פסקי דין על ו-2 | פסקי דין על דוד ברק | פסקי דין על בנק לאומי נהריה סניף שדרות הגעתון

22398-05/14 תאק     30/09/2015




תאק 22398-05/14 ו-2, דוד ברק נ' בנק לאומי נהריה סניף שדרות הגעתון








בית משפט השלום בחיפה



י"ז תשרי תשע"ו, 30 ספטמבר 2015

תא"ק 22398-05-14 בנק לאומי נ' השדרה 35 בע"מ
ואח'



בקשה מס'
1

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשים/הנתבעים מס' 1 ו-2

1. השדרה 35 בע"מ

2. דוד ברק
ע"י ב"כ עוה"ד איל שוויקה


נגד

משיב
/התובע
בנק לאומי נהריה סניף שדרות הגעתון
10962
ע"י ב"כ עוה"ד דורון זר


החלטה


לפניי בקשת רשות להתגונן בפני
תביעת המשיב לחוב בחשבון המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה"), אשר המבקש ערב לקיום התחייבויותיה.

בכתב התביעה נתבעה גם נתבעת מס' 3, גב' רונית גולני, ערבה נוספת להתחייבויות החברה, אך נחתם עימה הסכם פשרה, שקיבל תוקף של

פסק דין
.

המבקשים התגוננו בטענה אחת ויחידה לפיה המסמכים, שצורפו לכתב התביעה, גם לאחר תיקונו, לא נחתמו ע"י המבקש מס' 2.

המבקש הודה בניהול החשבון בבנק המשיב ובשני בנקים נוספים, בכך שהיה ערב לחשבונות החברה בבנקים ומורשה חתימה יחיד, כי החשבון נפתח בשנת 2008, וכי כל מסגרות האשראי נחתמו על ידו והוא זה שפעל בחשבון באופן שוטף, עם הנתבעת מס' 3, גרושתו של שותפו המנוח. במיוחד הודה המבקש כי אין מחלוקת לגבי יתרת החובה בחשבון וקבלת האשראים (אני מפנה לחקירתו הנגדית של המבקש בפרוטוקול הדיון מיום 31/5/15 עמ' 1-6).

טענתו היחידה של המבקש בתצהירו (סעיף 5), שאינה נוגעת לחתימות על המסמכים, לפיה המבקשת מעולם לא חרגה ממסגרות האשראי, שניתנו לה, גם כשפיגרה בהחזר ההלוואה, נסתרה מהודאת המבקש בחוב (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 1-2).

טענת המבקש בתצהירו (סעיף 6) לפיה לא היה חלק מפתיחת החשבון ולא חתם על מסמך ממסמכיו, נסתרה בהודאתו בדיון כי היה בבנק במועד החתימה על פתיחת החשבון בשנת 2008, כי היה מורשה חתימה יחיד, כי חתם על מסגרות האשראי, פעל בחשבון, ניהל אותו והיה ערב אישי (פרוטוקול, עמ' 1 עד 3).
העובדה שלכתב התביעה צורפה חוברת תנאים כלליים, נושאת תאריך 06.03.10 וכתב ערבות נושא תאריך 07.03.08 אינה מהווה הגנה בפני
חובת המבקשים לפרוע את סכום התביעה, בו הודה המבקש. המסמכים, המעידים על פתיחת חשבון החברה ביום 7/3/08 צורפו לכתב התביעה המתוקן, ואין בהכחשת המבקש את חתימותיו כדי לאיין את חובת תשלום יתרת החוב למשיב.

מעבר לצורך אוסיף כי אמנם בדיון בבקשת רשות להתגונן אין על בית המשפט לבסס קביעתו על שיקולי מהימנות, אך כאשר בדיון מכחיש המבקש חתימה על תצהיר, אשר אין ספק שחתם עליו (מש/1), ועליו הוא מבסס את בקשתו, הרי שסתמיות הכחשתו מתגלית כבר עתה (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 17-19).

"חוזה אינו חייב לשאת חתימה כתנאי לתוקפו, גם מקום שדרישת הכתב היא דרישה קונסטיטוטיבית, כבעסקאות במקרקעין. לגבי אלה נפסק כי החתימה היא "גורם ראייתי בלבד אם כי כבד משקל" (
ע"א 8320/09
אלחדד נ' שמיר
, ניתן ביום 29.3.11 פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת אלחדד"), אשר אינה גורעת מתוקפו של המסמך הכתוב (

ע"א 8234/09
שם טוב נ' פרץ
, ניתן ביום 21.3.11, פורסם במאגר נבו) ... כאמור, החתימה אינה חזות הכל. התגלמותה של גמירת הדעת יכולה להיות באופנים שונים ובתצורות שונות והכל בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי (ראו פרשת אלחדד). כך, למשל, ניתן ללמוד על גמירת הדעת מן הדרך שבה התנהלו הצדדים, דוגמת ביצוען הלכה למעשה של התניות החוזיות" (ת.א. (מחוזי תל אביב יפו 2316/07, איסטלקום בע"מ נ' מוטורולה בע"מ, 12.4.2011, מופיע בנבו).

בספרם של פרידמן-כהן "חוזים", חלק א' (תשנ"א), בעמ'
454 נאמר:

"חסרונה של חתימת הנתבע לא יהיה קריטי, אם ניתן להוכיח גמירת דעתו בראיות חלופיות, למשל, שהמסמך הוכן על ידו, או שהוא ביצע את החוזה כולו או חלקו..."

במקרה דנן, כאשר למעט הטענות הסתמיות בעניין העדר החתימה על מסמכי ההתקשרות עם המשיב הודה המבקש בכל העובדות המקימות את חבות המבקשים לפרוע את סכום התביעה, אין בטענות המבקש, אף אם יוכחו, כדי להצדיק קבלת רשות להתגונן. המבקש אישר כי החשבון נוהל, כי נתקבלו אשראים ונעשתה על ידו פעילות שוטפת בחשבון, ובכך אישר את הסכמי ההתקשרות בהתנהגות, גם אם חתימתו לא היתה עליהם.

למען הדגשת מובהקות התוצאה אצטט את עדות המבקש לפניי בעניין חבות החברה:

"ש.
אין מחלוקת לגבי יתרת החובה בחשבון. נכון?
ת.
ממש לא. יש חובה, חייבים כסף לבנק" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 1-2).
"ש.
אתה מתכחש שניהלת חשבון בבנק לאומי?
ת.
לא. מה פתאום" (שם, שורות 28-29).

ובעניין חבותו האישית:

ש.
אתה היית ערב אישי בכל החשבונות?
ת.
בבינלאומי כן, אני ורונית, גם במזרחי.
ש.
וגם כאן?
ת.
סביר להניח" (שם, עמ' 1, שורות 21-24).

כבר נפסק כי:

"יש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך על-ידי העלאתן של טענות סתמיות, שכל מטרתן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים שמוקנים לו על-ידי הגשת התובענה בסדר דין מקוצר
" (ע"א 779/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי ואח', פ"ד מד(3) 304, 312 (1990)).

אני מסכמת כי בקשת הרשות להתגונן אינה מקימה למבקשים הגנה, והודאת המצהיר בכל עילות התביעה ובמיוחד בחוב לבנק, מאיינת כל טענה סתמית אחרת, שהועלתה בתצהיר.

הבקשה נדחית.

המשיב זכאי ל

פסק דין
נגד המבקשים, ויגיש נוסח

פסק דין
לחתימתי לא יאוחר מיום 15/10/15.

המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה בסך 2,360 ₪.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ו, 30 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 22398-05/14 ו-2, דוד ברק נ' בנק לאומי נהריה סניף שדרות הגעתון (פורסם ב-ֽ 30/09/2015)