פסקי דין על אל.אי אם | פסקי דין על מעבדה לגילוי מוקדם | פסקי דין על חגי ריבלין | פסקי דין על הסתדרות מדיצינית הדסה |

12535-03/15 א     01/09/2015




א 12535-03/15 אל.אי אם, מעבדה לגילוי מוקדם בע"מ נ' חגי ריבלין, הסתדרות מדיצינית הדסה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 12535-03-15 ריבלין נ' הסתדרות מדיצינית הדסה
ואח'











מספר בקשה:
3

בפני

כבוד השופטת
דליה גנות


מבקשים

אל.אי אם
,מעבדה לגילוי מוקדם בע"מ


נגד


משיבים

1. חגי ריבלין
2. הסתדרות מדיצינית הדסה



החלטה

1.
לפני בקשה לדחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף (להלן: "הבקשה"). הבקשה הוגשה על ידי אל. איי. אם, מעבדה לגילוי מוקדם בע"מ
(להלן: "הנתבעת 2" או "המבקשת") כנגד חגי ריבלין
(להלן: "התובע" או "המשיב").
העובדות הצריכות לעניין
2.
התובע, יליד 1964, הגיש תביעה זאת בגין אבחון שגוי של בעייתו הרפואית, אשר בגינו נכרתה קיבתו, כמעט בשלמותה, מקום, שעל פי חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה, לא היה צורך בכריתתה.
מכתב התביעה עולה, כי לאחר תקופה ממושכת, במהלכה סבל התובע מכאבים בבטן התחתונה, ולאחר מכן בבטן העליונה, נשלח התובע לבדיקות רבות, אשר תוצאתן הייתה תקינה, ובין היתר הוא נשלח לביצוע גסטרוסקופיה, אשר במהלכה נלקחה ביופסיה.
מממצאי בדיקת הגסטרוסקופיה, שנקבעו עוד טרם קבלת תוצאות הביופסיה, עלה, כי התובע סובל מכיב פעיל בקיבתו, ואף הוחל בטיפול מתאים, אולם כאשר התקבלו תוצאות הביופסיה, אשר נבדקה על ידי הנתבעת 2, עלה, כי התובע סובל מגידול ממאיר בקיבתו, מסוג אדנוקרצינומה.
התובע הוחש לבית החולים הדסה (להלן: "הנתבע 1"), שם בוצעה רוויזיה של הסליידים, ונקבע, כי התוצאות אינן מספקות ואינן מובילות למסקנה חד משמעית, כי מדובר באנדוקרצינומה, ולא במאלט, וכי יש צורך בנטילת ביופסיה נוספת, אולם חרף האמור, לא נלקחה ביופסיה נוספת, והתובע הופנה לניתוח כריתת קיבה, על סמך האבחון הראשוני, השגוי.
במהלך הניתוח נשלחו דגימות דחופות לבדיקה, אולם מטעמים שלא הובהרו, הצוות המנתח לא המתין לקבלת התוצאה והשלים את ניתוח כריתת הקיבה, כמעט בשלמותה.
3.
בתאריך 31.10.2013, בביקור אקראי אצל רופא המשפחה, נודע לתובע, כי האבחון שנעשה על סמך הביופסיה הראשונה היה שגוי, וכי עובר לביצוע הניתוח הוא לא סבל מאנדוקרצינומה, וממילא לא היה כל צורך רפואי לכרות את קיבתו.
התובע טוען, כי כתוצאה מהכריתה המיותרת הוא סובל מנזקים ומנכויות.
4.
המבקשת כפרה בחבותה לפיצוי המשיב והגישה בקשה לדחיית או למחיקת התביעה על הסף – היא הבקשה אשר לפני.
טענות הצדדים
5.
לטענת המבקשת, הטענות המועלות כנגדה בכתב התביעה עוסקות אך ורק בתשובת הפתולוגיה לביופסיה שנשלחה ביום 16.09.2013, לאחר שהמשיב עבר בדיקת גסטרוסקופיה בבית החולים אסותא, אולם "..מעיון מדוקדק בחוות דעת המומחים אשר צורפו לכתב התביעה, חוות הדעת שנערכו על ידי פרופ' חרוזי וד"ר הורוביץ, עולה כי שני המומחים (שאינם מומחים בפתולוגיה אלא מומחים בכירורגיה כללית והמטולוגיה) לא תומכים בטענת ההתרשלות המוכחשת, כלפי המבקשת, אלא טוענים אך ורק כלפי התנהלות הצוות הרפואי בבית החולים הדסה, המשיבה הפורמאלית" (סעיף 8 לבקשה). המבקשת ממשיכה וטוענת, כי כל הנטען "בחוות דעתו המוכחשת של פרופ' חרוזי (שאינו פתולוג), כי 'תשובת מעבדת
lem
קבעה בטעות כי מדובר באנדוקרצינומה', אך המומחה לא טען כי מדובר בטעות החורגת ממתחם הסבירות של הרופא הסביר, לא כל שכן הפתולוג הסביר, ולבטח שלא הגדיר את האמור לעיל כהתרשלות"
(סעיף 9 לבקשה).
בנוסף, טוענת המבקשת, כי השתלשלות העניינים, כפי שנטענת בכתב התביעה, מעידה על ניתוק הקשר הסיבתי ומשכך לא רובצת כל אחריות לפתחה.
נוכח האמור, ומשלא צורפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות בשאלת אחריותה, טוענת המבקשת כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף.
6.
המשיב מתנגד למבוקש. לטענתו, העובדה, כי פענוח הבדיקה הפתולוגית על ידי המבקשת היה שגוי, מופיעה בכל מקום בחומר הרפואי ונתמכת גם בחוות דעתו של פרופ' חרוזי. אומנם פרופ' חרוזי לא ציין במפורש את המילה "רשלנות", אולם קביעת רשלנות איננה בסמכות מומחה רפואי, אלא בסמכותו של בית המשפט, ועל כן אין לייחס חשיבות לעובדת אי הכתרת התנהגות המשיבה כרשלנית, על ידי המומחה מטעם התביעה.
בנוסף, טוען המשיב, כי טענתה של המבקשת, לפיה עניין זה צריך היה להיטען בחוות דעת פתולוגית נפרדת, הינה טענה שגוייה מבחינה משפטית, ומכל מקום אין היא מהווה עילה לדחיית התביעה על הסף.
באשר לטענת ניתוק הקשר הסיבתי לה טענה המבקשת, טוען המשיב, כי רשלנותה של המבקשת היא שגרמה לשרשרת האירועים שהובילה בסופו של דבר לנזק, על כן לא היה דבר אשר הוביל לניתוק קשר סיבתי, ובכל מקרה מדובר לכל היותר במעוולים במשותף.
7.
בתשובתה לתגובת המשיב, חזרה המבקשת על טענותיה והדגישה כי עילת הבקשה לסילוק על הסף הינה אי צירוף חוות דעת בתמיכה לטענות ההתרשלות נגדה.
עוד, מוסיפה המבקשת, כי פרופ' חרוזי קובע בחוות דעתו, שפענוח הפתולוגיה על ידי המבקשת היה שגוי, אך באותו בהבל פה הוא מציין, כי תוצאות הפתולוגיה לא הראו ממצאים חד משמעיים. כמו כן, הוא אינו דן בשאלה האם שגיאה זו מהווה סטייה מהסטנדרט הרפואי המצופה.
דיון והכרעה
8.
ראש וראשונה, ראוי להבהיר כי דינה של תובענה מחוסרת עילה – להימחק, ולא להידחות, וזאת בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984
(להלן: "התקנות")
.
הלכה רבת שנים היא, כי פרשת תביעה מגלה קיומה של "עילה", אם התובע, בהנחה שיוכיח את כל הנטען על ידו יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו (ראו:
ע"א 109/49

חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח טרוי ושטיינויג שותפות רשומה תל אביב,
פ"ד ה, 1585, 1591;
רע"א 9801/05

עזבון המנוח עזרא הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ
(פורסם בנבו, 26.02.06); אורי
גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
,
מהדורה עשירית עמ' 171).
ודוק: שאלת קיומה, או אי קיומה של עילת תביעה איננה נוגעת כלל לראיות שיובאו במהלך ניהול התובענה לצורך הוכחתה. הבחינה, האם כתב התביעה מגלה עילה, אם לאו, נעשית אך ורק על יסוד הנטען בכתב התביעה (ראו:
רע"א 3312/04

אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה
(פורסם בנבו, 26.10.05)), ועל כן, מחיקת תובענה מחמת היעדר עילה תיעשה רק במקרים בהם ברור וגלוי על פני הדברים, שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש, כאשר בעת בחינת הבקשה, חובה על בית המשפט:

"לפלס דרכינו בין אינטרסים נוגדים – נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק היא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעל הדין כנגד, והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת". (
ע"א 5634/05

צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח, חברה לקבלנות כללית בע"מ
(פורסם בנבו, 04.06.07); וכן ראו: ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד).
בתי המשפט הבהירו בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין, כי סעד המחיקה הינו מרחיק לכת, ועל כן שומה על בית המשפט לנקוט בזהירות רבה מאד בדונו בבקשה כגון דא, ואם הוא מגיע למסקנה, שקיים סיכוי, אפילו קל שבקלים שהתביעה תתקבל בסופו של דבר, יש להימנע ממחיקתה (ראו:
ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ו-2 אח', פ"ד מ
(2) 668, 672-671;
ע"א 1747/04

אנואר אלפי ואח' נ' יעקב להב
(פורסם בנבו, 30.05.04);
רע"א 359/06

עו"ד מועין נ' עו"ד פרג',
(פורסם בנבו, 26.04.06)), מה עוד שכיום אין עוד ספק באשר לחשיבותה של זכות הפנייה לערכאות, זכות שהוכרה כזכות על חוקתית מן המעלה הראשונה בשיטת המשפט הישראלית (ראו:
ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא
(3) 577, 631; ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35).
9.
ומהי "עילת תביעה"?

"השאלה שבית המשפט יציג לעצמו, בבואו לבחון את עילת התביעה היא: אם התובע יוכיח את כל אשר טען בכתב תביעתו, טענה לטענה, כלום מערכת עובדות זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה את הסעד המשפטי המבוקש בכתב התביעה" (מ. קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה למעשה" (תשס"ד) 586).
וכן נקבע:
"די בכך שקיימת אפשרות אפילו קלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה"
(
ע"א 35/83, 36/83 לאה חסין ו- 2 אח' נ' אחל פלדמן ו- 2 אח', פ"ד לז
(4) 721, 724 – 725; וכן ראה
ע"א 788/76 ויטוריו חסון ואח' נ' פרברים בע"מ ו- 10 אח', פ"ד לא
(2) 667, 670 – 671;
ע"א 590/74 חירם לנדאו עבודות עפר נ' פיתוח מקורות מים, פ"ד כט
(2) 141, 143 – 144; ע"א 2452/01
דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 09.10.03);
ע"א 751/05
החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ
(פורסם בנבו, 01.09.05)).
ומן הכלל אל הפרט
10.
תקנה 127 לתקנות מחייבת בעל דין לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית להוכחת עניינים שברפואה. בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, או שמבוססות על עניינים שברפואה, מבססת חוות הדעת את עילת התביעה, שעניינה קיומה של רשלנות רפואית שגרמה לניזוק את הנזק הנטען על ידו, ומשמשת כעין "מסננת" ראשונית ותפקידה, בין היתר, למנוע הגשת תביעות סרק בלתי מבוססות.
11.
בעניין אשר לפני טוענת המבקשת כי אין די בחוות הדעת של פרופ' חרוזי וד"ר הורוביץ, אשר צורפו לכתב התביעה, על מנת לבסס עילת תביעה כנגדה, שכן מומחים אלה, אשר אינם מומחים בפתולוגיה אלא מומחים בכירורגיה והמטולוגיה, אינם תומכים בטענת ההתרשלות המוכחשת כלפיה, אלא טוענים אך ורק כלפי התנהלות הצוות הרפואי בבית החולים הדסה. אלא מאי? מעיון בכתב התביעה עולה כי טענת המשיב כנגד המבקשת לפיה המבקשת "קבעה ברשלנותה כי מדובר באנדנוקרצינומה באנטרום... קבעה אבחנה שגויה בבדיקת הרקמה ובכך גרמה לנזקי התובע" (ס' 34-35 לכתב התביעה), מתבססת על האמור בחוות דעתו של פרופ' חרוזי לפיו: "תשובת מעבדת
lem
קבעה בטעות כי מדובר באדנוקרצינומה באנטרום"

(פיסקה 3 בעמ' 8 לחוות הדעת).
יתרה מכך, יש לזכור, כי בשונה מתביעות המתנהלות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, שאז מחליט בית המשפט בדבר הצורך במינוי מומחים רפואיים, הרי כאשר המדובר בתיק המתנהל על פי פקודת הנזיקין, כמו התיק דנן, התובע הוא שבוחר כיצד לבסס את טענותיו בדבר ההתרשלות הרפואית הנזקים שנגרמו לו בגינה, ואילו חוות דעת ברצונו לצרף לכתב התביעה לצורך הוכחתה.
באשר לקביעתו של פרופ' חרוזי, טוענת המבקשת כי: "..המומחה לא טען כי מדובר בטעות החורגת ממתחם הסבירות של הרופא הסביר לא כל שכן הפתולוג הסביר, ולבטח שלא הגדיר את האמור לעיל כהתרשלות" (ס' 10 לבקשה). אולם, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אף לו הייתי קובעת בשלב זה, כי יש ממש בטענות המבקשת ולפיכך סיכויי התובע לזכות בתביעתו הינם קלושים ביותר, הרי שהלכה היא, שדי בקיומו של סיכוי כלשהו, ואפילו קלוש, כדי להימנע ממחיקת התובענה. במקרה דנן, אין חולק, כי האבחנה הייתה שגויה והיא גרמה לכריתה מיותרת של הקיבה, ומשכך, יש בהחלט מקום לבחון את התנהלות המבקשת, לרבות את טענת ההתרשלות הנטענת כלפיה.
משכך הם פני הדברים, הרי שאין כל ספק שיש ליתן למשיב – התובע את יומו בבית המשפט, והוא זכאי להוכיח את טענותיו באמצעות הצגת ראיותיו, כאשר מנגד תציג המבקשת את ראיותה היא, כך שהיא אינה בסיכון של פגיעה בזכות כל שהיא, בגין דחיית בקשתה.
בעניין זה ראוי לציין את ההלכה הנוהגת, על פיה:
"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם, אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין"

(ע"א 693/83
שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב – יפו, פ"ד מ(2) 669, בעמ' 671-672).


מעבר לצורך אציין, כי הלכה היא שבית המשפט לא יבחר בסעד הקיצוני של מחיקת תביעה, או
דחייתה, באם ניתן לתקן את הטעון תיקון ולאפשר את ניהולה. כך למשל, המבקשת טוענת כי מומחי התביעה אינם מומחים בתחום הפתולוגיה, ואינם מוסמכים לחוות דעתם בתחום זה. בשלב זה אינני מתייחסת לטענה זאת, אשר לכל היותר, באם תימצא מוצדקת, כי אז יהיה על בית המשפט להתייחס לערכה הראייתי של חוות הדעת, כאשר בשלב זה אין כל טענה לגבי קבילותה, וזאת ייעשה בתום המשפט ולא בתחילתו, ומיותר לציין, כי אם יסבור ב"כ התובע, כי ברצונו להגיש גם חוות דעת בתחום הפתולוגיה, הרי שחזקה עליו שיגיש בקשה מתאימה, אם כי מן הראוי להגיע להסכמות דיוניות מסויימות, לרבות בשאלת נכונות תוצאות בדיקת הפתולוגיה, והשלכותיה, תוך התייחסות לאחריותו של כל אחד מהנתבעים לתוצאות אלו, דבר שיהיה בו משום חסכון זמן וכסף.
12.
סוף דבר, הבקשה לסילוק התובענה על סף נדחית בזאת.
שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק יושת על המבקשת לטובת התובע.
סכום זה ישולם ללא כל קשר לתוצאות המשפט.


ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ה, 01 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 12535-03/15 אל.אי אם, מעבדה לגילוי מוקדם בע"מ נ' חגי ריבלין, הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם ב-ֽ 01/09/2015)