פסקי דין על יוסף (יוסי) מזרחי | פסקי דין על שאול כהן | פסקי דין על שמחה פרינץ |

35194-06/15 תאק     20/08/2015




תאק 35194-06/15 יוסף (יוסי) מזרחי נ' שאול כהן, שמחה פרינץ








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 35194-06-15 פרינץ ואח' נ' מזרחי






מספר בקשה:5
בפני

כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו


מבקש

יוסף (יוסי) מזרחי


נגד


משיבים

1. שאול כהן
2. שמחה פרינץ



החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן.

1.
המשיבים (להלן: "התובעים") הגישו כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד מהדירה ברח' זיכרון טוביה 36 בירושלים (להלן: "הדירה"). בכתב התביעה נטען כי הנתבע השתלט בערמה על דירת התובעים. כך נטען, כי הורי התובעים השכירו את הדירה לה"ה יצחק ורחל יגן ז"ל בשכירות שאינה מוגנת, וכי לאחר פטירתם המשיכה להתגורר בדירה הגב' שושנה יגן. הגב' שושנה יגן (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ביום 16.5.15, והנתבע אשר ניצל את מצבה הרפואי של המנוחה עבר להתגורר בדירה זמן קצר טרם פטירתה.
לאחר פטירתה של המנוחה דרשו התובעים מן הנתבע לפנות את הדירה, אך הוא סירב לעשות כן.
2.
הנתבע טוען כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן המדובר בשכירות מוגנת שהוראות חוק הגנת הדייר חלות עליה, וכי אין עילה לפינויו של הנתבע מהדירה. לטענת הנתבע, השאלה הרלבנטית הינה האם הנתבע הינו ידוע בציבור של המנוחה, ולשם כך היה על התובעים להגיש תביעה לסעד הצהרתי ולא תביעה לפינויו.
3.
כן טוען הנתבע, כי יש להורות על מחיקת כותרת התביעה, שכן מדובר בתביעה לסילוק יד שחוק הגנת הדייר חל עליה, ואין מסמך בכתב בין התובעים לנתבע.
4.
לחילופין, טוען הנתבע, כי יש ליתן לו רשות להתגונן בפני
התביעה, שכן הינו ידוע בציבור של המנוחה, כי לא השתלט על הדירה ולא כפה עצמו על המנוחה. לטענת הנתבע, כבר מחודש מאי 2012 עבר להתגורר בדירה יחד עם המנוחה וטיפל בה.
5.
בתגובה טוענים התובעים, כי טענת הנתבע כי הינו דייר מוגן בנכס אינה עילה לסילוק התביעה על הסף, אלא לכל היותר למתן רשות להתגונן, שכן לטענת התובעים אין הנתבע דייר מוגן בנכס. מכל מקום, גם אם המנוחה התגוררה בשכירות מוגנת, הרי שזו באה לסיום עם פטירתה. עוד טוענים התובעים, כי מהראיות שצירף הנתבע לבקשתו עולה, כי התגורר בדירה כשוכר משנה, ועל כן אינו יכול להיחשב כדייר מוגן.
6.
אשר לבקשה למחיקת כותרת, הרי שהתובעים חוזרים על טענתם כי חוק הגנת הדייר אינו חל כאן ולעניין הדרישה למסמך בכתב, די בראיה על זכויות התובעים במקרקעין.
7.
בתשובה טוען הנתבע, כי אין חולק כי המנוחה שושנה יגן ז"ל, הייתה דיירת מוגנת בדירה נשוא התביעה. כן טוען הנתבע כי היה ידוע בציבור של המנוחה וכי היה בן זוגה. הנתבע התגורר בדירת המנוחה החל מיום 1.5.13. לטענת הנתבע, התובעים אינם מכירים את המנוחה או את הנתבעת, וטענותיהם מבוססות על עדות שמיעה.
8.
עוד טוען הנתבע, כי התובעים לא הציגו ראיות לגבי זכויותיהם הקנייניות בדירה. כך, טוען הנתבע, כי צו הירושה שניתן אינו מעיד על קשר קנייני כלשהו של התובעים לדירה ולא הוצג הסכם שכירות בין התובעים לבין המנוחה.

דיון
9.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף ולמחיקת כותרת להידחות, אך יחד עם זאת יש ליתן לנתבע רשות להתגונן בפני
התביעה.
10.
כך, הנתבע טוען כי נוכח היותו דייר מוגן יש לסלק את התביעה על הסף. ואולם, טענה זו היא טענה השנויה במחלוקת בין הצדדים וטעונה בירור עובדתי, שהרי התובעים טוענים כי לנתבע אין מעמד של דייר מוגן. הכלל שהוא כי בית המשפט ינקוט בסנקציה מרחיקת הלכת של סילוק התביעה על הסף רק בהנחה שאם יוכחו כל העובדות המפורטות בתביעה, לא ניתן יהיה להעניק את הסעד המבוקש. כאמור, השאלה האם הנתבע היה דייר מוגן בנכס והידוע בציבור של המנוחה היא טענה המצריכה בירור עובדתי ושמיעת ראיות, והשלב בו יש לבחון את הראיות שהוגשו על ידי הצדדים, אינו במסגרת בקשה לסילוק על הסף כי אם במסגרת בירור התביעה לגופה. לפיכך, אין מקום לסלק את התביעה על הסף. גם טענת הנתבע כי לא מתקיימת עילת פינוי נגדו היא טענה המצריכה בירור עובדתי, ועל כן אין מקום לסילוק התביעה על הסף.
11.
אשר לבקשה למחיקת כותרת, הרי שתקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר תביעות לסילוק יד ממקרקעין, שאין חוק הגנת הדייר חל עליהן, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב.
12.
אשר לתנאי הראשון, הכלל הוא שכשרותה של תביעה להתברר בסדר דין מקוצר נקבעת על יסוד האמור בכתב התביעה. עיון בכתב התביעה מעלה כי זו מבוססת על זכויות התובעים במקרקעין תוך טענה כי לנתבע אין זכויות דיירות מוגנת. לאור העובדה כי כשרות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר אינה נבחנת על-פי טענות הנתבע אלא על-פי טענות התובע, הרי שאין מקום למחיקת כותרת התביעה (ראו: רע"א (ת"א) 43982-05-10 בן עזרא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)); בש"א 2115/01 פסקל נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (פורסם בנבו)).
13.
אשר לדרישת הראיה בכתב, הרי שהכלל הוא כי תביעה לסילוק יד מצריכה ראיה בכתב שתעיד על זכות התובע במקרקעין. במקרה זה, נספחים א' –ד' שצורפו לכתב התביעה, הכוללים העתק מרישום בפנקס הזכויות וצו ירושה שניתן לתובעים
מעידים על זכויותיהם של התובעים להירשם כבעלי זכויות בדירה, ודי בכך על מנת למלא את דרישת הראיה בכתב.
14.
לאור האמור, אני דוחה את הבקשות לסילוק התביעה על הסף או למחיקת כותרת.
15.
יחד עם זאת, לנוכח הטענות שהעלה הנתבע כי היה דייר מוגן בנכס בהיותו הידוע בציבור של המנוחה וכי לא מתקיימת עילת פינוי נגדו, הרי שיש ליתן לנתבע רשות להתגונן בפני
התביעה, וכך אני מורה. התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה והתיק יועבר להקצאה.







ניתנה היום, ה' אלול תשע"ה, 20 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 35194-06/15 יוסף (יוסי) מזרחי נ' שאול כהן, שמחה פרינץ (פורסם ב-ֽ 20/08/2015)