פסקי דין על ציפי כרמל סרטני | פסקי דין על טל שפייזר

44254-10/13 א     24/08/2015




א 44254-10/13 ציפי כרמל סרטני נ' טל שפייזר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 44254-10-13 כרמל סרטני נ' שפייזר


תיק חיצוני: 0177981120


בפני

כבוד השופט
עדי הדר


תובעת

ציפי כרמל סרטני


נגד

נתבעת
טל שפייזר




פסק דין


1.
לפניי תביעה שהחלה על דרך הגשת בקשה לביצוע שני שטרות, האחד ע''ס 60,000 ₪ שזמן פירעונו 30.06.12, והשני ע''ס 50,000 ₪ שזמן פירעונו 30.06.12, נגד הנתבעת, בעלת החשבון ממנו נמשכו שני השיקים.

2.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטרות וטענה בתצהיר עליו חתמה ביום 8.10.13 בסעיף 6, כי "לתדהמתי התגלתה לפניי מציאות איומה לפיה אבי למעשה הוליך אותי שולל ולמעשה עשה שימוש בשמי ללא רשות". הנתבעת הצהירה כי השיקים לא נחתמו על ידה, ובדיעבד התברר לה כי אמה זייפה את חתימתה ללא ידיעתה. הנתבעת הצהירה כי נמסר לה שלפני כ-7 שנים קיבל אביה הלוואה מהתובעת ומסר לה שיקים של אחיה לצורך ביטחון, ובשנת 2012 פנתה התובעת לאבי הנתבעת ודרשה להחליף את השיקים שבידיה, שנמשכו מחשבונו של אחי הנתבעת, לשיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת "שכן טענה שלי יש עבודה קבועה ומסודרת יותר".

3.
בסעיף 8 לתצהיר הנתבעת נטען כי "אבי החזיר לתובעת סכומים רבים במהלך השנים". להצהרה זו צורפו צילומי ספחי שיקים מחשבון הנתבעת שממנו נמשכו השיקים נשוא תיק זה כלהלן:
שיק מספר 10057 זמן פירעון 15/03/2011 4,400 ₪.
שיק מספר 10056 זמן פירעון 15/02/2011 4,400 ₪.
שיק מספר 10054 זמן פירעון 15/01/2011 2,200 ₪.
שיק מספר 10036 זמן פירעון 14/05/2011 2,200 ₪.

4.
הנתבעת הדגישה כי נפלה קורבן למעשה עוקץ והונאה, וציינה כי אביה הוליך שולל אנשים נוספים, וצירפה

פסק דין
בעניינה של גב' פרחיה הכט בתא"מ 42477-02-10 צוות מילניום נ' הכט, בו בית המשפט (כב' השופט אילן רונן) קיבל את טענותיה והסיק שאביה של הנתבעת פעל בדרכים בלתי חוקיות ובכך הוליך שולל אנשים רבים.

5.
הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה כי לא נערך הסכם הלוואה בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק ההסדרה"), וכי לא צורפה יתרת החוב בצירוף התשלומים ששולמו לידי התובעת ומועדם.

6.
הנתבעת טענה כי השיקים זויפו אל מול עיני התובעת "שידעה היטב כי מדובר על שיק פסול" וכפי שנמסר לה "הזוכה ידע היטב לאורך כל השנים על מצבו הכלכלי של אביו", וכי "הזוכה ידע על כל האמור לעיל ובחוסר תום לב וללא תמורה פעל לפתיחת תיק ההוצל''פ הנ''ל".

7.
להתנגדות צורף גם תצהיר אמה של הנתבעת, שהצהירה כי "במהלך 2012 פנתה התובעת אל בעלי, אנחנו חברות כ-30 שנה, ודרשה להחליף את השיקים שבידה של בני לשיקים של בתי. בעלי הפנה אותה אליי". "התובעת הגיעה לביתי ושם "ישבנו" לכוס קפה." "התובעת הבטיחה להחליף את השיקים כנגד מסירת שיקים חלופיים של בתי". "בלית ברירה נכנסתי לחדרה הישן של בתי ולקחתי ללא רשות פנקס שיקים מארונה". "ישבתי עם התובעת ולמולה חתמתי (זייפתי) על השיקים ומסרתי לידי התובעת את השיקים המזויפים הללו". "הנתבעת ראתה והייתה מודעת לכל".

עיכוב הליכים

8.
מכיוון שההתנגדות לא הוגשה במועד, המבקשת ביקשה לעכב הליכים, ואלה עוכבו ביום 21.10.13 כנגד הפקדת הסך של 1,500 ₪ במזומן.

דיון מיום 18.02.14

9.
בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן שהתקיים ביום 18.02.14, המבקשת נחקרה על תצהירה והעידה כי אינה מתגוררת בישראל "מעל 10 שנים", לא התגוררה בבית ברח' גרניט, ידעה בדיעבד שניתן

פסק דין
נגד אביה, לא ידעה בזמן אמת על שיקים שנמשכו מחשבונה, שנפרעו, ולא היה לה מושג על הסך של 15,000 ₪. כאשר המבקשת נשאלה למה היא מזמינה פנקסי שיקים אם היא לא גרה בארץ, ענתה שהיא לא מזמינה פנקסי שיקים. כאשר נשאלה האם אמה הייתה מורשית חתימה בחשבון בשלב כלשהו, ענתה "בהתחלה, כשפתחתי אותו, כשהייתי חיילת. זה בוטל אחרי זה, אני לא בטוחה אבל הומלץ לנו על ידי עו''ד, בגלל הבעיות הכלכליות של אבי, הומלץ לנו להסיר ייפויי כוח".

10.
בתום החקירה ניתנה למבקשת רשות להתגונן, והתיק נקבע למיצוי הליכים מקדמיים.

כתב תביעה מתוקן

11.
בהתאם להסכמת הצדדים בדיון, התובעת הגישה ביום 30.03.14 כתב תביעה מתוקן בו נטען כי במועד הנוגע לעניין, התובעת הייתה חברה אישית קרובה של משפחת הנתבעת שנקלעה לקשיים כלכליים חמורים ונדרשה לסיוע כספי, ועל כן המשפחה ביקשה מהתובעת "שתלווה להם כטובה אישית וחברית סך של 110,000 ₪". התובעת אינה עוסקת במתן הלוואות, אך לאור החברות האישית "ובתן הדעת למצוקתם, היא הסכימה לסייע להם ונתנה להם בספטמבר 2004 סך של 110,000 ₪". משפ' שפייזר הציעה לשלם לתובעת סך של 2,200 ₪ וזאת עד להשבת סכום הקרן בסך 110,000 ₪ (נומינלי) – וכך הוסכם. משפ' שפייזר לא עמדה בהתחייבותה ולא שילמה את מלוא הסכום החודשי המוסכם, ובוודאי שלא במועד, אך לאור כך שהיה מדובר בחברים, התובעת התחשבה ולא עמדה על קבלת כל התשלומים במועד וכמתחייב.

12.
התובעת חזרה וביקשה לקבל את כספה חזרה "וגם הודיעה שתהיה מוכנה לוותר על חוב התשלומים החודשיים שהצטבר ובתנאי שתקבל את כספה חזרה". בסופו של דבר, לאור התעקשות התובעת, משפ' שפייזר ביקשה לחדש את ההלוואה באותם התנאים, אך כדי להסיר את חששה של התובעת הם הציעו למסור לתובעת המחאות בסך כולל של 110,000 ₪ שיימשכו מחשבון אחיה של הנתבעת וישמשו להחזר ההלוואה. "בתן הדעת לכך שנמסרו שיקים של אחיה של הנתבעת (מר יריב שפייזר) לצורך החזר ההלוואה, התובעת השתכנעה והסכימה לתת את הלוואה בסמוך לחודש יוני 2010". לתובעת נמסרו שתי המחאות, ע''ס 60,000
₪ וע''ס 50,000 ₪, משוכות מחשבונו של מר שפייזר, ושתיהן לפירעון ליום 30.06.11, מועד בו הייתה אמורה התובעת "להפקיד את ההמחאות לחשבונה לצורך פירעון ההלוואה".

13.
עד למועד הפירעון לא שולמו לתובעת כל התשלומים החודשיים, אך התובעת שוב לא עמדה על כך, ולמעשה התחשבה מטעמים חבריים במשפחה, ובמהלך 2011 הנתבעת שילמה על חשבון התשלום החודשי המצטבר, החל מיוני 2010, סך של 15,400 ₪.

14.
בסמוך למועד הפירעון, דהיינו 30.06.11, המשפחה ביקשה לא להפקיד את השיקים שנמשכו מחשבונו של יריב שפייזר מכיוון שהוא עומד להתחתן ולא יוכל לעמוד בפירעון ההלוואות, והתובעת עשתה טובה חברית ולא הפקידה את ההמחאות. בסמוך לסוף שנת 2011, דהיינו המועד בו לא ניתן יהיה להפקיד את השיקים בחלוף חצי שנה ממועד פירעונם, המשפחה שוב ביקשה לחדש את ההלוואה וזאת עד ליום 30.06.12. התובעת לא נעתרה, ומשפ' שפייזר הציעה שלצורך פירעון ההלוואה, הנתבעת תמסור לתובעת המחאות שלה "כשלטענתם הנתבעת היא בעלת עבודה קבועה ומצבה הכלכלי טוב ועל כן אין חשש שהלוואה לא תוחזר", ובנסיבות אלה התובעת השתכנעה והסכימה לחדש את ההלוואה כנגד מסירת ההמחאות של הנתבעת, ובסמוך לאותו מועד, דהיינו סוף שנת 2011, נמסרו לתובעת 2 המחאות, האחת ע''ס 60,000 ₪ והשניה ע''ס 50,000 ₪, שתיהן בחתימת הנתבעת, וזמן פירעונן 30.06.12.

15.
התובעת הבהירה שהתנהלות זו נעשתה מול אב המשפחה, מר מרדכי שפייזר, ומול אם המשפחה, הגב' נחמה שפייזר "אך הייתה בידיעתם והסכמתם של הילדים (הנתבעת – טל שפייזר
, ואחיה – יריב שפייזר)". "כך גם ההמחאות שביסוד התביעה דנן נמסרו פיזית לידי התובעת באמצעות האם (נחמה שפייזר) אך הן בחתימת הנתבעת ונמסרו בידיעתה ובהסכמתה".

16.
עד למועד הפירעון, 30.06.12, התובעת לא קיבלה את התשלומים החודשיים המוסכמים בסך 2,200 ₪ לכל חודש, למעט סך של 4,400 ₪ שהנתבעת שילמה לתובעת ביום 22.06.12. בסמוך ליום 30.06.12 שוב ביקשו הורי הנתבעת מהתובעת להמתין, אך התובעת לא הסכימה ואף פנתה לנתבעת וביקשה ממנה לפרוע את ההלוואה – אך ללא הועיל, וביום 23.08.12 הפקידה את ההמחאות שכצפוי חזרו בהיעדר כיסוי ובגין שניתנה לגביהן הוראת ביטול.

17.
התובעת ביקשה מבית המשפט "לקבל את התביעה נגד הנתבעת ולחייב אותה בסך של 110,000 ₪ בצירוף ריבית מוסכמת בשיעור של 2,200 ₪ לחודש, וזאת החל מיום 30.06.12, ולחילופין לחייב אותה בסך של 110,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.06.12".

כתב הגנה

18.
הנתבעת טענה כי עניינה של תובענה זו היא הלוואה חוץ בנקאית וכי נמסר לה כי אביה החזיר לתובעת סכומים רבים במהלך השנים האחרונות, ולא הנתבעת ולא אחיה היו מודעים כלל לכל ההתנהלות המפורטת בכתב התביעה. עוד נטען כי הנתבעת מעולם לא הציעה ולא מסרה המחאות לתובעת, ובטח שלא חתמה על השיקים הללו, ולתדהמתה "נתגלתה לפניה מציאות איומה, לפיה אביה למעשה הוליך אותה שולל ולמעשה עשה שימוש בשמה ללא רשות".

19.
לעניין פרטי ההלוואה, הנתבעת טענה כי נמסר לה שלפני כ-7 שנים קיבל אביה הלוואה מהתובעת ומסר לה שיקים של בנו לצורך ביטחון, ובאותה עת גם הנתבעת וגם אחיה סמכו על אביהם ולא העלו על דעתם שהוא יפגע בהם בצורה כה קיצונית, והם לא הסכימו או ידעו או נתנו הסכמה להלוואה כלשהי.

20.
עוד נטען כי השיקים לא נחתמו על ידי הנתבעת, ובדיעבד התברר לה כי אמה זייפה את חתימתה ללא ידיעתה.

הליכים מקדמיים

21.
לאחר הגשת כתב ההגנה הצדדים הגישו בקשות חוזרות ונשנות כאשר הם מאשימים זה את זה בהכשלת קידום ההליכים המקדמיים, ולכן בית המשפט נאלץ לקבוע את התיק לישיבה מקדמית ליום 29.06.14, בה הכריע בבקשות המקדמיות ומינה את גב' סימה אנקונה כמומחית מטעם בית המשפט להכנת חוות דעת לעניין טענת הנתבעת כי לא חתמה על 2 השטרות נשוא התיק.

22.
לאחר הדיון שוב הוגשו בקשות בהן נטענו טענות שונות לעניין יישום החלטות בית המשפט בדיון הקודם, וכן הוגשה בקשה על ידי בנה של התובעת, שטען כי אינו מחויב להסכמת אמו, התובעת, לחשוף את פרטי חשבון הבנק המשותף של שניהם, ולכן בית המשפט נאלץ לזמן את הצדדים לישיבה מקדמית נוספת. לאחר מתן החלטת בית המשפט, חזר בו בנה של התובעת מהתנגדותו, אולם הדיון התקיים לצורך הכרעה בטענות הנוספות של הצדדים.

23.
ביום 16.09.14 התקיימה הישיבה המקדמית השלישית בתיק זה, בה הוסדרו חילוקי הדעות בין הצדדים לגבי מילוי ההחלטות לגילוי מסמכים של הצדדים.

24.
לא חלף זמן רב, ושוב טענו הצדדים כי אינם מצליחים ליישב ביניהם את ההדורים, ובית המשפט קבע, בין היתר, הסדר שאיזן בין זכויות הצדדים לעניין חשיפת דפי החשבון של התובעת משנת 2004, כך שמצד אחד תמסור אותם, אך מצד שני, תשחיר את הפרטים, ולנתבעת תעמוד האפשרות, לאחר שתעיין בדפי החשבון, לבקש פרטים נוספים. לצדדים היו הסתייגויות לעניין יישום החלטה זו,
ולכן בית המשפט נאלץ לזמנם לישיבה מקדמית רביעית שהתקיימה ביום 15.12.14. באותה ישיבה, שוב נאלץ בית המשפט להתערב ולהכריע במחלוקות. בית המשפט יצר איזון לפיו עותק תנועות החשבון משנת 2010 יוגש ללא כל השחרה לבית המשפט ובית המשפט יאתר בפרטי התנועות שמות שהנתבעת תצהיר כי שילמו במקום הלווים את החזר ההלוואה. כמו כן נקבע כי מכיוון שהתביעה היא גם שטרית וגם חוזית, התובעת תגיש את תצהיריה ראשונה.

25.
לאחר הדיון, התובעת הגישה את דפי החשבון משנת 2010 בעותק נקי לבית המשפט, במעטפה סגורה, ובית המשפט ביצע את הבדיקה המפורטת לעיל והודיע לצדדים כי לא מצא בדפי החשבון מי מהשמות הכלולים ברשימה שהעבירה הנתבעת.

חוות דעת מטעם המומחית

26.
ביום 23.11.14 הגישה המומחית מטעם בית המשפט את חוות דעתה, בה קבעה כי קיימת אפשרות שהנתבעת לא חתמה על 2 השטרות נשוא תיק זה.

תצהיר התובעת

27.
ביום 5.02.15 הגישה התובעת את תצהיר עדותה הראשית.

תצהירי הנתבעת

28.
ביום 15.04.15 הגישה הנתבעת את תצהיריה שכללו את תצהיר אביה, אמה ותצהירה.

דיון מיום 25.06.15

29.
ביום 25.06.15 נחקרו התובעת והנתבעת, אביה ואמה.

סיכומי התובעת

30.
התובעת טענה כי אין מחלוקת כי נתנה הלוואה של 110,000 ₪ וכי ככל שיש מחלוקת לגבי הריבית בה נתנה אותה הלוואה, אין הדבר מעלה או מוריד כי ממילא התובעת לא תבעה הריבית, אלא רק את סכום הקרן. התובעת טענה שאין מחלוקת כי לצורך פירעון הקרן, אם התובעת מסרה לנתבעת שני שיקים לחשבון הנתבעת לפירעון ביום 30/06/2012 ואין מחלוקת שהשיקים לא כובדו כי ניתנה לגביהם הוראת ביטול וכן בהיעדר כיסוי מספיק.

31.
התובעת טוענת כי השיקים נחתמו בידי הנתבעת עצמה אך מכיוון שעל פי חוות הדעת של המומחית מטעם בימ"ש לא ניתן לקבוע זאת באופן החלטי, התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת גם אם היא עצמה לא חתמה על השיקים שכן היא מנועה על פי סעיף 23 (א) לפקודת השטרות מלטעון טענה זיוף או היעדר הרשאה ולפי סעיף 23 (ב) לפקודה גם אם החתימה מזויפת אין בכך כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה ולעניין זה מפנה התובעת גם לסעיף 92 לפקודה ומאשימה את הנתבעת בתרמית/קנוניה שאפשרה להוריה שימוש בשיקים שבזכותם הוריה השיגו מהתובעת הלוואה.

32.
התובעת טוענת כי החשבון שממנו נמשכו שני השיקים שימש לצרכי ההורים בהסכמת ובידיעת הנתבעת וזאת גם לאחר שהנתבעת ביטלה את זכות החתימה שלהם בחשבון שכן גם לאחר אותו מועד בוצעו משיכות מהחשבון שלא נעשו על ידי הנתבעת שכן היא שהתה באותם מועדים בחו"ל, כך גם בוצעו באותם מועדים העברות, הפקדות וזיכויים כאשר אביה של הנתבעת מאשר בחקירתו כי אלה נעשו עבורו ובקשר אליו.

33.
התובעת טוענת כי אין ספק שהנתבעת ידעה שהוריה משתמשים בחשבון ומשתמשים בשיקים שכן היא עובדת בנק בעצמה ובחשבון יש פעילות נרחבת בעשרות אלפי שקלים, יש כרטיס אשראי, נלקחו הלוואות והוזמנו פנקסי שיקים. בעניין הזמנת פנקסי השיקים, התובעת הצביעה על הסתירה בין גרסתה של הנתבעת לפיה היא לא הזמינה פנקסי שיקים לבין הודאתה כי הזמינה ביום 22/12/2011 4 פנקסי שיקים כאשר באותו מועד היא לא מתגוררת בארץ 12 שנה, באותו מועד כבר ביטלה את זכות החתימה של האם ומבחינתה החשבון לא פעיל ואף אישרה שהיא עצמה לא הייתה צריכה שיקים והיא עשתה זאת רק לבקשת הוריה.

34.
התובעת טענה תוך הפניה לדפי התנועות בחשבון כי הנתבעת אפשרה להוריה להשתמש "חופשי" בחשבון ולתת שיקים מחשבונה תוך שהיא לקחה בחשבון שההורים יפעלו בחשבון באופן "חופשי".

35.
התובעת טענה כי התלונה שהגישה הנתבעת במשטרה היא "פיקטיבית" וזאת בניסיון להיחלץ מהתביעה. כך למשל בעוד הנתבעת טוענת כי ייחסה להוריה מעשה פלילי חמור היא ממשיכה להתארח בביתם, לא יודעת וכלל לא התעניינה בגורל התלונה וההורים אישרו כי חרף התלונה לא פנו אליהם והם לא נחקרו. נוסף לכל אלה, התובעת מפנה לפעולות בחשבון שנעשו בזמן שהנתבעת לא בארץ לאחר המועד שבו הגישה תלונה במשטרה ביום 28/07/2012.

36.
התובעת טענה כי התנהלות הנתבעת מאפשרת להוריה לעשות שימוש "חופשי" בחשבון "מה שאפשר להורים כלפיי חוץ להיות בכינוס נכסים אבל בפועל להמשיך לחיות ברווחה בבית צמוד קרקע ולעשות חתונה מפוארת לבן". התובעת טענה כי לא הייתה לה סיבה לחשוד שהנתבעת תטען כי השיקים נחתמו כביכול ללא הסכמתה מכיוון שביום שהשיקים של הנתבעת נמסרו לתובעת הנתבעת הייתה בארץ לרגל חתונתו של אחיה.

37.
התובעת טוענת כי גם אם יראו בהלוואה שניתנה ב-2010 כנגד השיקים של אחיה של הנתבעת יריב ובהלוואה שניתנה ב-2011 כנגד שהשיקים של הנתבעת כאחת, ובתשלומי הריבית בשתי ההלוואות כתשלום מאוחד, הרי ממילא כמפורט בסעיפים 17 ו-33 לתצהיר התובעת שולמו לה במשך תקופה של שנתיים תשלומי ריבית בסך כולל של 19,800 ₪ (שמשקפים ריבית לא מצטברת בשיעור של 0.75 בחודש) ומכאן שהנתבעת לא פרעה את ההלוואה באמצעות תשלומי הריבית, והריבית ששולמה בפועל נמוכה בהרבה מהריבית הקבועה בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

38.
התובעת טוענת כי הטענות לתשלומים נוספים שבוצעו על ידי הנתבעת או על ידי אביה לא הוכחו למרות שבימ"ש נעתר לבקשתה והורה לתובעת להגיש לבימ"ש תדפיס של כל התנועות בחשבון התובעת באופן שבימ"ש יכול היה להתרשם האם התדפיס כולל תנועות המבטאות תשלום על ידי הנתבעת או מי מטעמה.

סיכומי הנתבעת

39.
הנתבעת טענה כי יש להחיל על המקרה את הוראות חוק ההסדרה וכי התובעת הפרה את הוראות החוק כי לא צירפה לתביעה את חוזה ההלוואה, יתרת החוב בצירוף תשלומים ששולמו והמועדים ששולמו ומכיוון שהפסיקה קבעה כי הדרישות בסעיף 8 (ב) אמורות להקנות הגנה מהותית ללווה, התוצאה היא כי אין לאכוף את עסקת ההלוואה בבימ"ש.

40.
הנתבעת טענה כי התובעת גבתה קרוב ל-200% מהקרן וכי ניתן ללמוד ממוצג ב' לתיק המוצגים כי למעשה כבר בשנת 2009 הושבה ההלוואה במלואה. הנתבעת טענה כי התובעת באופן עקבי סירבה לגלות מהם הסכומים ששולמו לה "וכי ניתן ללמוד מעדותה ומכתבי הטענות כי לאורך כל השנים רובם ככולם שלתשלומים החודשיים של 2,200 ₪ שולמו כסדרם".

41.
הנתבעת סכמה בסעיף 23 את סכומי התשלומים שבוצעו משנת 2004 לכדי הסך של 180,000 ₪.

42.
הנתבעת טענה כי על התובעת הייתה מוטלת החובה להוכיח שההלוואה ניתנה שלא כדרך עיסוק. הנתבעת טענה כי רק בעת מתן עדותה של התובעת מסרה גרסה חדשה בה "לפתע נזכרת כי כספי ההלוואה שייכים בכלל לבנה?????". הנתבעת טענה כי גרסה זו בא לעולם כי "התובעת למעשה התפרנסה ממתן הלוואות כאלה או אחרות וניסתה ליצור מצג שווא לפיהם מדובר בכספי בנה???!!!"

43.
הנתבעת טענה כי התובעת שהעידה כי לא עבדה משנת 2004 לא נתנה הסבר משביע רצון למקור הכסף וגם העידה כי כלל לא נתנה דין וחשבון לבנה בכל הנוגע לכספי ההלוואה.

44.
הנתבעת טענה כי כל מי שנותן הלוואה יראו אותי כמי שנותן הלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כך הדבר.

45.
הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה בדרישות חוק הערבות התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות") שכן הנתבעת היא ערבה יחידה ועל פי סעיף 25 וסעיף 21 (ב) העדר סכום נקוב פוטר אותה מערבותה.

46.
הנתבעת טענה כי התובעת שידעה היטב על המצב הבעייתי אליו נקלעו ההורים בחרה לעצום עיניה ובחרה לקחת שיקים של הנתבעת וזאת מבלי להחליף ולו מילה בודדה עם הנתבעת בעניין זה ולכן יש בהתנהגותה חוסר תום לב.

47.
הנתבעת טוענת כי השיקים נחתמו "בפני
ה של התובעת וזאת על ידי אם הנתבעת. התובעת בחרה להתעלם מעניין זה ולקחה את השיקים לידיה בחוסר תום לב מובהק". כמו כן התובעת לא החזירה את השיקים שקיבלה מאחיה של הנתבעת כנגד השיקים שקיבלה מחשבונה של הנתבעת וזאת מכיוון שידעה שהשיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת פגומים.

48.
הנתבעת תמהה מדוע לקחה התובעת שיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת וזאת מבלי לבדוק ולדבר עמה לעניין זה.

49.
הנתבעת טוענת כי התובעת ניצלה את מצוקת ההורים של הנתבעת וחוסר ידיעתם את החוק ומהם הסכומים ששולמו עד כה "וכך "הוציאה" מהם בעורמה ובלחץ שיקים פגומים של הנתבעת. למעשה לא ניתנה תמורה כלשהי בגין שיקים אלה, שכן ההלוואה נפרעה מזה כבר ולא היה צורך ליתן בטוחה או עירבון נוסף".

50.
הנתבעת טוענת כי אינה קשורה בשום צורה להלוואה והשיקים שנמסרו לתובעת זויפו ונמסרו ללא ידיעה "הנתבעת מתגוררת ועובדת בארה"ב מזה למעלה מעשור. בוודאי שלא היה לה מושג או שליטה על פעולות הוריה. מוקד חייה הינו בחו"ל מזה למעלה מעשור ובשל כך לא היה בידיה ידיעה על המתרחש." עוד נטען "הנתבעת לא ידעה על מעללי אביה והסתבכותו הכלכלית התובעת הינה בחורה תמימה שנפלה קורבן למעשי אביה. לא היה באפשרות הנתבעת לדעת על מעשים אלה שכן כאמור מרכז חייה הינו בחו"ל מזה למעלה מעשור. מיד כשגילתה על שבוצע מיד פנתה והגישה תלונה במשטרה נגד אמה".

דיון והכרעה

51.
על בית המשפט להכריע בסוגיות שלהלן:

51.1. האם חלים על החיוב נשוא תיק זה חוקי ההסדרה והערבות והאם תחולת מי מהם פוטרת את הנתבעת מפירעון השיקים.

51.2. ככל שהנתבעת אינה פטורה מהחיוב, כאמור לעיל, האם היא חבה בפירעון השיקים אם תתקבל טענתה שחתימתה עליהם זויפה.

51.3. האם סולק החוב בגין קרן ההלוואה?

האם חל חוק ההסדרה
?

52.
אם בעת הגשת כתב ההגנה הנתבעת התמקדה בטענה כי נפלה "קורבן למעשה עוקץ והונאה" וכי לא חתמה על השיקים מעיון בסיכומי הנתבעת עולה כי הבינה היטב את התמונה הקשה שהתבררה בעת שמיעת הראיות ולכן שינתה מן הקצה אל הקצה את התמקדותה בטענת הזיוף לטובת התמקדות בטענה נוספת שהועלתה בכתב ההגנה והיא שיש לדחות את התביעה שכן השיקים ניתנו במסגרת הלוואה חוץ בנקאית שהעמידה התובעת לטובת אביה של הנתבעת ומכיוון שההלוואה אינה נתמכת במסמך שמפרט התשלומים שקיבלה, מועדי התשלום, מרכבי התשלום, שיעור הריבית, מועד תחילת ההלוואה ומועד סיומה יש לדחות את התובענה בשל העובדה שהתובעת לא קיימה אחר הוראת חוק ההסדרה.

53.
ראשית קיים ספק אם הנתבעת זכאית להיכנס לגדר ההגנות לפי חוק ההסדרה שכן היא לא הלווה וקיימת פסיקה סותרת בשאלה האם יש להחיל את ההגנות גם על צדדים שלישיים, דהיינו, מי שאינו הלווה.

54.
אולם גם אם בימ"ש זה יצא מנקודת הנחה שיש להחיל את ההגנות של חוק ההסדרה גם על מי שאינו הלווה, למשל, ערב כגון הנתבעת כאן, שהשיקים שמסרה אמורים היו להבטיח את פירעון ההלוואה שנטל האב, עדיין לא ניתן להחיל את הגנות חוק ההסדרה על הנתבעת. זאת לנוכח לשונו של סעיף 15 לחוק ההסדרה שקובע כי הוראות סעיפים 2,3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא על דרך עיסוק. מכאן שככל שיתברר שהתובעת לא נתנה ההלוואה על דרך עיסוק אזי לא חלה עליה החובה להציג מסמך בכתב לפי סעיף 2, חובת הגילוי לפי סעיף 3 או בהגבלות לעניין הקדמת מועד הפירעון לפי סעיף 7.

55.
לפי פסק הדין בע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (להלן: "עניין בס") בהתאם לסעיפים 1 ו-15 לחוק ההסדרה יראו כל מי שנותן הלוואה כמי שנתן אותה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר. בעניין בס נקבע כלהלן " משכך אם התובע או מבקש בקשת הביצוע עומד על טענתו כי לא מדובר בתובענה שהחוק חל עליה, לא יהא מנוס מלברר תחילה מהי אכן המסגרת המשפטית בה אנו מצויים. האם המסגרת המשפטית של החוק או מסגרת שמחוצה לו."

56.
התובעת פעלה בהתאם להלכת בס ולאחר הגשת הבקשה לביצוע השטרות הגישה כתב תביעה מתוקן בו מצאה לציין בסעיפים 1 -3 כי התובעת הייתה חברה אישית קרובה של משפחתה של הנתבעת, המשפחה ביקשה מהתובעת שתלווה לה כטובה אישית וחברית סך של 110,000 ₪ וברחל בתך הקטנה נכתב בסעיף 3 " התובעת לא עוסקת במתן הלוואות אך לאור החברות האישית ובתן הדעת למצוקתם, היא הסכימה לסייע להם ונתנה להם בספטמבר 2004 סך 110,000 ₪".

57.
על דברים אלה חזרה התובעת גם בתצהירה.

58.
הצדדים ובעיקר הנתבעת עמדה על מצוי ההליכים המקדמיים ובשלב זה מצופה היה כי תבקש גילוי של מסמכים שיאפשרו לה לקעקע את גרסת התובעת לפיה ההלוואה ניתנה על ידי התובעת שלא כדרך עיסוק, אולם כפי שיפורט בהמשך, הנתבעת התרכזה בהליכים המקדמיים באיתור מסמכים שיאפשרו לה לבסס טענתה כי ההלוואה נפרעה זה מזמן.

59.
בראיות הנתבעת, הן בתצהירים והן במסמכים לא הובאה כל ראייה לפיה ההלוואה ניתנה על דרך עיסוק כגון פרטי לווים נוספים שלוו כספים מהתובעת או מסמכים המעידים על מתן הלוואות דומות. כך גם לא התבקשו על ידי הנתבעת חשיפת דיווחי מס של התובעת כדי להצביע על השתכרותה ממתן הלוואות ובסופו של יום לא נותר מהטענה כי התובעת עוסקת במתן הלוואות, אלא השערה בלבד שאין בה כדי לסתור עדות התובעת.

60.
כאשר נחקרה התובעת, היא עמדה בעמ' 18 שורה 6 על כך שמעולם לא נתנה הלוואה "לאף אחד, זו הלוואה ראשונה ואחרונה".

61.
הנתבעת טענה בסיכומיה כי העובדה שהתובעת לא זכרה פרטים רבים לגבי מתן ההלוואה מלמדת שהיא ניסתה להסתיר מבימ"ש פרטים מהותיים שהיה בהם להוכיח טענתה שההלוואה ניתנה על דרך עיסוק.

62.
השערה זו יפה בדיוק כמו מסקנה אחרת שניתן לגזור מהעובדה שבשנת 2015 התובעת אינה זוכרת פרטים לגבי אירועים שהתרחשו בשנת 2004, דהיינו, שהתובעת אכן נתנה הלוואה על בסיס חברי, כאשר אין לה נהלי עבודה ותוכנות מחשב שמאפשרים לה לעקוב באופן מקצועי ומסחרי אחר כל הפרטים הנוגעים למתן ההלוואה לרבות המועד המדויק בו ניתנה, האופן בו ניתנה, מועדי החזרי ההלוואה ככל שהיו וכן הלאה ובמאזן הסתברויות המסקנה השנייה מתיישבת יותר עם ההיגיון ולכן בימ"ש קובע כי ההלוואה לא ניתנה על דרך עיסוק.

63.
עוד טענה הנתבעת כי העובדה שהתובעת לא חשפה מלכתחילה כי סכום הקרן שניתן כהלוואה נלקח מחיסכון של בנה של התובעת מלמדת שאין ליתן אמון בגרסתה שכן מדוע שמי שחיה מקצבת נכות תלווה סך של 110,000 ₪?

64.
תשובה לתמיהה זו סיפק דווקא מר שפייזר, אביה של הנתבעת, שכן הצהיר והעיד כי הבטיח לתובעת ריבית גבוהה ביותר. מכאן שהתובעת התפתתה ליתן מבטחה במר שפייזר מתוך הנחה כי עדיף להפקיד כספי החיסכון אצלו וליהנות מתשואה גבוהה ביותר, תחת להשאיר את כספי החיסכון בבנק ועל טעות זו שילמה מחיר יקר.

65.
מחמת הזהירות בלבד יוער כי גם אם בימ"ש היה מקבל את הטענה שההלוואה ניתנה
על דרך עיסוק אזי על פי הפסיקה שהתפתחה בשנים האחרונות, לרבות על פי עמדתו של כב' השופט ד"ר ורדי בעניין בס, ככל שאין מחלוקת לגבי סכום הקרן, אין באי מילוי דווקני של הוראות חוק ההסדרה כדי להביא לתוצאה הקשה לפיה הלווה פטור גם מתשלום סכום קרן. לעניין זה ראה האופן בו מפרש בימ"ש העליון את הלכת בס ברשות רע"א 2132/09 אריה נ' בס. "ברם, בסופו של יום, ובפרט לאור דברי השופט ורדי הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימינה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה".

66.
לענייננו, מר מוטי שפייזר שקיבל את ההלוואה מהתובעת אישר בעמ' 27 שורות 13-16 כי סכום הקרן בשנת 2004 שקיבל מהתובעת עמד על סך של 110,000 ₪ ומרגע שהתובעת החליטה שלא לתבוע את סכומי הריבית על סכום הקרן, אזי אין כל הצדקה לקבוע שהתובעת אינה זכאית להשבת סכום הקרן וזאת כאמור גם אם בימ"ש היה מקבל את טענת הנתבעת שההלוואה ניתנה על דרך עיסוק.

האם חל חוק הערבות וככל שחל האם הנתבעת פטורה מחבותה כערבה
?

67.
הנתבעת לא קיבלה תמורה מהתובעת ואין מחלוקת שהשיקים שנמשכו מחשבונה נועדו להבטיח החזר ההלוואה שנטל אביה של הנתבעת בשנת 2004, גם אם הנתבעת טוענת שהשיקים נחתמו על ידי האם וללא רשותה.

68.
מכאן שעסקת היסוד היא ערבות שניתנה על ידי הנתבעת להבטיח החזר הלוואה שנטל אביה מהתובעת.

69.
הנתבעת ביקשה מבית המשפט להחיל על התובעת את סעיפים 21 ו -25 לחוק הערבות כאשר לשיטתה היא ערבה יחידה כהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות ומרגע שלא הוצג חוזה ההלוואה אזי זו ערבות להלוואה ללא סכום נקוב ולכן על פי סעיף 21 היא פטורה מחיובה כערבה. כפי שיוסבר להלן, דין הטענה להידחות.

70.
ראשית, אביה של הנתבעת טרח לפרט בתצהירו ובעדותו את סכום הקרן ואת סכום הריבית ומכאן שהערבות אינה ערבות לסכום בלתי מוגבל.

71.
שנית, גם אם בית המשפט יתעלם מעדותו של אביה של הנתבעת, הנתבעת אינה נכנסת לגדר הגדרת "ערב יחיד" שכן התובעת אינה נכנסת לגדר ההגדרה "נושה" כאמור בסעיף 19 לחוק הערבות, דהיינו מי שנתן הלוואות במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו הרגיל.

72.
כפי שנקבע בדיון בסוגיה של תחולת חוק ההסדרה, ההלוואה ניתנה על בסיס אישי וחברי ולא על דרך עיסוק ולכן השענות הנתבעת על הסעיפים הנזכרים בחוק הערבות אינה מסייעת לה לפטור עצמה מחיובה כערבה.

ככל שהנתבעת אינה פטורה מהחיוב, כאמור לעיל, האם היא חבה בפירעון השיקים אם תתקבל טענתה שחתימתה עליהם זויפה?

73.
התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת חתמה על השטרות, אולם לנוכח העובדה שהתובעת לא העמידה עד מטעמה, שראה את הנתבעת חותמת על השטרות, ולנוכח חוות הדעת של המומחית מטעם בית משפט, בית המשפט קובע כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעת חתמה על השטרות, ולא עמדה בנטל הבאת הראיות והשכנוע הרובץ עליה לעניין זה.

74.
התובעת טענה בסעיף 34 לכתב התביעה כי גם אם ההמחאות אינן בחתימת ידה של הנתבעת, הרי שכל ההתנהלות הנוגעת לעניין "נעשתה בידיעתה ובהסכמתה והיא למעשה עשתה יד אחת עם הוריה וכחלק מאותה קנוניה מסרה להוריה או אפשרה להם לעשות שימוש בהמחאות שלה כדי להונות את התובעת ולשכנע את התובעת לתת את ההלוואה וכדי לנסות להתחמק מלהחזיר את ההלוואה".

75.
במהלך שמיעת הראיות התבררו מספר עובדות שמלמדות כי התנהלות הנתבעת הייתה תמוהה ונוגדת את השכל הישר, וכי במעשיה ובמחדליה גרמה לתובעת להאמין שהיא חתמה על השטרות, ולכן גם אם בפועל לא חתמה עליהם הרי היא מושתקת לפי סעיף 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש] מלטעון טענת זיוף, או היעדר הרשאה.

76.
להלן העובדות שהתבררו במהלך שמיעת הראיות.

77.
עד לתחילת שמיעת הראיות, התמונה שביקשה הנתבעת לצייר לפני בית המשפט בתצהיר שתמך בהתנגדותה ובכתב ההגנה שהגישה במענה לכתב התביעה המתוקן, היא של צעירה תמימה, שזה עתה סיימה את שירותה הצבאי, שהוריה שמו את ידיהם על פנקס שיקים שלה ועשו בו שימוש לרעה ללא הסכמתה וללא ידיעתה. הנתבעת תיארה את מעשי הוריה במילים קשות ביותר.

78.
בעת הגשת תצהיר עדותה הראשית, הנתבעת צירפה לראשונה אישור על הגשת תלונה במשטרה. אולם כפי שיפורט בהמשך, לא רק שהגשת האישור במועד מאוחר יחסית, ללא כל הסבר לכך, לא חיזקה את גרסתה של הנתבעת, היא אף הגבירה את סימני השאלה לגבי מהימנות גרסתה.

79.
כאשר נחקרה הנתבעת, התברר שהיא עובדת, לא פחות ולא יותר, כעובדת בנק, במשך תקופה לא קצרה, ומכאן שהמשמעות של החזקת פנקס שיקים נגיש לאחרים, אמורה להיות ברורה לה. עוד התברר כי למרות הדברים הקשים שהטיחה בהוריה בכתבי הטענות, בעת שהותה בארץ לצורך מתן עדותה, היא התארחה בבית הוריה (ראה עמ' 19 ש' 26), וכך נוהגת בכל פעם שהיא נופשת בארץ (ראה ש' 28)
ולא ראתה בכך כל בעיה, למרות שהאשימה אותם בביצוע עבירות פליליות חמורות ביותר כלפיה.

80.
יצוין שבמהלך כל הדיון הנתבעת ישבה ליד הוריה, ונראה היה שהיחסים בין שלושת בני המשפחה שפירים, בלשון המעטה. כשבית המשפט תהה על פשר הפער בין ההאשמות החמורות שהטיחה בהוריה לבין שהותה בבית הוריה בעת ביקוריה בארץ, פטרה זאת בכך ש"למשפחה נולדים, לא בוחרים" (עמ' 20 ש' 3). כשבית המשפט המשיך והקשה "אם חלק מההתמודדות זה להתגורר אצל מי שעקץ אותי, אני משיבה שכן, זה הוריי".

81.
עוד התברר שהתלונה שהוגשה במשטרה, הוגשה מכיוון שכך נאמר לה לעשות על ידי הבנק כאשר ביקשה לבטל את השיקים (ראה עמ' 20 ש' 10). יודגש שהנתבעת לא מצאה להתעדכן היכן עומדת חקירת המשטרה, ובעמ' 21 ש' 16 ענתה לשאלה מה עלה בגורל חקירת המשטרה, "אני לא יודעת, לא התעניינתי".

82.
לא זו אף זו, עיון בנספח שכונה "אישור בדבר הגשת תלונה" מעלה שאלות רבות. באישור צוין כי התלונה הוגשה ביום 26/08/2012 ולכן נשאלת השאלה מדוע לא צורף האישור כבר לתצהיר התמיכה בהתנגדות שנחתם באוקטובר 2013 ואף לא הוזכר כלל בהתנגדות או בכתב ההגנה שהוגש במענה לכתב התביעה המתוקן?

83.
באישור צוין כי הוא נוגע לעבירת "זיוף", אולם כמקום האירוע צוינה הכתובת "תל אביב יפו, רח' יהודה הלוי 62 בבנק".
השיקים שנטען לגביהם כי זויפו נמשכו מסניף בנק הפועלים בקריית השרון בנתניה, מדוע אם כן התלונה נוגעת לבנק הפועלים ברח' יהודה הלוי 62 בתל אביב? לא ניתן לכך כל הסבר.

84.
בית המשפט מייחס חשיבות רבה לאופן ועיתוי הגשת עותק "ההודעה על הגשת תלונה", תוכנה של ההודעה, והאדישות הרבה של הנתבעת למהלך חקירת המשטרה משלוש סיבות: האחת, מדוע לא צורף האישור מאוגוסט 2012 להתנגדות שהוגשה באוקטובר 2013 ואף לא הוזכר בתצהיר הנתבעת?
השנייה, מצופה ממי שנפל קורבן למעשה פלילי חמור כי יתעניין בתוצאות חקירה המשטרה. השלישית, גם אם תוצאות החקירה אינן מעניינות את הנתבעת, היה זה עניינה לבדוק אם החקירה הסתיימה, כדי להציג לפני בית המשפט את תוכן הודעתה במשטרה כדי שבית המשפט יתרשם האומנם יש התאמה בין גרסתה להשתלשלות הדברים כפי שהובאה לפני בית המשפט לבין תוכן הודעתה במשטרה.

85.
יצוין שמתשובות הנתבעת בחקירתה עולה שספק אם ייחסה את המעשים החמורים של הזיוף להוריה, שכן
בעמ' 21 שורה 10 ענתה לשאלה נגד מי הגישה את התלונה "למיטב זכרוני, זה היה נגד ההורים. אני חושבת שזה היה נגד אמא על זיוף חתימה". אולם לאחר מכן אמרה "זה היה אירוע מאוד קשה נפשית לאור כל מה שגיליתי, והלכתי למשטרה להגיש תלונה על זיוף שיקים, לא ידעתי נגד מי או איך זה בדיוק עובד" (עמ' 21 ש' 13). מכאן שהנתבעת מצד אחד חושבת שהגישה את התלונה נגד האם, ומיד לאחר מכן אומרת שלא ידעה "נגד מי או איך זה בדיוק עובד".

86.
הנתבעת העידה כי גרסה את פנקס השיקים נשוא תיק זה, עובדה שאינה מתיישבת עם קיום חקירה בתלונה בעניין תיק זה שהרי הפנקס אמור היה להימסר למשטרה לצורך ניהול החקירה.

87.
האם של הנתבעת שהעידה כי זייפה את השיקים, אישרה בחקירתה כי כלל לא נחקרה במשטרה (עמ' 25 שורה 9).

88.
כאמור לעיל המסמך היחידי שנוגע לעניין הגשת התלונה במשטרה הוא נספח ה' לתצהיר הנתבעת, שכותרתו "אישור בדבר הגשת תלונה", ואין בו כל אזכור של חשוד או חשודה בביצוע הזיוף הנזכר במסמך.

89.
מכאן שלכאורה הנתבעת מנסה ליהנות משני עולמות. מצד אחד מטיחה בהוריה האשמות חריפות במילים קשות ביותר בכתבי הטענות בתיק זה, אולם אין במילים אלה כדי להוריד שערה משערות ראשם שכן הם לא נתבעים בתיק. מצד שני, בהליך בו הם, ובעיקר האם, עלולים להיות חשופים לעונשים חמורים בגין ההתנהלות הפלילית החמורה שהבת מייחסת להם, אין לפני בית המשפט את תוכן ההודעה שנמסרה במשטרה. מתשובות הנתבעת ואם הנתבעת עולה שספק אם ייחסה להם במשטרה את מעשי הזיוף, והיא ממשיכה לנפוש בארץ בביתם כאילו לא היו דברים מעולם.

90.
די היה בהתנהלות זו כדי ללמד שיש בסיס לטענת התובעת כי הנתבעת עושה יד אחת עם הוריה, אולם התבררו עובדות נוספות כלהלן.

91.
מחקירת אביה של הנתבעת התברר שיש נגדו צו כינוס נכסים עוד משנת 2002, וכי הנתבעת העמידה לרשות הוריה למשך שנים רבות, את חשבון הבנק שלה כדי שיקבלו בו כספים ויבצעו באמצעותו תשלומים, וזאת למרות שהיא כבר 10 שנים נמצאת בחו''ל, ולכן היכולת שלה לשלוט במעשי הוריה בחשבון הבנק שלה, מוגבלת. מכאן גם שמצופה מעובדת בנק שמודעת למשמעות השארת פנקס השיקים בידי הוריה להגביר אמצעי הבקרה והזהירות כדי למנוע שימוש לרעה בפנקסים. אולם התמונה שהתבררה היא שהנתבעת נתנה חופש פעולה מלא להוריה לעשות שימוש בחשבון הבנק שלה.

92.
לא זו אף זו, האם הייתה מורשית חתימה בחשבון, וכחצי שנה לפני מסירת השיקים שנמשכו מהחשבון לתובעת, האם הייתה רשאית לחתום על שיקים בחשבון הנתבעת. כאשר הנתבעת נשאלה להתנהלות תמוהה זו כאשר היא בחו''ל, כאישה בוגרת, ענתה "כי נסעתי לחו''ל, לא היה לי שימוש, להורים כן הייתה פעילות שם למחיה שלהם כי אין להם חשבונות בנק אחרים, אז השארתי את אימא כחותמת. באותה תקופה כבר הייתי עובדת בנק. מחוסר ברירה ומצוקה כלכלית של המשפחה, החשבון רק לצרכי יום יום.
ש. בית המשפט: מה שאמרת כרגע חייב אותך לגלות ערנות מרובה ולוודא שאכן בגלל הקשיים הכלכליים החשבון מופעל אך ורק לצרכי יום יום.
ת. בדיעבד, אני מסכימה. באותו זמן סמכתי על ההורים שלי".

93.
מכאן שהנתבעת, כאישה בגירה שחיה בניו יורק כעובדת בנק, חושפת במשך 10 שנים צדדי ג' שונים לקבל שיקים מחשבונה, שנמצאים ברשות הוריה שמצויים במצב כלכלי קשה, כאשר אביה נמצא בכינוס נכסים משנת 2002, ולא טורחת לנקוט ולו האמצעי הבסיסי ביותר, למשל על ידי הגבלת סכום המשיכה, שלגרסתה ממילא אמור להיות אך ורק להוצאות יומיומיות, לסכום נמוך יחסית. פעולה נוספת שראוי היה לנקוט כדי שההורים לא יפזרו בין נפרעים שונים
את השיקים שסכומם מוגבל, להשאיר בידם מספר מצומצם של שיקים, ולא פנקסים שלמים.

94.
ברי שאין כל הלימה בין הטענה שנולדה לראשונה בחקירת הנתבעת לגבי מתן רשות לעשות שימוש בחשבון לצרכים יומיומיים, לבין מתן הרשות להורים לעשות בשיקים ככל העולה על דעתם, ללא כל הגבלה בפועל.

95.
יותר מכך, גם אם דעתה של הנתבעת הייתה מוסחת מטרדות הארץ בהיותה בניו יורק, הרי כחצי שנה לפני זמן הפירעון של השטר היא מוצאת לבטל את זכות החתימה של אמה בחשבון. היא לא עושה זאת כדי להגן על עצמה או על צדדים שלישיים תמי לב מפני שימוש לרעה על ידי הוריה, אלא כדבריה, על פי ייעוץ משפטי שקיבלו כי אם לא תבוטל זכות החתימה של אמה, אזי נושים של הוריה ישימו ידם על חשבון הבנק של הנתבעת (עמ' 23 ש' 29-31).

96.
בחקירה התברר כי לאחר שהנתבעת ביטלה את זכות החתימה של האם בחשבון הבנק כדי להגן על הוריה מפני הנושים ולא כדי להגן על צדדי ג' מהוריה, הגיעה לסניף הבנק בעת שהותה בביקור בישראל, ואספה פנקסי שיקים בחשבון כדי למסור להוריה, סה''כ 6 פנקסים בתקופה של שנה, כשהיא לא גרה בארץ. הנתבעת נשאלה מדוע היא צריכה כל כך הרבה שיקים, וענתה בעמ' 24 שורה 4 "אני לא צריכה". כשנשאלה מיד לאחר מכן למה הוציאה הפנקסים מהבנק, ענתה בשורה 6 "הורי ביקשו שאלך לקחת אז הלכתי לקחת". הנתבעת נשאלה אם נתנה להם את השיקים, וענתה "אני לא זוכרת". כשנשאלה אם היא זוכרת מה עשתה עם הפנקסים, ענתה בשלילה.

97.
כאמור לעיל, הנתבעת עצמה מצאה לצרף את פסק הדין בעניין צוות מילניום בעניין תביעה שהוגשה בשנת 2010. חזקה על הנתבעת שהגיעה מדי פעם לבקר הוריה בישראל שידעה על הטענה של גב' הכט כי אביה עשה שימוש בעורמה בשיקים של גב' הכט, עוד לפני המועד בו הופתעה לטענתה כביכול לגלות בשנת 2013 כי אביה עשה שימוש דומה בשיקים שנמשכו מחשבונה.

98.
הגשת התלונה על ידי הנתבעת בגין זיוף באוגוסט 2012 והצהרת הנתבעת בתצהיר התמיכה בהתנגדותה כי לאביה נודע על תיק ההוצל"פ באוקטובר 2013 מעלים את השאלה הכיצד
הופתעה כביכול הנתבעת באוקטובר 2013 מהגשת הבקשה לביצוע השיקים אם הגישה תלונה במשטרה באוגוסט 2012 בגין זיוף השיקים נשוא תיק זה?

99.
הנתבעת טענה בהתנגדותה כי השיקים נחתמו כביכול על ידי האם בנוכחות התובעת וזאת בהתבסס על תצהיר האם שצורף להתנגדות. התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן בסעיף 23 כי השיקים נמסרו על ידי האם "אך הם בחתימת הנתבעת".

100.
בחקירתה בעמ' 16 שורה 24 התובעת עמדה על טענתה כי השיקים נמסרו לה ממולאים.

101.
מכיוון שרק התובעת ואם הנתבעת נכחו בעת מסירת השיקים ומכיוון שהנתבעת עצמה מייחסת לאם זיוף ומכאן שאמינותה של האם מפוקפקת גם בעיני הנתבעת, בית המשפט מעדיף גרסת התובעת לפי השיקים נמסרו לה כאשר הם חתומים על ידי הנתבעת ולא נחתמו בפני
ה על ידי האם, כגרסת אם הנתבעת.

102.
כאן המקום להדגיש שלפני בית המשפט הוצגו שישה שיקים שקיבלה התובעת מחשבון הנתבעת וכולם נפרעו, עובדה שמלמדת כי לתובעת לא הייתה סיבה לחשוד או לפקפק שהשיקים שנמשכו מחשבון הנתבעת זויפו, או ניתנו שלא על דעתה.

103.
הסתירות שנפלו בגרסת הנתבעת לעניין המועד בו נודע לה על זיוף השיקים, עיתוי הגשת ההודעה בדבר הגשת תלונה במשטרה, הספקות הרבים האומנם התלונה נוגעת לשיקים נשוא תיק זה, חשיפת העובדה בעת חקירת הנתבעת כי הזמינה פנקסי שיקים מחשבונה כאשר היא מתגוררת בחו"ל וזאת לאחר שביטלה את זכות החתימה של האם בחשבון, מלמדים על חוסר אמינות גרסת הנתבעת.

104.
גם אם בית המשפט לא יקבל את הטענה כי הנתבעת עשתה יד אחת בקנוניה עם הוריה נגד התובעת, אין זאת אלא שהנתבעת נהגה באדישות מוחלטת לגבי השימוש שהוריה עושים בפנקסי שיקים מחשבונה, כאשר היא עובדת במשך שנים לא מעטות בבנק ואמורה לדעת היטב את התוצאה הקשה של אדישות זו. מכאן שיש לראות בה כמי שנתנה בהתנהגותה רשות להוריה לעשות בשיקים שימוש ללא כל אמצעי זהירות בסיסיים, ומכאן שהיה עליה לצפות לנוכח הקשיים הכלכליים של הוריה והתנהלותו הבעייתית של האב, לרבות ובעיקר לגבי שיקים של אחרים כגון השיקים שקיבל מגב' הכט, כי ייעשה שימוש לרעה בשיקים, כפי שאכן נעשה.

105.
המסקנה היא שהנתבעת מושתקת לפי סעיף 23 לפקודת השטרות מלטעון כי אינה חייבת על פי השטרות גם אם היא לא חתמה עליהם.

האם סכום הקרן הושב לתובעת
?

106.
הסוגיה האחרונה שנותר להכריע בה היא האם כטענת מר שפייזר הוא השיב לתובעת פי שניים מסכום הלוואה.

107.
אם לעניין הסוגיה מי חתם על השטר והאם הנתבעת מושתקת מלטעון לזיוף חתימתה, נטל הבאת הראיות והשכנוע היה מונח על כתפי התובעת, הרי בסוגיה אחרונה זו נטל הבאת הראיות והשכנוע התהפך וזאת מכיוון שמרגע שהלווה אישר כי קיבל את סכום הקרן, נטל הבאת הראיות והשכנוע על פי הכלל של הודאה והדחה עבר לכתפי הנתבעת ועליה היה מוטל נטל הבאת הראיות והשכנוע להוכיח את השבת סכומי הקרן.

108.
הגרסה לפיה קרן ההלוואה הוחזרה לא הופיעה בהתנגדות שם נטען בסעיף 8 לתצהיר הנתבעת "נמסר לי כי אבי החזיר לתובעת סכומים רבים במהלך השנים". הטענה גם לא עלתה בכתב ההגנה. הטענה עלתה לראשונה
בעת הגשת תצהירי הנתבעת בסעיף 7 לתצהיר
הנתבעת שם היא מתבססת על מידע שקיבלה מאביה ובסעיף 4 לתצהיר מר שפייזר שהצהיר "סה"כ שילמתי לתובעת סך כולל של 211,200 ₪, קרי 192% מגובה ההלוואה". להצהרה זו לא צורפה כל ראיה חיצונית למעט ארבעה ספחים של שיקים שצורפו להתנגדות. לתצהיר צורף חישוב שביצע עו"ד אלפנדרי על בסיס ההנחה שההצהרה של מר שפייזר לפיה שילם כפי שהוא מצהיר ששילם ללא כל ראיה חיצונית, אמת היא.

109.
הטענה של מר שפייזר בעמ' 26 שורה 22 לפיה "אין ויכוח שנכנס לה 211,000 ₪ במשך 7 שנים כולל תקופה שהייתי בהתקף לב, לקחתי כסף מאחותי ומאחי ומהחתן שלי כדי שציפי תקבל את ה- 2,200 ₪" אינה מתיישבת עם ההיגיון שכן אם שולם סכום כפול מסכום הקרן, מדוע אם כן בשנת 2011 מר שפייזר הורה לאשתו לתת לתובעת שני שיקים על סך 110,000 ₪. בימ"ש הפנה שאלה זו למר שפייזר בעמ' 27, אולם לא התקבלה תשובה מניחה הדעת פרט לטענה שאם לתובעת היה "סבלנות והייתה מחכה, היא הייתה מקבלת את ה-212,000 ₪ פלוס 110,000 ₪. הייתה מקבלת 300,000 ₪ ב-7 שנים". מכיוון שהשאלה לא נענתה עניינית היא נשאלה שוב ובתשובה השנייה ענה מר שפייזר "הסברתי לבימ"ש. היא קיבלה ריבית 2% לחודש ואני חייב לה מצפונית את ה-110,000 ₪. אני לא מתכחש".

110.
בנוסף לחוסר ההיגיון בגרסת מר שפייזר היא מובאת מפי עד שהתנהלותו מתאפיינת בחוסר יושר גם על פי גרסת הנתבעת עצמה.

111.
בעת שמיעת הראיות התברר פרט שנשמט מתצהירו של מר שפייזר לפיו הוא נכנס להליך כינוס נכסים כבר בשנת 2002. מכאן שמר שפייזר נטל שנתיים לאחר שנכנס לכינוס נכסים הלוואה בסך של 110,000 ₪ למרות שלא קיבל הפטר עד היום, עובדות שלכאורה אינן מתיישבות עם חובותיו על פי דין של מי שנמצא בכינוס נכסים. מכיוון שמר שפייזר לדבריו ניהל עסקיו מאז מתן צו הכינוס נגדו בין היתר באמצעות חשבון הבנק של הנתבעת מכאן עולה כי להתחייבותו המצפונית, כאמור בעדותו, לפרוע את ההלוואה, אין כיסוי בלשון המעטה.

112.
הנתבעת עצמה בהתנגדותה הצהירה כי אביה בדרך בלתי חוקית הוליך שולל אנשים רבים ואף תיארה בסעיף 15 לתצהירה את פעולותיו כ"נלוזות". מר שפייזר ממשיך ליהנות מצו כינוס נכסים נגדו מצד אחד שמונע מנושיו צעדי גבייה נגדו ומצד שני ממשיך לנהל עסקים לאחר מתן צו הכינוס נגדו באמצעות אחרים כגון בתו שמאפשרת לו לקבל כספים ולשלם באמצעות חשבון הבנק שלה.

113.
הייתה זו דווקא הנתבעת שצירפה להתנגדותה את פסק הדין בעניין צוות מילניום שמעיון בו עולה כי מר שפייזר לא רק השתמש בנתבעת כאשת קש לצורך שימוש בחשבון הבנק שלה לניהול עסקיו, אלא התנהלות זו חזרה על עצמה גם ביחס לניהול חברת צוות מילניום.

114.
על פי פסק הדין, לאחר המועד בו ניתן צו כינוס נגד מר שפייזר, הוא ניהל את התובעת שם, חברה לייצור והתקנת ריהוט, באמצעות איש קש, מר דהן, שהיה רשום כבעלי מניות מר שפייזר באותה חברה ובעת ובעונה אחת, שותפו של מר שפייזר בבעלות ובניהול של אותה חברה.

115.
בית המשפט קיבל שם את גרסת הנתבעת גב' הכט כי התגייסה לסייע למר שפייזר "עקב מערכת ידידות עמוקה" על ידי מסירת שיקים שנמשכו מחשבונה וכי הובטח לה על ידי מר שפייזר כי יוחזרו לה, אולם הופתעה לגלות כי מר שפייזר מסר אותם למר דהן ואותו מר דהן הגיש אותם לביצוע על ידי חברת צוות מילניום. מכיוון שבית המשפט קבע כי גב' הכט לא קיבלה תמורה עבור השיקים שמסרה למר שפייזר, התביעה נדחתה.

116.
מר דהן טען באותו עניין כי נכנס לבעלות בתובעת שם יחד עם מר שפייזר על בסיס ההבטחה של מר שפייזר כי הוא יזרים כספים לחברה, הבטחה שלא קוימה ומר שפייזר נותר חייב לו כספים רבים. יתכן שכישלונו של מר דהן לקבל את כספו ממר שפייזר גרם למר שפייזר ולנתבעת כאן להאמין כי ניתן לחזור שוב על אותה התנהלות, להאשים את מר שפייזר כי מסר את השיקים בעורמה לצד ג' וכך לחמוק מאחריות לפירעון השיקים.

117.
אולם העובדות באותו עניין שונות באופן מהותי מהעובדות בתיק זה, מה גם שהנתבעת הייתה אמורה בעקבות הטענות של גב' הכט להביא בחשבון שאביה ינהג בעורמה גם לגבי שיקים שימשכו מחשבון הבנק שלה, במיוחד כאשר היא מוסרת לו פנקסי שיקים ושיקים לא מעטים מחשבונה נמסרים לתובעת ונפרעים ללא כל מחאה מצדה.

118.
מן המצטבר עולה שהנתבעת מייחסת לאביה חוסר יושר ואמינות, מר שפייזר עצמו מעיד על עצמו בסעיף 12 לתצהירו כי העביר שיקים ב"עורמה" ולכן בית המשפט קובע כי אין לתת אמון בגרסתו של מר שפייזר כי שילם כביכול לתובעת החזרים כנטען, למעט הסכומים שהתובעת עצמה אישרה כי קיבלה ממנו.

119.
בנוסף לחוסר אמינותו של מר שפייזר הוא העיד על עצמו שעסקיו הצליחו בעודו בכינוס נכסים עד 2008 "הסיכוי שלי לייצר הכנסה זה מהסטודיו בבית למודלים ומרכזי מבקרים, עיקר למשרד הביטחון וזה הביא פרנסה נהדרת". מצופה ממי שמעיד על עצמו כי ניהל עסקים כנטען לפחות עד שנת 2008 כי יתעד את החזרי ההלוואה באסמכתאות, אולם לא צורפה לתצהירו ולו אסמכתא אחת להחזרי ההלוואה הנטענים, למעט 4 ספחי שיקים מחשבון הנתבעת שצורפו להתנגדות.

120.
כמו כן גם מי שכביכול שילמו בשמו את החזרי ההלוואה לתובעת דהיינו אחותו, אחיו והחתן שלו הנזכרים בעמ' 26 שורה 23 לא הובאו כעדים לעניין זה.

121.
במקום להכביד ולסרבל ניהול ההליך על ידי דרישות חוזרות ונשנות לגילוי פרטי חשבון התובעת מצופה היה כי הנתבעת תציג את התנועות בחשבון הבנק שלה שעמד לרשות הוריה שנים רבות כדי להוכיח כי נפרעו שיקים שנמשכו מחשבון זה על ידי התובעת בסכומים הנטענים על ידי אביה או תציג חשבונות בנק של אחרים שמחשבונם נמשכו שיקים או בוצעו העברות לחשבונה של התובעת.

122.
הראיות החיצוניות היחידות שהובאו לפני בית המשפט, היו אסמכתאות שהביאה התובעת לכך שקיבלה החזר חלקי של ההלוואה בשיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת.

123.
אשר על כן, בית המשפט דוחה את גרסת הנתבעת לפיה שילם מר שפייזר לתובעת כביכול במשך השנים 211,000 ₪ או כל סכום אחר, למעט הסכומים שהתובעת אישרה כי קיבלה ממר שפייזר.

הנתבעת מתיימרת לצרף ראיות בעת הבאת הסיכומים
.

124.
בשלב הבאת הסיכומים, הנתבעת צירפה תיק מוצגים ללא רשות. די בכך שבימ"ש לא יידרש כלל לתיק המוצגים ולו מסיבה זו. אולם למעלה מן הדרוש, בימ"ש עיין בתיק המוצגים ומצא שבשלב הסיכומים הנתבעת ניסתה לייצר ראיות יש מאין לצורך ביסוס הטענה בסעיף 24 לסיכומי הנתבעת לפיה שולמו כביכול לתובעת כ-180,000 ₪ בהתאם לסכומים שונים אותם סכמה בסעיף 23 לסיכומיה.

125.
מתברר שהנתבעת ניסתה בשלב הסיכומים לעשות שימוש במסמכים שכלל לא הוגשו באמצעות עדיה, דהיינו צילום תנועות בחשבון הבנק של התובעת משנת 2004 שהנתבעת קיבלה מהתובעת במסגרת מיצוי ההליכים המקדמיים בתיק כפי שפורט בתחילת פסק הדין.

126.
מכיוון שהנתבעת לא מצאה לצרף לתצהיריה את דפי החשבון שחלק מפרטי התנועות בהם מושחר נראה היה שזנחה הטענה כי דפי התנועות מוכיחים כביכול את טענתה כי שולמו סכומים רבים על ידי מר שפייזר לתובעת וכך גם מנעה מהתובעת לחקור את עדיה בגין מסמכים אלה ולו גם בגלל סיבה זו היה על בימ"ש לדחות ניסיון זה על הסף.

127.
אולם מכיוון שבירור האמת גובר על כך שיקול אחר, בימ"ש ניסה להשוות בין הסכומים השונים הנזכרים בסעיף 23 לסיכומי הנתבעת לבין התנועות במסמכי חשבון הבנק של התובעת שהוגשו כאמור לעיל לבימ"ש במסגרת אותה בקשה מקדמית בה היה על בימ"ש לבצע את הבדיקה הנזכרת לעיל, דהיינו תנועות בחשבון התובעת מיום 23/11/2009 ועד יום

10/08/2012.

128.
בית המשפט התרשם מהשוואת הסכומים והתאריכים בסעיף 23 לסיכומי הנתבעת כי זו, תחת להגיש דפי תנועות של חשבונות שחויבו בגין משיכת שיקים או העברות לחשבון התובעת ניסתה לאתר בדפי התנועות בחשבון התובעת סכומים דומים לסך של 2,200 ₪ הוא סכום ההחזר החודשי או כפולתו בסך של 4,400 ₪ באופן שישתלבו כביכול עם הסכומים והמועדים של החזרי ההלוואה שהתובעת אישרה כי בוצעו על ידי משיכת שיקים מחשבון הנתבעת.

129.


בסעיף 17 לתצהירה התובעת אישרה קבלת התשלומים שלהלן:
ביום 16/01/11 (2,200 ₪ בשיק).
27/02/11 (4,400 ₪ בשיק).
06/04/11 (4,400 ₪ בשיק).
17/05/11 (2,200 ₪ בשיק).
23/05/11 (2,200 ₪ בשיק).
בסעיף 33 לתצהירה התובעת אישרה קבלת הסך של 4,400 ₪ באמצעות המחאות שמספרן: 10176/7 ביום 22/06/2012 על סך 2,200 ₪ כל אחת.
סה"כ אישרה התובעת קבלת הסך של 19,800 ₪.

130.
להלן מספר דוגמאות לניסיון ליחס סכומים שונים שהופיעו בחשבון התובעת להחזרי הלוואה שבוצעו כביכול על ידי הלווים. כך למשל הנתבעת טוענת בסעיף 23 לסיכומיה שביום 31/03/10 שולם הסך של 4,400 ₪ ומתברר שזו הפקדת מזומן כך שלא ניתן לבסס את הטענה מי ומדוע מסר את הסכום לתובעת ומכיוון שהמסמכים לא צורפו לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת או של מי מעדיה, הם גם לא נחקרו בעניין זה.

131.
לאחר מכן נטען בסעיף 23 לסיכומיה של הנתבעת שב-07/05/10 שוב שולם הסכום של 4,400 ₪ אולם התברר שטענה זו אינה נכונה שכן באותו מועד בוצעה הפקדה של הסך של 4,000 ₪ ולא 4,400 כנטען, וזאת על ידי העברה מהבנק הבינלאומי הראשון ולכן מצופה היה שהנתבעת בנקל תמציא תדפיס חשבון הבנק הבינלאומי הראשון ממנו בוצעה אותה העברה כדי להוכיח שמי מטעם הלווים הוא שביצע אותה העברה לצורך פירעון ההלוואה.

132.
כך גם הדברים לגבי תשלום נוסף של 4,400 ₪ שבוצע ביום 05/06/10 באמצעות הפקדה של שיק. דהיינו, לו רצתה הנתבעת, בנקל הייתה מציגה את עותק אותו שיק ומבססת הטענה כי שולם על ידי מי מהלווים. תמיהה נוספת שעולה, ככל שהתשלום הכפול כביכול נועד להיות תשלום עבור חודשיים, מדוע ביום 05/06 שוב משולם תשלום עבור חודשיים, אם חלף רק חודש אחד מאז התשלום הכפול הקודם?

133.
לגבי הטענה כי ביום 06/07/10 שולם הסך של 2,200 ₪, התברר מעיון בדפי התנועות כי באותו מועד שולם הסך של 2,400 ₪ והתשלום בוצע על ידי פירעון שיק. בנוסף להערה החוזרת על עצמה לפיה ניתן היה להוכיח מהיכן נמשך השיק ועל ידי מי, מכיוון ששוב מתברר שקיים חוסר התאמה בין הסכומים, עולה חשש שהנתבעת חיפשה סכומים דומים בדפי התנועות של חשבון התובעת כדי לנסות בשלב הסיכומים לאחר שמנעה מהתובעת לחקור את עדי הנתבעת בעניין זה, או להביא ראיות מטעמה בעניין זה, ליחס סכומים שונים אותם מצאה בדפי התנועות של חשבון התובעת לתשלומים שבוצעו כביכול מטעם הלווים.

134.
כך למשל ביום 27/06/11 העברה בנקאית מבנק הפועלים על סך 2,200 ₪. שוב נשאלת השאלה מדוע לא צירפה הנתבעת לראיותיה את חשבון הבנק שממנו בוצעה העברה זו.
ביום 07/08/11 העברה בנקאית מבנק מסד על סך 4,400 ₪. שוב עולה אותה תמיהה.
ביום 04/10/11 העברה מבנק הפועלים של 1,200 ₪. על פניו הסכום אינו מתאים כלל.

ביום 25/10/11 עוד העברה בסך של 1,200 ₪ שמוגדרת "קט"ח" כאשר הסכום המצטבר 2,400 ₪
וזאת בניגוד לנטען בסיכומים לפיהם באותם שני מועדים שולם כביכול הסך של 2,200 ₪.
דווקא סכום בסך של 2,200 ₪ שהתובעת אישרה בתצהירה כי קיבלה מהנתבעת ביום 16/01/2011 בשיק שנמשך מחשבונה של הנתבעת, נפקד מהרשימה המופיעה בסעיף 23, עובדה המלמדת על המשקל שיש לייחס לאותו ליקוט של סכומים ככל הבא ליד בשלב הסיכומים.

סיכום

135.
מכיוון שהנתבעת לא עמדה בנטל הבאת הראיות והשכנוע לפיו שולמו הסכומים הנטענים בסעיף 23 לסיכומיה, המסקנה היא שיש להפחית מסכום הקרן בסך של 110,000 ₪, אך ורק את הסכומים שאישרה התובעת בתצהירה כי קיבלה על חשבון החוב בהתאם לסעיפים 17 ו-33 לתצהירה, דהיינו הסך של 19,800 ₪. מכאן שיש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 90,200 ₪ צמוד כדין מיום תאריך הפירעון על גבי השטרות, דהיינו, 30/06/2012.

136.
בשלב הסיכומים ביקשה התובעת להוסיף לסכום הקרן ריבית מוסכמת בסך 2,200 ₪ לכל חודש החל מיום 30/06/2012 ועד למועד הפירעון ולחילופין לחייב הנתבעת בתשלום הסך של 110,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/06/2012.

137.
מכיוון שלא הוכח כי בין התובעת לבין הנתבעת סוכם על "ריבית מוסכמת", אין מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית מעבר להצמדה כדין מיום הגשת התביעה.

138.
אשר על כן, בית המשפט מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 90,200 ₪ צמוד כדין מיום 30/06/2012.

139.
לעניין החיוב בהוצאות על בימ"ש לקחת בחשבון "התעריף המינימלי כרף תחתון, התנהגות בעלי הדין בהליך, לרבות דרך ניהול ההליך שיעור הסכום השינוי במחלוקת, מורכבות התיק הזמן שהושקע בהכנתו וחשיבות העניין לבעלי הדין, לרבות האינטרס הציבורי" (א גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה 11 עמ' 727).

140.
על פי התעריף המינימלי של לשכת עו"ד יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 9,020 ₪. אולם בתיק זה, הנתבעת, תחת להגיש ראיות שהיו אמורות להיות בחזקתה או בחזקת מי מטעמה, הגישה בקשות שונות לצורך חיוב התובעת להגיש מסמכים שונים שאילצו את בית המשפט לקיים 3 ישיבות מקדמיות לצורך דיון בהם כאשר בסופו של יום תצהיריה של הנתבעת הוגשו כמעט ללא מסמכים ודווקא בשלב הסיכומים התיימרה להגיש מסמכים שהגיעו לידיה בהליכי הגילוי.

141.
כמו כן צרמה במיוחד ההתנהלות הבעייתית של הנתבעת שהציגה עצמה בכתב ההגנה כקורבן תמים של פשע חמור כאשר בשלב הראיות התברר שכעובדת בנק היא מאפשרת לאביה שנמצא בכינוס נכסים מאז שנת 2002 לנהל עסקים באמצעות חשבון הבנק שלה וגם לאחר שלטענתה הגישה תלונה למשטרה נגד הוריה, ממשיכה להתארח אצלם, התנהלות שמעוררת חשד לכאורה שמא התלונה שהוגשה למשטרה, ככל שנוגעת לשיקים נשוא תיק זה, הייתה תלונה כוזבת.

142.
סיוע להורים הוא ערך מוסרי ראוי. אולם אין לקבל סיוע להורים לחמוק מתשלום חוב לנושים. לו רצתה הנתבעת לסייע בתום לב להוריה היה עליה לשלם לתובעת את המגיע לה ולא לנסות להתחמק בטענות סרק מקבלת אחריות לשיקים שנמשכו מחשבון שהעמידה לשימוש חופשי של הוריה כאשר היא מודעת להתנהלותם הבעייתית כפי שפורט לעיל.

143.
התנהלות הנתבעת והוריה כפי שהובררה הינה התנהלות נפסדת שמנצלת לרעה הליכי כינוס נכסים שנועדו לאפשר למי שכשל כלכלית בתום לב לפתוח דף חדש ולא לאפשר ניצול הליך הכינוס לניהול עסקים באמצעות אנשי קש תוך ריקון הליך כינוס הנכסים מתוכנו וגרימת נזקים לצדדי ג'.

144.
אשר על כן יש עניין ציבורי להוקיע התנהלות נפסדת זו ולכן הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת בא כוח התובעת בסך של 20,000 ₪ וכן החזר אגרות משפט ככל ששולמו וחלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.


ניתן היום,
ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 44254-10/13 ציפי כרמל סרטני נ' טל שפייזר (פורסם ב-ֽ 24/08/2015)