פסקי דין על גילה גלעדי | פסקי דין על טל גלעדי | פסקי דין על אולנה קזמנקובה | פסקי דין על יואל גלעדי | פסקי דין על אבנר ג'יבלי | פסקי דין על שמשון אברהם |

91283/02 בש     26/06/2002




בש 91283/02 מדינת ישראל נ' גילה גלעדי , טל גלעדי , אולנה קזמנקובה , יואל גלעדי , אבנר ג'יבלי , שמשון אברהם




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 091283/02


בפני
:
כב' השופט גורפינקל צבי

תאריך:
26/06/02



בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
פז

מבקשת

נ ג ד


1. גילה גלעדי

2. טל גלעדי

3. אולנה קזמנקובה

4. יואל גלעדי

ע"י ב"כ עוה"ד זילברברג
, גז
, רשקובן

5. אבנר ג'יבלי

6. שמשון אברהם



ע"י ב"כ עו"ד
בן אריה
משיבים


החלטה

כתב האישום מגולל פרשיות סחר בנשים לשם העסקתן בזנות, כאשר פרט האישום הראשון מייחס למשיבים 1 עד 6 עבירת סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (תוך ניצול קטין), פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין, סרסרות למעשי זנות (תוך ניצול קטין), החזקת מקום לשם זנות, כליאת שווא, קשירת קשר לביצוע פשע ואיומים.
משיב 6 מואשם גם בעבירת הדחת קטין לסמים מסוכנים והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בלבד.
משיבים 1, 2 ו- 3 ניהלו והחזיקו משרד למתן שירותי ליווי בשם "ניקיטה", המספק ללקוחותיו שירותי מין, כאשר הם מקבלים לידיהם דרך קבע את דמי האתנן ששולמו לנערות הליווי בתמורה למעשי הזנות.
משיבים 4, 5, ו- 6 נמצאו בקשרים אישיים ועסקיים עם משיבים 1, 2 ו- 3 והשתתפו עימם בהפעלת משרד הליווי, לרבות הסעת נערות הליווי ללקוחות והחזקתן בדירותיהם מעת לעת.
במועד בלתי ידוע קשרו משיבים 1-6 קשר לקנות נשים מאדם אחר לשם העסקתן בזנות. במסגרת הקשר ולשם קידומו, קנו המשיבים את ו.ס. אזרחית מולדביה בהיותה קטינה, על מנת לעסוק בזנות, ו.ס. הוכנסה לארץ באופן בלתי חוקי תוך שימוש בדרכון זר הנושא זהות בדויה.
עם הגעתה ארצה קיבלו משיבים 2 ו- 3 מידיה סכום של 500$ שהועבר אליהם משותפיהם לעסקת קנייתה של המתלוננת.
משיבים 1, 2 ו- 3 הסבירו למתלוננת את תנאי העסקתה, כשמשיב 2 הסיעה למלון "שלום" וקיים עימה יחסי מין, על מנת לבדוק את התאמתה לעיסוק בזנות.
ימים אחדים לאחר הגעתה למשרד הליווי נטלה משיבה 1 מהמתלוננת את דרכונה בטענה כי פג תוקף אשרת הכניסה, והזהירה לבל תצא מפתח משרד הליווי, הובהר למתלוננת כי היא נקנתה לשם עיסוק בזנות.
בפעם הראשונה שנדרשה המתלוננת ליתן שירותיה ללקוח, נלקחה ע"י המשיב 5, אשר המתין לה עד לצאתה מבית הלקוח ונטל מידיה את סכום הכסף שקיבלה מהלקוח.
לעיתים נלקחה המתלוננת ללקוחות והוחזרה למשרד הליווי ע"י המשיב 2. לאחר 9 ימים שהוחזקה המתלוננת במשרד הליווי, הועברה לדירת המשיב 4 ברמת גן, כעבור חודש הועברה למשך שבוע לדירת הנאשם 7 – שלגביו לא נתבקש מעצר, לאחר מכן הועברה לדירה נוספת למשך כחודש. מדירה זו הועברה המתלוננת לדירת המשיב 6, שם הוחזקה במשך כ-3 חודשים.
בהזדמנויות שונות נלקחה המתלוננת ללקוחות ע"י משיב 6. בהוראת המשיב 5 קיימה המתלוננת יחסי מין עם המשיב 6 ללא כל תמורה.
משיב 6 סיפק למתלוננת, בהיותה קטינה, במספר הזדמנויות סמים מסוכנים שהחזיק בדירתו.
המשיבים הגבילו את אפשרותה של המתלוננת לצאת מהדירות בהן הוחזקה ללא אישור מפורש או ליווי של מי מהם ואיימו עליה לבל תנסה להמלט.
משנמלטה המתלוננת מדירת המשיב 6, טילפנה אליה משיבה 1 ואיימה עליה כי היא "תמצא אותה ותהרוג אותה", המתלוננת קיבלה שיחות בעלות תוכן מאיים גם משאר המשיבים.
המשיבים פרסמו את שירותי משרד הליווי באמצעים שונים, כאשר המתלוננת, בהיותה קטינה, הופעלה על ידיהם בעיסוק בזנות.

פרט האישום השני מייחס למשיבים 4-1, סחר בבני אדם לעסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות וכליאת שווא.
ביום 25.10.00 או בסמוך לכך, הוכנסה לישראל באופן בלתי חוקי דרך מצרים נ.ק. ילידת 1981, אזרחית אוקראינה, לצורך מכירתה לשם העסקתה בזנות.
בהיותה מוחזקת אצל מעסיק במהלך חודש מאי 2001, ביקשה המתלוננת להשתחרר ממנו, ע"י כך שיקנה אותה המשיב 2.
לשם כך נפגשו משיבים 2 ו- 3 עם המוכרים והמתלוננת, שילמו עבור המתלוננת וקיבלוה להחזקתם.
משיב 2 הבהיר למתלוננת כי קנה אותה בסך של 4,000 $ וכי עליה לעבוד עבורו במשך שנה.
המתלוננת הובאה לדירת המשיב 4 שם הוחזקה עם נערות ליווי נוספות ומשם נשלחה ע"י משיבים 1 עד 4 ללקוחות למתן שירותי מין.
לאחר פרק זמן, הודיע משיב 2 למתלוננת כי בכוונתו למכור אותה באופן חלקי לאדם בשם "מירב". המתלוננת הוצגה בפני
מירב שקנה אותה בבעלות משותפת עם המשיבים.
מאותו שלב נשלחה המתלוננת ללקוחות הן ע"י מירב והן ע"י המשיבים.
לאחר פרק זמן קצר הודיע למתלוננת המשיב 2 כי מכר אותה לאדם בשם "שי".
שי הגיע לדירתו של משיב 4 וקיבל לחזקתו את המתלוננת.
פרט האישום השלישי מייחס למשיבים 5 ו- 6, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות ואספקת סמים מסוכנים.
במהלך חודש מאי 2001 או בסמוך לכך, הוכנסה לישראל באופן בלתי חוקי דרך מצרים נ.ס. ילידת 11.4.83 אזרחית אוקראינה לצורך מכירתה לשם העסקתה בזנות, בעוד זו סברה כי תועסק בישראל בדוגמנות.
משיב 5 קנה את המתלוננת ולקח אותה לדירתו, תוך שהובהר לה כי היא בבעלותו של משיב 5 ושל אחרים ושעליה לעבוד במשך שנה שלמה. משיב 5 הורה למתלוננת להתפשט ובחן את גופה.
משיב 5 הסיע את המתלוננת לדירה אחרת, שהופעלה על ידו כמשרד ליווי ובה הוחזקו נערות ליווי נוספות, משם נשלחה המתלוננת ללקוחות לשם עיסוק בזנות.
בחודש מרץ 2002, משהבהירה המתלוננת למשיב 5 כי אינה מסוגלת להמשיך לעבוד, העביר אותה משיב 5 לחזקתו של משיב 6, והמתלוננת עברה להתגורר בדירתו של משיב 6, שם נמצאה עד ליום 15.5.02.
בהזדמנויות שונות סיפקו המשיבים 5 ו- 6 למתלוננת סמים מסוכנים, שהחזיקו ברשותם.

פרט האישום הרביעי מייחס למשיבים5 ו- 6, סחר בבני אדם, לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות.
במהלך חודש מאי 2002 הוכנסה לישראל באופן בלתי חוקי דרך מצרים מ.ק. ילידת 1981, אזרחית מולדביה לצורך מכירתה לשם העסקתה בזנות.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, קנה משיב 5 את המתלוננת והורה לה להמתין ברכבו עד שיגיע שותפו מירב. המתלוננת נלקחה ע"י משיב 5 ומירב לדירה בת"א ושם נצטוותה להתפשט, על מנת שיבחנו את גופה, דרכונה נלקח ממנה.
המתלוננת הועברה לדירת המשיב 6 למשך כ- 4 ימים, שבמהלכם כפה עליה משיב 6 יחסי מין, כמו כן לא הותר לה לצאת.
לאחר מכן הועברה המתלוננת ע"י משיב 5 לדירה אחרת המוחזקת על ידו והועסקה מטעמו יחד עם בנות אחרות במתן שירותי ליווי.
לאחר שהמתלוננת ברחה ונמצאה, מכר אותה המשיב 5 לגברים אחרים שהחזיקוה בדירה בנתניה, לשם העסקתה בזנות.

משיבה 1, גילה גלעדי
:
למשיבה 1, מיוחסים פרטי האישום הראשון והשני כפי שפורטו.
הראיות שקושרות את המשיבה 1 לאישומים המיוחסים לה:
גרסת המשיבה 1 בחקירה – המשיבה 1 מודה בניהול משרד הליווי "ניקיטה" במשך כשנתיים שלוש, כמו כן מאשרת כי יש פרסום למשרד.
באשר לפרט האישום הראשון: המשיבה 1 מזהה את המתלוננת בפרט אישום זה כמי שעבדה אצלה, אולם מכחישה כי עבדה ללא תשלום וכי לקחה את דרכונה.

הודעות המתלוננת ורה:
בהודעתה מיום 13.5.02 – מתארת המתלוננת את נסיבות הבאתה לישראל באמצעות דרכון מזוייף.
בצאתה מבית הנתיבות פגשה את משיבים 2 ו- 3 ונלקחה על ידם למשרד הליווי "ניקיטה" בר"ג שם פגשה במשיבה 1.
כעבור 5 ימים בארץ נטלה משיבה 1 מהמתלוננת את דרכונה בטענה כי "נגמרה הויזה", ואסרה עליה לצאת מהדירה.
מדברי המתלוננת עולה כי מי שהיתה דואגת להעבירה מדירה לדירה היתה המשיבה 1, שלדברי המתלוננת "היא היתה המחליטה".
בנוסף מציינת המתלוננת כי היא מבינה שמשיבה 1 קנתה אותה ודיברו על כך בחופשיות והדבר הוסבר לה.
בהמשך אומרת המתלוננת כי לאחר בריחתה, טלפנה אליה משיבה 1 ואיימה עליה שכשתמצא אותה תהרוג אותה ושהיא צריכה לעבוד אצלם עוד חצי שנה ואז תהיה "משוחררת" וישלמו לה.

בהודעתה מיום 14.5.02 – מזהה המתלוננת בתמונות את משיבים 1, 2, 3 ו- 4, ומציינת כי אלה האנשים שעליהם דיברה בתלונתה.
כמו כן, מציינת כי משיב 5 אמר לה כל הזמן שמשיבה 1 בעלת הבית שלה.

הראיות שקושרות את המשיבה 1 לפרט האישום השני:
הודעת המתלוננת נטליה:
בהודעתה מיום 20.5.02 – מספרת המתלוננת בפירוט רב את נסיבות הגעתה לישראל ומתארת את העברתה מיד ליד בישראל, תוך שהיא נקנית ונמכרת ע"י אנשים שונים ומוחזקת בדירות שונות, תוך שהיא מועסקת בזנות – טרם הגעתה לידי המשיבים.
לאחר שמשיב 2 קנה אותה, נלקחה המתלוננת ע"י משיב 2 להצגתה בפני
משיבה 1 וזו לדבריה "עיקמה פרצוף" והמתלוננת הוחזרה לדירת המשיב 4, שם התגוררה.
המתלוננת מספרת כי, המשיבה 3 הסבירה לה שמשיבה 1 הינה בעלת משרד ליווי וכי המתלוננת "שייכת לה".
משיבה 1 היתה נותנת לה כתובות של לקוחות, בשלב מסויים מירב קנה אותה חצי חצי עם המשיב 2, ועל כן גם מירב היה נותן לה עבודה וגם משרד "ניקיטה".

ראיות נוספות שקושרות את המשיבה 1 לאישומים המיוחסים לה:
בחיפוש בביתם של משיבים 1 ו- 2 נתפסו בין השאר ספרי ניהול של משרד הליווי ותמונות של נערות ליווי שונות. כמו כן, הורדו תמונות של פרסום משרד הליווי "ניקיטה" מהאינטרנט.

לאור כל האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיבה לעבירת החזקת מקום לשם זנות, דבר העולה מדברי המשיבה 1 עצמה, כמו כן לעבירת סרסרות למעשי זנות (תוך ניצול קטין), אולם באשר לניצול הקטין, קיימת בעייתיות מסויימת מאחר והקטינה הגיעה עם דרכון מזוייף, לא ניתן לקבוע בוודאות כי המשיבה 1 היתה מודעת לעובדת היות המתלוננת ורה קטינה, דבר שמשפיע גם על עבירת פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין. מפלט שהוצא מהאינטרנט אכן עולה כי משרד הליווי ניקיטה פורסם באינטרנט כמו כן פורסמה הקטינה ורה שמכונה שם "אוקסנה", אולם אין שום אינדיקציה שמצביעה על גילה של המתלוננת ועצם העובדה שהגיעה לארץ עם דרכון מזוייף כשהיא מעל גיל 17, ואינה נראית קטינה אינה מאפשרת לקבוע בוודאות כי המשיבה 1 היתה מודעת לעצם היותה קטינה.
באשר לעבירת כליאת שווא – למתלוננת לא היה מפתח של הדירה, דבר שאינו בהכרח מצביע על כליאת שווא וזאת גם לאור העובדה שהמתלוננת לא התגוררה בבית המשיבה 1, מכאן שאין ראיות מספיקות לעבירת כליאת שווא.
באשר לעבירת האיומים, קיימות ראיות לכאורה באשר לאיומים שעולים מהודעת המתלוננת ורה, אולם כל העבירות שפורטו עד כה אינן מהוות עילת מעצר ומכאן שחשיבותן של הראיות הנ"ל פחותות לעניינינו.
באשר לעבירת קשירת קשר לביצוע פשע וסחר בבני אדם לעיסוק בזנות (תוך ניצול קטין) – עבירה לפי ס' 203 א(א) בנסיבות סעיף 203 ב(א)(4). באשר לנסיבות ס' 203 ב(א)(4) תוך ניצול קטין, התייחסתי לענין הקטינות בעבירות הקודמות, דברי אלו נכונים גם לענין זה.
באשר לקשירת הקשר לסחר, משיב 2 הינו בנה של משיבה 1 שנשוי למשיבה 3. שלושתם מנהלים את משרד הליווי יחדיו, כשלדברי המתלוננת משיבה 1, "היא היתה המחליטה", כמו כן הוסבר לנטליה ע"י משיבה 3, שמשיבה 1 הינה בעלת משרד ליווי וכי המתלוננת "שייכת לה". מהודעות המתלוננות עולה כי קיימים סממני בעלות שבאים לידי ביטוי בנטילת הדרכון, העברה מדירה לדירה, איומים, איסור יציאה מהדירה, כמו כן, מציינת המתלוננת כי היא מבינה שמשיבה 1 קנתה אותה ודיברו על כך בחופשיות והדבר הוסבר לה.
המתלוננת בפרט האישום השני נמכרה בשלב מסויים באופן חלקי למירב, משלב זה נשלחה לעבודות הן מטעמו והן מטעם משרד הליווי ניקיטה.
ראיות נסיבתיות אלו מצביעות כאמור על קשירת קשר כשמשיבים 2,3 מביאים את המתלוננת משדה התעופה, המתלוננת מעבירה לרשותם כסף ומובאת בפני
משיבה 1.
לאור כל האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיבה 1 לקשירת קשר לפשע וסחר בנשים, שבאים לידי ביטוי בסממני "בעלות" מובהקים של המשיבה 1 על המתלוננת.

משיב 2, טל גלעדי
:
למשיב 2 מיוחסים פרטי האישום הראשון והשני כפי שפורטו.
הראיות שקושרות את המשיב 2 לאישומים המיוחסים לו:
באשר לפרט האישום הראשון:
הודעת המתלוננת ורה מיום 13.5.02: המתלוננת מספרת כי בהגיעה לארץ פגשו אותה המשיבים 2 ו- 3 בצאתה מנתב"ג, לקחו אותה למשרד הליווי "ניקיטה" והסבירו לה את "העבודה". את הכספים מהעבודה מסרה למשיבים 2 ו- 3. המשיב 2 אמר לה שתקבל כסף רק לאחר שתעבוד שנה.

הודעת המתלוננת מיום 14.5.02: המתלוננת מזהה בתמונות את המשיבים 1, 2, 3
ו- 4 כאנשים שעליהם דיברה בתלונתה.
משיב 2 לקח אותה מספר פעמים ברכבו לקליינטים וחיכה עד שסיימה ולקחו ממנה את הכסף.
עוד מספרת המתלוננת כי בהגיעה ארצה נלקחה ע"י משיב 2 לבית מלון שלום בת"א וזה שכב איתה.
הודעת המתלוננת מיום 20.5.02: המתלוננת מספרת כי פחדה ממשיב 2 כי איים עליה ואמר שאם תברח יימצא אותה ויהרוג אותה.
שבועיים לפני שברחה נאמר לה ע"י משיב 2 שרק כאשר תגמר השנה ישלמו לה.
עוד טוענת המתלוננת כי מאז בואה לארץ לא היתה חופשייה לעשות כרצונה, כל הזמן היתה צריכה לבקש רשות לצאת, בדר"כ ממשיב 2. לא קרה שיצאה מהבית ללא רשות משיב 2.

באשר לפרט האישום השני:
הודעת המתלוננת נטליה מיום 20.5.02: המתלוננת מספרת כי הכירה בחורה בשם לודה שעבדה אצל המשיב 2. המתלוננת ביקשה מלודה שתבקש ממשיב 2 שיקנה אותה בגלל שלא טוב לה אצל מעסיקיה הנוכחיים.
המתלוננת מספרת כי משיב 2 דיבר עם הבעלים הנוכחים וקבעו פגישה, שאליה היא הובאה.
משיב 2 דיבר עם הבעלים ואז נכנס לרכב שבו ישבה ואמר לה שקנה אותה והיא שייכת לו, לדבריו קנה אותה ב- 4,000 $, לשנה ואח"כ תהיה חופשיה.
בשנה זו עליה להחזיר לו את הכסף ששילם עליה.
בהמשך משיב 2 הבהיר למתלוננת כי תגור בדירתו של משיב 4 ותעבוד בליווי והנחה אותה לגבי העבודה ותעריפי לקוחות.
כעבור זמן מה, משיב 2 אמר למתלוננת שרוצה להראותה למירב ואם תמצא חן בעיניו הוא יקנה אותה חצי-חצי איתו.
משיב 2 לקח אותה והראה אותה למירב. משיבה 3 אמרה לה כי מעכשיו היא שייכת גם למשיב 2 וגם למירב והוא קנה אותה עם משיב 2 חצי-חצי. משלב זה גם מירב וגם משרד "ניקיטה" סיפקו למתלוננת עבודה.
כעבור 3 חודשי עבודה למתלוננת היה קשה והיא ביקשה ממשיב 2 שיקנה לה כרטיס חזרה לאוקראינה.
משיב 2 אמר לה כי לא השלימה שנה שחייבת לעבוד ורק אח"כ הוא יחשוב "לשחרר" אותה.
באחד הימים הגיע משיב 2 והודיע שאין להם יותר עבודה והוא "מעביר" אותה בינתיים לירושלים לבחור בשם שי שאצלו תעבוד בליווי. שי הגיע ולקח אותה לירושלים, אצלו המשיכה לעבוד.
בהמשך מספרת המתלוננת כי משיב 2 הכריח אותה להצטלם לאינטרנט בעירום.
עוד מציינת המתלוננת כי שמעה שמשיב 2 רצה למכור את ורה ומשיב 5 לא רצה.

העבירות שמקימות עילת מעצר כנגד המשיב 2, הן עבירת קשירת הקשר וסחר בבני אדם לעיסוק בזנות.
מן האמור לעיל עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 2 למיוחס לו. המשיב 2 מודה כאמור בסיוע לאימו בניהול משרד ליווי, כמו כן, מאשר כי המתלוננת נשוא האישום הראשון עבדה אצלם, אולם טוען כי נערות הליווי לא נקנו.
לעומת זאת, טוענות שתי המתלוננות שנקנו ע"י המשיב 2 והמתלוננת בפרט האישום השני אף מתארת את מכירתה לבסוף לאחרים ע"י המשיב 2.
להבדיל ממשיבה 1 שהראיות כנגדה הן עקיפות, המתלוננות מתארות מפורשות קנייה ישירה ע"י משיב 2, כאשר המתלוננת באישום השני אף מציינת כי נאמר לה ע"י משיב 2 כי נקנתה ב- 4,000 $. אין בטענה כי נקנתה מאחר שבקשה ממשיב 2 שיקנה אותה כדי להוריד מחומרת המעשה.
ב"כ המשיב טוען כי עדויות המתלוננות אינן נתמכות בראיות אחרות, וכי מכל מקום דבריה כאילו נמכרה, הם "עדות שמיעה", שהרי לא היתה צד למכירה.
בעבירות מסוג זה עומדת לפני בית המשפט, לעיתים קרובות, רק עדותו של הקורבן, שמולה עומדת עדותו של החשוד או הנאשם. הראיות אותן ניתן לצפות למצוא בתיק מסוג זה, במקרים רבים לא תהיינה ראיות ישירות הכוללות תיעוד מצולם או כתוב של עסקות הסחר. זאת הן משום שהדעת נותנת שעסקות כאלה נעשית הרחק מעינם של זרים, וללא תיעוד, והן משום שהמעורבים בדבר אינם ששים לחשוף את המידע שברשותם מסיבות מובנות.
בבש"פ 9274/01 מ"י נ' עמי ישי, הפך ביהמ"ש העליון החלטה לשחרור ממעצר בעבירת סחר שהנמקתה היתה כי "הראיה היחידה המתייחסת לקניה של המתלוננת ע"י המשיב כי דבריה כי הוא אמר לה שקנה אותה ולכן צריכה לעבוד עבורו...". באותה פרשה ראיות התביעה העיקריות היו אמירה זו של הנאשם באזני המתלוננת וראיות נסיבתיות אחדות שהצביעו כי הנאשם נהג במתלוננת "מנהג בעלות".
מקרה זה דומה לסוגיה הנדונה, ובשלב זה של ראיות לכאורה יש לקבל את עדויות המתלוננות כמהימנות.
כמו כן, שתי המתלוננות מעידות על קנייתן כל אחת בנפרד ולא מדובר בעדות יחידה שעומדת בפני
עצמה.
לאור כל האמור לעיל עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 2 לעבירת קשירת הקשר לפשע והסחר בבני אדם לעיסוק בזנות.

משיבה 3, אולנה קזמנקובה
:
למשיבה 3 מייחסים פרטי האישום הראשון והשני כפי שפורטו.
הראיות כנגד משיבה 3: באשר לפרט האישום הראשון:
הודעת המתלוננת ורה מיום 13.5.02: ראשית יש לציין כי המשיבה 3, הינה חברתו של משיב 2. והמתלוננת קושרת אותם יחדיו ומתארת את המשיבה 3 כזו שהגיעה עם המשיב 2 לאסוף אותה מנתב"ג, כמו כן, משיב 2 ומשיבה 3 הסבירו לה את העבודה.
מדירת המשיב 4, נשלחה ללקוחות בהנחייה טלפונית של המשיבה 3. כמו כן, הכספים ששולמו ע"י הקליינטים הועברו למשיבים באמצעות משיבה 3 שבאה לקבלם.

הודעת ורה מיום 14.5.02: המתלוננת מזהה בתמונות את משיבים 1, 2, 3 ו- 4 כאנשים שעליהם דיברה בתלונתה.
הודעת ורה מיום 20.5.02: המתלוננת טוענת כי מי ששלחה אותה לעבודה היתה משיבה 3.

באשר לפרט האישום השני:
הודעת המתלוננת נטליה מיום 20.5.02: המתלוננת מספרת כי משיב 2 דיבר עם הבעלים שהיו לה "זכר" וקבעו פגישה באשר לרכישתה. לפגישה הגיעו משיב 2 ומשיבה 3. המתלוננת נלקחה ללקוחות ע"י מוניות שהוזמנו עבורה ע"י משיבה 3. משיבה 3 הסבירה למתלוננת שמשיבה 1 הינה בעלת משרד הליווי וכי המתלוננת "שייכת לה".
משיבה 3 אמרה לה כי מעכשיו היא שייכת גם למשיב 2 וגם למירב והוא קנה אותה עם משיב 2 חצי-חצי.
כשהמתלוננת ביקשה לחזור לאוקראינה, משיבה 3 אמרה לה כי היא חייבת לעבוד כי בשביל זה הם קנו אותה.

לאור כל האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיבה 3 לאישומים המיוחסים לה, כאשר ניתן לראות את קשירת הקשר של המשיבה 3 עם המשיב 2, שבאמצעותה מועברים המסרים למתלוננות, המשיבה 3 משמשת כדוברת, היא זו שמסבירה למתלוננות מפורשות שהן נקנו, כמו כן מגיעה עם המשיב 2 על מנת לאסוף מנתב"ג את המתלוננת באישום הראשון, ועל מנת להפגש עם "זכר" לצורך רכישת המתלוננת באישום השני.

מכאן שקיימות כנגד משיבה 3 ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לה שמהווים עילת מעצר.

משיב 4, יואל גלעדי
:
למשיב 4 מיוחסים פרטי האישום הראשון והשני כפי שפורטו.
המשיב 4 הינו הגרוש של המשיבה 1.
הראיות כנגד המשיב 4:
הודעת המתלוננת ורה באישום הראשון מיום 13.5.02: המתלוננת מספרת כי במשרד הליווי ישבו משיבים 1-4 וענו לטלפונים והמתלוננת הוחזקה במשרד במשך 9 ימים. כעבור 9 ימים הועברה לדירתו של משיב 4 למשך חודש. המתלוננת מספרת כי בדירת המשיב 4 התגוררה בחורה נוספת.
בעימות שנערך בין המתלוננת ורה למשיב 4, אישר משיב 4 כי המתלוננת גרה אצלו "באה לבד" ועבדה בליווי ושילמה לו.

הודעת המתלוננת נטליה באישום השני מיום 20.5.02: המתלוננת מספרת כי משיבים 2 ו- 3 הסיעו אותה לדירת המשיב 4 והבהירו לה כי תגור בדירתו.
המתלוננת נלקחה ללקוחות ע"י המשיב 4 או 7 או במוניות. המתלוננת מציינת כי במשך כל הזמן נמצאה תחת השגחתו של משיב 4, ולא נשארה לבד בדירה בלי השגחתו.
בנוסף טוענת שבחורה נוספת שעסקה בליווי גרה בדירת המשיב 4.
לאור האמור לעיל, עולה כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 4 לחלק מסעיפי האישום שכנגדו, שאינם מהווים עילת מעצר. סעיפי האישום שכנגדו שמהווים עילת מעצר הם קשירת קשר לביצוע פשע וסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. לאור הראיות המפורטות להלן, לא נראה כי קיימות די ראיות מוצקות להוכחת אישומים אלה.


משיב מס' 5, אבנר ג'בלי:
למשיב 5 מיוחסים פרטי האישום הראשון, השלישי והרביעי כפי שפורטו.

הראיות באשר לפרט האישום הראשון:
מהודעת המתלוננת ורה מיום 13.5.02 עולה כי, בפעם הראשונה שהוסעה ללקוח, היה זה משיב 5 שהמתין לה והחזירה לדירה.
לדברי המתלוננת משיב 5 הינו כמו שותף של משיבה 1 וגם לו יש בנות (שעובדות אצלו בזנות).
עוד מציינת המתלוננת כי משיבה 1 ומשיב 5 היו נותנים לה עבודה "כאילו הבנות משותפות" משיב 5 היה אומר לה כמה כסף לקחת מלקוח וכך גם משיבים 1 ו- 2.
בהודעתה מיום 20.5.02: אומרת המתלוננת שלמשיב 6 הגיעה דרך משיב 5 – שהוא שותף של משיבה 1.
עוד מספרת המתלוננת כי שכבה מדי ערב עם משיב 6. משיב 5 אמר לה שלא לקחת ממנו כסף.

הראיות באשר לפרט האישום השלישי:
הודעת המתלוננת נטשה מיום 16.5.02: המתלוננת מפרטת את נסיבות הברחתה לארץ. המתלוננת הביעה את מורת רוחה מכך שתעסוק בזנות, שכן סברה שתועסק בדוגמנות ונאמר לה כי "אין לה ברירה".
בנוסף מסבירה כי עבדה אצל משיב 5 בבעלות חצי חצי עם אחר, סאשה, נאמר לה כי חודש ראשון תעבוד חינם.


הודעת המתלוננת מיום 19.5.02:
המתלוננת הובאה לדירת המשיב 5, שם נבדקה על ידי המשיב 5, שלקח אותה לדירה שבה גרו בנות שעובדות בליווי, שם פגשה את "אינה" שהיתה עונה לטלפונים.
"אינה" הסבירה למתלוננת כי אם לא תעבוד טוב, אז משיב 5 יתייחס לא טוב וירביץ.
המתלוננת מספרת כי בחודש מרץ אמרה למשיב 5, כי אינה יכולה לעבוד יותר ואז העביר אותה משיב 5 לדירת חברו המשיב 6, שם גרה כחודשיים.
המתלוננת קיבלה ממשיב 5 כדורי אקסטזי מספר פעמים. את הכסף מהקליינטים נתנה למשיב 5 וזה היה נותן לה כסף להוצאות.
"אינה" תמיד שמרה עליה או משיב 5 עצמו. משיב 5 אמר שתעבוד אצלו שנה כזונה.
בשלב מסויים אמר משיב 5 למתלוננת שתגור אצל משיב 6 עד שיחליט מה לעשות איתה.
בנוסף מספרת המתלוננת כי למשיב 5 היו הרבה שותפים בליווי, לא יודעת שמות, "גם מירב היה בעל בית שלי עם משיב 5."

הודעת המתלוננת מיום 20.5.02:
המתלוננת שבה ומספרת את נסיבות הבאתה לישראל. אולם הפעם מציינת כי באה לעבוד כזונה וידעה מדוע באה.
עוד מספרת כי לא יכלה להסתובב חופשי והיתה צריכה לבקש רשות ממשיב 5 או מ"אנה". מציינת כי יודעת שמשיב 5 קנה אותה, אך אינה יודעת את המחיר. את כספי הלקוחות מסרה למשיב 5.




הודעת המתלוננת מיום ה- 23.5.02:
מתארת את נסיבות הבאתה, אולם טוענת בהודעה זו כי מוכנה לעבוד רק בליווי.
עוד טוענת שהפסיקה לעבוד כזונה כי התלוננו עליה וכשגרה אצל אבנר כבר לא עבדה בליווי.

מהודעותיה של נטשה ניתן ללמוד על סממני "בעלות" מצד המשיב 5, כלפיה. עם זאת קיימות סתירות רבות בהודעותיה אשר בכל אחת מהן מתארת המתלוננת נסיבות שונות להגעתה לארץ, להכרותה עם המשיב 5, ולכל אחת מהשאלות שנשאלה לגביהן. מכאן שקיימת בעייתיות בהסתמכות על הודעותיה כשלעצמן.

הראיות באשר לפרט האישום הרביעי:
הודעת המתלוננת מריאנה מיום 25.4.02: (נגבתה מימ"ר י-ם):
המתלוננת מתארת את נסיבות הגעתה לישראל ב- 3/02 ע"י הברחתה דרך מצרים, כשרוב עדותה מתייחסת למירב.
היא מספרת שנלקחה ברכב של חבר של מירב, המשיב 5 (כינה עצמו גם יוסי), אשר הסיע אותה למשיב 6. לאחר יום נלקחה ע"י משיב 5 לדירה שבה נמצאו בנות אחרות.

הודעת המתלוננת מיום ה- 3.6.02:
המתלוננת שבה ומתארת את נסיבות הבאתה לישראל.
אח"כ מתארת שנלקחה ברכב לכיוון ת"א והופגשה עם משיב 5 (שכונה יוסי), וזה הורה לה להיכנס לרכבו.
לאחר מכן הגיע מירב ושאל אותה לגבי "כישוריה" ובחן את החזה שלה. משיב 5 ומירב לקחו אותה לדירה סמוכה והורו לה להתפשט ואח"כ יצאו החוצה והם דיברו בינם לבין עצמם.
משיב 5 לקח אותה למשיב 6, ואמר לה שתשאר אצל משיב 6 שילמד אותה את העבודה וישכב איתה.
לאחר מכן הועברה ע"י משיב 5 לדירה אחרת שם היו בנות נוספות. עוד מספרת כי עבדה כשבועיים במשרדו של המשיב 5, שאמר לה שתעבוד חודש חינם על מנת להחזיר מה ששילמו עליה. כמו כן, משיב 5 לא הרשה לה לצאת.
לאחר שבועיים ברחה עם בחורה נוספת ומכאן ממשיכה המתלוננת לתאר את המשך גלגולי מכירתה. המתלוננת מציינת כי ברחה ממשיב 5 כי לא היה לה טוב ונפגעה ממשיב 6.

העימות שנערך בין המתלוננת למשיבים 5 ו- 6 מיום ה- 5.6.02:
המתלוננת מספרת כי הבינה שמשיב 5 הוא בעל הבית, וכי לא היתה לה ברירה. גם מירב וגם המשיב 5 הם בעלי הבית של המשרד.
כמו כן, מתארת שגם משיב 5 וגם משיב 6 אסרו עליה לצאת ופחדה מהם.

גרסת המשיב 5 –
טוען כי פגש אדם בשם מיכה שיש לו מכון ליווי ובחור נוסף והציעו לו לראות את המתלוננת בלי בגדים. אח"כ נשאל אם מוכן לקחת אותה לביתו לכמה ימים. סירב והעביר אותה למשיב 6. אינו מוכן למסור פרטים על מיכה. מיכה שולח לו בנות, לדבריו, בשל אהבתו למין.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי קיימים סממני "בעלות" מובהקים שקושרים את המשיב 5 לעבירת הסחר על אף שאין ראיה ישירה של קניה, ועל אף הסתירות שנתגלו בעדותה של המתלוננת בפרט האישום השלישי, הרי שמכלול הראיות שכוללות בדיקת גופן של המתלוננות, עדות המתלוננת באישום הרביעי (שכאמור לגביה לא נתגלו סתירות), דברי המשיב 5 למתלוננת, כי עליה לעבוד חודש חינם על מנת להחזיר מה ששילמו עליה.
עדויות בדבר בעלות משותפת של המשיב עם מירב וגורמים שונים אחרים. כשלכך מתווספת הודעת המשיב 5 בעימות עם המתלוננת ביום 5.6.02, שם מודה כי הוצע לו לבחון את גופה ובחינת גופה של בחורה מן הסתם לא נעשה ללא סיבה, ויש בו סממנים של מסחר כמו קניית חפץ או בהמה.
לאור כל האמור לעיל, קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיב 5 לאישומים המיוחסים לו.

משיב 6, שמשון אברהם
:
למשיב 6 מיוחסים פרטי האישום הראשון, השלישי והרביעי כפי שפורטו.

הראיות כנגד משיב 6:
באשר לפרט האישום הראשון: הודעת ורה מיום 13.5.02:
המתלוננת מספרת כי בשלב מסויים הועברה לדירת המשיב 6, שם התגוררה כ- 3 חודשים. משיב 6 נהג להסיעה ללקוחות בערב. המתלוננת שכבה עם משיב 6 פעמים רבות כי הוא חבר של משיב 5.
הודעת המתלוננת מיום 20.5.02: בניגוד לשאר הדירות שבהם שהתה, לדירת המשיב 6 היה למתלוננת מפתח.
משיב 6 היה מתלווה אליה למקומות ואם הוא היה עסוק היתה נשארת בבית.
למשיב 6 תמיד היו סמים והציע לה אקסטזי, לקחה ממנו כמה פעמים.

פרטי האישום השלישי:
הודעת המתלוננת נטשה מיום 19.5.02: ב- 3/02 אמרה למשיב 5 כי אינה יכולה לעבוד יותר, ואז העבירה לחברו המשיב 6, אצלו גרה.
ממשיב 6 קיבלה גראס, וכשהיתה אצלו אף פעם לא יצאה.

פרט האישום הרביעי:
הודעת המתלוננת, מריאנה מיום 25.4.02:
המשיב 5 הסיע אותה למשיב 6, משיב 6 כפה עליה קיום יחסי מין.
הודעתה מיום 3.6.02:
משיב 5 אמר למתלוננת שתשאר אצל משיב 6, ומשיב 6 ילמד אותה את העבודה וישכב איתה.

האישומים כנגד המשיב 6, שיוצרים עילת מעצר, הינם קשירת קשר לביצוע פשע וסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. לאור הראיות המפורטות לעיל, לא נראה כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אישומים אלו.


ב"כ המשיבים 1-3, העלה טענה בדבר הפליית יתר המשיבים לרעה בשל שחרורה למעצר בית מלא של המשיבה 3.
דין טענה זו להדחות מן הטעמים הבאים: מדובר בשחרור בהסכמה שאושר ע"י כב' הש' זפט ביום ה- 21.5.02, מסיבות הומניטריות בשל נסיבותיה האישיות והמיוחדות של משיבה 3, בהיותה אם לתינוקת שכאמור אינה חלה על יתר המשיבים (מלבד זאת הצהיר ב"כ המשיבים בעת שחרורה של המשיבה 3, כי אין מקום להשוואה בינה לבין המשיבים ואף הצהיר כי לא יעלה טענת הפליה בשמם של האחרים, אותם מייצג).



ב"כ המשיבים 5 ו- 6, העלה טענה בדבר גביית ההודעות ברוסית וכתיבתן בעברית, ומבלי שתהינה מתועדות ומתורגמות, אכן קיים פגם בגביית עדות שלא עפ"י הנהלים, אולם טענה זו דינה להיבדק במסגרת התיק העיקרי. בשלב זה קיימות בפני
ביהמ"ש הודעות שהן לכאורה קבילות, לאחר שנחתמו ע"י המתלוננות בעקבות תרגום ההודעה שנרשמה בעברית, לשפתן.

באשר למשיבה 1:
קיימות ראיות לכאורה שקושרות את המשיבה 1 לקשירת קשר לפשע וסחר בבני אדם, הראיות שסביר למצוא בתיק מסוג זה, הינן ראיות נסיבתיות, כפי שמפורטות ביחס למשיבה 1, שכן לא סביר שיהיה תיעוד מצולם או כתוב של עסקות הסחר. המשיבה הפגינה "סממני בעלות" על המתלוננת שבאו לידי ביטוי בהודעות המתלוננת כפי שפורטו וכללו נטילת דרכונים ואיומים, בדרך זו הפכה המשיבה 1 לעושה דברים של אלה שרכשו "בעלות" על הנשים גם כשהן מבקשות לחדול מכך. "מי שנוהג בדרך זו, מעיד על הסכנה הגלומה בו אם ימשיך להלך חופשי ואין דרך לבטל את מסוכנותו אלא במעצר ממש" (ראה בש"פ 3359/02 גנאדי בדיאן נ' מ.י.).
לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרה של המשיבה 1 עד תום ההליכים המשפטיים.

באשר למשיב 2:
קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 2, כפי שפורט. אין חלופת מעצר הולמת למעשים קשים ומכוערים כמעשים המיוחסים למשיב, מעשים שיש הוכחה לכאורה לביצועם. תכלית החוק היא להילחם מלחמת חורמה במעשים בזויים אלה של סחר בבני אדם, והסכמת הקורבן אין בה כדי לעלות או להוריד (ראה בש"פ 291/01), לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב 2, עד תום ההליכים במשפטו.

באשר למשיבה 3:
קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבה 3, שמהוות עילת מעצר. לאור הסכמת הצדדים שאושרה בהחלטת כב' השופט זפט (מסיבות הומניטריות) אני מורה על שחרורה של המשיבה למעצר בית מלא בתנאים כפי שנקבעו, עד תום ההליכים.
בנוסף, אני מורה על הפקדת ערבות במזומן או בערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת במועד בסך 5,000 ₪.
כמו כן תחתום המשיבה על ערבות עצמית וכן תמציא ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪ כל אחת.
מוצא כנגד המשיבה 3 עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים במשפטה, דרכונה יופקד במזכירות ביהמ"ש.
ניתנת ארכה של 7 ימים להפקדת הדרכון ולהפקדת הערבות במזומן.

באשר למשיב 4:
הראיות לכאורה כנגד המשיב 4, אינן מהוות עילת מעצר.
אני מורה איפוא לשחרר את המשיב 4 בתנאים מגבילים:
א. א. הפקדה במזומן או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת במועד בסך 10,000 ₪.
ב. ב. המשיב יחתום על ערבות עצמית וימציא ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪ כ"א.
ג. ג. מוצא כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים במשפטו, דרכונו יופקד במזכירות ביהמ"ש.
ד. ד. להבהרת ספק, עד למילוי כל התנאים ישאר המשיב במעצר עד תום ההליכים ורק לאחר מילויים ישוחרר.


באשר למשיב 5:
קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 5, כפי שפורט שיוצרות עילת מעצר. אין חלופת מעצר הולמת למעשים קשים ומכוערים כמעשים המיוחסים למשיב, מעשים שיש הוכחה לכאורה לביצועם.
אני מורה על מעצרו של המשיב 5, עד תום ההליכים במשפטו.

באשר למשיב 6:
הראיות לכאורה כנגד המשיב 6, אינן מהוות עילת מעצר.
לאור כל האמור לעיל אני מורה איפוא לשחרר את המשיב 6 בתנאים מגבילים:
א. א. הפקדה במזומן או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת במועד בסך 10,000 ₪.
ב. ב. המשיב יחתום על ערבות עצמית וימציא ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪ כ"א.
ג. ג. מוצא כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים במשפטו, דרכונו יופקד במזכירות ביהמ"ש.
ד. ד. להבהרת ספק, עד למילוי כל התנאים ישאר המשיב במעצר עד תום ההליכים ורק לאחר מילויים ישוחרר.

ניתנה היום טז' בתמוז, תשס"ב (26 ביוני 2002) במעמד הצדדים.

גורפינקל צבי
, שופט









בש בית משפט מחוזי 91283/02 מדינת ישראל נ' גילה גלעדי , טל גלעדי , אולנה קזמנקובה , יואל גלעדי , אבנר ג'יבלי , שמשון אברהם (פורסם ב-ֽ 26/06/2002)