פסקי דין על ניו טיים שעונים (בפירוק זמני) | פסקי דין על עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמפרק | פסקי דין על רול טיים | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2036/01 פשר     20/05/2002




פשר 2036/01 ניו טיים שעונים בע"מ (בפירוק זמני), עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמפרק נ' רול טיים בע"מ , כונס הנכסים הרשמי




11


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 2036/01

בשא 3844/02
בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה


20/05/02



בעניין:
חוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק")
להלן: ("החוק")
ובעניין:
פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983
להלן: ("הפקודה")
ובעניין:
ניו טיים שעונים בע"מ (בפירוק זמני)

להלן: ("החברה")
ובעניין:
עו"ד אביב פריצקי
בתפקידו כמפרק
ה הזמני של החברה


נ ג ד


1. רול טיים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד משה לוגסי



2. כונס הנכסים הרשמי



החלטה

מונחת בפני
בקשתו של המפרק הזמני לחברת ניו-טיים שעונים בע"מ (להלן: המפרק) כי אורה לחברת רול-טיים בע"מ להשיב לקופת הפירוק סך של 400,000 ₪, אותם קיבלה כתמורה למכירת נכסי החברה בפירוק, אשר לשיטת המפרק נעשתה שלא כדין, לצד ג'. כונס הנכסים הרשמי
תומך בעמדת המפרק הזמני, ואילו המשיבה מתנגדת. לאחר שהונחו בפני
הבקשה ותגובות הצדדים, מצאתי כי ראוי, בנסיבות המקרה דנן, להפעיל את סמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן פסק-דין שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה.

עובדות המקרה

1. חברת ניו-טיים בע"מ (להלן: ניו-טיים) עסקה במכר שעונים.
בסמוך להגשת בקשת הפירוק, מכרה ניו-טיים לידי המשיבה, אשר היתה נושה שלה, את זכויותיה בחנות ובמטלטלין בתוכה, בסך 325,000 ₪ לערך. זאת, בתמורה לקיזוז חובה של ניו-טיים כלפי המשיבה.
יום אחד בלבד לאחר רכישת הזכויות והציוד, מכרה אותו המשיבה 1 לצד ג' בסכום 400,000 ₪.

טענות המבקש

2. במועד ה"מכירה" של הזכויות והציוד לידי המשיבה, היתה ניו-טיים במצב של חדלות-פרעון.
בנסיבות אלו, עסקינן בהעדפת נושים פסולה לפי סעיף 355 פקודת החברות, אשר התבצעה ימים ספורים בלבד לפני תחילת הפירוק.

3. מאחר והמשיבה מכרה את זכויותיה לצד ג', הרי לא ניתן להורות על השבה. מאידך גיסא, מן הדין להטיל עליה להשיב את התמורה אשר קיבלה עבור מכירה זו.
במקרה דנן, מכירת הזכויות והמטלטלין תוך יום אחד מהמשיבה לצד ג' די בה, לכשעצמה, בכדי ללמד על חוסר תום הלב בו לקתה.

תגובת המשיבה

4. המשיבה, חברה העוסקת בסחר ובשיווק שעונים לבעלי עסקים וחנויות, ומחזיקה חנות לממכר שעונים. בין לקוחותיה, היתה גם חברת ניו-טיים, שהיתה בעלת זכות שכירות בחנות נשוא הבקשה.

5. באוגוסט 2001, פנתה ניו-טיים למשיבה, ונפתח ביניהם משא ומתן למכירת "זכויות שיפוץ" בחנות של ניו-טיים. נוהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום-לב.
באמצע המשא ומתן, החליטה הנהלת המשיבה, בשלל חשש מהמצב הכלכלי בארץ, כי אין היא מעוניינת בפתיחת חנות חדשה. אי לכך, הוחלט כי המשיבה 1 תמצא קונה אחר שיהיה מוכן לרכוש מהמבקשת את החנות.

6. בתיווכה של המשיבה, שוכנעה חברת מדיא בע"מ לרכוש את זכות השכירות בחנותה של ניו-טיים. בסופו של דבר, הוסכם כי המשיבה תשלים את העסקה עם ניו-טיים, וחברת מדיא תשלים את העסקה עם המשיבה, וכך נעשה.
לא היה כל קשר בין חברת מדיא לבין ניו-טיים. הקשר היחיד ביניהם עבר דרך המשיבה. אלמלא פעולתה של המשיבה, לא היתה העסקה יוצאת אל הפועל, ונכסי ניו-טיים היו הופכים לגרוטאות חסרות ערך.
יוצא, כי פעולתה של המשיבה היתה בתום לב ותוך הפעלת שיקול עסקי גרידא. דווקא מבקשת הפירוק היא הפועלת בחוסר תום-לב, כאשר היא מנסה להנות, שלא כדין, מפירות המהלך שיזמה המשיבה.

תגובת המבקש לתגובת המשיבה

7. המשיבה עצמה מודה, כי קיבלה נכסים מניו-טיים, ערב הפירוק, כנגד קיזוז חוב של האחרונה כלפיה, וכי מכרה אותם לצד ג'. זאת, בשעה שניו-טיים היתה חדלת פרעון.
בכך, התקיימו יסודותיה של העדפת מרמה, ודי בכך בכדי לקבל את הבקשה.

עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

8. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה, למעשה, האם התקיימו יסודותיו של סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, אשר אומץ לדיני הפירוק בסעיף 355 לפקודת החברות. וזו לשונו של הסעיף:

"(א) מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצא אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן.

(ב) סעיף זה לא יגרע מזכויותיו של אדם שרכש קנין בתום לב ובתמורה בת ערך מידי נושה של פושט הרגל או מכוח נושה כאמור".

9. בנסיבות המקרה דנן, אין מחלוקת כי חברת ניו-טיים היתה חדלת פרעון בזמן העסקה, וכמו כן, כי עסקינן בהעברת נכסים שנעשתה פחות משלושה חודשים לפני תחילת הפירוק. השאלה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת היא שאלת הרישא של סעיף 98א, העוסקת למעשה ביסוד הנפשי הדרוש לביסוס עילת העדפת מרמה.

10. לעניין היסוד הנפשי הכרוך במעשה האסור, מציבה פקודת פשיטת הרגל שתי חלופות:
יסוד נפשי פסול מצד החייב: החייב פעל במטרה לתת עדיפות לנושה פלוני.
יסוד נפשי פסול מצד הנושה: הנושה הפעיל אילוץ או שידול שלא כדין.

עסקינן בשני תנאים חלופיים ולא מצטברים. קרי, די להוכיח אחד מהם ולצרפו אל "המעשה האסור", כדי שתתגבש העדפת מרמה הבטלה כלפי הנאמן. השאלה המרכזית בנסיבות המקרה דנן הינה, האם הצליח הנאמן להוכיח אחד משני אלו.

11. דומה, כי בנסיבות המקרה הוכחה גם הוכחה החלופה הראשונה: חייב הפועל מתוך כוונת העדפה. לעניין זה יאמר, כי אין הכרח שהחייב והנושה יפעלו בצוותא חדא ומתוך יסוד נפשי או "מזימה משותפת" להטיב את מצב הנושה שלא כדין. לעניין זה, יש לבחון את התנאים הבאים:
עסקינן בהעדפה, קרי, בפעולה שאינה במהלך העסקים הרגיל של חברה כשרת-פרעון, אלא מעידה על מצב ענינים ממנו משתמע כי החברה משלמת באופן סלקטיבי לנושים מסויימים ולא לאחרים, כאשר התשלום לאחד מונע או מקשה מן האחרים להפרע כדי חובם.
החייב מודע למשמעות פעולה זו ופעולתו מכוונת להשיגה.

12. מן הנסיבות אשר נסקרו בהרחבה בהחלטתי בבש"א 23181/01, אשר נסבה על מינוי מפרק זמני לחברת ניו-טיים, עלו שני יסודות אלו במובהק מתוך העובדות. זאת במידה אשר נמצאה כמצדיקה, לכשעצמה, מינוי של מפרק זמני לאלתר. לעניין זה, די אם יוזכר כי הוכחו חד משמעית העובדות הבאות:

א. החברה היתה חדלת פרעון במובהק בעת המעשה; פעילותה הרגילה פסקה, נושים צבאו על שעריה, ומעל ראשה ריחפה סכנת סילוק מהמבנה אשר שימש אותה לפעולתה. החברה עסקה, לפי הודאתה היא, בהחזרת הסחורה שברשותה לספקים, בתמורה למחיקת חובות - פעילות אשר ממנה עולה במפורש חיסול כללי של עסקי החברה.

ב. העסקה עם רול-טיים היתה חלק בלתי נפרד ומרכזי מאותה "מסכת חיסול"; עסקינן במכירה שלא במהלך העסקים הרגיל (של החברה החייבת), שמטרתה מכירת כל זכויותיה ונכסיה לנושה. לא זאת, אלא אף זאת; אותה מכירה אף לא הזרימה לחברה הון חדש או הקלה את מצבה. כל שקיבלה החברה בתמורה לאותה מכירה היה קיזוז חוב נטען של הנושה. לא היה בכך ולא כלום עם ניהול עסקים רגיל.

13. משהוכחו עובדות המבססות העדפה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, אין מנוס מלהסיק, בהעדר ראיה לסתור, כי החברה החייבת היתה מודעת לתוצאות הטבעיות והמסתברות של מעשיה, ואף התכוונה להשיגן.

בכך, הוכח היסוד הנפשי מצד החברה החייבת הדרוש לבסס העדפה בטלה לפי סעיף 355 לפקודת החברות. אי לכך, אין כל חשיבות, בנסיבות המקרה דנן, האם הפעילה המשיבה שידול שלא כדין, אם לאו.

לא זאת, אלא אף זאת; מתגובת המשיבה במסגרת הבקשה הנוכחית עולה במפורש כי כל מהלכה של ההתדיינות בין ניו-טיים לבין המשיבה היה תמוה, מוזר ולא מתיישב עם ניהול עסקים רגיל. לטענת המשיבה, היא ניהלה משא ומתן תחילה כדי לרכוש את הזכויות בחנות, אולם באמצעו, משהחליטה כי אין הדבר משתלם לה, הפכה לפתע פתאום ל"מתווך" בין ניו-טיים לבין צד ג'. פעולה זו אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם הטענה כי אין עסקינן אלא בעסקאות רגילות אשר נעשו בתום-לב. אלא, שאין צורך להכריע בסוגיה זו במסגרת הבקשה דנן, שכן יסודות 355 הוכחו גם הוכחו אף בלעדיה.
14. המבקשת מרבה לטעון לתום-ליבה במהלך המשא ומתן עם חברת מדיא בע"מ, ולטעון טענות עובדתיות בקשר לעניין זה. אלא, שמערכת היחסים בין המשיבה לבין צד ג' אינה רלוונטית לבקשה זו, אשר אינה נסבה על חיוב צד ג' להשיב את הנכסים לידי המפרק. מערכת היחסים הרלוונטית להעדפת המרמה הינה מערכת היחסים בין החברה חדלת הפרעון למשיבה. בתחום מערכת יחסים זו, הוכחו, כאמור, כל היסודות הדרושים להוכחת תחולתו של סעיף 355.

15. משקיבלה המשיבה נכס בעסקה הבטלה כלפי המפרק, מוטלת עליה החובה להחזירו. בהעדר יכולת להחזיר את הנכסים עצמם, הרי שהחובה מועברת, לפי הלכת 5709/99 לוין נ' שילר, אל התמורה או התחלוף אשר קיבלה המשיבה מאותם נכסים ואשר עליה להשיב. מסיבה זו, דין הבקשה להתקבל.

המשיבה תשא בהוצאות המבקש בסך 10,000 ₪ + מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום 20.5.02, בלשכתי בהעדר הצדדים.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא החלטתי לרשותם החל מהיום בשעה 12:00.


אלשיך ורדה
, שופטת









פשר בית משפט מחוזי 2036/01 ניו טיים שעונים בע"מ (בפירוק זמני), עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמפרק נ' רול טיים בע"מ , כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 20/05/2002)