פסקי דין על קליין עמיר קליין עופר | פסקי דין על קליין עמוס | פסקי דין על המועצה האזורית מטה אשר

109/02 וע     09/03/2005




וע 109/02 קליין עמיר קליין עופר, קליין עמוס נ' המועצה האזורית מטה אשר




1
בתי המשפט
וע 000109/02

ועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות
(ביוב) תשכ"ב-1962
09/03/2005
תאריך:
כב' השופט ש. לבנוני
, יו"ר
אינג' סטפן כהן, חבר
עו"ד עובדיה לוי, חבר
בפני
:
1 . קליין עמיר
2 . קליין עופר

3 . קליין עמוס

בעניין:
העוררים
י. סגל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד-
המועצה האזורית מטה אשר
המשיבה
נחליאלי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

1. העוררים הגישו ערר בהתאם לסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 (להלן - "חוק הביוב") וחוק עזר לשבי ציון (ביוב), התשמ"ט - 1999 נגד המועצה המקומית שבי ציון. בהמשך הדרך, ועקב מיזוג רשויות מקומיות, נתמזגה המועצה המקומית במועצה האזורית מטה אשר, היא המשיבה. המשיבה הגישה כתב תשובה לכתב הערר ובגדרו טענה, בין היתר, טענה להתיישנותו של הערר.

2. תחילה הורינו לב"כ הצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות, הן בסוגיות ההתיישנות והן ביתר הסוגיות. לאחר מכן הסכימו ב"כ הצדדים כי בשלב זה תידרש הוועדה לתצהירי עדויות בשאלת ההתיישנות בלבד, על מנת שלאחר מכן תוכרע הסוגיה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. סיכומי טענות כאמור הונחו בפני
נו. בעקבות החלטת יו"ר הוועדה מיום 5/1/05 הונחו טיעונים משלימים.

3. סעיף 30 לחוק הביוב מורה כי "בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה בפני
ועדת ערר... יו"ר הוועדה רשאי להאריך את המועד להגשת ערר עד ליום ה- 60 מיום שנמסרה דרישת התשלום הנדונה, אם ראה טעמים סבירים לכך".

אותה "דרישת תשלום" מפורטת בסעיף 28 לחוק הביוב והיא מורה אותנו כי "ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות".

4. מן החומר שצורף לכתב הערר עולה כי אכן ראש המועצה שיגר לעוררים ביום 17/10/01 "דרישת תשלום היטל ביוב". העוררים טוענים כי "דרישת תשלום" זו פגומה היא. משום כך ראו לפנות בדרישה לפרטים נוספים במכתב פרקליטם מיום 27/2/02 שלא זכה לכל מענה ומשום כך חזרו בפני
יה נוספת ביום 31/7/02. על כך נענו ביום 8/8/02 במכתב המועצה מיום 22/4/02. ואולם מכתב תשובה זה היה מתחמק. משום כך ראו להגיש כתב הערר ביום 18/9/02.

העוררים סומכים טיעונם, איפוא, בשניים: ראשית, "דרישת התשלום" מיום 17/10/01 פגומה היא. ממילא לא החל מירוץ המועדים של 30 יום להגשת כתב הערר, ומכאן שהוא הוגש במועדו. שנית, ולחילופין, יו"ר הוועדה מתבקש, בהתאם לסמכותו בסעיף 30 סיפא לחוק הביוב, להאריך את המועד להגשת כתב הערר.

ועל שום מה פגומה "דרישת התשלום"? שנינו, כך העוררים, כי "דרישת התשלום" חייבת להיות כזו "המפרטת את סכום ההיטל, שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, (ו)את מועד התשלום", ולשיטת העוררים מכתב הדרישה אינו כולל את הנתונים האמורים. במצב דברים זה לא יכולים העוררים לתקוף כהלכה את דרישת התשלום, שהרי היא אינה כוללת את הנתונים האמורים לשם בדיקה, בחינה והגשת ערר סדור.

10. המשיבה חולקת על טיעון העוררים. המשיבה מציינת כי בנוסף לדרישת התשלום מיום 17/10/01 קיבלו העוררים את מכתב ראש המועצה מיום 21/10/01 (נספח ב' לתגובה). במסמך זה, כשהוא מצטרף ל"דרישת התשלום", מפורטים על ידי ראש המועצה "היסוד לחישוב ההיטל (חוק העזר קובע היטל ביוב לכל מ"ר משטח המבנה ו/או משטח הקרקע) חלופות תשלום, הזכות להגיש ערר בהתאם לסעיף 30 לחוק הביוב, מועד תשלום החיוב בגין היטל הביוב, השלב בו נמצא פרוייקט הביוב (סיום הקמת מאספים פנימיים), סכומי הכסף שכבר הושקעו על ידי המועצה בגין עבודות הביוב (2.3 מיליון ₪), הלוואה שקיבלה המועצה להקמת מערכת הביוב וסיבת הפעלת חוק העזר (בעיות תקציב ואי היכללות ברשימת ישובי קו עימות)" (סעיף 9 לכתב התגובה; ההדגשות במקור). בנוסף לכך שיגרה המועצה שורה של דפי מידע שנשלחו לכל תושבי הישוב, לרבות העוררים, באשר לפרוייקט הביוב הנ"ל.

ממילא, כך טענת המשיבה, "דרישת התשלום" מפורטת כדבעי. לכן אמורים היו העוררים להגיש כתב הערר תוך 30 יום מיום 21/10/01, ולמצער לעתור ליו"ר הוועדה להארכת מועד של 30 יום נוספים. משעה שלא פעלו לא כך ולא כך, הוחמצה השעה ואין להידרש לכתב הערר שהוגש באיחור. לא זו אף זו: אף ליו"ר הוועדה אין סמכות להארכת מועד מעבר לגבול של 60 יום ואף זאת רק ככל שמוגשת בקשת הארכה בתוך התקופה האמורה.

עוד מציינת המשיבה כי לא נהיר לה על שום מה ראו העוררים לפנות למשיבה מתי שפנו, וזמן רב לאחר שקיבלו את "דרישת התשלום". מכל מקום, ולו לשיטת העוררים, הם קיבלו את התשובה המתחמקת של המשיבה ביום 8/8/02. ממילא הם אמורים היו להגיש את הערר בתוך 30 יום מן המועד האמור. משעה שהערר הוגש ביום 18/9/02 דינו להידחות מפאת התיישנות.

11. ככל שעסקינן בטענתה האחרונה של המשיבה בדעתנו לדחותה. אם אכן צודקים העוררים בכך ש"דרישת התשלום" לוקה בפגמים, אין היא בבחינת "דרישת תשלום" ששומה להגיש ערר עליה בתוך 30 יום. מכאן, גם אם העוררים מודים בכך שקיבלו מסמך המתקרא "דרישת תשלום", אין בכך כדי לרפא את הפגם. ממילא רשאים העוררים לפנות בדרישות למשיבה, וכן להגיש כתב ערר, מבלי שמגבלת 30 הימים יכולה לעמוד להם למחסום.

ככל שעסקינן במירוץ המועדים מיום 8/8/02 ברי כי המשיבה שוגה, ולו שלא מטעמי העוררים. ביום 8/8/02 הייתה פגרת בית המשפט. בפסק דינה של ועדת הערר שליד בית משפט השלום בנתניה ב-ע"א 269/02 ליכט ואח' נ' מועצה אזורית עמק חפר, דינים - שלום, כרך טז, 909, החליטה הוועדה, בין השאר, כי חלות עליה תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג - 1983. נתנו דעתנו לעניין זה בהחלטתנו מיום 13/10/04 בתיק בש"א 12549/04 (ע"א 249/02) מעבדות חרמון בע"מ נ' מועצה מקומית בנימינה. ממילא הפגרה קוטעת את מרוץ המועדים באופן שהגשת כתב הערר ביום 18/9/02 לא הייתה באיחור, ככל שעסקינן בבחינת היבט זה.

12. נידרש, איפוא, לעיקר: האם אכן "דרישת התשלום" לוקה בפגמים, כטענת העוררים?

בחינת החומר שבפני
נו מעלה כי לא מיניה לא מקצתיה. כבר ציינו כי הונחו בפני
נו תצהירי עדויות ראשיות בשאלת ההתיישנות. זו הייתה השעה הנאותה של העוררים להתייחס למכלול המסמכים שצורפו לתוגבת המשיבה ושמא להכחיש את קבלתם. העוררים אינם עושים כן וכל תצהירם הוא בבחינת חזרה על ייעוץ משפטי שקבלו מפרקליטם. ממילא, העוררים אינם מכחישים את קבלת המכתב מיום 21/10/01, כשם שאינם מכחישים את דפי המידע השוטפים שקיבלו מעת לעת מראש המועצה, לעניין פרוייקט הביוב הנ"ל. ממילא לא מתמודדים, שמא לא מנסים להתמודד, העוררים עם סעיף 9 לכתב התגובה שהובא לעיל. תצהירם מתייחס אך ורק ל"דרישת התשלום" מיום 17/10/01, ומתעלם לחלוטין מהמכתב מיום 21/10/01 ודפי המידע הנ"ל. העוררים, איפוא, לא מנסים, ולו טקסטואלית, להראות במה המכתב מיום 21/10/01, ודפי המידע הנ"ל, אינם כוללים את האלמנטים הנטענים בסעיף 9 לתגובת המשיבה לכתב הערר.

הנה כי כן, העוררים השליכו כל יהבם על הפגם הנטען שב"דרישת התשלום". רק על יסוד פגם זה ניתן להדוף את טענת ההתיישנות. משעה ש"דרישת התשלום" אינה לוקה בכל פגם מכלול התנהלות העוררים אינו יכול לזכות בכל צידוק. לנוכח כל זאת אין הסבר מדוע לא הוגש כתב הערר במועד, ולמצער מדוע לא נתבקשה הארכה מיו"ר הוועדה זה מכבר. אף אין הסבר מדוע דרישת העוררים לפרטים בגין דרישת התשלום הייתה רק ביום 27/2/02, דהיינו 4 חודשים לאחר משלוח דרישת התשלום. אף התנהלות המשיבה בחליפת מכתבים זו אינה עומדת בפני
ביקורת, שהרי לא יעלה על הדעת שמכתבו של ב"כ העוררים נענה באיחור כה רב ומשום מה התקבל במשרדו רק ביום 8/8/02. ואולם אין בהתנהלות פגומה זו כדי לרפא את שורש הרע ברשלנותם הבלתי מוצדקת של העוררים.

13. פסיקת בתי המשפט עוסקת בשאלה מה היה דין אילו סבורים היינו, שלא כפי שקבענו לעיל, ש"דרישת התשלום" פגומה, בהיותה לא "מפורטת" כמצוות סעיף 28 לחוק הביוב. בסוגיה האמורה יכולים להיות פנים לכאן ולכאן. כב' השופט אזר ב-ע"ש 2538/99 (ת"א) עיריית כפר סבא נ' י.א.בר עוז חברה לבניין, דינים-מחוזי כרך לב (9), 790, קבע את חוסר תוקפה של "דרישת תשלום" שאינה כוללת פרטים כאמור. על

פסק דין
זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון ב-רע"א 8745/00 עיריית כפר סבא נ' י.א.בר עוז חברה לבניין (1988) בע"מ ואח' (נספח ב לטיעון ב"כ המשיבה). ב

פסק דין
קצר זה נרשם כי "על פי המלצותינו הסכימו המשיבות לקבלת הערעור. אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי ליושב ראש ועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בערר שהוגש באיחור".

יש פוסקים הסבורים, בעקבות

פסק דין
זה, כי נקבעה בו הלכה גורפת וסוחפת, ככל שעסקינן בהעדר פירוט של "דרישת התשלום", במובחן מהעדר הודעה על זכות הערר. כזאת היא השקפתה של ועדת הערר שליד בית משפט השלום בנתניה בתיק ו"ע 312/02 סנאורה בע"מ נ' עיריית רחובות. לטעמנו, לא ניתן לגזור מ

פסק דין
קצר זה, שהוא פרי הסכם פשרה, משמעות גורפת וסוחפת כאמור. לטעמנו יש להידרש לקריטריונים שהוצבו ב-ע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד, פ"ד נד(5) 15. כב' הנשיא ברק קבע שם כי יש לבחון, וממילא בכל מקרה לפי נסיבותיו, האם הפרת הדרישה בעצם משלוח "דרישת תשלום", היא בעלת משמעות מהותית, אם לאו. בפרשה ההיא לא ראתה הרשות המקומית לשגר "דרישת תשלום" כל עיקר, באופן שלא צריך היה להידרש לשאלה האם נפלו בה פגמים, אם לאו. כל זאת לא מנע מהרכב בית המשפט מלהשאיר את החיוב על תוקפו. כב' השופט חשין שקל את הנתון שצנרת הביוב שם הותקנה לבקשת המשיבה ומשום כך, ומטעמי צדק, הטעים כי "קשה להלום שהחברה תהנה עצמה משימוש בביוב, אך את חלקה בהוצאות התקנתו לא תשלם... אכן, יסוד העשיית-עושר-ולא-במשפט הוא כה חזק, כה דומיננטי, עד שתידרש פגיעה קשה וחמורה בזכותו של בעל נכסים כדי לפוטרו מעולו של היטל" (סעיף 29).

14. בעיקר ראוי להפנות המבט לשיקולים שהונחו על ידי כב' השופטים אור וביניש בתיק בר"ם 2340/02 הוועדה לתכנון ולבניה - רמת השרון נ' אגא וכט ואח' (צורף לטיעוני העוררים). במקרה שנדון שם דן בית המשפט בסמכותו של יו"ר ועדת ערר שהוקמה לפי סעיף 12א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, להאריך מועד הקבוע בחוק להגשת ערר בפני
ה. הגם שהשיקולים שם ניזונו מחיקוק אחר, יש בפסק הדין האמור כדי להזין את מכלול שיקולינו.

כב' השופט אור סבור שיש להגמיש, במקרים מתאימים, את המועדים הנקובים בחיקוק על מנת לא לחסום דרכו של עורר. הוא מציין כי "אכן, אין להטיל ספק בחשיבות שמירת המועדים הקבועים בחוק, גמישות יתר אינה רצויה והיא עלולה לפגוע קשות ביעילות הדיון. אך מכאן ועד חוסר גמישות טוטאלית ארוכה הדרך. מגמה זו של חוסר גמישות עלולה לגרום במקרים רבים עוול קשה לצדדים המעורבים... הותרת שיקול דעת בעניין זה לגוף שיפוטי או מעין שיפוטי המנהל את ההליך, תאפשר לו לעשות איזון ראוי של האינטרסים המונחים על כף המאזניים. מצד אחד, עם חלוף תקופת הערעור, זוכה המשיב למעין 'חסינות' המגנה עליו מפני הטרדתו בשנית באותו עניין ומביאה את הסכסוך לסיומו. ואולם מצד שני, יש להותיר פתח לנסיבות, אומנם יוצאות דופן, בהן יש לאפשר להאריך את המועד להגשת ערעור".

כב' השופטת ביניש מוצאת שסמכות הארכת המועד היא בגדר סמכותה הטבועה של ועדת הערר. לנוכח זאת היא מטעימה כי "נוכח העובדה שהסמכות הטבועה אינה סמכות הכתובה עלי-חוק, צריך השימוש בה להיעשות בריסון ואיפוק, תוך איזון מתמיד בין חשיבותו של עקרון סופיות הדיון והצורך בשמירה על מועדים הקבועים בחיקוק ובין השאיפה להגביר את הנגישות למערכות הצדק ולביקורת השיפוטית. כשם שאין לעשות שימושו בסמכות הטבועה כעניין שבשיגרה, כך גם אין לחסום את הנגישות לערכאות באופן מוחלט בשל עיקרון סופיות הדיון".

15. הגיעה עת שיקלול והכרעה, אף לנוכח השיקולים שהוצבו על ידי בית המשפט העליון בפרשות הנ"ל שאמורים להנחות דרכנו.

לזכות העוררים אנו זוקפים את הנתון שבהתאם למכתב ראש המועצה מיום 23/9/03 פרוייקט ההתחברות לביוב הציבורי הוקפא על פי החלטת בית משפט, בהליך שטיבו לא הוברר לנו. ממילא, פוחת הצורך ב"וודאות תקציבית" של הרשות, ככל שעסקינן היה בפרוייקט ההולך וניבנה, הגם שאין להתעלם מהעלות הכספית בה נשאה הרשות, עד הנה.

ועוד זוקפים אנו לזכות העוררים את דברי כב' השופט אור, בפרשת אגא וכט הנ"ל, כי ראוי לגלות גמישות בבקשות להארכת מועד במקרים בהם מושא הערעור היא חוות דעת של גוף מקצועי, להבדיל מהכרעה שיפוטית. דבריו נסבו שם על הכרעת שמאי מכריע. אף בנדוננו מדובר בשומה של היטל ביוב שנעשתה על ידי גוף מקצועי.

מנגד, לזכות המשיבה אנו זוקפים את הנתון כי אין בפני
נו כל סיבה הנראית לעין לעניין השיהוי המופלג בפועלם של העוררים שדומה שלאורך כל הדרך מתנהגים כמי שעתותיהם בידיהם לנקוט הליכים, אי-שם ב"זמנם החופשי". יש לזקוף את המועד הסטטוטורי שנקצב על ידי המחוקק, שהוא של 30 יום. אף שיקול זה עולה מדברי כב' השופט אור. אכן הוא מציין כי "נזכיר בהקשר זה, שעוסקים אנו במועד שנקבע בחוק וכי תקנה 19 לתקנות מגבילה את הארכה אותה רשאי בית המשפט בעניינים מינהליים ליתן, ל- 60 ימים. דברים אלה ראוי שיהיה בהם השראה ליושב ראש הוועדה בבואו להחליט על הארכת מועד, אם גם אין בהם לגרוע מסמכותו להחליט בעניין על פי כלל נסיבותיו" (סעיף 16). ממילא, ככל שהעיכוב רב וגדול הוא, כך תהא הנטייה שלא להאריך את המועד.

ועל הכל: אף לגוף העניין טיעונם של העוררים הוא בבחינת "מסך עשן". כבר ציינו כי הם לא חולקים, עובדתית, על מכלול המסמכים ודפי המידע שקיבלו מן המשיבה. ממילא הם אף אינם מנסים להתמודד עם פרשנותם הטקסטואלית. כל שנותר להם הוא לאחוז בקרנות המזבח של טענת העדר פירוט של "דרישת תשלום". אכן, אם טענתם זו הייתה מתקבלת די היה בכך כדי לפלס להם את הדרך לטרקלין בירור הערר. משעה שטענתם זו קורסת, ואין כל טענה מבוררת אחרת בפיהם, מתחזקים אנו בדעתנו למחוק את כתב הערר מטעמי התיישנות. וכך אנו עושים.

16. לפיכך, הננו דוחים על הסף את כתב הערר, מפאת התיישנות.

הננו מחייבים את העוררים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

17. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום כ"ח ב אדר א, תשס"ה (9 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
עו"ד עובדיה לוי
חבר

אינג' סטפן כהן
חבר

ש. לבנוני
, שופט
יו"ר
הקלדנית: ליזו לוינשטיין









וע ועדת ערר לענייני ביוב 109/02 קליין עמיר קליין עופר, קליין עמוס נ' המועצה האזורית מטה אשר (פורסם ב-ֽ 09/03/2005)