פסקי דין על עלי מוסטפא פיומי | פסקי דין על אחמד מוסטפא פיומי | פסקי דין על שאוקי פיומי ואח' | פסקי דין על מוסטפא פיומי (מנוח) | פסקי דין על רקיה פיומי |

23206-02/14 א     11/09/2015




א 23206-02/14 עלי מוסטפא פיומי, אחמד מוסטפא פיומי, שאוקי פיומי ואח' נ' מוסטפא פיומי (מנוח), רקיה פיומי








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 23206-02-14 פיומי ואח'
נ' פיומי ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
38

בפני

כבוד השופטת
אשרית רוטקופף


מבקשים

1
.
עלי מוסטפא פיומי

2
.
אחמד מוסטפא פיומי
3. שאוקי פיומי

4
.
פאיז מגארי

5
.
מאהר מגארי


נגד


משיבים

1. מוסטפא פיומי (מנוח)
2. רקיה פיומי



החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעים 3-5 לה הסכימו הנתבעים 1 ו-2 (להלן: המבקשים בהתאמה) להורות על חילוט העירבון לפי תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

א.
הרקע הכללי והדיוני הצריך
:

1.
ההליך נשוא החלטה זו החל ביום 11/2/14 עם הגשתה של תביעת המשיבים 1 ו-2, אם ובנה (ז"ל), בה עתרו לפירוק שיתוף ומתן צו מניעה קבוע
לפיו ייאסר על המשיבים 1-3 שהינם אֵחיו של בעלה של המשיבה 1 ואבי המשיב 2, לבצע או לאשר דיספוזיציה ו/או עבודות בניה במקרקעין הידועים כגוש: 7506 חלקה: 3 מגרש 3/4, המצויים בג'לג'וליה.

2.
בד בבד עם תביעתם הגישו המשיבים בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המבקשים לבצע או לאשר דיספוזיציה ו/או עבודות בניה במקרקעין הנ"ל.

3.
ביום 5/3/14 נעתר בית המשפט (כב' השופטת ע' יוסף-קוזין) לבקשה לצו המניעה, בין היתר, לאחר שציין כי לא הוצג בפני
ו כל הסכם אשר יש בו להעיד לכאורה כי נעשתה חלוקה של המקרקעין בין 4 האחים (אבי משפחת המשיבים ז"ל והמבקשים 1-3), ולאחר שעלה בידי המשיבים לשכנע במידת הראיה הנדרשת, כי המבקש 3 לא היה רשאי למכור חלק מהמקרקעין שהינם לכאורה בבעלות משותפת של הצדדים, למבקשים 4-5 ללא הסכמת כלל בעלי הזכויות. נימוק נוסף אשר הביא את בית המשפט למתן הצו, הינו כי לאור מהות התביעה כתביעה לפירוק שיתוף – מימוש הסכם הקומבינציה ומכירת הדירות לצדדי ג' הינן אכן פעולות שיש לגביהן סבירות גבוהה שתיהפכנה לבלתי הפיכות.

אחד מהתנאים שנקבעו במסגרת החלטה של כב' השופטת
ע' יוסף-קוזין
לכניסת תוקפו של הצו לתוקף, היה הפקדת עירבון כספי על סך של 25,000₪ או ערבות בנקאית בסכום זה.

4.
במסגרת החלטתי מיום 12/7/15 אשר ניתנה כהחלטה מסכמת במכלול הבקשות והתגובות הצריכות מאז הגשת הבקשה של המבקשים לעיון מחדש (מיום 7/7/14), הוריתי על ביטול צו המניעה הזמני אשר ניתן ביום 5/3/14 על ידי כב' השופטת ע' יוסף-קוזין, הכל כמפורט בנימוקי אותה החלטה.

ב.
תמצית טענות הצדדים
:

5.
לטענת המבקשים, עם פקיעתו של צו המניעה הזמני בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 12/7/15, יש להורות על חילוט מלוא העירבון – חילוט אשר ישמש פיצוי ולוּ סמלי על הנזקים העצומים שגרם הצו למבקשים.

שני הרכיבים אותם יש לבחון על פי הוראות הדין לצורך היתרות לבקשה מתקיימים בנסיבות העניין.

באשר לרכיב הסבירות, נטען כי המדובר בבקשה לסעד זמני אשר הוגשה מטעמים פסולים מתוך מטרה להכביד על המבקשים. על אי סבירות זו ניתן ללמוד, בין היתר, מכך שמי שלמעשה עמד מאחורי הבקשה היה המשיב 1 (ז"ל) שחלקו היחסי במקרקעין עומד לשיטתו הוא על כ-1% בלבד, בעוד שאמו, כלל לא התייצבה לדיונים, וככל הנראה היא אינה בעלת עניין בתביעה.

בנוסף, למשיבים עמדה אפשרות להבטיח את זכויותיהם, מבלי לגרום נזקים לאיש, וזאת באמצעות הגשת בקשה לצו מניעה בקשר לדיספוזיציה בארבעת המגרשים הפנויים במקרקעין (מתוך 7 המגרשים המרכיבים את כלל המקרקעין בהתאם לתכנית אפ' 52), ובכך המשיבים יכלו למעשה להבטיח למעלה מכפל הזכויות הנדרשות על ידם. על אף שהמשיבים ידעו היטב על החלקות הפנויות, הם בחרו להגיש את בקשתם להפסקת העבודה דווקא בחלקה בה בונים המבקשים בניין על-פי היתר כדין.

באשר לרכיב הנזק נטען, כי על-אף שאין צורך בהוכחת הנזק לצורך היעתרות בית המשפט לחילוט העירבון, כי אם רק בראשית ראיה, יש בחוות הדעת שצורפה לבקשת המבקשים מיום 7/7/14 כדי להוכיח את נזקיהם של המבקשים כתוצאה ממתן הצו – 20,000 ₪ לחודש - מעל ומעבר לנטל המינימלי שנקבע בפסיקה.

6.
המשיבים טוענים מנגד כי חילוט עירבון אינו ניתן כעניין שבשגרה ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בכל הקשור לסבירות הבקשה, נטען כי חוות הדעת הנטענת של השמאי מטעם המבקשים כלל לא הומצאה לידי המשיבים ואף אינה מופיעה במסמכי התיק. לגופו של עניין, נטען כי צו המניעה הזמני נדרש במקרה דנן על מנת למנוע מהמבקשים 3-5 לבצע במקרקעין דיספוזיציה כלשהי, וכן לשנות את המצב הקיים באופן בלתי הפיך שיסכל בעתיד ו/או יכביד באופן ממשי על פירוק השיתוף במקרקעין – פירוק אותו המשיבים זכאים לדרוש מכח שותפותם ב-25% מהמקרקעין. המבקש 3 עשה דין לעצמו שעה שבמהלך השנים בנה על המקרקעין המשותפים מבלי שביקש את הסכמת יתר הבעלים לכך, כשבהמשך אף התקשר בעסקת קומבינציה עם המבקשים 4 ו-5 גם כן ללא הסכמת המשיבים. טענת המבקשים לפיה המשיבים עשו כל שלאל ידם על מנת למנוע מהמבקשים להעלות את הטענה בדבר קיומם של 4 חלקות פנויות במקרקעין הניתנות לחלוקה הינה תמוהה ומופרכת, לאור העלאת הטענה במפורש בתגובת המבקשים לצו המניעה.

כן, נטען כי הבקשה אינה אלא ניסיון פסול לערער על החלטת כב' השופטת ע' קוזין מיום 5/3/14. המבקשים לא ערערו אחר החלטת בית המשפט מיום 5/3/14 במסגרתה ניתן צו המניעה ותחת זאת הגישו כארבעה חודשים לאחר מכן את בקשתם לעיון חוזר. לבד מהטענה בדבר גילוי המסמך הנחזה להיות הסכם מיום 6/3/1995 (והמכיל את החתימות של המבקשים 1-3 ואביהם המנוח של המשיבים), יתר הטענות שהועלו באותה בקשה, מקומן אינן במסגרת בקשה לעיון חוזר אלא אם בכלל במסגרת ערעור (שלא הוגש כאמור).

בנוסף, נטען כי המבקשים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק או הוצאות עקב מתן הצו. על אף שהפסיקה עמדה על כך שיש צורך בהבאת כמות מינימלית של ראיות להוכיח את גובה הנזק, המבקשים התייחסו בבקשתם לשאלת הנזק באופן מצומצם ביותר. הראיה עליה מסתמכים המבקשים לעניין הוכחת "קיומו" של הנזק הינה חוות הדעת של השמאי שכלל לא הומצאה למשיבים ואינה מצויה בתיק בית המשפט. מכל מקום, גם אם חוות הדעת הייתה מצורפת, הרי שמשעורכה טרם נחקר על חוות דעתו ומשלא ניתנה למשיבים להפריך את חוות הדעת, תוכנה טרם הוכח ולא ניתן להסתמך עליה במסגרת בקשה זו לחילוט העירבון.


ג.
דיון והכרעה
:

7.
אפתח במספר הערות מקדימות; בכל הקשור לנטען בסעיף 1 לתגובת המשיבים אודות השיח שהתקיים ו/או מתקיים בין חלק מהצדדים, הרי שבית המשפט לעולם מברך צדדים על ניסיונות הידברות והגעה להסכמות אשר יכול ויהיה בהם לצמצם מחלוקות או לייתר את המשך ניהולו של ההליך. הדבר נכון במיוחד, בנסיבות תיק זה, שעה שהמשיב מצא את מותו בנסיבות טרגיות (כפי שפורטו במסגרת בקשתו של ב"כ המשיבים מיום 26/5/15; ר' בקשה 33). מכל מקום, ככל שאכן בני משפחתו של המשיב ז"ל צפויים להגיע להסכמה "לגופה של תביעה", הרי שב"כ המשיבים יפעל למתן הודעה על כך באופן מידי.

בכל הקשור לטענות המשיבים לעניין אי תמיכת הבקשה בתצהיר, יש מקום להסכים עם הסיפא של הבקשה, בה צוין כי הבקשה דנן נסמכת על טיעונים משפטיים וכן על עובדות אשר הובאו בפני
בית המשפט ואשר לגביהם הוגשו בעבר תצהירים לאימות נכונותם (לרבות אלה שהוגשו במסגרת בקשה 19 בתיק – הבקשה לעיון מחדש וביטול צו המניעה שניתן). בהקשר זה יצוין, כי אין כל בסיס לטענת המשיבים בתגובתם לפיה לא הומצא להם ואף לא לתיק בית המשפט תצהירים וחוות הדעת של השמאי מטעם המבקשים. אכן, עולה תמיהה כיצד טענה זו מועלית רק כשנה לאחר הגשת הבקשה, כשבפועל הן תצהירי המבקשים בבקשה האמורה והן חוות הדעת (כמו גם יתר הנספחים) מצויים גם מצויים במסגרת אותה בקשה ובתיק בית במשפט. מפליא עוד יותר הכיצד טענה זו נשמעת עתה, שעה שבדיון שהתקיים ביום 3/9/14 (דיון שנקבע על רקע בקשת ב"כ המשיבים מיום 21/8/14) חוות הדעת של השמאי הוזכרה מספר פעמים ואף האחרון נכח באותו דיון, כשמנגד לא נטענה מצד ב"כ המשיבים כל טענה לעניין אי המצאת מסמכים כאלה או אחרים. כן, יש גם להסכים עם טענת המבקשים בתשובתם לתגובה כי בעוד שהמשיבים מלינים בתגובתם על אי תמיכת הבקשה בתצהיר, תגובתם בעצמה אינה נתמכת בכל תצהיר, ועל זה כבר נאמר במקורותינו – 'הפוסל במומו פוסל'.



8.
לגופה של בקשה;
סעיף 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובע כדלקמן:

"(א)
פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם."

בהתאם להוראות תקנה 371 (א) האמורה, בית המשפט רשאי להורות על חילוט העירבון שהופקד כתנאי למתן סעד זמני בהתקיים שני תנאים: הבקשה למתן צו זמני הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין והסעד הזמני גרם להוצאות או לנזק.

9.
בכל הנוגע לתנאי לעניין התנאי הנוגע לשאלת סבירות הבקשה לסעד הזמני, נקבע כי הינו משקף תכלית הרתעתית, אשר נועדה למנוע בקשות לסעד זמני הנעדרות הצדקה עניינית או כאלו אשר טעם פסול ניצב בבסיסן (ר' רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי [פורסם במאגרים] (9/2/03). באשר לשאלת הנזק, נקבע כי על מבקש החילוט להביא כמות מינימלית של ראיות להוכחת גובה הנזק אך חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם, להבדיל מעצם קיומו של הנזק (ר' רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ [פורסם בנבו] (8/5/03)).

10.
בבואי לבחון את התנאי הראשון, קרי, כי הבקשה למתן סעד זמני הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, שקלתי האם נכון יהיה לבחון את שאלת הסבירות, לאחר מתן

פסק דין
סופי בתובענה (ככל שזו תידרש נוכח אי הבהירות שצוינה לעיל). מלבד זאת שטענה בעניין לא הועלתה במסגרת תגובת המשיבים, הנני סבורה כבר עתה, ובמנותק מלשונה הברורה של התקנה, כי הצדק עם המבקשים, וכי כבר עתה, עלה בידיהם לשכנע כי התקיימו התנאים להיעתרות לבקשה.

ראש וראשון למסקנתי הינו קבלת טענת המבקשים לפיה, נכון אמנם שזכותו של כל בעל מקרקעין לתבוע את פירוק השיתוף בהם, אולם יש להסכים עם כך שהגשת הבקשה באופן שתכלול דווקא את החלקה עליה התבצעה הבנייה, אינה מתיישבת עם הבטחת זכויות באופן סביר, על-ידי הגשת בקשה לאיסור דיספוזיציה בחלקות הפנויות אשר מהוות על פי חוות דעת השמאי, למעלה מכפל דרישתם של המבקשים יחדיו בקרקע.

הדברים מקבלים משנה תוקף, בשעה שהרושם החזק והברור שמתקבל עתה, לפיו מי שעמד מאחורי הבקשה לסעד הזמני (כמו גם התביעה), הינו המשיב 1 (ז"ל) אשר חלקו במקרקעין קטן ביותר. עצם זאת שמאז פטירתו של המשיב 1 (ז"ל) ועד היום, ב"כ המשיבים לא הגיש עמדה ברורה לעניין נכונות המשיבה להמשיך ההליך היא המחזקת ותומכת ברושם זה.


11.
המבקשים אף הוכיחו את קיומו של התנאי השני – קיומו של נזק. הבקשה כאמור הוגשה על רקע ביטולו של הצו הזמני שניתן על ידי כב' השופטת ע' קוזין ביום 5/3/14, כשמאז מתן הצו ועד ביטולו בהחלטתי מיום 12/7/15 מעוכבות המשך עבודות הבניה של הנכס. אף מבלי להיזקק לחוות הדעת של השמאי מטעם המבקשים, ההנחה לפיה נגרם נזק כספי מדי חודש בחודשו מקום בו עבודות בניה הופסקו, מעוגנת בהיגיון ובניסיון החיים נוכח הנסיבות הכרוכות בהפסקת העבודות. המבקשים לא הסתפקו בכך, וצרפו עוד לבקשתם מיום 7/7/14 כאמור, את חוות דעת השמאי, מר אברהם חזי. במסגרת סעיף 11 לחוות הדעת העריך מומחה המבקשים את הנזק שנגרם למבקש 3 מהפסקת העבודות; כך, עמד המומחה, בין היתר, על ההתארגנות מחדש להמשך העבודות העשויה בפני
עצמה להאריך את משך ביצוען בפרק זמן של חודש ימים. כן, עמד המומחה על הנזק אשר יבוא לידי ביטוי בהגדלת עלות המימון השנתית/חודשית שהוערכה בסך 3,000 ₪ לחודש. הנזקים אף זכו להתייחסות בתצהירי המבקשים (שהוגשו כאמור במסגרת בקשה 19); כך המבקש 3 ציין בין היתר כי הפסקת העבודה גורמת לבני משפחתו נזקים ניכרים נוספים באופן שהדבר מעכב את שובם של ילדיו לביתם
וכן של אחותו הנכה אשר נאלצים "לנדוד" אצל מכרים עד לסיום עבודות הבניה (ר' סעיף 4.4.19 לתצהירו).


ד.
סוף-דבר
:

12.
לאור כל האמור, הנני מקבלת את הבקשה לחילוט העירבון ומורה למזכירות להעביר את כספי העירבון בסך של 25,000 ₪, לידי ב"כ המבקשים.

13.
ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

14.
ב"כ המשיבים יודיע עד ליום 25.9.15 האם לקוחותיו עומדים על המשך ההליך. במידה והתשובה לכך תהא חיובית, תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה בצירוף צו ירושה של המשיב 1 וכן ייפוי כח של היורשים.

15.
ת.פ. ליום 30.9.15.

מעבר לאמור, אין צו להוצאות.











ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ה, 11 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 23206-02/14 עלי מוסטפא פיומי, אחמד מוסטפא פיומי, שאוקי פיומי ואח' נ' מוסטפא פיומי (מנוח), רקיה פיומי (פורסם ב-ֽ 11/09/2015)