פסקי דין על ירדנה קורולקר | פסקי דין על עיריית אשדוד | פסקי דין על קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים | פסקי דין על עו"ד אורן אמסלם; |

14667-10/10 א     20/09/2015




א 14667-10/10 ירדנה קורולקר נ' עיריית אשדוד, קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים בע"מ, עו"ד אורן אמסלם;








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 14667-10-10 קורולקר נ' עיריית אשדוד
ואח'


תיק חיצוני: תיק נייר



בפני
כב' השופטת אורנה סנדלר - איתן



התובעת

ירדנה קורולקר


נגד

הנתבעות
1.
עיריית אשדוד
2.
קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים בע"מ




מטעם התובעת: עו"ד אורן אמסלם;

מטעם הנתבעת מס' 1: עו"ד אלי סלהוב;

מטעם הנתבעת מס' 2: עו"ד סימה לוין
.



פסק דין


1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שנתקלה במרצפת במרכז המסחרי המצוי ברחוב חיים משה שפירא ברובע ד' באשדוד (להלן: "המרכז המסחרי") ביום 15.5.2007. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1 – עיריית אשדוד
אשר בתחומה המוניציפאלי מצוי המרכז המסחרי (להלן: "העירייה"), וכנגד הנתבעת מס' 2 – קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים בע"מ
אשר הקימה את המרכז המסחרי בשנות ה-70, ושיווקה את הנכסים שבו (להלן: "קב"ע") (תחילה הוגש כתב התביעה כנגד חברת אשדוד אולם תחתיה באה קב"ע, וזאת בהתאם לכתב התביעה שתוקן בהחלטת כב' השופט א' ברגנר מיום 20.7.2011).

2. התיק נותב לשולחני בהחלטת סגן הנשיאה כב' השופט גיל דניאל מיום 4.2.2014.

בפני
י התקיימו ישיבת קדם משפט וכן ארבע ישיבות הוכחות.

במסגרת ישיבת ההוכחות האחרונה הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של החלטה, ולפיה התובעת תפוצה בסך של 120,000 ₪ נטו, בצירוף עלות חוות דעת המומחים ועדותם ובצירוף אגרה ושכר טרחת עורך דין. הצדדים לא הגיעו להסכמה בסוגיה מהו חלקן היחסי של כל אחת מהנתבעות בנזק. לפיכך הוסכם כי בית המשפט יכריע בעניין, לאחר שמיעת סיכומים. כן הודיע ב"כ קב"ע כי ככל שייקבע כי קב"ע אינה נושאת באחריות כלל כלפי התובעת, לא תעמוד קב"ע על הוצאות כלפי התובעת (עמ' 70 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.2015).

לפיכך, סיכמו הנתבעות בפני
י את טיעוניהן ביחס לחלוקת האחריות ביניהן.

לאחר סיכום טענותיהן, ניתנה הצעת בית המשפט ביחס לחלוקת האחריות בין הנתבעות. העירייה דחתה הצעה זו.

יש, אפוא, להכריע בסוגיית חלוקת האחריות היחסית בין הנתבעות.

3. להלן העדויות והראיות הדרושות להכרעתי במסגרת זו:

מטעם התובעת הוגשו תצהירי התובעת ובעלה – מר יוסף קורולקר, וכן הוגש תיק מוצגים הכולל, בין היתר, תמונה של המפגע.

התובעת הצהירה כי התאונה ארעה בעת שהלכה במרכז המסחרי בדרכה לסניף הדואר, ונתקלה במרצפת משובשת ופגומה הממוקמת בין החנויות לבין הכביש, בסמוך לפח האשפה במקום.

מטעם קב"ע, הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר אלכס לוצקי, מנכ"ל חברת קב"ע, וכן תמונות של המרכז המסחרי (נ/2) תצהיר עדות ראשית של גב' כרמית סיני בתיק אחר מיום 4.2.2012 (נ/3) ועותק של חוקי עזר של עיריית אשדוד
(נ/3ב'). כן
הוגש תצהיר של מר יהודה שמעוני שהוגש מטעם העירייה בתיק אחר (נ/4).

מר לוצקי הצהיר כי חברת קב"ע הקימה את המרכז המסחרי בשנות ה-70 ושיווקה את הנכסים שבו, וכי לאחר ביצוע ורישום פרצלציה, בשנים 1999-2000, נרשם המרכז המסחרי כבית משותף.

כן הצהיר מר לוצקי כי המרכז המסחרי, השוכן בחלקה 76 בגוש 2191, מחולק ל-167 תתי חלקות בעלות שטחים שונים, המצויות בבעלותם של גורמים שונים, כאשר חלק קטן מבעלי הזכויות שרכשו במהלך השנים נכסים במרכז המסחרי לא נרשמו כבעלי הנכסים בטאבו, מסיבות שונות.

בהתאם לתצהירו של מר לוצקי, בחודש ספטמבר 2008, היינו, לאחר קרות האירוע נשוא התביעה, מכרה קב"ע את כל אחזקותיה במרכז המסחרי לחברת אוצר ברטון השקעות בע"מ.

מר לוצקי הצהיר כי בחברת קב"ע לא התקבלה כל פנייה מהעירייה בנוגע למפגע עליו מעדה ככל הנראה התובעת.

בעדותו בפני
י העיד מר לוצקי כי בתקופה הרלוונטית לאירוע, הייתה קב"ע בעלת נכסים מועטים במרכז המסחרי (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 14-25). לדברי מר לוצקי, עד לשנת 2000 לערך, מועד שבו הושלם רישום המרכז המסחרי, ביצעה קב"ע מעת לעת עבודות תחזוקה במרכז המסחרי, "לפי קריאות", ולאחר מכן פסקה קב"ע מלבצע עבודות תחזוקה (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 28-35; עמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-3).

כן העיד מר לוצקי כי ביחס למרכז המסחרי הוגשו בעבר מספר תביעות בודדות (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 28-30).

כמו כן העיד מר לוצקי כי השטח שבו ארעה התאונה אינו חלק מתחום הדרך כהגדרתה ההנדסית (עמ' 48 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 7-28; עמ' 49 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-8). עם זאת, העד אישר כי השטח המדובר משמש את כלל הציבור, וכי עובר אורח שמעוניין לעבור מצד אחד של הרחוב לצדו האחר חייב לחצות שטח זה (עמ' 49 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 9-16).

מר לוצקי העיד כי התחזוקה של פנסי התאורה מתבצעת על ידי העירייה, וזאת בעקבות פניותיה של קב"ע (עמ' 49 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 21-28). לדבריו, ככל הנראה העירייה היא זו שדואגת לביצוע עבודות הניקיון ברחבת המרכז המסחרי מראשית הקמתו, שכן קב"ע מעולם לא ניקתה שם (עמ' 49 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 29-35) (ראו לעניין זה גם את נ/4, תצהירו של מר שמעוני שהוגש מטעם העירייה בתיק אחר, ובו מפרטת העירייה את המועדים בהם היא מבצעת עבודות ניקיון במקום).

4. מטעם העירייה הוגשו תצהירי עדות ראשית של גב' צביה כורך, מפקחת במחלקת האחזקה בעירייה, ושל גב' כרמית סיני, מפקחת במחלקת הנכסים בעירייה. כן הוגשו נסחי טאבו ביחס למרכז המסחרי, ומכתב ששלחה התובעת לחברת הביטוח על צרופותיו (נ/1).

בתצהירה הצהירה גב' סיני כי מבדיקה שערכה במחלקת נכסים עולה כי שטח נפילת התובעת אינו בבעלות העירייה ואינו באחריותה; כי למיטב ידיעתה בהתאם לתב"ע שמספרה 104/03/3 שטח זה מסומן כשטח פרטי, וכן כי במועד הרלוונטי לתביעה, שוכנה מחלקת האכלוס של העירייה בקומה השנייה של בניין המשרדים במרכז המסחרי.

בעדותה בפני
י העידה גב' סיני כי למיטב ידיעתה המשרדים שבה שכנה העירייה באותה העת בתחום המרכז המסחרי לא היו בבעלותה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 17-22) וכי משרדים אלו הושכרו על ידה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 30-32). עם זאת, גב' סיני העידה כי אינה יכולה לומר באופן חד משמעי האם לעירייה יש אכן נכסים במרכז המסחרי אם לאו (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 7-28). העדה אף אישרה כי יתכן שהרישום בנסח הטאבו אינו משקף נכונה את זכויותיה של העירייה במרכז המסחרי (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 14-20). במענה לשאלה האם לעירייה יש בעלות בשטח בלתי מסוים ברחבה של המרכז המסחרי השיבה גב' סיני בחיוב (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-5).

גב' סיני העידה כי השטח בו נפלה התובעת מוגדר כשטח פרטי שאינו באחריות העירייה, וכי העירייה אינה אמורה לתחזק שטחים פרטיים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 23-29). לשאלה כיצד מתיישבת מסקנה זו עם המסקנה ולפיה לעירייה יש בעלות בשטח בלתי מסויים ברחבת המרכז המסחרי השיבה גב' סיני: "על איזה נקודה ספציפית העירייה אחראית אני לא יכולה להצביע... זה שטח פרטי שמחולק בין מאתיים דיירים" (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 13 – 22).

גב' סיני העידה כי אמנם, במקרה מסוים שבו היה קיים מפגע בשטחו של קניון פרטי, העירייה פנתה למנכ"ל הקניון והורתה לו לתקן את המפגע (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014 שו' 9 – 11). עם זאת, לדבריה של גב' סיני "יש החלטה בעירייה, כללית, ששטחים פרטיים אנחנו לא נכנסים ולא מטפלים" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 34-35).

בהמשך הדברים העידה גב' סיני כי "במקרים מאד חריגים" יתכן שהעירייה תטפל במפגע חמור אף בשטח פרטי, אף על חשבונה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-11).

לשאלה האם יתכן כי הציבור הרחב יעבור ברחבה שבה עברה התובעת השיבה העדה בחיוב (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 11-15). כדברי גב' סיני, "כולם עוברים במרכז הזה. זה הדרך לאותם משרדים" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 22).

גב' כורך הצהירה כי העירייה אינה מתחזקת ואינה אמורה לתחזק שטחים שאינה בבעלותה או באחריותה.

בעדותה בפני
י העידה גב' כורך כי כאשר המדובר במדרכה, בדרך כלל ברור למחלקת האחזקה כי היא האחראית על תחזוקתה (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 26-34; עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-8).

גב' כורך העידה כי מחלקת האחזקה אינה מבצעת בדיקות יזומות של מפגעים, אלא פועלת בעקבות תלונות של תושבים למוקד העירוני (עמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-18). כן העידה גב' כורך כי היא אינה אחראית על האזור המסחרי במסגרת תפקידה ולכן אינה יודעת האם היו תלונות בעבר של תושבים ביחס למפגעים באזור זו, וכיצד הם טופלו (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-23).


5. טענות הצדדים
:

לטענת העירייה, במועד האירוע היו בחזקתה שישה משרדים בלבד בתחום המרכז המסחרי, בעוד שקב"ע הייתה בעלים של חלק נכבד מהמרכז המסחרי ואף תחזקה ותיקנה את הדרוש תיקון בתחום זה. העירייה טוענת אפוא כי מכוח זיקת הבעלות חובה היה על קב"ע לדאוג לתקינותו של האזור המסחרי. לעניין זה מצביעה העירייה על כך שבעבר נהגה קב"ע לתחזק את המרכז המסחרי, מה שמעיד לטענתה על אחריותה לעניין זה.

העירייה טוענת אפוא כי קב"ע הפרה את חובתה לתחזק כיאות את המרכז המסחרי, וכי היא אף לא התריעה על המפגע.

ביחס לאחריותה של העירייה בהתאם לפקודת העיריות וחוקי העזר טוענת העירייה כי אין מקום להטיל עליה את האחריות לכל מפגע, בפרט ביחס למפגע המצוי בשטח פרטי.

6. מנגד, טוענת קב"ע כי משרדיה של העירייה שכנו בתחום המרכז המסחרי שנים רבות, וכי בהתאם לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הרי שלכל הבעלים של הנכסים במקרקעין יש בעלות המשותפת בשטחים המשותפים שהינה יחסית לחלקו של כל אחד מבעלי הזכויות. לטענת קב"ע, היה על העירייה להוכיח מה חלקה של קב"ע בשטח המשותף על מנת שתוכל לטעון כי מרבית האחריות המוטלת על קב"ע כבעליו הפרטיים של המרכז המסחרי. מעבר לכך, לטענתה, אין הצדקה להטלת האחריות דווקא על קב"ע, בהיותה הבעלים של חלק קטן יחסית בצוותא עם עשרות בעלים נוספים.

עוד טוענת קב"ע כי יש לבחון את סוגיית האחריות לתאונה לא רק בהתאם לשאלת הזכות הקניינית בשטח, אלא בהתאם לכלל מקורות החובה לתיקון המפגעים בו. חובה זו
- הגם שהיא מוטלת על הבעלים של השטח בהיותו שטח פרטי - מוטלת על העירייה במקרה זה מעצם היות המרכז המסחרי תחום המשמש את כלל הציבור. מקור החובה הסטטוטורי לעניין זה הוא פקודת העיריות [נוסח חדש] וחוקי העזר של העיר אשדוד. קב"ע מצביעה על כך שהשטח הגובל במרכז המסחרי מצוי באחריות העירייה, שכן המדובר בכביש ובחניה המסומנת בצבעי כחול לבן. כן מדגישה קב"ע את העובדה שהעירייה ניקתה את רחבת המרכז המסחרי, תחזקה את עמודי התאורה שבה, והתייחסה לשטח כאל מקום ציבורי לכל דבר ועניין.

לטענת קב"ע, היא לא הייתה נוכחת באופן פיזי במרכז המסחרי ולא ידעה כלל אודות המפגע. לטענתה, אין מוטלת עליה חובה אקטיבית לאיתור מפגעים ותיקונם. דווקא העירייה, שקיבלה דיווחים אודות מפגעים בתחום המרכז המסחרי, ולא טרחה ליידע את בעלי הנכסים או לתקנם בעצמה, היא הנושאת באחריות לנזק שנגרם בעקבותיהם.

7. דיון והכרעה
:

בהתאם להלכה הפסוקה, שיעור ההשתתפות בין מעוולים במשותף עפ"י סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הוא נקבע בהתאם למידת האשם המוסרי של כל אחד מהמעוולים לנזק, או לפי "מבחן האשמה ההדדית", הנקבע על פי משקלה היחסי של התנהגות כל אחד מהצדדים באשם לגרימת הנזק (ראו: ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (פורסם במאגרים משפטיים 7.9.2010)).

בענייננו נתבעו קב"ע והעירייה מכוח זיקת בעלות או החזקה בשטח בו ארעה הנפילה או בחלקו. העירייה נתבעה גם בכובעה כרשות המוניציפאלית האמונה על מניעת מפגעים ברשותה.

החזקה במקרקעין מטילה על בעלי זכות החזקה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם, והם עשויים לחוב בגין נזק שנגרם עקב מפגע הקיים בהם. לעניין זה אין משמעות, בהכרח, למהות הקניינית של הזכות במקרקעין, שכן השאלה המרכזית הניצבת בפני
בית המשפט היא קיומה או העדרה של יכולת פיקוח ושליטה עקרונית באותם המקרקעין (ראו ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני (פורסם במאגרים משפטיים ביום 14.12.2006)).

ומה בענייננו?

מהעדויות שנשמעו בפני
י עולה כי במועד הרלוונטי לענייננו, החזיקה העירייה במספר משרדים המצויים במרכז מסחרי זה (ראו: עיקרי עדותה של גב' סיני כפי שמצוינים בפסקה 4 לפסק דיני).

מדברים אלו עולה כי הן קב"ע והן העירייה (יחד עם בעלי זכויות רבים נוספים) היו במועד הרלוונטי בעלות זכויות בעלות או חזקה במקרקעין בהם מצוי המפגע.

כאמור, קב"ע היא זו שבנתה את המרכז המסחרי, והייתה הבעלים הרשום של חלק מהמקרקעין. בהתאם לעדויות מטעמה אף דאגה קב"ע בתקופות מסויימות לתחזק את המקרקעין ולתקן את המפגעים בהם (ראו: עדותו של מר לוצקי בעמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 28-35; עמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-3). קב"ע לא הייתה אפוא בעלים אחד מני רבים במקרקעין, כפי שניסתה לצייר את עצמה, אלא הייתה בעלים משמעותי ודומיננטי בתחזוקתם של אותם מקרקעין לאורך השנים.

מאידך, אף על העירייה, כמחזיקה במקרקעין, מוטלת החובה לבצע פעולות יזומות לשמירה על תחזוקתם ותקינותם של המקרקעין. כמו כן, כפי שעלה מעדותו של מר לוצקי, נראה כי העירייה היא אף זו שדאגה לניקיונם של המקרקעין ולתקינות התאורה שבהם (ראו: עדותו של מר לוצקי בעמ' 49 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 21-35). הגם שדומה כי פעולות אלו נעשו בכובעה של העירייה כרשות מוניציפאלית ולא כמחזיקה במקרקעין, יש בכך כדי ללמד על ידיעתה בפועל או בכוח של העירייה אודות מפגעים אפשריים במקרקעין.

מהדברים האמורים עולה, כי הן על קב"ע והן העירייה מוטלת האחריות, מכוח חזקה במקרקעין,
למניעת מפגעים בתחום השטח המסחרי ולטיפול בהם.

ואולם, בשים לב למהותו של השטח בו אירעה התאונה נשוא התביעה, אני סבורה כי עיקר האחריות לתחזוקת המרכז המסחרי ולטיפול במפגעים הקיימים בו, וממילא אף לנזק שנגרם לתובעת, רובצת על העירייה.

על העירייה מוטלת חובת זהירות מושגית לשלומם של ההולכים ברחובותיה ועל מדרכותיה, מעצם היותה רשות מוניציפאלית.

ס' 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – 'פקודת העיריות') קובע כדלקמן:
"235.

בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:
(1)
תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;
(2)
תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;
(3)
תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;
...
(5)
תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות."

המונח "רחוב" אינו מוגדר בפקודת העיריות. מלשונו של ס"ק 2, המחריג מתחולת אחריותה של העירייה רחוב שהוא בגדר רכוש הפרט, ניתן ללמוד כי המונח "רחוב" אינו מתייחס אך לשטח המצוי בבעלות ציבורית, אלא גם לשטח שבמהותו משמש את הציבור. כאמור בהוראות הסעיף, העירייה מחוייבת להסיר מכשולים ברחוב ולמונעם ללא קשר לשאלה אם המדובר ברחוב שהוא "רכוש הפרט".

ואכן, גם פקודת הפרשנות מגדירה רחוב (או דרך) – "לרבות כביש, שדרה סמטה, משעול לרוכבים או לרגלים, ככר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו". הגדרת המונח "רחוב" היא, אפוא, פונקציונלית, ועניינה השימוש שנעשה בשטח. אין ההגדרה מתייחסת לשאלת זהות בעלי הזכויות בשטח, או לטיבן של זכויות אלה.

באופן דומה, מגדיר חוק עזר לאשדוד (שימור רחובות), התשל"ו-1975 (להלן: "חוק העזר") רחוב כ-"דרך, נתיב להולכי רגל, מדרכה, גשר, רחבה או גינה שיש לציבור זכות מעבר בהם, בין שהם מפולשים ובין שאינם מפולשים, וכן כל מעבר המשמש או המכוון לשמש אמצעי גישה למספר בתים, לרבות סימני דרך, תעלות, ביבים וחפירות שברחוב או בצדי הרחוב".

בהמשך לכך, קובע חוק העזר כי לא יניח אדם ולא יגרום ולא יתיר להניח ברחוב ולא יבליט מעל רחוב כל דבר העלול להפריע לתנועת הציבור בו (ס' 2 לחוק העזר). חוק העזר אף מעניק לראש העיריה סמכות לדרוש בהודעה בכתב מהאנשים שהניחו מכשול או שהתירו מכשול בהתאם להוראות ס' 2, לסלק את המכשול (ס' 9(א)(1)). במקרים דחופים מעניק חוק העזר לראש הרשות או לפקח סמכות לסלק מכשול מהרחוב או לבצע עבודה הדרושה לסילוק המכשול. העירייה אף רשאית לדרוש את ההוצאות בגין ביצוע פעולות אלה מהאדם האחראי על המכשול (ס' 10(א) ו-10(ב) לחוק העזר).

אין חולק כי השטח שבו ארעה התאונה, המהווה רחבה המצויה במרכז המסחרי, משמש כשטח הפתוח לכלל הציבור, ואשר הציבור הרחב נוהג לעבור בו ולעשות בו שימוש באופן תכוף ושגרתי. לפיכך קיימת לעירייה אחריות סטטוטורית בדבר מניעתם של מפגעים בשטח זה ותיקונם (ובהתאם לפיצוי ניזוקים), אף אם השטח אינו בבעלות ציבורית.

יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר ברע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל פ"ד מח(1) 705 (1994), 709 (הגם שנאמרו בהקשר שונה):

"בכל הנוגע למניעת מכשולים והסרתם ולהסגת גבול דיבר המחוקק על 'רחוב' באופן כללי. הבחנה זו אף מובנת וסבירה, שהרי חובת תיקונו של רכוש הפרט רובצת על הפרט שהוא הבעלים של הרכוש, אך החובה למנוע מכשולים שיש בהם כדי ליצור סיכון לעוברים ושבים ב'רחוב', כהגדרתו בפקודת הפרשנות [נוסח חדש], היא כללית וחלה על כל רחוב. מניעת הסכנה לאדם ולרכוש העולה מן המכשול, במקום שבו עובר הציבור, ניצבת בראש דאגתם של המחוקק ושל העירייה שהוסמכה על ידיו".

כאמור, סמכותה ואחריותה של העירייה למנוע מפגעים חלה לגבי כל מדרכה העונה על הגדרת החוק, אף אם מדרכה זו מהווה שטח פרטי. העירייה אינה יכולה להתנער מחובתה הציבורית בטענה כי המדובר בשטח פרטי מבלי לפעול לתיקון המפגע בעצמה, או מבלי להפעיל את סמכותה להורות לבעל השטח לתקן את המפגע (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר פ"ד לז(3) 757 (1983).

נמצאנו למדים, כי קיימת לעירייה חובת זהירות מושגית המבוססת, בין היתר, על תפקידיה השלטוניים של העירייה הקבועים על פי חוק.

היטיב לתאר זאת כבוד השופט אגרנט בע"א 176/59 עיריית תל-אביב-יפו נ' ראש חודש פ"ד טז 301, 305 (1962):

"נוכח אופיו זה של התפקיד האמור, מחייב ההיגיון לקבוע כי, מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה, אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה, וזאת על ידי ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור-אזהרה בו או כיוצא באמצעים אלה".

ואכן, גם העדה מטעם העירייה, גב' סיני, העידה כי זכור לה מקרה שבו העירייה פנתה לבעל מקרקעין פרטיים על מנת שיטפל במפגע חמור בשטחו (ראו: עדותה של גב' סיני בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2014, שו' 1-11).

בדיון לפניי לא הוברר עד תום האם לעירייה הייתה ידיעה קונקרטית אודות המפגע הקונקרטי שגרם לניזקה של התובעת (אם כי אפשרות זו לא נשללה לחלוטין), ואולם לאור תפקידיה של העירייה וסמכויותיה, ונוכח טיבו של השטח בו היה מצוי המפגע בעטיו התרחשה התאונה נשוא התביעה, אני סבורה, שעל העירייה מוטלת הייתה חובה אקטיבית לפעול באופן יזום לצורך איתורם של מפגעים, ואף לדאוג לטיפולם, וזאת בשים לב לאמצעים החוקיים העומדים לרשותה.

יתרה מכך, בניגוד לעמדה אותה הציגה העירייה לפניי, העירייה לא הייתה רשאית לפטור עצמה מטיפול בקריאות בנוגע לשטח המקרקעין האמור, בנימוק שהמדובר בשטח "בבעלות פרטית"; זאת, אפילו לא הייתה לעירייה זכות להחזיק חלק כלשהו מאותם מקרקעין, שלא כמו בענייננו.




סוף דבר
:

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים אותם פירטתי לעיל, אני קובעת כי בחינת אשמן היחסי של הנתבעות בגרימת נזקה של התובעת מובילה למסקנה, כי יש להטיל על העירייה אחריות בשיעור של 80% לנזק, ואילו על קב"ע יש להטיל אחריות בשיעור של 20%.

בהתאם לאמור לעיל, אני פוסקת כי הנתבעות תישאנה יחד ולחוד בנזקי התובעת בסך של 120,000 ₪ נטו בצרוף עלויות חוות דעת המומחים ושכר עדותם וכן בצירוף אגרה ושכר טרחת עורך דין בסך 18,500 ₪, בחלוקה הבאה: הנתבעת מס' 1 – העירייה תישא בשיעור של 80% מהסכום האמור, ואילו הנתבעת 2 – קב"ע תישא בשיעור של 20% ממנו. סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

בנסיבות העניין כל אחת מן הנתבעות תישא בהוצאותיה בגין ההליך.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום,
ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 14667-10/10 ירדנה קורולקר נ' עיריית אשדוד, קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים בע"מ, עו"ד אורן אמסלם; (פורסם ב-ֽ 20/09/2015)