פסקי דין על alva | פסקי דין על רול מכשירי חשמל ביתיים | פסקי דין על מ.א. דניאל שיווק מוצרי חשמל | פסקי דין על אי.סי.אר. אבי ששון - נציגויות |

912/97 א     01/05/2002




א 912/97 alva נ' רול מכשירי חשמל ביתיים בע"מ, מ.א. דניאל שיווק מוצרי חשמל בע"מ, אי.סי.אר. אבי ששון - נציגויות בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
ת. א 000912/97
בש"א 1143/98


בפני
:
כב' השופטת ברוש שרה



01/05/02



בעניין:
alva



ע"י ב"כ עו"ד
שלמה כהן ושות'

המבקשת

נ ג ד


1. רול מכשירי חשמל ביתיים בע"מ

2. מ.א. דניאל שיווק מוצרי חשמל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ד. מירקין

3. אי.סי.אר. אבי ששון - נציגויות בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
י. ברמי

המשיבות


החלטה
1. המשיבה מס' 1 (להלן: רול) והמשיבה מס' 2 (להלן: דניאל), הינן חברות הרשומות בישראל והעוסקות ביבוא ושיווק ומכירת מוצרי חשמל. (רול ודניאל יכונו להלן ביחד, בשמותיהם או המשיבות, לפי הענין).
המבקשת (להלן: alva
או המבקשת), הינה חברה בלגית הפועלת בבלגיה והמייצרת בין היתר, כדי נירוסטה.
המשיבה מס' 3 ( להלן: ששון), הינה חברה הרשומה כדין בישראל, ואשר לטענת המשיבות, שימשה, בין היתר כנציגה וכסוכנת מכירות של alva
בארץ.

2. בין המשיבות ל- alva
נכרת חוזה מכר ויצוא, לפיו התחייבה alva
למכור למשיבות כדי נירוסטה שבתחתיתם מוטבע גוף חימום לצורך ייצור קומקומים חשמליים שיוצרו ע"י המשיבות ושווקו בארץ.

3. לטענת המשיבות, הפרו alva
וששון את ההסכם עמן, בכך שסיפקו כדי נירוסטה פגומים, באיכות לקויה ובניגוד להתחייבותם, הסבו להם נזקים רבים ופגעו במוניטין שלהם. על כן, הגישו המשיבות תביעה נגד alva
ונגד ששון לתשלום פיצויים בסך 4,000,000 ש"ח.

4. בגידרה של התביעה, הגישו המשיבות (בבשא 9451/97), בקשה במעמד צד אחד, להמצאה מחוץ לתחום השיפוט של מסמכי בית דין ל- alva
(להלן: הבקשה).

הבקשה התבססה על הוראות תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, (להלן: התקנות), לאמור, כי alva
הינה בעלת דין דרוש וראוי בתובענה שהוגשה כהלכה בארץ נגד ששון, לה הומצאה הזמנה כדין בתחום המדינה; על הוראת תקנות 500(4) (א) ו- 500(4)(ב) לתקנות, דהיינו תביעה לקבלת דמי נזק בשל הפרת חוזה שנכרת בישראל בין המשיבות לבין alva
באמצעות ששון, שהציגה עצמה כנציגתה וכסוכנת המכירות של alva
, ועל הוראת תקנה 500 (5) לתקנות, באשר התביעה הינה בגין סחורה פגומה אשר סופקה ונתקבלה בישראל ע"י המשיבות בתיווכה של ששון הפועלת בישראל.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מר דוד מואטו, המשמש כמנהלה של רול.

ביום 14.7.97 ניתן צו המתיר המצאת כתבי בי -דין מחוץ לתחום השיפוט כמבוקש (להלן: ההחלטה).


5. ביום 21.1.98, הגישה alva
את הבקשה דנן לביטול ההמצאה מחוץ לתחום (להלן: הבקשה לביטול).
טענתה העיקרית של alva
הינה, כי בתנאי המכירה הכללים של alva
נקבעה התניית שיפוט ייחודית, על פיה מסורה סמכות השיפוט הייחודית לבתי המשפט בבלגיה; רול הכירה את תנאי המכירה הכללים של alva
המופיעים ב- 4 שפות על גבי כל החשבוניות ותעודות המשלוח, לרבות החשבוניות שנשלחו לרול לפני שנכרתה העיסקה. נציגה של רול שביקר אצל alva
, הופנה באופן ספציפי לתנאי המכירה הכללים.
נוכח הסכם שיפוט זה, טוענת alva
, כי יש להעמיד את ההליכים בארץ ולתבוע במקום עליו הוסכם, קרי, בלגיה.
עוד טוענת alva
, כי המשיבות לא טרחו לציין בבקשה את דבר קיומה של תנית השיפוט, ולא צרפו לבקשה עותק מלא של תנאי המכירה הכלליים, המכיל את תניית השיפוט וגם בשל כך, דין ההחלטה להתבטל.
מוסיפה alva
וטוענת, כי בית המשפט בארץ, אינו הפורום הנאות לדיון בסכסוך, ויהיה קשה להכריע בסכסוך בין הצדדים אם יתקיים הדיון בבית משפט בישראל.
הבקשה לביטול נתמכה בתצהירו של פרנס נורברט, המשמש כמנהל אצל alva
. לתצהיר צורפו מסמכי ההתקשרות, חשבוניות, תכתובות וכיו"ב, עליהן הסתמכה alva
בבקשתה.

6. המשיבות הגישו תגובה לבקשה לביטול, ובה נטען, כי ההסכם בין המשיבות ו- alva
נעשה באמצעות ששון; כי מרבית העדים הצריכים להעיד בתובענה, הינם תושבי המדינה, איש מהם אינו דובר פלמית, שהיא השפה השגורה במקום מושבה של alva
; כי ששון יושבת ומנהלת עסקיה בישראל, היא גם היתה המתווכת בין alva
למשיבות לצורך כריתת ההסכם וכל המשא ומתן כמו משלוח הדוגמאות, שקדם למשלוח הכדים טופל ע"י ששון; מנהל המשיבות והרוח הפעילה בעיסקה, מר אילן אליהו, אינו יודע שפה כל שהיא, זולת השפה העברית, וביצע כל פעולותיו בארץ באמצעות ששון. כי שום מסמך הכולל תניית שיפוט בבלגיה לא הגיע לידיו, אלא לידי ששון וזו לא הפנתה תשומת ליבו לתניית השיפוט האמורה; אפילו היתה תנייתו השיפוט מגיעה לידי המבקשת, הרי שאין המדובר בתניית שיפוט בלעדית, אלא תניית שיפוט מקבילה, אשר אינה שוללת, על פי ההלכות המחייבות בישראל את סמכותו של בית משפט בארץ, וודאי שסמכות כזו אינה נשללת כאשר אחד הנתבעים הדרושים הינה חברה ישראלית הפועלת בישראל.

הבקשה נתמכה בתצהירו של אילן אליהו, שהצהיר כי פעל בעניין בשם המשיבות.

7. ביום ה- 13.10.98, הגישה alva
"מודעה ובקשה לבית המשפט" שאינה אלא תשובה לתשובת המשיבות, כאמור בתקנה 241 (ג1) לתקנות, ואליה צורף תצהירו של פרנס נורברט.

8. לאחר בקשות דחייה רבות שהוגשו ע"י בעלי הדין, התקיים דיון בבקשה לביטול.
המצהירים אילן אליהו, ודוד מואטו מטעם המשיבות והמצהיר פרנס נורברט מטעם המבקשת ,נחקרו ארוכות על תצהיריהם.
לבקשתם, סיכמו בעלי הדין טיעוניהם בכתב. הגם שהגבלתי את בעלי הדין, באורך סיכומיהם, החומר שהגישו הצדדים לבית המשפט ואליו הופניתי הינו רב ביותר וממלא תיקים עבי כרס.
בשל עומס עבודה רב שנוצר גם עקב מעברי לכהן בהרכב של פשעים חמורים, התעכבה כתיבת החלטה זו ועם בעלי הדין הסליחה.

תניית השיפוט

9. הסכם השיפוט ,עליו מסתמכת alva
, כלול בסעיף 17 לתנאי המכירה הכלליים ובו נאמר בשפה האנגלית לאמור:

disputes arising out of this contract shall be referred to the commercial court of kortrijk or, at the seller's (alva
) discretion, to the appropriae court having jurisdiction at the buyer's domicile"
(להלן תניית השיפוט) .



10. אין, ולא יכולה להיות מחלוקת, כי תניית השיפוט לא הובאה לתשומת לב בית המשפט, וקיומה לא צויין בצורה כל שהיא בבקשה.
בתצהיר התשובה לבקשת הביטול, הצהיר אילן אליהו (סעיף 3 על סעיפי המשנה שבו), כי המשיבות לא ידעו ולא יכלו לדעת, כי קיימת תניית שיפוט במסמכי alva
, באשר כל התכתובות וכל המגעים עם alva
, נעשו באמצעות אבי ששון מטעם ששון, אשר שימש כמתווך בינם לבין alva
. כתוצאה מסידור זה, לא התקבלו כל מסמכים אצל המשיבות, אלא אצל ששון, שלא טרח להעבירם במלואם למשיבות. תשומת לבם לא הופנתה לתנית השיפוט ותניית השיפוט הובאה לתשומת ליבו רק כאשר הוגשה הבקשה לביטול.

11. הגם שבחקירה הנגדית על התצהיר ניסה אילן אליהו, לדבוק בגירסתו, כי כל המסמכים הגיעו באמצעות ששון, אישר אילן אליהו, כי ששון שימש כמתווך בין המשיבות ו- alva
, כי רול פתחה את מסמכי האשראי בבנק; כי המסמכים שהתקבלו מוענו למשיבות והגיעו לבנק עבורם (נספחים ח' כח' כו' כז' כח' כט' ל' לא' ולב' . עמוד 7,8).
אילן אליהו, העיד,כי אינו זוכר אם החשבוניות הגיעו במישרין אליהם, אולם את החשבוניות הגדולות כן קיבלו (עמ' 10,11) וכי שולמה עמלה לששון (עמ' 11), כי דוד מואטו מבין אנגלית טוב הימנו (עמ' 12).
משעומת אילן אליהו עם נספח לד', העיד ,כי אינו זוכר אם החשבונית הגיעה ישירות אליהם, אך לא שלל הגעתה (עמ' 15 ו- 16). הוא אישר כי נספח לא' הגיע אליהם (עמ' 20). עוד אישר כי לאחר שחרור הסחורה הגיעו חשבוניות מקוריות אליהם (עמ' 23).

12. בחקירה הנגדית, הודה אילן אליהו כי בחודש מאי 1997, משנתגלע הסכסוך בין הצדדים, נפגש בארץ עם פרנס נורברט, אך הכחיש כי נורברט פרנס העלה בפגישה את ענין תניית השיפוט;
בחקירת הנגדית של פרנס נורברט, התייחס נורברט לפגישה האמורה. הוא העיד, כי בפגישה זו השתתף גם עו"ד מירקין וכי הוא, נורברט, העלה בפני
משתתפיה את תניית השיפוט, ועו"ד מירקין השיב :
"….that it was not a problem for his clients."
(עמ' 59). גירסה זו לא נסתרה.

13. אין לקבל את גירסתו של אילן אליהו, כי תנית השיפוט לא הובאה לידיעת המשיבות. מהדברים שהבאתי לעיל, וכפי שאף אילן אליהו הודה, עולה בעליל כי ששון לא שימשה אלא כמתווכת בעיסקה, וככזו, אין היא בבחינת שלוחתה של alva
, שמעשיה מחייבים אותה. alva
הכחישה כי ששון הייתה שלוחתה ומדברי אילן אליהו עולה כי המשיבות השתמשו בשירותיה של ששון כדי שיסייעו בידם בתרגום המסמכים בהבנת ובתרגום במגעים עם alva
.
אין צורך להכביר מילים, ולציין כי תפקידו של מתווך, מתמצה בהפגשת הצדדים ואינו מבצע שום פעולה פעולה משפטית בשם השולח או במקומו, לעומת שלוח המבצע בשמו או במקומו של השולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי באופן שפעולתו מחייבת גם את השולח ומזכה אותו , וכי חוק השליחות תשכ"ה - 1965 אינו חל אינו חל על פעולת התיווך כל עוד לא הוסמך המתווך לעשות פעולה משפטית בשם אחד הצדדים או בשם שניהם(ר' ע"א 488/83 , בן ציון צנעני נ' מאיר אגמון ואח' , פד לח (4) 141).
לכן, גם אם הגיעו המסמכים אל ששון , משום שנתבקשה לסייע בידי רול , אין המשיבות יכולות להשמע בטענה כי המסמכים לא הגיעו אליהם , באשר ששון לא הייתה שלוחתה של alva
.

14. הטענה כי המסמכים לא הגיעו למשיבות עומדת בניגוד לאמור במסמכים עצמם שמוענו אל המשיבות; תשובותיו של אילן אליהו, כי אינו זוכר אם המסמכים הגיעו, אין בהן כדי לסתור את הגעת המסמכים והם משמשים ראשית הודאה.
דבריו של פרנס נורברט כי הזכיר בפגישה במאי 1997 את קיומה של תניית השיפוט,ותגובתו של עו"ד מירקין לגבי איזכורה, לא נסתרו, ומהם עולה בעליל, כי המשיבות וב"כ היו מודעות לתנית השיפוט.

15. הנה כי כן, רול קיבלה את התנאים הכוללים את תניית השיפוט לפני בעת ואחרי ההתקשרות עם alva
.
אפילו לא הבינו המשיבות את האמור במסמכים שהומצאו להם, ואפילו לא קראו את הנאמר בהם, אין בכך כדי להואיל. שום דבר לא מנע מאת המשיבות לבקש את תרגומם של המסמכים. אם לא עשו כן, אין להן אלא להלין על עצמן ,ואין הן יכולות להעלות טענות נגד חבותן החוזית. (ע"א 275/70 לוי נ' דאגר, פד כה' (1) 344, 349; מא' 413/79 אדלר נ' מנצור פד' ד' (4) 29; ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי, פד' מד'(3) 304).



אפילו הגיעה תניית השיפוט לידיעתה של רול לאחר קבלת ההזמנה הראשונה של הסחורה, הרי, כפי שנפסק בעא' 323/78 מקסל בעמ' נ' בלק אנד דקר, פד' (2) 57, 60, משלא הודיעה בהזדמנות הראשונה לאחר מסירת הסחורה שהיא אינה מוכנה לקבל את התנייה וקיבלה את הסחורה לרשותה, שוב אין היא יכולה להישמע בטענה כי הכתוב אינה מחייב אותה. (ראה גם עא' 65/88 אדרת שומרון בעמ"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה פד מד' (3) עמ' 600, 609-611; ע"א 601/82 , 107/83 בנק לאומי לישרא ל בע"מנ' זוט, פד' מ(2) 673, 680) .
יש עוד להעיר , כי אפילו לא נתקבלו אצל המשיבות כל החשבוניות הכוללות את תניית השיפוט, אין בכך מאומה. תנאים כללים יוצרים מעצם טיבם וטבעם את המסגרת הנורמטיבית להתקשרות הצדדים, ומתייחסים לכל ההתקשרויות שבין בעלי הדין ולא רק למשלוח כזה או אחר (ראה: ע"א 5666/94, סנקרי נ' blum פד' נ' (4) 73, 88).

המנעות מאיזכור תנית השיפוט בבקשה

16. המשיבות לא טרחו לאזכר בבקשה את קיומה של תנית השיפוט. לענין זה יפים דברי השופט מצא ברע"א 8133/00 דפנה שפר ואח' נ' תרבות לעם
(1995) בע"מ ואח', פד' נה' (4) 433, 441:

"הלכה מיוסדת היא כי... מי שפונה לבית משפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" . "(דברי השופט ש. לוין ברעא 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנה 1984 בע"מ [1} עמ' 168].... אמנם נראה כי מהבחינה ההיסטורית נגזרת חובה זו ממידת תום הלב ונקיון הכפיים שבהן התחייב לעמוד כל התובע סעד שמקורו בדיני היושר, אך תום הלב שמדובר כאן, אינו תום ליבו "הסובייקטיבי" של תובע הסעד... אלא שורת תום הלב במובנה האובייקטיבי. יפים לכאן דברי כב' השופט ברק, אם הכיל את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בייחס לקיומם של חיובים חוזיים גם על פעולה משפטית- דיונית, הנעשית ע"י בעלי דין בגדר הליך המתנהל בבית המשפט:

"... אי קיומה של חובה זו עשוי להביא בנסיבות מתאימות לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל". (ראה ברע 305/80, שילה נ' רצ'קובסקי [3] בעמ' 461-462".

לא למותר להוסיף, כי לחובה לנהוג בהגינות ובזהירות החלה על בעלי דין בדרך כלל נודע משקל רב במיוחד, כשמדובר בבקשה לקבלת סעד במעמד צד
אחד .
ראה גם ע"א 837/87, הוידה נ' הינדי פד' מד'(ג) 545, 555, שם קבע בית המשפט כי הסנקציה לכאורה לאי גילוי עובדה מהותית בבקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, היא דחייתה של הבקשה.

17. ובענייננו: לא הייתה כל סיבה שלא להביא בפני
ביהמ"ש את קיומה של תניית השיפוט. גם אם המשיבות לא היו מודעות לקיומה של תנית השיפוט, הרי פרנס נורברט , הביא את קיומה של תניית השיפוט לתשומת ליבו של עו"ד מירקין ב"כ המשיבות, בחודש מאי 1997, בטרם הוגשה התובענה דנן. לא היה איפוא כל מקום להעלימה מבית המשפט, אפילו סברו המשיבות כי אין התניה מחייבת אותן, ולהשאיר שאלה זו להחלטתו של בית המשפט.

18. די היה באי גילוי תנית השיפוט כדי להביא לביטולה של ההחלטה. עם זאת, אתייחס להלן, למהותה של תניית השיפוט ולהשלכותיה על ענייננו, קרי, כלום יש בתניית השיפוט כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט בארץ.

מהותה של תנית השיפוט

19. בע"א 65/88, אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פד' מד' (3) 600, בע"מ 611, 612, מתייחס בית המשפט (מפי כב' השופט דב לוין) לאמות המידה להיותה של תניית שיפוט יחודית השוללת סמכות, באומרו:
"משקבענו קיומה של תניית השיפוט וחלותה על ענייננו, נותר להידרש לשאלה , אם תניית השיפוט הנדונה היא תניית שיפוט ייחודית, וממילא השיפוט מוקנה לגרמניה בלבד, או שהיא תניה הקובעת שיפוט מקביל , וממילא לא נשללה סמכות שיפוט ממדינות אחרות זולת גרמניה, ובכלל המדינות אשר מהן לא נשללה סמכות השיפוט - גם מדינת ישראל.
המבחן לשאלה שלפנינו הוא זה : "מהותה של תניית השיפוט , אם ייחודית היא , אם מקבילה נמדדת על פי לשונה של ההוראה . מכיוון שכך ממילא לנו בפירושה של לשון התנייה" ( ע"א 9/79 (8) , בעמ' 266).
השופט ברק מוסיף ואומר , בעמ' 266-267:
"בענין זה התגבשו בפסיקה שני כללים הרלבנטיים לענייננו:
ראשית תניית השיפוט תתפרש כתנייה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות לבית משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים...
שנית במקרה של ספק יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה".
הטעם לכך הוא שכאשר אנו באים לפרש תניית שיפוט אנו סוטים במקצת מן העקרונות הרגילים של פרשנות חוזים ועומדים יותר על דרישות לשוניות - פורמליסטיות, הוא , כי "מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך , מן הנכון שיבטא מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה" (ע"א 724/85 (9), בעמ' 327). דרישה זו אינה מחייבת נוקשות יתירה במלאכת הפרשנות , ומקובלים עלי לעניין זה דבריה של המשנה לנשיא , השופטת בן פורת , בסוגיה זו לפיהם "לעיתים ניתן ... להסיק ממטרת ההוראה או מן ההסכם בו היא מצוייה כוונה לשיפוט ייחודי , חרף העדר ניסוח החלטי של בלעדיות" (ר"ע 440/86 (10), בעמ' 554 ), הווה אומר גם במקרה של ספק מבחינה לשונית נפנה למטרת ההוראה , למגמותיה ולשאר אמצעי העזר הפרשניים , אך גם ניתן ליתן להם משקל מסויים כבר בראשיתה של מלאכת הפרשנות , עם קריאת ניסוח החוזה."



20. ובענייננו: בסעיף 17 לתנאי המכירה הכללים של המבקשת , נאמר:

disputes arising out of this contract shall be referred to the commercial court of kortrijk or, at the seller's (alva
) discretion, to the appropriae court having jurisdiction at the buyer's domicile"

למקרא האמור נווכח כי לא נשללה במפורש סמכותם של בתי משפט אחרים, אך חרף, כך ניתן להסיק ממערכת הנסיבות והעובדות של המקרה, כי כוונתה להיות תניית שיפוט ייחודית ולא מקבילה.

21. יש לבחון את מגמתה ומטרתה של תניית השיפוט שהובהר בע"א 65/88 הנ"ל בעמ' 613:
"בע"א 9/79 (8) אמר השופט ברק בעמ' 267:
"... טבעי הוא כי בשטר נטען המנוסח והמודפס ע"י חברת שייט השולחת אוניותיה לרחבי תבל, תבקש החברה להגן על האינטרסים שלה ולא תרצה להתדיין בכל נמל אפשרי בו תעגונה אוניותיה, אלא תרצה להתדיין במקום הנוח לה..."
עקרון זה יושם גם בה"מ (חי) 624/82 (20) הנ"ל. שם אמר השופט המלומד את הדברים הבאים:
"רשאי אני ללמוד מעיסוקי החובקי העולם של הנתבעת שהיתה לה כוונה ברורה לרכז את התדיינותיה המשפטיות במקום אחד - בגרמניה, למנוע היגררותה להתדיינויות משפטיות ברחבי תבל לפי שיטות משפט שונות. אני סבור שזו מטרת התניה שבסעיף ... ומטרה זו לא תוגשם אלא אם התניה תתפרש כתניה ייחודית" .
וגם במקרה שלפנינו דומה , כי מטרתה של התניה לא תוגשם, אלא אם כן נפרש אותה כתניה ייחודית, שאם לא נפרשנה כתניה ייחודית - מה הואילו חכמים בהתנייתם".

וכך בעניינו: alva
היא חברה בלגית, אחת מהיצרניות האירופאיות הגדולות והמובילות של כלי מטבח מפלדת אל-חלד. בבקשה לביטול ציינה alva
כי היא משווקת כ- 90% מתוצרתה לייצוא. אך טבעי הוא, כי מטרתה של המבקשת, היתה לרכז את כל ההתדיינויות המשפטיות שלה בבלגיה, ולא בכל מקום לשם משווקת היא את תוצרתה.

22. התניה שלפנינו מנוסחת באופן פעיל ("תביעות תוגשנה") ולא בנוסח סביל ("לבית משפט פלוני תהא סמכות"), וכבר נפסק לא אחת, כי ניסוח כזה תומך במסקנה כי אכן בתניית שיפוט ייחודית עסקינן. (ע"א 7/79 הרפול נ' הורוביץ, פד' לד(1) 260,266; ע"א 65/88 הנ"ל; ע"א 362/83 מנורה נ' האוניה דונאר פד' לח' (2) 505, 520; ע"א 433/64 נברוב מריטים נ' הסנה, פד' יט'(2) 159, 162).

23. דומה, שאף המשיבות אינן חולקות, כי המדובר בלשון פעילה וחד משמעית בתניית השיפוט שנוסחה הובא לעיל, על נפקותה, אלא לטענתן, כפי שהועלתה לראשונה במענה לסיכומי המבקשת, טענה שלא באה לה כל זכר קודם לכן, כי על פי נוסחה בצרפתית של תניית השיפוט, המדובר בלשון סבילה. דינה של טענה זו שהועלתה לראשונה בסיכומים להידחות.
לטענה זו לא הונחה כל תשתית במהלך הדיון. אין השפה הצרפתית בגדר ידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ועל כן, היה צורך לבססה בחוות הדעת של מומחה בשפה הצרפתית. מה גם, שלא הועלתה כל טענה בדבר השפה אשר נוסחה יחייב הצדדים.

24. alva
שמרה לעצמה ולה בלבד את הזכות לתבוע את רול בישראל. וכפי שנאמר בע"א 65/68 הנ"ל, בעמ' 613, 614:
"הסיפא של תניית השיפוט שלפנינו , המציין כי למשיבה שמורה האופציה לתבוע את המערערת גם במקום מושבה של המערערת, עשוי ללמדנו, כי למערערת לעומת זאת, לא קיימת אופציה או אפשרות אחרת זולת למה שנאמר ברישא של ההתניה, היינו, כי יכולה היא לתבוע את המשיבה רק באותו מקום בגרמניה אשר צויין בתניה."

כך אף הם פני הדברים בענייננו.

25. הינה כי כן, תניית השיפוט הינה תנייה ייחודית. התוצאה היא, יש לכבד את ההתחייבות שבתניית השיפוט ולאכפה על בעלי הדין (ראה זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7 עמ' 42).

טענת פורום לא נאות

26. המשיבות מוסיפות וטוענות, כי אפילו יוכח קיומה של תניית השיפוט אין לנהוג על פיה בשל הפורום שאינו נאות לכך. לטענתן, מרביתם של העדים והמומחים מטעם המשיבות, נמצאים בארץ ואין הם שולטים בשפה הפלמית, שפה המדוברת בבלגיה.

לטענה דומה התייחס בית המשפט בע"א 65/68 הנ"ל באומרו בעמ' 614:
"המערערת מוסיפה וטוענת חילופית, שאפילו תניית השיפוט קיימת, אין לנהוג על פיה בשם הפורום שאינו נאות לכך. כבר נאמר על ידי בית משפט זה, כי "בדרך כלל, יכבד בית המשפט תנית שיפוט מוסכמת (ר"ע 517/85 (12) בעמ' 168 ) נאמר גם זאת, כי "למרות ההסכמה יתכנו מקרים, שבהם תצדקנה הנסיבות סתיה מהכלל הזה…" (שם), אולם לשם כך: ” צריך שיהיו קיימים שיקולים יוצאי דופן כדי לשחרר את המבקשת מחיוביה החוזיים". (שם, על פי בר"ע 30/82 [13] בעמ' 275). " במקרה דנן לא מצאנו נסיבות חריגות ויוצאי דופן מהסוג האמור. גם הנימוקים המפורטים בתצהיר (נספח ג') בדבר מקום המצאם של העדים אשר בכוונת חב' אדרת שומרון בע"מ להעיד, אין בהם כדי לקבוע שהפורום הגרמני הוא "פורום לא נאות". כל זאת מפני שעל טעמים כגון אלה כבר נאמר כי "נוחיותו של אחד היא אי נוחיותו של השני…" (ע"א 433/64 [14], בעמ' 167; וראה גם: ע"א 182/82 [15], בעמ' 792).

הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם ויפים הם אף לענייננו.

התביעה נגד ששון

27. מוסיפות המשיבות וטוענות, כי סמכותו של בית המשפט הוקנתה לו מכוח תקנה 500(10) לתקנות, קרי, התביעה הוגשה גם נגד ששון שהינו בעל דין דרוש או בעל דין נכון והומצאה לו המצאה כדין בתחומי המדינה. אין לקבל טענה זו. אין הוראת תקנה 500(10) ישימה מקום שקיימת תניית שיפוט מחייבת בין בעלי הדין.

28. זאת אף זאת: כפי שכבר הבהרתי לעיל, והדבר עולה אף בעליל מהאמור בסעיף 3 לתביעה, ששון אינו אלא מתווך בעיסקה ולא שימש כסוכנה של alva
. לפיכך, אין התביעה נגדו כנה ואמיתית, ויש רגליים לסברה כי התביעה נגדו הוגשה רק במטרה כדי לאפשר בדרך זו את צירופה של המבקשת , הנתבעת הזרה. (א. וינוגרד, תקנות סדר הדין (כרך ב') 881; ע"א 481/84 אטלנטיק נ' astilleros , פד' מב (3) 102 , 109). בנסיבות אלה צירופה של ששון אינו יכול להועיל.

29. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום להידרש ליתר הטענות שהעלו בעלי הדין בדבר סיכויי התביעה ,כמו גם בדבר תוקפן של חלופתיה הנוספות של תקנה 500 לתקנות.

30. אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומבטלת החלטתי בדבר המצאה מחוץ לתחום.

המשיבות תשלמנה למבקשת הוצאות בקשה זו ושכר טירחת עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.


ניתנה היום י"ג בכסלו, תשס"ב (28 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.


שרה ברוש, שופטת
רשמת בימ"ש מחוזי ת"א



לפרסום והפצה מיום 7.12.01

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לבאי כוח בעלי הדין.








א בית משפט מחוזי 912/97 alva נ' רול מכשירי חשמל ביתיים בע"מ, מ.א. דניאל שיווק מוצרי חשמל בע"מ, אי.סי.אר. אבי ששון - נציגויות בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/05/2002)