פסקי דין על קווי אשראי לישראל (מרכז) | פסקי דין על קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים | פסקי דין על קווי אשראי לישראל א.ש | פסקי דין על יובל רן | פסקי דין על נועם שרון | פסקי דין על דוד דוד ואח' |

2201/04 א     26/08/2015




א 2201/04 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ, קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ, קווי אשראי לישראל א.ש נ' יובל רן, נועם שרון, דוד דוד ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 2201/04 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ
נ' רן ואח'

ת"א 3316-04-13 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ
(בפירוק) נ' מימון ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני



בפני
כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט


התובעות:
1. קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ
2. קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ
(בפירוק)
3. קווי אשראי לישראל א.ש
.


נ
ג
ד

הנתבעים
:
1. יובל רן
9. נועם שרון
, עו"ד
19. דוד דוד
21. עופר קרז'נר
23. יואב רן
26. עודד לוסקי
27. רם לוסקי
28. ניליביט סוכנות לביטוח (1990) בע"מ

החלטה

האם לאפשר זימון מבקרי הפנים, ה"ה רו"ח גינוסר ורו"ח בלומנטל למתן עדות בהליך המתנהל לפני?
אני נדרשת לשאלה זו לאחר שביום 30.6.15 קבעתי במסגרת החלטה מפורטת כי דוחות הבקורת הפנימית שערכו מבקרי הפנים וכן החומר הנילווה אליהם אינם קבילים כראייה בבית משפט על פי הוראות חוק הבקורת הפנימית- הכל כמפורט בהחלטה הנזכרת, ומשכך לכאורה נשמט הבסיס לעדותם בתיק זה, שבו הקשר הבלעדי שלהם לנושאים השנויים במחלוקת הוא היותם מבקרי פנים, וניתן לשער כי דברם בהליך דנא, ומשכך עדותם, מתייחסים לדוחות הבקורת שערכו מתוקף היותם מבקרי פנים; משלא ניתן ל'הכניס' לגדר הראיות את דוחות הבקורת הפנימית ולא את החומר שקבלו מתוקף היותם מבקרי הפנים, מחוסר קבילות (סעיף 10(א) ו-(ב) לחוק הבקורת הפנימית), ממילא לא ניתן לחקור אותם בעניין דוחות בקורת הפנים ולא בעניין החומר שהגיע לידם במהלך עבודתם כמבקרי פנים שכן המשמעות תהיה הליכה בדרך עוקפת ההחלטה שקבעה כי הדוחות אינם קבילים.
ובכל זאת מבקשות התובעות להעידם.
האם יש לאפשר מתן העדות בהעדר כל אפשרות לשאול את מבקרי הפנים בעניין דוחות הבקורת והחומר שקבלו מתוקף תפקידם כמבקרי פנים ובהעדר תצהיר עדות ראשית. טוענות התובעות כי חרף ההחלטה יש לאפשר לזמנם "כדי להציג מסמכים" (שכפי שכבר ציינתי במסגרת ההחלטה מיום 30.6.15 – אלו כלל לא פורטו ומשכך מדובר במסמכים 'שונים' ובלתי ידועים), או שמא כטענת הנתבעים – אין לאפשר מתן העדות משלא ניתן להגיש את דוחות הבקורת ולא את החומר שעל בסיסו נערכו הדוחות ושהגיע למבקרים בשל תפקידם כמבקרי פנים ומאחר שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 25.3.13 (אליה אתייחס להלן).
כדי להכריע בשאלה זו יש לקבוע מהי המסגרת הנורמטיבית החלה בענייננו.
לאחרונה נדרש כב
'
השופט עמית למיתווה הנורמטיבי בסוגיית מתן עדות וכך אמר ברע"א 4868/15
בנק לאומי לישראל בע
"
מ נ
'
מגי גלזר ואח'
(29.7.15):
[יובהר כי כל ההדגשים בהחלטה דנא אינם במקור
-
א
.
נ
.
ח
]:


"...לגבי זימון עד
,
שהתקנה הרלוונטית לגביו היא תקנה
178
הקובעת כי אם
"
נקבע
תאריך לדיון בתובענה
,
רשאי בית המשפט
,
לבקשת בעל דין
,
להזמין עד
,
אם למתן עדות
ואם להצגת מסמכים
".
המגבלה


היחידה מבחינת מועדים
הנוגעת להזמנת עדים קבועה
בתקנה
182
(ב
): "
אם דרש בעל דין הזמנת עד במועד שהוא פחות מחמישה עשר ימים
לפני התאריך שנקבע לבירור המשפט
,
רשאי בית המשפט לסרב להוציא את ההזמנה
"".

מכאן שבית המשפט אומר כי בהעדר הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית חלה תקנה
178
לתקנות סדר הדין
,
וכדבריו
:


"
לא הורה בית משפט קמא על הגשת תצהירי עדות
ראשית ומשכך
,
חלה הוראת תקנה


178 והכלל הקבוע בסעיף 1 לפקודת הראיות.
..
הקובע כלהלן
:


"סמכות להזמין עדים
1.

(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא כשאין הוראה אחרת בפקודה זו...”


וממשיך בית המשפט העליון ברע"א 4868/15
לעיל ומבהיר כי ככל שבית משפט הורה לבעל דין להגיש תצהירי עדות ראשית
- הוא המקרה שלנו
,
כפי שיפורט להלן
,
הרי שהדין קובע התנהלות שונה, וכלשון כב
'
השופט עמית
:



"...בקדם המשפט מוסמך בית המשפט, על פי
תקנה 143(5), להורות לבעל דין להקדים
ולהגיש תצהירי עדות ראשית (להסדרים הנוגעים להגשת תצהירי עדות ראשית ראו ע"א
3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי (26.10.2005)).
בעל דין שלא הגיש
תצהיר כאמור תחול עליו הוראת תקנה
168
(ב
) הקובעת כי בעל הדין
"
לא יורשה להביא

את העד
"
אלא אם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות
".


עיננו הרואות כי השאלה אם לזמן את מבקרי הפנים למתן עדות תבחן לפי הדין החל בנסיבות הספציפיות של ענייננו
-
האם תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי
שתחולתה היא כללית כאשר אין הוראה ספציפית
,
ובנסיבות אלה ניתן הדגש למועדים הקבועים בתקנה, או שמא תקנה
168
(ב
)
החלה במקרה שבית משפט חייב את בעלי הדין להקדים ולהגיש תצהיר עדות ראשית כתנאי למתן עדות בבית המשפט וככל שלא עשה כך "לא יורשה להביא את העד" אלא אם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות
.

ולשאלה
–
איזו מהוראות הדין חלות במקרה זה
?
לאחר עיון בתיק עמוס המסמכים, הבקשות וההחלטות, עולה כי ביום 25.3.13 – ניתנה החלטה על ידי כב' השופט זמיר הוא המותב שהיה אמור לשמוע את ההוכחות בתיק, ולאחר שתאר את התנהלות הצדדים בתיק ("
סברתי, שהדיון בהן יהיה ממוקד וקצר (דבקתי בהחלטה זו מעת לעת בהחלטות ביניים נוספות). לא העליתי בדעתי, שהחל ממתן ההחלטות בדבר שמיעת ראיות בטענות הסף תחילה, תחל סאגה חסרת תקדים, לה שותפים התובעות וחלק מהנתבעים, כאשר כל אחד מאלה מרעיף על בית המשפט בקשות מבקשות שונות, שהביאו לסרבול ולהתמשכות הבירור מעבר לכל הגיון סביר")
הגיע למסקנה כי "
ראוי לעבור מיידית לשמיעת מלוא ההוכחות בתיק, ללא פיצול כלשהו..." ו
כך קבע (קביעה הנוגעת לענייננו):


"לפיכך אני קובע כי ההליך יתברר לגופו. חלף הישיבות שנקבעו לבירור טענות

הסף ניתן בזאת צו להגשת ראיות בתיק העיקרי, כדלהלן:


הצדדים יגישו ראיותיהם בתצהירים/תיקי מוצגים/חוות דעת כדלהלן: התובעות

בתוך 60 יום; הנתבעים בתוך 60 יום לאחר מכן; ימי פגרות יימנו במניין כל
מועד.

זימון עד ללא תצהיר עדות ראשית טעון הגשת בקשה מנומקת, בתוך המועדים

הנ"ל, כולל פירוט בדבר המניעה מקבלת התצהיר ונושאי העדות המבוקשת."

לא מצאתי כל החלטה שביטלה את החלטת כבוד השופט זמיר
,
ממילא היא ההחלטה התקפה והרלוונטית
.
גם התובעות
ש
להן אפשרתי להציג החלטות בנושא ניהול המשפט ואופן הבאת הראיות

כפי שקבע המותב שנהל את התיק
,
לא הפנו אותי להחלטה שבטלה את החלטת כבוד השופט זמיר
.
משכך החלטת כבוד השופט זמיר חלה גם על מתן עדות שני העדים מטעם התובעות
,
שנדרשו
,
כמו כל עדי בעלי הדין
,
ליתן תצהירי עדות ראשית

"תחול עליו (עליהם –א.נ.ח) הוראת תקנה
168
(ב
)
הקובעת כי בעל הדין
"
לא יורשה להביא את העד
" אלא אם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות" (רע"א 4868/15
הנ
"
ל
)
.

משנדרשו בעלי הדין להקדים ולסלול לעצמם את האפשרות ליתן עדות בבית המשפט על ידי הגשת תצהיר עדות ראשית ולא
עשו כך במועד שנקבע בהחלטת כבוד השופט זמיר, ומשלא הופניתי להחלטה שקבעה אחרת
,
ואף לא נמסרה כל סיבה, ממילא לא "סיבה מוצדקת", לאי הגשת תצהיר עדות ראשית על ידם

- "לא יורשו להביא את העד
".
וכך אני קובעת
,
קרי
,
אינני מתירה עדותם
.


לכך אוסיף כי הגם שאפשרתי לתובעות להגיש לבית משפט החלטות רלוונטיות למתן העדות הפנו אותי התובעות לבקשות
(
ולא להחלטות
)
שחלקן מתייחסות למועדים שלפני החלטת כבוד השופט זמיר וממילא אינן רלוונטיות
,
ולא נמצא בהן מאומה לעניין היתר להימנע מהגשת תצהיר עדות ראשית
.
עוד
ראיתי להוסיף
,
למעלה מהצורך
,
כי ביום
12
.7.15 קיימתי תזכורת במעמד ב
"
כ הצדדים כדי לקבוע את דרך המשך ההליך לאור ההחלטה שדוחות הבקורת הפנימית אינם קבילים ולאור דברי התובעות כי אין להן עדים נוספים
.
באותו מעמד בקשו התובעות לזמן את מבקרי הפנים למתן עדות
(
עמ
'
982 לפרוטוקול
)
חרף העובדה שלא ניתן להגיש את דוחות הבקורת הפנימית שערכו וחרף אי הגשת תצהירי עדות ראשית
;
במהלך הדיון הוריתי לתובעות להפנות אותי להחלטה שמתירה למבקרי הפנים להעיד אף שלא הגישו תצהירי עדות ראשית ותשובת ב
"
כ התובעות היתה
"
אין לי אותה פה כי הדיון קבוע לתזכורת
.
ההחלטה היא מפי המותב הקודם שדן בתיק
..." (
עמ
'
982).
לא ראיתי למנוע מהתובעות להציג לפני את אותה החלטה שניתנה
"
מפי המותב הקודם שדן בתיק" (כדברי ב
"
כ התובעות
)
, שבעתיים כך כש
נתתי דעתי לכך שהתיק מצוי במערכת מאז שנת 2004, ו
'
התגלגל
'
לפתחם של מותבים שונים שנתנו החלטות שונות עד שהגיע לפני בתחילת שנה זו
(
2015), וסברתי כי נכון יהיה לאפשר להם להציג את ההחלטות הרלוונטיות להתנהלות הדיונית בתיק כדי שאוכל לדעת איזה דין רלוונטי בענייננו
-
האם מדובר במקרה בו חלה תקנה
168
(ב
)
או תקנה
178
(א
).
הוריתי לצדדים להגיש את ההחלטות תוך
7
ימים והבהרתי כי
"
ההחלטות יצורפו ללא כל תוספת טיעון וללא כל מלל
..."
ורק יצויין מיהו בעל הדין מגיש ההחלטות
(
עמ
'
988).
התובעות לא צרפו החלטות (למעט זו של כבוד השופט שנלר שאליה אתייחס להלן
)
אלא בקשות, ואף הגדילו והסבירו שוב את עמדתם
,
הגם שהוריתי במפורש שלא לעשות כן
.
עיון בחומר שצרפו התובעות מעלה כי חרף דבריהם בדיון בדבר
"
...ההחלטה היא מפי המותב הקודם שדן בתיק
..."
,
לא צורפה כל החלטה כזו
,
גם לא צורפה החלטה המשנה את החלטת כבוד השופט זמיר מיום
25
.3.15 שהורה לבעלי הדין להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם או בקשה מנומקת ומפורטת מדוע העד אינו יכול להגיש תצהיר
,
משכך
–
המסקנה היא כי לא ניתן היתר להעיד ללא הקדמת הגשת תצהיר.
מנספח א
',
הוא הבקשה לזימון עדים מיום
7
.4.14 שצורף להודעה שהגישו התובעות לפי החלטתי בתזכורת האמורה מיום 12.7.15, עולה כי התובעות מבקשות לזמן את שני מבקרי הפנים ש
"
ערכו דוחות בקורת. ה
"
ה הודיעו כי חתימה על עדות מיותרת מבחינתם
. הם גם הודיעו כי ככל שהדבר ידרש הם יבואו לעדות
" (
סעיף
2
בנספח).
ברור לקורא הבקשה כי לא מדובר בבקשה מנומקת המציגה
"
סיבות מוצדקות
" (
רע"א 4868/15
הנ
"
ל
)
לאי הגשת התצהיר אלא בהודעה שבה מודיעים מבקרי הפנים כי "חתימה על עדות מיותרת מבחינתם
"!
אתמהה על אופן ההודעה ובעיקר על תוכנה שמשמעה למעשה הודעה לבית המשפט מהי עמדתם לגבי החלטתו
,
קרי
,
כי לשיטתם תצהיר עדות ראשית
"
מיותר מבחינתם
"
, מאליו ברור כי אין
'
ההודעה
'
מייתרת את הצורך בהגשת תצהירי עדות ראשית של עד מטעם בעל הדין ככל שלא ניתן היתר להמנע מהגשת תצהירי עדות ראשית.
לא ראיתי להתייחס לכל הבקשות
,
המסקנות וייחוס הסכמות כאלה ואחרות שלא קבלו תוקף של החלטה
,
גם אין מקום להתייחס לבקשות ולעמדות הצדדים שהוגשו עובר להחלטת כבוד השופט זמיר
–
משניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית
-
היה על מבקרי הפנים
,
ככל שאין מדובר בדוחות הבקורת
,
להגיש את תצהירים במועד שנקבע
- אחרת וכמצוות תקנה
168
(ב
)
'לא יורשו להעיד'.
גם לא ראיתי להתייחס להסכמות נטענות בין הצדדים ולא להבנות כאלה ואחרות
(
אם אכן היו כאלה
)
שלא הובאו בפני
כהסדר דיוני מוסכם ולא קבלו תוקף של החלטה
,
גם לא אוכל לעשות כך לאור התנגדות הנתבעים שהוצגה בין השאר גם בדיון מיום 12.7.15 ובודאי שאין מקום כי אכריע מה היו ההסכמות או ההבנות
,
לאיזה צורך ניתנו ובאיזה שלב וכו
'
- שהרי כיום מונחת בפני
בקשה לה מתנגדים הנתבעים מהטעמים שהועלו ומוצגים בפרוטוקול, ובהעדר כל החלטה אחרת
–
החלטת כבוד השופט זמיר היא החלטה חלוטה
, הרלוונטית לענייננו.

יוצא אפוא כי משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית במועד, גם לא בקשה מנומקת לאפשר מתן עדות ללא תצהירי עדות ראשית
,
הרי שאין לפני בית משפט בקשה הכוללת סיבות לאי הגשת תצהירי עדות ראשית וממילא אין לפני בית משפט בקשה ממנה יכול היה להשתכנע כי המנעות מהגשת התצהירים נעשתה
"
מסיבות מוצדקות" – ואם כך אין מקום לאפשר העדת העדים הללו
.

אשר להחלטת כבוד השופט שנלר
–
ההחלטה ניתנה עובר להעברת התיק לדיון בפני
לשמיעת ההוכחות ועניינה הכרעה בבקשת הנתבעים לדחות את מועד הגשת הראיות מטעמם עד לאחר תום פרשת התביעה
.
החלטה זו לא שינתה את החלטת כבוד השופט זמיר מיום
25
.3.13 שנזכרה לעיל
,
אלא התייחסה למועד הגשת הראיות והאם
"
אי העתרות לבקשה לדחיית הגשת ראיות המבקשים
(
הנתבעים
–
א
.
נ
.
ח
)..."
מהווה
"
היפוך סדר שמיעת הראיות
..." (
סעיף
20
להחלטה
).
כבוד השופט שנלר לא שינה את החלטת כבוד השופט זמיר אשר להגשת תצהירי עדות ראשית וככל שהתייחס במסגרת החלטתו לעניין תצהירי העדות הראשית
–
היה זה בהקשר לשאלה שעמדה בפני
ו ולא היתה כל קביעה המשנה את החלטת בית המשפט על עצם הגשת תצהירי העדות הראשית או בקשה לפטור עד מהגשת תצהיר
.

ברור לכל
,
כפי שאף התובעות ציינו
,
כי נושא עדות המבקרים הוא דוחות הבקורת
(
סעיף
2
להודעה שהגישו התובעות והמתייחסת לנספח ה
'
). אומר כי מקובלת עלי העמדה כי אם דוחות הבקורת היו חלק מהראיות
-
היה מתייתר הצורך בחתימת המבקרים על תצהיר עדות ראשית שכן זימונם
הוא
"
לצורך קבלת דוחות הבקורת
" (
סעיף
2
, שם
)
, ומאחר שדוחות הבקורת הוא נושא עדותם (כך כאמור לדברי התובעות) ממילא אין צורך להוסיף תצהיר עדות ראשית על דוחות הבקורת בהנחה שהיו קבילים להגשה
,
וכפי שראה כבוד השופט שנלר לצטט בהחלטתו את דברי כבוד השופטת קרת בת"א 39733-09-12
(ראו סעיף
26
להחלטתו מיום
1
.10.14) כי חתימה על דוחות כספיים
,
ובענייננו הכוונה לדוחות בקורת
,
מייתרת את הצורך בחתימה נפרדת על תצהיר עדות ראשית
, שהרי גם לשיטת התובעות נסבה עדותם על דוחות הבקורת.
אלא שמאחר שדוחות הבקורת אינם קבילים לשמש ראייה בבית משפט משכך גם אין הם חלק מהראיות
,
הרי כדי שיוכלו להעיד בעניינים שאינם דוחות הבקורת או חומר שקבלו במסגרת תפקידם כמבקרי פנים
,
היה עליהם להגיש תצהיר עדות ראשית בעניין זה
.
לאור האמור
,
משקבעתי כי דוחות הבקורת הפנימית אינם קבילים להגשה כראייה בבית משפט ובהעדר תצהירי עדות ראשית ו
/
או היתר של בית משפט להמנע מהגשת תצהירים אלה
,
הרי שלפי תקנה
168
(ב
)
-
איני מתירה את הזמנת העדים
.

ניתנה היום, י"א אלול תשע"ה, 26 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 2201/04 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ, קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ, קווי אשראי לישראל א.ש נ' יובל רן, נועם שרון, דוד דוד ואח' (פורסם ב-ֽ 26/08/2015)