פסקי דין על פרנסואה אביטל | פסקי דין על דניאל בן סימון | פסקי דין על כפיר חסן | פסקי דין על יצחק גואטה | פסקי דין על משה פחימה | פסקי דין על רפי פיטוסי | פסקי דין על יבגני רוס | פסקי דין על יוסי גולן | פסקי דין על פליקס אביטל |

90831/02 בש     23/05/2002




בש 90831/02 מדינת ישראל נ' פרנסואה אביטל, דניאל בן סימון, כפיר חסן, יצחק גואטה, משה פחימה, רפי פיטוסי, יבגני רוס, יוסי גולן, פליקס אביטל




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 090831/02


בפני
:
כב' השופט גורפינקל צבי

תאריך:
23.5.02



בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
שירן ובר מנחם

מבקשת

נ ג ד


1. פרנסואה אביטל

ע"י ב"כ עו"ד כץ

2. דניאל בן סימון

ע"י ב"כ עו"ד גז

3. כפיר חסן

ע"י ב"כ עו"ד סוויד

4. יצחק גואטה

ע"י ב"כ עו"ד יפתח

5. משה פחימה

ע"י ב"כ עו"ד נו
י
6. רפי פיטוסי

ע"י ב"כ עו"ד שרון נהרי
7. יבגני רוס

ע"י ב"כ עו"ד יפתח

8. יוסי גולן

ע"י ב"כ עו"ד סוויד

9. פליקס אביטל



ע"י ב"כ עו"ד
אמיר
משיבים




החלטה

עפ"י כתב האישום, בין התאריכים 2.8.01 ל- 18.3.02, הופעל השוטר, אדר רוקח כסוכן משטרתי סמוי (להלן: "אדר"), בתוך משפחת אביטל תחת סיפור הכיסוי של היותו שומר ראשו של המשיב 1, פרנסואה אביטל
(להלן: "משיב 1"). באותה עת שימש גם משיב 7, יבגני רוס
(להלן: "משיב 7") כשומר ראשו של משיב 1.

פרט האישום הראשון, מייחס למשיב 1, עבירת שידול להצתה – עבירה לפי ס' 448 יחד עם ס' 30 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, ולמשיב 3 , כפיר חסן
(להלן: "משיב 3") עבירת הצתה – לפי ס' 448 לחוק הנ"ל.
עפ"י פרט אישום זה, עובר לתאריך 7.1.02 החליט המשיב 1 כי, חניון כלי הרכב "טרייד אין מוטורס", שממוקם מול מסעדה שבבעלותו יתאים לשמש כחניון עבור באי המסעדה.
לשם כך שידל משיב 1 את המשיב 3, להצית עבורו מספר כלי רכב בחניון. בתאריך 7.1.02 הגיע משיב 3 לחניון כאשר הוא רעול פנים והצית 3 רכבים, השייכים לבעלי החניון וכתוצאה מכך נשרפו כלי הרכב כליל.

פרט האישום השני, מייחס למשיבים 1 ו- 4, יצחק גואטה
(להלן: "משיב 4"), עבירה של סחיטה באיומים – לפי ס' 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ולמשיבים 1, 4, 6 – רפי פיטוסי
(להלן: "משיב 6"), 8 – יוסי גולן
(להלן: "משיב 8"), 9 – פליקס אביטל
(להלן: משיב 9") – עבירת הדחה בחקירה – לפי ס' 245 (ב) לחוק הנ"ל.
עפ"י פרט אישום זה, בחודש ינו
אר 2002, או בסמוך לכך, הגיע שאול דואני מנתניה (להלן: "שאול") למשרד הלוואות שבבעלות המשיב 1 במטרה ללוות 15,000 ₪.
משיב 4 שהינו
מנהל משרד ההלוואות סיכם עם שאול את תנאי ההלוואה, שאול לא עמד בתנאים. בתאריך 27.1.02 נתבקש להגיע למשרד ההלוואות שם שוחח עם המשיב 4, מאוחר יותר נתבקש להגיע לפגישה עם המשיבים 1 ו- 4 במסעדה. במהלך הפגישה איים משיב 1 כי אם שאול לא יחזיר את ההלוואה יהרוג אותו, בהמשך הורה לו אחד ממנהלי המסעדה, ללבוש סינר ולשטוף את הכלים במסעדה, בהוראת משיב 1.
בשל חששו מילא שאול אחר הוראותיו של המשיב 1 ואף גייס את יתרת חובו.

בתאריך 4.2.02 מסר שאול תלונה לסנ"צ חיים פדלון באשר לפרטי האירוע. משנו
דע הדבר למשיבים 1 ו- 4, הורה משיב 4 לאדר לנסוע עימו על מנת להביא את שאול לביתו של נאשם 1. שם פגשו גם את משיבים 6, 8 ו- 9.
במהלך הפגישה הניעו המשיבים 1, 4, 6, 8, ו- 9 בצוותא חדא, את שאול לחזור בו מתלונתו במשטרה וזאת בדרך של הפחדה.
משיב 1 הבטיח לתת לשאול סכום של 20,000 ₪ על מנת לשכנעו לחזור בו מתלונתו.

פרט האישום השלישי, מייחס למשיבים1, 2 קשירת קשר לפשע – עבירה לפי ס' 499 לחוק העונשין. למשיב 1 מיוחסת גם עבירת רכישת נשק לפי ס' 144 (א) לחוק הנ"ל. למשיב 2 מיוחסת גם עבירת סחר בנשק – לפי סעיף 144 (ב2) לחוק הנ"ל.
למשיב 7, יבגני רוס
(להלן: "משיב 7") מיוחסת עבירת סיוע לרכישת נשק – לפי ס' 144 ביחד עם סעיף 31 לחוק הנ"ל.

עפ"י פרט אישום זה, בתאריך 14.3.02 או בסמוך לכך קשרו משיבים 1 ו- 2 קשר לבצע עסקת נשק, כאשר משיב 2 יעביר למשיב 1, תת מקלע מסוג עוזי, תחמושת ושני רימונים באמצעות אדר ומשיב 7.
אדר נפגש במכון השטיפה עם משיב 2 שהעביר לידיו תת מקלע עוזי ובתוכו מחסנית מלאה בכדורים, רימון רסס, רימון עשן ושקית כדורים בקוטר 9 מ"מ.
כל אותה עת פיקח משיב 1 יחד עם משיב 7 על ביצוע העסקה מרחבת מכון השטיפה.

בהתאם להוראת משיב 1, הגיע אדר בסמוך לבית חולים לניאדו על מנת למסור את הנשק למשיב 1, אולם אז בוצע מעצרם של המשיבים 1 ו- 7.

פרט האישום הרביעי, מייחס למשיב 1 עבירת תקיפה ועבירת איומים לפי סעיפים 379 ו- 192 לחוק העונשין.
עפ"י פרט אישום זה, בסמוך ליום ה- 7.12.01 נו
רה שושן ברבי (להלן: "שושן") נפצע ואושפז בבית החולים הלל יפה בחדרה.
בתאריך 8.12.01 הגיע משיב 1 מלווה במשיב 7, אדר ובאלי בן דוד לבית החולים.
משיב 1 הורה לשושן לצאת עימו לחדר המדרגות, שם ביקש מאדר למסור לו את נשקו ובאמצעותו איים על שושן. כמו כן סטר לו וצעק עליו כי סיבך את אחיו וכי יש לו שבוע לסגור את זה.

פרט האישום החמישי, מייחס למשיב 1, עבירת סחיטה באיומים – עבירה לפי ס' 428 לחוק העונשין וסחיטה בכוח – לפי ס' 427 לחוק הנ"ל.
למשיב 7 מיוחסת עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות – לפי ס' 382 (א) לחוק הנ"ל.

עפ"י פרט אישום זה, בתאריך 17.12.01 הגיע למסעדה אדם בשם עופר וביקש להיפגש עם משיב 1, בנו
גע לחוב שחייב אחיו למשיב 1.
במהלך השיחה ניסה עופר לשכנע את המשיב 1, כי אינו
יודע את מקום המצאו של אחיו. בתגובה לכך הורה משיב 1 למשיב 7 ולאדר "לפוצץ אותו במכות". משיב 7 ואדר הוציאוהו אל מחוץ למסעדה, שם היכו אותו בבטנו
וברגליו והפילוהו על הרצפה.
בשלב זה איים משיב 1 על עופר באמרו "... שלא תבוא אלי בטענו
ת אם תשב על אחיך שבעה, תמצא לי אותו שיחזיר לי את הכסף שהוא חייב לי".
בהמשך היכה משיב 1 את עופר בבטנו
ובראשו והפילו שוב על הרצפה.
אחיו של עופר, הרצל, שהגיע למקום הוכה אף הוא ע"י משיב 7 בהוראת משיב 1, ששב ואיים על שני האחים כי עליהם לאתר את אחיהם החייב לו כסף.

פרט האישום השישי, מייחס למשיב 4, עבירת רכישה וסחר בנשק – לפי סעיפים 144 (א) ו- 144 (ב 2) לחוק העונשין.
למשיב 5, משה פחימה
(להלן: "משיב 5") מיוחסת עבירת –סחר בנשק – עבירה לפי ס' 144 (ב 2) לחוק העונשין.

עפ"י פרט אישום זה, פגש משיב 4 את אדר וסיפר לו כי בכוונתו לרכוש מספר כלי נשק ממשיב 5, עבור משיב 1. וכי ירכוש עבורו אקדח עט מהמשיב 5 בימים הקרובים.
בתאריך 24.12.01 העביר משיב 5 למשיב 4 את אקדח העט. משיב 4 נפגש עם אדר והעביר לו את האקדח.

פרט האישום השביעי, מייחס למשיב 1, עבירת שידול לסחיטה בכח – לפי ס' 427 (א) ביחד עם ס' 30 לחוק העונשין.

עפ"י פרט אישום זה, בתאריך 3.1.02 מסר משיב 1 לאדר את פרטיו של בועז גוטפלד (להלן: "בועז")מרמת השרון. והורה לו "לאשפז את הבן אדם בבית חולים, לפוצץ לו את הצורה ושישב בכיסא גלגלים" כל זאת על מנת שישלם את חובו.
בהמשך ביקש משיב 1 מאדר שישלח "צוות" להביא אליו את בועז, אלא שאדר מנע את הדבר.




פרט האישום השמיני, מייחס למשיב 1, נסיון סחיטה בכח – עבירה על פי ס' 427 (א) ביחד עם ס' 25 לחוק העונשין.

עפ"י פרט אישום זה, בתאריך 2.1.02 הורה משיב 1 לעובדי המסעדה להסיר את השלט של מזנו
ן הפלאפל הממוקם בצמוד למסעדה.
בעל המזנו
ן פנה למשיב 1 וטען שניתן היה ליידעו עובר להסרת השלט, משיב 1 אמר כי הוא מוכן לתלות עבורו שלט חדש ובעל המזנו
ן ישלם את תמורתו במשך חודשיים, בעל המזנו
ן סרב.
בתגובה לסירובו הורה משיב 1 לאדר ולמשיב 7, "לשבור לבעל הפלאפל את הצורה".
אדר ומשיב 7 הגיעו אל המזנו
ן, כדי להכות את בעליו, אלא שהמקום היה סגור.

טרם הדיון בבקשה לגופה, אתייחס לטענה שהועלתה על ידי ב"כ המשיבים, באשר לסוכן המשטרתי ודרך הפעלתו, שלדידם איננה ראויה, שכן, אין מדובר בשוטר רגיל שהושתל למשימה, אלא בפני
ה שלו להתגייס למשטרה ונכונו
תו לבצע תפקיד זה גם אם לא יגויס. בנו
סף, טוענים ב"כ המשיבים כי מדובר במי שטרם גיוסו למשטרה שימש, כשומר ראש בקזינו
לא חוקי ועל כן מהימנו
תו נפגמת וכתוצאה מכך קיימת בעייתיות בהתבססות על הודעותיו. לכך מתווספת עובדת היותו שותף פעיל בפעילות העבריינית של המשיבים נשוא כתב האישום הנדון.

אכן מן הראוי שטענו
ת אלו יבדקו, אולם אין זה השלב לדון בשאלת מהימנו
ת הסוכן המשטרתי, כפי שמורות ההלכות הרבות בנו
שא זה, מקומן להיבדק בהליך העיקרי.
אולם, יש לציין כי בהליך המעצר (במסגרת מעצר ימים) בבית משפט השלום, נפל פגם חמור, דבר העולה מדברי התובעת (ראה פרוטוקול מיום 25/4/02 עמ' 23 ש' 1,2).


מסתבר כי השופטת שישבה בדיון המעצרים ידעה שמדובר בסוכן ובוצע הליך סרק למראית עין בלבד. שיתוף פעולה זה של בית המשפט עם החוקרים ונטילת חלק בהליך שווא, תחת שבועה, כשבית המשפט עלול להצטייר כאילו הוא חלק ממנגנו
ן התביעה והחקירה חמור הוא ופוגע במנגנו
ן החוק.
תפקידו של בית המשפט הוא לפקח על החקירה ולהיות אובייקטיבי ונטול משוא פנים בהליכי המשפט. בכך הוא רוכש את אמון הצבור ואמון זה עלול להיפגע אם בית המשפט ייחשב כחלק ממנגנו
ן החקירה או התביעה. לפיכך, לא היה מקום שבית משפט השלום ישתף עצמו בהליך מעצר למראית עין בלבד. עם זאת, אין בכך כדי להשפיע על שקולי המעצר בבקשה זו שידונו
לגופם.

משיב 1 פרנסואה אביטל
:
למשיב 1 מיוחסים פרטי האישום הראשון, השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השביעי והשמיני כפי שפורט.

הראיות כנגד משיב 1:
פרט אישום ראשון:
מייחס למשיב 1 שידול להצתה, כאשר במועד בלתי ידוע שידל משיב 1 את המשיב 3 להצית רכבים בחניון הנמצא בסמוך למסעדה שבבעלותו. מחומר הראיות שהוגש ע"י התביעה, אין ראיה ישירה שמצביעה על כך שמשיב 3 שודל על ידי משיב 1, אלא קיימות ראיות עקיפות שעולות מהודעת הסוכן, שטוען שכשתפס את משיב 3, משיב 3 אמר לו שעשה עבודה בשביל פרנסואה. זו הראייה המרכזית שמייחסת התביעה למשיב 1.
בעלי החניון מר עמית צמח ושוכר שמפעיל את החניון מר שטיין, טוענים בהודעותיהם כי איש לא פנה אליהם או הטריד אותם. בחקירתם במשטרה הכחישו כי אויימו על ידי המשיב 1, או מי מטעמו כי ימסרו לידיו את החניון. כמו כן לאחר ביצוע ההצתה אין שום איום או פניה לבעלי החניון דבר המתבקש מאופי העבירה, על אף שבוצעו האזנו
ת לבעלי החניון. בנו
סף, אף אחד לא מאשר שהחניון עומד להתפנו
ת.
קיימת בעייתיות מסויימת בנו
גע למשיב 3 בעבירת הצתה זו, שתידון בהמשך ומשליכה כאמור גם על המשיב 1.

במידה והייתה אמירה מפורשת של המשיב 1 לסוכן שהוא רוצה להשתלט על החניון, ניתן היה לקבוע כי קיימות די ראיות לכאורה בשלב זה. אולם, הדבר היחיד שאומר המשיב 1 לסוכן בשובו מהמרדף הוא לשבת ולהירגע ולא מציין שהמשיב 3 נשלח על- ידו, או על כוונה מסויימת מצידו להשתלט על החניון. וזו על אף שהסוכן עובד כבר כ- 4 חודשים אצל המשיב 1.
מכאן שקיימת חולשה ראייתית להוכחת אשמתו של המשיב 1 בפרט אישום זה.

פרט אישום שני: מייחס למשיב 1 סחיטה באיומים והדחה בחקירה (כפי שכבר פורט). הראיות שקושרות את המשיב 1, הם עדותם של דואני ושל הסוכן. כמו כן, בוצעו האזנו
ת סתר לביתו של המשיב, הקושרות אותו לאישומים המפורטים.

עדויות אלו תומכות ומחזקות האחת את השנייה.
עדותו של דואני מיום 04/02/02 שמתאר את שארע ואת שאמר לו המשיב 1 מלמדת על הפחד וההשפלה אותו עבר:
"אני אתלה אותך בישיבה של רבי עמוס" (עמ' 3 ש' 3).
כשלכך מתווספת העובדה שגרמו לו לשטוף את הכלים במסעדה, תוך הטלת פחד ואימה כפי שמתאר דואני בהודעתו:
"...בכיתי מתוך פחד והשפלה, גם אשתי בכתה איתי... אחותי שמעה על המקרה... פחדה על החיים שלי והיא הלוותה 20,000 ₪".

עדותו של הסוכן עולה בקנה אחד עם תיאורו של דואני. כמו כן, תאורו של הסוכן את אופן הדחתו של דואני, מתאימה לשיחות הטלפון שהוקלטו, בהם נשמע משיב 1 מתאם זאת. דואני בשלב זה חוזר בו מהודעתו כפי שתאמו איתו בבית המשיב 1, כשברור שזה מתוך פחד ואימה. כמו כן, הובטחה לו טובת הנאה מהמשיב 1.

לאור כל האמור לעיל קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 1 לפרט אישום זה.

פרט אישום שלישי:
מייחס למשיב 1 קשירת קשר לפשע, רכישת נשק מסוג תת מקלע-עוזי, עם מחסנית מלאה כדורים, ושני רימונים שרכש המשיב 1 בסיועם של הסוכן ומשיב 7 ממשיב 2.
הראיות בפרט אישום זה הם, הודעות הסוכן, הקלטה של הסוכן עם משיב 2, שיחות טלפון שביצוע המשיב 1, דו"חות המפעילים, ונו
כחות במקום. כמו כן, העברת כלי הנשק לידי הסוכן ותפיסתם. מהודעת הסוכן מיום 14/3/02 ניתן ללמוד על השתלשלות העניינים שהובילה לעסקת הנשק. כשבזירת הארוע נכח המשיב 1, כשהוא שולח את הסוכן להביא את כלי הנשק מהמשיב 2. משיב 2 מוסר לסוכן את התיק ואומר לסוכן שיש בו שני רימונים ועוזי, כל אותה עת משיב 1 עמד ברחבת השטיפה וראה את הנעשה.
מאוחר יותר כשקבעו משיב 1 והסוכן להיפגש על מנת להעביר את כלי הנשק למשיב 1, בוצע מעקב והסוכן נראה נכנס לחניון עפר ברח' המלכים, לאחר זמן מה הגיע למקום משיב 1.
בשעות בהן אמורים היו להעביר את כלי הנשק (18:00 עד 20:15) ניתן לראות מפלט השיחות היוצאות של הטלפון הנייד של משיב 7 בו עושה משיב 1 שימוש תדיר, התקשרויות רבות מידי כמה דקות דבר התואם להודעתו של הסוכן.
כמו כן, מפלט שיחות הטלפון של משיב 1, ניתן לראות כי עובר לביצוע עסקת הנשק בפועל סוכמו הפרטים הסופיים בין משיב 1 ו-2 ופלט שיחות הטלפון בין המשיב 1 למשיב 2 תומך בכך הן מבחינת עצם הקשר בין השניים והן מבחינת המועד והשעה התואמים את גרסת הסוכן: בשעה 17:44 וכן בשעה 18:02 מתקשר משיב 1 למשיב 2.
המשיב 1 בהודעתו מיום 15/03/02 אומר:
"לא זכור לי שדיברתי איתו (עם משיב 2) ואם דיברתי איתו זה מתוך נימוס. אנחנו
בקושי מדברים בטלפון כי אין לנו
סיבה".
דברים אלו כאמור סותרים את העובדה שמשיב 1 שוחח פעמיים עם המשיב 2 בסמוך לביצוע העברת הנשק.
מכל האמור לעיל עולה, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 1 לאישום זה.

פרט אישום רביעי :
מייחס למשיב 1 עבירת תקיפה ואיומים כאשר ביום 07/12/01 נו
רה שושן ברבי נפצע ואושפז בבית החולים הלל יפה בחדרה. יום למחרת אשפוזו הגיע משיב 1 לבית החולים בלווית הסוכן ושניים אחרים, איים עליו באמצעות נשקו של הסוכן וסטר לו בטענה שסיבך את אחיו.
הראיות הקושרות את משיב 1 הם – הודעת הסוכן מיום 10/12/01, בה הוא מפרט את השתלשלות הארועים, התקיפה והאיומים כלפי ברבי, כפי שארעו.
ברבי שנחקר במשטרה סרב לשתף פעולה ולמסור פרטים אודות האירוע. כמו כן, משיב 1 בחקירותיו בעניין אישום זה, שומר על זכות השתיקה. מכאן, שהראיה הקושרת את משיב 1 לפרשה זו, הינה הודעת הסוכן.
אישום חמישי:
מייחס למשיב 1 עבירת סחיטה באיומים וסחיטה בכוח.
מהודעת הסוכן מיום 20/12/01 עולה, כי בתאריך 17/12/01 הגיע למסעדה בחור בשם עופר על מנת לשוחח עם משיב 1, על חוב שחייב אחיו שמעון למשיב 1. משיב 1 טען שזו אחריותו שלו, עופר ניסה להתנער מאחריות ואמר שאינו
יודע היכן אחיו. בתגובה הורה משיב 1 לסוכן ולמשיב 7 להכות את עופר. הסוכן ביקש מעופר לצאת איתו. הסוכן ומשיב 7 היכו את עופר ברגליו ובבטנו
. משיב 1 שראה את עופר קם על רגליו אמר לו: "רק ככה אתה מבין, שלא תבוא אלי בטענו
ת אם תשב על אחיך שבעה, תמצא לי אותו שיחזיר את הכסף שהוא חייב לי".
בשלב זה, ניגש משיב 1 לעופר והכה אותו בבטנו
ובראשו. עופר נפל ומשיב 1 נעמד מעליו ואמר לו שעליו למצוא את אחיו שמעון. בו בזמן הגיע אח שלישי בשם הרצל. משיב 1 הורה למשיב 7 להכותו, משיב 7 היכה את הרצל בבטנו
והרצל נפל.

מהודעתו זו של הסוכן אנו
למדים כי משיב 1 אינו
בוחל בשום אמצעי על מנת להשיג את חובותיו על ידי הטלת אימה אפילו על מי שאינו
חייב לו כסף, על מנת שידאג להחזיר לו את החוב.

מדו"ח זכ"ד של רוני סיגאוקר מיום 7/4/02: בו תושאל עופר עטייה ונשאל על היכרות עם משיב 1, השיב עופר כי לפני כ-5 שנים ביצע תיקון ברכבו ולאחרונה משיב 1 שאל אותו סמוך למסעדת "בת האיכר", היכן אחיו, ועופר ענה כי לא ידוע וכי הוא והוריו חולים וכלום אחר לא מעניין אותו, בנו
סף, מסר כי: "אם הדבר לא היה מתגלה בסופו של דבר היה מספר דברים אבל אמר כי אנחנו
המשטרה מציגים את הכל והוא לא יספר כי לא רוצה להסתבך לא עם העבריינים ולא עם המשטרה".
עופר טען בנו
סף שלא קיבל מכות מאף אחד, אולם התרשמותו של רס"ר סוגאוקר שעופר מפחד למסור עדות. דבר שעולה גם מעדותו זו.
הודעתו המפורטת של הסוכן שאליה מצטרפת הודעת עופר שמאשר שנשאל ע"י משיב 1 היכן אחיו בסמוך למסעדה, בנו
סף עולה מדבריו, כי חושש למסור עדות כי לא רוצה להסתבך, מספיקה בשלב זה על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 1 לפרשיה הנדונה.

פרט אישום שביעי:
מייחס למשיב 1 שידול לסחיטה בכוח.
מפרט אישום זה עולה כי משיב 1 הרחיב את עסקיו גם לגביית חובות עבור אחרים. הסוכן מתאר כי משיב 1 העביר לידיו המחאה על סך 50,000 ₪ שהיה חייב אדם בשם בועז גוטפלד לשני אחרים שביקשו את התערבות המשיב 1 בעניין.

ראיות הקושרות את המשיב 1 הם כדלקמן:
הודעת הסוכן מיום 4/1/02: הסוכן מתאר כי: "משיב 1 קרא לו ואמר שאינו
מעוניין בכסף אלא עליו לאשפז את הבן אדם בבית חולים לפוצץ לו את הצורה שישב על כסא גלגלים".

הודעת הסוכן מיום 17/1/02: בתאריך 13/1/02 ישבו במסעדה משיב 1 עם אשר פדלון (בעל החוב) ששאל אותו לגבי בועז גוטפלד וחובו.
משיב 1 קרא לסוכן ואמר לו להורות למשיב 7 לנסוע לרמת השרון ו"להושיב את בועז על כסא גלגלים", כיוון שהוא נמצא כעת בבית.

הודעת הסוכן מיום 25/1/02:
בתאריך 21/2/02 הגיע למסעדה אשר פדלון בלוית שני גברים להם חייב בועז כסף, השלושה שוחחו עם המשיב 1 וספרו שאמורים לפגוש את בועז ברמת גן, וביקשו שישלח את הסוכן ומשיב 7 להכות את בועז.
משיב 1 הורה לסוכן לנסוע עימם והזכיר לו שהוא מעוניין שבועז יהיה על כסא גלגלים. בהמשך שוחח המשיב 1 עם הסוכן והזהיר אותו לבל יסתבך או ייתפס וביקש ממנו
שיעמוד בצד וישגיח שהכל מבוצע – אך שלא יכה בעצמו.

הודעת הסוכן מיום 31/1/02:
בתאריך 29/1/02 נסע עם טרלו (הנגר), חיים סוחר מכוניות, ו"סיני" עובד מהמסעדה. טרלו אמר כי בועז יושב כרגע בקפה סוקולוב עם אחד הבחורים בקשר לחוב. הם הגיעו למקום והוציאו את הבחור, ועשו עצמם מאיימים עליו על מנת שבועז יבין שהם רציניים.

דו"ח זכ"ד של יוסי מגר מיום 4/1/02:
בעקבות עדכון הסוכן כי בכוונת המשיב 1 לפגוע בבועז באמצעות אחרים, התקשר לבועז והזהיר אותו ואת אשתו. אשתו אמרה כי בועז אכן חייב כספים והוא בניסיונו
ת להחזיר את הכספים. בנו
סף, הסוכן מסר ליוסי את ההמחאה על סך 50,000 ₪.

הודעת בועז גוטפלד מיום 20/3/02:
לאחר שהחזיר רק חלק מחובותיו לדב טנדלר אמר לו דב שיעביר את העניין לטיפול שותפו אשר פדלון.
לאחר שהעניינים לא הסתדרו אמר לו אשר פדלון כי הוא מציע לו להסדיר את העניינים שאם לא כן, הנו
שא יצא מידיו ומכאן שגם יצא מכלל שליטה. באחת מפגישותיהם אמר לו אשר שמזל שלא רצח אותו בפגישה קודמת במסעדה אך ככל הנראה עכשיו מישהו אחר יעשה זאת. בהמשך התקשר אליו משהו שהזדהה כשכנו
וביקש להיפגש עימו בנו
שא. כמו כן תאר פגישה עם דב בבית קפה ברמת השרון תוך כדי , נכנס אדם שהחל לצעוק על דב שרוצה את הכסף. דב יצא עם הבחור ושב לאחר זמן מה וסיפר כי הוצמד לגרונו
סכין.
בפגישה נו
ספת הגיעו שלושה בחורים, אחד הבחורים איים עליו ששחטו את כלבו וישחטו גם אותו.
הודעה נו
ספת של בועז גוטפלד נגבתה ביום 26/3/02 בה מפרט את השתלשלות העניינים ומוסר כי ביום 24/10/01 אשר פדלון אמר שמעביר את נו
שא גביית החוב לגובים של השוק האפור. בתאריך 4/11/01 אלמונים רצחו את כלבתו. כמו כן, בתאריכים נו
ספים בהם שוחח עם פדלון איים עליו ואמר שאם הוא לא יהרוג אותו מישהו אחר יעשה כן.

תמלילי שיחות של בועז גוטפלד: בשיחות אלו משוחח עם בעלי חובו (פדלון, דב, דוד שלמה, ואח') ומושמעים איומים כנגדו בעניין חובו הכספי.
קיימות סתירות בין דברי הסוכן ובועז גוטפלד לבין עדויות בעלי החוב:
בעימות מיום 27/3/02 בין הסוכן לפדלון: מכחיש פדלון כי פנה למשיב 1 לעזרה.
הודעת שלמה (טרלו)מיום 20/3/02:מספר כי ביקש ממשיב 1 לסייע לפדלון בעניין החוב שחייבים לו ומשיב 1 סרב.
הכחשתו של פדלון שפנה למשיב 1 ברורה, מאחר ויתכן שלא פנה למשיב 1 בעצמו אלא ביקש משלמה שיעשה זאת עבורו (כפי שעולה מהודעת שלמה).
הודעת טנדלר דב מיום 1/1/02: מכחיש כי העביר לפדלון מעטפה ובה צילום שיק ע"ס 50,000 ₪ אותה קיבל מגוטפלד. אולם, צילום השיק הגיע בסופו של דבר לסוכן (ראה צילומי שיק בתיק החקירה). אין שום הסבר אחר להמצאות השיק ברשותו של הסוכן.
בהמשך להודעתו מוסר דב טנדלר כי לא זכור לו כי באותו מקרה בקפה כשיצא עם אדם החוצה הצמידו סכין לצווארו ודרשו ממנו
את הכסף. וזאת בניגוד להודעת בועז גוטפלד מיום 20/3/02 שטען שכאשר חזר דב סיפר שהוצמד לגרונו
סכין.



בהודעת אשר פדלון מיום 20/3/02 ומיום 1/4/02: מכחיש אף הוא כי נתן למשיב 1 את השיק של גוטפלד וכן מכחיש כל ניסיון לגביית החוב בעזרת הסוכן או משיב 1. בנו
סף מכחיש כי איים על בועז כי יפנה לגובים בשוק האפור. טוען שאולי צעק על בועז אך לא איים עליו.

על אף היותי ער לסתירות הנ"ל, הרי שניסיונם של בעלי החוב להרחיק עצמם משידול לסחיטה ברור ומובן וזאת לעומת הסוכן ובועז גוטלפלד שהאינטרס שלהם לספר את שארע ברור, בנו
סף, קיימים פלטי שיחות טלפון המצביעים על איומים כנגד גוטפלד ע"י בעלי החוב בעניין חובו הכספי, כמו כן עולה השאלה איך הגיע לידי הסוכן צילום השיק? הן דב טנדלר והן אשר פדלון טוענים שלא העבירו את השיק לרשותו ועובדה שהסוכן מסר העתק השיק ליוסי מגר (ראה דו"ח זכ"ד של יוסי מגר מיום 4/1/02).
בשלב זה, כפי שכבר צויין יש לראות את גרסתו של הסוכן כמהימנה, ולאור הנסיבות שפורטו אכן קיים שידול לסחיטה בכח . אולם, אין מדובר באלימות פיסית שכן בסופו של דבר בועז גוטפלד לא נפגע או נפצע בדרך כלשהי.

פרט אישום שמיני:
מייחס למשיב 1 ניסיון סחיטה בכוח (כפי שפורט).
הראיות הקושרות את המשיב 1 הן כדלקמן:
הודעת הסוכן מיום 4/1/02: בה מפרט את השתלשלות הארועים כאשר לאחר הורדת השלט "פלאפל טובה" פנה הבעלים של הפלאפל למשיב 1 וטען שלפחות יכלו ליידע אותו. משיב 1 השיב שיעשה לו שלט חדש ובעל הפלאפל יצטרך לשלם עליו במשך חודשיים. בעל הפלאפל סרב. משיב 1 הסביר שמחר יחזירו את השלט למקומו.
לאחר אותה שיחה פנה משיב 1 לסוכן ואל משיב 7 ואמר שרוצה שיארגנו
צוות למחר או מחרתיים ושישברו לבעל הפלאפל את הצורה.
משיב 1 אמר "אני רוצה אותו בבית חולים מת".
הודעת ישי קהירי (הבעלים של הפלאפל) מיום 24/3/02:
מאשר כי באו להוריד לו את השלט וביקש להפסיק זאת מיד. נאמר לו שזו הוראה של משיב 1. פנה למשיב 1, שאמר לו שהשלט מכוער ומסתיר את השלט שלו. משיב 1 הבטיח להחזירו למקומו ואף הציע שייקח הלוואה לשלט חדש והוא סרב. עד היום השלט לא חזר למקומו.
משיב 1 , לטענתו לא איים עליו.

הודעת הסוכן מיום 8/1/02:
ביום בו היו אמורים הסוכן, משיב 7 וצוותו לבצע את המשימה, המזנו
ן היה סגור. לכן החליט עם משיב 7 לדחות זאת עד שהמשיב 1 יעלה זאת שוב.

בסופו של דבר עניין זה לא יוצא לפועל, לא מכים את בעל הפלאפל. הסוכן ומשיב 7 אומרים שהם ידחו זאת עד שמשיב 1 יבקש זאת שוב.
בקשה כזו לא קיימת וזה לא קרה.

ב"כ המשיב 1 טען כמעט בכל פרט אישום כי אין זה מסוג האישומים שמצדיק מעצר עד תום ההליכים, פרט לאישום השלישי. אכן כשמסתכלים על כל פרט אישום בפני
עצמו אין הצדקה למעצר עד תום ההליכים בגין חלק מהפרטים אולם מכלול האישומים יוצרים מסכת איומים שחיבורם יחדיו ועם פרט האישום השלישי, מפריכים את טענו
ת ב"כ המשיב 1 ויוצרים עילת מעצר.

משיב 2 דניאל בן סימון

למשיב 2 מיוחס פרט האישום השלישי בלבד, על פיו קשר קשר לפשע וסחר בנשק.
הראיות שקושרות את המשיב 2:

הודעת הסוכן מיום 14.3.02:
בהודעה זו מתאר הסוכן את השתלשלות הארועים שהובילה לרכישת נשק מסוג תת מקלע עוזי ובתוכו מחסנית מלאה בכדורים ושני רימונים שרכש משיב 1 בסיוע הסוכן ממשיב 2.
הסוכן מפרט את דרך העברת הנשק למשיב 2 ואת ההעברה אליו:
"האט ליד משיב 2 רכב מסוג פיאט אונו
לבנה ועצר... לאחר כמה שניות משיב 2 חזר כשבידו תיק בינו
ני, ירוק, עם שתי ידיות לבנו
ת.
משיב 2 מסר לי את התיק ואמר שיש בו שני רימונים ועוזי".
בהמשך מעביר הסוכן ליוסי (המפעיל) את תכולת התיק שכולל: רימון עשן, רימון רסס, עוזי עם מחסנית בפני
ם ושקית כדורים 9 מ"מ.
הודעת הסוכן מיום 16.3.02 (במסגרת תרגיל שנתבקש הסוכן לבצע עם המשיב 2).
הסוכן מספר למשיב 2, שמשיב 1 דיבר על הכל בטלפון ושהיו האזנו
ת.
משיב 2 שואל "האם תפסו את הנשק"?
הסוכן אומר למשיב 2, שמשיב 1 סיפר בטלפון על המפגש למסירת התיק עם הנשק שלקח ממשיב 2. משיב 2 אומר "איזה אדיוט, איזה אדיוט".
הקלטה מבוקרת בין הסוכן למשיב 2, קלטת 78/02:
בקלטת נראה המשיב 2 מסמן לסוכן להיות בשקט ואומר לו כי עדיף שלא ישוחחו כדי שהמשטרה לא "תחשוב שיש משהו".
דו"ח זכ"ד של איתן שיינמן מיום 18.3.02:
מתאר את המפגש בין הסוכן למשיב 2, בו חשפו בפני
המשיב 2 שמדובר בסוכן, בשלב זה החל משיב 2 לרעוד ושם ידו על פניו.
הודעת דינר אלון (עובד במכון השטיפה) מיום 20.3.02:
תאורו תואם לתאור הסוכן, ראה את הסוכן הולך לכיוון היציאה מהמכון, כאשר משיב 1 במרכז הרחבה.
בנו
סף מפלטי שיחות הטלפון עולה כי בשעות בהם דובר על העברת הנשק, קיימות 2 שיחות טלפון מהמשיב 1 למשיב 2.
משיב 2 טוען כי משיב 1 דרש ממנו
להחזיר הלוואה שלווה ממשרד ההלוואות שבבעלותו. משיב 1 טען כי, לא זכור לו ששוחחו הם בקושי משוחחים בטלפון. לאחר שנשאל אם משיב 2 לווה ממנו
כסף, נזכר כי משיב 2 ביקש ללוות ממנו
כסף, אולם הכחיש כי ניהל שיחה עם משיב 2 לגבי כסף שמשיב 2 לווה ממנו
.

לאור כל האמור לעיל עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 2 לאישומים המיוחסים לו.

משיב 3 כפיר חסן

למשיב 3 מייחסת עבירת הצתה, כמפורט בפרט האישום הראשון.

הראיות כנגד משיב 3:
הודעת הסוכן מיום 8.1.02:
מתאר את שאירע ביום ההצתה, כאשר שמע פיצוץ, הבחין בדמות היוצאת מן החניון ורץ אחריו תוך שהוא יורה באויר. לאחר מרדף קצר תפס את משיב 3, שאמר לו: "עשיתי עבודה בשביל פרנסואה, תן לי לברוח". הסוכן ממשיך ואומר: "אני זהיתי את הבחור כאחד בשם רמי, שהוא חברו של פנסואה והוא הגיע מס' פעמים למסעדה באיזור התעשיה ובפעם האחרונה שהוא הגיע לפני יום או יומיים".
בהמשך מתאר הסוכן את המשיב 3. תאור שאכן נראה מתאים למשיב 3 אולם בסיפא מציין כי גוון עורו בהיר. וזאת לעומת תאור שנתן הסוכן של משיב 3 מיום 12.10.01 שם מתאר אותו כבעל גוון עור שחום. באותה הודעה מציין את שמו מס' פעמים ואף מציין שפרנסואה פנה אליו בשם כפיר, ואף היה בביתו. מכאן שלא ברור מדוע טען שמדובר בבחור בשם רמי. הסוכן מסביר כי מקור הבלבול הוא בעובדה כי זמן קצר לפני המפגש בין משיב 1 למשיב 2 במסעדת "בת האיכר", יידע אותו משיב 1 כי הוא מתעתד להפגש עם אדם בשם רמי, ולכן כאשר משיב 3 הגיע לפגישה, הניח הסוכן כי זהו אותו רמי עליו דיבר עמו משיב 1.
זיהויי המשיב 3 בתמונה בוצע, כאשר רפ"ק ציון דדון, הציג בפני
הסוכן מספר תמונו
ת, לא שאל אותו מי בצע את ההצתה, אלא שאל אם הוא מכיר מי מהאנשים. הסוכן הצביע על כפיר וטען שהוא ביצע את ההצתה. ב"כ המשיב טוענת כי אי אפשר לקבל את ההסבר שהוא רק התבלבל בשם, משום שאין זו הפעם הראשונה שהוא רואה את כפיר.
מדובר בעדות יחידה של הסוכן ועל כן בלבול זה בשם, מחליש את הראיה. אולם מאחר ונק' המוצא היא כי עדותו של הסוכן מהימנה ובהמשך מתאר הסוכן שיחות שניהל עם המשיב 3 (ראה הודעה מיום 1.2.02) שם המשיב 3 אומר לסוכן:
"כמעט פרקת אותי". בהמשך אומר הסוכן למשיב 3: "כל הפיצוץ היה מקצועי".
ומשיב 3 בתגובה אמר "תודה".
בנו
סף בהודעת הסוכן מיום 16/3: אומר הסוכן למשיב 3 – שבזמן שהמכוניות מתפוצצות מאחורי משיב 1, משיב 1 ישב רגוע בבת האיכר. בתגובה אומר המשיב 3 "אתה לא רציני, חבל על הזמן. אני עשיתי בשבילו עבודה אחו-שרמוטה". ונו
סף מספר: "כשהדלקתי את הדמה, התפוצץ לי בפרצוף, העיף לי את המסכה, שרף לי את הגבות".
אכן נתפסו במקום מסכת פנים מצמר חרוכה כמו כן, בקבוק שתיה שהכיל בנזין (ראה דו"ח בז"פ ושירותי כבאות). בהמשך אומר הסוכן שמשיב 3 הראה לו את צד שמאל של הצוואר, ושיש לו שם כוויה רצינית.
המשיב 3 לעומת זאת מסביר כי הכוויה בצוואר נגרמה כתוצאה מכך שלפני כ-3 שנים פתח את הרדיאטור ברכב ונכווה. ושלפני 5 חודשים היה במקום עבודתו של אבי אמירה, שם עשו על האש ושהוא הדליק מנגל והמנגל עף עליו.
אבי אמירה טוען בהודעתו מיום 21.3.02, כי בתאריך 6.1.02 שהה עם המשיב 3 במקום עבודתו שם "עשו על האש", כתוצאה מכך למשיב 3 נשרפו קצת השערות והגבות. (כלומר לא מציין את אזור הצוואר וטוען שזה ארע יום לפני ההצתה הנדונה, ולא חמישה חודשים לפני, כפי שטוען משיב 3).
חברתו של המשיב גם כן טוענת שכוויתו בצוואר אירעה בעת שעשה מנגל אצל חבר אולם טוענת שזה ארע לפני כחודש.
אולם, תמוהה בעיני העובדה שמס' פעמים נכווה המשיב 3 ומקום הכוויה היה כל פעם בצוואר.
לאור כל האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 3. אולם עצם העובדה שאין ראיות חיצוניות כגון הקלטות שניסו לבצע או התאמת ט.א, טעות בשם (כפי שפורט) בהודעת הסוכן, מחלישה מעט את הראיות מאחר והן מבוססות על הודעת הסוכן בלבד.

משיב 4 ,יצחק גואטה
:
למשיב 4 מיוחסים פרטי האישום השני והשישי.

הראיות כנגד משיב 4:
פרט האישום השני: מייחס למשיב 4 סחיטה באיומים והדחה בחקירה. משיב 4 היינו
מנהל משרד ההלוואות, שבבעלות משיב 1.
שאול דואני שלווה כסף ממשרד ההלוואות זה ולא עמד בהתחייבות אויים על ידי המשיב 1 (כפי שכבר פורט). דואני זומן לחקירה משטרתית בפני
סנ"צ פדלון, שם תאר את השתלשלות הארועים. דבר פגישתו של דואני עם סנ"צ פדלון נו
דע למשיב 1 מאחד מעובדיו, ועל כן ביקש משיב 1 שיביאו אליו את דואני.
מהודעת הסוכן מיום 12.2.02, עולה כי משיב 4 התקשר לדואני ושכנע אותו להפגש עימו ועם הסוכן ליד בי"ח לניאדו. בפגישתם הסביר דואני כי במשטרה כבר ידעו על איומי משיב 1 והכריחו אותו להגיש תלונה.
משיב 4 שכנע את דואני לנסוע אחריהם לבית המשיב 1, שם על פי כתב האישום ניסו המשיבים 8,6,4,1, ו-9 להדיחו לחקירה.
מהודעת הסוכן עולה כי חלקו של המשיב 4 הוא כדלקמן: בהגיעם לבית המשיב 1, עדכן משיב 4 את המשיב 1 בדבר התלונה ואז הלכו משיבים 6,4,1 ודואני הצידה ושוחחו. אחרי שכולם סעדו החלו לשוחח משיבים 9,8,6,1 ודואני. בתום השיחה משיב 1 החליט לעזור לדואני להסדיר את חובותיו, ואמר לו לפנו
ת למשיב 4 על מנת לקבל 20,000 ₪ מתנה ממנו
. משיב 9 אמר למשיבים 1 ו-4 שהם לא לומדים. ומשיב 4 אומר שלא יכל להתאפק וזרק לדואני איום שאם יפתח
את הפה חבל לו על הזמן.

דו"ח זכ"ד של סנ"צ חיים פדלון מיום17.3.02; פדלון נפגש עם דואני שאישר שהיה אצל משיב 1 בבית, לאחר שהוזמן לשם על ידי אדם שאינו
מכיר. הגיע מרצונו
הטוב והחופשי: ביקר את משיב 1 כיוון שהם מכירים ונמצאים ביחסים טובים. הכחיש שניסו להדיחו. הסביר כי גם בעדותו המקורית לא דייק, והוסיף דברים שכן לא היה מרוכז. מדברי פדלון עולה כי, ניכר היה ששאול חושש לדבר ומעדיף שלא להפליל איש.

שיחת טלפון בין משיב 1 למשיב 4, מיום 11.1.02:
משיב 1 שואל את משיב 4 אם בחור בשם שאול התקשר בקשר ל-15,000 ש"ח, משיב 4 משיב שכן. משיב 1 מבקש שיפתרו את המצב ושהבחור עשה "לכלוך גדול" ושידאגו שיביא ביום ראשון את הכסף. משיב 4 אומר למשיב 1, שיחפש אותו ואם ימצא אותו אינו
יודע מה יעשה לו.
מפלטי השיחות של משיב 4 ניתן ללמוד על מספר רב של שיחות בין המשיב 4 לדואני במועדים הרלוונטים. דבר התומך בהודעות הסוכן.



הודעת משיב 4 מיום 18.3.02:
מכחיש את המיוחס לו, טוען שמכיר את שאול דואני, כמי שלקח ממנו
הלוואה, החזיר אותה ומעבר לכך לא היה ביניהם שום דבר, להפך, היה לו לאוזן קשבת ועודד אותו לצאת מחובותיו.
בהמשך טוען, שדואני הגיע בכוחות עצמו ושמשיב 1 לא ביקש ממנו
להביאו. בנו
סף נשאל אם משיב 1 אמר לו לתת לדואני 20,000 ₪. השיב כי לא הוא נתן לדואני את הכסף ואינו
יודע מי נתן (אין אינדיקציה אחרת שמלמדת על נתינת הכסף).

פרט אישום שישי: מייחס למשיב 4 רכישה וסחר בנשק.
באישום זה מתאר הסוכן כיצד קיבל ממשיב 4 נשק מסוג אקדח עט, אותו קיבל משיב 4 ממשיב 5.
בהודעת הסוכן מיום 27.12.01:
בתאריך 24.12.01 מתאר הסוכן כי, בשעה 21:00 לערך הגיע משיב 4 למסעדה ואמר לסוכן שיש לו ברכב את מה שהבטיח לו (זאת, לאחר שבהודעותיו הקודמות של הסוכן מיום 20,22.12.01 מתאר הסוכן את כלי הנשק שרוצה משיב 4 לרכוש עבור משיב 1 ומבטיח לסוכן אקדח עט). בתום הארוחה יצא משיב 4 עם הסוכן לרכבו והוציא משם אקדח עט, והסביר לסוכן כיצד הוא עובד.
בהודעתיו של הסוכן מיום 1,4,25.1.02 מתאר הסוכן מפגשים, שיחות ותוכניות העברת כלי נשק שונים כמו כן, משתיקי קול ומעין מוקש שמתכנן המשיב 4 להעביר, אולם מאחר ופרטים אלו אינם מהווהים חלק מפרט אישום זה, אין מקום להרחיב לגביהם.

דו"ח זכ"ד מיום 27.12.02 של יוסי מגר: בתאריך זה מסר לו הסוכן את האקדח ונגבתה גרסתו.
שיחה בין המשיב 4 לסוכן (תמליל קלטת 4/38/01):
מדובר בשיחה כללית בין הסוכן למשיב 4, בעניין כלי נשק שונים. שיחה זו מאשרת כי התקיימו מגעים בינו
לבין הסוכן בנו
גע לכלי נשק.

גרסת המשיב 4:
מכחיש כי מכר אקדח עט (ראה הודעה מיום 15.3).
הושמעה לו קלטת 3/38/04 – אישר כי הדוברים הם הוא והסוכן, אולם בנו
גע לנשק טוען כי שוחחו רבות על שירותו הצבאי של הסוכן, ושלא העביר לסוכן כלום, אם העביר לא ידע שמדובר בדבר מה פלילי.
בנו
סף למרות ניסיונו
תיו של משיב 4 להרחיק עצמו ממשיב 5, ישנה תקשורת רבה בין משיב 4 ל-5 כפי שעולה מפלטי שיחות הטלפון.

לאור האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 4 לאישומים המיוחסים לו בפרט האישום השישי.
באשר לפרט האישום השני, שמייחס למשיב 4 סחיטה באיומים והדחה. אכן אין מדובר באיומים פיזיים שנקט המשיב 4 כלפי דואני, אולם לאחר מקרה שטיפת הכלים במסעדה והטלת הפחד והאימה כלפי דואני, הרי שאין בכך צורך. משיב 4 במודע שכנע את דואני לנסוע לבית המשיב 1, על מנת לגרום לו לחזור בו מהודעתו במשטרה, דואני מגיע בעקבות זאת לבית משיב 1, לא כי תכנן עימו סעודה משותפת, אלא בשל חשש ופחד מהמשיבים.
בכך גורם המשיב 4 להדחתו של דואני, תוך תכנו
ן מראש להביאו לשם כך.
ומכאן שקיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 4 לשני פרטי האישום המיוחסים לו.



משיב 5 משה פחימה
:
למשיב 5 מיוחס פרט האישום השישי, שמייחס לו עבירת סחר בנשק (כפי שפורט).

הראיות כנגד משיב 5:
הודעת הסוכן מיום 22/12/01:
הסוכן מציין שביום 20/12/01, משיב 4 אמר שמשה ממגדל העמק, ממנו
אמור לרכוש את האקדחים ממתין לו למטה. כשירדו למטה ראה הסוכן את משה ותיאר אותו: כבן 27, גובה 1.80 ס"מ לערך. מבנה גוף רחב, מלא, שיער שחור קוצים. בנו
סף אמר שאת הנשקים משיב 5 שהינו
ממגדל העמק, מקבל או קונה באשדוד.

הודעת הסוכן מיום 27/12/01:
ביום 24/12/01 נסע עם משיב 1 ו-7 לעיר שם פוגש את משיב 4 וחברו משיב 5 ממגדל העמק. בהמשך הערב מתבצעת העברת הנשק ממשיב 4 לסוכן.

סוגיית כלי הנשק האחרים עליהם שוחחו משיב 4 והסוכן כמו גם משתיק הקול והמעין מוקש, שהסוכן טוען בהודעותיו שהמשיב 5 ממגדל העמק השיג, אינם מהווים חלק מפרט האישום הנדון, ועל כן אין מקום להרחיב בנו
שא.

גרסת הסוכן מיום 17/3/02:
הסוכן הוכנס לחדר החקירות עם המשיב 5, ברגע שהחוקר יצא מהחדר סימן לו משיב 5 עם אצבעו תנו
עת שקט ואמר: אתה לא מכיר אותי.

פלטי שיחות בין המשיב 4 למשיב 5:
ישנה תקשורת רבה בין המשיב 4 למשיב 5, אולם מספר הפלא-פון 731041-055 שמייחסת התובעת למשיב 5, מופיע החב' אורנג' ללא בעלים. משיב 4 טוען כי מספר זה שייך לחבר שלו בשם בני מנתניה (דבר שלא נבדק). מכאן שאיכון הטלפון הנייד של משיב 5, ממנו
עולה ששהה בנתניה. איננו
משקף בהכרח את מקום הימצאותו.

זכ"ד מתאריך 19/3/02 של שמעון גבאי:
התקשר למספר הטלפון הנייד החשוד כשייך למשיב 5. ענה אדם בשם ציון שאמר שמשה יהיה רק עוד שבועיים.
המשיב 5 מסר מספר טלפון נייד שטען שהוא בבעלותו, ממספר טלפון נייד זה ניתן לראות שיחות למשיב 4. כמו כן ניתן ללמוד על הקשר בין המשיבים 4 ו- 5 מהודעת אורן צמח מיום 19.3.02.
משיב 5 טוען בהודעתו מיום 17/3/02, כי לא ביקר בשנה האחרונה בנתניה ולא מכיר אנשים מנתניה. זאת בניגוד לגרסת הסוכן שראה אותו עם המשיב 4, כמו כן, בניגוד לגרסת משיב 4 שמתאר לסוכן מפגשים עימו לצורך רכישת נשק.

מן האמור לעיל עולה, כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 5 לפרט האישום הנדון. אולם עצם העובדה שמדובר בעדות שמיעה, מחליש את הראיות מאחר שכל הודעות הסוכן כנגד משיב 5 מבוססות על דברי המשיב 4.

משיב 7 , יבגני רוס
:
למשיב 7 מיוחסים פרטי האישום השלישי והחמישי, על פיהם מואשם בסיוע לרכישת נשק ובתקיפה בנסיבות מחמירות.

הראיות כנגד המשיב 7:
פרט האישום השלישי: כפי שכבר פורט מייחס למשיב 7, סיוע לרכישת נשק. משיב 7 שימש כשומר ראש של המשיב 1, והתלווה למשיב 1 לאורך ביצוע העבירה.
הסוכן בהודעתו מיום 14/3/02: מפרט את השתלשלות האירועים שכללה העברת תיק הנשק לרשותו. אח"כ נפגש ליד ביה"ח לניאדו עם המשיב 1 ו-7 על מנת להעביר זאת לרשות המשיב 1. לשם כך משיב 7 יצא אל הסוכן ניגש לחלון שלו ושאל איפה הדברים? (הסוכן השיב שהשטח מוצף במשטרה ולכן החביאו במקום אחר, המשיבים 1 ו-7 נסעו למקום האחר ונעצרו).
זו בעצם הראיה המרכזית שקושרת את המשיב 7 בסיוע לרכישת נשק. כלומר, פרט להסעת המשיב 1, והתלוות אליו שמתבקשת מעצם תפקידו כשומר ראשו, מבקש להעביר עבורו את ה"דברים: שלאור דברי הסוכן קודם לכן "השטח מוצף במשטרה" היה עליו לדעת מה הוא מבקש להעביר.

אישום חמישי: כפי שכבר פורט, מייחס למשיב 7 תקיפה בנסיבות מחמירות. בתאריך 17/12/01 הגיע למסעדה בחור בשם עופר שאחיו חייב למשיב 1 כסף. עופר ניסה להתנער מאחריות ומשיב 1 הורה לסוכן ולמשיב 7 להכות את עופר.

מהודעת הסוכן מיום 20/12/01: עולה, כי הסוכן הורה לעופר לצאת אתו, בשלב זה, הסוכן והמשיב 7 היכו את עופר קלות ברגליו ובבטנו
. אח נו
סף בשם הרצל הגיע אף הוא למסעדה, משיב 1 הורה למשיב 7 "לזיין את הרצל במכות", ולהביאו אליו. משיב 7 היכה את הרצל בבטנו
והרצל נפל. משיב 7 הביאו סמוך למשיב 1. משיב 1 שב וצעק על שני האחים.

לאור האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 7, לאישומים המיוחסים לו.



משיב 6 – רפי פיטוסי
, משיב 8 – יוסי גולן
, משיב 9 – פליקס אביטל
:
למשיבים 6 ,8 ו-9 מיוחסת עבירה: הדחה בחקירה כפי שפורט בפרט האישום השני.
חלקם של המשיבים 6 ,8 ו-9 בהדחה מפורט בהודעת הסוכן מיום 12/2/02: בתום ארוחה בבית המשיב 1, דיברו על התלונה של דואני במשטרה. משיב 8: פתח ועדכן את הרב בפרטים בעניין החוב של דואני. משיב 6: אמר הבן אדם נלחץ התבלבל ואמר שטויות ומשטויות אנשים יכולים להתבע.
משיב 8: אולי כדאי שעו"ד יבוא עימו למשטרה ויאמר שהוא נלחץ ובעצם לא קרה כלום (משיב 1 והרב היו בעד).
משיב 9: גם ככה עו"ד לא נכנס איתו לחקירה, עדיף שילך מרצונו
לבד שיגיד שלא קרה כלום והוא התבלבל, הלחיצו אותו ורעיון המעצר הפחיד אותו.
משיב 8: שאל אם שאול צריך לפנו
ת אליהם או שהם יפנו
אליו?
משיב 1 ו-9: ששאול יחכה שיפנו
אליו.
שאול: הסביר שלא התכוון לפגוע במשיב 1 אך המשטרה ידעה הכל לפני שהגיע.
משיב 1: אמר שתכלס לא קרה כלום.
משיב 6: אמר שהכל שטויות ושאול פשוט פחד נלחץ אז שכנעו אותו לחתום.
הרב: אמר לשאול שעל כל דבר רע שהמשטרה מביאה, עליו להביא 5 דברים טובים (ומפרט).
בהמשך משיב 1 מציע להסדיר לדואני את חובותיו.
משיב 9 אמר למשיבים 1 ו-4 שהם לא לומדים.

בזאת מסתכמת הדחתם של המשיבים 6 ,8 ,9.
ראשית יש לציין שאין מדובר בקשירת קשר לשם הדחה, אלה דובר בחנו
כת בית, שלשמה הגיעו המשיבים לסעודה, ללא ידיעה מוקדמת על הנו
כחים הנו
ספים בסעודה. בנו
סף השיחה לא הוקלטה וכל הציטוטים של דברי כל המשיבים, הם פרי זכרונו
של הסוכן כפי שמסר בהודעתו.
מהודעת הסוכן עולה, כי כשהגיע דואני לבית המשיב 1, המשיבים 6 ,8 ו-9 כבר נכחו שם.
משיב 6: הינו
חבר של המשיב 1, הגיע על מנת לבקרו, כשהוא שוהה במעצר בית ומקיים חנו
כת בית.
משיב 8: הינו
מכר של משיב 1, הקשר ביניהם הוא סביב הרב (הולכים לרבנים שונים כפי שעולה מהודעות שונו
ת), במקרה זה המשיב 8, הביא רב לחנו
כת ביתו של המשיב 1.
משיב 9: הינו
אביו של המשיב 1 שהגיע לשם חנו
כת בית ופיוס עם בנו
.

הסוכן מייחס לכל אחד מהמשיבים שתי אמרות (כפי שכבר צויינו
) כשכל אמרה ואמרה, כשלעצמה יתכן והייתה מהווה הדחה כלשהי, אולם, יש לזכור שמדובר בארוחה שבמהלכה משוחחים המשיבים, אין תכנו
ן מוקדם או קשירת קשר להדיח את דואני, מדובר באמירה ספונטנית במהלך שיחה בין מקורבים של המשיב 1 שמגיעים למטרה אחרת לביתו.
אמרת הרב לדואני: "על כל דבר רע שהמשטרה מביאה עליו להביא 5 דברים טובים", אינה שונה כלל וכלל מדברי המשיבים. ויש לציין כי כנגד הרב אף לא הוגש כתב אישום.

לאור כל האמור לעיל, עולה כי המיוחס למשיבים 6 ,8, ו-9 אינו
מהווה עילת מעצר ומשכך אין לנקוט בחלופת מעצר ובתנאים מגבילים כבקשת המבקשת.

משיב 1:
לאור פרוט הראיות ומכלול העבירות שמיוחסות למשיב 1, עולה כי הוא עומד בראש החבורה ומורה ל"חיילים" סביבו לעבור עבירות, שכוללות עבירות אלימות, איומים, סחיטה ועבירות סחר בנשק, שמי שמעורב בביצוען מסכן את בטחון הציבור.
בשורה ארוכה של החלטות קבע ביהמ"ש העליון כי בעבירת הקשורות בהחזקת נשק וסחר בנשק כאשר הנשק עלול לשמש לביצוע עבירות פליליות או כאשר הנשק "נאגר" לעת מצוא כדי לאפשר כל פעילות אסורה בעתיד, נשקפת מן המבצעים סכנה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים (ראה בש"פ 6062/00). כשמצרפים לכך את עבירות הסחיטה, האלימות והאיומים מצטיירת תמונה של אדם מסוכן שלא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.
לאור האמור לעיל, יעצר המשיב 1 עד תום ההליכים במשפטו.

משיב 2:
למשיב 2 מיוחסת גם כן עבירת סחר בנשק (כפי שפורט).
אשר לעילת המעצר: הוכחה עילת המעצר משני טעמים:
האחד, הואיל והעבירה עליה עומד העורר לדין באה בגידרי ס' 21 (א)(ג)(2) לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996.
השני, אדם הקונה או מוכר כלי נשק, מסוכנו
תו ליחיד ולכלל נו
בעת מעצם עיסוקו (ראה בש"פ 2094/02).
כמו כן, ראה דברי הש' חשין בבש"פ 2094/02: "מסוכנו
ת הנשקפת מאדם הסוחר בכלי נשק בימינו
ובמקומותינו
, מסוכנו
ת זו היא כה רבה עד שחלופת מעצר לא תסכון".
לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצר המשיב 2, עד תום ההליכים במשפטו.


משיב 3:
קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 3, לעבירת ההצתה המיוחסת לו. אולם עצם העובדה שכל הראיות מבוססות על הודעת הסוכן, וקיימת בעייתיות (כפי שפורט) בהודעתו בענין הזיהוי שמחלישה את הראיות כנגדו, הרי שבעניינו
ניתן להסתפק בחלופת מעצר, אולם לאור חומרת המעשים המיוחסים לו, תהיה החלופה במעצר בית מלא, וכן בתנאים מגבילים נו
ספים שיקבעו בהמשך הדיון.

משיב 4:
לאור פרוט הראיות ומכלול העבירות שמיוחסות למשיב 4, שביניהם עבירת סחר בנשק, כפי שכבר צויין באשר למשיבים 1 ו- 3, העבירות של סחר בנשק מן הסוג המיוחס למשיב הן עבירות חמורות ביותר, ונשקפת מן המבצעים אותה סכנה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים (ראה בש"פ 6036/00). לאור זאת אני מורה לעצור את המשיב 4 עד תום ההליכים.

משיב 5:
כנגד משיב 5, ראיות לכאורה שמהוות עילת מעצר אולם לאור החולשה הראייתית (כפי שפורטה), ניתן להסתפק בחלופת מעצר, בדמות מעצר בית מלא, וכן בתנאים מגבילים נו
ספים שיקבעו בהמשך הדיון.

משיב 7:
קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 7 לאישומים המיוחסים לו, ומהווים עילת מעצר. לאור חלקו של המשיב בפרשה והסכמת התביעה, המשיב ישהה במעצר בית מלא ובתנאים מגבילים נו
ספים, כפי שיקבעו בהמשך.


משיבים 6, 8, ו- 9:
למשיבים מיוחסת עבירת הדחה בחקירה, כפי שפורט. אין בכך כדי להוות עילת מעצר – כדי לעצור נאשם על יסוד החשש של שיבוש הליכי משפט, צריכה התביעה להוכיח כי קיים חשש שהמשיבים, באם יתהלכו חופשי, ילכו ויזמו, במעשה או בדיבור, הדחת עדים לשקר או טישטוש ראיות או איום לבל יעידו וכיוצא באלה וחשש זה צריך שהתביעה תוכיח כי חשש סביר הוא (ראה בש"פ 15/86).
במקרה שבפני
נו
, המשיבים לא יזמו דבר, הם נקלעו לשיחה בארוחה, ודובר באמירות ספונטניות, שאינן מהוות עילת מעצר ומכאן שאין לנקוט גם בחלופת מעצר ואף לא בצו עיכוב יציאה מן הארץ (מן הנימוקים שהעלה ב"כ המשיב 6).
המשיבים יוסיפו להיות משוחררים בערבויות שנקבעו בבימ"ש השלום וכן בבית משפט זה, והערבויות ימשיכו לעמוד בתוקף עד תום ההליכים.

ניתנה היום יב' בסיון, תשס"ב ( 23 במאי 2002) במעמד הצדדים.


גורפינקל צבי
, שופט
















בש בית משפט מחוזי 90831/02 מדינת ישראל נ' פרנסואה אביטל, דניאל בן סימון, כפיר חסן, יצחק גואטה, משה פחימה, רפי פיטוסי, יבגני רוס, יוסי גולן, פליקס אביטל (פורסם ב-ֽ 23/05/2002)