פסקי דין על גמור שווק ליין בע"מ ואח' | פסקי דין על אלום דן תורג'מן | פסקי דין על דן תורג'מן |

21452/01 בשא     20/05/2002




בשא 21452/01 גמור שווק ליין בע"מ ואח' נ' אלום דן תורג'מן בע"מ, דן תורג'מן




1



בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש"א 21452/01
(בש"א 2576/00)
בתיק עיקרי א 002606/00


בפני
:
כב' השופטת ברוש שרה

תאריך:
20/05/02



בעניין:
גמור שווק ליין בע"מ ואח'



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד מלכה בן-ציון

נתבעים

נ ג ד


1. 1. אלום דן תורג'מן
בע"מ

2. 2. דן תורג'מן



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד לאלו בן ו/או י. לאלו

תובעים



החלטה

1. ביום 26.9.00 הגישו המשיבים (להלן – "התובעים") נגד המבקשת ואחרים (להלן ביחד – "הנתבעים") תביעה לתשלום סך 1,862,485 ₪, יתרת חובה של המבקשת לתובעים על פי הסכם מיום 24.1.00 שנחתם בין התובעים ובין הנתבעים (להלן – "ההסכם"), שעניינו התחייבות התובעים לייצר ולמכור לנתבעים חלונות ממ"ד.

2. יחד עם התביעה, הגישו התובעים בקשה להטלת עיקול זמני (להלן – "הבקשה לעיקול"), על נכסיהם של הנתבעים. כב' השופטת צ'רניאק נעתרה לבקשה להטלת העיקול.

3. בבקשה דנן, עותרים הנתבעים לביטול העיקול באשר לטענתם לא מילאו התובעים אחר הוראות תקנה 360 (דאז, בעת הטלת העיקול) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). לטענתם, לא הוכיחו התובעים בראיות מהימנות לכאורה קיומה של עילת התביעה; הבקשה להטלת עיקול נגועה בחוסר נקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובעים; הטלת העיקול פוגעת בזכותם הקניינית של הנתבעים המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ואיזון האינטרסים הראוי של הצדדים מחייב לבטלו. לחילופין, נטען כי יש לבטל את צו העיקול כנגד המבקשת מס' 4 אשר אין כנגדה כל עילה.

4. התובעים טוענים לעומתם, כי עמדו בכל תנאי תקנה 360 (דאז), כי המסמכים התומכים בבקשת העיקול מוכיחים זכות לכאורה לעילת תביעה וכי אף הנתבעים עצמם הם מודים בחוב העולה על 1,000,000 ₪. מוסיפים התובעים ואומרים, כי הנתבעים, במכתבם מיום 18.3.00 הודו, כי לאור אי הבהירות שנוצרה, נמסרו לכל הבנקים הודעות על ביטול השיקים המעותדים שנמסרו למשיבים הן בגין עסקאות עבר והן בגין עסקאות עתידיות. עוד מוסיפים התובעים, כי הנתבעת מס' 4, הוקמה במטרה להתחמק מסילוק סכום השיקים שבוטלו על ידי הנתבעים, דהיינו נוסדה למטרת תרמית, במטרה ברורה להבריח אליה את כל נכסיה של הנתבעת 1 ולהשאירה מחוסרת כל אפשרויות כספיות.

בטרם אדון בטענות אלו לגופן, מן הראוי להקדים ולהביא את הוראות הדין והפסיקה הנוגעות להטלת עיקול זמני.

5. תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), התשס"א – 2001 (להלן – "התקנות") קובעת:
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש"
התקנה הספציפית העוסקת בעיקול זמני, היא תקנה 374 לתקנות, הקובעת:
"(א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף. ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.
(ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.
... ".

הוראות תקנות אלה החליפו את הוראות תקנה 360 לתקנות שנהגו בעת הטלת העיקול. ברם, תיקונן של התקנות לא בא אלא כדי ליישם את הוראות הפסיקה מעת שהותקנה תקנה 360 דאז (ראה דברי הסבר לתיקון התקנות).
לעניין פרשנותה ואופן יישומה של תקנה 360 דאז, ובשים לב לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נדרש המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין, ברע"א 8420/96, דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (פ"ד נ"א(3) 789) (להלן –

פסק דין
מרגלית) (להלן – "

פסק דין
מרגלית"), בעמודים 799, 800):-
"11. המפנה חל עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני. ובמה נשתנה לעניין זה צו זמני מסעד סופי? שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי הדין. גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה. ראה לעניין זה ההחלטה שניתנה על ידי השופטת דורנר בבש"א 4459/94, 4475 סלמונוב ואח' נ' שרבני ואח' (10) והחלטת בית-משפט השלום בת"א (חי') 15739/91, המ' 4234/93 אלעד ואח' נ' שרפ ואח' (11), המסכמת את ההלכות האמריקניות בסוגייה זו. איזון האינטרסים האמור מחייב בחינה מחודשת של סדרי הדין, נטלי ההוכחה ומספר הראיות הנדרשים בסוגייה האמורה, הן כשבאים אנו לדון בחוקיותה של הוראת דין פלונית (חוק או תקנה) שחוקקה או שהותקנה לאחר חקיקת חוק היסוד ובין שעניינו בפרשנותה הראויה של הוראת-דין קיימת. איזון אינטרסים זה חיזק את המגמה למציאת מכנה משותף עקרוני בין צו העיקול הזמני לבין הצווים הזמניים האחרים בין בסדרי הדין, בין בנטלי ההוכחה ובין במספר הראיות הנדרשים מהמבקש צו זמני כלשהו. מגמה זו קיבלה ביטוי תחיקתי בתיקון משנת תשנ"ו של תקנה 360 (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2 תשנ"ו – 1996), שנכנס לתוקפו ביום 30.6.1996. כבר אין מדובר ב"תביעה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות לכאורה" (ההדגשה שלי – ש. ב.), ולאחר תיקון נוסף, משנת תשנ"ז – "המקימות זכות לכאורה" (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), תשנ"ז – 1996), כשהקטעים המודגשים מזכירים לנו את אמת-המידה הראייתית הנוהגת לעניינם של צווי המניעה הזמניים. יתרה מזאת: לא די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו ב"מסמך או בראיות מהימנות", אלא שומה עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, "כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן פסק העיקול עבר אפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק-הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין, ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב. (ההדגשה שלי – ש.ב.)
וראה גם דברי כב' השופט אור ברע"א 5935/97, רוני סיני, נ. יעקב גלנץ ואח' (דינים עליון,
כרך נב, 48), (להלן – "פ"ד סיני):
"עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" ((רע"א 5245/95) סיגנל שירותי אלקטרוניקה (1957) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, דינים עליון, כרך מג', 456). עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן. כך נקבע ברע"א 8420/96 הנ"ל, הדבר אף מוצא חיזוק בתיקונים משתנ"ו ותשנ"ז של התקנות".

התובעים אינם נדרשים להוכיח כי יגרם להם נזק ממתן צו העיקול. מבקש העיקול הוא אשר צריך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין. וכדברי כב' השופטת גרסטל בע"א 2052/01, אלרוב נדל"ן ומלונאות נ' רובנר דוד (לא פורסם):
"ואולם, על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אלו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני, שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת תובענה) הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן הצו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן. היינו בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין".

6. 6. הנתבעים טוענים ואומרים, כי הבקשה להטלת עיקול זמני נגועה בחוסר נקיון כפיים, באשר התובעים העלימו מבית המשפט עובדות מהותיות. כך למשל, העלימו מבית המשפט, כי נגד התובעים הוצא צו מניעה זמני האוסר עליהם לשווק חלונות ממ"ד בעקבות מעשי זיוף בייצור החלונות, וכן העלימו מבית המשפט את העובדה כי לא היה בידיהם רשיון לייצור חלונות ממ"ד. בכך למעשה סיכלו את אפשרויותיהם של הנתבעים למלא את ההסכם.

7. 7. אכן נוכח האמור במובאה דלעיל, מרע"א 8420/96 הנ"ל, אין ולא יכול להיות ספק, כי על בעל דין העותר למתן סעד זמני, מוטלת חובה לגלות את מלוא העובדות העשויות להשפיע על בית המשפט, כדי שיוכל לשקול במידת הזהירות הראויה אם יש מקום להיעתר לבקשת העיקול, וכדי לאפשר לו לאזן כדבעי את האינטרסים שבין התובע והנתבע. במיוחד קיימת חובה זו, בהליך הנדון במעמד צד אחד. כפי שנאמר ברע"א 2267/95, היועץ המשפטי נ' הכטפלד, פ"ד מט (3) 898, ובע"א 837/87, הוידה נ' הינדי, פ"ד מד (3) 545:
"נקיון הכפיים במשמעות של גילוי מלא נדרש בבקשה להיתר המצאה לחו"ל, לא משום היות העניין נובע מדיני היושר, אלא מעצם העובדה שהדיון בעניין נעשה במעמד צד אחד... העקרון שעל המבקש סעד שבצדק לבוא לבית המשפט 'נקי כפיים ובר לבב' חל ביתר שאת על בקשות המתבררות במעמד צד אחד, ואז חובה כפולה ומכופלת על המבקש למסור תמונה שלמה ונכונה של העובדות החשובות ולא להטעות את בית המשפט..."

8. 8. השאלה אם עובדה או מסמך מסויימים רלבנטיים ויש לגלותם, אינה נתונה למבקש. עליו לגלות את מלוא העובדות, ולהשאיר לשיקולו של בית המשפט את ההכרעה בדבר הרלוונטיות. כפי שנאמר בע"א 4196/93, שפע בר נ' שפע מסעדות, פ"ד מז (5) 165:
"מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט".
חובה זו, מקבלת משנה תוקף, בבקשה למתן צו עיקול הפוגע בזכות קניינו של נתבע, נוכח השלכותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, כפי שבאו לידי ביטוי בדבריו של מ"מ הנשיא, השופט לוין ברע"א 8420/96, שהבאתי לעיל.

9. 9. מבלי להכנס למלוא הטענות שהעלו בעלי הדין בסיכומיהם, נחה דעתי כי יש לבטל את העיקול, משום שהתובעים לא גילו בבקשת העיקול עובדות רלבנטיות לגבי צו מניעה הקיים נגדם, שהיה בהן כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, ואשר היה צורך להעלותן במסגרת בקשת העיקול, ובמיוחד לאור העובדה שהבקשה הוגשה במעמד צד אחד, הכל כפי שאבהיר להלן.

10. 10. בבקשת העיקול, התובעים לא הזכירו ולו במילה את צו המניעה שניתן נגדם. בתגובתם לבקשה התייחסו התובעים לעניין צו המניעה בצורה מינורית ושולית. הם טענו כי אילו היו הנתבעים משלמים את חובם, הרי שהתובעת היתה גורמת לכך שחלונות ממ"ד נוספים – עד להשלמת 2,000 יחידות – יסופקו להם בתמורה הקבועה בהסכם. לא זו בלבד,שהתובעים לא עמדו בחובת הגילוי המוטלת עליהם ולא גילו בבקשה לעיקול דבר הטלתו של צו המניעה, הרי שאף בתגובתם לא מלאו חובה זו. התייחסותם לעניין זה בתגובתם היא סתמית וממנה משתמע כי הצו זניח וחסר משמעות. גם אם כך הם פני הדברים, היה צריך להביא עניין זה בתוך הבקשה כדי שבית המשפט יכריע הוא בעניין זה.
בכל האמור בתגובת התובעים אין כדי למלא את חובת הגילוי לעניין צו המניעה כלפי בית המשפט ויש בו להצביע על חוסר נקיון כפיים.

11. 11. הגשת בקשה לסעד זמני ובמיוחד בקשה במעמד צד, מטילה על המבקש חובה מוגברת לתום לב וניקיון כפיים, המחייב גילוי של פרטים מהותיים ורלבנטיים לבקשה. בבר"ע 8113/00, דפנה שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995*) בע"מ ואח', טרם פורסם, מציין השופט מצא:
"תום הלב שעליו מדובר כאן אינו תום ליבו ה"סובייקטיבי" של תובע הסעד לא כל שכן של פרקליטו, אלא שורת תום הלב במובן האובייקטיבי, שהפרתה אינה נמדדת רק במעשה זדוני ועשויה להתבטא גם בעצימת עיניים ואף במחדל רשלני לבדוק כראוי את העובדות".
בספרו של ד"ר אליהו וינגורד, צווי מניעה, חלק כללי, הוצ' הלכות בע"מ 1993, בע"מ 130, מתייחס המחבר המלומד להתנהגותו של מבקש שיש לראותה כחוסר נקיון כפיים, באומרו:
"בית המשפט אינו יכול להתעלם מהתנהגותו של התובע כגון: אם התובע עצמו לא קיים את התחייבויותיו..., או העלים מבית המשפט עובדות חשובות, שעשויות היו להשפיע על שיקול דעתו בדונו בבקשה על פי צד אחד, או ניסה להטעות את בית המשפט... "אי ניקיום כפיים" יכולה להיות כל התנהגות בלתי אתית של התובע, אפילו היא חוקית לחלוטין"

12. 12. צו המניעה ואי קיומו של הרשיון לייצור החלונות, יש בהם כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט במתן צו העיקול. לפיכך היה על התובעת לגלות את כל המידע הנוגע למתן צו המניעה שניתן כנגדה, מה גם שבדיון שהתקיים בין הצדדים, נאמר כי היא תציג את הרשיון, דבר שלא נעשה עד כה, ובכך למעשה, לאור התייחסותה הסתמית לעניין צו המניעה בתגובתה, לא נרפא הפגם והתובעת לא פעלה ולא גילתה את כל המידע שהיה ברשותה בנוגע לצו.
יש בכך כדי להוכיח על חוסר נקיון כפיים של התובעות ודי בכך כדי לבטל את העיקול.

13. 13. נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין עוד צורך להדרש ליתר הטענות שהעלו בעלי הדין.

אשר על כן אני מבטלת את העיקול.

הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כדין, בהתאם לתוצאות התדיינות בין הצדדים.
ניתן היום 20.5.02 בהעדר הצדדים.

שרה ברוש, שופטת
רשמת בימ"ש מחוזי ת"א
המזכירות תמציא עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.
לפרסום והפצה מיום 28.5.02












בשא בית משפט מחוזי 21452/01 גמור שווק ליין בע"מ ואח' נ' אלום דן תורג'מן בע"מ, דן תורג'מן (פורסם ב-ֽ 20/05/2002)