פסקי דין על זואי חפץ | פסקי דין על קצין התגמולים

2470/01 עא     13/02/2002




עא 2470/01 זואי חפץ נ' קצין התגמולים




1
בתי המשפט
ע"א 2470/01
בבית המשפט המחוזי בירושלים
13/02/02

כב' השופטת מוסיה ארד
, סגנית נשיא
כב' השופט דוד חשין

כב' השופט עוני חבש

בפני
:

זואי חפץ

ע"י ב"כ עו"ד איתן קדמי

בעניין:
המערערת

נ ג ד
קצין התגמולים

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

המשיב
פסק דין
1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן - "החוק"), אשר החליטה לדחות את תביעת המערערת להכיר בה כנכה לפי החוק.

2. המערערת התגייסה לצה"ל ביום 9.9.97 ונקבע לה פרופיל 97 ללא שום סעיפי ליקוי. בני משפחת המערערת לא חלו במחלת מעיים כרונית כלשהי. בעת שירותה בטירונות לקו רבות מחברותיה של המערערת בשלשולים. בסוף תקופת הטירונות, שהסתיימה ביום 30.9.97, יצאה המערערת לחופשת חג ראש השנה, אשר נמשכה ארבעה ימים. בתום החופשה, ביום 5.10.97, התייצבה בבסיס ההדרכה לתחילתו של קורס שוטרות. ביום 6.10.97, במהלך אימון גופני במסגרת הקורס, התמוטטה המערערת והחלה לסבול משלשולים חריפים, הקאות, חום גבוה וכאבי בטן.

3. המערערת אושפזה בבית החולים שיבא ושם אובחן כי לקתה בזיהום של דרכי המעיים על-ידי חיידק בשם jejuni campliobacter (להלן - החיידק). לאחר שחרורה מבית החולים המשיכה המערערת לסבול משלשולים בתדירות גבוהה ועקב זאת אושפזה שנית בבית חולים שיבא. במצבה של המערערת לא חל שיפור ולאחר שנבדקה על-ידי מומחים, הוחלט לאשפזה בשלישית, הפעם בבית חולים הדסה בהר הצופים. בעודה מאושפזת, אובחנה אצלה מחלה בשם lymphocytic colitis (להלן - המחלה), שהיא מחלה כרונית המתבטאת בשלשולים ובכאבי בטן ואשר מצריכה טיפול תרופתי קבוע.

4. ביום 11.12.97, הגישה המערערת תביעה להכרתה כנכה על-פי החוק. בתביעה התעוררה שאלה כפולה של קשר סיבתי. ראשית, האם יש קשר סיבתי בין תנאי השרות לבין עובדת הידבקותה של המערערת בחיידק. שנית, האם יש קשר סיבתי בין ההידבקות בחיידק לבין מחלתה של המערערת. תביעתה של המערערת נדחתה על-ידי קצין התגמולים
. בהחלטתו קבע קצין התגמולים
כי אין קשר בין תנאי שרותה הצבאי של המערערת לבין דלקת המעי הגס הלימפוציטרית בה חלתה. המערערת הגישה ערעור על החלטה זו לועדת הערעורים.

המערערת תמכה ערעורה בחוות דעת מאת ד"ר יוסף ליסי, רופא בכיר ביחידה למחלות בדרכי העיכול בבית החולים הדסה עין-כרם. ד"ר ליסי סבר כי יש קשר סיבתי בין תנאי השרות להידבקות בחיידק וכן יש קשר סיבתי בין החיידק להתפתחות המחלה. בחוות דעתו קבע ד"ר ליסי, בין היתר, כי במהלך שירותה של המערערת ועקב תנאים הגיניים ירודים שבאו לידי ביטוי בשלשולים ובכאבי בטן אצל חברותיה של המערערת, היא חלתה בזיהום מעיים חריף. מצבה של המערערת החריף והתפתח למחלה הכרונית ממנה סובלת המערערת.

לענין הקשר בין החיידק למחלה, תמך ד"ר ליסי תמך את חוות דעתו, בין היתר, במאמר שהתפרסם בשנת 1993 על-ידי חוקרים מדנמרק בכתב העת the american journal of gastroentrology. במאמר מתארים החוקרים מקרה של חולה שלקתה במחלה ואשר לפי הערכתם, נגרמה כתוצאה מחיידק.

בשלב מאוחר יותר הגיש בא-כוח המערערת לוועדה השלמה לחוות הדעת של ד"ר ליסי. בחוות דעת משלימה זו צויין, כי המקרה המסויים של המערערת התפרסם בכתב עת רפואי, scandinavian journal of gastroentrology, על-ידי חוקרים ישראלים ששניים מהם טיפלו במערערת בעת אישפוזה בבית חולים "הדסה" בירושלים. במאמר מתבססים החוקרים על המקרה של המערערת כעדות לכך שאכן המחלה, שגורמיה אינם ידועים, יכולה להיגרם מהחיידק. וכך נכתב במאמר:

"we believe that this patient's disease was due to the infectious process that triggered an autoimmune response and caused the lymphocytic colitis... we believe that this patient suffered from campylobacter gastroentritis and developed an autoimmune respone, represented by the lymphocytic infiltration of the colonic muscoa".

קצין התגמולים
ביקש לדחות את ערעור המערערת. הוא תמך עמדתו בחוות דעת מאת ד"ר א' גילון, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה. בחוות דעתו קבע המומחה כי מדובר "במחלה די נדירה שהאטיולוגיה שלה איננה ידועה. קיימות כל מיני השערות וספקולציות באשר לגורמיה, אך לא נמצא שום דבר ברור". לדעת המומחה, אין בסיס להנחה שקיים קשר סיבתי בין מחלתה של המערערת לבין השירות הצבאי.

5. הועדה דחתה את ערעורה של המערערת בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין ההידבקות בחיידק. לדעת הועדה, העובדה שחיילות אחרות סבלו מכאבי בטן ומשלשולים בזמן הטירונות, אין בה כדי להוכיח דבר לעניין הידבקות המערערת בחיידק. הועדה ציינה כי לא ברור היכן שהתה המערערת בין גמר הטירונות לבין יום 5.10.97. בשולי החלטתה, הוסיפה הועדה כי לא הוכח לפניה גם הקשר הסיבתי שבין החיידק למחלה.

המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. ערעורה התקבל. בית המשפט (השופטים דוד חשין
, עזרא קמא ויהונתן עדיאל) קבע כי המערערת עמדה בנטל להוכיח שהידבקותה בחיידק נגרמה עקב תנאים הגיניים ירודים בבסיס. וכך אמר בית המשפט:

"העובדה שחיילות אחרות בבסיס חלו בזמן הטירונות בשלשולים, הקאות וכאבי בטן, יש בה כדי להצביע על קיומם של תנאים הגיניים ירודים בבסיס. לאור כך, בהתחשב בכך שהמערערת לקתה באותם סימפטומים מספר ימים אחר-כך, ולאור הימצאותו של החיידק בצואה של המערערת ובהתחשב בכך שזמן הדגירה של המחלה עשוי להגיע עד עשרה ימים, אנו סבורים שהמערערת הוכיחה כי מתקבל מאוד על הדעת שנדבקה בחיידק בזמן היותה במחנה הצבאי וכי התנאים הסניטריים הירודים ששררו במחנה הם שגרמו להדבקתה".

לעניין הקשר הסיבתי בין ההידבקות בחיידק לבין הופעת המחלה, קבע בית המשפט כי הועדה לא נימקה מסקנתה ולא הסבירה מדוע אין בראיות שהביאה המערערת כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי. בית המשפט הוסיף וציין כי לא הובהר האם עמד המאמר של החוקרים הישראלים לנגד עיני הועדה בעת שנתנה החלטתה. לפיכך, החזיר בית המשפט את הדיון לועדה כדי שתשקול בשנית עמדתה בנושא זה.

6. משחזר התיק לועדה, הגישה המערערת תצהיר מטעמה והמשיב הגיש חוות דעת משלימה מאת ד"ר גילון. בחוות הדעת ציין ד"ר גילון כי המאמר המתאר את סיפור מחלתה של המערערת, אינו מהווה עדות רפואית מדעית לקשר אטיולוגי בין החיידק לבין המחלה ממנה סובלת המערערת. ד"ר גילון חזר על חוות-דעתו לפיה אין יסוד לטענה שמחלתה של המערערת קשורה קשר סיבתי לשירותה הצבאי. על יסוד חומר זה, שבה הועדה והחליטה לדחות את ערעורה של המערערת.

7. על אף שהיה מקובל על הצדדים (בעקבות פסק-הדין של בית משפט זה בערעור הקודם) כי השאלה היחידה שנותרה לדיון חוזר בפני
הוועדה היא שאלת הקשר הסיבתי בין החיידק לבין הופעת המחלה (ראה דברי בא-כוח המשיב בישיבה מיום 29.4.01), לא דנה הועדה בשאלה זו. הועדה שבה ופירטה את נימוקיה לקביעתה כי אין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין הופעת החיידק. אשר לשאלת הקשר הסיבתי בין החיידק לבין המחלה, שהיא השאלה העיקרית בגינה הוחזר התיק לדיון בועדה, הסתפקה הוועדה באמירה כי נוכח החלטתה אין שאלה זו דרושה לבירור. בשולי החלטתה הוסיפה הוועדה וציינה במאמר מוסגר, כי "אם שתי כבשים 'אינן עושות עדר', שני case reports אינם עושים אסכולה".

המערערת מערערת לפנינו על החלטתה זו של הוועדה. בפתח הדיון הציע בא-כוח המשיב כי נורה על החזרת התיק בשנית לוועדה כדי שתכריע בפירוט בשאלת הקשר הסיבתי בין החיידק לבין הופעת המחלה.
לא ראינו מקום לעשות כן נוכח העובדה שעניינה של המערערת נידון כבר על-ידי חמש ערכאות במשך למעלה מארבע שנים, וטרם הגיע לסיום.

המערערת נדבקה, כאמור, בחיידק בשל תנאי השרות הירודים בבסיס הטירונות בו שירתה. השאלה היחידה שנותרה להכרעה בערעור זה, היא שאלת הקשר הסיבתי בין ההידבקות בחיידק לבין התפתחות המחלה שבאה לאחר מכן.

המערערת טוענת כי משביססה טענתה על חוות דעתו של ד"ר ליסי, רופא בכיר ביחידה למחלות בדרכי העיכול בבית חולים "הדסה" עין-כרם, ועל שני מאמרים שתמכו בגרסה זו שפורסמו על-ידי מומחים שונים בשני כתבי עת נפרדים בתקופות שונות, עמדה בנטל הראיה הנדרש כדי להוכיח כי המחלה נגרמה כתוצאה מהידבקותה בחיידק.

המשיב טוען כי אין די בכך כדי להוות אסכולה ברפואה. לאור חוות דעתו של ד"ר גילון, לא ידוע בעולם הרפואה מהו הגורם למחלה. לכן יש לדעתו לקבוע כי המערערת לא הוכיחה קשר סיבתי בין החיידק לבין המחלה.

שאלת הקשר הסיבתי היא כידוע שאלה משפטית אשר על בית המשפט להכריע בה (ע"א 137/64 ויינשטיין נ' קצין התגמולים
, פ"ד יח(2) 510, 519; רע"א 8077/96 קריספיל חיים נ' קצין התגמולים
, פ"ד נא(2) 817).
שאלה זו נקבעת על-פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה ומקרה.
נטל השכנוע בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי רובץ על החייל הנכה. ואולם, לענין מידת ההוכחה הדרושה, הרי שאין עליו להוכיח כי קשר כזה קיים מעל לספק סביר אלא רק כי מתקבל מאוד על הדעת קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין השירות (רע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים
, פ"ד לז(4) 361, 366; ע"א 472/89 קצין התגמולים
נ' אברהם רוט פ"ד מה(5) 203). בענין מידת ההוכחה המוטלת על החייל הנכה, גילו בתי המשפט גישה מקלה. זאת במגמה שלא לסכל את מטרת החקוק הבא להיטיב עם הנושאים בסיכון מרבי למען המדינה (רע"א 8077/96 הנ"ל) . לכן נפסק, שאם ביחס למחלה מסוימת קיימות בין מומחי הרפואה אסכולות שונות ומנוגדות בדבר האטיולוגיה של אותה מחלה, כאשר עולה מאסכולה אחת שמחלת הנכה אכן נגרמה עקב השירות הצבאי, ואילו מהאסכולה האחרת נובעת מסקנה הפוכה, הרי במצב זה יד הנכה חייבת להיות על העליונה (ראו ע"א 652/69 בוסאני נ' קצין התגמולים
פ"ד כ"ד (1) 217, וד"נ 3/70 קצין התגמולים
נ' בוסאני, פ"ד כ"ד (1) 637). בשאלה זו של הקשר הסיבתי בין מחלתו של הנכה והשירות הצבאי שלו, מטיבה הפסיקה בארה"ב ובאנגליה עם החייל הנכה אף מעבר לגישה שהתגבשה בהלכה בישראל (ראו ע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים
, פ"ד מח (3) 326 והאיזכורים שם).

האם עמדה המערערת בנטל הראיה המוטל עליה?
כאמור, כל מקרה מוכרע על פי נסיבותיו המיוחדות. בעניינה של המערערת, קבע אמנם ד"ר גילון, המומחה הרפואי מטעם המשיב, כי האטיולוגיה של המחלה איננה ידועה. ואולם, העובדה שאטיולוגיה ביחס למחלה מסויימת איננה ידועה, אינה בהכרח חורצת את גורל התביעה (ע"א 6274/92 הנ"ל בפסקה 7). זאת ועוד, מוסכם על הכל כי גם בהעדרן של אסכולות רפואיות (מבוססות), המכחישות זו את זו, אין בהכרח דין תביעת החייל להידחות אלא שנטל השכנוע מוטל עליו והוא יכול להביא ראיות להוכחת קיום הקשר הסיבתי (רע"א 8784/96 באוברג ירוחם נ' קצין התגמולים
, דינים עליון כרך נג, 861).
המערערת, שנדבקה בחיידק כתוצאה מתנאי שירות ירודים, ומיד לאחר מכן חלתה במחלה, שאין מחלוקת שהיא נדירה, ביססה את עמדתה בדבר קשר סיבתי בין החיידק למחלה, על חוות דעתו של ד"ר ליסי, ועל שני מאמרים רפואיים שפורסמו בזמנים שונים ובמקומות שונים בכתבי עת רפואיים מכובדים. מאמרים אלה מלמדים כי חוקרים אלה סבורים שהמחלה עלולה להיגרם מהחיידק. יש לזכור כי ככל שהמחלה נדירה, כך עולה משקלו של כל מאמר רציני המתפרסם בעניינה. בנסיבות אלה, וכאשר כנגד ראיות אלה הביא המשיב רק את חוות דעתו של ד"ר גילון שאמר כאמור כי הסיבות למחלה אינן ידועות, ניתן לקבוע כי מתקבל מאוד על הדעת שהמחלה התפתחה כתוצאה מההידבקות בחיידק או כי הדבר סביר יותר מאשר האפשרות שאין זה כך.

לפיכך, הרימה המערערת את נטל ההוכחה שרבץ עליה ודין הערעור להתקבל.

המשיב ישא בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך-דינה בסכום כולל של 10,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק-הדין.

ניתן היום א' באדר, תשס"ב (13 בפברואר 2002) בהיעדר הצדדים.
עוני חבש
, שופט

דוד חשין
, שופט

מוסיה ארד
,
סגנית נשיא








עא בית משפט מחוזי 2470/01 זואי חפץ נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 13/02/2002)