פסקי דין על כלל -אררט חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על עצמון משה ישראלי

27829-08/15 עא     07/09/2015




עא 27829-08/15 כלל -אררט חברה לביטוח בע"מ נ' עצמון משה ישראלי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 27829-08-15 כלל -אררט חברה לביטוח בע"מ
נ' ישראלי

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
4

בפני

כב' השופט
חגי ברנר


מבקשת

כלל -אררט חברה לביטוח בע"מ


נגד


משיב

עצמון משה ישראלי



החלטה


1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת עינת רביד) מיום 2.8.2015, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיב תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, לאחר שמצא כי המשיב בוטח בביטוח אובדן כושר מקצועי, ולא רק בביטוח אובדן כושר כללי.

2.
לטענת המבקשת, בית המשפט קמא שגה בכך שקבע כי הכיסוי הביטוחי של המשיב הינו מקצועי, לכיסוי אובדן כושר לעסוק בעיסוקו כחשמלאי, חרף היעדר טענה כזו בכתב התביעה. לדידה, היה מדובר בביטוח אובדן כושר רגיל, שתנאי לחבות על פיו הוא אובדן כושר לעסוק בכל עיסוק סביר אחר, ולא מדובר בביטוח אובדן כושר מקצועי. בית המשפט קמא קבע כי המשיב לא קיבל העתק של תנאי הפוליסה טרם קרות מקרה הביטוח, אלא שלטענת המבקשת, המשיב לא טען זאת בעדותו ולא הביא כל ראיה לכך. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע שנגרם למשיב נזק ראייתי המעביר את נטל השכנוע למבקשת להוכיח את הגדרת מקרה הביטוח. המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא יצר חוזה חדש בין הצדדים. לדידה, התנאים הכלליים של הפוליסה הוגשו במסגרת הודעה מוסכמת וכן בתצהירו המשלים של המשיב והם מבססים את טענתה כי מדובר בביטוח אובדן כושר רגיל. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא שגה בהנחתו כי נספח אובדן כושר העבודה שהוצג על ידה אינו רלבנטי בשל התאריך אותו נשא, המאוחר לתחילת מועד הביטוח. לטענתה, התאריך מוקדם יותר.

מבחינת מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי עסקינן בחיוב כספי בסכום העולה על 600,000 ש"ח וכי לא ניתן יהיה לגבותו חזרה מהמשיב במידה ויתקבל הערעור, לאור הצהרת המשיב כי הוא עובד שעתיים ביום וכי משנת 2007 העסק שבבעלותו צובר הפסדים. בנוסף, טוענת המבקשת כי עלול להיווצר קושי בהשבת סכום המס אשר המשיב יידרש לשלם מתוך הסכום שנפסק.

3.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת אינה עומדת בתנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשת נמנעה מהגשת תצהיר תומך לבקשתה ואף לא הציגה תשתית עובדתית נדרשת להוכחת נזק שאינו בר תיקון, ועל כן יש לדחות את הבקשה. כך למשל, המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית המעידה על כך שיתקשה להשיב את סכום הפיצוי שנפסק לטובתו, ככל שיתקבל הערעור.

מבחינת סיכויי הערעור, טוען המשיב כי פסק הדין קמא מנומק ומבוסס על קביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. לטענתו, בניגוד לטענת המבקשת, אין מחלוקת כי הפוליסה הוצאה על ידי "אררט" בפברואר-מרץ 2001 ולא על ידי "כלל". זאת ועוד, טענת המבקשת כי הפוליסה הוצאה בחודש יולי 2000 היא טענה חדשה שהועלתה לראשונה בבקשה לעיכוב ביצוע ועומדת בסתירה למסמך שהגישה המבקשת לבית המשפט קמא. המשיב דוחה את הטענה כי הוא טען לקיומה של פוליסה מקצועית לראשונה בסיכומיו. המשיב טוען כי המבקשת הגישה בהליך קמא תנאי פוליסה אשר אינם רלבנטיים עבורו ולטענתו היא הסתירה ממנו את התנאים האמיתיים. המשיב דוחה את הטענה כי מסמך תנאי הפוליסה הוגש בהליך קמא בהסכמתו, וטוען כי הוא עמד על קבלת הפוליסה מ"אררט" ובהיעדרה נאלץ להתייחס לפוליסה שהמבקשת בחרה להציג.

4.
בעקבות החלטת בית המשפט מיום 3.9.2015, המבקשת הגישה תצהיר אך צירפה באותה הזדמנות גם תשובה לתגובת המשיב, ללא קבלת רשות מבית המשפט. גם המשיב עשה דין לעצמו והשיב על תגובת המבקשת.

5.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

הכלל שהוא שבית המשפט יעכב ביצועו של

פסק דין
אך ורק בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא קיומם של סיכויי הצלחה בערעור והתנאי השני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש באופן שאם יבוצע פסק הדין ובסופו של דבר יתקבל הערעור, יתקל המבקש בקשיים בהשבת מצב הדברים לקדמותו. יחסי הגומלין בין שני תנאים אלו הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות", כך שככל שישתכנע בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים יותר, כך תידרש הוכחה מוצקה פחות של השיקול בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 952/15 מקס נ' דינר (פורסם בנבו, 9.2.2015)). בנוסף, נקבע לא אחת כי מאזן הנוחות הינו אבן הבוחן המרכזית על פיה ייקבע גורלה של בקשת עיכוב הביצוע (ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' רפי יהודה (פורסם בנבו, 19.1.2015)).


במקרה שלפנינו, פסק הדין השית על המבקשת תשלום תגמולי ביטוח והוצאות בסכום העולה על 600,000 ש"ח. הסעד המבוקש הוא עיכובו של

פסק דין
כספי, כאשר הנטייה בפסיקה היא להימנע במקרים אלה מעיכוב ביצוע מתוך ההנחה שמימוש פסק הדין הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה. על כן, מוטל על מבקש הסעד להראות כי יתקשה לגבות את כספו או שביצוע פסק הדין יגרום לקריסתו הכלכלית או לנזק רב (ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 5.1.2015).

8.
מבחינת סיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי לא ניתן לשלול מראש כבר עתה את סיכויי ההצלחה של המבקשת. עסקינן במחלוקת שעניינה תוכנה של הפוליסה שחלה על הצדדים, ובענין זה יש בפיה של המבקשת טענות הראויות לבירור ועיון. לא בכדי נזקק בית המשפט קמא לדיון בשאלה החלופית מה יהיה דין התביעה בהנחה שייקבע בסופו של יום כי מדובר בפוליסת אובדן כושר רגילה. אין גם חולק כי אם בסופו של יום יתברר שהדין עם המבקשת ומדובר בפוליסת אובדן כושר רגילה, ולא בפוליסה מקצועית, אזיי יהיה מקום לקבל את הערעור, שכן בית המשפט קמא קבע שהמשיב לא איבד את כושרו לעסוק בכל עיסוק סביר אחר, אלא רק את כושרו לעסוק בעיסוקו כחשמלאי.

מבחינת מאזן הנוחות, הגם שהמבקשת לא הציגה תשתית עובדתית מוצקה בדבר קיומם של קשיי גבייה מהמשיב, יש ליתן את הדעת לכך שמדובר בסכום כסף משמעותי ולכן עלול להגרם למבקשת קושי בגבייתו, ככל שהערעור יתקבל, מה גם שהמשיב העיד על עצמו בעבר כי הוא עובד שעתיים בלבד ביום וכי משנת 2007 העסק שבבעלותו צובר הפסדים.

בנסיבות אלה, האיזון בין השיקולים השונים יימצא בעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, במובן זה שביצועו של כל תשלום לפי פסק הדין, מעבר לסך של 200,000 ₪, יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור. לא יחול עיכוב ביצוע ביחס לסכום של 200,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.





ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ה, 07 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.









עא בית משפט מחוזי 27829-08/15 כלל -אררט חברה לביטוח בע"מ נ' עצמון משה ישראלי (פורסם ב-ֽ 07/09/2015)