פסקי דין על דב פורמן | פסקי דין על דוברת פורמן | פסקי דין על עבאדה את פטאן | פסקי דין על עזרא סופר | פסקי דין על אביבה סופר |

39635-12/10 א     24/09/2015




א 39635-12/10 דב פורמן, דוברת פורמן נ' עבאדה את פטאן בע"מ, עזרא סופר, אביבה סופר








בית משפט השלום בקריות



ת"א 39635-12-10 פורמן ואח' נ' עבאדה את פטאן בע"מ
ואח'




בפני

כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן


תובעים

1
.
דב פורמן

ת.ז. 051249423

2
.
דוברת פורמן

ת.ז. 067769687


נגד


נתבעים

1.עבאדה את פטאן בע"מ
2.עזרא סופר

ת.ז. 070477450
3.אביבה סופר

ת.ז. 074605833




פסק דין


בפני
תביעה כספית וכן בקשה לצו עשה.

התביעה למעשה הינה כנגד החברה הקבלנית – הנתבעת מס' 1 – ואולם הנתבעים 2 ו- 3 שהינם שכנים בבניין צורפו כנתבעים נוספים משום שהבקשה לצו עשה שעניינה הזזת החניה עלולה לפגוע בהם ולכן חשוב היה שיישמעו טענותיהם.

התביעה מורכבת הלכה למעשה משתי עילות – האחת תביעה כספית בגין ליקויי בניה ועוגמת נפש שנגרמה לתובעים כנגד הנתבעת מס' 1 והחלק השני עילתו בקשה לצו עשה לבטל חניה מס' 8 אשר ניתנה לתובעים , להתקין ברחבת החניה מדרכה ולהורות לסלק את אבני השפה ברחבת החניה.

אתחיל בעילה הראשונה שהיא התביעה הכספית
.
מאחר והייתה מחלוקת בין הצדדים לעניין ליקויי הבניה וכמקובל בתיקים מעין אלה, מינה בית המשפט מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הינו מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין מר נחום פרמינגר אשר נתן את חוות דעתו ביום 25.2.14. למומחה נשלחו שאלות הבהרה והוא השיב עליהן. המומחה לא נדרש להיחקר על חוות דעתו בתיק בית המשפט ולמעשה התיק הסתיים לאחר הגשת סיכומים בין הצדדים על בסיס חוות הדעת ועל בסיס פסק דינו של המפקח על הבתים המשותפים אליו אתייחס בהמשך.

בחוות דעתו קבע המומחה לעניין ליקויי הבניה בסעיף "לסיכום" בעמוד 24 בחוות דעתו כדלקמן:
"1.
בדירת משפחת פורמן נמצאו מספר מצומצם של ליקויי בניה אשר ניתנים כולם לתיקון כאשר פרוט מדויק של הסעיפים מצוי בחוות דעתי והעלות הכוללת היא 22,620 ₪. לסכום האמור נדרש להוסיף 10% בגין פיקוח הנדסי ועוד 18% מע"מ ונקבל בסך הכל 29,360 ₪".

2.
עוד הוסיף המומחה כי לסכום האמור יש להוסיף עוד 4,000 ₪ בגין ירידת ערך.

המומחה הוסיף בחוות דעתו כי ביצוע אותם תיקונים על ידי הנתבעת עצמה יכול להתבצע בעלות
נמוכה יותר בגבולות 30%. בהקשר זה אציין כי בישיבה מיום 10.3.15 ובסיכומיה
ביקשה הנתבעת 1
כי בית המשפט יאפשר את בצוע התיקונים על ידה ועל כך הגיב ב"כ התובעים בישיבה מיום 10.3.15
כדלקמן: "החברה הנתבעת היא חברה שהיא פושטת רגל. ניתנו נגדה עד היום 2 פסקי דין. אין מצב
למצוא ממנה כסף. הסיפור שהם יתקנו (כתוב יבנו) לא מקובל על התובעים. הם לא רוצים לראות את
הנתבעת שגרמה לנזק. סכסוכים בבניין הזה, כולם מתנפלים על כולם, הכל בגלל החברה הזו. חברי
אומר שהחברה תתקן. התובעים לא רוצים לראות אותה בדירה".

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי בעניין וקראתי את הסיכומים לא מצאתי הצדקה לקבל את עמדת
הנתבעת שיש לאפשר לה לבצע את התיקונים כאמור.
מקובלת עלי לחלוטין לאחר שעיינתי בשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה פרמינגר על ידי התובעים כי
יש להוסיף
עוד 800 ₪ כפי שפירט המומחה בחוות דעתו (תוספת בגין השמטת סכום של 600 ש"ח
ותוספת
בגין
פסי קישוט – 200 ש"ח כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ בשיעור של 144 ₪) סה"כ
הסכום לפיצוי על פי חוות דעת המומחה הוא איפוא בשיעור של 34,304 ₪.
חוות דעתו של המומחה המשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט ואשר מונה בהסכמה כמומחה
מטעם
בית המשפט לא נסתרה בחקירה נגדית, נראית בעיני סבירה לחלוטין ואשר על כן אני מחליט
לאמץ את חוות הדעת הזו כלשונה לעניין ליקויי הבניה כפי שגם באה לידי ביטוי בסיכומי התובעים
אשר השלימו עם חוות הדעת האמורה ולמעשה גם הנתבעת השלימה עמה אלא שטענה שיש לקזז
30% בגין מתן אפשרות עבורה לעשות את התיקונים, דבר הנדחה על ידי בנסיבות העניין.

בסיכומיהם דורשים התובעים בגין עוגמת נפש ואי נוחות עבודה שייגרמו להם בעת ביצוע תיקון
הליקויים בזמן מגוריהם בשיעור של 15,000 ₪. הנתבעת מצידה טוענת כי אין לפסוק לתובעים בראש
נזק זה דבר הן משום שניתן היה לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים האמורים ולאור העובדה
שהנתבעת אף ביצעה תיקונים כאלה או אחרים במסגרת שנת הבדק.
לאחר ששקלתי בעניין אני מוסיף 5,700 ₪ לסכום שהמומחה ציין בגין ליקויי הבניה כפיצוי
בגין
עוגמת נפש שנגרמה לתובעים בתיק זה.
הסכום שנפסק איפוא הינו סכום של 40,000 ₪ (בעיגול) כאשר לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד
בשיעור של 15% +
מע"מ, אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובעים וכן הוצאות ויציאות המשפט
הכוללות חוות דעת מומחה בית משפט בשיעור של 3,495 ₪ (בעיגול 3,500 ₪).
סכום זה ישולם על ידי הנתבעת לתובעים תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



אני עובר לדיון כעת בשאלה היותר קשה בתיק זה ועניינה הדרישה לצו עשה בתיק זה שמשמעותה
הזזת חניה מספר 8 שהוקצתה לתובעים.

מדובר בחניה אשר הוקצתה לתובעים על ידי הנתבעת.
בבניין נשוא התביעה ישנן 8 דירות, בכל אחת מ- 7 הדירות בבניין יש גישה נפרדת להולכי רגל על מדרכה המיועדת לשימוש הולכי רגל למעט דירת התובעים. לדירת התובעים אין גישה נפרדת המיועדת להולכי רגל מהמדרכה לדירתם ולטענתם יש סכנה של ממש לתובעים
ו/או לאורחיהם הנאלצים לחצות מגרש חניה המשמש לחניית 9 מכוניות.
לצרכי
הפרדה ותיחום בין מקומות חניה לדירות וכדי למנוע מצב שבו מכונית תתנגש בקיר הבית, הניחה הנתבעת בקצה כל מקום חניה אבני שפה שקובעו במוטות ברזל לקרקע שמהווים לטענת התובעים אף הם מכשול ומטרד והם מבקשים להסירם.
לטענת התובעים נשוא החניה בבניין בכלל ובקשר לתובעים בפרט הוא בעייתי, מסובך, לא נכון תכנונית וגרם לסכסוך שכנים קשה.
מיקום החניה שהוקצה להם הוא בעייתי ואינו מאפשר להם חניה סביר. מיקום החניה של התובעים תחום בין הקיר התוחם את המגרש ובין קיר הדירה במרחק של 2.8-2.9 מטר מקיר לקיר ואינו מאפשר פתיחת דלתות המכונית בצורה שתאפשר כניסה ויציאה ממכונית פרטית בצורה רגילה. הדבר מצריך מיומנות נהיגה גבוהה של הצמדת המכונית לאחד הקירות וגם במצב שכזה הנוסע שליד הנהג אינו יכול לפתוח את הדלת שלו והוא נאלץ לעבור מהמושב שלו למושב הנהג כדי לצאת מהמכונית.
בסיכומיהם מתייחסים התובעים
לפתרונות השונים שהוצגו על ידי המומחים השונים בתיק זה.
אין בדעתי לנתח את עמדותיהם של המומחים מטעם ויש בדעתי לבדוק את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט המהנדס נחום פרמינגר שכאמור לא נחקר על ידי מי מהצדדים ואף נשאל שאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו.

בסיכומיהם מבהירים התובעים כי גם מומחה בית המשפט מדגיש כי הגישה היחידה לדירת התובעים היא דרך מגרש החניה המשותף של חצר הבית ואין ספק שזו גישה קשה.
יתר הדירות למעט 2-3 (להם יש כניסה ממקום אחר ולא דרך מגרש החניה) יכולים להכנס בצורה ישירה ונוחה יותר לחדר המדרגות דרך אותו מגרש חניה המשותף שבחצר הבית (אולם אינם צריכים להדחק במכוניות חונות.
הפתרון כפי שעולה מחוות דעת המומחה על פי סיכומי הצדדים הוא אחד משניים, בעמוד 22 לחוות הדעת ביטול מקום חניה שמספרו 8 של משפחת סופר (הנתבעים 2 ו- 3) והעתקתו לצד השני אחרי מקום 2 והמומחה מדגיש "ולדעתי יש כאן שיפור של המצב הקיים. במקרה זה יוותר פנוי שטחו של מקום 8, והיות וגם השטח שבוחנים כיום פורמן יישאר פנוי. השטח יאפשר תמרון נוח בכניסה והיציאה מהחניה. השינוי אינו מחייב לבצע עבודות בניה וניתן לבצע את השינוי בקלות".
פתרון אחר אשר ניתן על ידי המומחה בתשובה לשאלות הבהרה – להצר את החניות של משפחות אייזנברג וסופר ללא כל בעיה ואת החיסכון של 1.1 מ' לנצל לשביל גישה לדירת פורמן.
הנתבעת בסיכומיה טוענת
כי בעמוד 24 לחוות דעתו של המומחה פרמינגר בסעיף לסיכום ציין המומחה כדלקמן: "תשריט הבית המשותף שנחתם על ידי אדריכל תמיר לזר ביום 17.9.11 בהחלט ניתן לרישום ללא כל שינוי שהוא והוא משקף את המוסכם והקיים בפועל ובשטח". בהקשר זה מפנה הנתבעת לעמוד 21 לחוות הדעת שבמהלכו מתייחס המומחה לתשריט הבית המשותף וקובע כי אין מניעה מלרשום תשריט זה.
אני מזכיר כי בשלב זה תלוי ועומד צו מניעה האוסר על רישום הבית כבית משותף אשר ניתן על ידי עד להכרעה בסכסוך של הצדדים בהקשר זה.
יש לציין כי לעמדה זו מצטרפים גם משפחת סופר, הנתבעים 2 ו- 3 אשר למעשה סיכומיהם זהים לסיכומים של הנתבעת ולא בכדי, שכן הסתייעו בעו"ד ברח"ד המייצג את הנתבעת לצורך כתיבת סיכומיהם על פי האמור בפתיח
לסיכומיהם.

על מנת להשלים את התמונה הוצג בפני


פסק דין
שניתן על ידי המפקח על רישום מקרקעין בעכו, המפקח יובל וסרקרוג בתיק 98/12 במהלכו תבעו השכנים סופר אביבה, סיני מלכה, פאר אלכס ואייזנברג יגאל את בני משפחת פורמן הם התובעים בתיק זה. מטרת התביעה הייתה להורות על סילוק ידם של משפחת פורמן משטח ברכוש משותף, דהיינו השטח בו מחנים את רכבם.

בפסק דינו לאחר סיור בשטח ולאחר עיון בין השאר במסמכים שונים ובתוכם חוות דעתו של פרמינגר המומחה מטעם בית משפט קבע בין השאר המפקח כדלקמן:
"הוכח כי לנתבעים הוקצה שטח חניה "ב" ועל כן אין מקום לאפשר להם להחנות את רכבם אלא רק בשטח המסומן באות "ב" על תשריט הבית (ת/3) המסומנת גם כחניה מס' 9 על גבי ת/4 ללא הסכמת כל
בעלי הדירות. הנתבעים סיפחו הלכה למעשה את שטח החניה שהוקצה להם והפכו אותו לחלק מהגינה
ובמקום זאת הם מחנים את רכבם בשטח המיועד להיות רכוש משותף. צו המניעה שניתן על ידי בית משפט השלום בקריות נגד רישומו של הבית כבית משותף עד ל

פסק דין
שיינתן אין בו כדי לעכב את פסק הדין הנוכחי משהוכח שהנתבעים חונים בשטח המהווה רכוש משותף. אין בפסק הדין שיינתן בבית משפט השלום כדי לשנות את התוצאה ואת מיקום החניה שהוקצה לנתבעים בהתאם לחוזי המכר כפי שהנתבעים עצמם מאשרים בחצי פה, זאת במיוחד נוכח הסעדים שנתבקשו שם וסמכותו העניינית של בית המשפט".

התוצאה אפוא, המפקח על הבתים המשותפים קיבל את התביעה, חייב את הנתבעים, משפחת פורמן לסלק את ידם משטח הרכוש המשותף, המשמש אותם כחניה, מהשטח המסומן בספרה 8 בתשריט פרוטוקול הביקור במקום, מיום 8/1/14.

מה משמעותו של

פסק דין
זה? לגרסתם של התובעים בסיכומיהם, נקבע על ידי המפקח, כי רחבת החניה היא רכוש משותף וככזה, אין למי מבעלי הדירות זכות להחנות מכוניות באופן קבוע, בשטח שלא סומן בחניה ומשכך, הורה למשפחת פורמן, שלא להחנות מכוניתם כדרך קבע ברחבת החניה.

הניסיון של משפחת סופר (הנתבעים 2 ו-3) לתת משמעות רחבה יותר לפסק הדין של המפקח, דינה להידחות ואין בינה לבין הסכסוך נשוא תיק זה ופתרון בעיית החניה שנוצרה עקב תכנון לקוי של החניות ולא כלום. פסק הדין של המפקח אינו מוסיף ואינו גורע להכרעה בתביעת התובעים ולבית המשפט יש סמכות להתערב במערכת החוזית שנעשתה בין הקבלן לבעלי הדירות, אם היא מקפחת צד, כפי שהוכח במקרה זה.

הנתבעת מצידה ואליה מצטרפים הנתבעים 2 ו- 3 משפחת סופר רואה את הדברים בצורה שונה לחלוטין. לטענתם כעולה מפסק דינו של המפקח על הבתים המשותפים לתובעים הוקצה שטח חניה "ב"
ועל כן אין מקום לאפשר להם להחנות את רכבם אלא בשטח זה המסומן גם כחניה מספר 9 על גבי ת/4 ללא הסכמת כל בעלי הדירות.
הנתבעת מדגישה כי הסכם המכר בין הנתבעת ובין התובעים הוא מפורש ומצא את ביטויו בתשריט שהוכן לרישום הבניין כבית משותף על ידי האדריכל לזר והוא שנקבע על ידי מומחה בית משפט כמשקף נאמנה את המציאות ההסכמית בין שני הצדדים.
משכך, אין כל עילה בדין לשנות את אותו תשריט אשר בשלב זה מעוכב ומונע את רישום הבית כבית משותף.

עברתי על טענות הצדדים ועל כל החומר כולו.
לאחר שבחנתי את הדברים אני בדעה שדין הבקשה לצו עשה להידחות ולהלן נימוקי:
1.
כפי שציינתי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט המהנדס פרמינגר אשר את מסקנותיו אימצתי לעניין ליקויי הבניה במלואם מקובלת עלי גם בהקשר החניות והמומחה קיבל ממני מנדט לבחון את החניות ואת כל טענות הצדדים. בחוות דעתו של המהנדס פרמינגר אשר גם נשלחו לו שאלות הבהרה בעניין זה, הוברר כי אכן ניתן לשפר את מצב החניות של התובעים ואולם המומחה התייחס במפורש לתשריט הבית המשותף אשר נערך ונחתם על ידי האדריכל תמיר לזר ביום 17.9.14 והוא משקף גם את ההסכמה החוזית בין הצדדים. המומחה כותב בחוות דעתו בעמוד 24 וגם בעמוד 21 במפורש כי ניתן לרשום את החניות ללא כל שינוי והנ"ל משקף את המוסכם והקיים בפועל ובשטח.

2.
לא ניתן להתעלם גם מפסק דינו של המפקח על הבתים המשותפים יובל וסרקרוג בתיק 98/12. גם ב

פסק דין
זה חוזר המפקח על הבתים המשותפים על העמדה כי לתובעים הוקצה שטח חניה "ב" ועל כן אין מקום לאפשר להם להחנות את רכבם אלא בשטח המסומן גם כחניה 9 על גבי ת/4 ללא הסכמת כל בעלי הדירות.
הנסיון לבוא ולטעון כי למעשה עמדתו זו של המפקח על הבתים המשותפים אינה רלבנטית כלל לדיון בפני
, אינה עולה בקנה אחד עם דבריו הנאמרים בפסק הדין כדלקמן: "אין בפסק הדין שיינתן בבית משפט השלום כדי לשנות את התוצאה ואת מיקום החניה שהוקצה לנתבעים (משפחת סופר הם התובעים בתיק זה – הערה שלי השופט ע.נ.) בהתאם לחוזה מכר כפי שהנתבעים עצמם מאשרים בחצי פה זאת במיוחד נוכח הסעדים שהתבקשו שם בסמכותו העניינית של בית המשפט".
3.
אני נכון להסכים כי שינויים כאלה או אחרים, שינויים שגם המהנדס פרמינגר מעיד על כך שהיו יכולים להביא לשיפור המצב הקיים היו יכולים לשפר את החניה של בני משפחת פורמן אך הדבר חייב היה למצוא את ביטויו בהסכמה משותפת של השכנים האחרים ובשאלה המשפטית עליה בצדק לא הכריע המומחה פרמינגר האם ניתן להכריח רוכשי דירות להסכים לשינוי במיקום החניה שלהם אשר הובטח להם בהסכם אני עונה בשלילה בהקשר נסיבותיו של תיק זה.

על כן, הבקשה למתן צו עשה שהינו הסעד הנוסף הנדרש ב

פסק דין
זה דינו להדחות והמשמעות היא שגם הצו על עיכוב רישום הבית כבית משותף עם תשריט החניות דינו להתבטל.

לאחר ששקלתי בעניין והגם שדחיתי סעד זה בתביעתם של התובעים, אינני מחייב את התובעים בהוצאות משפט ביחס לנתבעים ומסתפק בתוצאה האמורה שממילא כפי הנראה תהיה קשה עבור התובעים אבל הינה מחויבת המציאות לאור ההסברים שנתתי על פי

פסק דין
זה.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 39635-12/10 דב פורמן, דוברת פורמן נ' עבאדה את פטאן בע"מ, עזרא סופר, אביבה סופר (פורסם ב-ֽ 24/09/2015)