פסקי דין על עיזבון המנוח איגור בונזיצקי | פסקי דין על עיזבון המנוח אנטולי ארליך | פסקי דין על אולגה ארליך ואח' | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

33296-01/13 א     20/09/2015




א 33296-01/13 עיזבון המנוח איגור בונזיצקי, עיזבון המנוח אנטולי ארליך, אולגה ארליך ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 33296-01-13 בונזיצקי(המנוח) ואח'

נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
נסרין
עדוי


התובעים

1.עיזבון המנוח איגור בונזיצקי


2.עיזבון המנוח אנטולי ארליך


3.אולגה ארליך

ע"י ב"כ עו"ד רובי אנגל ו/או עו"ד ערן שדה
ממשרד שדה את אנגל, עורכי
דין


נגד


הנתבע

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ורד בלוך-שכטמן

ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל, עורכי דין




פסק דין


בפני
י תביעה לחיוב הנתבע בפירעון יתרת סכום ההלוואה אותה נטלו התובעים מהנתבע ובהשבת כל הסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה החל ממועד פטירתו של אחד הלווים, המנוח בונזיצקי איגור (להלן: איגור או המנוח).

סכום היתרה הנטען בכתב התביעה עמד על סך של 218,600 ₪, אך התובעים העמידו את סכום תביעתם לצורכי אגרה על סך של 80,000 ₪.

רקע
איגור והתובעת 3 (להלן: אולגה או התובעת) נישאו באוקראינה בשנת 1982 ועלו ארצה, ביחד עם בנם (להלן: מיכאל) וביחד אם אביה של אולגה (להלן: אנטולי), ביום 26.1.1997.

לפני העלייה לארץ איגור היה מהנדס ימי במקצועו, אולגה הייתה מהנדסת חשמל ואנטולי היה פנסיונר.

בארץ המשפחה התגוררה בדירה בשכונת בת גלים ואיגור, אולגה ואנטולי למדו עברית באולפן סמוך במשך ארבעה חודשים ובשלב מסוים התובעים החליטו לממש הטבות המוקנות להם במסגרת תוכניות הסיוע לעולים של משרד הבינוי והשיכון וליטול הלוואה לשם רכישת זכויות חכירה בדירת מגורים ברח' שדה בוקר 29 בקרית חיים והידועה כחלקה 656/32 בגוש 11567 (להלן: הדירה).
על כן, ביום 10.4.1997, כשלושה חודשים לאחר עלייתם, ניגשו אולגה, איגור ואנטולי לסניף הנתבע בשכונת הדר (להלן: הבנק) לנטילת ההלוואה כשהיו מלווים על ידי ויקטור קרבורוצנקו (להלן: ויקטור) ונחתם בין הבנק לבין ארבעה לווים; איגור, אולגה, אנטולי וז'וקוב ולדימיר, חוזה הלוואה מובטחת במשכנתא, שמספרו 10-4017126, למתן הלוואה בסך נומינלי של 296,000 ₪ (להלן: ההלוואה).

ההלוואה הועמדה לצורך מימון רכישת הדירה אשר שועבדה כבטוחה להלוואה בהתאם להסכם משכנתא מסגרת. הסכם המשכנתא נחתם בידי שלושת הלווים שרכשו את הדירה (איגור, אולגה ואנטולי).

ההלוואה פוצלה לסכומים שונים שקיבלו מספרי הלוואה שונים ותנאים שונים לרבות תקופות החזר נפרדות, ריבית שונה והפרשי הצמדה. ההלוואה בחלקה הייתה הלוואה מכספי בנק ובחלקה הלוואה מכספי מדינה במסגרת תוכנית סיוע של הממשלה שכללה גם מענק מותנה והלוואה עומדת ההופכת למענק בסך כולל של 45,700 ₪.

אנטולי נפטר ביום 25.2.2006 ואולגה ירשה את עיזבונו בשלמות. איגור נפטר ביום 23.10.2010 ומיכאל ירש את עיזבונו בשלמות.

טענות התובעים
במועד נטילת ההלוואה נציג הבנק הושיב את התובעים באזור ההמתנה, בעוד שנציג סוכנות התיווך "פרפקט" שוחח עם פקיד הבנק בעניין ההלוואה, וכי במהלך שהותם בסניף איש לא ניגש אליהם בהסברים, לא בשפה העברית שממילא אינה מובנת להם ולא בשפה האוקראינית או הרוסית. הפנייה היחידה את התובעים ואל ויקטור נעשתה כאשר התבקשו לחתום על המסמכים תוך שנמסר להם כי הם חותמים על המסמכים לשם נטילת ההלוואה.

פקידי הבנק הציגו בפני
הם מסמכים רבים כולם בשפה העברית והם וויקטור נדרשו לחתום עליהם. לא זו אף זו, שלושה אנשים נוספים שאינם מוכרים לתובעים נדרשו לחתום אף הם על המסמכים. התובעים טוענים כי נאמר להם כי מדובר בערבים שהבנק סיפק מטעמו (סעיף 11 לכתב התביעה).

רק בשנת 2012 נודע לה כי ולדימיר ז'וקוב (להלן: ולדימיר), אחד מבין שלושת האנשים הנ"ל, חתם על המסמכים כלווה ולא כערב (סעיף 11 לכתב התביעה). לא זו אף זו, התובעת לא ידעה כי בתצהיר שנחתם על ידה ביום 14.4.1997 הוצהר כי ולדימיר הינו קרוב משפחתה. לטענתה, במעמד חתימתה על התצהיר נאמר לה כי התצהיר הנו חלק ממסמכי ההלוואה, אך לא ידעה מה היה תוכנו, לא ידעה אז כי הינה חותמת על תצהיר שקרי ורק היום היא הבינה כי התצהיר נדרש מאחר והבנק לא הסכים לאשר את ההלוואה ללא ערב קרוב משפחה וכי סוכנות התיווך הביאה ערב שהצהיר כי הינו בן דוד של הלווה.

לאחר החתימה על המסמכים נמסר לתובעים כי סופקו כערבים שלושה אנשים ושעליהם לשלם כסף בגין חתימותיהם. התובעת יודעת כיום כי כל אדם שהגיש בקשה כמוה שילם על הערבים 6,000 ₪ לסוכנות התיווך וכל ערב קיבל 500 ₪ (סעיפים 13 ו- 10 סיפא למוצג ת/1).

התובעת טוענת כי לא ניתנו ללווים הסברים אודות המשמעות הייחודית של כל מסמך ומסמך, תכני המסמכים לא תורגמו להם לשפה הרוסית ונאמר להם כי הינם חותמים על מסמכים לצורכי נטילת ההלוואה. עוד טוענת התובעת, כי מאחר וחתמה על מסמכים מול הבנק סברה כי מדובר במסמכים לגיטימיים ולא שיערה לעצמה כי הינה חותמת על תצהיר שקרי.

בין המסמכים עליהם נדרשו התובעים לחתום נמצא מסמך שכותרתו "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית" וטופס "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה".

אנטולי הוכר כפנסיונר מאז עלייתו ארצה. אולגה מצאה עבודה בתחום הניקיון לאחר שהמשפחה התבססה מעט בארץ, לטענתה. איגור לא מצא עבודה בתחום הכשרתו ומקצועו בשל קשיי שפה וסירובו לעבוד בעבודה שאינה מתאימה להשכלתו והכשרתו המקצועית. בהמשך, איגור נכנס לדיכאון ואף לקה בלבו וכתוצאה מכך לא היה כשיר לעבוד והתפרנס מקצבת פנסיה.

התובעת טוענת כי לאחר מותו של איגור התקשר אליה נציג הבנק והודיע לה כי יוכל לדאוג לסגירת החוב להחזר ההלוואה ולצורך כך ביקש תעודת פטירה, אלא שלאחר מכן חזרו הבנק הודיע לה כי המנוח לא היה מבוטח.

התובעים טוענים כי איגור לא הצהיר כלל על בעיות רפואיות במועד החתימה על מסמכי ההלוואה ועל טופס בקשת ההצטרפות לביטוח משהיה בריא באותו מועד. עוד טוענים התובעים כי באותו מועד לא הייתה כל מניעה מלבטח את איגור בפוליסת ביטוח חיים וכי הם היו בטוחים כי הבנק אישר את ההלוואה מאחר וקיים ביטוח. אולגה טענה כי לאנטולי לא נעשה ביטוח לנוכח גילו באותו מועד – דבר שנודע לה רק בדיעבד. ואילו, לאיגור ולאולגה כן נעשה ביטוח ותעיד על כך העובדה כי שמותיהם של איגור ואולגה הופיעו בטופס בקשת ההצטרפות לביטוח. עוד טענה, כי התובעים לא היו חותמים על מסמכי ההלוואה אלמלא ידעו כי לאיגור היה ביטוח חיים וכי אם היו מודעים לכך שלאיגור לא היה ביטוח הם היו דואגים לבטחו במסלול אחר (סעיפים 17 ו- 18 למוצג ת/1).

לטענת התובעים הבנק לא הסביר להם את הסיכונים הכרוכים בנטילת ההלוואה, לא מסר להם מידע מלא אודות הפעולה שהם עתידים לבצע, לא מסר להם דפי הסבר בנוגע לתנאי ההלוואה והדרישה לבצע ביטוח חיים וביטוח נכס לא בעברית ולא בשפה אחרת, הבנק לא הסביר להם את מהות וטיב המסמכים עליהם הם חותמים ולא העמידם על סעיפים מהותיים אשר יש בהם כדי להשפיע על זכויותיהם, לא הודיע להם כי קיימת מניעה מלבטח את איגור ולא מסר להם כל הסבר אודות האפשרות לעריכת ביטוח חיים או נכס דרך חברת ביטוח אחרת. לתובעים נמסר אך ורק כי הינם לוקחים הלוואה לשם רכישת דירה תוך ניצול זכאותם הייחודית ממשרד הקליטה. עוד טוענים התובעים, כי הם נתנו בבנק אימון מלא ובפרט נוכח מצבם כעולים חדשים.

בתצהיר עדותה הראשית אולגה הוסיפה וטענה, כי הבנק החתימם על מסמכים ריקים (סעיף 8 למוצג ת/1).


התובעים טוענים כי בהתנהגותו כאמור הבנק הפר שורה ארוכה של חובות המוטלות עליו מכוח הדין והפסיקה; חובת הזהירות, חובת הגילוי, חובת הנאמנות, חובה חקוקה, חובות המוטלות על סוכן ביטוח (בהיותו הגורם שהחתים את אולגה והמנוח על טופסי הצטרפות לביטוח), הוראות חוזר המפקח על הבנקים "שירותים בנקאיים לעולים חדשים" וחובות המוטלות עליו מכוח מנהג הבנקאים.

טענות הבנק
בתקופה הרלבנטית לתביעה הבנק נהג לדרוש מלוויו לבטח את חייהם בביטוח חיים אשר במסגרתו נקבע הבנק כמוטב כך שבמותו של אחד הלווים פורעת חברת הביטוח לבנק את יתרת סכום ההלוואה שטרם הגיע מועד פירעונה, בהתאם לתנאי הפוליסה. באותה תקופה הלווים היו רשאים, לפי בחירתם, לבצע את ביטוח החיים בכל חברת ביטוח בה יחפצו ובלבד, שהבנק יירשם כמוטב בלתי חוזר, או להצטרף לתוכנית ביטוח החיים הקבוצתי של מגדל חברה לביטוח בע"מ. חלופה אחרונה זו הייתה מותנית בעמידה במגבלות, בין היתר, מגבלת גיל (עד 55 שנים), מגבלת בריאות נאותה (ללא מחלות) ומגבלת מספר הלווים המבוטחים (מקסימום שני לווים).

במסגרת נטילת ההלוואה הצטרפה התובעת בלבד לביטוח הקבוצתי, באופן בו מתוך ההלוואה בסך של 296,000 ₪ בוטח סכום של 250,300 ₪ בלבד, המהווה כ- 84.5% מסכום ההלוואה (לא בוטח המענק וההלוואה העומדת בסך של 45,700 ₪). אנטולי לא הצטרף לביטוח הקבוצתי לנוכח גילו במועד העמדת ההלוואה ואיגור לא הצטרף לביטוח הקבוצתי נוכח מצב בריאות לא תקין ויעיד על כך טופס מצב הביטוחים עליו חתמו הלווים (נספח 5 לכתב ההגנה).

העובדה כי מצבו הבריאותי של איגור היה לקוי עוד טרם עלייתו ארצה שימשה כבסיס לתביעה אחרת (ת.א 19923/04) אותה ניהלו התובעת והמנוח נגד המרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, המוסד לביטוח לאומי והקרן לטיפול בחסויים (להלן: התביעה כנגד הקרן לטיפול בחסויים) ובמסגרתה אף זכו בפיצויים בשנת 2011, כאשר נקבע בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת בטינה טאובר מיום 14.3.2011) כי המנוח עבר אירוע מוחי (
cva
) באוקראינה בטרם עליית התובעים לארץ וכתוצאה מכך סבל מחולשה בפלג גופו השמאלי, הפרעות בדיבור וסחרחורות ובעקבות מצבו זה אף נקלע לדיכאון עמוק. עוד נקבע בפסק הדין, כי מייד עם עלייתו של איגור לישראל, בחודש ינואר 1997, החמיר מצבו הנפשי, נקלע לדיכאון והחל להביע מחשבות אובדניות ובעקבות זאת אושפז 11 ימים לאחר עלייתו לארץ במרכז הרפואי לבריאות הנפש בטירת הכרמל שם אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות ומצבי דיכאון ושוחרר כעבור שבועיים, לבקשת התובעת (פסק הדין צורף כנספח 6 לכתב ההגנה). מכאן, התובעים מושתקים, מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי, מלטעון כי מצבו הבריאותי של המנוח היה תקין המעמד החתימה על מסמכי ההלוואה.

לטענת הבנק, הפקידה שטיפלה בעניינם של הלווים הייתה דוברת רוסית כשפת אם ודיברה עם הלווים בשפה הרוסית. פקידי הבנק הקפידו להסביר היטב את כל הפרטים הנוגעים למסמכי ההלוואה וביטוח החיים. במקרה דנן הבנק אף העמיד לרשות הלווים פקידה דוברת רוסית. לא זו אף זו, במהלך העמדת ההלוואה נכתבים פרטים אישיים לגבי הלווים, בוחרים מסלולי הלוואה, נותנים פרטים לגבי הנכס המשועבד וכיו"ב. הפקידה אינה ממלאת פרטים אלה על דעת עצמה, אלא מפי הלווים. כך, שטענת התובעים כי לא ניהלו כל דו שיח עם פקידת הבנק ורק חתמו על מסמכים משוללת כל היגיון.

באשר לאפשרויות הבחירה בין סוגי הביטוח השונים על פי רצון הלווים הבנק טען כי אפשרויות אלה מוסברות ללווים, הן בעל פה על ידי פקידי הבנק בעת ביצוע הליכי ההלוואה, והן בכתב היות והיא מופיעה במפורש בתדריך ללווים בנושא קבלת ההלוואה (נספח 8 לכתב ההגנה) שנמסר ללווים במסגרת הליכי העמדת ההלוואה ושעליו חתמו הלווים טרם העמדת ההלוואה. ההסבר כאמור אף מופיע בטופס מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה שעליו חתמו הלווים וכן בהוראת סעיף 23(ב)(3) לחוזה ההלוואה.

בנוגע לתצהירם של אולגה וז'וקוב ולדימיר שמיום 14.4.1997, הבנק טען כי התצהיר לא נחתם בפני
פקידת הבנק, אלא הוגש על ידי התובעת לבנק.

עוד נטען על ידי הבנק כי לא מוטלת עליו חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו בענייני ביטוח משאינם מהווים את עיקר עיסוקו. בהקשר זה הבנק הפנה לע"א 8905/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג ואח'

, ... ). חרף זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, ניתנו לתובעים כל ההסברים הנדרשים על ידי הבנק הן בשפה הרוסית והן בכתב, במסגרת מסמכי ההלוואה. לא זו אף זו, הדרישה לערוך ביטוח חיים נועדה להבטיח את פירעון ההלוואה. ביטוח החיים הינו סוג של בטוחה וכשם שהבנק דורש מן הלווים למשכן את זכויותיהם במקרקעין לטובתו ולהביא ערבים להלוואה, כך הוא גם דורש עריכת ביטוח חיים ולבנק אין כל אינטרס או מניע להשית סיכונים על הלווים. הבנק לא עשה כל מעשה או מחדל אשר העמיד את הלווים בפוטנציאל לסיכון כלשהו והבנק פעל כשורה, במקצועיות וללא כל דופי, הן בהסברים המפורטים אותם נתן ללווים קודם למועד נטילת ההלוואה בדבר מטרת ביטוח החיים, אופיו, תוכנו והשלכותיו, והן בכל פעולותיו האחרות בקשר עם ההלוואה וביטוח החיים הקבוצתי שהוצע ללווים.

הבנק טען כי לא הפר כל חובה מהחובות הנטענות על ידי התובעים וביקש לדחות את התביעה כנגדו. הבנק הוסיף וטען כי לא הפר את הוראות חוזר המפקח על הבנקים, שנטען על ידי התובעים (להלן: החוזר). התובעים לא מלינים על כך שלא נמסר להם מסמך בשפתם המפרט את אופי ההלוואה ותנאי המשכנתא, אלא על כך שלא נמסר להם מסמך ובו תרגום של מסמכי הביטוח. הוראות החוזר עניינן בהסברים על עיקרי תנאי העסקה אותה הלווים מבצעים ובענייננו העסקה הייתה עסקת הלוואה ולא עסקת ביטוח.

בנוסף לכך, הבנק טען כי לתובעת היה ידוע היטב שהמנוח לא היה בריא בעת נטילת ההלוואה ולכן הצהיר כי מצב בריאותו לא תקין ולא הצטרף לביטוח החיים הקבוצתי. על כן, ניסיונם של התובעים לקבלת כספים ופטור מפירעון ההלוואה נגוע בחוסר תום לב מהותי. זאת ועוד, אין כל קשר סיבתי בין פעולות הבנק לבין קיום או אי קיום זכות כלשהי של המנוח או של מי שבא בנעליו, שכן גם היה המנוח מצטרף לביטוח החיים הקבוצתי, לא הייתה חברת הביטוח משלמת את תגמולי הביטוח נוכח מצב בריאותו של המנוח בעת נטילת ההלוואה.

מבלי לפגוע בכלל טענותיו לעיל הבנק הוסיף וטען, כי מי שאינו יודע לקרוא את השפה נדרש לפעול באחריות ובזהירות בעשותו מצג של אימוץ החוזה על ידי חתימתו עליו, והוא קשור בחתימתו אף אם אינו קורא את המסמך או חותם עליו מבלי שהוקרא לו. לחילופין, וגם אם נגרמו נזקים כלשהם לתובעים (דבר המוכחש), הרי שמדובר בנזקים שנגרמו עקב אשמם הבלעדי או המכריע של הלווים או מי מהם, ולחילופין, עקב אשמם התורם אשר יש בו כדי להפחית 100% מהסכום הנתבע.

ראיות הצדדים
מטעם התובעים העידו התובעת ובנה מיכאל. לתצהירי התביעה לא צורפו מסמכים כלשהם, ברם לכתב התביעה צורפו מסמכי ההלוואה (כתב התחייבות ונספחים לחוזה הלוואה), תעודות פטירה, צווי ירושה, תצהיר הסתלקות מעיזבון, התכתבויות בין הצדדים, טופס "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית" וטופס "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה".


מטעם הבנק העיד יקיר וייס - מורשה חתימה של הבנק. לתצהיר עדותו הראשית צורפו המסמכים הבאים: חוזה ההלוואה והעתק הסכם משכנתא מסגרת שנחתמו במסגרת ההלוואה, הסכם המכר עליו חתמו הלווים, דפי החשבון של הלווים, תצהיר התובעת מיום 14.4.1997, התדריך ללווים שנחתם על ידי הלווים, טופס מצב הביטוחים, בקשת ההצטרפות לביטוח ואישור ההצטרפות, הוראת קבע, ההתכתבויות בין הצדדים וכן פסק דינה של כב' השופטת בטינה טאובר שניתן במסגרת התביעה כנגד הקרן לטיפול בחסויים. בנוסף לכך, במהלך חקירת עדי התביעה הבנק הגיש מסמכים נוספים מתוך תיק התביעה כנגד הקרן לטיפול בחסויים.

דיון והכרעה
שלוש הן השאלות העומדות להכרעה. האחת, שאלת הפרת חובות הבנק והיקף המידע בנושא הביטוחי שנמסר לתובעת ולמנוח בעת החתימה על מסמכי ההלוואה והביטוח. השנייה, שאלת הנזק. השלישית, שאלת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק.
יחד עם זאת, ולנוכח המסקנה אליה הגעתי בשאלת הקשר הסיבתי, דומה כי הדיון בשתי השאלות הראשונות מתייתר לחלוטין. על כן, אפנה לדיון בשאלה השלישית.
הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק:

גם אם אצא מתוך הנחה כי הבנק הפר את כל החובות הנטענות על ידי התובעים, לא הביא לידיעת הלווים כי איגור לא בוטח עקב מצב בריאותי לקוי ולא הביא לידיעתם את האפשרות לפנות לחברת ביטוח אחרת לעריכת הביטוח עבורו, וגם אם אצא מתוך הנחה כי לתובעים נגרם נזק, עדיין דין התביעה להידחות, שכן התובעים לא הרימו את הנטל בהוכחת קיומה של מבטחת אחרת שהייתה מסכימה לקבל את המנוח לביטוח חיים במועד חתימת מסמכי ההלוואה ולא הביאו כל ראיה שתלמד על קיומה של מבטחת פוטנציאלית שהייתה מסכימה לקבל את המנוח לביטוח חיים במצבו הרפואי האמיתי שהיה קיים ערב החתימה על מסמכי ההלוואה והביטוח.

יתרה מכך, התובעים לא טענו ולא הוכיחו כי המנוח היה מתקבל לביטוח הקבוצתי במגדל. מהתיעוד הרפואי הקיים בתיק עולה באופן חד משמעי כי בשנת 1996 (כשנה לפני חתימתו על מסמכי ההלוואה) איגור סבל מאירוע מוחי ומדיכאון עמוק ועל פניו דומה כי מגבלת הבריאות הנאותה, שהיוותה תנאי להצטרפותו לביטוח הקבוצתי במגדל, לא התקיימה בעניינו.

זאת ועוד, אף אם אצא מתוך הנחה כי איגור היה מצהיר על מצב בריאותי תקין ומתקבל לביטוח במגדל, עדיין לא ניתן לקבוע כי מגדל הייתה מאשרת את התביעה. שכן, התובעים לא הביאו ולו ראיה אחת שתלמד על קבלת המנוח לביטוח בחברת מגדל על סמך הצהרת הבריאות בלבד וללא תלות במצבו הרפואי האמיתי. לא זו אף זו, התובעים לא הוכיחו כי מגדל הייתה מאשרת את התביעה ומוותרת על טענת תרמית העשויה לעמוד לה בנסיבות העניין.

משלא הוכח הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק, מיותר לדון בשאלות ההפרה והנזק. אך בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי בעדוי
ות התביעה נפלו לא מעט סתירות המונעות ביסוס ממצאים עובדתיים לפיהן, ולהלן אצביע על חלק מהסתירות:

א.
במסגרת התביעה כנגד הקרן לטיפול בחסויים התובעת הצהירה כי איגור לקה באירוע מוחי שגרם לו כאבי ראש, סחרחורות, ירידה בזיכרון וקשיים בהליכה בעודם באוקראינה בשנת 1996 (מוצג נ/2). אותו תצהיר נחתם על ידה לאחר שהוסבר לה בשפה הרוסית (כפי שמופיע באישורה של באת כוחה בהליך שם, עו"ד יקטרינה דונאביץ'). חרף הצהרתה כאמור וחרף הקביעות שנקבעו בפסק דינה של כב' השופטת טאובר בהקשר זה, הדבר לא מנע מהתובעת להתכחש להצהרתה ולטעון כי איגור לא לקה באירוע מוחי באוקראינה.

ב.
בראיות הנתבע הוצגו מסמכים המלמדים על אשפוזו של איגור במרכז לבריאות הנפש בטירה במהלך חודש פברואר 1997 (נספח א' למוצג נ/6). היינו, זמן קצר לאחר עלייתו לארץ ולפני החתימה על מסמכי ההלוואה. חרף זאת וחרף האמור בתצהיריהם של אולגה ומיכאל במסגרת התביעה כנגד הקרן לטיפול בחסויים, עדי התביעה דנן המשיכו לטעון כי מצבו של איגור ערב החתימה על מסמכי ההלוואה היה תקין לחלוטין.

ג.
כעולה מבקשת ההצטרפות לביטוח חיים והצהרת הבריאות (נספח 7 למוצג נ/7) ה"אישה" הוגדרה כלווה המבוטחת תוך ציון פרטיה המלאים; שמה, מספר תעודת זהותה וקופת החולים אליה משתייכת, ואילו ברובריקה הנוגעת לבעל לא צוינו פרטיו ואף הופיע קו המלמד על אי הכללתו במסגרת הלווים המבוטחים. בפרק הצהרת הבריאות צוין כי התובעת לא סבלה ואינה סובלת מהמחלות המפורטות בטופס או מכל מחלה אחרת, כאשר נכתבה המילה "לא" במפורש בסמוך לכל מחלה ומחלה. טענת התובעת כי אף אחד לא שאל אותה ולא דיבר איתה וכי לא ידוע לה כיצד הפרטים מולאו בטופס הינה טענה חסרת כל היגיון ואינה מתיישבת עם העובדה כי פרטיה האישיים, שאין כל חולק כי נכונים הם, מופיעים בטופס. הפרטים המופיעים בטופס, ולמצער המידע הרפואי, היו בידיעתה הבלעדית של התובעת ותעיד על כך העובדה כי לתובעת לא היה כל הסבר הכיצד מידע זה צוין בטופס. כאמור, טופס הבקשה להצטרפות לביטוח הכיל מידע רפואי אישי, וקשה להלום את הטענה כי המידע לא נמסר על ידי התובעת, ובפרט כשהתובעת אינה מצביעה על קיומה של דרך אחרת להגעת המידע לידי הבנק.

ד.
סימון הרובריקה המלמדת על אי עשיית ביטוח חיים לבעל לנוכח מצב בריאות לקוי בטופס מצב הביטוחים, מעיד אף הוא על קבלת מידע אישי הנוגע למצבו הבריאותי של המנוח. ברי, כי פקידת הבנק לא שיערה נתון זה. התובעת לא טענה זאת ואף לא טענה כי המידע נמסר על ידי המתווך למשל. ואם היה נמסר על ידי המתווך, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי המידע לא היה נכון.

ה.
הבנק העמיד פקידה דוברת רוסית שטיפלה בנושא ההלוואה והתובעת הודתה כי הפקידה דיברה רוסית (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 12). התובעת הודתה בחתימתה על בקשת ההצטרפות לביטוח. בקשת ההצטרפות לביטוח חתומה בידי אותה פקידה דוברת רוסית. התובעת נשאלה שמא הפקידה ניחשה את הפרטים המופיעים בטופס, אך לתובעת לא היה מענה סביר, הגיוני ומשכנע (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 4-11).

ו.
טענת התובעת כי חתמה על התצהיר (נספח 4 למוצג נ/7) בפני
פקידת הבנק נסתרת על ידי התצהיר עצמו, לפיו התובעת וולדימיר חתמו עליו בפני
עו"ד עורך דין יחיאל שמחון, מרח' הנביאים 20, חיפה, ביום 14.4.1997 (ארבעה ימים לאחר חתימת מסמכי ההלוואה בבנק). טענת התובעת כי עו"ד יחיאל שמחון אינו מוכר לה עלתה לראשונה אך ורק במסגרת חקירתה הנגדית והימנעות התובעת מהעלאת הטענה חרף התייחסותה למסמך (סעיף 10 למוצג ת/1), אומרת דרשני.

ז.
טענת התובעת כי לאחר פטירתו של איגור התקשר אליה נציג הבנק והודיע לה שיוכל לדאוג לסגירת החוב להחזר ההלוואה (סעיף 26 למוצג ת/1) אינה מתיישבת עם גרסתה בחקירתה הנגדית, לפיה היא זו שהתקשרה לבנק לבירור נושא הביטוח ולבירור זכויותיה בעקבות פטירת המנוח וזאת לאחר שעורכת הדין שטיפלה בתביעתם כנגד הקרן לטיפול בחסויים הודיעה לה
כי אמור להיות ביטוח חיים וכי עליה להתקשר לבנק ולברר את העניין (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 29-32 ועמ' 12 ש' 1-5).

ח.
בתיק ההלוואה קיים "אישור העסקה" מהחברה לשמירה וניקיון, לפיו אולגה מועסקת על ידי החברה החל מיום 1.3.1997 ועד בכלל (עמ' 3 בנספח 3 למוצג נ/7). אמנם, מס' תעודת הזהות הנקוב באישור זה הינו: 317453221, כשמס' תעודת הזהות של התובעת הינו: 317453421. ברם, התובעת לא התייחסה לאישור זה בתצהיר עדותה הראשית ולא העלתה כל טענה כנגד אמיתות תוכנו או קבילותו, ורק במסגרת חקירתה הנגדית היא טענה שהיא לא עבדה, לא הביאה את האישור, לא ידוע לה כיצד האישור הגיע לבנק וכי המתווך עשה את כל העבודות (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 15-19). טענה זו, מלבד היותה הרחבת חזית אסורה, דינה להידחות אף לגופה. שכן, התובעת לא הביאה הוכיחה כי במועד נטילת ההלוואה היא לא עבדה ולא השתכרה.

ט.
בכתב התביעה התובעת טענה כי נאמר לה כי הבנק סיפק ערבים מטעמו (סעיף 11 לכתב התביעה). בתצהיר עדותה הראשית התובעת טענה כי נמסר לה כי סוכנות התיווך מספקת את הערבים (סעיף 10 סיפא למוצג ת/1).

י.
בתצהיר עדותה הראשית התובעת טענה כי ויקטור היה ידיד המשפחה אותו הכירו באולפן והתלווה אליהם לבנק במועד נטילת ההלוואה, ואילו במהלך חקירתה הנגדית אולגה הכחישה כי הכירה את ויקטור (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 25-26).

בעדותו של מיכאל, שהיה בן שתים עשרה שנים במועדים הרלבנטיים לנטילת ההלוואה, לא מצאתי כל תרומה לקידום עניינם של התובעים. מה גם, שעדותו באשר למצבו הבריאותי של אביו נסתרה על ידי עדותו בהליך אחר כפי שהובא לעיל.

לאחר בחינת מכלול עדוי
ות התביעה ולאחר עיון בכלל המוצגים בתיק, אף נוצר בי הרושם כי התובעים יצרו ערבוביה בין ההסברים בנושאים הכספיים ותנאי ההלוואה עצמה, לבין ההסברים בנושא הביטוחי.

מכל מקום, ואף אם אצא מתוך הנחה כי הסתירות שהובאו לעיל הן סתירות שאינן יורדות לשורשו של עניין – ולא היא – עדיין אין די בהוכחת עצם ההפרה. כאמור, משכשלו התובעים בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק, ברי כי דין התביעה להידחות.

לסיכום
לאחר שאמרתי כל אלה, אני מורה על דחיית התביעה.

האישיות המשפטית היחידה על פי כתב התביעה הינה התובעת מס' 3. על כן, תובעת זו תישא בהוצאות הנתבע בסך של 6,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



ניתן היום,
ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 33296-01/13 עיזבון המנוח איגור בונזיצקי, עיזבון המנוח אנטולי ארליך, אולגה ארליך ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/09/2015)