פסקי דין על אור גידולי פלפל | פסקי דין על ראובן כהן | פסקי דין על אמיתי נחשון | פסקי דין על תודוש | פסקי דין על תודוש (אינטרנשיונל) | פסקי דין על יונדן אחזקות ואח' |

24770-09/11 א     02/09/2015




א 24770-09/11 אור גידולי פלפל בע"מ, ראובן כהן, אמיתי נחשון נ' תודוש בע"מ, תודוש (אינטרנשיונל) בע"מ, יונדן אחזקות בע"מ ואח'








בית משפט השלום ברמלה



ת"א 24770-09-11 אור גידולי פלפל בע"מ ואח'

נ' תודוש בע"מ ואח'


תיק חיצוני: תיק
עזר
24770-09-11


בפני

כבוד השופט
זכריה ימיני


תובעים

1.אור גידולי פלפל בע"מ

2.ראובן כהן

3.אמיתי נחשון


נגד


נתבעים

1.תודוש בע"מ

2.תודוש (אינטרנשיונל) בע"מ

3.יונדן אחזקות בע"מ

4.דורון בריקמן



פסק-דין

התובעים שיווקו באמצעות הנתבעות את תוצרתם החקלאית לחו"ל. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו את חובות האמון כלפיהם, הפרו את החוזים שכרתו עמם הנתבעים, ועליהם לשלם להם תשלומים נוספים על התשלומים שהעבירו להם.

כללי:
בעלי הדין:
1.
בכל זמן הרלוונטי לתביעה:
1)
התובעת 1 (להלן-"חב' אור") הינה חברה פרטית העוסקת בגידול ובייצור פלפלים שנועדו בעיקר לשיווק בחו"ל;
2)
התובע 2 (להלן-"ראובן") הינו חקלאי והבעלים במשותף של חב' אור, אשר במקביל לעבודתו עם הנתבעים במסגרת חב' אור, התקשר בחוזה עם הנתבעת 2 לפיו יתרום מניסיונו ומהידע שברשותו כנגד תשלום דמי ייעוץ מוסכמים;
3)
התובעת 3 (להלן-"נחשון") הינו חקלאי ממושב כפר מימון, אשר מגדל בעיקר עגבניות מסוג שרי;
4)
הנתבעת 1, חב' תודו שבע"מ, הינה חברה העוסקת בשיווק גידולים, ונמצאת בבעלותם של הנתבע 4 ושל חב' מ. חזן ובניו בע"מ (50% כל אחד). הנתבע 4 משמש גם כמנהל הרשום של הנתבעת 1;
5)
הנתבעת 2, חב' תודוש (אינטרנשיונל) בע"מ
, היא חברה פרטית העוסקת בשיווק גידולים, ונמצאת בבעלותה המלאה של חב' יונדן אחזקות בע"מ, הנתבעת 3. הנתבעת 3 רשומה כדירקטור של הנתבעת 2. בתחילה היה הנתבע 4 רשום כבעל מניות יחיד של הנתבעת 2;
6)
הנתבעת 3, חב' יונדן אחזקות בע"מ היא חברה פרטית הנמצאת בבעלותו המלאה והיחידה של הנתבע 4. הנתבע 4 רשום כדירקטור של הנתבעת 3. הנתבעת 3 רשומה כדירקטור של הנתבעת 2. כתובת הנתבעת 3 היא בכתובת מגוריו של הנתבע 4;
7)
הנתבע 4 הוא הבעלים הרשום והיחיד של הנתבעת 3, רשום כדירקטור של הנתבעת 2 והנתבעת 3, כתובת מגוריו היא כתובת הנתבעת 3. עד להקמתה של הנתבעת 3, היה הנתבע 4 הבעלים היחיד והמנהל של הנתבעת 2.

מערכת היחסים בין התובעים 1 ו-2 לבין הנתבעים:
2.
ביום 17.7.09 נחתם חוזה בין חב' אור לבין הנתבעת 1 על פיו תייצא הנתבעת 1 תוצרת חקלאית שתגדל חב' אור.
בסעיף 2 לחוזה התחייב הנתבעת 1 לפעול לשיווק כמות התוצרת החקלאית עליה הסכימו הצדדים ולשלם את התמורה לחב' אור, וכי הנתבעת 1 תשנע את התוצרת החקלאית לחו"ל ביבשה ו/או בים ו/או באוויר, תשווק ותמכור אותה בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.

בסעיף 3 לחוזה נקבעו התמורה ותנאי תשלום, ונוסחו כדלקמן:
"3.1 התמורה שתשולם למגדל על ידי החברה בגין התוצרת תהיה שווה ל"מחיר המכירה של התוצרת " בניכוי עמלה בסך 5.5% וכן ינוכו מהיתרה "הוצאות מכירה" כהגדרתם של מונחים אלה להלן (להלן-"התמורה למגדל").

לצרכי הסכם זה יהיו למונחים הבאים המשמעות כרשום לצידם:

"מחיר המכירה" – המחיר הממוצע שתקבל החברה בגין מכירת תוצרת מסוגה של התוצרת שסיפק המגדל לחברה, בשבוע בו נמסרה התוצרת לחברה.

"הוצאות מכירה" – כל ההוצאות שיחולו בגין שינוע ומכירת התוצרת ובכלל זה, בין היתר: הוצאות הובלה יבשתית ו/או תעופה ו/או הובלה ימית, ביטוח, תשלומי חובה למיניהם ובכלל זה היטלי מועצה צמחית ו/או כל תשלום לכל רשות ו/או גוף, ככל שיחולו בקשר עם שיווקה של התוצרת והכל בסכומים קבועים או כפונקציה של כמות התוצרת שסופקה על יד המגדל.
3.2
בנוסף, יחוייב המגדל ויקוזזו מן התמורה למגדל כל ההוצאות המזוהות ספציפית עם התוצרת שתסופק על ידו, ובכלל זה בין היתר: חיוב על פסלות תוצרת בחו"ל, שירותי טרנזיט במידה ויהיו, שירותי וחומרי אריזה , הובלה למרלו"ג במידה ויהיו והיטלים, והכל בסכומים קבועים או כפונקציה של כמות התוצרת שסופקה על ידי המגדל.
3.3
החברה תהיה זכאית לשלם למגדל מקדמה על חשבון התמורה למגדל וזאת בסכומים שיקבעו על ידה וימסרו מראש למגדל. החברה תהיה רשאית לשנות את סכומי המקדמה במהלך העונה. החברה תבחר לפי שיקול דעתה האם לשלם מקדמות.

התחשבנות סופית ביחס לכל שבוע משלוח אשר יקבל בחברה באיכות מתאימה ליצוא, תערך חודש לאחר אותו שבוע. התשלום יועבר למגדל ביום קבוע שיקבע בהמשך. (ההדגשה שלי – י.ז.)
3.4
...
3.5
..."

בסעיף 4.3 לחוזה התחייב הסכימו הצדדים כי הנתבעת 1 תשלח לחב' אור:
"... באופן שוטף תחזיות של מחירי המכירה הצפויים. תחזיות אלו הינן לצרכי אינדיקציה בלבד ואין בהן כל התחייבות שהמחירים הצפויים אכן יהיו המחירים שיקבלו בפועל."
בסעיף 7.1 לחוזה הסכימו הצדדים כי:
"החוזה יעמוד בתוקפו החל ממועד חתימתו על ידי הצדדים ועד ליום ה-30 לאוגוסט 2010 - מועד סיום העונה. בכפוף לחתימת הצדדים על נספח א' ביחס לעונה שלאחר תום תקופת החוזה, יתחדש החוזה בכל פעם לתקופה של שנה נוספת עד ליום 30 לאוגוסט של אותה שנה שביחס אליה נחתם הנספח האמור."

3.
בהתאם להוראות סעיף 3.3 סיפא הייתה חב' אור זכאית לקבל מהנתבעת נתונים במסמכים אודות מחירי המכירה וההוצאות של התוצרת שסיפקה לנתבעת 1 בשבוע שלפני 30 יום, על מנת לקבל את התמורה בגין התוצרת שסיפקה בגין אותו שבוע. מאחר ועל חב' אור היה לספק תוצרת חקלאית מידי שבוע, משמע מכך, שמידי שבוע בשבוע היה על הנתבעת 1 למסור לחב' אור את מסמכי ההתחשבנות השבועית ולשלם לה את התמורה עבור ההספקה השבועית. חובותיה של הנתבעת 1 כלפי לקוחותיה בעניין זה הן חובות נאמנות וחובת אמון, שכן לקוחותיה מוסרים לה את פרי עמלם על מנת שתשווקם ברווח ולא במחירי הפסד, שכן מטרת כל הצדדים היא להרוויח מעסקים אלו. הנתבעת 2 מחזיקה בנאמנות בכספי לקוחותיה מאז קבלתם בחו"ל ועד העברתם ללקוחותיה.

4.
לאחר הקמת הנתבעת 2, הסכימו הצדדים כי מערכת היחסים שהייתה בין חב' אור לבין הנתבעת 2, תעבור על מכלול זכויות חובות וזכויות הצדדים לנתבעת 2, אם כי לא הובאו ראיות לגבי עמותה תוצאת החקלאית שתספק חב' אור לנתבעת 2..

מערכת היחסים בין מר נחשון לבין הנתבעת 2:
5.
ביום 20.9.10 נכרת חוזה בין נחשון לבין הנתבעת 2 לפיו תשווק הנתבעת 2 לחו"ל את התוצרת החקלאית של מר נחשון.

6.
בסעיף 2 לחוזה התחייבה הנתבעת 2 לפעול לשיווק כמות התוצרת החקלאית עליה הסכימו הצדדים ולשלם את התמורה למר נחשון, וכי הנתבעת 2 תשנע את התוצרת החקלאית לחו"ל ביבשה ו/או בים ו/או באוויר, תשווק ותמכור אותה בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.

בסעיף 3 לחוזה נקבעו התמורה ותנאי תשלום, ונוסחו כדלקמן:
"3.1 התמורה שתשולם למגדל על ידי החברה בגין התוצרת תהיה שווה ל"מחיר המכירה של התוצרת" בניכוי עלות קבועה וידועה לכל קרטון. עלות זו תהווה עמלת החברה ותעמוד ע"ס 2.3 ₪ לקרטון 5 ק"ג ו-1.40 ₪ לקרטון 3 ק"ג ארוז ליצוא. כמו כן ינוכו מהיתרה "הוצאות מכירה" כהגדרתם של מונחים אלה להלן (להלן-"התמורה למגדל").

לצרכי הסכם זה יהיו למונחים הבאים המשמעות כרשום לצידם:

"מחיר המכירה" – המחיר הממוצע שתקבל החברה בגין מכירת תוצרת מסוגה של התוצרת שסיפק המגדל לחברה, בשבוע בו נמסרה התוצרת לחברה.

"הוצאות מכירה" – כל ההוצאות שיחולו בגין שינוע ומכירת התוצרת ובכלל זה, בין היתר: הוצאות הובלה יבשתית ו/או תעופה ו/או הובלה ימית, ביטוח, תשלומי חובה למיניהם ובכלל זה היטלי מועצה צמחית ו/או כל תשלום לכל רשות ו/או גוף, ככל שיחולו בקשר עם שיווקה של התוצרת והכל בסכומים קבועים או כפונקציה של כמות התוצרת שסופקה על יד המגדל.
3.2
בנוסף, יחוייב המגדל ויקוזזו מן התמורה למגדל כל ההוצאות המזוהות ספציפית עם התוצרת שתסופק על ידו, ובכלל זה בין היתר: חיוב על פסלות תוצרת בחו"ל, שירותי טרנזיט במידה ויהיו, שירותי וחומרי אריזה, הובלה למרלו"ג במידה ויהיו והיטלים, והכל בסכומים קבועים או כפונקציה של כמות התוצרת שסופקה על ידי המגדל.

ביחס לכל שבוע משלוח אשר יקבל בחברה באיכות מתאימה ליצוא, תערך התחשבנות סופית עד שלושים (30) לאחר אותו שבוע. התשלום יועבר למגדל ביום קבוע שיקבע בהמשך. (ההדגשה שלי – י.ז.)
3.3
החברה, במועדי ההתחשבנות הסופית ביחס לכל מנה, כאמור בסעיף 3.2 דלעיל, תנכה מהתמורה למגדל את הסכומים כאמור בסעיף 3.2 לעיל וכן כל סכום של מקדמה, אם תועמדנה מקדמות כמפורט להלן, ואו כל תשלום ע"ח פרעון הלוואה ככל שיחוב לה המגדל ואת היתרה ככל שתוותר, תעביר למגדל.
3.4
...
3.5
..."

בסעיף 5.3 לחוזה הסכימו הצדדים כי הנתבעת 2 תשלח למר נחשון:
"... באופן שוטף תחזיות של מחירי המכירה הצפויים. תחזיות אלו הינן לצרכי אינדיקציה בלבד ואין בהן כל התחייבות שהמחירים הצפויים אכן יהיו המחירים שיקבלו בפועל."

בסעיף 7.1 לחוזה הסכימו הצדדים כי:
"החוזה יעמוד בתוקפו החל ממועד חתימתו על ידי הצדדים ועד ליום ה-30 לאוגוסט 2011-מועד סיום העונה. בכפוף לחתימת הצדדים על נספח א' ביחס לעונה שלאחר תום תקופת החוזה, יתחדש החוזה בכל פעם לתקופה של שנה נוספת עד ליום 30 לאוגוסט של אותה שנה שביחס אליה נחתם הנספח האמור."

7.
בהתאם להוראות סעיף 3.2 סיפא היה נחשון זכאי לקבל מהנתבעת 2 נתונים במסמכים אודות מחירי המכירה וההוצאות של התוצרת שסיפק לנתבעת 2 בשבוע שלפני 30 יום, על מנת לקבל את התמורה בגין התוצרת שסיפק בגין אותו שבוע. מאחר ועל נחשון היה לספק לנתבעת 2 תוצרת חקלאית מידי שבוע, משמע מכך, שמידי שבוע בשבוע היה על הנתבעת 2 למסור למר נחשון את מסמכי ההתחשבנות השבועית ולשלם לו את התמורה עבור ההספקה השבועית. חובותיה של הנתבעת 2 כלפי לקוחותיה בעניין זה הן חובות נאמנות וחובות אמון, שכן לקוחותיה מוסרים לה את פרי עמלם על מנת שתשווקם ברווח ולא במחירי הפסד, מכיוון שמטרת כל הצדדים היא להרוויח מעסקים אלו. הנתבעת 2 מחזיקה בנאמנות בכספי לקוחותיה מאז קבלתם בחו"ל ועד העברתם ללקוחותיה.

תביעות התובעים:
8.
בכתב התביעה טענו התובעים כי בנתבעת 2 קיימים גורמים נוספים בלתי רשומים אשר אינם מופיעים בכל מרשם רשמי כבעלי מניות או כדירקטורים של אחת מהחברות הנתבעות, אולם בכל הקשור לפעילות הנתבעת 2 הם עושים בה מנהג בעלים, נפגשים עם חקלאים בשמה של הנתבעת 2, מנחים עובדים ומנהלים במשא ומתן בשמה של הנתבעת 2, וקיים חשש שפעולות אלו מטרתן להבריח את נכסי הנתבעת 2 ולהעביר את כספי התובעים וחקלאים
אחרים מהנתבעות לטובת חברות ועסקים אחרים בהם הם מעורבים או מצויים בבעלותם.

9.
כאשר החקלאי מחליט לבצע את המשלוח של התוצרת החקלאית באמצעות חברת השיווק לחו"ל, לאחר מכירת התוצרת בשווקים בחו"ל הוא אמור לקבל חשבונית בה מפורט מחיר התוצרת החקלאית וכן את ההוצאות, הניכויים, התשלומים והעמלות שנוכו מהמחיר בו נמכרה התוצרת, כאשר היתרה עוברת מחברת השיווק לזכות החקלאי.

10.
כאשר אין הסכם בין החקלאי לחב' השיווק על מחיר קבוע שמקבל החקלאי עבור תוצרתו, מנגנון העבודה המקובל עם החקלאים הוא כדלקמן:
1)
החקלאי מגיע להסכמות על חברה לשיווק תוצרתו, אשר לה יכולות וקשרים בשווקים בחו"ל לשיווק התוצרת (להלן-"חברת השיווק");
2)
ההסכמות או ההסכם בין החקלאי לחברת השיווק כוללים את תנאי השיווק, בלעדיות השיווק ותנאים מסחריים שונים הקשורים בתשלומים;
3)
החקלאי מבצע את הגידולים ואוסף את תוצאת גידוליו. החקלאי מקבל הערכות מחיר עדכניות מחברת השיווק (הערכת מחיר לפי מחיר לקילוגרם). החקלאי יכול להחליט אם לבצע את ההעברה של התוצרת לחו"ל בהתאם להערכות המחיר שניתנו לו מחברת השיווק;
4)
אם מחליט החקלאי כי מדובר במחיר כלכלי עבורו, הוא מעביר את התוצרת לחב' השיווק, אשר דואגת למיונה ולאריזתה על חשבון החקלאי, ומשם מועברת לנמל בישראל לצורך ייצואה;
5)
מהנמל מועברת התוצרת לנמלי חו"ל ולקנייני התוצרת שם, כאשר המכירה לקניין בחו"ל נעשית על ידי חברת השיווק, וכספי התמורה מתקבלים בידיה;
6)
לאחר ביצוע מכירת התוצרת, אמורה חב' השיווק להעביר לחקלאי חשבונית מפורטת בה מופיעים מחירי התוצרת, ניכויים ועמלות לטובת חברת השיווק וגורמי האריזה וההובלה, כאשר היתרה הכספית עוברת לחקלאי;
7)
חשבונית ובה פרטי המכירה אמורה להגיע לידי החקלאי לא יאוחר מ-35 ימים מביצוע המכירה בפועל בחו"ל.

11.
טוענים הנתבעים כי המנגנון האמור מחייב קיומם של יחסי אמון מיוחדים בין החקלאי לחב' השיווק, שכן היא מתנהלת כנאמן וכשלוח עבורו בשווקים בחו"ל, מקבלת את התוצרת לידיה, מאתרת קניין, גובה ממנו כספים ומחזיקה בידיה את כספי המכר של התוצרת, רק לבסוף מעבירה אותם לידי החקלאי, לאחר שמנכה את עמלותיה ושאר ההוצאות השונות. מנגנון זה מותיר את החקלאי תלוי וחשוף לחברת השיווק , כאשר חב' השיווק אמונה על השגת מחירים גבוהים ככל הניתן לתוצרת, תוך הקטנת עלויות וצמצום הוצאות שונות (מיון, אריזה והובלה), כאשר כספו של החקלאי מתקבל רק לאחר שחברת השיווק ניכתה את כל העלויות, כולל עמלותיה.

תביעת התובעת 1:
12.
טוענת חב' אור כי מערכת היחסים החוזית ביניהם המשיכה גם בעונת הגידול 2010-2011. לקראת סוף שנת 2010 החלו הנתבעות 1 ו-2 להפר התחייבותן כלפי חב' אור, והין היתר, היו הפרות כדלקמן:
1)
אי העברת תשלומי מקדמות במועד, מקדמות אשר היה נהוג לשלמן עם העברת התוצרת לידי חברת השיווק, כאשר מדובר בעסקאות במחיר קבוע;
2)
אי העברת הערכות מחיר מראש על מחירי התוצרת לחב' אור;
3)
אי העברת חשבוניות המעידות על ביצוע העסקאות ועל המחירים שבהם בוצעו העסקאות;
4)
אי תשלום עבור מלוא המשלוחים אשר נקבע לגביהם מחיר קבוע מראש;
5)
גביה וחיוב ביתר של חב' אור עבור רכיבי הובלה ושינוע, בדיקות מעבדה ומיון תוצרת;
6)
פריטים אחרים, אשר מפאת העדר מידע ו/או אסמכתאות
ניתן לגלותם רק בספרי הנתבעות 1 ו-2, ולכן חב' אור לא יכולה במועד הגשת התביעה להעריך את גובהן.

13.
חב' אור לא שתקה, אלא פנתה פעם אחר פעם את הנתבעות 1 ו-2 באמצעות הנתבע 4, על מנת שהנתבעים יעמדו בהתחייבויותיהם כלפיה, אך פניה הושבו ריקם.

14.
לאור טענותיה אלו, תובעת חב' אור מהנתבעות 1 ו-2 כדלקמן:
1)
חוב הנתבעת 1 בסך 36,434 ₪ בגין יתרה שנותרה לתשלום מסוף שנת 2010;
2)
חוב הנתבעת 2 בסך 29,174 ₪ על פי ספרי חב' אור בגין שיווק תוצרת בחודשים ינואר-מרץ 2011;
3)
חוב של הנתבעת 2 בגין עסקאות במחיר קבוע שלא שולמו במלואן, על סך 24,851.50 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:
(א)

8,690 ₪ בגין תעודת רכש מיום 7.2.11. על הנתבעת 2 היה לשלם את הסך 52,140 ₪, אך שילמה בפועל את הסך 43,450 ₪;
(ב)

4,144 ₪ בגין תעודת רכש מיום 23.2.11. על הנתבעת 2 היה לשלם את הסך 71,640 ₪, אך שילמה בפועל את הסך 67,496 ₪;
(ג)


12,017.50 ₪ בגין תעודת רכש מיום 7.3.11. על הנתבעת 2 היה לשלם את הסך 69,217 ₪, אך שילמה רק את הסך 57,200 ₪.
4)
קיימים בספרי הנתבעים חוב של הנתבעים לחב' אור בסך 100,000 ₪ בגין אי העברת מלוא התשלומים עבור שיווקים של תוצרת חקלאית שביצעו הנתבעות 1 ו-2 עבור חב' אור;
5)
הנתבעות 1 ו-2 חייבו את חב' אור בעלויות הובלה, בדיקות מעבדה והוצאות נוספות בסכום יתר בסך 100,000 ₪;
6)
על פי הסיכום בין חב' אור לבין הנתבעות 1 ו-2 היה על הנתבעות 1 ו-2 לחייב את חב' אור בעמלה בשיעור 5.5%, אך בפועל חייבו אותה בעמלה גבוהה יותר. על כן תובעת חב' אור בראש נזק זה את הסך 100,000 ₪.
לאור האמור לעיל, סך תביעת החב' אור מהנתבעים הינה בסך 320,459 ₪.

15.
בסעיף 37 לכתב התביעה טוענת חב' אור כי עילות התביעה שלה כנגד הנתבעים התעשרו על חשבונה כאשר העשירו את קופתה על חשבונה, הפרו את ההסכמות החוזיות עמה ואת התחייבויותיהם החוזיות לביצוע תשלומים, וכן הפרו את חובת הנאמנות, את חובות האמון ואת חובותיהם מכוח יחסי השליחות בינה לבין הנתבעים.

תביעת התובע 2:
16.
התובע 2 טוען בכתב התביעה כי הסתבך עם הנתבעים הן באמצעות חב' אור, והן באופן אישי. לטענתו, הנתבעים ובמיוחד הנתבע 4 ביקשו ממנו לשמש יועץ חיצוני בשכר לנתבעת 2 לצורך קידום עסקיה. בתחילה התנהלו הדברים על מי מנוחות, והנתבעים היו מרוצים מעבודתו של התובע 2, עד שהנתבע 4 הציע לו להיכנס לשותפות בנתבעת 2. התובע 2 תרם ממרצו, ניסיונו וידיעותיו לנתבעים, בהתאם לחוזה שנכרת ביניהם. התובע 2 הגיש לפגישות, יזם מהלכים וסייע לנתבעים ככל יכולתו. בגין שירותיו אלו התחייבו הנתבעים לשלם לתובע את הסך 6,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ וכן תשלום הוצאות. בהתאם לסיכום עם הנתבע 4, הוציא התובע 2 ביום 9.2.11 לנתבעת 2 חשבונית בגין ייעוץ לחודש דצמבר ולחודש ינואר 2013 (6,000 ₪ עבור כל חודש ו-3,000 ₪ הוצאות בתוספת מע"מ), אך הנתבעים הפרו את החוזה שנכרת ביניהם ולא שילמו לתובע 2 את סכום החשבונית, למרות שהוא שילם את המע"מ עבורה. על כן, תבע התובע 2 מהנתבעים את הסך 17,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 9.2.11.

תביעת הנתבע 3:
17.
עד לחודש מרץ 2011 העביר הנתבעת לנחשון את תחזית המחיר ואת החשבוניות על המחיר באופן רציף. אולם החל מחודש מרץ 2011 החלה הנתבעת ,2 בניצוחו של הנתבע 4, להתחמק מהעברת הערכות המחיר השבועיות לנחשון, ונמנעה מלספק לו כל מידע על השיווקים שהמשיך לבצע בתקופה שבין 26.3.11 ועד ליום 23.4.11. נחשון פנה פעם אחר פעם לנתבעים 2 ו-4 וביקש לברר מה המחירים בהם נמכרה תוצרתו והתמורה המגיעה לו תמורת תוצרתו, אך הנתבע 4 השיב לנחשון תשובות שונות ומשונות, על מנת למשוך זמן בלבד, ונמנע מלספק כל מידע אודות השיווקים והמחירים.
רק בתחילת חודש יוני 2011, ולאחר פניות רבות של נחשון לנתבעת 2 ולנתבע 4, קיבל נחשון חשבוניות הנוגעות לחמשת המשלוחים השונים שנעשו בין יום 26.3.11 לבין יום 23.4.11. בעת שקיבל נחשון את החשבוניות התברר לו כי במשך חודש שווקה התוצרת החקלאית שלו במחירי הפסד ניכרים, כאשר הנתבעים 2 ו-4 לא עצרו את שיווק התוצרת בהפסד, ולא עדכנו אותו או מסרו לו כל מידע על כך, תוך כדי גביית העמלות שלהם כרגיל, כאילו לא קרה מאומה.

18.
הנתבעים 2 ו-4 מנעו ממר נחשון את המידע האמתי אודות המחירים בהם הייתה נמכרת תוצרתו, והמשיכו לקבל ממנו תוצרת חקלאית ולמכור אותה בהפסד, תוך גרימת נזק לנחשון. על הנתבעים 2 ו-4 היה להודיע למר נחשון את העובדות לאשורן ולהודיע לו שאין לו כל כדאיות כלכלית לשווק את תוצרתו לחו"ל. בכך הפרו הנתבעים 2 ו-4 כלפי מר נחשון את חובות השליחות, חובות האמון, והתנהלו בצורה רשלנית וכושלת.

19.
בתקופה שמיום 26.3.11 ועד ליום 23.4.11 שווק מר נחשון באמצעות הנתבעים 2 ו-4 עגבניות שרי במשקל 15 טון. הוצאות הייצור של התוצרת הנ"ל הגיעו לסך 95,640 ₪, לפי החישוב כדלקמן:
-
הוצאות מיון
13,500 ₪;
-
הוצאות קטיף
9,000
₪;
-
הוצאות הובלה לנתבעת 2

1,800
₪;
-
הוצאות אריזה

12,000 ₪;
-
הוצאות הובלה לנמל – 2 מכולות

4,000
₪;
-
הוצאות הובלה לחו"ל כולל עמלות הנתבעת 2


47,000 ₪.

בנוסף העביר מר נחשון לנתבעת 2 שלושה משטחים של תוצרת חקלאית במשקל 1.8 טון, עליהם לא קיבל מהנתבעת 2 כל תמורה שהיא. עלויות הייצור של משטחים אלו הייתה בסך 4,380 ₪, ועבור מכירת משטחים אלו יכול היה לקבל בארץ את הסך 2.2 ₪ לק"ג, ובסה"כ 3,960 ₪.

20.
טוען מר נחשון כי אם היה מוכר את תוצרתו בארץ, היה מרויח בממוצע 5.2 ₪ לק"ג, ובסה"כ 78,000 ₪.

21.
עבור שיווק התוצרת שסיפק מר נחשון לנתבעת 2 הוא קיבל מהנתבעים אך ורק את הסך 32,261 ₪, אותם יש להפחית מסכומי הנזק שנגרמו לו כתוצאה ממעשי וממחדלי הנתבעים. על כן העמיד מר נחשון את תביעתו על הסך 141,379 ₪.

הרמת מסך:
22.
התובעים טוענים שלמעשה החברות היו מעין מסך שמאחוריו הסתתר הנתבע 4, שכן הנתבע 4 הוא בעל מניות יחיד בנתבעת 3, בעל מניות יחיד בנתבעת 2, הנתבעת 3 מנהלת בנתבעת 2, והוא בעל 50% מהמניות בנתבעת 1. לכן יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברות לבין הנתבע מס' 4, שכן בכל אשר תפנה תמצא את הנתבע 4.

הגנת הנתבעים:
23.
בכתב ההכנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעות התובעים מהסיבות כדלקמן:
1)

התביעות הוגשו בחוסר תום לב;
2)

יש למחוק את הנתבעות 3 ו-4 מכתב התביעה, מאחר ולא היה להן כל יד ורגל בחוזים שנחתמו עם התובעים, ואין להרים את מסך ההתאגדות בין החברות לבין עצמן ובין הנתבע 4 לבין החברות;
3)


מחירי המכירה של תוצאת חקלאית מתפרסמים באתרי אינטרנט, והתובעים יכולים היו לעקוב אחרי נתונים אלו;

4)


המגעים בין הנתבעת 2 לבין מר ראובן לא הבשילו לכדי חוזה מחייב, אלא היו אך ורק מגעים לקראת כריתתו של חוזה;

5)


לנתבעת 2 יש טענות קיזוז כנגד התובעים עקב הפרות חוזים בסכום כולל של 117,000 ₪ וכנגד ראובן טענת קיזוז בסך 500,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע. כבר עתה אציין כי בכתב התביעה לא נמצא פירוט לטענות הקיזוז, ולא פורטה הוצאת לשון הרע לה טענו הנתבעים.

העדויות:
24.
מטעם התובעים העידו העדים כדלקמן:
1)
התובע 2, מר ראובן כהן
, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על הנאמר בכתב התביעה. עד זה נחקר חקירה שכנגד. על עדותו אמוד להלן, ככל שיהיה צורך;

2)
המומחה מר חנן אורן אשר הגיש חוות דעת בנושא השיווק ליצוא של פלפל מתוק טרי של מר ראובן ששווק ליצוא על ידי הנתבעת 2 בסוף שנת 2010 ותחילת שנת 2011. על חוות דעת זו אעמוד להלן. בכל אופן דווקא מחקירתו הנגדית עולה שיטת טשטוש העובדות בהן נקטו הנתבעים יחד עם חברת אגרולוג'יק, וקיים חשש שהנתבעים וחב' אגרולוג'יק עשו ביניהן עסקים על גביהם של התובעים;

3)
מר חנן פסטרנק, מגדל תוצרת חקלאית ליצוא, אשר העיד כי מר דודי חזות מחברת מ.מ.מ. אגרולוג'יק בע"מ והנתבע 4 היו שותפים בעסקים, וניהלו הנתבעות 1 ו-2 במשותף. עד זה נחקר חקירה שכנגד קצרה, ותצהירו נותר על כנו;

4)
מר איתן רחימפור, מגדל מבקעת הירדן של תוצרת חקלאית ליצוא, אשר ביצע את היצוא באמצעות הנתבעת, וכי הנתבעת 4 היה עמו בקשר רציף, וכי הנתבע 4 היה בקשר רציף עם מר דודי חזות. עד זה לא הגיע לחקירה נגדית על תצהירו.

5)
מר ניסים חזק, תושב מושב פצאל, אשר הצהיר על כך שמר דודי חזות לא מסר לו חשבוניות במועדים שנקבעו, ועל מעשי המרמה שעשה כלפיו מר דודי חזות לטענתו, ועל אמצעי הלחץ שהפעיל עליו מר חזות על מנת שהעד לא יתבע את מר חזות. לדברי העד, הנתבע 4 נהג כלפי מגדלים נוספים בשיטות של מר חזות. עד זה לא הגיע לחקירה נגדית על תצהירו.

6)
מר רון אסקוזידו, חקלאי תושב כפר מימון , אשר הצהיר כי בחודשים מרץ ואפריל 2011 גידל עגבניות שרי לייצוא, אותן שיווק באמצעו
חב' אגרקסקו בע"מ, וכי קיבל עבור עגבניות שרי מסוג מיניפלאם, שגם מר נחשון גידל באותה תקופה, וכי קיבל מחירים בסביבות 7.5 ₪ לק"ג עגבניות. עד זה לא הגיע לחקירה נגדית על תצהירו.

7)
מר שלמה חזן, שותפו של הנתבע 4 בנתבעת 1. עד זה נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. בחקירתו הראשית אמר שלא מכיר חברות אלא מכיר אנשים, וכי יודע שיש סכסוך בין התובעת 1 לבין הנתבע 4. הוא היה בעל מניות בנתבעת 1 יחד עם הנתבע 4, וכי הנתבעת 1 לא פעילה כיום. אין לא כל קשר לנתבעת 2, ועל כל המעבר של חקלאים ועובדים מנתבעת 1 לנתבעת 2 יש לשאול את הנתבע 4. בתחילה אמר שמצב בנתבעת 1 לפני הקמת הנתבעת 2 היה טוב, ולאחר מכן אמר שלא זוכר. גם בנתבעת 1 היה הנתבע 4 אחראי על הקשר עם החקלאים. הודה שבהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של בשנת 2010 הייתה הנתבעת 1 חייבת לחב' אור את הסך 36,000 ₪. ראובן פנה אליו בקשר לאי סדרים בנתבעת 1. תאיר אזולאי עבדה בנתבעת 1, והחתימה שנחזית כחתימתה, היא חתימתו שלו. לאחר שהזכירו לו, נזכר שמר ערן כהן עבר מהנתבעת 1 לנתבעת 2.

לב"כ הנתבעים לא הייתה חקירה נגדית לעד זה.

חקירתו של עד זה הותירה רושם שהעד לא היה מעוניין להשיב תשובות אמת לשאלות שנשאל והעדיף להסתיר מידע שידע. רק כאשר עומת העד עם מסמכים ועם עדויות השיב רק מה שהיה ממילא ידוע מהמסמכים והמידע האחר שקיים בתיק. עדות זו הותירה את הרושם שקיימים אינטרסים כאלה ואחרים בין מר חזן לבין גורמים אחרים בעסקים אלו, שמנעו ממנו להעיד בחופשיות ולספר את כל הידוע לו.

8)
מר דודי חזות, הבעלים של חב' אגרולוג'יק, אשר נחקר חקירה ראשית ע"י ב"כ התובעים. בחקירתו הראשית העיד כי הגיש תביעה כנגד חנן פסטרנק, וכי ב"כ הנתבעים מייצג אותו בתביעה נגד חנן פסטרנק. ראובן הכיר לו את הנתבע 4. יש לו חברה נוספת בשם בליסימה שהנתבעת 4 עובד איתה. לחב' אגרולוג'יק אין רישיון יצוא, אך הוא עובד על רישיון היצוא של בתי אריזה גדולים. הוא קנה סחורה של חב' אור מהנתבעת 2, שיווק אותה בחו"ל, קיבל את הכסף בחו"ל, ושילם את התמורה שהתחייב לנתבעת 2, כך שהנתבעת 2 שילמה למעשה עמלה לאגרולוג'יק. התחמק ממתן תשובה לשאלה מי משלם את העמלה של הגורם הנוסף שנכנס לעסקת היצוא, האם המגדל או שמא חברת היצוא. אם ההסכם עם החקלאי הוא שווק ועמלה, החקלאי צריך לדעת הכל, אך אם ההסכם הוא הסכם קנייה החקלאי צריך לדעת רק את המחיר שסוכם ולקבל את הכסף. בעסקה כמו שבין התובעים והנתבעים, על החקלאי לדעת הכל. בשנת 2011 עברו משרדי אגרולוג'יק ללוד, והיו משותפים על משרדי הנתבעת 2. יש לו משרדים בדירה בבאר יעקב הרשומה על שם גב' מירב גונן שהיא עובדת של חב' אגרולוגי'ק ומנהל את משרדי החברה בהונגריה. גב' גונן עבדה בשנים 2011 ו-2012 בנתבעת 2. גב' קלודין איטח היא מנהלת החשבונות שלו, ויש לה גישה להנהלת החשבונות של הנתבעת 2, למרות שהראו לו מסמכי הנהלת חשבונות של הנתבעת 2 שגב' איטח חתומה עליהם. הודה במעורבותו בעסקי הנתבעת 2 בסוף שנת 2010 ושנת 2011. הייתה לו תיבת אי מייל בנתבעת 2, אך אמר שזה רק למיזם המשותף עם הנתבעת 2. כשעומת עם מסמכים שלא קשורים רק למיזם אמר שהיה מכותב בכל הקשור לכספים שמגיעים לו, לרבות לעסקיה השוטפים של הנתבעת 2. בדרך כלל לא זכר תאריכים, אך כשב"כ התובעים לחץ עליו בשאלות בקשר למיזם המשותף ולמגעים בין מר ראובן לבין הנתבע 4 אודות המיזם המשותף, החל לזכור תאריכים היטב. התברר שבמשרדי הנתבעת 2 הייתה הכתובת של חברה נוספת של גב' גונן, ובעסקים של גב' גונן מוסרים את כתובת הנתבעת 2 ואת מספרי הטלפון שלה.

בחקירתו הנגדית העיד מר חזות כי הוא משווק תוצרת חקלאית לאירופה ולרוסיה, וכי קיים הבדל בין שני שווקים אלו. הנתבעת 2 מהווה בין 10% ל-15% מהיקף הפעילות שלו. הוא משלם את שכר הדירה למשכיר המשרדים, ואילו הנתבעת 2 היא שוכר משנה שלו, אשר משלמת לו דמי שכירות. הנהלת החשבונות של שתי החברות משותפת מטעמי חסכון, אם כי חשבונות הבנק נפרדים. מקיים שיתוף פעולה עם חברות יצוא אחרות. מודה שראובן הכיר בינו לבין הנתבעת 2. מכיר את ראובן באופן שטחי, אך נראה שהוא מגדל ותיק, שצריך להכיר את תנודות השוק בחו"ל. לדבריו, כל מגדל יכול לדעת מה מצב הסחורה שלו דרך האינטרנט.

בחקירתו החוזרת העיד כי ראה את ראובן מספר פעמים במשרדי הנתבעת 2. חזר בו מדבריו כי היה השוכר הראשי במשרדים המשותפים ואמר כי אז הייתה הנתבעת 2 השוכר הראשי. לא זוכר כמה שילם שכ"ד לנתבעת 2. המגדל יודע מה שמוסרים לו, אך הוא יודע מה מחיר המכירה ומה ההוצאות בדרך ולפי מחיר מכירה הוא יכול לדעת מה התמורה שיקבל. עומת עם דברים שאמר שאף חברה לא חושפת את הנתונים שלה, ופה אמר דברים הפוכים לגמרי, אך לא הייתה לו תשובה של ממש לסתירה זו. פגש את ראובן מספר פעמים גם מחוץ לבית המשפט. ייתכן שהסחורה תימכר מספר פעמים למשווקים שונים, ובכל פעם תשולם עמלה על חשבון המגדל.

מעדותו של מר חזות עולה כי הוא מסתיר פרטים רבים, ומנסה לתאר את המציאות לא כפי שהייתה. תשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה החוזרת היו מתחמקות ונענו באי רצון, ורק כאשר עומת עם מסמכים נאלץ להודות בכתוב בהם, ואילו בחקירה הנגדית, בה נחקר על ידי מי שהוא יועצו המשפטי, תשובותיו קלחו ללא מעצור. עדותו של עד זה הותירה תחושה מאד לא נוחה של הסתרת דברים או אמירת חצאי דברים.

9)

מר ערן כהן, אשר היה עובד של הנתבעות 1 ו-2, ותפקידו היה להיות איש הקשר בין הנתבעות לבין החקלאים. עד זה הובא כעד הזמה אשר העיד על הפרות החוזה מצד הנתבעות 1 ו-2 כלפי התובעים והחקלאים האחרים, ועל מעורבותו הממשית והעמוקה של מר דודי חזות בניהול הנתבעות ועל תרומתו להפרת החוזים עם החקלאים. בעדותו סתר מר כהן את עדותו של מר חזות. מדבריו עולה שכל עוד היה מר חזות מחוץ לעסקי הנתבעות 1 ו-2, התנהלו העניינים כשורה, וכי כל הבעיות החלו מעת שמר חזות נכנס כשותף עסקי עם הנתבע 4.

25.
מטעם הנתבעים העידו העדים כדלקמן:
1)
מר דורון בריקמן, הנתבע מס' 4, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על האמור בכתב ההגנה . עד זה נחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שיש פרטים רבים שנעשו בעל פה. עדותו בעניינים אלו יכולה הייתה להסתמך על עדויות של עדים נוספים, אשר הנתבע 4 לא טרח להביאן. על כן, על עדותו של מר בריקמן שאינה נתמכת בעדות אחרת או במסמכים יחולו הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] על כל המשתמע מכך. על עדותו של מר בריקמן אעמוד ככל שיהיה צורך להכרעה במחלקות שבין הצדדים.

2)
הנתבעים הגישו את חוות דעתו של מר שבתאי זמיר בה חיווה דעתו בנושאים כדלקמן:
(א)
שיטת שיווק תוצרת חקלאית הקרויה "מחירי תמורה ב-
pool
";
(ב)
יישום שיטת מחירי התמורה בחוזה המגדל שנחתן בין חב' אור לנתבעות 1 ו-2 לגבי עונת 2010-2011;
(ג)
הערכת שווי אבדן כספי בעניין הפסקת משלוחי פלפל על ידי חב' אור בעונת 20101-2011;
(ד)
יישום שיטת מחירי התמורה כאמור בחוזה המגדל שנחתם בין נחשון לבית הנתבעת 2 לגבי עונת 2010-2011;
(ה)
הערכת שווי אבדם כספי בעניין הפסקת משלוחי עגבניות שרי/מיניפלאם ע"י מר נחשון בעונת 2010-2011.
מומחה זה נחקר חקירה שכנגד, ועל חוות דעתו אעמוד להלן.

26.
הנתבעות לא הביאו עדים נוספים שיכולים היו להביאם לעדות, כגון: עובדי הנתבעות 1 ו-2, עובדי חב' אגרולוג'יק חקלאים נוספים איתם עבדו. אציין כי אי הבאת חקלאים נוספים איתם עבדו הנתבעים היא משמעותית לאור העובדה שלכתב ההגנה ולתצהיר העדות הראשית של הנתבע 4 צורפו מכתבי חקלאים, אשר היה ניתן לצפות שיגיעו להעיד ויתמכו בטענות הנתבעים. אי הבאת עדים אלו פוגעת בנתבעים, שכן חזקה על בעל דין שאם לא הביא ראיה שיכולה לפעול לטובתו, משמע שראיה זו פועלת כנגדו. (
ע"א 8382/06

בוטח נ' כהן,
פסקה 28 לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 26.8.2012);

ע"א 465/88

הבנק

למימון

ולסחר

בע

"

מ

נ

'

מתתיהו

פ

"

ד

מה

(4) 651, 658 (1991)).

27.
לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
תביעת התובעת 1:
מערכת היחסים בין התובעת 1 לנתבעות 1 ו-2:
28.
בין חב' אור לבין חברת הנתבעת 1 נכרת חוזה שהיה תקף לעונת 2009-2010 ואשר הסתיים בחודש אוגוסט 2010. אין מחלוקת בין הצדדים כי בסוף עונת 2009-1010 נותרה הנתבעת 1 חייבת לחב' אור את הסך 36,440 ₪.

29.
מאחר ובמשפחתו של מר חזן, בעל המניות השני של הנתבעת 1 החלו בעיות משפחתיות, הוקמה הנתבעת 2, ואשר אליה הועברו כל עסקי הנתבעת 1, לרבות עובדים ולקוחות. רכב שהיה שייך לנתבעת 1 נמכר למר חזן בסכום של כ- 78,000 ₪, ולא נודע מה נעשה עם כספים אלו, ואילו כל רכוש הנתבעת 1, כגון מחשבים, ציוד חשמלי משרדי וריהוט העביר הנתבע 4 לנתבעת 2. כל הצדדים ראו בנתבעת 2 המשכה של הנתבעת 1, עד כי הנתבעת 2 והנתבע 4 טענו לקיזוז של חוב הנתבעת 1 לחב' אור בטענה שהנתבעת 2 מקזזת את הסך 36,440 ₪ מהחוב שחבה לה, לטענתה חב' אור. מצב זה מעיד על עירוב עסקים בין הנתבעת 1, הנתבעת 2, כך שיש לחייב את הנתבעת 2 גם בחוב שחבה הנתבעת 1 לחב' אור.

30.
לאור זאת, על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לחב' אור את הסך 36,440 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.9.10 ועד ליום התשלום בפועל.

31.
לאחר חודש אוגוסט 2010 החלו ראובן והנתבע 4 לשתף פעולה בקשר למיזם מסוים, ועל רקע זה הסכימו הצדדים שחב' אור תמשיך לספק תוצרת חקלאית לנתבעת 2, אך אין כל ראיה שהסכימו על כמות מסוימת שתספק חב' אור לנתבעת 2. מאחר ולא נחתם חוזה בין הצדדים, בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 חלה מערכת היחסים שהייתה בין הצדדים בעונת הגידול הקודמת.

32.
הן לפי הנהלת החשבונות של חב' אור והן לפי הנהלת החשבונות של הנתבעת 2 נותרה הנתבעת 2 חייבת לחב' אור בגין התקופה עד לחודש מרץ 2011 בסך 27,277 ₪.

33.
לאחר שנוכח ראובן לדעת כי אינו מקבל את הערכות המחיר ואת החשבוניות מידי שבוע בשבוע כפי שהתחייבה הנתבעת 2, החל למכור לנתבעת 2 תוצרת חקלאית במחיר קבוע. גם כאשר מכרה החב' אור לנתבעת את התוצרת החקלאית במחיר קבוע, לא שילמה לחב' אור את מלוא התמורה המוסכמת, לפי הפירוט הבא:
-
על פי תעודת רכש מיום 7.2.11 היה על הנתבעת 2 לשלם לחב' אור את הסך 52,140 ₪. בפועל שילמה הנתבעת 2 לתובעת את הסך 42,450 ₪, ונותרה חייבת לחב' אור את הסך 8,690 ₪;
-
על פי תעודת רכש מיום 23.2.11 היה על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסך 71,640 ₪. בפועל שילמה הנתבעת 2 לחב' אור את הסך 67,496 ₪, ונותרה חייבת את הסך 4,144 ₪;
-
על פי תעודת רכש מיום 8.3.11 היה על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסך 69,217 ₪. בפועל שילמה נתבעת 2 לחב' אור את הסך 57,200 ₪, ונותרה חייבת את הסך 12,017.5 ₪.
בגין תעודות הרכש חייבת הנתבעת 2 לחב' אור את הסך 24,851.5 ₪.

34.
חוב הנתבעת 2 לחב' אור על פי כרטסת הנהלת החשבונות ועל פי תעודות הרכש מגיע לסך 52,128.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.5.11 ועד ליום התשלום בפועל.

35.
טוענת חב' אור כי על פי מערכת היחסים ביניהם היה על הנתבעת 2 למסור לחב' אור דו"ח מלא על המכירה של התוצרת החקלאית 30 יום לאחר כל שיווק של תוצרת חקלאית שסיפקה לה. מאחר והתוצרת החקלאית סופקה מידי שבוע בשבוע, היה על הנתבעת 2 לה מידי שבוע בשבוע חשבונית ובן פירוט הסחורה שנמכרה חודש קודם לכן, פירוט ההוצאות והיתרה המועברת לה לאחר ניכוי הוצאות. כן היה על הנתבעת 2 להעיר לה מידי שבוע בשבוע דו"ח הערכות מחירים. הנתבעת 2 לא עשתה כן, ומאז סוף שנת 2010 החלה להפר התחייבויותיה, הפסיקה לשלוח הערכות מחיר מידי שבוע בשבוע, ומסרה לחב' אור חשבוניות באיחור ניכר מהמועד שהייתה צריכה למסור אותן לחב' אור.

36.
מהעדויות התברר כי הנתבעת 2 מכרה סחורה לחב' אגרולוג'יק, שכן קיבלה מחב' אגרולוגי'ק חשבונית מס על מכירות הסחורה. במקום שהנתבעת תעביר את התמורה לחקלאי המגדל, היא החזיקה את הכסף אצלה, המתינה עד שחב' אגרולוג'יק תמכור את הסחורה בחו"ל, ואז הפחיתה מהתמורה שקיבלה את כל הוצאות המכירה של חב' אגרולוג'יק ואת היתרה העבירה למגדל. במקרה מעין זה דאגה הנתבעת 2 לעצמה ולחב' אגרולגי'ק במקום שתדאג למגדל. דאגה למגדל במקרה זה הייתה צריכה להיות העברת התמורה שקיבלה הנתבעת 2 מחברת אגרולוג'יק למגדל פחות העמלה שלה שנקבעה בהסכם בינה לבין המגדל. התנהגות זו סותרת את הוראות החוזה שבין הצדדים, מפרה את חובות האמון וחובות הנאמנות של הנתבעת 2כלפי המגדל.

37.
כאשר מכניסה הנתבעת 2 גורם משווק נוסף, דוגמת חב' אגרולוגי'ק, אזי גורם הביניים גובה עמלה על מעורבותו בשיווק התוצרת החקלאית. אמנם בסעיף 8.3 לחוזה שבין חב' אור לבין הנתבעת 1, החלים גם על הנתבעת 2, כי הנתבעת 2 זכאית להתקשר עם צדדים שלישיים ו/או להיעזר בקבלני משנה לצורך מילוי התחייבויותיה, אך בסעיף זה לא נאמר מי ישא בשכרם של הצדדים השלישיים. בחוזה שבין הצדדים לא נכתב כי על המגדל לשאת העמלה של המשווק הנוסף. סביר הוא שאם מדובר בשיווק התוצרת, שזה תפקידה של הנתבעת 2, כאשר הנתבעת 2 נעזרת במשווק נוסף, העמלה של יצואן הביניים תהיה על חשבון העמלה של הנתבעת 2 כיצואנית. אם לא תאמר כן, אזי קיים חשש כבד ביותר שמספר משווקים יעבירו סחורה האחד דרך השני, כל המשווקים ירוויחו מהעמלות שישלמו האחד לשני על חשבון המגדל, ואילו המגדל יצא וידיו על ראשו.

38.
הנתבע 2 הפסיקה לשלוח לחב' אור הערכות מחיר, בהתאם לחובתה על פי סעיף 4.3 לחוזה מיום 17.7.09. טוענת הנתבעת 2 שחב' אור יכולה הייתה לראות את תחזיות המחירים באינטרנט. סבור אני שיש לדחות טענה זו. סעיף 4.3 הנ"ל מטיל חובה על הנתבעת 2 לשלוח לחב' אור את הערכות המחיר, ולא להפנות אותה לאינטרנט. כן עולה מהעדויות שהערכות המחיר באינטרנט נכונות לשבועיים שקדמו לפרסום באינטרנט, ואינן מעודכנות למועד עריכתן.

39.
בסעיף 3.3 לחוזה נכתב כי התחשבנות סופית ביחס לכל שבוע משלוח אשר יתקבל בחברה באיכות מתאימה ליצוא, תיערך חודש לאחר אותו שבוע, והתשלום יועבר למגדל ביום שייקבע בין הצדדים. משמעות המלה "התחשבנות" היא שיש לערוך פירוט תקבולים והוצאות, על מנת שתהיה שקיפות מלאה של מערכת הנהלתה החשבונות, על מנת שהמגדל יוכל לדעת שאכן מקבל את התמורה המלאה עבור תוצרתו, וכי הנתבעת 2 פעלה עבורו בהגינות וביושר. במקום זאת, הנתבעת 2 לא העבירה לחב' אור דיווח מלא על כל ההוצאות, והותירה את חב' אור באפילה ובחוסר וודאות בקשר לפעולותיה. ואכן התברר במסגרת ההוכחות שהנתבעת 2 אמנם קיבלה את התוצרת החקלאית מחב' אור, אך העבירה אותה לחב' אגרולוג'יק, אשר גבתה עמלה נוספת על חשבון המגדל, במקום שהנתבעת 2 תישא בעמלה זו.

חוות דעת המומחים:
40.
מר חנן אורן, המומחה מטעם חב' אור ניתח בחוות דעתו את המסמכים אותם העבירה הנתבעת 2 אודות מערכת היחסים בינה לבין חב' אור. לאחר בדיקת המסמכים כותב מר אורן כדלקמן:
"הנחת עבודה היא כי תודוש מכרה אמנם את הפלפל במחירי השוק השכיחים בהולנד וברוסיה באותה תקופה הדומים בערכם למחירי המכירה של מגדלי ערבה ליצוא וחברות יצוא אחרות, אך דאגה להסוות זאת במחירי עלויות גבוהים וחשבון מכירה של הלקוחות שבו מציינים ערכים שאינם משקפים את תוצאות המכירה האמיתיות. כמו כן אין הדבר ברור האם עמלת היצואן חושבה על פי ערך 5.5% כפי שהוסכם או שמא חויבה בעמלה בשיעור גבוה יותר.
במכולה מספר
mscu
7384481 מתאריך 21.12.10 שיצאה מלאה ב- 2,288 קרטוני 5 ק"ג תעודת קבלת סחורה המסתיימת במספר 01167 ונמכרה ללקוחות שונים ע"י חברות שונות, מסתבר שאגרולוגי'ק הצליחה למכור אותו פלפל אדום באותם גדלים לחברת וולסטאר בערכים של 7 יורו ו-7.25 יורו לעומת ערכי מכירה של 6 יורו או ב- 5.1 יורו.
המכירה נעשתה באותו השבוע, והדבר מעלה סימן שאלה האם יש כאן מעשה מכוון ומתוכנן שלא היה אמור להיחשף, שלפיו הייתה יכולה תודוש אינטרנשיונל למכור במחירים גבוהים משמעותית ולהעביר תמורות גבוהות לספקי הפרי, אך העדיפה לחלוק את הרווחים עם חברת יצוא או שיווק אחרת תוך הקטנת התמורה למגדלים. שמם של אנשי אגרולוג'יק מופיע באופן רצוף במסמכי היצוא (הגב' מירב גונן) ויתכן שהיו עובדים בשיטה שלפיה היצוא נעשה ע"י תודוש אינטרנשיונל והשיווק נעשה ע"י אגרולוג'יק, ועקב כך עלויות היצוא גבוהות יותר עבור הספקים."
ההדגשות במקור-י.ז.)
לאחר פרק זה עובר מר אורן לפרק התחשיבים, שם הוא מנתח את הסכומים העולים מתוך המסמכים שהועברו לידיו.

בפרק הסיכום של חוות דעתו כותב מר אורן כדלקמן:

"מהניתוח שלעיל ניתן לקבוע כי:
1.
על פי נתוני משלוח
mscu
7384481ניתן לקבוע כי קיים חוסר של כחצי שקל לכל ק"ג אשר נמכר על ידי תודוש. מכאן ולנוכח הנתונים החסרים ביותר, אשר הועברו לעיוני, אני מקיש על קיומה של שיטה לפיה נמצא החקלאי ב"עיוורון" אל מול נתוני המכירות בפועל של התוצרת שלו אשר נמכרה בחו"ל, כך שחברת היצוא יכולה לעשות מניפולציות במחירים ולהעביר לחקלאי רק חלק ממה שמגיע לו.
2.
אם נבדוק את הסטייה בנתוני המשלוח הנ"ל על כל התוצרת אשר שווקה על ידי אור באמצעו תודוש נגיע לסך מצטבר של 119,232 ₪.
3.
למעשה, בדרך זו, אין ולא קיימת כל וודאות שאכן החקלאי חויב במדויק עבור הוצאות הקשורות ישירות התוצרת שלו. דוג' לכך, לא מצאתי בחומר כל חשבונית מקור המכילה את מרכיב הוצאות המשלוחים (הובלה, עמלות, מכס ועוד) השייכות לחברת אור, אלא הוצגו חשבוניות של ספקים אחרים.
4.
הוצאות היצוא מנופחות מעבר לערך האמיתי.
5.
על פניה נראה כי היצואן עבד עם כספם של לקוחותיו שהעבירו אליו מקדמות אשר קוזזו לאורך כל התקופה, ולכן טענתיו בדבר סיכונים לכספו אינן אמת. הסיכונים הם לכספי לקוחותיו.
6.
המידע מסופק באופן חלקי ומעורפל כדי שיקשה למי שאינו מצוי בנושא להתחקות אחר הערכים האמיתית וערך אמיתי של המוצרים שנשלחו ליצוא.
7.
טענת היצואן להימצאות מחירים באחרי האינטרנט נכונה רק לגבי אתרים מתמחים כאלה בתשלום."

מר אורן נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו. בחקירתו הנגדית הוא השיב תשובות ישירות לשאלות שנשאל. נעשה ניסיון להטיל ספק במומחיותו של מר אורן, ניסיון שלא צלח. התברר שחוות הדעת ניתנה כפי שהיא עקב מחסור בנתונים שהיה על הנתבעת 2 לספק. לאור זאת סבור אני שחוות שעתו של מר אורן לא נסתרה.

41.
הנתבעת 2 המציאה את חוות דעתו של מר שבתאי זמיר בה קבע כי הסכומים שהעבירה הנתבעת 2 לחב' אור היו סבירים, וכי הנזק שנגרם לנתבעת 2 כתוצאה מכך שחב' אור לא העבירה לנתבעת 2 תוצרת חקלאית נגרם לנתבעת 2 נזק כתוצאה מאי קבלת עמלות בסך 102,222 ₪.
מר זמיר נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו בה העיד כי אינו מתחשב במסגרת החוזית שבין הצדדים, לא ידוע לו על הסכם בכתב על כמות תוצרת חקלאית שהיה על חב' אור להעביר לנתבעת 2, לא בדק את הנהלת החשבונות של הנתבעת 2, קיבל מספר חשבוניות בודדות שהראה לו הנתבע 4, וקבע את חוות דעתו על פי ניסיונו בלבד, שכן גם הוא מייצא תוצרת חקלאית של חקלאים אחרים, והוא למעשה פועל באותה שיטה. התברר שגם נגדו ישנן תביעות שהגישו כנגדו מגדלים, וניתנו כנגדו פסקי דין. את המגדלים שמגישים תביעות נגד יצואנים ועומדים על קבל מידע מלא ומעודכן הוא מכנה "נודניקים".

42.
מעדיף אני את חוות הדעת של מר אורן על פני חוות דעתו של מר זמיר, מהסיבות כדלקמן:
1)
מר אורן התייחס בחוות דעתו למערכת החוזית שבין חב' אור לבין הנתבעת 2, ואילו מר זמיר התייחס לחוזה כאל מסגרת ולא כאל דבר מחייב, וממילא בנקל ניתן להפר את החוזה;
2)
מר אורן התייחס ישירות למסמכי הנהלת החשבונות שהועברה אליו, ואילו מר זמיר לא התייחס למערכת זו כלל, או שהתייחס למסמכים בודדים שהציג בפני
ו מר בריקמן;
3)
למר זמיר הייתה היכולת להיכנס לתוך מערכת הנהלת החשבונות המלאה של הנתבעת 2, אך העדיף שלא לעשות כן;
4)
למר זמיר כיצואן העובד בשיטה הדומה לשיטה של הנתבעת 2 יש אינטרס לקבל הכרה בשיטת העבודה, גם אם אינה מתאימה למערכת החוזית שבין הצדדים;
5)
מר זמיר מתייחס לחקלאים הדורשים לקבל מידע נכון ואמיתי מהיצואנים כאל "נודניקים", במקום שיאמר שמא יש ליקויים בעבודת היצואנים בכל הנוגע לחובת הנאמנות של היצואנים כלפי המגדלים.

43.
לאור העובדה שהעדפתי את חוות הדעת של מר אורן, הרי על הנתבעת 2 לשלם לחב' אור את הסך 119,232 ₪ בערכים של יום מתן חוות הדעת (10.10.13).

נטל הראיה:
44.
סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 קובעי כי:
"קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו:

(1)
יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו;

(2)
לא יהא שלוח של שליחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו;

(3)
לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;

(4)
לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח;

(5)
לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר"

סעיף 9(א) לחוק השליחות קובע כי אם
הפר השלוח אחת החובות המוטלות עליו לפי סעיף 8, זכאי השולח לתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה.
לגבי חובת גילו מוגברת ראה את ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו)

45.
מכל האמור לעיל עולה שהנתבעת הפרה את חובותיה כלפי חב' אור שכן לא פעלה בנאמנות עבור חב' אור והפרה לפחות את חובותיה על פי ס"ק (1) ו-(5) להוראות סעיף 8 לחוק השליחות.

46.
במקרה של ביצוע יצוא של תוצרת חקלאית היושר והנאמנות של המשווק כלפי המגדל הם נשפת אפה של מערכת היחסים בין הצדדים. אי קיום חובת דיווח אמת תוך פירוט מירבי ביותר על פי תנאי החוזה, משמיט את בסיס יחסי האמון בין הצדדים. העברת בליל מסמכים מהם לא ניתן לדעת את ההוצאות שהוצאו והקשורות לתוצרת של חב' אור אינה ממלאת אחר הוראות החוזה שבין הצדדים ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 8 לחוק השליחות.

47.
בע"א 7905/98
aerocom c.c.
נ. הוק תעופה בע"מ

, פ"ד נה(4) 387 פסק ביהמ"ש העליון כי בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק. כלל זה אינו נטול חריגים. חריג אחד מצוי בחוקים אשר קובעים במפורש שניתן לתבוע מכוחם פיצויים ללא הוכחת נזק. חריג שני עוסק במצב שקיים בו קושי אובייקטיבי להעריך את גובה הנזק. במצב דברים שכזה, שבו הוכיח התובע את חבותו של הנתבע והוכיח גם קיומו של נזק – אין זה ראוי שרק בשל הקושי האובייקטיבי להעריך את גובה הנזק לא יזכה התובע בפיצוי כלל. חריג שלישי הוא החריג שבו בשל התנהגות הנתבע נמנעה מן התובע האפשרות להוכיח את נזקו. בעוד שבחריג השני קיים קושי אובייקטיבי להעריך את גובה הנזק – קושי שנגרם שלא באשמתו של אף אחד מן הצדדים, במקרה זה מדובר בקושי סובייקטיבי – דהיינו, קושי שנגרם כתוצאה מהתנהגות הנתבע. במצב כזה שיקולי צדק והרתעה מביאים למסקנה שראוי שייהפך הנטל ביחס להוכחת גובה הנזק
. המשמעות הראייתית המעשית של דוקטרינה זו – דוקטרינת הנזק הראייתי – היא של העברת נטל השכנוע אל כתפיו של הנתבע. העברת נטל השכנוע היא בעלת משמעות רק במצב של ספק שקול, כאשר כפות המאזניים מעוינות. עם זאת לא בכל מקרה שבו פגע אדם בראיות מוצדק להטיל עליו את נטל ההוכחה.

48.
לעניין הנזק שנגרם לחב' אור כתוצאה מהשתת עמלות נוספות על חב' אור, חוסר יכולתה של חב' אור נובע כתוצאה מכך שהנתבעת 2 לא המציאה לחב' אור את כל המסמכים המוכיחים את כל ההוצאות והעמלות שהושתו על חב' אור ואת סכום העמלות וממה נובעות עמלות והוצאות אלו. על הנתבעת 2 היה להוכיח שעמלות וההוצאות אכן היו בפועל, אך לא עשתה כן. לכן יש לקבוע את סכום העמלות ההוצאות העודפות על דרך האומדן, ואת סכום זה אני מעריך בסך 75,000 ₪ בערכים של יום הגשת התביעה.

טענת קיזוז:
49.
טוענת הנתבעת שכל סכום שייפסק יש לקזז ממנו את הסך 500,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע שהוציא ראובן כנגד הנתבעת 2 וכן את ההפסד שגרמה לה חב' אור בכך שהפסיקה לשלוח לה תוצרת חקלאית.

50.
סבור אני שיש לדחות את טענת הקיזוז לעניו טענת לשון הרע מהסיבות כדלקמן:
1)
הנתבעת 2 לא הוכיחה מה לשון הרע שנאמר, מתי ומה היה תוכנו ובפני
מי נאמר לשון הרע;
2)
הנתבעת 2 לא הביאה כל עד להוכיח את דברי לשון הרע שנאמרו;
3)
עדותו של הנתבע 4 בעניין זה היא עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].

51.
יש לדחות את טענת הקיזוז שטענה הנתבעת 2 בגין אי הספקת תוצרת חקלאית מהסיבות כדלקמן:
1)
בשנת הגידול 2010-2011 לא היה כל הסכם בכתב בין הצדדים לגבי הכמות שתספק חב' אור לנתבעת 2;
2)
קיימת מחלוקת בין ראובן לבין הנתבע 4 אם הייתה התחייבות לכמות מסוימת של תוצרת חקלאית שתספק חב' אור לנתבעת 2. חובת ההוכחה מוטלת על הנתבעת 2, והיא לא עמדה בנטל זה, שכן עדות מר בריקמן היא עדות יחידה בעניין זה;
3)
בחודש מרץ 2011 ההספקה הייתה במחירים קבועים, ואת הסכמה זו הפרה הנתבעת 2, שכן לא שילמה לחב' אור את כל התמורה המוסכמת. הפרת החוזה שומטת את התביעה מתחת טענת הנתבעת 2;
4)
הנתבע 2 הפרה את חובות האמון שלה כלפי חב' אור, לא העבירה לה את כל הנתונים שהתחייבה להעביר לה על פי מערכת היחסים שביניהם. הפרה זו היא הפרה יסודית של החוזה שבין הצדדים, שכן מילוי חובת האמון הייתה הבסיס למערכת היחסים בין הצדדים;
5)
הנתבעת 2 לא הציגה חוזים על קניינים בחו"ל לפיהם התחייבה לשווק להם תוצרת חקלאית בכל עונת 2010 - 2011;
6)
מהעדויות עולה שהנתבעת 2 היא שביטלה את החוזה שבין חב' אור לנתבעת 2.

52.
לאור כל האמור לעיל יש לדחות את טענת הקיזוז שטענה הנתבעת 2.

לסיכום תביעת התובעת מס' 1:
53.
לאור כל האמור לעיל, בכל הקשור לתביעת תובעת 1 התוצאה היא כדלקמן:
1)
על הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 את הסך 36,440 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.9.10 ועד ליום התשלום בפועל;
2)
על הנתבעת 2 לשלם לתובעת 1 כדלקמן:
(א)
את הסך 52,128.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.5.11 ועד ליום התשלום בפועל;
(ב)
את הסך 119,232 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 10.10.13 ועד ליום התשלום בפועל;
(ג)
את הסך 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (12.9.11) ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת התובע 2, ראובן כהן
:
54.
ראובן היה אמור להיכנס כשותף למיזם משותף, שאם יצליח, יקבל ראובן מניות בשיעור שבין 10 ל-15 אחוז ממניות החברה שתטפל במיזם זה. בין הצדדים הוחלפו מסמכים. מגעים אלו היו בסוף שנת 2010. נקבע שעד שראובן יקבל את המניות, לכל המוקדם בחודש יולי 2011, יקבל ראובן שכר בסך 5,000 ₪ בתוספת הוצאות בגין ייעוץ לנתבעת 2. במערכת חוזית זו היו מעורבים הנתבעת 2, הנתבע 4, ומר דודי חזות. את התמורה עבור שירותי הייעוץ עבור המיזם המשותף הייתה צריכה לשלם הנתבעת 2. מערכת חוזית זו מעוגנת גם במסמכים אשר הוגשו לבית המשפט.

55.
מערכת חוזית זו יצאה מן הכוח אל הפועל, שכן ראובן החל לפעול באופן אינטנסיבי בעניין זה, בהתאם לבקשתו המפורשת של מר בריקמן, הנתבע 4. גם מר חזות וגם מר בריקמן מודים בחצי פה שאכן ראובן פעל בעניין המיזם המשותף. פעילותו של ראובן בעניין זה חורגת מפעילות של מי שמצוי בשלבי מו"מ, ופעילות זו מעבירה את מערכת היחסים משלב המו"מ לשלב הביצוע של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

56.
ביום 9.2.11 שלח ראובן לנתבעת 2 חשבונית מס על הסך 17,400 ₪ כולל מע"מ והוצאות בגין פעילותו במיזם המשותף בחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011. מצד אחד הנתבעת 2 לא שילמה לראובן את סכום החשבונית, ומצד שני לא החזירה לו את החשבונית, דבר המלמד שעשתה בה שימוש כלפי שלטונות המס.

57.
לאור האמור לעיל, על הנתבעת 2 לשלם לתובע 2 את הסך 17,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הוצאת החשבונית (9.2.11) ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת התובע 3, אמיתי נחשון
:
הפרת החוזה ע"י הנתבעת 2:
58.
ממועד תחילת הפעילות ועד מחצית חודש מרך 2011 העביר הנתבעת 2 את תחזיות המחיר לידי נחשון ואת החשבוניות באופן רציף. החל ממחצית חודש מרץ 2011 החלה הנתבעת להתחמק מהעברת הערכות המחיר לנחשון, ונמנעה מלספק לו כל מידע לגבי השיווקים שביצע בתקופה שבין 26.3.11 ובין 23.4.11.

59.
במהלך תקופה זו פנה נחשון לנתבעים 2 ו-4 וביקש לברר את המחירים והתמורות המגיעות לו בגין השיווקים שבוצעו על ידו באותו פרק זמן. הנתבע 4 מסר לנחשון תשובות שונות שנועדו למשוך זמן בלבד, ונמנע מלספק כל מידע אודות השיווקים והמחירים.

רק בתחילת חודש יוני 2011 ולאחר פניות רבות לנתבעת 2 ולנתבע 4 קיבל נחשון חשבוניות הנוגעות לחמשת המשלוחים השונים שנעשו בין 26.3.11 לבין 23.4.11. אז התברר לנחשון כי הנתבעת 2 מכרה את התוצרת החקלאית שלו במחירי הפסד, וכי קיבל בגין כל ק"ג עגבניות סכום שנע בין 20 אג' ל-45 אג' . במקום לעצור את השיווקים ולהודיע לו שלא יספק סחורה, שתקו הנתבעת 2 והנתבע 4, על מנת לקבל את העמלות המוסכמות, תוך גרימת נזק לנחשון. על כך אמר מר זמיר, המומחה מטעם הנתבעת 2:

"ש. מחיר של 25 אג' לקילו עגבניות ליצוא הגיוני בעיניך?
ת. לא. ב-25 אג' צריך לבוא המשווק אחרי שבוע או משהו ולומר למגדל, תשמע, טוטאל לוסט השוק. אני מציע לך לא לשלוח אלא אם כן אתה מתכוון לשפר מצבך בשנים הבאות יכול להיות שתתן לי לשווק. אבל 25 אג' זה לא."

(עמ' 122 לפרוטוקול שורה 31 עד עמ' 123 לפרוטוקול שורה 3)

60.
הנתבעת 2 ומר בריקמן לא הביאו נתונים אלו לנחשון, למרות שהיו חייבים לעשות כן גם על פי עדות המומחה מטעמם. מקום לגלות זאת לנחשון, הסתירו ממנו מידע זה, הפסיקו לשלוח לו הערכות מחיר וחשבוניות, כדי לגרום לו לשלוח להם עגבניות, על מנת לקבל את העמלה שלהם תוך גרימת נזק לנחשון. בכך פעלו נגדו בתרמית, תוך הפקת טובת הנאה לעצמם, בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק השליחות ובניגוד לחובות האמון שהם חבים כלפי נחשון.

61.
בנסיבות אלו בהן הפרו הנתבעים 2 ו-4 את החוזה מול נחשון הפרה יסודית ומחירי השוק בחו"ל היו בשפל, ומבחינת נחשון היה מדובר במחירי הפסד, לא היה חייב מר נחשון לספק הנתבעת 2 עגבניות ליצוא. מטרת החוזה הייתה להפיק רווחים לשני הצדדים. אך כאשר מטרה זו אינה מושגת, ולנחשון צפויים הפסדים, אזי אין כל היגיון כלכלי לחוזה.

62.
לאור דברי המומחה מטעם הנתבעת 2 שבמחיר של 25 אג' לק"ג עגבניות על הנתבעת 2 היה לומר שנחשון שיפסיק לספק עגבניות, ממילא נשמט הבסיס לטענת הקיזוז שטענה הנתבעת 2 כלפי נחשון.

נזקיו של התובע 3:
63.
הסכומים אותם תבע נחשון הם סכומים אשר הוצאו לצורך שיווק התוצרת החקלאית בחו"ל. שיווק התוצרת החקלאית בחו"ל מחייב הוצאות מסוימות. במקרה של חוסר כדאיות לייצא את העגבניות, היה נחשון משווק את העגבניות בארץ.
בתצהירו הצהיר כי בארץ היה מרוויח על כל ק"ג את הסך 5.2 ₪. עדותו זו לא נסתרה. על כן הנזק של נחשון הוא הסך 5.2 ₪ לק"ג עגבניות פחות הסכומים שקיבל מאת הנתבעת 2.

64.
נחשון העיד כי סיפק לנתבעת 2 בתקופה הנ"ל 16,800 ק"ג עגבניות. הרווח שהיה מרוויח על שיווק העגבניות בארץ היה 87,360 ₪ (= 5.2
x
16,800).
מסכום זה יש להפחית את הסך 32,261 ₪ שקיבל נחשון מהנתבעת 2. לכן על הנתבעת 2 לשלם לנחשון את היתרה בסך 55,099 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 23.4.11 ועד ליום התשלום בפועל.

הרמת מסך ההתאגדות:
65.
סעיף 6(א) לחוק החברות תשנ"ט-1999 קובע כי:

"(א)
(1)
בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)
לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
פסק הדין המנחה לעניין הנסיבות המצדיקות "הרמת מסך" לאחר חקיקת
חוק החברות,

הוא

ע"א 10582/02

בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ
[פורסם בנבו] (2005).

בעניין בן אבו, קבע כב' השופט רובינשטיין, כי יש לגזור את הנסיבות המיוחדות בהן ניתן לבצע הרמת מסך ולהטיל אחריות אישית, מעקרון תום הלב שהוא עקרון מלכותי החופה על המשפט הפרטי הישראלי כולו. בית המשפט מציין כי הגבול בין ניסיון של סוחר הנתון בקשיים להמשיך בעסקיו, לבין ניסיון לעשות כן תוך שימוש בטענת מרמה, הוא גבול עדין. ניהול עסק בצורה לא מתוכננת מספיק או לא שקולה אין די בו כדי להצדיק הרמת מסך. רק כאשר ההתנהגות של בעל המניות גובלת בתחום הפלילי תוך פגיעה מכוונת שלא בתום לב, אז ניתן לבצע "הרמת מסך".
ב-רע"א 6039/04
אורי לזשטיין נ' דוד עובדיה
[פורסם בנבו] (2005), קובעת כב' השופטת פרוקצ'יה כי גם אחרי חקיקת

חוק החברות,

הרמת מסך תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר בעלי המניות ניצלו את עיקרון ההפרדה להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת. באשר להטלת אחריות על אורגן של חברה, מכח דיני החוזים, קבע כב' השופט דנציגר כי גם כאן ראוי לנקוט גישה מצמצמת.

ב-ע"א 313/08

עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי
, [פורסם בנבו] (2010)), נקבע כי ככלל הפרת חוזה על ידי חברה אינה מובילה להטלת אחריות וחבות אישית על האורגן או נושא המשרה הפועל בשמה של החברה. קיימת הפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה לבין האורגנים ונושאי המשרה אשר אינם אחראים כלפי מאן דהו שהתקשר בהסכם עם החברה (שם, פסקה 43). בדרך כלל, נושה רצוני וחוזי שהתקשר עם החברה בלבד, אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פירעון, להוציא במקרים נדירים דוגמת תרמית. גם אם ייתכנו מקרים שבהם ניתן להטיל חבות אישית חוזית על נושא משרה בחברה, בשל התנהגותו חסרת תום הלב שתרמה להפרת החוזה, עדיין, אין ליצור זהות בין סטנדרט ההתנהגות שחריגה ממנו יוביל להטלת חיוב חוזי על החברה, לבין סטנדרט ההתנהגות המצופה מאורגן או נושא משרה, לצורך הטלת חבות אישית מכוח דיני החוזים. לא די להוכיח כי הופרה חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי, אלא יש להראות שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי. לעומת זאת, שונים הדברים במישור הטענות מדיני הנזיקין: נושה נזיקי, אינו צריך להיפגע מעצם העובדה כי חברה ביצעה את העוולה כלפיו. אין בכך הצדקה להרמת מסך, אך יש בכך הצדקה לנקיטת הדרך המתונה של הטלת אחריות אישית על מנהלים, אם הם עצמם באופן אישי, קיימו את יסודות האחריות בנזיקין.
על המבקש להטיל אחריות אישית בנזיקין על אורגן או נושא משרה בחברה, מוטלת חובה להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה, ולהניח תשתית ראייתית שממנה עולה, כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודותיה של העוולה. אם לא כן, ניתן להיפרע מן החברה, אך לא מן האורגן או נושא המשרה (שם, פסקה 48).
לעומת הרוח המצמצמת באחריות חוזית של מנהלים בהלכת נשאשיבי, הרי שב-ע"א 7991/07

שמעון רפאלי נ' שמואל רזין
, [פורסם בנבו] (12.4.2011 הטיל כב' השופט ג'ובראן אחריות אישית על מנהלים שנמנעו מלגלות לצד השני לחוזה פרטים מהותיים. לגישתו, מודל האחריות האישית קובע, כי לנושא משרה בחברה אין חסינות להפרת חובה בדין שביצע באופן אישי, אך משום שהינו אורגן של החברה. פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יהיה חייב בהתאם לכללים הקובעים חבות זו. כך למשל, תבחן פעילותו של מנהל הנוהג בחוסר תום לב במשא ומתן. כב' השופט ג'ובראן מציע להעדיף את מודל האחריות האישית על פני מודל הרמת המסך, במקרים בהם רוצים לבחון הטלת אחריות על בעלי מניות בחברה. הרמת מסך משמעה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. לעומת זאת, האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, ויתרונה הוא בהרחבת מעגל היריבויות ובפיתוח סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
ב-ת"א (מח' ת"א) 2659/07
הוט מערכות תקשורת בע"מ נ' טבע הדברים [פורסם בנבו] (26.1.12)), הטיל כב' השופט שוהם אחריות אישית על מנהל ובעל מניות על יסוד הלכת נשאשיבי. כב' השופט שוהם קבע כי לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן או על נושא משרה בחברה, ישנה חובה להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה, ולהניח תשתית ראייתית כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודות העוולה. עם זאת, היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידיו. על מנת להטיל אחריות על אורגן, יש להראות כי רובצת עליו באופן אישי אחריות סובייקטיבית ואשם אישי ישיר למעשים. במקרים בהם אין יסוד של אשם אישי, או כאשר מדובר בכישלון של חברה המהווה הפרת חוזה, אך לא מהווה עוולה הנעוצה באשם אישי, תוך ניצול מסך ההתאגדות, אין מקום, לא להרמת מסך ולא לחיוב אישי בגין הפרת החוזה.
באותו עניין, כאשר מדובר היה במנהל שהוא גם בעל החברה, אשר פעל באופן אישי להמשך חובות החברה למרות מצבה, נקבעה לו אחריות אישית לחובותיה.

66.
בענייננו, הנתבע 4 הוא בעל מניות בנתבעת 1, הוא בעל המניות היחיד בנתבעת 2. בתחילה היה בעל המניות היחיד בנתבעת 2, ולאחר מכן הקים את הנתבעת 3, שהוא בעל המניות היחיד שלה, על מנת שתחזיק עבורו את המניות בנתבעת 2 ותהיה המנהלת בנתבעת 2. היוצא מכך הוא שבכל אשר תפנה, תמצא את הנתבע 4 כמי שהוא הבעלים והמפעיל של הנתבעות 1 עד 3. מכוח היותו של הנתבע 4 למעשה הבעלים היחיד של הנתבעות 1 עד 3, והוא זה שנתן ההוראות שגרמו לנתבעות להפר את האמון שהיה בבסיס מערכת היחסים בין הנתבעות לבין התובעים, ובכך
עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה
. מצב עניינים זה מביא למסקנה שקיימת הצדקה מלאה להרמת המסך בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 3 ובין הנתבעות 1 ו-3 לבין הנתבע 4.

67.
לאור האמור לעיל, סבור אני שעל הנתבעת 3 לשאת בחיובים של הנתבעת 2,ואילו על הנתבע 4 לשאת בחיובים של הנתבעות 1 עד 3.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:
1)
על הנתבעים 1, 2 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 לשלם לתובעת 1 את הסך 36,440 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.9.10 ועד ליום התשלום בפועל;

2)
על הנתבעים 1 עד 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 כדלקמן:
(א)
את הסך 52,128.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.5.11 ועד ליום התשלום בפועל;
(ב)
את הסך 119,232 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 10.10.13 ועד ליום התשלום בפועל;
(ג)
את הסך 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (12.9.11) ועד ליום התשלום בפועל.

3)
על הנתבעים 2 עד 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2 את הסך 17,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הוצאת החשבונית (9.2.11) ועד ליום התשלום בפועל.

4)
על הנתבעים 2 עד 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 3 את הסך 55,099 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 23.4.11 ועד ליום התשלום בפועל.

5)
על הנתבעים 1 עד 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:
(א)
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
(ב)
שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום,
י"ח אלול תשע"ה, 02 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 24770-09/11 אור גידולי פלפל בע"מ, ראובן כהן, אמיתי נחשון נ' תודוש בע"מ, תודוש (אינטרנשיונל) בע"מ, יונדן אחזקות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 02/09/2015)