פסקי דין על יעל רחל טוגנדהפט אלבג | פסקי דין על צפורה לואיס

18005-06/12 תאמ     27/08/2015




תאמ 18005-06/12 יעל רחל טוגנדהפט אלבג נ' צפורה לואיס








בית משפט השלום בנתניה


27 אוגוסט 2015
תא"מ 18005-06-12 טוגנדהפט אלבג נ' לואיס




בפני

כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון


התובעת

יעל רחל טוגנדהפט אלבג
באמצעות ב"כ עוה"ד ויזל


נגד


הנתבעת

צפורה לואיס
באמצעות ב"כ עוה"ד פינק




פסק דין



1.
עסקינן בתביעה למימוש שיק, חתום על ידי הנתבעת, אשר נמסר לתובעת במסגרת הסכם שכירות מיום 21.11.2009.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנזקים במושכר לאחר פינוי הנכס על ידי הנתבעת, ולאובדן דמי שכירות כתוצאה מכך (בהתאם לעתירות התובעת בסע' 19 לתצהיר עדות ראשית מיום 14.01.2014).

2.
במועד הנ"ל נחתם הסכם שכירות, על פיו השכירה התובעת לנתבעת בית דו משפחתי הכולל מרתף וחצר ברחוב הזית 6 בנורדיה, למשך 12 חודשים החל מיום 01.01.2010 ועד ליום 31.12.2010 ולרבות תקופת אופציה למשך 12 חודשים נוספים.

אין מחלוקת שהנתבעת ביקשה מהתובעת לממש את האופציה לתקופה קצרה מזו הנקובה בהסכם השכירות, כאמור במכתבה לתובעת מיום 05.10.2010 (נספח 3 להתנגדות).

אין מחלוקת שלמרות המבוקש באותו מכתב, החזיקה הנתבעת בנכס עד לסוף חודש אוגוסט 2011 ושילמה דמי שכירות עד וכולל אותו חודש.

3.
לשיטת הנתבעת, נמסר השיק כבטוחה לקיום התחייבויותיה על פי הסכם השכירות והיא קיימה את כולן. לטענתה, לא נוצרו כל חובות בגין דמי שכירות או בגין תשלומים שונים לרשויות. נוסף לכך טענה כי פינתה את הנכס במועד ואף הטיבה את מצבו של המושכר, דאגה לצבוע אותו, לטפל בגינה, החליפה אביזרים והחזירה את החזקה לתובעת במצב תקין.


בנוסף, פעלה לביצוע עבודות במושכר, מעל לצורך, לדרישות התובעת ובעלה.

דא עקא שהתובעת לא הסתפקה באמור וחידשה, חדשות לבקרים, את דרישותיה. הנתבעת עמדה בכל הדרישות, למרות שלא היתה חייבת לעשות כן. גם לאחר שהתובעת סיכמה עם ב"כ הנתבעת את המטלות האחרונות שיש לבצע (ארבע במספר) ואף לאחר שאלה בוצעו, לפנים משורת הדין, סירבה התובעת לאשר שהמושכר הוחזר לידה כראוי.

4.
התובעת התנגדה לדברי הנתבעת והיא מכחישה אותם מכל וכל. התובעת טוענת כי הנתבעת פנתה אליה מספר פעמים להארכת תקופת השכירות, עד אשר היה ברור לתובעת כי הנתבעת מתכוונת לנצל את מלוא תקופת האופציה.

ברם, בסוף חודש אוגוסט 2011, הודיעה הנתבעת כי היא עוזבת את המושכר, ללא מתן הודעה מוקדמת, מבלי שמסרה את המפתחות והעבירה את קריאות המונים.

זמן קצר לאחר הפינוי, ביקרה התובעת בנכס וגילתה ליקויים רבים: החצר היתה מלאה פסולת וגרוטאות וכן צואת כלבים ובורות. הדשא נהרס לחלוטין וכך גם חיווט החשמל של תאורת הגינה; הותקנה אנטנה תוך חציבה בקירות חיצוניים; הקירות נצבעו בצבעים שונים ונוצרו חורים בקירות; האסלות ומתקן האשפה בארון המטבח היו שבורים; נוצרו רטיבות ועובש בקיר המרתף.


לשיטת התובעת, הנתבעת נדרשה לתקן את הליקויים ועשתה כן ברשלנות מרובה. בתוך כך הפסידה התובעת את השכרת הנכס לשוכר פוטנציאלי.

התובעת טוענת כי ביקשה מהנתבעת לתקן את כל הדרוש ואף לשאת בדמי שכירות עד שהמושכר יחזור להיות ראוי למגורים, אולם הנתבעת סירבה לכך.

סופו של דבר, נאלצה התובעת לערוך עבודות בנכס, לרכוש ולתקן אביזרים וכן לשלם חובות שנצברו לרשויות ביחס לתקופת השכירות.

5.
לנוכח האמור לעיל, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת, על יסוד השיק שנמסר לה לביטחון בדמי שכירות לשלושה חודשים שלאחר הפינוי (עיקר סכום התביעה), בעלות העבודות השונות ורכישת האביזרים וכן בחובות השונים ששולמו במקום הנתבעת.
סה"כ 34,374 ₪.

6.
כל אחד מהצדדים הגיש לביהמ"ש ראיות לתמיכה בטענותיו, לרבות העדת עדים, הגשת קבלות וחשבוניות, תמונות וסירטון ווידאו.






דיון והכרעה:

7.
אקדים ואציין שהתובעת העלתה בכתבי טענותיה, טענות ביחס להפרות כאלה ואחרות שהפרה הנתבעת את הסכם השכירות, אך לנוכח הגדרת גדר המחלוקת על ידה, כמפורט לעיל, יתמקד הדיון בטענותיה הכספיות, כפי שהועלו בסע' 19 הנ"ל התוחם את סכום התביעה השטרית.

8.
כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק נמסר לביטחון, קרי, שמסירתו היתה על תנאי. נטל ההוכחה והשכנוע לכך שהתנאי לא התקיים רובץ על שכמי הנתבעת, כפי שנקבע בע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר יישוב, פד"י ל"ז(3) 380, 383-384:

"בענייננו כלל לא כפר המשיב במהלך הדיון, שמדובר בשטר שנמסר לו על-תנאי, כמבואר. אולם בהיותו, ולו גם טכנית, "אוחז" השטר כמבואר לעיל, עומדת למשיב גם חזקה לכאורה נוספת, והיא, שהתנאי, שהתלווה למסירה, נתקיים, ועל-כן הוא רשאי לממש את השטר. הנטל לסתור חזקה זו רובץ על המערער. אביא בהקשר זה את דבריו של השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 333/63, בעמ' 553 אשר גם הם (בשינויים המחוייבים) יפים לענייננו:

"אין כל יסוד לטענת בא כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את הפרת החוזה על ידי המערער ואת נזקיו, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת חוזה, אלא התחייבות המערער על ידי שטרות, ואף "שטרי ביטחון" בכלל "שטרות" המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועל במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את "מימוש הביטחון" על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו" ".

9.
ביהמ"ש העליון חזר על ההלכה הנ"ל גם בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, מפי כב' המשנה לנשיא השופטת מרים בן פורת וכן ברע"א 2157/07 מנחם אדאטו נ' אמיל רנתיסי (פורסם בנבו), שם כתב כב' השופט רובינשטיין כדלקמן:


"אף לגופם של דברים אין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בשטר חוב שניתן לביטחון. כידוע, טענתו של עושהו של שטר ביטחון שאינו חייב על פי השטר, צריכה הוכחה בשתי אלה: ראשית, כי אומנם ניתן השטר לביטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים".

מן הכלל אל הפרט:

10.
לשם הנוחות אבחין בין דרישתה של התובעת לדמי שכר דירה בעבור החודשים ספטמבר – נובמבר 2011, ובין דרישתה לתשלום עבור העבודות והרכישות לתיקון הליקויים במושכר והתשלומים לרשויות. יש להקדים ולהעיר כי הדרישה לתשלום דמי שכר דירה, נובעת מהטענה כי בשל הליקויים במושכר, נבצר מהתובעת להשכירה לאחרים בחודשים הנ"ל.

11.
לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים ואת הראיות שהביאו לעיוני ולאחר ששקלתי את משקל עדויותיהם של העדים ותוך התייחסות להלכה הנ"ל, המטילה את נטל הראייה והשכנוע על הנתבעת, להלן הכרעתי (לשם הנוחות אבחין בין דרישתה של התובעת לדמי שכר דירה בעבור החודשים ספטמבר – נובמבר 2011, ובין דרישתה לתשלום עבור העבודות והרכישות לתיקון הליקויים במושכר והתשלומים לרשויות):

12.
הנתבעת העידה מטעמה את עוה"ד, הצבע, הגנן, שוכרת פוטנציאלית ואת ילדיה. כמו כן הגישה סרטון (המתעד את מצבו של המושכר בתכוף לפינוי – ללא פס שמע).

13.
הצבע
והגנן העידו כי מצבו של המושכר בתכוף לפינוי היה טוב מאד.

הצבע העיד כי הנתבעת הזמינה אותו לערוך תיקונים ותביעה של קירות במושכר. הוא העיד מה ביצע לראשונה. לאחר מכן, טען כי התובעת – או מי מטעמה – דרשו כי יבצע עבודות נוספות ואף הן בוצעו. למרות שהתיקונים והצביעה בוצעו כהלכה, לתובעת היו תלונות, בפרט על הותרת טיפות צבע על הרצפה, והצבע דאג לנקותן.


הצבע אישר כי התובעת שכרה את שירותיו לביצוע עבודה נוספת במושכר, שלא התבקש לעשות קודם לכן, לא על ידי הנתבעת ולא על ידה.


הגנן העיד כי הנתבעת שכרה שירותיו לשם הכנת הגינה למסירת הנכס. עוד קודם לכן עבד בגינה באופן שוטף בעת תקופת השכירות, מטעם הנתבעת. הלה העיד כי הגינה נשמרה במצב טוב ותקין, לרבות איסוף גללי כלבים כשהיה צורך בכך. לא היה מקום לבצע פעולות מיוחדות, למעט דישון שנוהגים לבצע בחודש אוגוסט.


הגנן טען כי בעת ביקורה בנכס נהגה התובעת בנתבעת בבוטות, העליבה אותה, צעקה עליה ללא הצדקה, עד שגרמה לה לבכי.
על מנת להרגיע את הרוחות ערך סיור עם התובעת במושכר והיא הצביעה בפני
ו על הערותיה. הגנן העיד כי ביצע עבודות נוספות במושכר שאינן שייכות לתחום הגינון,
לפי דרישותיה של התובעת.

14.
עדויותיהם של הצבע והגנן מהימנות עלי. מדובר בבעלי מקצוע שאינם קשורים בקשר משפחתי עם הנתבעת. התרשמתי כי הצבע ורמת עבודתו היו מקובלים על התובעת, ששכרה אותו לאחר מכן באופן עצמאי, לבצע עבודה נוספת בנכס על חשבונה.


אמנם, הצבע לא העיד באופן קוהרנטי ביחס לתשלום שקיבל מהנתבעת, אך אינני מוצאת כי יש בכך להעיב על עדותו לעניין מצב המושכר. בשל חלוף הזמן בין מועד הוצאת החשבונית וקבלת התשלום, לבין מועד העדות, אין זה מן הנמנע כי יטעה בעניין המע"מ.

15.
עוה"ד בן משה גולדברגר, קרובת משפחתה (מנישואין) של הנתבעת, העידה כי באה בדברים עם התובעת בתכוף למועד הפינוי. לשיטתה, קיימה שיחות עם התובעת, בהן דרשה התובעת לבצע מס' תיקונים ועבודות במושכר, לשם מתן אישור כי הנכס מוחזר לה כראוי.
עוה"ד הנ"ל ביקשה את התובעת להעלות דרישותיה בכתב וקיבלה ממנה ארבע דרישות.

הנתבעת הסכימה לדרישות התובעת, חרף מחלוקת בעניין שבירת אסלה:


"חזרתי ליעל ואמרתי שציפי הסכימה וביקשתי ממנה שאחרי כן היא תאשר שאין לה יותר דרישות. בשיחה הזו היא התחילה לצעוק. היא אמרה לי שהיא בכל מקרה תתבע אותה וכך נסגרה השיחה" (עמ' 7 ש' 1-2 לפרוט').


התרשמתי כי דברי עוה"ד הנ"ל נכונים. אכן, הם לא הועלו בתצהירה ללא סיבה נראית לעין. יחד עם זאת, אף הקשר המשפחתי האמור לא פורט בתצהיר.


הקשר המשפחתי אינו הדוק. ניתן ללמוד זאת מכך שעוה"ד לא טיפלה בעניינה של הנתבעת בפרשה דנא באופן רציף, תחילה נתנה סיוע לאופן ניסוח הסכם השכירות, אך לא היתה שותפה לתהליך חתימתו. אח"כ יעצה לנתבעת, בעל-פה בלבד, באשר להארכת תקופת השכירות, ולבסוף שוחחה עם התובעת באשר לדרישותיה החוזרות ונשנות ביחס למצבו של המושכר.
הנתבעת הסתייעה בעו"ד אחרת לשם פנייה לתובעת בכתב. עוה"ד הנ"ל אף לא ידעה על כך.



מכאן, אני סבורה כי העדות היא אובייקטיבית וכנה.


התנהלותה של התובעת, הנוהגת להרים את קולה (ואף עשתה זאת במהלך הישיבות בבית המשפט) הוזכרה גם ע"י עדים נוספים.


עדות עוה"ד, על התנהגותה של התובעת, שהציבה בכל פעם תנאים מתנאים שונים, בטרם מתן אישור שהמושכר הוחזר כראוי, נתמכת גם בעדויות בעלי המקצוע הנ"ל. כך למשל העיד הגנן:


"בסוף שתפתי
(הטעות בפרוטוקול במקור – י.א.ב) את הגינה עם צינור כי האבק בכניסה הפריע לתובעת" (עמ' 12 ש' 21 לפרוט').

16.
צפיתי בסרטון שהגישה הנתבעת. בסרטון צולמו הבית והחצר. בסה"כ ניתן להבחין במושכר ראוי למגורים, צבוע
ונקי. בחצר אפשר לצפות בשקית וארגז שלא פונו. מצב הדשא כפי שנצפה בסרטון סביר בעיני. הסרטון אינו מציג את הליקויים עליהם הצביעה התובעת בתצהירה.

17.
עוד העידה מטעם ההגנה הגב' מירב חי, שהתעניינה בנכס לשם שכירות החל מאוגוסט (לאחר פינויו ע"י הנתבעת). האחרונה ציינה כי פסלה את האפשרות משום:

"...שהיה חשוב לנו שהבית יהיה מאובזר עם ארונות ופשוט זה לא עמד בדרישה הזו.
ש: באיזה שהיא דרך זה היה קשור בנתבעת?
ת: לא"
(עמ' 13 ש' 28 עד עמ' 14 ש' 2).

העדה חזרה על כך שהנכס לא התאים לדרישותיה ולא פסלה אותו בשל מצבו.

18.
אף בתה של הנתבעת העידה.
לפי עדותה סיירה בנכס לפני תחילת השכירות, משום שהנתבעת שהתה בחו"ל. התמונות שצילמה במהלך הסיור נשמרו על כרטיס זכרון שאבד. היא העידה שהיו לה הערות על מצבו הנכס לפני חתימת הסכם השכירות. לטענתה, התובעת כינתה את הערותיה, למשל מסמרים בקיר הירוק, "דברים קטנים".

הבת צפתה במהלך עדותה בתמונות התובעת וציינה כי הן מתעדות את מצב המושכר בתחילת השכירות, למעט כתמי עובש בארון או בקיר, כתמים שלא ראתה בתום השכירות.

19.
בנה של הנתבעת העיד כי הנכס הועבר לחזקת הנתבעת במצב סטנדרטי. כמוכן העיד כי תיעד את מצב המושכר לאחר פינוי הנתבעת, ביום 5.9.11 בערב, בדרכו להחזיר לבעלה של התובעת את המפתחות הרזרביים של המושכר, ובעת שהנכס היה ריק. אין חולק כי הבן צילם את הנכס שעה שהחזקה בו היתה נתונה לתובעת (הנתבעת החזירה את המפתחות קודם לכן).

יש ובכך הסיג הבן את גבולה, אולם לטעמי אין בדבר משום לשלול את קבילות הסרטון, או לפגום במהימנות הצילום.
אין טענה כי מצב המושכר השתנה מאז החזירה
הנתבעת את המפתחות.
משמע, כי אין טענה שהתובעת היא זו שביצעה בו עבודות, לאחר שהוחזרה לידיה החזקה,
שהביאו אותו למצבו המתועד בסרטון.

20.
אני מתחשבת במסקנותיי במשקל היחסי של עדויות ילדי הנתבעת, שהנם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ויש בכך משום השפעה על האובייקטיביות של עדותם.

21.
עם זאת, בהתחשב בכל האמור, אני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל הראייה כי עשתה את הדרוש, ככל שוכר סביר, להחזיר לתובעת את המושכר במצב טוב, תקין ונקי, כפי שנדרש בהסכם השכירות. לא זו אף זו, העיון בקבלות ובחשבוניות, שהציגה התובעת, על תשלומים לרכישת אביזרים וביצוע תיקונים, מלמד כי הנתבעת נשאה בחלק ניכר מהם. הדבר מעיד על כך שהנתבעת הקפידה לשמור על המושכר ומתקניו. כך דאגה להחלפת ברזים בגינה, להחלפת מנגנון אסלה, תיקון סתימות בביוב וכיו"ב.
אין ראייה כי התובעת החזירה לנתבעת כספים בגין התשלומים הנ"ל, בין במישרין ובין בדרך של קיזוז מדמי שכר דירה.

22.
אין מחלוקת כי במושכר התגוררו הנתבעת ובנה, שעזב את הנכס בשלב מסוים.
מדובר באשה בגירה ובבנה (שהיה במועדים הרלוונטים בן 17 או 18).
כך, יש להניח כי המושכר נשמר במצב טוב וסביר לאורך תקופת השכירות.

ההתרשמות הכללית מעדויות עדי ההגנה ומצפייה בסרטון היא כי המושכר הוחזר לתובעת במצב ראוי וטוב, לפחות כפי שנמסר לחזקתה, אם לא טוב ממנו.

סביר בעיני כי לו שוכרת פוטנציאלית היתה נתקלת בנכס שמצבו כה רע (כפי שתואר ע"י התובעת ואחיה), לא היתה מסכימה לשכור אותו. ובכן, כפי שנוכחנו, העדה מירב חי ביקרה בנכס לפחות פעם אחת והתכוונה לשכור אותו. החלטתה לשנות מכוונה זו נעשתה על יסוד אי התאמת המושכר לצרכיה ולא על יסוד מצבו הרעוע.

23.
לאחר שהנתבעת עמדה בנטל הראייה למצב המושכר בעת השבת החזקה לתובעת, עבר נטל הראייה לסתור, אל התובעת. ראשית היה עליה להביא ראיות למצב המושכר בעת מסירתו לחזרת הנתבעת. אין ראיות פיזיות כאלה.

24.
מטעם התובעת העיד אחיה. האחרון טען כי מדובר בנכס שתוחזק בצורה מושלמת, הגינה היתה מטופחת להפליא והנכס היה כחדש.

הוא העיד כי בביקור במושכר, לאחר עזיבת הנתבעת, הבחין שהנכס נותר עזוב ושומם, חלקים ניכרים מהדשא התייבשו ונותרו גללי כלבים רבים בחצר. הקירות היו מכוסים בכתמים, קטעים מסוימים לא נוקו, אביזרים היו שבורים ולא פעלו. בקירות תחת חלון המרתף היו רטיבות ועובש כתוצאה מהשלכת בקבוקי בירה לחצר הסמוכה למרתף.
לשיטתו, מצב הנכס העיד על השחתה מכוונת והזנחה כללית.
יוער, שחלק מטענות האח על מצב המושכר אינו מתועד בתמונות שהציגה התובעת.

25.
מתברר, מעדות האח, כי פרט לו ולתובעת, נוכחו במקום גם רעייתו ובעלה של התובעת. אלה לא זומנו להעיד.

קיימת חשיבות לאי הזמנת בעלה של התובעת, משום שהנתבעת טענה כי חלק מההתנהלות הרלוונטית וקבלת הסכמות לפעולותיה היתה מולו. כך גם טענו בעלי המקצוע. התובעת לא הבהירה מדוע לא זומן בעלה להעיד. הדבר פועל לחובתה.

26.
כפי עדות ילדי הנתבעת, אף עדותו של האח משקלה לא גבוה, בהתחשב בכך שמדובר בבן משפחה מדרגה ראשונה, שהינו מוטה באופן טבעי.

ברם, התובעת לא הביאה עדים נוספים.

27.
עיון בתמונות שהציגה התובעת אינו מעיד על קטסטרופה. ניתן להבחין בחלקים מסוימים בדשא שהתייבשו. אין להסיק מכך שלא ניתן היה לשקם זאת באמצעות השקיה גרידא. ניתן להתרשם ממכסה אסלה שבור (שתוקן) וממצב הקירות (שנצבעו). נזקים רבים אחרים להם טענה התובעת אינם מתועדים בתמונות.


חשוב מכך, לא ידוע מתי צולמו התמונות. התובעת אינה מעידה בתצהירה על תאריך הצילום או על זהות המצלם. אחיה הבהיר בעדותו שלא צילם תמונות של המושכר בעת ביקורו. רק בעדותה בבית המשפט, כאשר הציג בפני
ה ב"כ הנתבעת תמונות בהן מופיע מועד צילום 7.12.2011, טענה התובעת כי צילמה את הנכס בספטמבר לא היה בפיה הסבר מניח את הדעת לכך שחותמת התאריך ע"ג התמונות מציגה את התאריך הנ"ל (עמ' 28 ש' 25-26 לפרוט'). האפשרות לפיה צולמו התמונות בחודש דצמבר מסבירה את מצב הגינה, לעומת המצב שתואר ע"י בעלי המקצוע, משום שאין מחלוקת כי מאז פונה הנכס ועד חודש דצמבר (לפחות) לא התגוררו בנכס ולא היה מי שיטפל בחצר. מתקיימת האפשרות כי מצב החצר והגינה התדרדר בתקופת ביניים זו.

כזכור, העידה בתה של הנתבעת כי המצב העולה מן התמונות דומה למצב המושכר כפי שראתה לפני חתימת הסכם השכירות.


ספק זה בדבר המועד בו נלקחו התמונות פועל, להבנתי, לחובת התובעת, משום שמדובר בראיות שהציגה לבסס את עמדתה במשפט. היה עליה להוכיח את מועד הצילום וזהות המצלם בהתאם למאזן ההסתברויות, והדבר לא עלה בידה.

אולם, גם אם הייתי נכונה להעניק לתמונות משקל מלא, אין חולקין כי התובעת דרשה ביצוע של עבודות להסדרת אותם ליקויים הנצפים בתמונות שהינן כביכול מספטמבר, והעבודות אכן בוצעו.

28.
התנהלותה של התובעת מעידה על עמידה דווקנית באופן קיצוני. עדים העידו על התנהגות לא נאותה, בלשון המעטה, כלפי הנתבעת. התנהגות זו הופנתה גם כלפי עוה"ד שפנתה מטעם הנתבעת.
התנהגות זו באה לידי ביטוי בדרישות חוזרות ונשנות לתקן, לסדר ולנקות עוד ועוד חלקים במושכר. התרשמתי כי מדובר בדרישות קיצוניות שחורגות מהסביר והמקובל בנסיבות העניין. עמידה דווקנית זו עומדת בסתירה להתנהגות התובעת לפני מועד חתימת ההסכם, אז הגיבה להערות בתה של הנתבעת בקלות ראש וכינתה אותן "דברים קטנים".

29.
התרשמתי כי הנתבעת ניסתה בכל דרך למלא את רצונותיה ודרישותיה של התובעת ואף הסכימה לשאת בתשלומים עבור תיקון ליקויים, חרף התנגדותה. הכל מתוך מטרה לקבל מהתובעת אישור כי הנכס הוחזר כראוי. הדבר לא עלה בידה. דבר לא הועיל.

30.
אני סבורה כי התובעת הרחיקה לכת ונהגה חוסר תום לב, בשעה שמסרה לעוה"ד מטעם הנתבעת, רשימה של ארבע דרישות, אולם סירבה ליתן אישור סופי למסירת הנכס, לאחר שאלה יקויימו. תחת זאת הטיחה כי בדעתה לתבוע את הנתבעת, בכל מקרה.

יחד עם זאת, חרף טענות קשות נגד הנתבעת, כבר בחודשים אוגוסט- ספטמבר 2011, הציגה את השיקים לפירעון רק בחודש פברואר 2012 ואת השיק דנא לביצוע רק באפריל 2012, מבלי לפנות בהתראה בכתב לנתבעת קודם לכן.


עוד אני סבורה כי התובעת נוהגת חוסר תום לב כאשר היא דורשת תשלום עבור קבלות וחשבוניות שהופקו על שם הנתבעת במהלך תקופת השכירות, קבלות וחשבוניות על רכישת ציוד למושכר וביצוע עבודות במושכר.
לפי עדות האח, התובעת הסכימה, באופן שלא היה ברור לו,
לקזז מדמי השכירות בגין אותן קבלות וחשבוניות. הא-ראיה כי אלה נותרו בידיה. אין בפני
עדות לקיזוז האמור (התובעת לא הציגה כל ראייה), אולם גם אקבל את גרסת האח כי התובעת קיזזה לנתבעת מדמי השכירות, הרי הסכמתה לקיזוז מאיינת את דרישתה לתשלום בגין אותם רכיבים.

31.
לאחר האמור לעיל, דעתי היא כי לא עלה בידי התובעת לסתור את גרסת הנתבעת כי הנכס הושב לידיה באופן תקין וראוי.

32.
אני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה והשכנוע שהנכס נמסר לתובעת כראוי, לאחר תיקון כל הליקויים עליהם הצביעה התובעת בפני
ה בהזדמנויות השונות. זאת ועוד, לא הוכח כי התובעת ביצעה בפועל פעולות לתיקון הליקויים על חשבונה, בתכוף למועד הפינוי, למעט העבודה במרתף לתיקון הרטיבות.

ספק בעיני אם ייתכן כי "חסימת" החצר האנגלית בבקבוקי בירה גרמה לרטיבות במרתף.
ספק בעיני אם תיקון זה יש להחיל על הנתבעת. האחרונה העידה כי הרטיבות היתה קיימת עוד בטרם תחילת השכירות, כך אמר לה בעלה של התובעת.
כזכור, הבעל לא העיד על מנת להפריך גרסה זו.

שכירת שירותיו של הצבע ע"י התובעת, לביצוע תיקונים אלה, מחזקת את גרסת הנתבעת. מכל מקום, אין עדות כי התובעת דרשה מהנתבעת לבצע עבודה זו. תיקון זה אינו נכלל בין הדרישות השונות, בין שנמסרו על ידה ובין שנמסרו על ידי מי מטעמה. התרשמתי כי התובעת אינה מסוג האנשים שיסכימו לשאת בתיקון נזק כזה, אם הנם סבורים שהאחריות לגרימתו מוטלת על השוכר.

33.
כך, בין היתר, דרישתה לסך 7,000 ₪ עבור שיקום הגינה אינה מגובה במסמכים שיעידו כי נשאה בהוצאה זו בפועל. לשיטתה: "האיש שעשה את זה נעלם" (עמ' 28 ש' 30 לפרוט'). האם היה עליה להמתין שייעלם? לא סביר בעיני כי התובעת הינה אדם שיתבע מצד אחד החזר כספים עבור "בוכנה למיקרו" בסך 104 ₪ ואף יציג על כך קבלה, ומאידך לא ידאג לקבל ולשמור קבלה ע"ס 7,000 ₪ בגין שיקום הגינה.

34.
כתוצאה מן האמור, אני דוחה את טענת התובעת שיש לחייב את הנתבעת לשלם בעד שלושה חודשי שכירות, במהלכם לא היתה יכולה להשכיר את הנכס בשל מצבו. התעניינות רצינית של שוכרת פוטנציאלית (שמסרה המחאה להוכחת רצינותה) מפריכה את האמור.


ממילא לא הוכח (למעט בעדות מאוחרת של התובעת בבית המשפט) מתי הושכר הנכס מחדש ואילו עבודות בוצעו בו, אם בכלל, להכשירו להשכרה מחדש. התובעת העידה, לראשונה בבית המשפט, כי ביצעה עבודות שיפוץ ותיקון בעת שהושכר הנכס לדיירת החדשה, בדצמבר 2011. אין כל הסבר מפיה, מדוע לא פעלה להקטנת נזקיה, לא הכשירה את הנכס לשכירות מחדש ולא הכניסה דיירים קודם לכן (לפי עדותה פרסמה והיו אליה פניות כבר באוגוסט 2011, לרבות של מתווכים).
התובעת אינה יכולה לעתור לחיוב הנתבעת בגין נזקים שהיה בכוחה להקטינם באמצעות ביצוע פעולות סבירות. אי הקטנת הנזק פועלת לחובתה.

35.
בחנתי את טענות התובעת לעניין תשלומים לרשויות:

א)
צורף חשבון ע"ש הנתבעת לעניין אגרת שמירה ומסי ועד מקומי לתקופות חיוב יולי-ספטמבר 2011 ואחורנית (לא ברור לאילו תקופות נצבר החוב הקודם – נספח ד/2 לתצהיר התובעת). בניגוד לקבלה ע"ס 297 ₪ (נספח ד/3) שבה ציינה הרשות במפורש כי שולמה ע"י התובעת, הרי אין בחשבון האמור, ע"ס 847.80 ₪, עדות כי התובעת שילמה זאת מכיסה.

ב)
כנ"ל אין עדות שהתובעת נשאה בתשלום חשבון חשמל לחודשים ינואר-פברואר 2010 (נספח ד/4 לתצהירה). עיון מדוקדק בתצהיר התובעת מעלה כי היא לא טוענת באופן מפורש ששילמה את החשבונות הנ"ל.

ג)
התובעת צירפה העתק המחאה שחוללה כיכול – נספח ה/2 לתצהירה. מדובר בהמחאה מחשבון הנתבעת לפקודת מועצה אזורית לב השרון. ההמחאה עם המכתב הנלווה לה (אודות חילולה) אינם עולים בקנה אחד זה עם זה. ההמחאה היא למועד פירעון 21.2.2012. המכתב על חילולה הינו מיום 14.11.2011. הכיצד נודע למועצה כי ההמחאה, שטרם הגיע מועד פירעונה, חוללה? על פניו הדבר אינו אפשרי, מעלה תמיהה קשה. לא ברור אם הודעת החילול של המועצה מתייחסת לשיק זה. מלבד מועד הצגה לפירעון שתואם את זמן פירעון השיק, אין עדות אחרת הקושרת בין הודעת החילול לבין השיק.


עולה חשש, שלא לומר חשד, כי מאן דהוא צירף למכתב על חילול שיק, העתק שיק אחר, שאינו נוגע לאותו חילול. אגב, מהסימוכין שצורפו ניתן ללמוד כי העתק השיק לא צורף ע"י המועצה למכתבה, ודי לחכימא ברמיזא.

זו גם זו, אם חולל שיק של הנתבעת, מדוע תפנה המועצה לתובעת? ועוד בלי העתק לנתבעת?

בנסיבות האמורות, אין בדעתי לייחס משקל לנספח ה/2.

36.
מן האמור עולה כי אין בסיס מוצק לחיוב הנתבעת בהוצאות המבוססות על הנספחים ד/2-ד/4 ו- ה/2 לתצהיר התובעת.

37.
בהצטבר כלל הראיות והמסקנות, אני מחליטה לדחות התביעה.
אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 6,500 ₪.
אני מחייבת את התובעת להחזיר לידי הנתבעת, באמצעות ב"כ הצדדים, ובתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, את השטר המקורי נשוא התביעה.

תיק הוצאה לפועל 16-10181-12-3 ייסגר וכל ההליכים שננקטו במסגרתו יבוטלו.


המזכירות תחזיר את התקליטורים לב"כ הנתבעת.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות באי כוחם
.

ניתן היום,
י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר.










תאמ בית משפט שלום 18005-06/12 יעל רחל טוגנדהפט אלבג נ' צפורה לואיס (פורסם ב-ֽ 27/08/2015)