פסקי דין על כוכבא גמליאלי | פסקי דין על אילן דוד דנש

7306-03/15 תק     21/09/2015




תק 7306-03/15 כוכבא גמליאלי נ' אילן דוד דנש








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 7306-03-15 גמליאלי נ' דנש





בפני

כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו


תובעת

כוכבא גמליאלי


נגד


נתבע

אילן דוד דנש




פסק דין




רקע כללי
1.
הצדדים הינם בעלי דירות בבית המשותף ברח' גולומב 23/83 בירושלים. התובעת הינה הבעלים של דירה בקומה הראשונה בבניין ואילו הנתבע הינו הבעלים של דירה בקומת הקרקע, כאשר דירת הנתבע נמצאת מתחת לדירת התובעת.
2.
ביום 9.11.10 קיבלו התובעת והנתבע היתר בנייה להרחבת הדירות שבבעלותם בשטח של 17-18 מ"ר.

טענות התובעת
3.
בתחילת שנת 2012 הודיעה התובעת לנתבע על התחלת הבנייה על-פי ההיתר, אך הודעה זו לא נענתה.
4.
במהלך שנת 2012 החליטה התובעת לממש את זכות ההרחבה של דירתה, בהתאם להיתר הבנייה. לנוכח העובדה, כי היה על התובעת לקבל את הסכמת הנתבע לבנייה וכן את הסכמתו של שכן נוסף, חתמו הצדדים על הסכם לבניית תוספת בנייה, הריסת גדר משתפת ושיקומה.
5.
התובעת החלה בבניית התוספת לדירתה באופן
עצמאי, כאשר עבודות הבנייה כללו גם עמודי תמיכה ויסודות וכן בנייה מחודשת של דירה בקומת הקרקע. הסכומים ששילמה התבעת לקבלן בגין בניית השלד והקמת הגדר שנהרסה עמדו על 50,000 ₪.
6.
התובעת פנתה לנתבע על מנת שיישא במחצית מהעלויות, אך הוא התחמק מתשלום.
7.
בשנת 2014 בנה הנתבע את תוספת הבנייה לדירתו, תוך שהוא עושה שימוש ביסודות ובתקרה שנבנו על ידי הקבלן מטעם התובעת, וחרף זאת לא שילם את חלקו.
8.
הנתבע משך את התובעת בלך ושוב, כאשר הציג תחשיבים משלו לעלויות הבנייה והצעות שאינן הוגנות. לאחר התכתבויות בין הצדדים, נפגשו הצדדים והנתבע דרש כי הערכת המחיר של עלויות הבנייה תיעשה על-פי מחירון דקל
שיפוצים, בהתאם לכתב הכמויות שערך המהנדס. הנתבע העביר לתובעת תחשיב בכתב ידו, לפיה אמד את עלויות הבנייה בסכום של כ-14,769 ₪.
9.
הואיל ותחשיב זה לא היה מבוסס ונערך על ידי הנתבע, הגישה התובעת לנתבע חוות דעת הכוללת תחשיב לפי מחירון דקל, וזאת בהתאם לדרישתו. על-פי תחשיב זה הסתכם חובו של הנתבע בעלויות הבנייה בסכום של 24,294 ₪.
10.
התובע סיים את הרחבת דירתו, תוך שעשה שימוש בעמודים וביסודות שנבנו על ידי התובעת, אך סירב לשלם את חלקו בעלויות הבנייה.
11.
ביום 28.11.14 נערכה ישיבת פישור בין הצדדים בנוכחותם ובנוכחות המהנדס מר לואיס בראון, אשר לא הניבה פירות. בעקבות הפגישה, ביקשה התובע מהמהנדס להכין הערכת עלות מתוקנת של חלקו של הנתבע, וזה הכין חוות דעת כאמור, בה נקבע שחלקו של הנתבע בעלויות הבנייה עומד על 21,362 ₪.
12.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בחלקו בעלויות הבנייה בסכום של 21,362 ₪; בעלות הכנת חוות הדעת ששולמה על ידה בסכום של 4,960 ₪; בשכ"ט עו"ד עבור הייעוץ בהכנת התביעה בסכום של 2,360 ₪; בהוצאות משפט ובפיצוי בגין עגמת נפש.

טענות הנתבע
13.
הנתבע טוען כי התובעת לא המציאה קבלות או חשבוניות בדבר עלויות הבנייה ששילמה לקבלן, כאשר הובהר לתובעת מלכתחילה כי על הנתבע ליתן דין וחשבון על פירות הדירה שבבעלותו.
14.
לטענת הנתבע, המהנדס דוד לוי, אשר ערך את כתב הכמויות, הינו מהנדס שהביאה התובעת, ואשר הנתבע השתמש בו כמפקח על הבנייה. לבקשת הנתבע, ערך המהנדס לוי את כתב הכמויות, ובהתאם לכך פנה הנתבע לשמאי וביקש הערכה של העלויות, בהתאם למחירון דקל. לדבריו, מדובר בחישוב אריתמטי פשוט, שכן יש להכפיל את היחידות בהתאם לכתב הכמויות במחיר של כל יחידה.
15.
הנתבע טוען כי בהתאם למחירון דקל, הסכום בו יש לחייבו בגין חלקו בעלויות הבנייה עומד על 8,000 ₪, וזאת בהתאם לייעוץ מקצועי שקיבל והקריטריונים לצורך קביעת חלוקת עלות הבנייה בין שכנים. הנתבע מציין כי הסכים לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.
16.
הנתבע טוען כי למעט התקרה, המשמשת כרצפת התובעת, בה עליו לשאת במחצית מהעלויות, הרי שלגבי שאר היסודות עליו לשאת ב-25% מעלותם.

דיון והכרעה
17.
אין ספק כי משהנתבע עשה שימוש ברצפה וביסודות שבנתה התובעת, לצורך הרחבת דירתו, עליו להשתתף בעלויות הבנייה בהן נשאה התובעת, וזאת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
18.
המחלוקת בין הצדדים הינה מהו סכום העלויות בו יש לחייב את הנתבע לשאת.
19.
אשר לשיעור חלקו של הנתבע בעלויות הבנייה, הרי שלא נמצאתי יסוד לטענתו כי עליו לשאת ברבע מעלויות הבנייה. הנתבע טוען כי הדברים הם ידועים, אך לא הביא חוות דעת של מהנדס בתמיכה לטענתו. משנעשה על ידי הנתבע שימוש ביסודות שבנתה התובעת, הרי שעליו לשאת במחצית מעלויות הבנייה של אותם יסודות בהם עשה שימוש לצורך הרחבת דירתו.
20.
כעת עולה השאלה מהו סכום העלויות בו נשאה התובע של היסודות בהן נעשה שימוש על ידי הנתבע.
21.
אכן, התובעת לא צירפה קבלות בעניין עלויות הבנייה, וזאת מן הטעם שאין בידיה קבלות כאמור. יחד עם זאת, שני הצדדים הודו כי בסופו של יום הגיעו להסכמה כי הערכת עלויות הבנייה תיעשה בהתאם למחירון דקל שיפוצים, ועל כן הסכמה זו מחייבת אותם.
22.
התובעת תמכה טענתה בעלויות הבנייה בחוות דעתו של המהנדס מר לואיס בראון. יצוין, כי בתחילה העריך המהנדס בראון את עלויות הבנייה הכוללת בסכום של 48,587 ₪, וזאת בהתבסס על כתב הכמויות שנמסר על ידי התובעת ונערך על ידי המהנדס מר דוד לוי ועל מחירון דקל.
כן ציין המהנדס בראון, כי בוצעו עבודות שלא מצאו ביטוין בכתב הכמויות.
23.
בהמשך, פנתה התובעת בשנית למהנדס בראון וביקש להסיר מחוות הדעת סעיף שהתברר כי לא בוצע (מרצפי בטון). בהתאם לבקשת התובעת, ערך המהנדס לואיס בראון ביום 9.1.15 חוות דעת נוספת, בה נקבע כי חלקו של הנתבע בעלות הבנייה עומד על 21,362 ₪. בחוות דעת זו ציין המהנדס בראון כי בהמשך לפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 28.11.14 עדכן את חוות הדעת בנושאים הבאים: הורדו מרצפי הבטון שהתברר כי לא בוצעו, עודכנה עלות אספקת חומר ויציקת בטון בכלים מיוחדים על מנת לשקף את התוספת בלבד, המחירים נקבעו בהתאם למדד יולי 2012, הוא המועד בו בוצעה הבנייה, וכי הוספה ריבית והצמדה ממועד הבניה ועד לסוף שנת 2014. עוד ציין המהדס בחוות דעתו כי מחירון דקל בו יש לעשות שימוש הינו "דקל מאגר שיפוצים ותחזוקה", ולא דקל מאגר מחירי בנייה ותשתיות, המתאים להיקפי עבודה שמעל 800,000 ₪.
24.
מנגד, טען הנתבע, כי חלקו בביצוע העבודות עומד על 8,000 ₪ בהתאם לכתב הכמויות של המהנדס דוד לוי ומחירון דקל. ואולם הנתבע לא הציג חוות דעת לתמיכת טענתו. הנתבע הציג חישוב שנערך על ידי מאן דהוא, אשר אינו נושא חתימה כלשהי (נספח 5 לכתב התביעה), כאשר לא ברור האם חישוב זה נערך על ידי מהנדס מוסמך או שמאי, כפי שטוען הנתבע, או שנערך על ידי הנתבע עצמו. מהשוואת החישוב שהציג הנתבע לחוות דעתו של המהנדס בראון עולה, כי קיים פער בין מחירי היחידות להן טוען הנתבע בחישוב זה, לבין מחירי היחידות שנקבעו בחוות דעתו של המהנדס בראון על-פי מחירון דקל.
25.
בנסיבת אלה, כאשר מול חוות הדעת שהציגה התובעת לא ניצבת חוות דעת נגדית, וכאשר לא ברור האם החישוב שערך הנתבע או מי מטעמו נכון, שכן אינו נתמך בראיות לביסוסו, הרי שאין לייחס משקל לחישוב מטעם הנתבע, ויש לקבל את האמור בחוות הדעת מטעם התובעת.

26.
לפיכך, ומשלא הובאה חוות דעת נגדית לסתירת חוות דעתו של המהנדס בראון, הרי שעל הנתבע לשאת בחלקו בעלויות הבנייה, כפי שנקבע בחוות דעת זו בסכום של 21,362 ₪.
27.
אשר לעלות שכרו של המהנדס לצורך הכנת חוות דעתו, הרי שיש לחייב את הנתבע לשאת במחצית מעלות שכרו בלבד, שכן חוות הדעת שירתה את שני הצדדים והצורך בהכנתה נבע גם מן העובדה שלא היו בידי התובעת קבלות המעידות על עלויות הבנייה בפועל.
הסכום אותו דרש המהנדס עבור הכנת חוות דעתו
הינו 4,970 ₪, כפי שציין בחוות דעתו מיום 9.1.15, ועל כן יש לחייב את הנתבע לשאת במחצית הסכום בסך של 2,485 ש"ח. ואולם, והואיל והתובעת לא צירפה קבלה המעידה על תשלום הסכום, אני קובעת כי חיוב הנתבע בסכום זה מותנה בהמצאת קבלה על התשלום לידי הנתבע.
28.
אשר לפסיקת שכר טרחת עו"ד, הרי שאין מקום לפסוק רכיב זה בהליך המתנהל בבית משפט לתביעות קטנות.
29.
סיכומו של דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 21,362 ₪, שהינו חלקו בעלויות הבנייה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.1.15 ועד התשלום בפועל.
30.
כן, אני מחייבת את הנתבע במחצית עלות הכנת חוות הדעת של המהנדס בראון בסכום של 2,485 ₪, בכפוף להצגת קבלה על התשלום כאמור. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 1,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.




פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.











ניתן היום,
ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 7306-03/15 כוכבא גמליאלי נ' אילן דוד דנש (פורסם ב-ֽ 21/09/2015)