פסקי דין על עמרם כהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

25661-08/15 ברע     06/09/2015




ברע 25661-08/15 עמרם כהן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 25661-08-15






ניתנה ביום

06 ספטמבר 2015

עמרם כהן
המבקש

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש–
עו"ד ערן בקר



החלטה

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 51407-02-15; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.12.14 (להלן גם - הוועדה).

הרקע לבקשת רשות הערעור
2.
המבקש נפגע בברכו השמאלית ביום 9.6.13 והפגיעה הוכרה על ידי המשיב (להלן
- המוסד) כפגיעה בעבודה. הוועדה, מושא הבקשה שלפניי, קבעה כי למבקש דרגת נכות בשיעור של
10%
לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)
iv
ולאחר ניכוי 5% לפי פריט ליקוי 35(1)א'-ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן -
תקנות נכות מעבודה), הועמדה דרגת נכות הצמיתה על שיעור 5% החל מיום 1.4.14. הוועדה גם קבעה נכויות זמניות בשיעורים שונים החל מיום 9.9.13 ועד ליום 31.3.14.
3.
על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, וטען בתמצית כי:

הוועדה ניכתה משיעור הנכות שלא כדין, שכן הניכוי בוצע בגין תלונות בדבר כאבים ללא תיעוד בדבר הגבלות בתנועה, וכן משום שטרם הפגיעה לא היה נזק מיניסקיאלי; הוועדה יישמה פריט ליקוי שאינו מתאים למצבו של המבקש, שכן המבקש לא עבר הוצאת מיניסקוס אלא הטריה; היה על הוועדה לקבוע נכות בשל הממצא בדבר קרע חלקי ברצועה הצולבת והיא לא עשתה כן
;
היה על הוועדה לבחון את ההגבלות והכאבים בברך ימין לה נגרם נזק בשל העומס לאחר הפגיעה בברך שמאל, והחלטתה בעניין זה אינה מנומקת ואינה מבוססת; היה על הוועדה לקבוע נכות זמנית בהתאם למסמכים שהונחו בפני
ה לתקופה שבין 16.8.13 – 8.9.13.
4.
ב"כ המוסד טען מנגד, כי הוועדה ניכתה משיעור הנכות כדין בהתבסס על ממצאים בדבר שינויים ניוונים בברך שמאל שקדמו לפגיעה; כי אין מקום לקבוע נכות בשל קרע חלקי ברצועה הצולבת בהיעדר ביטוי תפקודי לממצא זה; וכי גם החלטתה של הוועדה לעניין הנזק לברך הנגדית – מנומקת וסבירה.
5.
בית הדין האזורי, בפסק דינו, דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם משפטי בהחלטתה של הוועדה. בית הדין האזורי התייחס באופן מקיף ומפורט לשלל טענותיו של המבקש ודחה אותן אחת לאחת.

לעניין המועד שבו נקבעו הנכות הזמניות
- נימק בית הדין האזורי, כי

מאחר
שהפגיעה אירעה ביום 9.6.13, הרי שהנכויות הזמניות נקבעו החל מתום 90 ימי הפגיעה, היינו מיום 9.9.13, ולפיכך אין מקום לדון במנומק בתעודות אי הכושר לתקופה שקדמה לתום דמי הפגיעה.
אשר לטענה בדבר קרע ברצועה הצולבת –
קבע בית הדין האזורי, כי החלטת הוועדה להסתמך בעניין זה על ממצאי בדיקת
mri

מאוחרת ועל ממצאי בדיקתה הקלינית היא החלטה סבירה שניתנה במסגרת סמכותה הרפואית–מקצועית, ואין בה כדי להצדיק את התערבותו של בית הדין, שסמכותו בהליך זה משתרעת על שאלות משפטיות בלבד.
אשר לנזק לברך הנגדית –
נקבע, כי שאלת השפעת הנכות בברך אחת והשפעתה על הברך הנגדית, ואפשרות היווצרות קרע באותה ברך נגדית בשל העומס המוטל עליה – היא שאלה רפואית מובהקת שאינה נושא לערעור.
אשר לשאלת הניכוי בגין מצב קודם –
הוועדה ביססה את קביעתה לעניין המצב הקודם על פרשנותה לממצאי
mri
שמצביעים כבר סמוך למועד הפגיעה על שינויים ניווניים בתא הפנימי, וכן על תיעוד רפואי הכולל ממצאים מוכחים בדבר נפיחות, נעילות הברך וקושי בדריכה. מדובר בממצאים מוכחים שניתן להגדירם כמשפיעים על כושר הפעולה והתנועות, כהגדרת פריט ליקוי 35, בגינו בוצע הניכוי.
אשר לשאלת הבחירה בפריט הליקוי -
נכון עשתה הוועדה כאשר יישמה את פריט הליקוי 48(2)(ז)
iv
הדן במצב הברך לאחר הוצאת מיניסקוס, ואין לקבל את טענת המבקש כי אין ליישם פריט ליקוי זה שעה שאין מדובר בהוצאת מיניסקוס אלא בהטריה, שכן הוועדה ציינה במפורש את אבחנתה בדבר "מ/א כריתת מיניסקוס ברך שמאל" וכן כי
mri
מיום 1.12.13 הצביע על "כריתת חלק של המיניסקוס הפנימי".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
6.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש בתמצית, טענות אלו:

א.
לעניין הנכויות הזמניות –
שגה בית הדין האזורי בקביעתו, שסמכותה של הוועדה אינה חולשת על תקופת דמי הפגיעה כאשר מוגשות לה תעודות אי כושר, וכי הוועדה כלל לא התייחסה לתעודות אי כושר -
גם לאלו המאוחרות לתקופת תשלום דמי הפגיעה, כמו כן אין התייחסות לעובדה שהמבקש נותח ושהה תקופה ממשוכת בביתו.

ב.
לעניין הפגיעה ברצועה הצולבת –
הוועדה לא מנמקת מדוע הסתמכה דווקא על בדיקת
mri

מאוחרת, ומדוע לכל הפחות לא הוענקה נכות זמנית בגין כך.

ג.
לעניין הפגיעה בברך ימין –
הוועדה לא התייחסה לקביעתה של האורתופדית, ד"ר מדינקוב, שקשרה בקשר סיבתי את הפגיעה בברך ימין לפגיעה בברך שמאל. כמו כן, הוועדה לא ערכה למבקש בדיקה קלינית, ובססה את נימוקיה על "ספרות רפואית" ללא שהציגה הסבר חלופי שבעטיו נגרמה הפגיעה, ומבלי להידרש לפרטים האינדיבידואליים של המבקש.

ד.
לעניין ניכוי מצב קודם בברך שמאל –
הוועדה לא ערכה חשבון עובר ושב, ואין תיעוד רפואי קודם המאפשר ניכוי. כמו כן שגתה הוועדה בכך שניכתה מהנכות לפי סעיף 48 (מיניסקוס) נכות לפי סעיף 35
(תפקודית כללית).

ה.
הסעיף המתאים למצבו הרפואי של המבקש –
הוועדה בחרה בסעיף משנה שאינו תואם את החומר הרפואי ואף את ממצאי הוועדה עצמה.

ו.
הוועדה נעולה בדעתה ועל כן יש מקום למינוי הרכב חדש.

אשר להכרעתי
7.
לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור, למעט לעניין הפגיעה בברך ימין כמפורט להלן.
8.
בית הדין האזורי נדרש לשלל טענותיו של המבקש ודחה אותן אחת לאחת באופן מנומקת ומפורט.
9.
המבקש חוזר למעשה בבקשת רשות הערעור אחר אותן הטענות אותן העלה בפני
בית הדין האזורי, כאשר עיקר טענתיו של המבקש הן כנגד קביעותיה הרפואיות של הוועדה, ובכלל זאת טענותיו לעניין

הפגיעה ברצועה הצולבת

והסעיף המתאים למצבו הרפואי של המבקש.
בנושאים אלו, הוועדה ניתחה את הממצאים שבפני
ה והגיעה לקביעות מתחום הרפואה, כאשר היא מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה, על כן לא נפל כל פגם משפטי בפעולתה,
ומשעסקינן בקביעות רפואיות הרי שבית הדין לא מתערב בהן.
10.
קביעות בית הדין האזורי לעניין הנכויות הזמניות ולעניין ניכוי מצב קודם בברך שמאל - מקובלות עלי, ולא מצאתי כי יש בטיעוני המבקש בבקשת רשות הערעור צידוק להתערב בקביעות אלו.
11.
יחד עם זאת, לעניין טענת המבקש בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך ימין לפגיעה בברך שמאל, מוצע לצדדים להסכים, כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתתייחס לאמור במכתבה של
האורתופדית ד"ר אירנה מדינקוב מיום 24.6.14, בו היא קושרת בין הכאבים בברך ימין לתאונה בברך שמאל. הוועדה תתייחס באופן מנומק ומפורט לכך, ותנמק אם יש בכך לשנות ממסקנתה בעניין זה.
הצעה זו מוצעת בשים לב לכך, כי הוועדה שוללת באופן גורף קשר סיבתי אפשרי בין הפגיעות, בעוד וכעולה ממכתבה של ד"ר מדינקוב, על פני הדברים, ישנו קשר סיבתי אפשרי בין השתיים.
12.
תגובת הצדדים להצעה זו תוגש לבית הדין עד ליום 6.10.15. למען הסר ספק ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
13.
מטעמי יעילות הדיון בהליך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הצדדים מתבקשים ליתן תגובתם עד למועד האמור לעיל, לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
14.
עם הגשת התגובות או בחלוף המועד להגשתן יועבר התיק לעיוני.


ניתנה היום,
כ"ב אלול תשע"ה (06 ספטמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 25661-08/15 עמרם כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 06/09/2015)