פסקי דין על מרסל מזרחי | פסקי דין על דיור ב.פ. | פסקי דין על אלעד ישראל מגורים | פסקי דין על א.מ.ת.ש. השקעות ואח' |

61819-06/15 ער     16/09/2015




ער 61819-06/15 מרסל מזרחי נ' דיור ב.פ. בע"מ, אלעד ישראל מגורים בע"מ, א.מ.ת.ש. השקעות בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ע"ר 61819-06-15 מזרחי נ' דיור ב.פ.בעמ ואח'




בפני

כבוד השופטת
בלהה טולקובסקי

המערערת
מרסל מזרחי
על-ידי ב"כ עוה"ד י. פרלה ו/או ט. עינב ואח'

נגד

המשיבים
1.דיור ב.פ. בע"מ

2.אלעד ישראל מגורים בע"מ

3.א.מ.ת.ש. השקעות בע"מ
המשיבות 1 - 3 על-ידי ב"כ עוה"ד ג. חלד ואח'

4.מדינת ישראל

5.מנהל מקרקעי ישראל

6.רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

המשיבות 4 - 6 על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)

7.עיריית תל אביב-יפו
על-ידי ב"כ עוה"ד ע. פז טל

8.היועץ המשפטי לממשלה

על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)




פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת כב' השופט אבי פורג (בסמכותו כרשם), מיום 15.6.2015, לפיה בקשה לפטור מאגרה שהוגשה על ידי המערערת התקבלה בחלקה ונקבע כי המערערת תישא באגרה מופחתת בסך כולל של 25,000 ₪ עבור סכום תביעה של 4,000,000 ₪ ובגין חלק התביעה העולה על הסכום האמור, תשלם את מלוא האגרה על פי התקנות, או לחילופין תתקן את תביעתה.

2.
המערערת הגישה תביעה כספית על סך של 17,400,000 ₪. על פי הנטען בתביעה, המערערת מחזיקה בבית מגורים וחצר המצויים ברחוב ד' מספר 8 בגבעת עמל ב' בתל אביב ומתגוררת שם ברציפות משנת 1947. נטען כי מדובר במתחם שגודלו כ- 900 מ"ר הכולל גם מבנה המשמש כבית מגורים של בנה של המערערת. המערערת עותרת לפיצוי בגין דיור אקוויוולנטי - דיור חלופי וטוענת כי את סכום הפיצוי יש לקבוע בזיקה לשטח הנכס בו החזיקה במועד החתימה על ההסכם משנת 1961, בין רשות הפיתוח לבין חברת סולל בונה בע"מ. לטענתה, במועד זה החזיקה בשטח כולל של 600 מ"ר בו נמצא מבנה מגורים בן 3 חדרים ועוד חדר שירות של 125 מ"ר, מחסן בשטח של 16 מ"ר ועוד סככה של כ – 10 מ"ר. לתביעה צורפה חוו"ד שמאי מקרקעין, לפיה שווי דיור חלוף לנכס מגיע לסך של 13,400,000 ₪ (לאחר הפחתת שטח מחסן בגינו קיבלה בתה של המערערת פיצוי בעת פינוי בית המגורים שלה).
כן נתבע פיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, בסך של 4 מיליון ₪.

3.
לטענת המערערת, כב' הרשם שגה בהחלטתו בכך שלא נתן משקל מספיק לקביעתו כי אין למערערת את היכולת הכלכלית לשלם את מלוא האגרה כך שמתקיים במערערת "מבחן היכולת הכלכלית". כן נטען כי כב' הרשם אימץ את עמדת המערערת בקובעו שהמבקש פטור מאגרה אינו נדרש לפנות לצדדים שלישיים ולהיעזר בהם לצורך תשלום האגרה וכו',
ועל בית המשפט להתחשב ביכולתו האישית של מבקש הפטור בלבד, אך שגה בכך שבדק את הזיקה בין המערערת לבנה וכלתה המתגוררים בסמוך אליה בנכס לגביו מבוקש דיור חלופי. לטענת המערערת לא היה מקום לבחון או להתחשב בהכנסות כלתה מפעוטון אותו היא מנהלת בנכס, שכן מדובר בהכנסות שאינן מגיעות לכיסה של המערערת שאין לה שום קשר לפעוטון. כן נטען כי טעה כב' הרשם בכך שקבע כי המערערת תובעת שווי דיור חלופי לנכס בו היא מתגוררת אך אינה מפרטת מדוע אפשרה לבנה וכלתה להתגורר בנכס ולהפעיל בו פעוטון, מבלי שדרשה מהם דמי שכירות או חלק מההכנסות, כאשר לשיטתה היא זכאית למלוא הזכויות של דיור אקוויוולנטי בגין הנכס.
המערערת מוסיפה וטוענת כי טעה כב' הרשם בכך שלא ייחס משקל לאישור שקיבלה מהלשכה לסיוע משפטי, המהווה ראייה התומכת באופן מובהק במסקנה בדבר העדר מסוגלות כלכלית לשאת בתשלום האגרה. כן נטען כי שגה כב' הרשם בקביעתו כי סכום התביעה מופרז, שכן סכום התביעה מבוסס על חוות דעת של מומחה ובשלב זה לא הוגשה חוות דעת נגדית כך שחוות הדעת מטעם המערערת, לא נסתרה. בהקשר זה נטען כי די בקביעתו של כב' הרשם כי אין לשלול סיכוייה של המערערת לזכות בהליך כדי לעמוד ב"מבחן העילה" ולא היה מקום להערכת סכום התביעה בגינו ניתן פטור חלקי מאגרה בסך של 4,000,000 ₪ על דרך של הערכה שאינה מבוססת על כלים שמאיים.

4.
המשיבות טוענות כי דין הערעור להידחות ומציינות כי החלטת כב' הרשם סבירה ומידתית ואף עושה חסד עם המערערת שבקשתה לפטור מאגרה לא פורטה באופן מספק ולא נתמכה במסמכים וראיות שהפסיקה הכירה בנחיצותם לשם הוכחת טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית. כן נטען כי המערערת לא הצביעה על כל פגם שנפל בהחלטת כב' הרשם ובמיוחד לא פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו של הרשם.

דיון
5.
לאחר ששבתי ועיינתי בטיעוני המערערת כפי שפורטו בהרחבה רבה בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי טענות משלימות מפי ב"כ הצדדים, סבורה אני כי דין הערעור להידחות.

6.
הלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בהחלטות שעניינן פטור מאגרה אלא במקרים בהם ההחלטה אינה סבירה או שנפלו בה פגם או טעות יסודית (רע"א 7659/14 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' רופל (11.2.2015)). בענייננו, איני סבורה כי נפלה טעות יסודית בהחלטת כב' הרשם, בוודאי לא טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. כב' הרשם דן בטענות הצדדים בשני הפרמטרים הנדרשים להוכחת זכאות לפטור מאגרה; "מבחן היכולת הכלכלית" ו"מבחן העילה", והחלטתו מאזנת נכונה את השיקולים הנדרשים לעניין. לפיכך ראיתי לאמץ החלטתו של כב' הרשם על נימוקיה מכח סמכותי על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

7.
בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי כב' הרשם לא התעלם בהחלטתו מלשון תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007 (להלן: "התקנות"), לפיה בית המשפט יתחשב ביכולתו הכלכלית של מבקש הפטור בלבד "בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". עם זאת, בנסיבות העניין מתקיימת זיקה בין עילת התביעה המתמקדת בפיצוי בגין דיור חלוף בשל הכוונה לפנות את המערערת מהנכס לבין העובדה שבנכס מתגוררים גם בנה וכלתה של המערערת, כאשר כלתה של המערערת אף מנהלת פעוטון במקום. לפיכך סבורה אני כי צדק כב' הרשם בקביעתו שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהמערערת לא פרטה בבקשתה מדוע אפשרה לבנה וכלתה להתגורר בנכס ואף להפעיל בו פעוטון מבלי לבקש מהם דמי שכירות או חלק מההכנסות כאשר לשיטתה היא זכאית לפיצוי בגין דיור חלוף בגין הנכס כולו.

8.
אשר לבחינת עילת התביעה וסכום התביעה, איני סבורה כי נפלה שגגה בקביעת כב' הרשם כי סכום התביעה נראה לכאורה מופרז, הן בנוגע לסכום שננקב בחוות דעת השמאי שאינה מתייחסת לטיב זכויותיה של המערערת בנכס והן בנוגע לסכום הנתבע בגין הנזק הלא ממוני.

9.
עוד יצוין כי המערערת הפנתה בטיעוניה לאישור הלשכה לסיוע משפטי שלטענתה תומך באופן מובהק במסקנה בדבר העדר מסוגלות כלכלית. המערערת טענה כי ביסוד החלטת הלשכה לסיוע משפטי עומד הליך מנהלי של בחינת אמות המידה הקבועות בחוק הסיוע המשפטי תשל"ב - 1972, ובהעדר ראיה לסתור היה על ההחלטה ליהנות מחזקת התקינות המנהלית. בהקשר זה יוער כי אישור הלשכה לסיוע משפטי ניתן להגשת תביעה בבית משפט השלום וגם בכך יש לתמוך במסקנת כב' הרשם כי לכאורה סכום התביעה מופרז.

10.
בהתחשב במכלול שיקולים אלה לרבות יתרת הזכות בחשבון הבנק של המערערת, ראיתי כאמור לאמץ את החלטת כב' הרשם אשר ראה ליתן למערערת פטור חלקי מאגרה באופן שעבור חלק מסכום התביעה, עד לסך של 4,000,000 ₪, תישא באגרה מופחתת בסך של 25,000 ₪ (מחצית כעת ומחצית בהמשך ההליכים על פי התקנות), ובגין חלק התביעה העולה על הסכום האמור, תישא במלוא האגרה.

11.
הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיבות 3 - 1, משיבות 6 - 4 ומשיבה 7, בסך כולל של 1,200 ₪, לכל אחת מקבוצות המשיבות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










ער בית משפט מחוזי 61819-06/15 מרסל מזרחי נ' דיור ב.פ. בע"מ, אלעד ישראל מגורים בע"מ, א.מ.ת.ש. השקעות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 16/09/2015)