פסקי דין על בגובה המשקף | פסקי דין על רפאל הובר | פסקי דין על רועי יוסף ברמן

18038-06/15 תק     17/09/2015




תק 18038-06/15 בגובה המשקף בע"מ, רפאל הובר נ' רועי יוסף ברמן








בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא



ת"ק 18038-06-15 ברמן נ' בגובה המשקף בע"מ
ואח'







בפני

כב' השופט
עמית פרייז


מבקשים/נתבעים

1.


בגובה המשקף בע"מ
2.
רפאל הובר
, עו"ד


נגד


משיב/תובע

1. רועי יוסף ברמן



החלטה

לפני בקשת הנתבעים להעברת הדיון למחוז אחר בטענת חוסר סמכות מקומית, ובקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום.

הנתבעת 1 היא חברה בע"מ, המחזיקה בבעלותה את האתר
fullgaz.co.il
, אתר תוכן בתחום הרכב הדו גלגלי. נתבע 2 הוא מנכ"ל החברה ובעל המניות העיקרי, המחזיק ב-62.5% ממניותיה. לטענת התובע, הוסכם בינו לבין נציגי הנתבעת 1, בחלק מן המקרים בע"פ ובחלק בכתב, כי הוא יכתוב כתבות סיקור מרוצי אופנועים, שיפורסמו באתר האינטרנט של החברה, בתמורה לתשלום כנגד חשבונית, או חלקי חילוף לאופנוע בשווי כספי זהה. לטענת התובע הוא כתב את הכתבות אולם לא קיבל תשלום תמורתן.

בבקשה טוענים הנתבעים כי בית המשפט בכפר סבא נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה נוכח העובדה כי מקום מגורי הנתבע 2 ומקום משרדיה של נתבעת 1, אינם מצויים בתחום שיפוטו של בית משפט זה. לטענת הנתבעים מירב הפרסונות הנזכרות בכתב התביעה מתגוררות ועובדות בגוש דן, ולפיכך בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא בית המשפט בתל אביב או בראשל"צ.

כמו כן טוענים הנתבעים כי היותו של נתבע 2 עו"ד מעוררת קושי של ממש בשאלת הייצוג לאור סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1980, המגביל באופן ממשי את כניסתו של עורך דין לאולם הדיונים בבית המשפט לתביעות קטנות. בנוסף טוענים הנתבעים כי התביעה כנגד נתבע 2 כבעל מניות, תצריך את בית המשפט להידרש להליך של הרמת מסך, הליך מורכב אשר אינו מתאים לבית המשפט לתביעות קטנות. הנתבעים טוענים גם לטענת קיזוז המושתתת על דיני הקניין הרוחני. לטענתם, התובע העתיק את הכתבות מאתרים אחרים ברשת, ע"י תרגומן מהשפה האנגלית והצגתן ככתבותיו שלו, דבר החושף את הנתבעים לתביעות בגין העתקה. לטענת הנתבעים, אין מקומה של טענה זו להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות.

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 קובעת כדלקמן:

" תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם:
1)
מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
2)
מקום יצירת ההתחייבות;
3)
המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
4)
מקום המסירה של הנכס;
5)
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
6)


בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"

באפשרותו של התובע לבחור להגיש את תביעתו בהתאם לאחת הזיקות המנויות בתקנה. בענייננו, התובע טוען כי הוא כתב את הכתבות בביתו בבני דרור, כך שניתן לראות את בית התובע כמקום שנועד לקיום ההתחייבות. אולם בנסיבות שפורטו בכתב התביעה לא היה בהכנת הכתבות כדי להשלים ההתחייבות אלא שהדבר התבטא בהעלאת הכתבות לאתר האינטרנט של הנתבעת. הנה כי כן, המקום שנועד לקיום ההתחייבות, הינו האינטרנט. נשאלת השאלה מה דינה של האינטרנט מבחינת סמכות שיפוט מקומית?

אין חולק כי תקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן הנוכחי אינן נותנות מענה לשאלה. קיימת פסיקה לפיה נוכח היותה של האינטרנט ברת גישה מכל מחשב ומחשב בכל מקום ומקום, הרי שכל בית משפט קונה סמכות מקומית לגבי מעשים או מחדלים שנעשו באינטרנט. כך למשל: בש"א 2841/03 (מחוזי י-ם) רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ נ' מראות אימאג' בע"מ, בש (שלום י-ם) 8033/06 אלון שטיינברג נ' חיים לוי.

עם זאת, פסיקה זו באה על רקע מקרים שבהם המעשים הרלבנטים הינם מעשים שליליים, כהפרת זכויות יוצרים או לשון הרע, וככאלה הינם מתבצעים בכל פעם מחדש, משמע משתכפלים, כאשר ממחשב מסויים במקום מסויים מתקיימת הגישה לאתר האינטרנט הרלבנטי. בענייננו, המדובר במעשה חיובי, קיום התחייבות חוזית, אשר תם ונשלם בהעלאת הכתבה הרלבנטית לאתר, ולא ניתן לומר שקיום גישה מכל מחשב לאותו אתר משכפלת את המעשה.

משכך, סבורני כי במקרה שבפני
י אין מקום לנהוג על פי הפסיקה לעיל, שהרי תכליתה הפרשנית של קביעת סמכות שיפוט כלל ארצית ביחס למעשה באינטרנט אינה מתקיימת בענייננו. חלף זאת, בנסיבות העניין שבפני
י יש לראות את מקום קיום ההתחייבות במקום בו נמצא השרת של אותו אתר, מיקום שלגביו אין כל נתונים בכתב התביעה. על כן, מבחינת המקום בו קויימה ההתחייבות החוזית, לא הוכחה כל סמכות מקומית למחוז המרכז.

אמנם בבקשה נכתב כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא בית המשפט בתל אביב או בראשל"צ. לכאורה, אם לדעת הנתבעים לבית המשפט בראשל"צ הסמכות לדון בתביעה, הרי שאותה סמכות קמה לבית המשפט בכפר סבא, נוכח העובדה כי שני בתי המשפט מצויים במחוז המרכז והם בעלי סמכות שיפוט מקבילה. אולם, אמירה זו בבקשה התבססה על כך שמקום מגורי הנתבע הינו בחולון, עיר שבשנים האחרונות מצויה בתחום השיפוט של מחוז תל אביב, ורק לפני מספר שנים היתה בתחום השיפוט של מחוז מרכז, ובית המשפט בראשל"צ בפרט. משכך, ככל שאמורים הדברים במקום מגורי הנתבע, הסמכות המקומית אינה למחוז מרכז. אדרבא ביחס לנתבעת, עת בכתב התביעה הובהר כי מקום מושבה בירושלים.

הנה כי כן, לא הוכחה כל זיקה למחוז המרכז מבחינת הסמכות המקומית. בד בבד, קיימת זיקה לפחות לשני מחוזות, מחוז ירושלים ומחוז תל אביב. נוסף על כך, לנתבעים טענות נוספות על פיהן נכון הוא לברר את התביעה בבית משפט שלום, ולא בבית משפט לתביעות קטנות, כאשר אלה לא הוכרעו נוכח העדר הסמכות המקומית. במצב דברים זה, סבורני כי יש למחוק התביעה, בכדי לתת בידי התובע מחדש את הברירה היכן להגיש תביעתו, ולאיזה סוג בית משפט. זאת חלף העברת דיון לבית משפט שעשוי להיות פחות נוח לו, ו/או יצריך אותו להתמודד מחדש עם טענות שאולי יעדיף כבר לחסכן.

אשר על כן, חלף העברת הדיון, הריני מורה על מחיקת התביעה. בנסיבות העניין, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות.

זכות להגשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 15 ימים מיום המצאה.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ו, 17 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים בהקדם, ותבטל את הדיון שנקבע בבית משפט זה.










תק בית משפט לתביעות קטנות 18038-06/15 בגובה המשקף בע"מ, רפאל הובר נ' רועי יוסף ברמן (פורסם ב-ֽ 17/09/2015)