פסקי דין על עדלי שביטה | פסקי דין על בסאם עבד אל מעטי דדו

50535-07/15 סעש     29/09/2015




סעש 50535-07/15 עדלי שביטה נ' בסאם עבד אל מעטי דדו








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

סע"ש 50535-07-15


29 ספטמבר 2015
לפני:
כב' הרשמת דפנה חסון זכריה


המבקש
:
(הנתבע)
עדלי שביטה

ע"י ב"כ: עו"ד איהאב עיראקי


-

המשיב
:
(התובע)

בסאם עבד אל מעטי דדו


ע"י ב"כ: עו"ד עפיף גרה
החלטה

1.

לפניי בקשת המבקש (הנתבע) לחייב את המשיב (התובע),

תושב השטחים,
בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה נגדו.

טיעוני הצדדים בתמציתם

2.
לטענת המבקש, סיכויי התביעה קלושים, שכן כל זכויות המשיב שולמו לו באמצעות לשכת התעסוקה ובשים לב לכך שהוא לא פיטר את המשיב, אלא המשיב הוא שעזב את עבודתו, בלא מתן הודעה מוקדמת.

עוד טען המשיב, כי בשל היות המשיב תושב השטחים, ובשים לב למצב המדיני וההפרדה ברשויות בשטחי הרשות הפלסטינית, לא יעלה בידי המשיב לגבות את הוצאותיו, אם וככל שאלה תיפסקנה לזכותו.
3.

לטענת המשיב, סיכויי התביעה טובים, שכן המדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות.
המשיב טען, כי קבלת הבקשה, תהווה פגיעה בזכותו לגישה לערכאות.

דיון והכרעה

4.
בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969

[דב"ע (ארצי)
נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5.
בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

6
.
ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה נקבעה
בע"ע 1424/02

פתחי אבו נאסר נ'
saint peter in gallicantu



(ניתן ביום 16.7.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים, להלן : "פרשת אבו נאסר"),
שם נקבע כי השיקול העיקרי להטלת החיוב במתן ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, והשיקול המִשְנִי במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע, וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט"
(סעיף 4 לפסק הדין).

7.
כמו כן, הזכיר בית הדין הארצי באותה פרשה את ההלכה לפיה בבואו של בית הדין לעבודה לדון בשאלת החיוב בהפקדת ערובה, יביא כמובן בחשבון את המיוחד במשפט העבודה (
דב"ע נה/218-3
עלי איוב אל-הדיה - שרפן דוד בע"מ
, פד"ע כ"ט 391, 394).

8.
בית הדין הארצי לעבודה, אף ציין באותה פרשה, את ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט יעשה שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות ובמסגרת זו יבחן דרכים חלופיות להפקדת ערובה.

9.

עוד נקבע בפרשת אבו נאסר, בהקשר הצריך לענייננו, כי עצם היותו של בעל דין תושב השטחים, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה, וכי


יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, בשים לב, לשני פנים אלה:
הפן האחד

– כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גבייה באזור תידרש מן העובד

הוכחה ראשונית, לכאורה, ולו ראשית ראייה הנלמדת מפני הדברים שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה, כש
הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה; הפן האחר – נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי טובים סיכויי התביעה וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו ככל שיוטלו עליו.

10.
בפרשת אבו נאסר נקבע אף חריג לכלל זה, לפיו ב
מקרה בו התנהגותו של בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע

פסק דין
או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני- יהא מקום לשקול להטיל עליו ערובה.

11.
ומן הכלל אל הפרט.

12.

כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של המשיב תושב השטחים אין בה כשלעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה.

13.
בחינת המקרה לגופו, מעלה כי עיקר תביעתו של המשיב סבה על מימוש זכויותיו הסוציאליות, הנובעות, לטענתו, מעבודתו וסיומה של עבודתו אצל המבקש. בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת אבו נאסר, במקרה שכזה, ניתן להסתפק בראשית ראיה, וכזו נמצאה בתביעתו של המשיב.

לאמור לעיל יש להוסיף, כי עיון בכתב התביעה מעלה כי המשיב תבע, בין היתר, דמי הבראה, דמי חגים, והחזר הוצאות נסיעה – רכיבים שאינם משולמים לעובדי השטחים באמצעות מדור התשלומים בלשכת התעסוקה.
מכאן, שטענת המבקש לפיה זכויות המשיב שולמו לא באמצעות מדור התשלומים, אין בה כדי להוביל למסקנה כי תביעה המשיב מופרכת על פניה.

כמו כן, תבע המשיב פיצויי פיטורים. טענת המבקש לפיה המשיב התפטר ולא פוטר, טעונה בירור עובדתי ומשפטי, ולא ניתן לקבוע, בשלב זה של ההליך, כי המשיב אכן התפטר, כנטען על ידי המבקש.

14.

המבקש אף לא העלה טענה ואף לא הביא כל ראיה לנזק העלול להיגרם לו מעצם ההתדיינות עם המשיב, ואף לא הצביע על טעם מיוחד אשר יקשה עליו להיפרע ממנו,
ככל שיוטלו עליו הוצאות משפט.

15.
כמו כן , לא נטען בבקשה כי התביעה נמחקה בעבר תוך חיוב המשיב בהוצאות וכי אלה לא שולמו,
ואף לא מצאתי כי התנהגותו של המשיב מצביעה על
התחמקות מביצוע

פסק דין
.

16.
בנסיבות אלה, לא מצאתי בטיעוני טעם מספיק לפגיעה בזכות הגישה של המשיב לערכאות.

17.


סוף דבר
- הבקשה נדחית.

18.
בשלב זה, אינני עושה צו להוצאות.
הוצאות המשיב בגין בקשה זו, תילקחנה בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ו,
(
29 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.












סעש בית דין אזורי לעבודה 50535-07/15 עדלי שביטה נ' בסאם עבד אל מעטי דדו (פורסם ב-ֽ 29/09/2015)