה סופיה ראבי, בנימין גד חורי (פורסם ב-ֽ 19/08/2015)