פסקי דין על דינה בר-אושר | פסקי דין על אלכסנדר פלטניק | פסקי דין על ויקטוריה פלטניק |

16719-11/12 א     17/08/2015




א 16719-11/12 דינה בר-אושר נ' אלכסנדר פלטניק, ויקטוריה פלטניק








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 16719-11-12 בר-אושר נ' פלטניק ואח'




בפני

כב' השופט א. סלאמה
, נשיא

התובעת
דינה בר-אושר


ת.ז. 024146375
ע"י ב"כ עוה"ד איילת נוף - אוסטפלד


נגד

הנתבעים
1.אלכסנדר פלטניק


ת.ז. 306930017
2.ויקטוריה פלטניק


ת.ז. 304678832
ע"י ב"כ עוה"ד יורם ברזילי ואח'





פסק דין

1.
בפני
י תביעה כספית שעילתה הפרת חוזה. בין הצדדים נחתם ביום 15/3/11 הסכם מכר (להלן: "ההסכם") ולפיו רכשה התובעת מהנתבעים (להלן גם "המוכרים") את זכויותיהם במקרקעין, הידועים
כגוש 1007, חלקה 113/1 ברחוב הנעורים 9/2 בפרדס חנה כרכור ואשר כוללים בית מגורים צמוד קרקע ומחסן בשטח בנוי של 160 מ"ר המהווה יחידה אחת מתוך בית דו משפחתי (להלן: "הנכס" או "המקרקעין").

הרקע

2.
לפי סעיף 2 להסכם, העוסק בהצהרות המוכרים, הצהירו הנתבעים כי בנסח הרישום (שצורף כנספח א' להסכם) קיימות הערות משנת 1987 ו- 1995 בדבר הפקעה לצורכי ציבור של חלק מהמקרקעין (הפקעה שטרם יצאה אל הפועל), המחייבת שינויים בנכס בהתאם לתשריט שצורף להסכם כנספח ג'.


בסעיף 3.9 להסכם, הצהירו הנתבעים, כי הם הגישו בקשה להיתר בניה בהתאם לתשריט (הבקשה הוגשה כבר בשנת 2009) וכי השינויים שיידרשו בנכס הינם כדלקמן: "החניה בחזית רחוב הקנאים תוזז מטר אחורה; הגדר החזית זו תוזז מטר אחורה; עם הזזת הגדר הפרגולה בחזית זו תצטרך לעבור התאמה כדי לשמור על המרחק מגבול החלקה החדש בהתאם לתב"ע התקפה; המחסן הישן מסומן כמיועד להריסה. כן מצהירים המוכרים כי מלבד השינויים הנ"ל במצב הקיים כל הבנוי והמחובר לנכס בנוי כדין וצפוי לקבל לגיטימציה והיתר בניה בהתאם לבקשה". כמו כן התחייבו הנתבעים להשלים בעצמם ועל חשבונם את כל ההליכים לקבלת היתר הבניה
בתוך 6 חודשים ממועד החתימה על ההסכם, דהיינו עד ליום 15/9/11.

3.
בסופו של יום, ולאחר מספר החלטות מטעם הוועדה, ניתן ביום 10/10/11 ההיתר המבוקש לתוספות בנכס, בתנאי שהעבודות האמורות בו (ובכלל זה הריסה ופירוק של פרגולות והעתקת מחסן) תבוצענה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970. כן צוין, כי ההיתר יפקע בתום 3 שנים מיום נתינתו.

תמצית טענות הצדדים

4.
בכתב התביעה טענה התובעת, כי הנתבעים הפרו את ההסכם ולא השלימו את הליכי הלגליזציה מול רשויות התכנון לבנוי בנכס, בתוך המועד שנקצב לצורך כך בהסכם; הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם הן בהיבט "הלגליטטבי" - לא ניתן היתר למצב הקיים בנכס, והן בהיבט המעשי לא ביצעו את העבודות הנדרשות לשם התאמת המבנה לבקשה להיתר הבניה שהוגשה, ובהמשך להיתר המותנה שניתן, ובכלל זה הריסת המחסן והפרגולה המערבית עד לאותו המועד.

מוסיפה התובעת לטעון, כי הואיל והנתבעים נטלו על עצמם את ההתחייבויות הנ"ל בשעה שעמד להם ליווי מקצועי ומשפטי לאורך כל הדרך, ומשעה שאלו הופרו, הרי שהיא זכאית על פי סעיף 14 להסכם, לפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם בשיעור 10% מסכום
התמורה (סכום השווה ל- 150,000 ₪) מבלי שיהא עליה להוכיח כל נזק.

5.
לטענת התובעת, מודבר בהפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם מפני שהיא ניאותה להתקשר עם הנתבעים בהסכם, ולשלם את מלוא התמורה המוסכמת בגין הנכס, רק על יסוד ההצהרות וההתחייבויות בעניין הוצאת ההיתרים לנכס, ולו ידעה כי אין בדעת הנתבעים למלא אחר התחייבויותיהם לעניין הכשרת הנכס, הרי של
הייתה מתקשרת עמם בהסכם, ככל קונה סביר אחר.

בנוסף, מונה התובעת בכתב התביעה נזקים ממוניים בגין תוצאות ההפרה (עלות הכשרת המצב הקיים בהתאם להסכם), ונזקים לא ממוניים בגין ההפרה (בין היתר, פיצוי בגין הפרת ההתחייבות ללגליזציה לפרגולה הדרומית- שעל פי החלטת הועדה המקומית יש להרוס בניגוד למוסכם, ופיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם לה), נזקים שלשיטת התובעת יש לפסוק לטובתה במצטבר לפיצוי המוסכם.

6.
מנגד, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה. לטענתם, התובעת אינה זכאית לפיצוי המוסכם שעה שהפרת הסעיף העוסק במועד השלמת התהליך למתן היתר, (סעיף 3.9 להסכם), לא הוגדרה על ידי הצדדים כהפרה יסודית המזכה בפיצוי מוסכם לפי סעיף 14, זאת להבדיל משני סעיפים אחרים בהסכם (סעיף 5.5 בדבר איחור במסירת החזקה, וסעיף 13.2 הנוגע לפיגור בתשלום מתשלומי הקונה למוכרים) שלגביהם נקבע במפורש שהפרתם תחשב כהפרה יסודית.
לדידם של הנתבעים הרחבת הפיצוי המוסכם גם לסעיפים נוספים, תהווה פגיעה בוודאות החוזית ובהסתמכות הסבירה שלהם על האמור בהסכם.

עוד טוענים הנתבעים, כי ככל שקיימת הפרה מצידם, המדובר בהפרה מינורית ובאיחור של כשלושה שבועות בלבד, דבר שאינו עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר סיבת האיחור אינה נעוצה בנתבעים עצמם אלא בנסיבות התלויות ברשויות התכנון (נטען כי מהמועד בו שולמה אגרת הבניה- 27/9/11, ועד למועד בו ניתן ההיתר- 10/10/11 שהתה הועדה המקומית בחופשת ראש השנה והחגים והעיכוב בהוצאת ההיתר נבע מסיבות אלה ומסיבות אישיות של בעלי תפקיד בוועדה).

לטענת הנתבעים, הם לא ישבו בחיבוק ידיים ולא זלזלו בהתחייבותם לקבלת ההיתר, אלא פעלו להאצת מתן הלגליזציה, הליך אשר לא היה בשליטתם. בפן המעשי נטען כי הנתבעים באמצעות בא כוחם, ביקרו בנכס פעמים רבות על מנת להשלים את ביצוע העבודות בנכס לצורך התאמתו להיתר, אך הדבר לא יצא אל הפועל בשל התנהלותה של התובעת אשר הערימה קשיים שלא לצורך, ורק בשל היעדר שיתוף הפעולה מצידה של התובעת, נמנע
מהם לקיים את החלטות הועדה.

בנוסף, טוענים הנתבעים כי יש גם לדחות את דרישת התובעת לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים מאחר והיא לא הוכיחה כי
נגרם לה כל נזק שכזה, אלא ההפך הוא הנכון והם אלו שסבלו מהתנהלותה של התובעת.

ראיות הצדדים

7.
בשים לב למחלוקות בתיק זה, ובטרם נשמעו ראיות הצדדים, מונה המהנדס רונן שטרנברג (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לחוות את דעתו המקצועית בנוגע לעלויות של העבודות הנדרשות לצורך קבלת ההיתר. לאחר קבלת חוות דעתו אפשרתי לצדדים להפנות למומחה שאלות הבהרה.

בהמשך, ומשעמדו הצדדים
על שמיעת הראיות בתיק, שמעתי את עדויותיהם של התובעת, של עו"ד כרמי זקן (להלן: עו"ד כרמי) וכן את עדותו של הנתבע.

לאחר שמיעת הראיות הגישו באי כח הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב.


דיון והכרעה

8.
לאחר

ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפני
י, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שהוגשו על ידם וכן לחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, מצאתי לקבוע את הממצאים והקביעות שלהלן.

למעשה, עומדות בפני
י שתי שאלות מרכזיות הטענות הכרעה. האחת, שאלה משפטית- האם מדובר בהפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם, והשנייה- שאלה שבעובדה, בדבר היקף ועלויות העבודות הנדרשות בנכס.

האם עסקינן בהפרה יסודית?

9.
הפרה יסודית הוגדרה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות") כהפרה אשר ניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה, או הפרה שהוסכם לגביה כי היא יסודית.

בחינת הוראות ההסכם נשוא תיק זה, מלמדת כי הצדדים לא קבעו שכל הפרה יראו אותה "הפרה יסודית" הגוררת אחריה את תניית הפיצויים המוסכמים בסעיף 14. נהפוך הוא, הם טרחו

ופירטו במפורש, בסעיפים 5.5 ו- 13.2, תניות שהפרתן תיחשב "הפרה יסודית". המשמעות היא, אפוא, בניגוד לטענת התובעת, כי הצדדים נתנו דעתם לנושא ההפרה היסודית באופן שמקיים הסדר שלילי כלפי שאר הסעיפים, בבחינת מכלל הן שומעים לאו.

10.
בכגון דא, טוענת התובעת, כי אילו צפתה מראש כי הנתבעים יפרו את התחייבויותיהם לעניין הכשרת הנכס, עם כל ההשלכות שיש לכך, כי אז לא הייתה מתקשרת עמם בהסכם. אמנם, הסדרת המצב התכנוני של המקרקעין וקבלת כל ההיתרים הטעונים לנכס הם אינם דבר של מה בכך, ויש צדק בטענה התובעת כי אי הכשרת הבנייה בנכס כמו גם אי ההתאמה בין הבנוי לבין ההיתר מהווים קושי של ממש במכירת הנכס ואף יכולים להוביל לירידת ערכו של הנכס.


עם זאת, בפסיקה נקבע כי המבחן להיותה של ההפרה יסודית אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי של סבירות
,
כאשר לנסיבות ההפרה יש

משמעות לעניין יסודיותה של ההפרה. כלומר, האם מדובר בהפרה בעקבות אילוצים חיצוניים שאינם בשליטת הגורם המפר, כשהמפר עושה כל שביכולתו על מנת להקטין ולצמצם
את נזקם, או שמא מדובר בהפרה שסיבותיה נעוצות במפר עצמו (ראה

ע"א 187/89 רובין נ' זהר,

פורסם במאגרים משפטיים (25/11/91)).

11.
בעניינו, שוכנעתי כי ההפרה המיוחסת לנתבעים בדבר האיחור בהוצאת ההיתר לא הייתה בשליטתם המלאה אלא תלויה גם ובעיקר בהתנהלות רשויות התכנון. כן שוכנעתי, כי הנתבעים לא שקטו על שמריהם ביחס להליך קבלת ההיתר; בקשתם של הנתבעים הוגשה עוד בשנת 2009, ובהחלטת הועדה מיום 4/7/11 דנה היא בחידוש החלטתה מיום 19/10/09. ובשל חלוף הזמן מובאת הבקשה לחידוש החלטה, ובכפוף לכך התקבלה בקשת הנתבעים להיתר בתנאים.

עוד שקלתי את טענות התובעת לעניין היות ההפרה הנטענת הפרה יסודית, לרבות הטענה לפיה
הנתבעים לא סיפקו כל הסבר מדוע משך כל אותה התקופה, לא בוצעו השינויים הנדרשים ביחס לפרגולה והמחסן, שינויים שמלכתחילה הצהירו הנתבעים שיש בהם צורך בכדי להתאים את המצב הקיים להיתר המבוקש, וזאת ללא תלות במועד הרישוי של רשויות התכנון.

ואולם בנסיבות המקרה דנן אינני סבור כי הנתבעים נהגו באופן לא סביר ולא ניתן לייחס להם, כסברת התובעת, חוסר מעש במישור המעשי/ביצועי. ממהלך הדברים, כמו גם ממכתב נושא תאריך 11/7/12
אשר נשלח מטעם ב"כ הנתבעים אל ב"כ התובעת, בעניין הצעה מקבלן מורשה בשם אסולין לביצוע העבודות המתחייבות מההסכם (נספח י"ב לכתב ההגנה), אני למד כי התנהלות הנתבעים מול התובעת הייתה סבירה והוגנת, והם אף העלו בפני
התובעת הצעה ממשית והוגנת לביצוע העבודות על פי התחייבויותיהם.

התובעת בעדותה אישרה כי קיבלה את הצעתו של אסולין אך התנגדה לה מאחר וההצעה לא הייתה מפורטת לפי סעיפים של מפרט (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 7-11). דא עקא, אינני מקבל את הסבריה של התובעת ואין זה מעניינה של התובעת לקבוע את זהותו של הקבלן שיבצע העבודות, אשר היו על פי ההסכם באחריות הנתבעים. לא זו אף זו, התובעת אישרה בעדותה, כי היא סירבה לביצוע חלקי של העבודות הנוגעות לפרגולות ודרשה כי כל העבודות (לרבות הקשורות למחסן שהיוו את עיקר המחלוקת) יבוצעו ביחד (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 21-22), לפיכך איני רואה בהפרה המיוחסת לנתבעים כהפרה שנסיבותיה נעוצות בנתבעים עצמם בלבד.

12.
זאת ועוד, בכל הנוגע למועד הוצאת ההיתר ובשים לב למכלול הראיות, שוכנעתי לקבוע כי אין מדובר בשיהוי ניכר בהוצאת היתר הואיל ובסופו של יום ניתן היתר בתנאים ביום 10/10/11, התקף לשלוש שנים, בכפוף לביצוע התנאים שבו, כך שלא מדובר באיחור מהותי כלל וכלל.

לאור טעמים אלו ספק בעיניי אם ניתן לראות בהפרה הטענת כהפרה יסודית.

13.
אם לא די בכך, הרי שבהתאם לסעיף 15(א) לחוק התרופות, רשאי בית המשפט
להפחית את שיעור הפיצויים המוסכמים אם מצא שהם נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

בחינתה של הוראת הפיצוי המוסכם נעשית, אמנם, לאחר הפרת החוזה, אך תוכנה אמור להיבחן לפי מצב הדברים שהיה בעת כריתת החוזה (ע"א 4481/90 ישראל אהרן נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ , מז (3) 427).

14.
בנסיבות המקרה דנן, הוכח כי עובר לכריתת ההסכם הציעה התובעת (באמצעות עו"ד כרמי) ליטול על עצמה את
הסיכון והנטל שבהכשרת המצב התכנוני בנכס, כנגד הפחתת התמורה בגין הנכס בסך של 25,000 ₪ (ראה מייל שנשלח מאת עו"ד כרמי - נ/1) הצעה לה סירבו הנתבעים. אכן, סכום זה עלה בשלבי המו"מ שבין הצדדים והוא אינו חלק מן ההסכמות, אך יש בו כדי להצביע על הערכת הצדדים את הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מההפרה.


אף שיש בנמצא פסיקה אשר הכירה בפיצוי בשיעור של 10% מן התמורה כפיצוי מקובל וסביר, הרי שנוכח הערכת התובעת בעצמה את שווי הנזק הכרוך בהסדרת המצב התכנוני לנכס ב- 25,000 ₪ בלבד, הרי
שלא ניתן לראות בפיצוי של 150,000 ₪ כסכום המקיים יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה.
נוכח כל אמור שוכנעתי לקבוע כי התובעת אינה זכאית לפיצוי מוסכם בסך 150,000 ₪.

15.
ודוק, הפיצוי המוסכם אינו בבחינת "פיצוי עונשי" והוא משקף את הערכתם של הצדדים בעת כריתת החוזה לנזק הצפוי בעקבות אותה הפרה. משמעות הדבר היא כי הפיצוי המוסכם, שיכול להינתן ללא הוכחת נזק, מהווה למעשה תחליף לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לנפגע בפועל ואשר דרושים הוכחה, אולם לא יכול להינתן במצטבר לו, שכן אז יהווה משום כפל פיצוי (לעניין זה ראה
רע"א 7452/96 מד"י נ' חברה קבלנית האחים אהרון, פ"ד נא
(5) 875 (1998)). לפיכך, גם בהינתן כי מדובר בהפרה מצד הנתבעים המזכה את התובעת בפיצוי על נזקיה, הרי שיש להסתפק במכלול הכספים שייפסקו לה בגין כלל נזקיה כפי שיפורט להלן.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

16.
כאמור, נתבקש המומחה ליתן חוות דעתו המקצועית בעניין עלות ביצוע העבודות הנדרשות על מנת שהחלטות הוועדה לעניין הבקשה להיתר הבנייה יתקיימו במלואן. לגבי המחסן הקיים מונה חוות הדעת
שלוש אפשרויות כדלקמן:
א.
עלות פירוק מחסן ובניית מחסן חדש עם גג בטון-
עלות של 67,829 ₪
ב.
עלות פירוק מחסן ובניית מחסן חדש עם גג קל – עלות של 77,871.45 ₪
ג.
עלות פירוק מחסן ובניית מחסן טרומי- עלות של 55,272.10 ₪.

לאור מצב המחסן הקיים העשוי יחידות טרומיות, מסקנתו הסופית של המומחה היא שניתן להסתפק בהצבת מחסן טרומי חדש, דהיינו לבחור בחלופה השלישית.

17.
בתשובותיו לשאלות ההברה שהפנו אליו הצדדים, הבהיר המומחה כי המחסן הישן עשוי מאלמנטים טרומיים ואינו אטום או מבודד תרמית, וכי המבנה הטרומי החדש יהווה שדרוג משמעותי למחסן הישן. נוכח דברים אלו אני מאמץ את קביעתו של המומחה וקובע כי יש לחייב את הנתבעים בעלות פירוק המחסן ובניית מחסן טרומי חדש.

לכאורה, מתשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ הנתבעים (מיום 16/12/13) עולה כי
ניתן להפחית את עלויות עבודות העפר ועבודות הבטון מאחר וניתן להניח את המבנה על המשטח הקיים. עם זאת, בתשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה נוספות שהופנו אליו מאת ב"כ התובעת (מיום 17/8/14) מאשר המומחה כי סעיף עבודות התשתית ובכלל זה עבודות העפר והבטון
נותר בעינו לכל הפחות לצורך יצירת תשתית חלופית אחידה ורציפה בגובהה מתחת למחסן ובסביבתו.

לפיכך אני קובע, כי התובעת זכאית להשלמת פיתוח כך שגם המחסן החלופי יהא מוקף בשטח יצוק של גרנוליט, ואין להפחית מהסכום שנקבע לחלופה השלישית את עלות עבודות הבטון (4,745.40 ₪) או את עלות עבודות העפר (1,709.20 ₪).

18.
עוד בעניין זה אני דוחה את בקשת הנתבעים שעלתה בסיכומיהם ולפיה יש להפחית מסכום זה "בלאי סביר" מאחר והתובעת מתעשרת שלא כדין וזוכה למחסן חדש, כאשר כוונת הצדדים המקורית הייתה להעתיק את המחסן הישן ממקומו.

כפי שעולה מחוות הדעת והחלטות הועדה, לא ניתן להעתיק את המחסן כפי שהוא, ויש להרוס את המחסן בחלקו
ולשנות את מידותיו,
למידות קטנות יותר. משכך, אין לטעון להתעשרות שלא כדין שעה שבכל מקרה בניית מחסן חדש הינה הכרחית כדי למלא את דרישות ההיתר וההתחייבויות של הנתבעים. מה עוד שהחלופה שהתקבלה ב

פסק דין
זה הינה החלופה הזולה יותר. כך שבשורה התחתונה אני קובע שעלות העבודות בגין המחסן שווה לסך של 55,272.1 ₪

19.
הוא הדין בנוגע לפרגולות. גם בעניין זה מצאתי לקבל את קביעות המומחה ולאמץ את חוות דעתו ביחס
לעבודות הבאות:
פירוק קירוי פרגולה (בשטח 5.61 מ"ר) -
עלות
של 3,462.60 ₪
פירוק פרגולות בשטח 16.28 מ"ר -
עלות
בסך של 11,762.40 ₪.
קיצור סככת החנייה ב- 1 מ' - עלות
בסך של 5,580 ₪.

לסכומים אלו יש להוסיף מע"מ כדין כך שהסכום הכולל הינו 89,771 ₪.

20.
אשר ליתר טענות התובעת בדבר נזקים נוספים שנגרמו לה ובכלל זה נזקים לא ממוניים סבורני כי יש לפסוק לטובתה סכום נוסף בסך כולל של 15,000 ₪, בגין עוגמת נפש שנגרמה
לה עת נאלצת היא להתגורר תקופה ממושכת בנכס אשר אין לו היתר כדין, ונוכח העובדה כי הפרגולה הדרומית צפויה להיהרס בהתאם לדרישת הועדה, ובניגוד להסכמות הצדדים להביא להכשרת יתר הבנוי בנכס (וראו לעניין זה עדותו של עו"ד כרמי בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 19-17). כן לקחתי בחשבון בפסיקת סכום זה כי הנטל להשלים את הליכי הלגליזציה מול רשויות התכנון עובר לכתפי הנתבעת ובכלל זה חידוש ההיתר הבניה שבינתיים פג תוקפו.

21.
בשולי הדברים
אתייחס לטענת הנתבעים שהועלתה בסיכומיהם, ולפיה, נוכח תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד -2014 (להלן: "התקנות") מתבטל הצורך בהוצאת היתר בניה לפרגולות נשוא הבקשה.

סעיף 2 לתקנות אלה מונה את התנאים לפטור מהיתר, בין היתר נדרש לפי
ס"ק (4)
שהפרגולות בתיק דנן תתאמנה לתוכניות ולהנחיות המרחביות החלות במקום, ואם ניתן היתר הקובע הוראות לגבי הקמתן, הן תואמות את הוראותיו. הואיל ובמקרה זה התנתה הועדה את מתן ההיתר בפירוקן של חלק מהפרגולות במקרקעין, בכדי להתאים זאת לתוכנית ההפקעה, הרי שאין בתקנות אלו כדי לפטור את הנתבעים מלעמוד בהתחייבויות אותן נטלו בהתאם להסכם.

סוף דבר

22.
השורה התחתונה היא, שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א.
סך של 89,771 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות דעת המומחה 24/10/13 ועד התשלום המלא בפועל.
ב.
סך של 15,000 ₪ נכון להיום.

בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ נכון להיום.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תשלח לצדדים פסק הדין כמקובל.

ניתן היום,
ב' אלול תשע"ה, 17 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

א. סלאמה
, נשיא








א בית משפט שלום 16719-11/12 דינה בר-אושר נ' אלכסנדר פלטניק, ויקטוריה פלטניק (פורסם ב-ֽ 17/08/2015)