פסקי דין על אליהו חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על וינוגרדוב אלמר | פסקי דין על יאן פסקר |

12125-05/14 תאמ     27/08/2015




תאמ 12125-05/14 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' וינוגרדוב אלמר, יאן פסקר








בית משפט השלום באשדוד



תא"מ 12125-05-14 אליהו חברה לבטוח בע"מ
נ' אלמר ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד

התובעת:
אליהו חברה לבטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתי סמו


נגד

הנתבעים:
1. וינוגרדוב אלמר
(ניתן

פסק דין
)
2. יאן פסקר




פסק דין


לפני תביעת שיבוב לסך של 20,926 ₪ ששולמו על ידי התובעת למבוטחת בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטחת בתאונה מיום 01.10.2013.

כנגד הנתבע 1 (הנהג ברכב הנתבעים) ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה ביום 02.11.2014.

הנתבע 2 היה בזמנים הרלוונטיים לתאונה, מעבידו של הנתבע 1, ובמסגרת פסק הדין
דנן יש לקבוע האם יש לחייב את הנתבע 2 בגין הנזק הנתבע מכח חבות מעבידים לפי ס' 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע וגדר המחלוקת:

1.
במועד התאונה, נהג הנתבע 1, מר אלמר וינוגרדוב (להלן:"הנהג") במשאית שבבעלות הנתבע 2 מר יאן פסקר
(להלן:"הנתבע 2") ופגע ברכב התובעת וברכבים נוספים שעה שאלו עמדו בנתיב לפני רמזור.


כאמור לעיל, כנגד הנהג ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה.

מטעם התובעת העידה הנהגת ברכב המבוטח, הנתבע 2 לא היה במקום התאונה באופן אישי, לא הביא את הנהג לעדות ולא סתר את גרסת הנהגת מטעם התובעת. משכך, ולצרוך פסק הדין דנן, יש לקבוע כי הנהג אחראי לתאונה ולתוצאותיה.

2.
במועד התאונה היה הנתבע 2 מעבידו של הנהג.


לטענת הנתבע 2 הוא אינו חב באחריות שילוחית ולא התיר לנהג לעשות שימוש במשאית.

דיון והכרעה:

3.
ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפני
, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי העדים מטעם הצדדים מצאתי לקבל את התביעה במלואה גם כנגד הנתבע 2, ביחד ולחוד עם הנהג.


בהתאם להוראות תקנה 214טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, ינומק פסק הדין להלן באופן תמציתי.

4.
המקור לקביעת חבותו של מעביד בגין עוולה נזיקית שביצע עובד שלו קבועה בסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולפיה יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו אם הרשה או אישרר את המעשה או אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו.


בסעיף 13(ב) נקבע כי "רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שהמעשה שעשה העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד".

נוכח האמור לעיל יש לבחון האם הנתבע הרשה נהיגת הנהג במשאית ולחילופין האם מעשהו של הנהג אשר גרם לתאונה נעשה תוך כדי עבודתו של הנהג בהתאם למשמעות שנקבעה לכך בסעיף 13 לפקודת הנזיקין כאמור.

5.
התרת השימוש במשאית:

הנתבע 2 אישר כי הנהג הוא שהחזיק במפתחות למשאית מאחר שהיה "ראש צוות" (שם עמ' 5 ש' 17-19). כמו כן העיד הנתבע 2 כי הוא מסר לידי הנהג כסף למלא דלק במשאית (שם עמ' 4 ש' 18). בנוסף ציין הנתבע 2 כי הנהג החזיק במפתחות המשאית כיוון שהוא היה אחראי עליה וביצע בדיקות שמן מים וצמיגים למשאית (שם עמ' 7 ש' 3-4).


פעולות אלה מביאות למסקנה ואף מקימות מעין חזקה כי הנתבע 2 התיר לנהג את השימוש במשאית בין במפורש ובין מכללא, ועל הנתבע 2 להביא ראיות כי על אף הנסיבות האמורות הוא לא התיר את השימוש במשאית.

יתרה מכך, עצם מסירת מפתחות משאית וכסף למלא דלק לידי הנהג, וכן נוכח העובדה שהמשאית נלקחה בבוקר התאונה מתחת לביתו של הנתבע 2 מבלי שהוא בדק מי נוהג בה בפועל (שם עמ' 4 ש' 16-18), עולים כדי אדישות ועצימת עיניים לאפשרות נהיגת הנהג במשאית. אין מקום בנסיבות מעין אלו לפטור מעביד מחבותו לנזק שנגרם על ידי עובדו במהלך נהיגתו במשאית, והם מהווים כשלעצמם היתר ולו מכללא, לנהיגת הנהג במשאית.

הנתבע 2 העיד כי אמר לנהג לא לעלות על המשאית מאחר שפוליסת הביטוח למשאית אינה מכסה את נהיגתו נוכח גילו וכן נוכח שלילת רשיון קודמת של הנהג (עמ' 4 ש' 9-14 לפרוטוקול הדיון מיום 03.03.2015).


הנתבע 2 לא זימן את הנהג לעדות על מנת שיאשר כי הוא לא היה רשאי לנהוג במשאית וכמו כן לא זימן הנתבע 2 לעדות עובד נוסף שלו בשם ויטאלי, העובד שאמור היה לנהוג על המשאית במועד הרלוונטי, או את מי שהיה במשאית בפועל יחד עם הנהג (שם ש' 16-18, ש' 22
ועמ' 5 ש' 13-15), וזאת בטענה כי הנתבע 2 לא ידע שעליו לזמנם ליתן עדות (שם עמ' 5 ש' 24-32). אין בטענה זו משום הסבר סביר לאי הבאת העד. אמנם הנתבע 2 אינו מיוצג אולם אין בכך כדי לפטור אותו מחובתו לנהל ההליך כדין ובכלל זה להביא מלוא הראיות הנדרשות להוכחת טענותיו. חובתו של הנתבע 2 הובהרה במפורש בין היתר בהחלטה מיום 21.08.2014 בתיק זה וכמו כן הובהרה לנתבע 2 באופן אישי בפתח הדיון מיום 03.03.2015 (ראה עמ' 1 ש' 11-14 לפרוטוקול שם).


חזקה כי אי הבאת עדות רלוונטית יוצרת הנחה כי אילו הובאה העדות היה בה כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאת הראיה היא החשש של בעל הדין מחשיפת העד לחקירה נגדית. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.


מכל המקובץ לעיל מצאתי לקבוע כי הנתבע 2 התיר לנהג את השימוש ברכב בין במפורש ובין מכללא ומשכך הוא חב כלפי התובעת מכח חבות מעביד ביחד ולחוד עם עובדו - הנהג.


6.
מעשה שנעשה תוך כדי עבודתו של הנהג עבור הנתבע:


למעלה מן הדרוש לעניין יש לקבוע חבותו של הנתבע 2 גם מכח ס' 13(א)(2) לפקודת הנזיקין. דהיינו: חבות בגין מעשה שעשה העובד תוך כדי עבודתו וזאת על פי המבחן הקבוע בס' 13(ב) לפקודת הנזיקין.


במסגרת ס' 13(ב) לפקודת הנזיקין אימץ המחוקק את מבחן הביצוע ותכליתו. בהתאם למבחן זה, אין בעצם העובדה שהעובד הפר איסורים או כללים שנקבעו על ידי המעביד, כשלעצמם, כדי לפטור את המעביד מאחריות אלא במצבים בהם ההפרה גורמת לכך שלפעולות העובד אין שום קשר לעבודתו והוא עושה דבר שונה לגמרי מתפקידו.


מקום בו העובד ביצע עבודתו ופעל במטרה לקדם את תכלית עבודתו אצל הנתבע, הרי שגם אם הפר כללים מסויימים בעבודתו, יש לראותו כמי שמעשהו היה בגדר ביצוע בלתי נאות של מעשה שהרשה המעביד אשר אינו פוטר את המעביד מחבותו כלפי הניזוק.


במקרה דנן הנתבע 2 אישר כי הוא מנהל עסק של הובלות, כי הנהג עבד אצלו בתור עוזר נהג וכמרכיב רהיטים (שם עמ' 4 ש' 25-26). לטענת הנתבע 2, מי שאמור היה לנהוג במשאית ביום התאונה לא הגיע לעבודתו מבלי להודיע על כך (שם עמ' 5 ש' 13-15). הנתבע 2 הוסיף וציין בסיכומיו כי הנהג "עלה על המשאית לצורך הרכבת הרהיטים..." (שם עמ' 6 ש' 22-24).
הנתבע 2 גם לא טען כי הנהג נהג במשאית במועד התאונה למטרות עצמו
.

בנסיבות העניין ועל פי עדותו של הנתבע בעצמו הרי שיש לקבוע כי, גם אם הנהג פעל תוך הפרת איסור של הנתבע הרי שהוא עשה כן תוך ביצוע התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה, וככל שהפר איסור של מעבידו הנתבע, הרי שזו מהווה, ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד ואשר אינה פוטרת את הנתבע 2 מאחריותו כמעביד.

משכך וגם על פי גרסתו של הנתבע 2 כשלעצמה יש לקבוע כי הוא חב בחבות מעביד בגין מעשהו של הנהג ובגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מכך.

7.
סוף דבר, לאור האמור והמפורט לעיל, מצאתי כי יש לחייב את הנתבע 2, ביחד ולחוד עם הנהג, ומכח חבותו כמעביד, לשלם לתובעת הסכומים ששולמו על ידה למבוטחת בגין התאונה ונזקיה כמפורט בכתב התביעה.


לפיכך אני מחייבת את הנתבע 2, ביחד ולחוד עם הנהג, לשלם לתובעת הסך של 20,926 ₪ בצירוף אגרת משפט בסך של 379 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (08.05.2014) ועד למועד התשלום בפועל.


כמו כן אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעת הוצאות העדה בסך של 600 ₪, מחצית שנייה של אגרה בסכך 379 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 12125-05/14 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' וינוגרדוב אלמר, יאן פסקר (פורסם ב-ֽ 27/08/2015)