פסקי דין על אהרון רכטר | פסקי דין על רחל רכטר | פסקי דין על ולטר פריד | פסקי דין על יורם יצחק פריד |

31731-12/11 א     06/10/2015




א 31731-12/11 אהרון רכטר, רחל רכטר נ' ולטר פריד, יורם יצחק פריד








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 31731-12-11 רכטר ואח' נ' פריד ואח'


תיק חיצוני: תיק עזר


בפני

כבוד השופט
עוז ניר נאוי

תובעים
1.אהרון רכטר

2.רחל רכטר
ע"י ב"כ עו"ד ציונה גולן ואחרים


נגד

נתבעים
1.ולטר פריד

2.יורם יצחק פריד
ע"י ב"כ עו"ד מיטל כהן



פסק דין

א.
מבוא

1.
לפני בקשת התובעים לחזור בהם מתביעתם, באופן שזו תדחה, תוך חיובם בהוצאות.

2.
עניינה של התובענה הינו עתירת התובעים, לסלק את ידיהם של הנתבעים מחנות בבעלותם, אותה שכר הנתבע 1 בשכירות מוגנת בהסכם מיום 19.7.1959 (להלן: "ההסכם") ובו מופעל עסקו למכירת צורכי חשמל.

3.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו ובין היתר, יפנו הנתבעים את החנות במועד שייקבע על ידי בית המשפט וכמו כן, נקבע מנגנון לפיצוי הנתבעים, בין היתר, בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

4.
טרם המועד שנקבע לחקירת המומחה, הודיעו התובעים כי הם מבקשים לחזור בהם מתביעתם.

5.
הנתבעים מתנגדים ומכאן ההחלטה.

6.
השאלות העומדות לדיון הינן, בין היתר, האם עתירת התובעים לחזור בהם מתביעתם משמעותה בקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות; אם כן, האם יש לאפשר זאת בשים לב לשלב בו מצוי ההליך וכמו כן, האם ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים מחייב אותם לעולם ועד, באופן שאין ממנו דרך חזרה; יתר על כן, האם בעל דין הינו ריבון ההליך ומקום בו הוא מבקש כי תביעתו תדחה, הרי שאין לבית המשפט שיקול דעת, אף אם קיים הסדר דיוני; סוגיית ההוצאות
.
ב.
ההסדר הדיוני

7.
התובעים עתרו לפינוי וסילוק ידיהם של הנתבעים מחנות בבעלותם ברחוב שטמפפר 3 בנתניה (להלן: "החנות"). כנטען, לתובעים נודע בשלהי שנת 2011 כי הנתבע 2, בנו של הנתבע 1, עבר להתגורר בקומת הגלריה בחנות, בניגוד להסכם, ומשכך הופרו תנאי ההסכם; הפרה זו, כך נטען, מקימה לתובעים עילת פינוי.

8.
הנתבעים הכחישו את טענות התובעים ובין היתר טענו כי נתבע 2 מעולם לא התגורר בחנות.

9.
סמוך לפני שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר דיוני, בין היתר, כדלהלן:

"בהמלצת בית המשפט מבלי להודות בטענות ההדדיות ולסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים האחד כנגד משנהו, יפנו הנתבעים את המושכר בתוך פרק זמן שיקבע על ידי בית המשפט ואשר לא יפחת משנה מהיום ולא יעלה על שנתיים וזאת לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט ללא נימוקים כפוף לסיכומים.

כנגד פינויים של הנתבעים בפועל ישלמו התובעים פיצוי אשר גובהו יקבע ע"י בית המשפט. לצורך זאת יגישו התובעים חוות דעת שמאית מטעמם תוך 30 יום והנתבעים 30 יום לאחר מכן. תינתן זכות תשובה לענין שמאות הנתבעים 30 יום לאחר מכן. במידת הצורך וככל שצד כלשהו יבקש, ימונה מומחה מטעם בית המשפט ובית המשפט יקבע את לוחות הזמנים להגשת חוות דעת מטעמו כאשר לצדדים תינתן הזכות למשלוח שאלות הבהרה. הצדדים ישאו בשכרו של השמאי שימונה, אם ימונה, בחלקים שווים ביניהם...

לאחר שיוגשו חוות דעת השמאים מטעם הצדדים או לאחר שתוגש חוות דעת מומחה בית המשפט, אם תוגש, לפי המאוחר, יגישו הצדדים סיכומים מטעמם, בהתאם ללוחות זמנים שיקבע בית המשפט ובית המשפט יתן

פסק דין
לענין מועד הפינוי כאמור לעיל, ו

פסק דין
מנומק באשר לשאלת הפיצוי..." (פרוטוקול מתאריך 30.4.2014).

10.
הצדדים החלו ביישומו של ההסדר והגישו חוות דעת מטעמם.

11.
בשים לב לקוטביות חוות דעת הצדדים, הגישו התובעים בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בהתאם להסדר הדיוני.

12.
בהסכמת הצדדים מונה השמאי מר רונן וגנר, כמומחה מטעם בית המשפט.

13.
לאחר שנמסרה חוות דעת המומחה לצדדים, הגישו התובעים בקשה לפסילת חוות דעת המומחה, אשר ממצאיה היו על פניהם קרובים לממצאי מומחה הנתבעים.

14.
בהחלטתי מיום 26.3.2015 דחיתי את בקשת התובעים ולתובעים ניתנה אורכה למשלוח שאלות הבהרה.

15.
לאחר שניתנו תשובות על ידי המומחה, עמדו התובעים על זכותם לחקור את המומחה ובהתאם נקבע מועד לחקירתו וכמו כן, תזכורת במעמד הצדדים טרם המועד שנקבע.

ג.
עתירת התובעים לחזור בהם מתביעתם וטענות הצדדים

16.
במועד קיומה של תזכורת במעמד הצדדים, בתאריך 14.7.2015, הודיעה ב"כ התובעים כי התובעים מבקשים לחזור בהם מתביעתם וכי הם מוכנים לשלם הוצאות משפט שיקבע בית המשפט.

17.
ב"כ הנתבעים התנגדה לבקשה ועתרה לאפשר לה להשיב בכתב.

18.
בתשובתה טענה ב"כ הנתבעים, כי עתירת התובעים כמוה כבקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות אלה, בשים לב לשלב המתקדם בו התבקשה הבקשה, יש לדחות את הבקשה אף בהתאם להלכה הפסוקה.

19.
נטען כי עתירת התובעים מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט אשר מאחוריה עומד "...ניסיון של התובעים להביא לסיכול ההליך, באופן בו יוכלו לשוב ולהתדיין בעניין מחדש, בפני
מותב אחר, תוך התעלמות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, שמאי המקרקעין רונן וגנר ובכך, לשלול מהנתבעים יתרונות שרכשו במהלך ההתדיינות...".

20.
נטען אף כי עתירת התובעים הינה על רקע היתרון הדיוני אותו רכשו הנתבעים, בשים לב לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר התובעים לא מוכנים להתמודד עמה. ברי כי לו חוות דעתו של מומחה בית המשפט היתה תומכת בעמדת התובעים, הרי שאין ולא היה צל של ספק, כי עתירה זו לא הייתה מוגשת.

21.
הנתבעים טענו אף כי סביר כי התובעים יגישו בעתיד תביעה חדשה, תוך חיפוש עילות תביעה אחרות, על מנת לפנות את הנתבעים מן החנות; זאת הואיל ואין מדובר בתביעה ראשונה אותה הגישו התובעים. לפיכך, היעתרות לבקשה תביא לאיבוד יתרון דיוני נוסף והוא חסכון בהתדיינויות עתידיות בהתאם למתווה שהוסכם – פינוי החנות מרצון ותשלום הוגן לנתבעים.

22.
לחלופין, טענו הנתבעים כי אם בית המשפט ייעתר בכל זאת לבקשת התובעים להפסקת התובענה, הרי שיש לחייבם בהוצאות מוגדלות ושכר טרחת עו"ד ראוי. כמו כן, על בית המשפט לקבוע כי התביעה תדחה וכי אם תוגש תביעה עתידית, הרי שזו תידון זו מהשלב בו מצוי ההליך דנן, תוך שמירה על זכות הנתבעים לעשות שימוש בחוות דעת מומחה בית המשפט.

23.
התובעים השיבו לטענות הנתבעים וטענו כי אין מדובר בהליך של הפסקת תובענה אלא בהליך אשר יביא את הסכסוך לידי סיום סופי, שכן התובעים עותרים לדחיית התביעה ולא למחיקה. עוד טענו כי אין בהסדר הדיוני כדי למנוע מן התובעים לחזור בהם מהסכמתם.

24.
לעניין ההוצאות נטען כי יש לקבוע אותן במשורה, שכן לולא חוות דעתו המוטעית של המומחה, לא היו התובעים עותרים לדחיית תביעתם ומכל מקום גם להם נגרמו הוצאות רבות היורדות לטמיון, מקום בו היתה להם עילת פינוי טובה. כמו כן נטען, כי המשך ההליך יביא לתוצאה אבסורדית לפיה יהא על התובעים לרכוש את החנות מן הנתבעים במחיר בעלות, חלף תשלום דמי פינוי שיגזרו משווי דמי המפתח.

ג.
דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשת התובעים, לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות. להלן טעמי.

אין מדובר בבקשה ל"הפסקת תובענה"

25.
תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1954, קובעת כדלהלן:

"154.(א) רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.
(ב) בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.
(ג) סירב בית המשפט לבקשה והתובע, או הנתבע שהגיש תביעה שכנגד, לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה."

26.
טוענים הנתבעים כי עסקינן בעתירה להפסקת התובענה, אשר על בית המשפט לדחותה ובהתאם לאפשר קיומו של ההסדר הדיוני ובירור התובענה עד תומה.

27.
בכל הכבוד, אין דעתי כדעתם. ודוק.

28.
התנגדות הנתבעים מבוססת בעיקרה על הטענה כי התובעים יוכלו לשוב ולהתדיין בעניין מחדש, בפני
מותב אחר, תוך התעלמות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט ואיבוד יתרון דיוני אותו רכשו.

29.
דא עקא וכידוע, דחיית התביעה מהווה מעשה בית דין וממילא לא יוכלו התובעים לשוב ולדון "באותו עניין", בפני
מותב אחר וברי כי לא יוכלו לשוב ולתבוע את הנתבעים בעילות מושא התובענה דנן.


30.
בהתאם, הפסיקה עליה סומכים הנתבעים את ידיהם עוסקת בעתירות למחיקת תביעה בידי מגישה ולא בעתירה לדחייתה ולפיכך אינה ישימה לעניינו. כך למשל, קובע כבוד השופט סולברג, דברים אשר סבורני כי תומכים במסקנה האמורה:

"המבקשים טעו. היה עליהם לבקש את
הפסקת התובענה
ולא את
מחיקת כתב התביעה
. לא הרי זו כהרי זו. יחד עם זאת,
הפסקת תובענה
בהתאם לבקשת תובע לפי
תקנה 154
לתקנות,
"כמוה כמחיקת תובענה, במובן זה שבשני המקרים ניתן לשוב ולהגיש תובענה חדשה באותה עילה ולא ניתן יהיה לטעון להשתק עילה"
(
רע"א 3771/12

המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי
,
[פורסם בנבו]
פסקה 6 (8.7.2012) (להלן: "עניין
המאגר הישראלי
") בהסתמך על
ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון פ"ד מו
(3) 738 (1992) (להלן: עניין
רוזין
)). בהתאם
לתקנה 154(ב)
, בית המשפט רשאי להעתר לבקשה בתנאים מסויימים, ומוכרים בכגון דא תנאים שלפיהם לא יגיש התובע תביעה חדשה אלא בתוך מועד קצוב; שלכשתוגש תובענה חדשה, ימשך הדיון מן השלב שאליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה; שראיות שהוגשו בתובענה הראשונה תחשבנה כמוגשות בתובענה החדשה; וכן גם שהחלטות נוספות מהתם תהיינה תקפות להכא וכיוצא באלה תנאים. ככל שלא נקבעו תנאים כאמור, לא יהיו הצדדים בתביעה החדשה, לכשתוגש, מחוייבים למצב הדברים העובדתי והדיוני ששרר בעת הפסקת התובענה הראשונה. תובענה זו תהא חדשה לכל דבר ועניין, אינה כפופה למעשה בית דין מן הראשונה, ואף חייבת בתשלום אגרה כברגיל (שם, פסקאות 9-10). מנגד, תנאים שהציב בית המשפט ל
הפסקת התובענה
יחולו גם על תובענה חדשה, אם וכאשר זו תוגש (
רע"א 7110/13

מלון מרחצאות מוריה ים המלח בע"מ נ' החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ
,
[פורסם בנבו]
פסקה 6 (19.12.2013);
ע"א 9015/12

אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ נ' שאטר
,
[פורסם בנבו]
פסקה 8 (21.2.2013))."

[ראו: רעא 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח שריך עומר אלפהום, פסקה 8 להחלטה מתאריך 14.1.2015, פורסם במאגרים].

31.
במקרה דנן החלטה זו מקבלת משנה תוקף שעה שהתובעים עותרים לדחיית התביעה ומניעת האפשרות להמשיך ולדון בעניין בעתיד ולא למחיקתה ואף לא להפסקתה, באופן שלבית המשפט שיקול דעת לקבוע תנאים, בהתאם לתקנה 154 (ב).

32.
אמנם כפי שנקבע, האינטרס הציבורי מחייב בירור תובענה מקום שזו מצויה בשלבים סופיים ובשלה להכרעה:

"לשיקולים נכוחים אלו אוסיף עוד מדעתי, כי בהחלטה בבקשה להפסקת תובענה לא נפקד גם מקומו של האינטרס הציבורי, למניעת השחתה לריק של זמן שיפוטי יקר. אינטרס מערכתי זה לניצול נכון של המשאבים המוגבלים אינו כלכלי גרידא, אלא מגלם ושומר על זכותם החוקתית לגישה לערכאות של בעלי הדין כולם. בתובענה שבה הושקעו משאבים רבים, הן של הצדדים, הן של בית המשפט, והיא בשלה (או כמעט בשלה) למתן

פסק דין
, מן הראוי גם לשקוד על כך שפרות ההשקעה לא ירדו לטמיון (ראו גם
עע"מ 10089/07
אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך, [פורסם בנבו] פסקה 3 (5.4.2011), אם כי שם ניתן משקל גם לחשיבות הציבורית בהכרעה במחלוקת לגופה)." (שם, פסקה 12 לפסק הדין).


33.
יחד עם זאת, אינטרס ציבורי זה, העומד בבסיס דחיית בקשה להפסקת תובענה, מתממש שעה שניתן

פסק דין
סופי בתובענה המהווה מעשה בית דין.

34.


תוצאה זו מתבקשת שכן אף אם היו התובעים עותרים להפסקת התובענה ובקשתם הייתה נדחית, הרי אילו היו נמנעים מלהמשיך בהליך, סביר כי התביעה הייתה נדחית, כמצוות תקנה 154 (ג) לתקנות.

35.
לטעמים אלה יש להוסיף כי במסקנה זו תומכת אף ההלכה הפסוקה, לפיה אין בית המשפט רשאי לסרב לבקשה לדחיית התביעה ובכך להביא את הסכסוך לסיום סופי, כפי שטענה ב"כ התובעים:

"שלא כמחיקה וכהפסקת תובענה, המסורות לשיקול-דעתו של בית המשפט, אין בית המשפט רשאי לסרב לבקשת תובע לדחות תובענה שהגיש ובכך להביא את הסכסוך עם יריבו לידי סיום סופי. לפיכך אין התובע, במקרה כזה, נזקק להסביר ולנמק את בקשתו לדחיית התובענה, וכל שנותר לבית המשפט הוא לפסוק בעניין ההוצאות. יצוין עוד, כי תקנה
106
(3) לתקנות מתשכ"ג (היום תקנה
101
(א)(3)) מסמיכה את בית המשפט לדחות תובענה "מכל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". משסבר בית המשפט, כי מונחת לפניו בקשה לדחיית התובענה, לא חייב היה לזמן את בעלי הדין. שאם באה בקשה כזאת בכתב מצד התובעים, די בה כדי להניע את בית המשפט לפעול על פיה בלי לקיים דיון נוסף, כשאת שאלת ההוצאות השאיר פתוחה עד שתבוא (אם תבוא) בקשה לכך מטעם הנתבעים (שטרם הגישו, כאמור, כתב-הגנה)." [ראו: עא 312/82

סעיד סולימאן כנעאן

נ' מוסטפה ג'אד דיאב
,
פ"ד לט(3) 25, פסקה 5 עמוד 27].

36.
לאור כל האמור, עתירת הנתבעים להתנות את דחיית התביעה בקביעה כי אם יחודשו ההליכים יימשך ההליך מהמקום בו נפסק, תוך שיותר לנתבעים לעשות שימוש בחוות דעת המומחה, אינה מתאימה, שכן ברי כי עם דחיית התביעה יעברו עילות התביעה מן העולם ולא יהיו קיימות עוד.

37.
יתר על כן, התובעים עתרו כאמור לסילוק ידיהם של הנתבעים מן החנות בשל הפרת ההסכם, עליו חלים דיני הגנת הדייר. ברי כי אף אם תוגש תביעה עתידית, הרי שאין בכך כדי לחייב את התובעים להסכים למתווה לו הסכימו בהליך דנן, לפיו החנות תפונה בהסכמה כנגד תשלום פיצוי לנתבעים.

38.
בנסיבות אלה, מקובלות עלי יתר טענות התובעים כי אין מניעה לאפשר לתובעים לחזור בהם מהסכמתם להסדר הדיוני, שכן אין הם מבקשים להתדיין לגופם של דברים ולשמוע את התובענה במלואה, חלף ההסדר [בענין זה יוער כי במקרים המתאימים יאפשר בית המשפט חזרה מהסדר דיוני תוך בחינת כל מקרה ונסיבותיו ובין היתר, עיתוי העתירה ועוד].

39.
מכלול הנימוקים דלעיל, תומך בקבלת עתירת התובעים ודחיית התובענה.

חיוב התובעים בהוצאות

40.
כמפורט לעיל, בדיון במעמד הצדדים עת עתרו התובעים לדחיית תביעתם, טענו בתמצית כי הם מוכנים לשאת בהוצאות שיקבע בית המשפט.

41.
כאמור, הנתבעים עמדו על פסיקת הוצאות מוגדלת ושכ"ט עו"ד ראוי; כמו כן, עתרו לקחת בחשבון נזקים והפסדים שנגרמו לעסקם, בין היתר, בשל טענתם כי לאור ההסדר הדיוני ופינויה הצפוי של החנות, ניהלו את עסקם בהיקפים נמוכים מתוך חשש להישאר עם מלאי אותו לא יוכלו למכור לאחר הפינוי.

42.
במסגרת תשובה לטענות הנתבעים, טענו התובעים כי לולא חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר לשיטתם מוטעית באופן יסודי, לא היו התובעים חוזרים בהם מתביעתם וכמו כן, כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי אף לתובעים נגרמו הוצאות רבות שירדו לטמיון עם דחיית תביעתם.

43.
כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לפסוק הוצאות ריאליות אשר הינן הוצאות סבירות, הכרחיות ומידתיות [ראה בגץ 891/05
עא 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר, פורסם במאגרים מתאריך 30.6.2015].

44.
כפי שאף נקבע, בקביעת ההוצאות יש לקחת בחשבון מכלול שיקולים וגורמים, בין היתר, כדלהלן:

"בין גורמים אלה יש למנות את אופיה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על-ידי בעל הדין בהליך, ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו" [ראו: רעא 6568/05 רוני כץ נ' גניה כץ, 17.8.2005].

45.
בחינת התיק מלמדת כי התנהלו הליכים רבים, אשר נפרשו על פני תקופה ממושכת, אף לאחר שהצדדים החלו ליישם את ההסדר הדיוני. ברי כי לנתבעים נגרמו הוצאות רבות, לרבות הוצאות מומחה מטעמם ומומחה בית המשפט, כמו גם שכר טרחת עו"ד.

46.
בכל הכבוד איני יכול לקבל את טענת התובעים לקביעת הוצאות במשורה, הואיל וחזרתם מההסדר נובעת מחוות דעתו המוטעית, כביכול, של מומחה בית המשפט, באופן יסודי.

47.
תחילה מן הטעם כי עניין זה לא נקבע ושנית כי דבר לא מונע מן התובעים להמשיך את ההליך, ולנסות לקעקע את חוות דעתו של המומחה. בכל הכבוד, סבורני כי אין בשיקולים אלה כדי לפגוע בזכויותיהם של הנתבעים.

48.
מנגד, לא מצאתי בסיס לחיוב התובעים בנזקי הנתבעים והפסדיהם, באשר טענות אלה נטענו בעלמא ולא בוססו על ראיות כלשהן.

ד.
סיכום

49.
לאור כל האמור, התביעה נדחית.

50.
לאחר שלקחתי בחשבון את מכלול השיקולים, מצאתי לחייב את התובעים, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, בתוך 45 יום.

ניתן היום,
כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 31731-12/11 אהרון רכטר, רחל רכטר נ' ולטר פריד, יורם יצחק פריד (פורסם ב-ֽ 06/10/2015)