פסקי דין על עומר מוניר מחמוד ג'יוסי | פסקי דין על עבד אל והאב ג'יוסי | פסקי דין על עלי מוסטפא סלאמה | פסקי דין על מרים (רוידה) עארף סלאמה | פסקי דין על פארס מוסטפא סלאמה ואח' |

50799-04/13 הפ     23/08/2015




הפ 50799-04/13 עומר מוניר מחמוד ג'יוסי, עבד אל והאב ג'יוסי נ' עלי מוסטפא סלאמה, מרים (רוידה) עארף סלאמה, פארס מוסטפא סלאמה ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ה"פ 50799-04-13 ג'יוסי ואח' נ' סלאמה ואח'


בפני

השופטת
הדס עובדיה


מבקשים

1.עומר מוניר מחמוד ג'יוסי

2.עבד אל והאב ג'יוסי
ע"י עו"ד שמואל אריאלי


נגד


משיבים

1.עלי מוסטפא סלאמה

2.מרים (רוידה) עארף סלאמה

3.פארס מוסטפא סלאמה

4.אחמד מוסטפא סלאמה

5.אפנאן מוסטפא סלאמה

ע"י עו"ד כאיד סלאמה




פסק דין



1.
לפני בקשה למתן

פסק דין
המצהיר כי הסכם מכר שנכרת בין המנוחה גב' ג'יוסי עטאף מחמוד עבדאלרחים יוסף ז"ל (להלן: "המוכרת") ובין המנוח מר מוסטפא עלי סלאמה ז"ל (להלן: "הקונה") ביום 30.10.1986 (להלן: "ההסכם") למכירת חלק ממגרש הידוע כחלקה 58 בגוש 7863 בקלנסווה (להלן: "המקרקעין") בטל או בוטל כדין.

העובדות בתמצית

2.
המוכרת הייתה בעלים במשותף של חלק מהזכויות במקרקעין (העתק רישום מפנקס הזכויות במקרקעין צורף כנספח א' לבקשה). המוכרת התקשרה עם הקונה בהסכם למכירת חלק מזכויותיה במקרקעין. המבקשים הם יורשי המוכרת. המשיבים 1-5 הם יורשי הקונה (להלן: "המשיבים").

3.
בסעיף 9 בהסכם נקבע:

"מבלי לפגוע באמור לעיל, המוכרת מצהירה על כי שולמו כל המסים, ההיטלים, דמי השתתפות על הקרקע עד למסירתה לחזקת הקונה
היה ונדרש תשלומו של כל סכום מהמפורט לעיל לאחר חתימת הסכם זה, הרי שהמוכרת מתחייבת לשלמו ובלבד שעילתו נובעת ונוצרה עובר לחתימת ההסכם.
למען הסר ספק מוצהר, מותנה ומוסכם בזה כל המסים, מס שבח, מס השבחה, ויתר תשלומים על הדין החל מיום חתימת הסכם ה 30.10.86 יחולו על הקונה בלבד"
(כך במקור ה.ע).

4.
הקונה ויורשיו לא שילמו את מס השבח החל בגין העסקה. התמורה בגין המקרקעין שולמה כמוסכם, ואף החזקה בהם נמסרה. במקרקעין נבנה בית המשמש את המשיבים למגוריהם.

5.
המוכרת או יורשיה דיווחו לרשויות המס על העסקה ביום 14.9.1997 והוצאה שומה זמנית לתשלום מס שבח בסך 64,161 ₪ לתשלום עד יום 5.10.1997. בהודעת השומה הזמנית שהוגשה על ידי המבקשים מפורטים שמות הצדדים לעסקה ופרטיהם, וכן פרטי המקרקעין ותאריך העסקה.

6.
ביום 9.8.2012 פנה ב"כ המבקשים אל המשיבים בדרישה שישלמו את חובות מס שבח ומס רכוש. במכתב הודיע ב"כ המבקשים למשיבים כי אם התשלומים לא יבוצעו תוך 15 ימים יודיעו המבקשים על ביטול ההסכם וידרשו את החזרת המגרש (נספח ד' לבקשה). ביום 3.2.2012 בסמוך למועד הדרישה עמד חוב מס שבח בגין העסקה והודעת השומה הזמנית על סך 182,478 ₪ הכוללים ריבית, הצמדה וקנסות.

7.
המשיבים לא שעו לפנייה, ומשכך הודיע ב"כ המבקשים למשיבים ביום 30.9.2012 על ביטול ההסכם עקב הפרתו (נספח ה' לבקשה). ביום 10.10.2012 השיב ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים כי לפני משלוח מכתביו למשיבים הם לא נדרשו מעולם לשלם חוב כלשהו לא על ידי המבקשים ולא על ידי כל גורם אחר. ב"כ המשיבים ציין כי ללא קבלת מסמכים מפורטים התומכים בדרישה לא ניתן יהיה להתייחס אליה.

טענות הצדדים בתמצית

טענות המבקשים

8.
לטענת המבקשים הקונה לא קיים את התחייבויותיו ולא שילם את מס השבח הנובע מההסכם ואף לא את מס הרכוש שנדרש בגין המקרקעין. חליפיו שהם יורשיו גם הם לא שילמו את המסים עד היום.

9.
פניות המבקשים לקונה עוד בחייו בדרישות לקיום החיוב עליהן העיד המבקש לא נענו. לאחר שרשות המסים נקטה בהליכי אכיפה כנגד המבקשים, נאלצו המבקשים לשלם את מסי השבח והרכוש שהקונה התחייב לשלם, במועדים ובסכומים כדלקמן:
ביום 13.1.2013 79,923 ₪ ע"ח מס רכוש ובנוסף 76,745 ₪ מס רכוש ביום 7.2.2013.
ביום 13.1.2013 38,456 ₪ ע"ח מס שבח ובנוסף 35,014 ₪ מס שבח ביום 7.2.2013.

10.
לאחר תשלום המסים פנו המבקשים ביום 9.8.2012 אל המשיבים ונתנו להם ארכה לקיום התחייבות הקונה לשלם את מס השבח ומס הרכוש תוך 15 ימים. הזדמנות זו ניתנה למשיבים הגם שהפרת ההסכם בנסיבות העניין היא הפרה יסודית.
משלא נענו, ביטלו המבקשים את ההסכם בהודעה שנשלחה למשיבים ביום 30.9.2013.
רק לאחר ביטול ההסכם פנה ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים. המשיבים לא טענו שמס הרכוש ששולם על פי הקבלות שהוצגו שולם בגין נכס אחר או בגין נכס זה בגין תקופה הקודמת להסכם. לפיכך די בעובדה שהמסים לא שולמו כדי להצדיק את הביטול, לסכום המס אין משמעות לצורך זה. המשיבים לא חלקו על האמור ברישת סעיף 9 להסכם שהמס לתקופה הקודמת להסכם שולם על ידי המוכרת וחזקה היא שהדברים נכונים.

11.
התנערות הקונה והמשיבים מתשלום המסים נמשכה על פני שנים, וסירובם המופגן לתשלום המסים בא לידי ביטוי גם בבית המשפט. הגם שהמשיבים בנו את ביתם במקרקעין, במסגרת ההשבה ניתן יהיה להתחשב בהשקעותיהם. מכל מקום ברור שביטול ההסכם אינו תלוי בהשבה, ניתן לבטל הסכם גם כשההשבה אינה אפשרית.

טענות המשיבים

12.
המבקשים פנו לראשונה בעניין תשלום המסים במכתב ששלחו למשיבים ביום 9.8.2012 למעלה מעשרים וחמש שנים לאחר חתימת ההסכם, ומיהרו לבטל את ההסכם ביום 30.9.2012. הגם שהמשיבים השיבו למבקשים במכתב מיום 10.10.2012 ודרשו מסמכים, הבהרות, קבלות ואישורים על גובה התשלומים והקשר שלהם להסכם הם לא נענו על ידי המבקשים. התנהגותם זו של המבקשים איננה בתום לב. השתהותם בפני
ה למשיבים בדרישה לתשלום המסים והזמן הקצר שניתן לקיום ההסכם אינו יכול לכפר על 26 שנות שתיקה.

13.
בהסכם לא נקבע המועד לקיום החיוב, ולכן חל בנסיבות העניין סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") על פיו יש לקיים את החיוב תוך זמן סביר. בנסיבות העניין, מועד זה יש להתחיל למנות מהמועד הקובע לתשלום המס. מועד זה חלף לפני עשרות שנים והמבקשים לא פנו למשיבים ולא ביטלו את ההסכם. משלוח הודעת הביטול כעבור שנים כה רבות אינו בגדר ביטול כדין של ההסכם.

14.
ההשבה אינה אפשרית ואף הביטול אינו צודק לאחר שהמשיבים בנו את בתיהם על המקרקעין, כשהתמורה בגין המקרקעין שולמה והחזקה נמסרה וחלפו כל כך הרבה שנים.

15.
המבקשים הגישו את שוברי התשלום רק ערב ההוכחות אך הם לא צירפו כל אסמכתא לכך שתשלומי מס הרכוש הם בגין התקופות הרלוונטיות להסכם ולנכס וגם המבקש לא העיד על כך. טענות המבקשים ביחס למס רכוש כלל לא הוכחו. החוב הכספי ממילא התיישן.

דיון והכרעה

16.
השאלה הטעונה
הכרעה בתובענה היא האם ההסכם הופר על ידי הקונה והמשיבים, ומהן תוצאות ההפרה. אדון תחילה בשאלה האם הוכחה הפרה של ההסכם מצד הקונה והמשיבים ביחס לכל אחד מתשלומי המס הנטענים, מס שבח ומס רכוש.

17.
ביחס לתשלומי מס השבח הוכח כי חובות המס בגין העסקה שולמו על ידי המבקשים, התשלום הראשון בסך 38,456 ₪ שולם ביום 13.1.2013 ₪ והתשלום השני בסך 35,014 ₪ שולם ביום 7.2.2013. המבקשים הגישו את שוברי התשלום וכן הודעת שומה זמנית שנערכה על ידי מס שבח מקרקעין נתניה למוכרת. במוצגים אלה מפורטים פרטי העסקה ומהותה, פרטי הצדדים, חישוב המס לתשלום עד יום 5.10.1997 זאת בסך 64,161 ₪. בנוסף הוגש על ידי המבקשים תדפיס מס שבח המפרט את גובה החוב בגין העסקה הכולל הצמדה, ריבית וקנסות ליום 3.2.2012 זאת בסך 182,478 ₪. על פי שוברי התשלום תשלומי מס שבח ששולמו על ידי המבקשים כמפורט לעיל לא כללו קנסות ולפיכך סכום החוב לתשלום מס שבח פחת. המשיבים לא חלקו על כך שהקונה והבאים בנעליו לא שילמו את תשלומי מס השבח בגין העסקה ולא הביאו כל ראיה מטעמם לביצוע התשלום על ידם.

18.
בסעיף 9 להסכם התחייב הקונה לשלם את מס השבח החל בגין העסקה. המבקשים הוכיחו כי מס השבח בגין העסקה שולם על ידי המוכרת או על ידי המבקשים ולא על ידי הקונה או על ידי המשיבים. ביחס להתחייבות הקונה לתשלום מס השבח בגין העסקה הוכחה הפרת החוזה על ידי הקונה והמשיבים אחריו.

19.
לא כך ביחס לתשלומי מס רכוש. בעניין זה לא עמדו המבקשים בנטל הוכחת הפרת החוזה על ידי הקונה והמשיבים בנעליו.
הקונה התחייב בסעיף 9 להסכם לשלם רק את המס החל מיום חתימת החוזה. המוכרת הצהירה שהיא שילמה את כל המסים עד מועד מסירת החזקה לקונה והתחייבה לשלם כל מס שתשלומו יידרש לאחר חתימת החוזה אשר עילתו נוצרה עובר לחתימת ההסכם:
כך נקבע בסעיף 9 בעניין זה:

"מבלי לפגוע באמור לעיל, המוכרת מצהירה על כי שולמו כל המסים, ההיטלים, דמי השתתפות על הקרקע עד למסירתה לחזקת הקונה
היה ונדרש תשלומו של כל סכום מהמפורט לעיל לאחר חתימת הסכם זה, הרי שהמוכרת מתחייבת לשלמו ובלבד שעילתו נובעת ונוצרה עובר לחתימת ההסכם...".

המבקשים לא הביאו כל ראיה שיש בה כדי להוכיח כי כך אמנם נעשה ביחס לחובות העבר, וכי תשלומי מס הרכוש ששולמו על ידם נובעים מחובות מס רכוש שנצמחו ביחס למקרקעין נשוא המחלוקת וזאת לאחר כריתת ההסכם.
כל שהוגש על ידי המבקשים הם שוברים המעידים על ביצוע תשלומים למס רכוש בשנת 2013. בשוברים מצוין שם המוכרת. השוברים אינם כוללים כל התייחסות למועדים הרלוונטיים ליצירת חוב המס ולמקרקעין בגינם שולם המס הרלוונטיים להפרה הנטענת של ההסכם.

20.
המבקש בתצהירו ובעדותו לא שפך אור על הסוגיה. המבקש אך הצהיר באופן כללי וסתמי שעקב אי תשלום חובות מס השבח ומס רכוש שהמשיבים סרבו לשלם נקטה כנגדם רשות המסים הליכים למכירת הקרקע, והמבקשים נאלצו להגיש תביעות וערעורים בבתי משפט שונים כדי לבטל את המכירה, בכפוף לתשלום חובות המס שהמשיבים סרבו לשלם. המבקש הצהיר כי בסך הכל שולם מס השבח שהמשיבים היו צריכים לשלם בסך 230,138 (סעיפים 13-14 לתצהירו). לתצהיר המבקש לא צורפה כל אסמכתא.

21.
למרות שביחס לחיוב המבקשים במס רכוש נצברו בידי המבקשים מסמכים רבים הנוגעים לריבם עם רשות המסים, שהתברר בבית משפט השלום בירושלים, בבית המשפט המחוזי בירושלים ובהוצאה לפועל, שיש בהם מטבע הדברים להסביר את מהות חוב מס רכוש, המועד בו נוצר והעילה לחיוב, נמנעו המבקשים מהגשתם.














אפנה בעניין זה בנוסף להצהרות ב"כ המבקשים בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון בק.מ מיום 15.2.2015. מדברי ב"כ המבקשים עולה כי למבקשים מקרקעין ששווים עשרות מיליוני דולרים שקיבלו בירושה. כך גם עולה מצוואת המוכרת שצורפה כנספח להמרצת הפתיחה. מכאן שהמבקשים לא ירשו אך את המקרקעין נשוא המחלוקת. בהחלט יתכן שהתשלומים שהמבקשים שילמו נוגעים למקרקעין אחרים שירשו, או למקרקעין נשוא המחלוקת אך זאת בגין חוב שעילת תשלומו אינה רלוונטית לחיובי הקונה על פי ההסכם. הקשר בין חוב מס רכוש למקרקעין הנרכשים ולמועדים הרלוונטיים צריך להיבחן בזהירות ויש להוכיחו במידה הנדרשת במשפט האזרחי. בנטל זה לא עמדו המבקשים.

22.
סכום מס השבח ששולם על ידי המבקשים על פי ארבעת השוברים שהוגשו אינו תואם את האמור בתצהיר המבקש. בתצהיר נאמר שחוב מס השבח שהיה על המשיבים לשלם ושולם על ידי המבקשים הוא בסך 230,138 ₪ על פי קבלות מהחודשים ינואר ופברואר 2013 (הקבלות הנטענות לא צורפו לתצהיר המבקש). מהשוברים עולה שחוב מס השבח ששולם הוא בסכום נמוך בהרבה. התשלום הראשון בסך 38,456 ₪ שולם ביום 13.1.2013 ₪ והתשלום השני בסך 35,014 ₪ שולם ביום 7.2.2013. שני השוברים הנוספים שהוגשו נוגעים לחיובים בגין מס רכוש שהקשר שלהם להתחייבויות הקונה לא הוכח. ללא מסמכים מאמתים אין לתת משקל לעדות המבקש ביחס לתשלומי המס ועילתם.

המסקנה אליה הגעתי היא כי בהיעדר מסמכים להוכחת קיומו של חוב מס רכוש שתשלומו חל על הקונה על פי ההסכם, ובאשר השוברים לתשלום מס רכוש למקרקעין שהוגשו על ידי המבקשים אינם מוכיחים את מה שצריכים המבקשים להוכיח, לא ניתן לקבוע כי הקונה והמשיבים אחריו הפרו את החוזה בעניין תשלומי מס רכוש. המבקשים הוכיחו כנדרש שהחוזה הופר בעניין תשלומי מס שבח.

23.
אתייחס להלן לתוצאות הפרת הקונה והמשיבים אחריו את ההסכם עקב מחדלם לשלם את תשלומי מס השבח, ולביטול ההסכם. בהקשר זה יש חשיבות לנסיבות אלה:
המוכרת או יורשיה דיווחו לרשויות המס על העסקה באיחור גדול, זאת אך בשנת 1997, בחלוף כאחת עשרה שנים לאחר מועד כריתת ההסכם. מס השבח שולם על ידי המוכרת או יורשיה בשנת 2013 בחלוף כעשרים ושש שנים לאחר מועד כריתת ההסכם. תמורת המקרקעין שולמה על ידי הקונה למוכרת והחזקה במקרקעין נמסרה לו לפי המוסכם. הפניה הראשונה בכתב ליורשי הקונה נעשתה אך ביום 9.8.2012 ובמועד זה הודע למשיבים דבר ההפרה הנטענת. במהלך תקופה ארוכה זו בנו המשיבים את ביתם במקרקעין והם מתגוררים בו מאז. המבקשים לא הוכיחו את הפרת החוזה בעניין תשלום מס רכוש ובפני
ותיהם לא סיפקו למשיבים כל מידע על כך, למרות המידע הרב שהיה בידם עקב ההתדיינויות שהתקיימו בעניין זה.
אעיר כי סכום תשלום מס הרכוש הוא חלק הארי מתשלומי המס שהמבקשים נשאו בהם.

24.
המבקש העיד כי פנה בעל פה לקונה עוד לפני הפניה בכתב. בחלוף שנים כה רבות ומשהקונה נפטר קשה לאמת טענה זו. ממילא הטענה נטענה אך בעלמא וללא פרטים בנוגע למועד, למקום ולנסיבות הפנייה. הצהרה כללית מפי המבקש המושמעת מפיו ביודעו שהקונה נפטר ולא ניתן לעמתו עמו מובילה למסקנה שמשקל עדותו של המבקש בעניין זה נמוך מאוד.

25.
המועד לקיום חיוב הקונה בתשלום מס שבח לא נקבע בהסכם. בנסיבות אלה קובע סעיף 41 לחוק החוזים:

"חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".

בעניין משך הזמן הסביר לקיום החיוב נפסק:
"
משכו של הזמן הסביר ייבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה, על יסוד הראיות שבפני
בית-המשפט ולפי הקשרו של העניין (ע"א 192/80 גדנסקי נ' "מוגשם" חברה למפעלי בנין בע"מ (להלן עניין גדנסקי [1], בעמ'538; ע"א 611/80 צדקה נ' בן ארצי הכהן [2], בעמ' 318;
ע"א 464/81
מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' הוך (להלן – הילכת מפעלי ברוך [3]);
ע"א 431/82
חסיד נ' פרזות, חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ [4];
ע"א 1901/91
מראות יפו העתיקה בע"מ נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (להלן – עניין מראות יפו [5])).
כאמור, לא נקבע בהסכם מועד לתשלום מס שבח על-ידי המערער. לפיכך יש ללמוד על משך הזמן הסביר לביצוע החיוב מנסיבות המקרה שלפנינו. ראשית, בחינת ההסכם כולו מראה כי הצדדים נתנו דעתם על נושא קביעת מועד ביצוע חיובים כאשר היה מדובר בחיובים עיקריים. כך קבעו הצדדים כי תשלום המחיר המוסכם למשיבים והעברת החזקה בחלקה לידי המשלם יתבצעו במועד חתימת ההסכם. הצדדים התייחסו מפורשות בהסכם למס השבח, ולא מצאו לנכון לקבוע בהסכם מועד לביצועו או להצמיד את חובת תשלומו למועד הקבוע בחוק. לפיכך אין זה מובן מאליו שאכן זהו המועד הסביר, בנסיבות העניין".
ראו: ע"א 1168/99 נסאר נ' נסאר פ"ד נד (4)185, 190, פס' 5 לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן (2000). (להלן: "פסק הדין בעניין נסאר").

אף בהסכם נשוא המחלוקת לא נקבע מועד לתשלום מס השבח על ידי הקונה. הקונה לא נדרש לשלם את מס השבח לפני דיווח המוכרת או יורשיה על העסקה, זאת עשו רק בשנת 1987. אין כאמור פניה בכתב של המוכרת או יורשיה לקונה או ליורשיו ממועד הסמוך למועד הדיווח על העסקה לרשויות המס. הפניה הראשונה בכתב נעשתה במכתב ב"כ המבקשים למשיבים מיום 9.8.2012.

26.
בין אם נראה את מועד דיווח המוכרת או המבקשים על העסקה בשנת 1987 ואפילו אם נראה את מועד הפניה הראשונה של ב"כ המבקשים למשיבים ודרישתו לתשלום מס השבח כמועד לקיום חיובי הקונה כלפי המוכרת בעניין זה, המשיבים לא שילמו את חוב מס השבח כלל עד היום. בכך הפרו הקונה ויורשיו את החוזה. נראה שאין מחלוקת של ממש בין הצדדים בעניין זה.

27.
במכתב ב"כ המבקשים למשיבים מיום 9.8.2012 ניתנה למשיבים ארכה בת 15 ימים לקיום התחייבות הקונה לשלם את המסים. במצב דברים זה מתייתר הצורך להכריע בשאלה האם הפרת החוזה על ידי הקונה והמשיבים הייתה הפרה יסודית או לא יסודית בהתאם לאבחנה הקבועה בעניין זה בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות").

28.
אעיר כי באשר המבקשים לא נקטו כל פעולה ביחס להפרה במשך שנים רבות ממילא הפכה ההפרה ללא יסודית. בעניין זה נפסק:

"הפרת חוזה אינה מביאה לביטול החוזה מאליו עקב הפרתו, ועל הנפגע להפעיל את זכות הביטול באופן אקטיבי (
ע"א 92/89
עובדיה נ' סיבהי
, פ"ד מה
(5) 113, 119 (1991);
ע"א 288/81
קרן תורה ועבודה נ' אגודת בית כנסת שנת הניצחון עולי אירן,
פ"ד לח
(4) 533, 539 (1984)). אף ייתכנו מקרים בהם ניתן יהא להסיק מאי ביטול החוזה תוך זמן סביר לאחר ההפרה, כי הנפגע בחר בקיום החוזה (
ע"א 1407/92
י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ,
פ"ד מז
(3) 45, 51 (1993)). ייתכנו מקרים בהם התנהגותו של הצד הנפגע וחוסר המעש מצידו יהפכו תניה יסודית לתניה לא יסודית שהפרתה מצריכה משלוח הודעת ביטול (ראו דעתו של השופט אנגלרד בע"א 2825/97

אבו זייד נ' מקל,
פ"ד נג
(1) 402 (1999))".
ראו: ע א 10489/09 א. נץ בע"מ נ' אלוף ניהול ואחזקות, פס' 35 לפסק דינו של כב' השופט עמית (6.9.2011); ע"א 7021/12 שיכון דיירים בע"מ נ' ימיני, פס' 22 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל (23.3.2014) (להלן: פסק הדין בעניין שיכון דירים").


29.
בנסיבות העניין ולאור התנהגות המוכרת והמבקשים וחוסר המעש המתמשך מצדם, הפכה ההפרה אפילו הייתה הפרה יסודית, להפרה לא יסודית של ההסכם.
במצב דברים זה חל סעיף 7 (ב) לחוק התרופות הקובע:

"היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תשמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול".


30.
במתן הארכה התגברו המבקשים על החשש שמא בחלוף הזמן ממועד גילוי ההפרה על ידם ועד מועד משלוח מכתבם למשיבים איבדו המבקשים את כוח הביטול. זאת על פי הלכת החידוש. ראו לעניין הלכת החידוש והביקורת על היקף תחולתה: גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות. לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 601-605 (2009). המבקשים שימרו את כוחם לבטל את ההסכם ואין גם לומר כי תביעתם התיישנה. המדובר בתביעה במקרקעין מוסדרים שתקופת ההתיישנות הרלוונטית לגביה היא 25 שנים.

31.
על פי הוראת סעיף 7 (ב) לחוק התרופות ולצורך בחינת זכות המבקשים לבטל את החוזה לבטח לא ניתן לומר שהחוזה קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. זאת באשר התחייבות הקונה והמשיבים אחריו לשלם את מס השבח החל על העסקה לא קוימה כלל עד היום.

32.
בהקשר זה שונה העניין שלפני מנסיבות פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המשיבים בסיכומיו, פסק הדין בעניין נסאר ופסק דינו של כב' השופט שוחט בה"פ (ת"א) 1396/09 שניאור נ' דורון (22.10.2009). בנסיבות שנדונו בשני פסקי דין אלה שולם מס השבח על ידי הצד שהתחייב בחוזה לשלמו, אם כי באיחור, בשונה מהקונה והמשיבים שכלל לא שילמו את מס השבח עד היום.

33.
סעיף 8 לחוק התרופות קובע:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7 (ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה – תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה".

34.
אבחן להלן את השאלה האם ביטול ההסכם כפי שנעשה בהודעת ב"כ המבקשים למשיבים מיום 30.9.2013 נעשה תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה, והאם בנסיבות העניין הביטול כפי שנעשה הוא צודק.
בין מועד משלוח מכתבו הראשון של ב"כ המבקשים אל המשיבים למשלוח הודעת הביטול חלפו פחות מ 60 ימים. למכתב הראשון ובו פורטה דרישת תשלום המסים לא צורפו מסמכים ואסמכתאות שעל יסודם ניתן היה לבחון את הדרישה ואת ההצדקה לה. נמצא כי בכל הנוגע לתשלומי מס רכוש כלל לא הוכח שהחיוב לשלמם הוטל בחוזה על הקונה והקונה הפר את החיוב. משך הארכה שנקבע במכתב הראשון לביצוע חיוב הקונה בתשלום המסים הוא 15 ימים בלבד. משך הזמן הזה והזמן שחלף ממועד משלוח המכתב הראשון למכתב הביטול אינו עומד בכל פרופורציה להשתהות המוכרת והמבקשים בדיווח על העסקה ובפני
ה בכתב אל המבקשים, זאת שנים רבות מאוד לאחר כריתת ההסכם ולאחר פטירתם של שני הצדדים להסכם בפער זמנים של דור. ספק אם משך הזמן שעד לביטול ההסכם הספיק לקיום בירור משמעותי של דבר ההפרה הנטענת ולתיקונה. בעיקר יש לומר כי בנסיבות העניין צורמת חוסר המידתיות בין השתהות המבקשים בדרישה לקיום ההסכם ובין חפזונם לבטלו.

35.
בעניין משך הארכה לתיקון ההפרה שיש לתת למפר נפסק:

"
סעיף 7(ב)
אינו מציב דרישה ברורה לעניין משך הארכה לתיקון ההפרה שיש ליתן לצד המפר, אך בפסיקה ובספרות הובהר, כי על הארכה להיות כזו "שתאפשר למפר הנוקט מאמצים לתיקון ההפרה להשלים את התיקון בתוך תקופת ההארכה" (ג'
שלו וי' אדר דיני חוזים
- התרופות 613 (תשס"ט) וההפניות בה"ש 263, להלן: שלו ואדר - תרופות). עוד נאמר בהקשר זה, כי סבירות הארכה תקבע בהתאם לנסיבותיו של המקרה, ובין היתר, יש לשקול את "טיב העיסקה או ההתחייבות, המאמץ והזמן הרגילים היכולים להידרש לקיומה, תנאי המקום והזמן השייכים לעניין, וכו'" (עניין מרגליות בעמ' 658 - במקרה זה הדברים אמנם נאמרו
ביחס
ל"חידוש" זכות הביטול לפי
סעיף 8
אבל נראה כי הם גם יפים לענייננו, וראו בעניין זה שלו ואדר - תרופות, שם).
ראו: פסק הדין בעניין שיכון דיירים, פס' 13 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל; גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות. לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 614 (2009).

36.
גם התנהלות המשיבים אינה חפה מטעויות בלשון המעטה. בלשונו של כב' השופט זילברטל
בעניין שיכון דיירים "שני הצדדים אינם "טלית שכולה תכלת". (פס' 14 לפסק דינו בעניין שיכון דיירים).
המשיבים נמנעו מלערוך כל בירור מטעמם בדבר גובה חוב המס, ונמנעו מלשלם כל סכום בגינו עד היום. המשיבים נקטו בגישת "שב ואל תעשה". את ההליך ניהלו המשיבים תוך משיכת זמן ובאופן מקומם הכולל מחדלים בהתייצבות לדיון ובהגשת תצהירים. התייחסתי לכך בהחלטתי מיום 15.2.15. לצורך ההכרעה בשאלה האם הביטול בלתי צודק בנסיבות העניין יש להתחשב בהתנהגות שני הצדדים, בתום לבם, במאזן "האשמה והנוחות", ואף במשך הזמן שהמתין הנפגע עד למתן הארכה שקדמה להודעת הביטול. ראו: עניין שיכון דיירים. פס' 14 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל. ביטול ההסכם בנסיבות העניין יגרום ללא ספק לתוצאות קשות מבחינת המשיבים שלא ניתן להתעלם מהן בגדרי ההכרעה במחלוקת.

סיכומם של הדברים והתוצאה

37.
בשים לב לכלל נסיבות העניין ולהתנהגות שני הצדדים ולכל האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי כדי שביטול ההסכם יהיה צודק, ראוי היה לתת למשיבים 1-5 אורכה נוספת לתיקון ההפרה. לפיכך ראיתי לנכון להורות ולהצהיר כי ככל שהמשיבים 1-5 לא ישלמו את תשלומי מס השבח בסך 38,456 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.1.2013 ועד מועד התשלום וכן סך 35,014 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.2.2013 ועד מועד התשלום תוך 45 ימים; ביטול ההסכם בגין הפרת החוזה יהיה צודק וראוי.

38.
בשים לב לכל האמור לעיל וגם להפרת ההסכם ולמחדלי המשיבים 1-5 בתיקון ההפרה עד כה, יישאו המשיבים 1-5 בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ שישולמו תוך 45 ימים.





ניתן היום,
ח' אלול תשע"ה, 23 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 50799-04/13 עומר מוניר מחמוד ג'יוסי, עבד אל והאב ג'יוסי נ' עלי מוסטפא סלאמה, מרים (רוידה) עארף סלאמה, פארס מוסטפא סלאמה ואח' (פורסם ב-ֽ 23/08/2015)